הפוסט מדיניות העוגנים של איחוד האמירויות והשפעתה על ישראל והסביבה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הממלכה הסעודית לא קלה להבנה. ערב הסעודית היא יותר ממדינה – היא רעיון המורכב מזהויות דתיות, שבטיות וערביות, המשתלבות עם תפישות של איום, אינטרסים אסטרטגיים קיומיים ופרגמטיזם דינמי. שילוב זה מאתגר אפילו את החוקרים המנוסים ביותר בהבנת מורכבותה של הממלכה.

האחריות לחוסר ההבנה של הישראלים מוטלת בראש ובראשונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו: הוא מדבר על "נורמליזציה" מבלי להבין את השיח המתנהל בקרב הסעודים עצמם. הצגנו את עמדתנו בבהירות פעם אחר פעם, אך נראה שגורמים מסוימים בוחרים להתעלם ממנה משיקולים פוליטיים. על כן, אני מבקש מכם – אנא הקשיבו לנו, הסעודים.

כחוקר סעודי של מדיניות ארצי כלפי ישראל, אני מכיר במורכבויות של מדינתכם. למרות ההבדלים העמוקים בינינו, חשוב לכבד את המורכבות של כל עם ואת השיח המלווה אותה. ממשלת נתניהו לא העניקה כבוד זה לערב הסעודית. היא הטעתה את הציבור הישראלי בהצגה פשטנית של הממלכה והעם הסעודי – של המניעים, האמונות והמורכבויות שלהם. לכן אני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות ישירות אליכם, הישראלים, בתור סעודי שבאמת ובתמים שואף לשלום עמכם.

גישות סותרות בנוגע לאיראן

אבקש להפריך שתי הטעיות מרכזיות שקידמה ממשלתכם בנוגע להבנת ערב הסעודית וכוונותיה. נתניהו מתעקש להציג את נרמול היחסים בין ארצותינו כתוצאה טבעית של האיום האיראני המשותף. זוהי השקפה שגויה מיסודה, בלשון המעטה. הוא טוען שעימות כולל עם איראן יוביל את הממלכה לזנוח את עמדותיה המסורתיות בסוגיה הפלסטינית ולחתור לנורמליזציה. אך המציאות מורכבת הרבה יותר.

למעשה, הסעודים נוקטים בגישה הפוכה לחלוטין. אמנם האליטה השלטת בממלכה רואה באיראן אתגר ביטחוני-אסטרטגי מרכזי, אך דרך ההתמודדות שלנו שונה מהותית מזו של ישראל. הגענו למסקנה שדיאלוג עם איראן הוא הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים, בעוד הגישה ההתקפית של נתניהו היא בדיוק מה שאנו מבקשים למנוע. בעניין זה גישותיהן של ההנהגות שלנו לא רק נבדלות – הן עומדות בסתירה של ממש זו לזו.

גם הרעיון לפיו אנחנו מייחלים בסתר לתקיפה ישראלית באיראן הוא שטחי. מה שעבורכם נדמה כמהלך טקטי, נראה בעינינו כפעולה בעלת השלכות אסטרטגיות שתחמיר את אתגרי הביטחון שלנו. בממלכה אף רווחת התפישה שנתניהו משתמש באיום האיראני בעיקר לביסוס מעמדו הפוליטי בישראל.

החשש האמיתי שלנו הוא מאזור שקוע בתסיסה ובסכסוך. חרדתנו מחוסר יציבות אזורית קשורה ישירות לשאיפות הכלכליות שלנו, שנתפשות כנושא קיומי עבורנו. אנו יודעים שלא נוכל להשיג את יעדינו השאפתניים באזור לא יציב, שירתיע משקיעים, אנשי עסקים ותיירים.

הפוסט "ישראלים יקרים, הממשלה שלכם הטעתה אתכם": מכתב גלוי מחוקר סעודי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מכון מיתווים ערך בנובמבר האחרון את הכנס השנתי בסימן "אסטרטגיות של תקווה" – עם מנהיגים/ות ומומחים/ות מישראל, מהאזור והקהילה הבינלאומית, שידונו באפשרויות ליצירת עתיד טוב יותר.

בין הדוברים: יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד, ח"כ נעמה לזימי, שגריר גרמניה שטפן זייברט, סגנית שגריר ארה"ב סטפני ל. האלט, שר החוץ לשעבר של הרשות הפלסטינית נאצר אלקידווה, שר החוץ לשעבר של ירדן ג'ואד ענאני, שגריר ועוזר שר החוץ המצרי לשעבר ד"ר עבד אלרחמן נאצר אלדין, פרופ' אלי פודה, ד"ר רונן ברגמן, ד"ר דב חנין, השגרירה וח"כ לשעבר קולט אביטל, ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, היבא קסאס, עבד אלעזיז אלע'שיאן, אמירה מוחמד ואיברהים אבו אחמד.

לצפייה בפלייליסט המלא של הכנס.

הפוסט אסטרטגיות של תקווה – הכנס השנתי ה-7 של מכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

כמעט שנה לאחר מתקפת ה7- באוקטובר הסקר נועד לבחון את עמדות הציבור בסוגיות מיידיות של יעדי המלחמה ואסטרטגיית היציאה ממנה, כמו גם לבחון את השפעת המלחמה על תפיסות הציבור בשורה של סוגיות ליבה הנוגעות למדיניות החוץ ולמדיניות האסטרטגית של ישראל.

מסמך זה מציג את ממצאי הסקר, בחלוקה לחמישה תחומים: יחסי החוץ של ישראל, מערך החוץ הישראלי, ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל-ארצות הברית, ויחסי ישראל עם שחקנים אזוריים.

השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על מצב הסיום הרצוי של הלחימה בעזה; יחסי ישראל-ארה"ב והבחירות הקרובות לנשיאות; מדיניות ישראל מול חיזבאללה בטווח הקצר, ומול איראן בטווח הארוך; מעמדה הגלובלי של ישראל בעקבות המלחמה וסכנת הפיכתה ל"מדינה מצורעת"; עתיד היחסים האסטרטגים עם מצרים; יחסי ישראל עם האו"ם; הסנקציות הבינלאומית על מתנחלים אלימים; הקשר בין המערכה מול איראן והסדרה עם הפלסטינים; שייכות ישראל במאבק הגלובלי בין ארה"ב, סין ורוסיה; המשבר ההומניטרי בעזה; ועתיד יחסי ישראל-תורכיה.

ממצאים עיקריים

ירידה חדה בהערכת הציבור את מצבה של ישראל בעולם (4.31). מדובר בירידה משמעותית מהציון הנמוך היחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (5.03) וההערכה השנייה הנמוכה בעשור האחרון. 70% מהמשיבים מתארים את מצבה הבינלאומי של ישראל כלא טוב או לא כל כך טוב.

רוב הציבור (57%) מגלה דאגה רבה מהפיכתה של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בעקבות התמשכות המלחמה בעזה ומדיניות הממשלה. זאת, לעומת 43% שמגלים דאגה מועטה או לא מודאגים כלל.

הציבור מעניק לתפקוד הממשלה בתחום יחסי החוץ מאז תחילת המלחמה את הציון 3.84 – שהוא הציון הנמוך ביותר מאז התחלנו לערוך את הסקרים ב-2013. מדובר בירידה דרסטית מהציון הנמוך יחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (4.82).

הציבור מעניק למצבו של משרד החוץ את הציון 3.94, אף הוא הציון הנמוך ביותר מאז שהתחלנו את הסקר לפני עשור. מדובר בירידה דרסטית בהערכת מצב משרד החוץ מהשנה שעברה (5.00).

רוב בציבור הישראלי (44%) תומך בעסקת חבילה שכוללת נורמליזציה עם סעודיה, הקמת מדינה פלסטינית מפורזת שאינה בשליטת חמאס, וברית הגנה אזורית בהובלה אמריקאית. 37% מתנגדים לעסקה זו. 19% טרם גיבשו דעה בנושא.

רוב בציבור (כמחצית מהמשיבים) תומך במהלך הבינלאומי להטיל סנקציות על מתנחלים אלימים ועל ארגוני מתנחלים המעודדים אלימות בשטחים, כל עוד הוא מוגבל למתנחלים אלימים בלבד . זאת, לעומת 33% המתנגדים למהלך באופן גורף.

