תפריט ראשי

בחודשים האחרונים התנהלו מספר סבבי מו"מ בין נציגים רשמיים של ישראל ושל תורכיה לשם גיבוש הסכם פיוס בין המדינות, שיסיים את המשבר החריף שפרץ ביניהן לאחר אירועי המשט במאי 2010. המהלך זוכה לסיוע מצד ארה"ב, שמעוניינת בשיפור היחסים בין שתי בנות בריתה באזור. על פי דיווחים, הניב המו"מ טיוטה של הסכם פיוס, אך זה טרם אומץ על ידי ממשלת ישראל והעומד בראשה.


נייר עמדה / 
ד"ר נמרוד גורן / אוגוסט 2011

בחודשים האחרונים התנהלו מספר סבבי מו"מ בין נציגים רשמיים של ישראל ושל תורכיה לשם גיבוש הסכם פיוס בין המדינות, שיסיים את המשבר החריף שפרץ ביניהן לאחר אירועי המשט במאי 2010. המהלך זוכה לסיוע מצד ארה"ב, שמעוניינת בשיפור היחסים בין שתי בנות בריתה באזור. על פי דיווחים, הניב המו"מ טיוטה של הסכם פיוס, אך זה טרם אומץ על ידי ממשלת ישראל והעומד בראשה.

 לקראת מועד פרסום דו"ח ועדת החקירה הבינלאומית לבדיקת אירועי המשט (דו"ח פאלמר), שמינה מזכ"ל האו"ם, חלה התקדמות במו"מ.דו"ח פאלמר עתיד להיות ביקורתי הן כלפי ישראל והן כלפי תורכיה. הדבר מהווה תמריץ לשתי המדינות להגיע להסכם מהיר שיהפוך את פרסום הדו"ח למיותר. הדו"ח עתיד להתפרסם ב-20 באוגוסט 2011, לאחר שהאו"ם דחה מועד פרסום קודם על מנת לאפשר לצדדים למצות את תהליך המו"מ.

 עד למועד פרסום הדו"ח, בין אם ב-20 באוגוסט ובין אם במועד אחר שייקבע,נדרש "פורום השמינייה" לקבל החלטה בנושא ההסכם המתגבש. הישיבות שקיים הפורום עד כה טרם הובילו להחלטה. קיימים חילוקי דעות בין חברי הפורום. השרים ברק ומרידור מכירים בחשיבות שיקום היחסים עם תורכיה ותומכים במהלך, ואילו השרים ליברמן ויעלון מתנגדים למתווה המוצע, ומטילים ספק באפשרות לשפר את היחסים עם ממשלת ארדואן.

 

ישראל כבר הביעה בעבר מוכנות לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות התורכים ולהביע צער על אובדן חיי האדם. המחלוקת היא סביב דרישת תורכיה להתנצלות מצד ישראל. האם התנצלות היא התנהלות נאותה בין מדינות ידידותיות או פגיעה מיותרת בכבוד הלאומי הישראלי? האם התנצלות תימנע תביעות משפטיות כנגד חיילי צה"ל שהשתתפו בהשתלטות על המשט, אודווקא תעודד תביעות שכאלו? האם התנצלות אכן תשפר את יחסי תורכיה-ישראל או רק תשמש כלי בידי תורכיה להשפיל את ישראל ולזכות בתמיכת העמים הערבים?

 

הדיון הפוליטי והציבורי בנושא מתנהל כבר מזה מספר חודשים, בין היתר תוך חיפוש מינוח מתאים שיפורשבתורכית כהתנצלות, אך לא בעברית. ואולם, החלטה פוליטית עדיין אין. הזמן הולך ואוזל. הדחיות החוזרות ונשנות של פרסום דו"ח פאלמר אמנם מעניקות לממשלת ישראל שהות נוספת לדון בנושא ולקבל החלטות מושכלות, אך הן גובות מחיר. הן מגבירות את התסכול התורכי מחוסר ההחלטיות הישראלי, ומובילות לשורת התבטאויות וצעדים מדיניים מצד תורכיה שנועדו להציג לישראל את המחיר שבאי-ההגעה להסכם.

 

השגת הסכם פיוס לאחר פרסום דו"ח פאלמר תהיה קשה עוד יותר. פרסום הדו"ח צפוי להוביל לדינמיקה שלילית ביחסים ההדדיים – לחילופי האשמות, להקשחת עמדות, ולשיח ציבורי עוין. על ממשלת ישראל, אם כך, לקבל החלטה בנוגע להסכם הפיוסולהימנע מהשתהות נוספת. זו גורמת עוד נזק מדיני.

