כל הפרסומים
/ ישראל ואירופה
ביום ראשון, ה-5 ביולי 2015 העם היווני אמר "לא" בצורה חד משמעית לתכנית החילוץ שהוצעה לו על ידי ה"טרויקה" – הנציבות האירופית, קרן המטבע הבינלאומית והבנק האירופי המרכזי. למרות שמשאל העם נגע ספציפית לתכנית החילוץ שהייתה על השולחן, המנהיגים האירופים, מקביליהם היוונים, והתקשורת העולמית הציגו את משאל העם ככזה שדן בעצם חברותה של יוון במרחב היורו (Eurozone) בפרט ובאיחוד האירופי בכלל. הממשלה היוונית, בראשות מפלגת סיריזה, הובילה מאבק עיקש וקולני על מנת לשכנע את היוונים להצביע "לא" בטענה שסירוב להצעה האירופית יחזק את מעמדה של יוון בחדר המשא ומתן מול נושיה. מנגד, מפלגות הימין והמרכז ניסו לשכנע את הציבור להצביע "כן" בטענה שתשובה שלילית להצעה האירופית תוביל את יוון למצב של חדלות פירעון, להחזרת הדרכמה (המטבע היווני הלאומי לפני שזו אימצה את היורו), ליציאה מן האיחוד האירופי, ובסופו של דבר לבידוד בינלאומי.
אין זה מפתיע שתמונת המצב כיום נותרה לא ברורה, כשם שהייתה גם לפני משאל העם וישנם תרחישים אפשריים מגוונים, הן לפוליטיקה של יוון והן לכלכלתה, שעלולים להתפתח כתוצאה מתוצאות המשאל. ייתכן שהדבר היחיד שניתן לקבוע בוודאות הוא שעתידם של יוון ושל העם היווני יהיה רצוף אתגרים, כמעט ללא קשר לתוצאות משאל העם עצמן. הבנקים ביוון עודם סגורים. המדינה נמצאת מבחינה מעשית, אם כי לא רשמית, במצב של חדלות פירעון. ובסוגיית חברותה של יוון במרחב היורו ובאיחוד האירופי, נמצאת המדינה בין הפטיש לסדן. עם חוב עצום העומד על כ-345 מיליארד יורו, יוון תתקשה ואולי אף לא תוכל לשבור את מעגל הקסמים אליו נקלעה ולשוב למצב של צמיחה כלכלית, וזאת גם אם יסכימו נושיה ושותפיה להצעה חדשה.