בניית קואליציה אזורית בחסות אמריקאית היא האסטרטגיה המועדפת על הציבור להתמודדות עם האיום מאיראן ובנות בריתה. 46% תומכים באופציה זו, לעומת 32% שתומכים בפתיחה במערכה צבאית עצמאית נגד איראן ושלוחותיה. 14% מצדדים בפתיחת מו"מ דיפלומטי עם איראן. רק 8% תומכים בהמשך המצב הקיים של לחימה מוגבלת מול איראן, חיזבאללה והחות 'ים.

44% מהציבור תומכים במהלך צבאי כולל בלבנון כאסטרטגיה מועדפת להתמודדות עם חיזבאללה בלבנון. 25% מהמשיבים חושבים שיש לרתום את הקהילה הבינלאומית לקידום מהלך דיפלומטי שיביא לנסיגת חיזבאללה אל מעבר לקו הליטני. אחוז דומה תומך בקידום הסדר בינלאומי רחב לייצוב המערכת הפנימית בלבנון והסדרת הגבול היבשתי בין המדינות. רק 5% תומכים בהשארת המצב הקיים מול חיזבאללה.

הפוסט מדד מדיניות החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פרסום זה נכתב כחלק מפרויקט מחקר משותף נרחב עם PAX for Peace הולנד ו-SWP גרמניה, תחת הכותרת: "הגדרת תפקיד לאירופה במינוף הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב לקידום השלום הישראלי-פלסטיני." הדעות המובעות בפרסום זה אינן בהכרח עמדות מכון מיתווים, SWP ו-PAX. מכון מיתווים מודה ל-PAX for Peace ול-SWP על שותפותם המתמשכת, שסייעה ביצירת עבודה משותפת ומוצלחת זו.

הפוסט נורמליזציה עם סעודיה מנקודת מבט סעודית: אשליות מול מציאות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט דה-רדיקליזציה ופיוס ישראלי-פלסטיני: לקחים והמלצות לאור סכסוכי עבר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסמך זה הינו חלק מסדרה של מחקרים ומסמכי מדיניות העוסקים בתווך שבין אקלים למדיניות-חוץ במסגרת פרויקט של מכון מיתווים, ובתמיכה ושותפות של קרן גלייזר. נייר המדיניות נכתב בשותפות עם סיד ישראל – ארגון הגג של הקהילה המקצועית הישראלית בתחומי הסיוע ההומניטרי והפיתוח הבין-לאומי. סיד ישראל מאגד תחתיו ארגוני חברה אזרחית, מוסדות ממשלתיים, תוכניות אקדמיה ומחקר, חברות פרטיות, יועצים, ומומחים עצמאיים, ופועל ליצירת סביבה מקצועית מסייעת, המבוססת על החלפת ידע וניסיון.

הפוסט אסטרטגיה הומניטרית במלחמת ישראל-חמאס הופיע לראשונה ב-Mitvim.

היוזמה הישראלית היא החלופה המדינית הראשונה למדיניות הממשלה שרואה אור מאז 7 באוקטובר. היא נהגתה ועוצבה על ידי מומחי ביטחון מהשורה הראשונה בעלי עשרות שנות ניסיון, ומציעה תוכנית מדורגת וישימה שתביא ביטחון ארוך טווח לישראל. בלב התוכנית ניצבת תפיסת ביטחון חדשה ושונה ב-180 מעלות מזו שמובילה הממשלה. הגישה הקיימת, הגורסת כי כדי להשיג ביטחון מספיק שנהיה יותר חזקים מאויבינו, פשטה רגל ב-7 באוקטובר: חמאס חלש עשרות מונים ממדינת ישראל, ובכל זאת הצליח לגרום לנו לנזק קשה וכואב, להרוג למעלה מ-1,200 ישראלים ולחטוף יותר מ-250.

כדי להשיג ביטחון, תמיד נצטרך להיות יותר חזקים, אבל זה לא מספיק. ביטחון יושג רק כאשר אויבינו יאבדו את המוטיבציה לפגוע בנו. לכן, ישראל צריכה לחזק את הגורמים המתונים בצד השני, שאיתם ניתן להגיע לפשרה היסטורית שתיתן מענה לאינטרסים של שני הצדדים, תחליש את המוטיבציה להילחם ותחזק את המוטיבציה להיאבק ביחד בטרור. מתוך ההבנה הזו עולה הקביעה כי הערובה היחידה לביטחון ארוך טווח לישראל היא הסדר מדיני-ביטחוני בין ישראל לפלסטינים לפי חזון שתי המדינות, לצד ברית אזורית בין מדינות מתונות ובהובלה אמריקאית.

היוזמה הישראלית מציגה מפת דרכים מדורגת וישימה להשגת ביטחון בדרך של הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני-אזורי. מימוש התוכנית יביא ליצירת ביטחון ארוך טווח, איחוי הקרע עם העולם והשגת הסכמי נורמליזציה עם העולם הערבי המתון, כמו גם מענה אפקטיבי לאיום האיראני. ממשלה שתרצה ליישם את היוזמה הישראלית תוכל להתחיל בכך מחר בבוקר.

אחד החידושים העיקריים שמציעה היוזמה הישראלית הוא ההבנה כי אין צורך לחכות לחתימה על הסכם כדי לשנות את המציאות אלא להיפך: ניתן לעשות פעולות בשטח שייצרו מציאות של שתי מדינות כך שבעתיד, כשייחתם הסכם בין ישראל לפלסטינים, הוא יהיה הסכם יציב שיזכה לתמיכה רחבה.

היוזמה הישראלית שמה דגש על ההיבט האזורי, מתוך הבנה שלא ניתן ולא צריך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ללא מעורבות אזורית: מדינות האזור המתונות יסייעו בפתרון בעיות רבות וייקחו חלק מרכזי בהסדר בין ישראל לפלסטינים; ובתמורה לאימוץ הפתרון המדיני, ישראל תזכה לנורמליזציה עם מדינות האזור, וכן תייצר ברית אזורית למאבק באיום האיראני.

השבוע, השקנו את היוזמה הישראלית בכנסת, בכנס "היום שאחרי: ביטחון ואופק מדיני כערובה לעתידה של מדינת ישראל" שערכנו, מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון בהובלת חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ויואב סגלוביץ. הבוקר נשלחה היוזמה הישראלית לכ-100,000 מנויי סוף השבוע של הארץ. דווקא בתקופה שבה רבים כל כך בישראל חשים ייאוש ובלבול לנוכח המלחמה הבלתי נגמרת והאסון שפקד אותנו, היוזמה הישראלית מציעה אופק למציאות אחרת, טובה ובטוחה יותר, ולא פחות חשוב – מעוררת תקווה.

אנחנו רוצים להודות לקרן החדשה לישראל על תמיכתה ביחידה המשותפת ובהוצאת התוכנית.

הפוסט היוזמה הישראלית – תוכנית מדינית חדשה מבית מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המסמך נפתח בהצגת עקרונות מנחים אשר עיצבו את ההמלצות המוצעות בכל תחום. לאחר מכן מפורטות ההמלצות לפי הפרקים המקצועיים – אנרגיה, מים, ביוב ובריאות, כאשר כל פרק כולל מספר חלקים:

(1) תיאור המצב ערב המלחמה.

(2) תיאור מצב קיים חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה.

(3) המלצות לפי טווחי זמן שונים (מיידי, בינוני וארוך), כולל התייחסות לתשתיות Off-grid.

(4) הצעות למנגנוני ביצוע מקצועיים.

הדוח מבוסס על תוצרי צוות חשיבה בהובלת אקופיס ומיתווים ונכתב על ידי מכון מיתווים ומומחים בתחומים הרלוונטיים.

הפוסט מסמך המלצות להקמה ובנייה מחדש של תשתיות מקיימות חיים ושל מערך הבריאות ברצועת עזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פירוט המגמות

1. העולם רוצה להביא לסיום המלחמה וליישום פתרון שתי המדינות במסגרת הסדר אזורי, וישראל נמנעת בתוקף מהצגת תכנית ליום שאחרי המלחמה – ארה"ב, אירופה ומדינות האזור דוחפות לסיום המלחמה ובניית אלטרנטיבה לחמאס בעזה בדמות מדינה פלסטינית עצמאית בניהול רשות פלסטינית משודרגת, וחיבור המהלך להסדר אזורי, והציגו מוכנות להתגייס לכך. ממשלת ישראל מביעה התנגדות תקיפה לפתרון שתי המדינות, מסרבת לקדם חלופה לחמאס בדמות הרשות הפלסטינית, ודבקה בהימנעותה מהצגה של תמונת המציאות הרצויה ביום שאחרי המלחמה. נוכח ההימנעות הישראלית, נקטו מדינות צעדים עצמאיים, במסגרתם מדינות אירופיות נוספות הכירו במדינת פלסטין.