 

***

 

הדרישה להתנצלות ישראלית אינה גחמה של ארדואן ושל מפלגתו, ומטרתה אינה ניגוח ישראל. זו דרישה המשותפת למכלול המגזרים בציבוריות התורכית, גם בקרב ידידי ישראל. אין להמעיט מערך הפגיעה שחשים אזרחי תורכיה לאור אירועי המשט. בקונצנזוס התורכי, אירועי המשט הם הפעם הראשונה בתולדות המדינה בה אזרחים תורכים נהרגים על ידי צבא זר. וזאת עוד על ידי צבא של מדינה הנחשבת כידידותית. בכל שדרות החברה התורכית יש ציפייה כנה להתנצלות ישראלית. יש קושי להבין מדוע ישראל מסרבת לעשות כן,אפילו אם יש לה ביקורת על תורכיה על שאפשרה למשט לצאת לדרכו.

 

הדרישה להתנצלות לא תיעלם בקרוב. גם לא ממשלתו של ארדואן. הכמיהה בקרב רבים בישראל שהצבא התורכי ייצא כנגד ארדואן ויחזיר על כנו את הסדר הישן אותו ישראל כה אהבה, היא משוללת כל יסוד. התפטרות ראשי הצבא התורכי ב-29 ביולי 2011 על רקע חילוקי דעות עם ארדואן מוכיחה כי הדרג האזרחי הוא השולט כיום בתורכיה. הצבא אינו עוד המושך בחוטים במערכת הפוליטית. אם קציניו אינם מסכימים עם המנהיגות הפוליטית הנבחרת, הם מניחים את המפתחות על השולחן ולא מתניעים את הטנקים לעבר קריית הממשלה. הגעגוע הישראלי לצבא תורכי חזק המנתב כרצונו את הדרג המדיני, מעוררים תרעומת בתורכיה. האם ישראל אינה מקדמת בברכה את הפיכתה של תורכיה לדמוקרטית יותר, תוהים שם. ארדואן הוא הפרטנר, והוא כאן כדי להישאר. ארדואן אינו בהכרח עוין את ישראל, גם אם אינו מידידיה. לצד ביקורתו החריפה על מדיניות ישראל, הוא ביקר בירושלים, ניהל מערכת יחסים תקינה עם ראשי השלטון בישראל, ותיווך בין ישראל לסוריה. ניתן להגיע אתו ועם ממשלתו להסכם פיוס על אירועי המשט, וניתן לצפות שהסכם כזה ימומש ויכובד.

 

תורכיה היא מעצמה אזורית בעלת עוצמה כלכלית, פוליטית וצבאית, ושחקן עולה בזירה העולמית. חברה בנאט"ו,

 

ב-OECD, ב-G-20, ובארגון המדינות האסלאמיות.תורכיה מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, חברה לשעבר במועצת הביטחון של האו"ם, ונהנית מכלכלה בעלת אחוזי צמיחה מהגבוהים בעולם. די בכל הנ"ל כדי להצדיק חתירה ליחסים טובים עמה. לתורכיה יתרונות נוספים עבור ישראל.תורכיה מחויבת לקידום יציבות אזורית במזרח התיכון ולקידום תהליך השלום הישראלי-ערבי, לו היא מוכנה לסייע באופן פעיל. תורכיה גם שותפה לדאגה הישראלית מהתעצמותה של איראן, מהרחבת ההשפעה שלה במרחב, ומתכנית הגרעין שלה. בכירים תורכים התבטאו ברוח זאת לא אחת. יחסי השכנות בין תורכיה ואיראן ונטייתו האסלאמית של ארדואן אינם מעידים על היות שתי המדינות באותו מחנה אזורי. המתיחות ביניהן לאור המתרחש בסוריה, והתיאום התורכי הגובר עם ארה"ב לאור האביב הערבי ממחישים זאת היטב.