2. עסקת החטופים תקועה, ישראל לא מוכנה לשלם את המחיר המבוקש של הפסקת המלחמה, בעוד חמאס נהנה מהימשכות המלחמה והפגיעה הרב-ממדית שישראל חווה בגינה – ארה"ב, קטר ומצרים עושות מאמצים לתיווך עסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה ולשחרורם. על אף תמיכה בציבור הישראלי ובמערכת הביטחון בקידום עסקה, ומאמצי משפחות החטופים בזירה המדינית, ממשלת ישראל מתנגדת לעסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה, תוך מתן משקל לשיקולים פוליטיים.

3. ישראל משלימה עם מלחמת התשה מסלימה ומתמשכת עם חזבאללה בגבול הצפון, ותולה תקוות בהרתעה ובמאמצים דיפלומטיים של ארה"ב וצרפת שימנעו מעבר למלחמה כוללת – ישראל וחזבאללה המשיכו לנהל חילופי אש, תוך ניסיון ללמוד את חוקי המשחק החדשים, ולזהות את הקווים האדומים של כל צד, כך שלא יחצו ויובילו למערכה כללית. ישראל משתפת פעולה עם המאמצים של השליח האמריקאי הוכשטיין ושל נשיא צרפת מקרון, להביא לפתרונות דיפלומטיים של הלחימה בצפון, ובמקביל מאיימת בפתיחה של מבצע צבאי נרחב.

4. בחסות המלחמה בעזה, ישראל מעמיקה את סיפוח הגדה המערבית ופועלת להחליש את הרשות הפלסטינית – ממשלת ישראל קידמה התיישבות יהודית בגדה, תמכה בגירוש קהילות פלסטיניות, נתנה גיבוי מלא לאלימות מתנחלים, והעבירה את הניהול האזרחי של הגדה מהצבא למשרד הביטחון. במקביל, פעלה הממשלה להחליש את הרשות הפלסטינית, בייחוד בתחום הכלכלי, על ידי עצירת העברות הכספים. ההחלטות הספורדיות יוצאות הדופן של הממשל האמריקאי ומדינות נוספות להטיל סנקציות על מספר מתנחלים וגופים בולטים, טרם הביאו לשינוי ההתנהלות של ישראל.

5. ממשלת ישראל מנסה למתוח את החבל מול הממשל האמריקאי, כך שיתאפשר לה חופש פעולה נרחב יותר, מבלי לקרוע אותו ולשלם באובדן התמיכה המדינית והצבאית ההכרחית – ארה"ב השתמשה בסיוע הקריטי שהיא מעניקה לישראל, על מנת לעצב את ההתנהלות הישראלית ולמנוע התלקחות אזורית. היא התנגדה לפעולה מסיבית ברפיח ואף עכבה משלוח נשק, דרשה סיוע הומניטרי רב יותר וביקרה את התנהלות נתניהו בנושא המלחמה בעזה ועסקת החטופים כמונעת משיקולים פוליטיים. ארה"ב ביקרה את הפגיעה ברשות הפלסטינית והטילה לראשונה סנקציות על מתנחלים. יחד עם זאת, על אף הביקורת הרבה כלפי ממשלת ישראל, ולחצים של אופוזיציה פנימית, נעמדו הממשל של ביידן והקהילה היהודית לצדה של ישראל. ארה"ב סיפקה לה חימוש, סייעה בהרתעת חזבאללה והובילה את ההתארגנות האזורית להדיפת ההתקפה האיראנית. במקביל, תקפו נתניהו ושריו את ממשל ביידן כמי שמונע מהם לנצח, ונתניהו קידם עם הרפובליקאים נאום נוסף בבית הנבחרים בשנת בחירות על אפו וחמתו של הנשיא המכהן, אשר אף הזמינו לפגישה בבית הלבן.

6. הלגיטימציה למלחמה בחמאס, ואף למדינת ישראל עצמה כחלק ממשפחת העמים, נפגעה ומאותגרת בבתי הדין הבינלאומיים בהאג ובמוסדות הבינלאומיים – הלגיטימציה הבינלאומית למלחמה בחמאס והתמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה התחלפו בביקורת בינלאומית חריפה. המלחמה בעזה הביאה את ישראל ומנהיגיה לבתי הדין הבינלאומיים בהאג להשיב להאשמות בדבר רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. היכן שהיו מאמצים לשמירה על הדין הבינלאומי והצדקות לפעולה צבאית ומאמצים להעברת סיוע הומניטרי לעזה, הם נפלו קורבן להתבטאויות והתנהלויות ישראליות שנגזרו משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיה קיצונית, והביאו להגברת הביקורת הבינלאומית במקום לצמצומה. לכך הצטרפו הפעולות הנמשכות של הממשלה להחלשת מערכת המשפט הישראלית, על אף שנשענו עליה בהדיפת הביקורות הבינלאומיות, והימנעותה של זו מעמידה על שמירת הדין במלחמה בעזה ובשטחים הכבושים.

7. שיתופי הפעולה האזוריים מתמקדים בניהול היבטי המערכה בעזה ומניעת זליגה לזירות נוספות, נשענים על כורח ועל דרגי המקצוע תוך כדי אי-אמון ומתיחות בדרגים הפוליטיים – מצרים מסייעת במאמץ ההומניטרי, בניהול הגבול הדרומי של עזה ובתיווך עסקת חטופים; ירדן וישראל שיתפו פעולה בהכנסת סיוע הומניטרי ירדני לעזה ובהדיפת מתקפת הכטב"מים של איראן על אף העוינות הגלויה בירדן כלפי ישראל; קטר סייעה בתיווך לעסקת חטופים; מרוקו שלחה סיוע הומניטרי לעזה, ואיחוד האמירויות הפכה לשותפה הקרובה ביותר במתן סיוע הומניטרי בעזה ונהנתה מאמון ושיתוף פעולה ישראלי ששחקנים אחרים לא זכו לו. הקשר ושיתופי הפעולה התבססו בעיקר על מגעים של אנשי כוחות הביטחון והמודיעין של המדינות, כאשר בדרג המדיני נרשמה לכל הפחות מתיחות, ולעיתים אף עוינות גלויה.

8. המלחמה בעזה עצרה את הרחבת והעמקת תהליך הנורמליזציה האזורי אשר מחזיק מעמד, והתמשכותה מאתגרת את שיתוף הפעולה האזורי הנחוץ להתמודדות עם איראן – היחסים האזוריים של ישראל גילו חוסן ולא נותקו פורמלית על אף התמונות מעזה והלחץ שבא עמן, אולם אופיים השתנה והתנופה לקידומם התחלפו בהשהייה והמתנה. בעוד ישראל תמכה במאמץ האמירתי להפוך לדומיננטית בשדה ההומניטרי בעזה, שתי המדינות הורידו פרופיל בחשיפת יחסיהן ופרויקטים כלכליים לא קודמו. היחסים הפומביים עם בחריין ומרוקו נכנסו להקפאה, המסגרות האזוריות הרב-צדדיות שצמחו בתהליך הנורמליזציה לא כונסו, וקידום נורמליזציה עם ערב הסעודית שהיה על הפרק טרום המלחמה, תלוי כעת בנכונותה של ישראל לסיים את המלחמה ולקדם את פתרון שתי המדינות. מאידך, ההכרח והפוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי הודגמו בהדיפת המתקפה הישירה של איראן את ישראל.

9. אירופה עומדת לצד ישראל, תומכת בקידום פתרון שתי המדינות, מבקרת אותה על ניהול המלחמה והכיבוש, ומחפשת למלא תפקיד משמעותי – אירופה נעמדה לצד ישראל במאבקה בחמאס, אך התמיכה במלחמתה בחמאס התחלפה בביקורת על אופן ניהולה, בדאגה מהפגיעה בדין הבינלאומי והתמודדות עם ביקורת ציבורית גוברת הכוללת גם קריאות גוברות לחרם. בחפשן תפקיד משמעותי למלא בחרו מספר מדינות לקדם הכרה במדינה פלסטינית, נעמדו לצד ישראל במאבקה באיראן, סייעו בהבטחת המימון לרשות הפלסטינית, והטילו סנקציות על מתנחלים כמו גם על ארגוני הטרור הפלסטינים. ממשלת ישראל מצדה פעלה לחזק את יחסיה עם גורמי הימין והאירו-סקפטיים ביבשת, וזאת על רקע שינויים נרחבים בעמדות הציבור ובדפוסי ההצבעה למוסדות הלאומיים ולאיחוד.

10. בעוד המשבר עם תורכיה מעמיק למחוזות חדשים קפריסין ויוון משמשות כעורף אסטרטגי לישראל – המשבר עם תורכיה הגיע לשיאים חדשים כאשר לראשונה הסחר בין המדינות הושפע באופן עמוק מהמשבר המדיני, וארדואן התנה ייצוא סחורה לישראל בהפסקת אש בעזה. בתגובה צמצמה ישראל את הייצוא שלה לתורכיה, ונרשמו ירידות משמעותיות ביחסי הסחר. יוון סייעה במעקף של אתגרי הסחר הישיר עם תורכיה, וקפריסין לקחה חלק במאמצים בינלאומיים והיוותה ערוץ להעברת סיוע הומניטרי לעזה, ולמאמצים מודיעיניים, מדיניים וצבאיים המכוונים למערכה בעזה ובצפון.

11. ישראל מתנתקת מהעולם / העולם מתנתק מישראל? – ישראל טרם הפכה למדינה מצורעת, ומרבית ההסכמים ושיתופי הפעולה הפורמליים נשמרו על אף התמונות מעזה, ופעולות הממשלה שמתעדפות פוליטיקה מקומית על פני מעמדה של ישראל בעולם. יחד עם זאת, דירוג האשראי של ישראל צנח וקרנות השקעה חיצוניות משכו השקעות, חברות תעופה השהו את חידוש הטיסות לישראל, קולומביה ניתקה יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל ויחסי הסחר עם תורכיה ירדו, צרפת וקנדה הכריזו על אמברגו נשק על ישראל, נמנעה השתתפות ישראל בתערוכות בינלאומיות מרכזיות, בוטלו תערוכות של אמנים ישראלים, שיתופי פעולה אקדמיים נפגעו, וישראל הדרדרה ואיבדה את אופייה הליברלי במדדי דמוקרטיה עולמיים.

הפוסט מגמות חצי-שנתיות במדיניות החוץ האזורית של ישראל – ינואר-יוני 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

–

צפו בקטעים המוקלטים מתוך הכנס שערכנו בשיתוף קרן ברל כצנלסון וקרן פרידריך אברט, שעסק ביום שאחרי ובחזון מדיני חדש לישראל בטוחה יותר:

–

ח"כ יאיר לפיד

ח"כ מנסור עבאס

ח"כ נעמה לזימי

–

הפוסט שש אחרי המלחמה: חזון מדיני-ביטחוני לישראל | כנס מיוחד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ישנה חשיבות רבה להכיר ולהבין את יחסן של המדינות באזור כלפי המערכה בעזה, את האינטרסים, הרגישויות והיכולות של כל שחקן רלבנטי. בקובץ זה תמצאו ניתוחים קצרים מאת מומחי מיתווים, המציגים בקווים כלליים את המבט האזורי על המערכה בעזה, ועקרונות מנחים למדיניות ישראלית.

הפוסט מבט אזורי מדיני על המערכה בעזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בליבו של הפרויקט כמה עקרונות חשובים:  הראשון הוא שבעולם בו משבר האקלים הינו מרכיב משמעותי בעיצוב המציאות, על המערכת המדינית להתאים את הכלים, המבנה, והמשימות שלה להתמודדות וניהול המשבר השלכותיו; השני שהיערכות למשבר מאפשרת לבנות חוסן ולהפחית פגיעות, לזהות ולקדם הזדמנויות חדשות בדגש על שיתופי פעולה אזוריים, בעוד חוסר מוכנות למשבר עשוי להביא לפגיעה נרחבת באדם, בסביבה,במערכת המדינית וביציבות האזורית. והשלישי שעל כל פעולה אקלימית להיות מגובה בהיגיון מדיני ולהפך, כל פעולה מדינית חייבת להטמיע היגיון אקלימי אחרת הן לא יוכלו להתקיים לאורך זמן.

הפרויקט כלל שורה של מחקרים מרתקים, חלקם בוחנים נושא בצורה רוחבית כדוגמת שדרוג מערך החוץ, רשויות מקומיות אקלים ושלום, הסכמיים אקלימיים כתשתית לבניית שלום חלקם מתמקדים בסוגיה ייחודית ביחסיה של ישראל עם מחוז מסוים למשל בבחינת יחסי ישראל אירופה נבחנה הנכסיות ההדדית של הגרין דיל, במרחב הישראלי פלסטיני נחקר הנושא של הגירה אקלימית-פוליטית, באגן הים התיכון נחקר הנושא של כלכלה כחולה מקיימת, ובמזרח התיכון נחקרה סוגיית המים.

הפרויקט מציע תפיסה רעיונית שהכרחי להטמיע בכל פעולה מדינית במאה ה-21 הנשענת על רעיונות הקיימות ונתמכת על ידי היסודות: מגוון, עתיד, שיוויון וסביבה.

הפוסט קיימות מדינית אקלימית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

–

ממצאי סקר מכון מיתווים

הסקר שלפניכם מבקש לעמוד על עמדות הציבור בסוגיות המדיניות המרכזיות של המערכה בעזה. הוא בוחן את השפעת המערכה על עמדות הציבור בסוגיות מפתח ביחסי החוץ של ישראל בכלל, ועל יחסי ישראל והפלסטינים בפרט. אנו מצויים בתקופה בה מתקבלות החלטות קריטיות על המהלכים הצבאים והמדיניים במערכה נגד חמאס, איראן ומערך ההתנגדות. לפיכך, הבנת עמדות ותפיסת המחשבה הציבורית על שאלות הליבה המדיניות הקשורות בלחימה – ובמיוחד הבנת השינויים שחוללו אירועי ה-7 באוקטובר – הינה בעלת חשיבות מהותית.

דר' גיל מורסיאנו, מנכ"ל מכון מיתווים: "הציבור מסמן כי תם עידן "משיכת הזמן" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גישת ניהול הסכסוך של העשור האחרון מתה ב-7 באוקטובר (5% תמיכה) והציבור עבר לתמוך בהכרעות ארוכות טווח. מחד, כמעט שליש מהציבור (28%) בעד הכרעה מדינית בדמות סיפוח שטחי עזה והגדה, אך מאידך למעלה ממחצית מהציבור (52%) מבינים שהפתרון טמון בריבונות פלסטינית עצמאית – במסגרת הסכם עם הפלסטינים או בהיפרדות חד צדדית מהפלסטינים.״

הסקר בוצע חודש בדיוק מפרוץ המלחמה – ב-6-7 בנובמבר 2023 – על-ידי מכון סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט, בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

הפוסט עמדות הציבור על היום שאחרי המערכה בעזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפסגה הזאת תהיה רכיב ראשון בתהליך של משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. היא תאפשר את מה שחמאס, איראן וגרורותיה ניסו למנוע ב-7 באוקטובר – נורמליזציה בין ישראל והעולם הערבי, חידוש תהליך מדיני עם הכוחות המתונים בעם הפלסטיני המוכנים לחיות לצד ישראל, והקמת חזית אזורית רחבה נגד איראן בתמיכת ארצות הברית. תמונת הניצחון של המערכה הנוכחית היא תמונה של הכרעה מדינית.

הפוסט פסגת בארי: ישראל צריכה תמונת ניצחון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הגישה המוצעת בנייר זה היא של שילוב "תכנית זינוק כלכלי" עם הסדרה מדינתית, במסגרת של שיתוף פעולה כלכלי אזורי, על פי היסודות הבאים: (1) סיום המלחמה בעזה במצב בו משטר חמאס אינו קיים יותר. הוא מוחלף במערכת שלטונית יציבה, אשר תשלב בין הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית למעורבות בינלאומית ואזורית עמוקה, (2) תכנית כלכלית דו-שלבית מקיפה עבור עזה: בשלב הראשון "תכנית מענה מידי ושיקום מהיר", אך במקביל תכנית "זינוק כלכלי" שתציב את רצועת עזה על מסלול של צמיחה כלכלית מהירה ויציבה לטווח ארוך, (3) תכנית הזינוק הכלכלי של רצועת עזה, תהיה חלק מתכנית רחבה יותר להזנקה כלכלית של הרשות הפלסטינית. התכנית הכלכלית תשתלב ותתמוך במהלך ההסדרה המדינית וייצוב המערכת הישראלית-פלסטינית.