 

לישראל ולתורכיה אינטרסים אסטרטגיים משותפים באזור, ושיפור היחסים עם תורכיה הוא אינטרס לאומי עליון של ישראל. חתימה על הסכם שיסדיר את אירועי המשט הוא הדבר הנכון לעשות בנקודת הזמן הנוכחית כדי להביא לשיפור ביחסים. הביטחון הלאומי של ישראל חשוב משיקולי כבוד לאומי.ישראל נקלעת לבידוד גובר בזירה הבינלאומית, שעלול עוד להחריף אם יפנו הפלסטינים לאו"ם בחודש ספטמבר הקרוב. במציאות שכזו, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על הזדמנויות לשיפור יחסים עם מדינה כה מרכזית בסביבתה הקרובה. נוסף על כך, בתקופה בה יחסי ישראל-ערב נמצאים בהקפאה, ואף נמצאים בסכנהלהידרדרות נוספת, שמירה על יחסים דיפלומטיים מלאים ותקינים עם מדינה בעלת אוכלוסייה מוסלמית כמו תורכיה היא נכס ממשי.גם העובדה שארה"ב מעוניינת בהסדרת היחסים בין ישראל לתורכיה צריכה להיות מרכיב בהחלטה הישראלית בנושא.

 

אך פריחה מחודשת ביחסי ישראל-תורכיה תתאפשר באמת רק כשתחזור ישראל לפסוע בדרך השלום. הבעיות ביחסי ישראל-תורכיה החלו עוד קודם לאירועי המשט, ועל כן אין לצפות שהתנצלות ותשלום פיצויים מצד ישראל יחזירו את מערכת היחסים לאותה דרגה בה היו בעבר. היחסים עם תורכיה נמצאים מאז ומעולם בזיקה ליחסים בין ישראל לפלסטינים. גם ראשי ממשלה חילונים בתורכיה לא חסכו ביקורת על ישראל בנושא. בולנטאג'וויט, למשל, טען לאור מבצע חומת מגן שישראל מבצעת ג'נוסייד כלפי הפלסטינים. דפוס התנהלות זה נשמר אצל ארדואן, אם כי בתקופתו הביקורת חריפה ועקבית הרבה יותר, וכך גם תרגום הביקורת לכדי מדיניות של ממש. חילוקי הדעות בעניין הפלסטיני צפויים להישאר גם לאחר שיושג הסכם ישראלי-תורכי, ויוסיפו להעיב על טיב היחסים בין המדינות. אך אין משמעות הדבר שהסכם פיוס עם תורכיה הוא מיותר.

 

עצירת ההידרדרות בדרג היחסים הדיפלומטים בין המדינות והחזרתם לרמתם המלאה (בישראל אין שגריר תורכי מאז אירועי המשט) בעקבות הסכם הפיוס, תאפשר לשתי המדינות לדון במחלוקות ביניהן בצורה חיובית ובונה יותר – "בין ידידים", כפי שמגדירים זאת גורמים בתורכיה. ההסכם לא רק יחזיר את השגריר התורכי לתל אביב, אלא צפוי לאפשר גם את חידושו של הדיאלוג האסטרטגי בין המדינות, ויסייע לישראל להיעזר בתורכיה למניעת הסלמה ביטחונית עם מדינות ערב ולקידום הידברות עמן. בתורכיה מנסים להפיג את חששות ישראל ומדגישים שהתנצלות תוביל לנורמליזציה ביחסים, למרות חילוקי הדעות שיישארו בהקשר הישראלי-ערבי. דוברים תורכיים מדגישים את הערך שביחסים תקינים עם ישראל לאור מדיניות "אפס-הסכסוכים עם השכנים" של תורכיה, לאור היותה של ישראל מדינה יציבה באזור משתנה, לאור העוצמה הכלכלית הישראלית, ולאור היחסים הטובים בין ישראל לארה"ב והשפעתם על טיב היחסים בין תורכיה לארה"ב.

 

על ישראל להפנים שמתכונת היחסים הקודמת עם תורכיה, אשר התבססהעל שיתוף פעולה ביטחוני הדוק, לא תחזור ושיש לפעול לבניית סוג יחסים חדש עמה, אזרחי יותר באופיו. תורכיה השתנתה בשנים האחרונות. האליטה החילונית הישנה, עמה היו לישראל קשרים טובים, ירדה מגדולתה. במקביל צומחים כוחות חברתיים חדשים, הקרובים יותר למפלגת הצדק והפיתוח – ארגונים חברתיים, מכוני מדיניות, ארגוני סחר, אוניברסיטאות, גופי תקשורת, ומוסדות תרבות. בעשור האחרון, ישראל לא השכילה לפתח רשת קשרים עם גורמים אלו והתמקדה ביחסים עם האליטות הישנות.בפרוץ המשבר עם תורכיה, ישראל שילמה על כך את המחיר. לא הייתה רשת ביטחון אזרחית למערכת היחסים הרשמית. הסכם הפיוס יספק לחברה האזרחית בישראל הזדמנות לתקן ולפתח קשרים עם מקביליםרלוונטיים בצד התורכי. כיום, לארגונים ולמוסדות ישראלים ותורכים קשה לקיים שיתופי פעולה. האווירה הפוליטית והציבורית עוינת לכך. לאחר הסכם הפיוס תהיה להם לגיטימציה רבה יותר לעשות כן, וזאת גם אם היחסים בין הממשלות יישארו צוננים.