הזנקת הכלכלה של עזה, והכלכלה הפלסטינית באופן כללי, תושג על ידי שילוב של כמה מרכיבים. החשובים שבהם: (1) סט של פרויקטים "משני משחק" ברצועת עזה ובגדה המערבית, (2) המשך הקשר העמוק עם הכלכלה הישראלית ושילוב כלכלי בין עזה לגדה המערבית, (3) פיתוח קשרים כלכליים עם גוש מדינות המפרץ, כשותף כלכלי חזק נוסף, לצד ישראל, (4) שילוב עזה והגדה המערבית בתהליכים הרחבים יותר של שיתוף הפעולה הכלכלי המתרחשים באזור, ובפרויקטים אזוריים גדולים, (5) קפיצת מדרגה בהיקף ההשקעות בתוך הכלכלה הפלסטינית, כחלק מהתהליכים הנ"ל.

המרכיב הכלכלי חיוני לתמיכה במרכיב המדיני, וכך גם להיפך. סיום המלחמה בעזה ללא פתרון על פי הקווים המנחים המוצגים בנייר זה, משמעותו הפקרה מחדש של עזה לכוחות הרדיקליים בחברה הפלסטינית וחזרה לנקודת המוצא של ערב ה-7 באוקטובר – אי יציבות בעזה ומצב של ניהול הסכסוך ברמות משתנות של אלימות. המחיר הגבוה של מדיניות זאת כבר ידוע.

* מסמך זה הוא חלק מסדרה של ניירות מדיניות במסגרת פרויקט משותף של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון לחשיבה על היום שאחרי המלחמה.

הפוסט בניית תשתית כלכלית-מדינתית בעזה כחלק מהסדר ישראלי- פלסטיני בהקשר של שיתוף פעולה אזורי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פתרון ביניים למשילות ברצועת עזה, שמירה על ביטחון ישראל ומניעת התקפות נוספות עליה הוא פריסת כוח שלום רב-לאומי גדול עם מנדט ברור והוראות מפורשות לפתיחה באש. מבחינת משימתו, היקפו, המנדט שיוטל עליו והוראות הפתיחה באש של הכוח הרב-לאומי, אלה צריכים להיות דומים למודל של הכוח הרב-לאומי בקוסובו והכוח במזרח טימור יותר מאשר לכוח UNIFIL חסר התועלת הפרוס בדרום לבנון, שלא הצליח להרחיק את כוחות חיזבאללה מגבול ישראל.

על מנת להבטיח את יעילותו של כוח זה, יש להטיל עליו שלוש משימות השלובות זו בזו.

ביטחון: עדיין לא ברור כיצד יסתיים המבצע הצבאי ברצועת עזה. אם צה"ל ייסוג מבלי לחסל את כוחו הצבאי של חמאס ושל ארגונים קיצוניים נוספים בעזה, ייתכן והכוח הרב-לאומי יידרש לאכיפת שלום. על-פי פרק שבע במגילת האו"ם, ניתן להסמיך שומרי שלום לפגוע בשחקנים מסוימים, לפרק גורמים לוחמים, לפרוק מהם את נשקם, ולתמוך בהעברת שליטה טריטוריאלית מידי ארגונים חוץ-מדינתיים חמושים לידי רשויות לגיטימיות. הכוח הרב-לאומי יוכל לקבל על עצמו אחריות הדרגתית על חלקים מרצועת עזה שמהם ישראל תיסוג בשלבים. חיוני להבטיח לשם כך תיאום זהיר בין צה"ל לכוח שמירת השלום.

משילות: על הכוח הרב-לאומי למנוע ואקום משילות בעזה. לשם כך יהיה עליו להבטיח את חזרתם לפעילות ותפקודם של רשויות אזרחיות ושירותים חיוניים, את אכלוסם הזמני של פליטים שנעקרו מבתיהם ובסופו של דבר את חזרתם לבתיהם. הקהילה הבינלאומית תמנה נציב עליון שעליו תוטל הובלת הפעילות האזרחית של הכוח הרב-לאומי, וסלילת הדרך להעברה מדורגת של רצועת עזה לשליטה פלסטינית.

שיקום: כבר היום, ממדי ההרס ברצועת עזה חסרי תקדים. לכוח הרב-לאומי מיועד תפקיד מרכזי במאמצי השיקום הראשוניים, בהבטחת אספקה מהירה של חשמל ומים ובמזעור סכנה מנפלי תחמושת, מנהרות חמאס, דליפות ביוב, וכיו"ב.

פריסת כוח רב-לאומי בעזה תעביר מסר ברור וחד לפלסטינים, לישראלים ולשאר האזור שלא תהיה חזרה לסטטוס קוו של "ניהול הסכסוך". משימת שמירת שלום בעזה תהווה שלב ביניים, שישתלב בעתיד בהסדר דיפלומטי רחב בהשתתפות ישראלים, פלסטינים, שחקני מפתח אזוריים והקהילה הבינלאומית.

* נייר זה נכתב במסגרת פרויקט משותף של מכון מתווים וקרן ברל כצנלסון – המציע ניתוחים ביטחוניים, מדיניים ואזוריים ופתרונות מדיניות ליום שאחרי המלחמה ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.

הפוסט פריסת כוח רב-לאומי בעזה: ההזדמנויות, האתגרים והתנאים להצלחה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על ההשלכות של מדיניות ממשלת "הימין על מלא" על יחסי החוץ של ישראל – הן בהיבט של הרפורמה המשפטית, והן ביחס למדיניותה בגדה המערבית; עתיד הנורמליזציה עם העולם הערבי, בדגש על סעודיה, והאפשרות למנפה לקידום שלום ישראלי-פלסטיני; התקדמות איראן לקראת יכולת גרעינית-צבאית; משבר האקלים כסוגיית מדיניות-חוץ; מדיניות ישראל בלבנון; הגברת המעורבות הסינית במזרח התיכון; ומדיניות ישראל ביחס למלחמה באוקראינה.

ממצאים מרכזיים:

הציבור מעניק לתפקוד הממשלה בתחום מדיניות החוץ ציון 4.82 מתוך 10. כמעט רבע מהמשיבים נתנו לתפקוד ממשלה את הציון 1 (הנמוך ביותר). מדובר בירידה חדה לעומת 2022 (5.53), ובציון הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות.

הציבור מעניק למצבה של ישראל בעולם את הציון 5.03. מדובר בירידה מהשנה שעברה (5.85), ובציון הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות. רק 18% מהמשיבים תיארו את מצב ישראל כטוב.

הציבור מעניק למצב יחסי ישראל-ארה”ב את הציון 5.3 מתוך 10. מדובר בירידה חדה לעומת שנת 2022 (6.85), והציון הנמוך ביותר בשמונה השנים האחרונות.

בזמן שממשלת ישראל מנסה לנתק ככל האפשר בין הנורמליזציה והסוגיה הפלסטינית בהקשר הסעודי, רוב גדול בציבור הישראלי (61%) תומך במינוף הנורמליזציה עם העולם הערבי לקידום שלום פלסטיני-ישראלי, ורוב יחסי ממנו (41%) אף בעד עצירת הבנייה בהתנחלויות ופינוי מאחזים לטובת נורמליזציה עם סעודיה.

על רקע קריאות תיגר מן הממשלה על האינטרס הישראלי בהמשך קיומה של הרשות הפלסטינית, 43% מהציבור סבור כי המשך קיומה משרת את האינטרס הישראלי, לעומת 13% בלבד הסבורים כי המשך קיומה מנוגד לאינטרס הישראלי.

45% מהציבור הושפע במידה רבה או רבה מאוד מהביקורת הבינלאומית על הרפורמה המשפטית בעיצוב עמדותיהם בנושא, לעומת 40% שהצביעו על השפעה מועטה או העדר השפעה.

בשאלה מי היא המדינה החשובה ביותר לישראל מלבד ארה”ב, לראשונה מזה שנים איבדה רוסיה את עמדת הבכורה שלה (שהיתה מכרעת בשנים קודמות) לגרמניה. אחריהן מדורגות בדומה לשנים עברו (בסדר חשיבות יורד): בריטניה, סין, מצרים וצרפת.

רוב משמעותי בציבור (49%) שם יהבו על המסלול המדיני כאמצעי העיקרי לבלימת מאמציה הגרעיניים של איראן. לעומתם, רק רבע מהמשיבים תומכים בתקיפה צבאית על מתקני הגרעין.

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הנסיגה הדמוקרטית והשלכותיה על יחסי החוץ של ישראל | מפגש מומחים ומומחיות בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים ינואר-יוני 2023. זו חצי השנה הראשונה לעבודת ממשלת נתניהו השישית. בתקופה בה מתמשכת מלחמה באוקראינה המחלקת את העולם בין הכוחות הדמוקרטים לאוטוקרטיים, כאשר שינויים גאו-פוליטיים משנים את מערכת הבריתות במזרח התיכון וסין מתווכת בהצלחה בין איראן וערב הסעודית, וכאשר השלכות משבר האקלים גוברות ודוחפות לשיתופי פעולה, היו אלו הרכבה ומדיניותה של הממשלה שהשפיעו יותר מכל על יחסי החוץ של ישראל ומעמדה בעולם, והרחיקו אותה ממועדון המדינות הדמוקרטיות-ליברליות. הממשלה קידמה הפיכה משטרית והעמקה של הכיבוש והסיפוח שהביאו למתח גובר עם ארה"ב ולביקורת בינלאומית רבה; נעשה ניסיון להמשיך ולנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסיוע של כוחות אזוריים ובינלאומיים, ושיתוף הפעולה האסטרטגי עם מצרים וירדן נשמר. קידום היחסים עם מדינות הנורמליזציה נמשך, אך הסוגייה הפלסטינית הקשתה על צירוף מדינות נוספות לתהליך ועל כינוסן של המסגרות הרב-צדדיות. ישראל התקשתה לשכנע מדינות נוספות לאמץ את עמדתה ביחס לגרעין האיראני, וניסיונה ללכת "בין הטיפות" במלחמה באוקראינה עורר כלפיה ביקורת גוברת במערב. תהליך שיקום היחסים עם אירופה נעצר והתחלף בקידום שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים; הממשלה המשיכה בחיזוק היחסים בו-זמנית עם תורכיה, יוון וקפריסין; ומשרד החוץ הוחלש והורחק ממקומו ליד שולחן מקבלי ההחלטות.

1. ישראל משלמת מחיר על הרכב הממשלה וניסיון ההפיכה המשטרית במדינות המערב הליברליות – רבים בעולם המערבי, כולל ראשי מדינות, מחוקקים, משפטנים, כלכלנים ואישי ציבור ורוח יצאו נגד ההפיכה המשטרית בישראל, וכך גם מוסדות וקהילות יהודיות ברחבי העולם. ישראל התדרדרה במדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים, ודירוג האשראי שלה נפגע. ראש הממשלה ושריו התקשו להתקבל בבירות העולם, ומספר שרים הוחרמו על ידי ידידותיה הטובות של ישראל. נציגי הממשלה נתקלים בהפגנות ובמחאה בביקוריהם במדינות המערב, ובביקורת גוברת מצד מארחיהם. 

2. אל מול גינויים של הקהילה הבינלאומית הממשלה מקדמת סיפוח ומעמיקה את הכיבוש בקצב והיקף חסרי תקדים – הממשלה העבירה את סמכויות הבנייה לסמוטריץ' וקידמה בנייה מסיבית בהתנחלויות, העניקה בתקציב המדינה העדפה משמעותית לפיתוח ההתנחלויות בגדה המערבית, ביטלה את חוק ההתנתקות וקידמה התיישבות קבע חדשה בחומש בניגוד להתחייבות כלפי האמריקאים, העניקה רוח גבית לפוגרומים ואלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים, ערערה את תפיסת הסטטוס-קוו בהר הבית/אל-חראם א-שריף, וניצלה פיגועי טרור כדי להכשיר מאחזים לא-חוקיים ולאפשר הקמתם של נוספים. הקהילה הבינלאומית גינתה צעדים אלו, ולחצה לעצור בנייה נוספת בהתנחלויות.

3. הממשלה מסתייעת בגורמים אזוריים ובינלאומיים להמשך ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית – הקהילה האזורית והבינלאומית, ובראשה ארה"ב, מצרים, ירדן ואירופה, התגייסה לסייע לישראל ולפלסטינים למנוע הדרדרות ביטחונית ולעבור את הרמדאן בשלום. התקיימו שתי פגישות אזוריות לתיאום ביטחוני בעקבה ובשארם א-שייח', וכן שיחות הרגעה בין שרים ישראלים ובכירים ברשות לצד הצהרות לחיזוק כלכלי של הרשות, והופעלו לחצים על ישראל להימנע מבנייה בשטחים ומפעולות חד-צדדיות. הרמדאן עבר בשקט יחסי וסבב לחימה נוסף בין ישראל והג'יהאד האסלאמי בעזה הסתיים בסיוע מצרים, קטר וארה"ב.  

4. בצל הסוגייה הפלסטינית ונוכח משברים נקודתיים נמשכו שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מצרים וירדן – ירדן ומצרים שיתפו פעולה במאמץ הבינלאומי למנוע הסלמה בזירה הפלסטינית, ארחו את המפגשים האזוריים בעקבה ובשארם א-שייח', והדגישו את מחויבותן לקידום פתרון הסוגייה הפלסטינית. שתי המדינות גינו בחריפות את העמקת הסיפוח הישראלי ואת אלימות המתנחלים, אולם המשיכו לקדם פרויקטים משותפים עם ישראל, בעיקר בתחום האנרגיה. משברים נקודתיים בדמות פיגוע על הגבול המצרי או ניסיון הברחת נשקים של חבר פרלמנט ירדני נפתרו בשיתוף פעולה. 

5. תהליך הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו נמשך, אך הסוגייה הפלסטינית מגבילה, מעכבת ופוגעת בו ובמאמצים להרחיבו – הסכמים קודמים בין הממשלות ובין חברות עסקיות ייושמו וחדשים נחתמו, ארגוני חברה אזרחית קידמו שיתופי פעולה, התיירות מישראל למדינות הנורמליזציה נמשכה והסחר המשיך לצמוח. שרים רבים ביקרו במרוקו וצוותי העבודה של המסגרות הרב-צדדיות המשיכו לעבוד. אולם, המתיחות בירושלים, המערכה בעזה, הבנייה בהתנחלויות והאלימות בשטחים הפכו את הסוגייה הפלסטינית למשמעותית יותר בתהליך הנורמליזציה, כאשר המדינות גינו את פעולות ישראל בשטחים, איחוד האמירויות הגבירה מעורבותה המדינית ותמיכתה הכספית בפלסטינים, ונעצרו שיתופי פעולה מתוכננים. ביקורו הראשון המתוכנן של נתניהו באמירויות נדחה בעקבות עליית בן גביר להר-הבית/אל-חראם א-שריף, ופגישת פורום הנגב במרוקו נדחתה מספר פעמים ולבסוף התבטלה נוכח קידום הבנייה בהתנחלויות. האמריקאים והסעודים הבהירו לישראל כי פעולותיה בזירה הפלסטינית מקשות עליהן לקדם את הנורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית במסגרת המגעים ביניהן.

6. ישראל נאבקת באיראן במגוון זירות, אך מתקשה לשכנע מדינות נוספות לאמץ את עמדתה – ישראל המשיכה לפעול נגד מאמצי איראן באזור, ונגד תכנית הגרעין שלה. היא פעלה באיראן עצמה, תקפה כוחות איראניים בסוריה ובלבנון, חיזקה את הקשר עם טורקמניסטן ואזרבייג'אן, פעלה בשיתוף קפריסין ותורכיה, וקיימה תרגילים משותפים עם ארה"ב לצורך הרתעה. ממשלת ישראל פעלה במישור הדיפלומטי לשכנע מדינות נוספות להגביר את הלחץ על איראן, וניסתה למנף את תמיכתה של איראן במלחמתה של רוסיה באוקראינה לשם כך. על אף קיומו של דיאלוג ישראלי-אמריקאי בנושא, נרשמה מתיחות בין הצדדים, והאמריקאים התקדמו לקראת הסכם עם האיראנים בסוגיית הגרעין.

7. ישראל ממשיכה להימנע מהבעת תמיכה מלאה באוקראינה ויציאה נגד רוסיה, וזוכה לביקורת גוברת מצד האוקראינים והשותפות במערב – ישראל המשיכה בניסיונה לסייע לאוקראינה במישור ההומניטרי מבלי לגנות את רוסיה, ומבלי להיענות לבקשה האוקראינית לקבלת תמיכה משמעותית יותר. שר החוץ כהן אמנם הגיע לביקור ראשון באוקראינה אך נמנע מלגנות את רוסיה, והבטחותיו לספק מערכות התראה אוויריות טרם התממשו, ואינן מתכתבות עם בקשתה של אוקראינה למערכות הגנה אוויריות. אוקראינה הבהירה כי אימוץ העמדה הנייטרלית על ידי ישראל היא למעשה עמדה פרו-רוסית.