 

היעדר הסכם פיוס, לעומת זאת,צפוי להוביל להידרדרות משמעותית נוספת ביחסי ישראל-תורכיה, וזאת בנקודת זמן מדינית בה ישראל אינה זקוקה לכך. בתורכיה מזהירים שאם ישראל לא תביע התנצלות על אירועי המשט היא לא רק תאבד מדינה ידידותית, אלא היא "תרוויח" מדינה עוינת. ארדואן כבר הזהיר את ישראל מפני השלכות הדבר. בלא הסכם, ניתן לצפות שדרג היחסים הדיפלומטי יוסיף לרדת; שתורכיהתחריף את הביקורת שלה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים; שארדואןינקוט צעדים פומביים להבעת תמיכתו בפלסטינים ובמאבקם לכינון מדינה, דוגמת ביקור מתוקשר בעזה; שתורכיה תיזום גל תביעות נגד חיילי בצה"ל שהשתתפו באירועי המשט; שהיחסים הביטחוניים-אסטרטגיים יוקפאו עוד יותר; ששיתוף פעולה אזרחי יהפוך לכמעט בלתי אפשרי; ושיחסי הסחר, ששרדו בהצלחה את המשבר האחרון ביחסים, לא יישארו עוד חסינים מפני פגיעה. מערכת היחסים בין ישראל לתורכיה תהפוך דומה יותר ויותר לכזו שבין מדינות עימות. הרבה מונח עכשיו על כף המאזניים.

 

***

 

טיוטה להסכם הפיוס כנראה כבר יש. כעת נדרשת החלטה פוליטית. לאחרונה גברו בישראל הקולות התומכים בהגעה להסכם. אלה כוללים את שר הביטחון ברק, את השר לענייני מודיעין מרידור, את הפרקליטות הצבאית הראשית, גורמים במערכת הביטחון, ואת היועץ המשפטי לממשלה. הדבר מעניק לגיטימציה משפטית וביטחונית להסכם הפיוס, ומבטיח שהוא אינו מפקיר את חיילי צה"ל ואינו מסכן אינטרסים ישראלים. יש בכך משום תרומה להכשרת דעת הקהל הישראלית והמערכת הפוליטית לקראת אישור ההסכם. ואולם, אין בכך די. ההחלטה בעניין מתעכבת, וקולות המתנגדים לכל התנצלות בפני תורכיה נשמעים בבירור. ביניהם שר החוץ ליברמן, הגם שהצהיר שלא יפרק על כך את הממשלה, והשר לנושאים אסטרטגיים יעלון, שליחו הבכיר של נתניהו למו"מ עם התורכים.

 

חסרים עוד קולות ציבוריים שייתנו רוח גבית להחלטה ממשלתית בעד הסכם הפיוס. קולות שיביעו תמיכה ברורה בהסכם מבחינה ערכית ואסטרטגית כאחד. ניכר שראש הממשלה מעוניין בשיקום היחסים אך חושש מההשלכות הפוליטיות של התנצלות בפני התורכים. ואולם, המהלך יניב גם רווח פוליטי עבור נתניהו. הסכם הפיוס יעורר בתחילה תרעומת כנגדו מצד גורמי ימין. אך בהמשך יוכל להקנות לראש הממשלה כמה נקודות זכות בבית הלבן ויאפשר לו להדוף במקצת טענות על חוסר מעש מדיני ועל התנהלות בלתי-אחראית לקראת "הצונאמי המדיני".

 

בסופו של דבר על האינטרסים הלאומיים להכריע. התועלת הגלומה בשיפור היחסים עם תורכיה, החשיבות האסטרטגית שבכך, והנזקים שייגרמו מהידרדרות נוספת ביחסים בעת שמעמדה הבינ"ל של ישראל שברירי ממילא, צריכים להוביל להחלטה בעד הסכם הפיוס. את ההזדמנות לשיפור היחסים עם תורכיה אסור להחמיץ. הרבה מונח כעת על כף המאזניים.

icon-pdf

 

site by brandor