8. תהליך שיקום היחסים עם האיחוד האירופי מתחלף בקידום יחסים פונקציונליים, כשברקע המלחמה באוקראינה וביקורת אירופית על הכיבוש וההפיכה המשטרית – ישראל נענתה להצעת האיחוד האירופי לקבוע פגישה נוספת של מועצת האסוציאציה אם כי טרם נקבע מועד לכינוסה, והמשיכה לקדם פרויקטים אזוריים משותפים עמו. ישראל המשיכה בשיח עם מנהיגי מדינות אירופה סביב הנושא האיראני, המאבק באנטישמיות והסכמי אברהם, וקדמה עסקאות נשק נוכח המלחמה באוקראינה, כאשר נושא ההפיכה המשטרית הפך לנושא שיחה קבוע בין הצדדים. ממשלת נתניהו עמדה בקשר עם ממשלותיהם של אורבן בהונגריה ודודה בפולין בהקשר של ההפיכה המשטרית, וחיזקה את היחסים עם פולין תוך הגעה להסכם שמקבל את הנרטיב הפולני ביחס לזיכרון השואה. 

9. ישראל ממשיכה לשקם ולשמור על יחסיה עם תורכיה, בה-בעת לחזק את יחסיה עם יוון וקפריסין – על אף ביקורת פומבית של תורכיה על מהלכי הממשלה בזירה הפלסטינית, נמשך המאמץ לשפר את היחסים בין המדינות. ישראל סייעה לתורכיה בעקבות רעידת האדמה, וזכתה להוקרה על כך. במקביל המשיכה ישראל לחזק את שיתופי הפעולה עם יוון וקפריסין, בדגש על תחומי הביטחון והאנרגיה.

10. ישראל וארה"ב מנסות למנוע מהמתיחות הגוברת בין הממשלים בגין ההפיכה המשטרית והכיבוש המעמיק להפוך לקרע בין המדינות – ארה"ב הביעה את התנגדותה להפיכה המשטרית שהובילה הממשלה, הדגישה את הערכים הדמוקרטים עליהם מבוססת הברית בין המדינות, ולחצה לקדם חקיקה בהסכמה רחבה. ממשלת ישראל ניסתה להרגיע את הממשל האמריקאי ולמנוע ממנו להתערב. המשך ההפיכה המשטרית, ביטול חוק ההתנתקות והחזרה לחומש בניגוד להתחייבות הישראלית לארה"ב, העברת סמכויות הבנייה בשטחים לסמוטריץ', הפוגרומים של המתנחלים בפלסטינים, והתבטאויות שרים נגד ארה"ב, דרדרו את היחסים בין הממשל האמריקאי והממשלה הישראלית. נתניהו לא הוזמן לבית הלבן, ושר האוצר סמוטריץ' והשר לביטחון פנים בן גביר הוחרמו על ידי הממשל. הממשל ניסה להפריד בין תמיכה נמשכת בישראל, למשל דרך חגיגות ה-75 למדינה, ביקורי בכירים בארץ, המשך התיאום הביטחוני והמדיני והזמנת הנשיא הרצוג, לבין פעילות נגד ההפיכה המשטרית והכיבוש, למשל דרך חזרה למדיניות האמריקאית של אי-שיתוף פעולה אקדמי עם ההתנחלויות.

11. משרד החוץ מורחק משולחן מקבלי ההחלטות ונאבק על מקומו ותקציבו – לאחר ניסיונה של הממשלה הקודמת לרכז סמכויות תחת משרד החוץ ולשקם את מעמדו, הקימה ממשלת נתניהו מחדש את המשרד לעניינים אסטרטגיים בראשות דרמר, אשר הפך לדמות מובילה במהלכים מדיניים יותר משר החוץ. בנוסף, החליטה הממשלה על רוטציה בתפקיד שר החוץ, הקימה את משרד ההסברה, והחלישה את המשרד לשיתוף פעולה אזורי. שר החוץ ומשרדו לא שותפו בתהליכי קבלת ההחלטות בתחום הביטחוני-מדיני, ועובדי משרד החוץ חזרו להיאבק על תנאי עבודתם והאמון שניתן בהם. 

הפוסט מגמות חצי שנתיות, ינואר-יוני 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המסמך מבקש לבחון את הרעיון של הקמת פורום אזורי כמסגרת רב צדדית במזרח התיכון להתמודדות עם שינויי אקלים. המסמך מגדיר תשתית מושגית של פורומים, בוחן מאפיינים שונים של פורומים אזוריים בעולם, ומציג יתרונות וחסרונות של מסגרת כזו בכלל ובמקרה של ישראל בפרט. בנוסף, המסמך סוקר תשתיות והזדמנויות קיימות באזור המזרח התיכון שניתן למנף ומניח על הפרק הצעה להקמת פורום שיתוף פעולה אזורי בנושאי אקלים תוך ציון החסמים למיסוד פורום שכזה.

הפוסט פורום אזורי במזרח התיכון להתמודדות עם שינויי אקלים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

תהליכי הנסיגה הדמוקרטית בצ'כיה

– בניגוד להונגריה ופולין, הדמוקרטיה הצ'כית נוסדה מתוך התפתחות של מעמד ביניים משכיל ורחב היקפים, בעל מאפיינים חילוניים ותעשייתיים. עבור החברה הצ'כית, המסורת הדמוקרטית היא חלק בלתי נפרד מזהותה.

– בשנת 2017 ,נבחר המיליארדר הצ'כי, אנדריי באביש, לראשות הממשלה לאחר שהוביל קמפיין פופוליסטי, אנטי-מערכתי ומשסע.

– במהלך כהונתו, באביש פעל לקידום האינטרסים הכלכליים שלו, תוך ניסיון להחלשת שומרי הסף של הדמוקרטיה, ובראשם החברה האזרחית והתקשורת הצ'כית.

– עם זאת, החברה האזרחית והתקשורת הובילו לתנועת מחאה ציבורית אדירה, שאף עודדה קידום חקירה פלילית כנגד באביש בחשד למעילת כספים מהאיחוד האירופי לטובת עסקיו. ניסיונותיו של באביש לדיכוי הדמוקרטיה היו הססנים אל מול האקטיביזם של החברה האזרחית הצ'כית, ולאחר קדנציה אחת בלבד הממשלה בראשותו הוחלפה.

המתכון להצלחה לפי המודל הצ'כי

– הרחבת המאבק באזורי הפריפריה: יצירת תשתיות מחאה מעבר לערים המרכזיות, תוך חיבור ושיתוף פעולה עם מפלגות האופוזיציה.

– תרגום המחאה בשטח לכוח פוליטי: הרכבת קולאציה רחבה של מפלגות ותנועות שונות בעלת מטרה אחת ויחידה: הגנה על הדמוקרטיה הליברלית. בסופו של דבר, ההצלחה באה לידי ביטוי באמצעות שינוי דפוסי הצבעה בקלפי, עבור מפלגות המייצגות את המחנה הליברלי.

– איחוד מסרים: יש לפעול למען יצירת קונצנזוס רעיוני בתוך הקואליציה: מאבק מול פופוליזם א-ליברלי מפריד ומשסע דורש מסרים אחידים סביב עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית.

– הדגשת צדקת הדרך וכוחו המוסרי של המאבק הליברלי בפני הציבור: יש להוביל לקידום קמפיין חיובי אודות חשיבותה של הדמוקרטיה הליברלית עבור תפקוד המדינה. רק בדמוקרטיה ליברלית, השלטון על מנגנוניו יכול להוביל למדיניות אפקטיבית בסוגיות שונות עבור טובת אזרחי המדינה.

– בניית מארג בין-לאומי של בריתות ליברליות: יש להוביל לתהליכי למידה והשפעה הדדית בין ארגונים, תנועות ומכוני מחקר בארץ ובעולם. 

האתגרים והקשיים עבור המחנה הליברלי בארץ בראיית הצ'כים

– הדומיננטיות של המרכיב הלאומני-דתי בנסיגה הדמוקרטית: מלבד השחיתות והרצון לשמר כוח פוליטי בלתי מוגבל, סוגיית הכיבוש והעליונות היהדות האורתודוקסית מניעים את גלגלי המהפכה המשפטית, ומהווים סיכון של ממש למעמד הדמוקרטיה הליברלית בישראל.

– ההטרוגניות של החברה בישראל: בשונה מצ'כיה, החברה בישראל מורכבת מזרמים, עדות ומגזרים שונים בעלי סוגיות מגוונות ומתנגשות. ההטרגוניות של החברה בישראל מציבה אתגר משמעותי ליצירת קואליציה פוליטית רחבה שתיאבק בנסיגה הדמוקרטית.

– כרסום עמוק בכוחם של שומרי הסף: בניגוד לבאביש, ממשלת נתניהו החלה בצעדים חמורים יותר כנגד מוסדות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית, ומתוך כוונה לקדם שלטון סמכותני א-ליברלי.

הפוסט כיצד להיאבק בנסיגה דמוקרטית ולהצליח: לקחים מהחברה האזרחית הצ'כית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסגרת הפעולה של הסימולציה הייתה מפגש חירום בינלאומי שנערך ביוזמת ארצות הברית שלושה ימים לאחר הודעה על מותו של אבו מאזן, ולאור היערכות של השחקנים השונים בזירה נוכח המציאות החדשה. תרחיש הפתיחה כלל את מינוי חוסיין א-שייח' ומג'ד פרג' כיושבי ראש משותפים של הרשות באופן זמני עד עריכת בחירות. זאת לצד הנחות המבוססות על המציאות הקיימת ובראשן המציאות הפוליטית בישראל בעקבות הקמת הממשלה חדשה, מצב של מתיחות בין מערכת הביטחון לבין המנהיגות הפוליטית של המתנחלים, וחוסר יציבות ואלימות בשטח. המפגש נערך במטרה לשמור על היציבות באזור ולדון בצעדים להרגעת הזירה והסכמה על מפת דרכים להמשך היחסים בין ישראל והרשות הפלסטינית. למפגש הוזמנו נציגי ישראל והרשות הפלסטינית, לצד נציגי מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, והאיחוד האירופי. בצד הישראלי הייתה בסימולציה נציגות לשלושה שחקנים: בנימין נתניהו (ראש הממשלה), רב-אלוף הרצי הלוי (מערכת הביטחון), והשר בצלאל סמוטריץ' (הנהגת המתנחלים). בצד הפלסטיני הייתה נציגות לשלושה שחקנים: א-שייח' ופרג' (הנהגה זמנית), מרואן ברגותי (הנהגה מתחרה בפתח) ואסמאעיל הנייה (חמאס). 

*הסימולציה נערכה כחלק מפרוייקט מחקרי במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות כאן אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה.

הפוסט היום שאחרי אבו מאזן – סיכום סימולציה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מאז חתימת הסכמי אברהם, הצליחו ממשלות ישראל לבודד את תהליך הנורמליזציה מהמתרחש בזירה הישראלית-פלסטינית, באופן שאיפשר את התפתחות התהליך אך הגביל את היכולת להרחיבו ולהעמיקו. מדיניות שינוי הסטטוס-קוו בשטחים של ממשלת נתניהו-סמוטריץ', ובעטיה הגברת הסיכון להסלמה ישראלית-פלסטינית, הביאו בחודשים האחרונים לשינוי ביחס מדינות הנורמליזציה כלפי ישראל וכלפי הסוגיה הפלסטינית. הניסיון להימנע ככל הניתן ממעורבות בסוגייה הפלסטינית, התחלף בנקיטת עמדה חריפה נגד פעולות הממשלה בשטחים, ובמעורבות גוברת, בייחוד של איחוד האמירויות, בזירה הפלסטינית. יתרה מכך, אף נשקלת מחדש מדיניות הנורמליזציה ביחס לישראל, והערך שבהמשך פיתוח היחסים עמה, ככל שהממשלה תמשיך בקו ההסלמה הנוכחי. מיתוג תהליך הנורמליזציה בימין כסיפור הצלחה היסטורי, וחשיבותו בראיית הציבור הרחב, ומצביעי הימין המתון בפרט, הופכת את מדינות הנורמליזציה למנוף לחץ משמעותי לעצירת פעולות מיסוד הסיפוח וההסלמה של ממשלת ישראל. איום בהורדת דרג היחסים, ויצירת התניות בין המשך פיתוח היחסים לשינוי מדיניות ישראל, עשויים לשמש כתמריצים עבור הממשלה להימנע מהפרות הסטטוס-קוו בשטחים. בהמשך, המעורבות הנקודתית של מדינות הנורמליזציה בעצירת מגמות ההסלמה עשויה לשמש כמסד להרחבת מעורבותן המדינית הכוללת בסוגיה הפלסטינית, כמדינות נפרדות או כחלק מקואליציות בין לאומיות לקידום שלום. כך, דווקא החיכוך שיצרה ממשלת הימין בשטחים, הוא זה שמעניק הזדמנות למנף את תהליכי הנורמליזציה גם לקידום שלום ישראלי -פלסטיני.

הפוסט מינוף מתוך חיכוך: המשבר בין ממשלת הימין ומדינות הנורמליזציה יוצר הזדמנות לשלבן בקידום שלום ישראלי-פלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

גיליון מס' 10, יולי-דצמבר 2022

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2022. במחצית זו כיהן לפיד כראש הממשלה, והיא הסתיימה בהקמת ממשלת ימין קיצונית בראשות נתניהו. בחודשי כהונתו של לפיד המשיכה הממשלה באסטרטגיית ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית; בתיאום המהלכים עם קטר ומצרים ברצועת עזה שהביאו לשקט יחסי; בחיזוק ופיתוח היחסים עם מדינות הנורמליזציה החדשות וניסיון לצרף גם את ערב הסעודית; בחיזוק היחסים עם מדינות השלום הוותיקות מצרים וירדן; במאבק בתכנית הגרעין האיראנית; בחימום היחסים עם תורכיה לצד טיפוח הקשרים עם יוון וקפריסין; ובשיקום היחסים עם האיחוד האירופי והממשל האמריקאי. על אף התקרבות לעמדה האוקראינית, ממשלת לפיד המשיכה להימנע מהבעת תמיכה חד-משמעית בה, ונשמרה לא להרגיז את רוסיה. משאבי האנרגיה בים התיכון הביאו להסכם היסטורי עם לבנון ולשיתופי פעולה אזוריים, כאשר משבר האקלים נשאר נושא משני בשיקולים. הבחירה בממשלת הימין הקיצוני עוררה דאגות וחששות בקרב השותפות והשכנות. ירדן הביעה חשש כבד, המתיחות עם אירופה התעוררה מחדש, הממשל האמריקאי נזעק לשרטט קווים אדומים לממשלה, הרשות הפלסטינית הביעה את חששה מתהליכי הסיפוח שבפתח, ואילו האו"ם ביקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לבחון האם הכיבוש הישראלי הוא באמת זמני כפי שטוענת ישראל.

1. אסטרטגיית צמצום הסכסוך, האלימות הגוברת והסיפוח הזוחל מביאים את ישראל לפתחו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ממשלת ישראל המשיכה במדיניות ניהול הסכסוך, תוך דגש על תיאום ביטחוני ושיפור חייהם הכלכליים והאזרחיים של הפלסטינים, לצד המשך קידום סיפוח זוחל והימנעות מקידום מהלכים מדיניים. ברצועת עזה המשיכה ישראל להיעזר במצרים, האו"ם וקטאר לניהול המרחב ולשמירה על השקט. האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית, מספר ההרוגים הפלסטינים הגבוה, פעילות ישראל נגד ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים, הפכו לסוגיה בינלאומית, פגעו בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית והחלישו אותה. בהיעדר תהליך מדיני, ונוכח החששות (ערב השבעתה של ממשלת נתניהו השישית), גבר הדיון הבינלאומי על אופיו הזמני-לכאורה של הכיבוש ועצרת האו"ם העבירה את הסוגייה לדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

2. נמשך תהליך חיזוק היחסים עם מדינות הנורמליזציה, וכן המאמץ לצרף את סעודיה ל"הסכמי אברהם" – נמשכו ביקורי בכירים הדדיים בין ישראל ומדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – נחתמו הסכמים כלכליים, הסחר ההדדי גדל, נרקמו יוזמות אזרחיות חדשות לשיתופי פעולה, והתחזקו שיתופי הפעולה הביטחוניים והסחר בנשק.שיתופי הפעולה בין ישראל ומדינות הנורמליזציה גברו גם בזירות רב-צדדיות, דוגמת "פורום הנגב" (שעבר מיסוד, ועוגן בהחלטת ממשלה), פיקוד מרכז של הצבא האמריקאי (סנטקו"ם), נאט"ו והמסגרת המרובעת I2U2 הכוללת את ישראל, איחוד האמירויות, ארה"ב והודו. סימנים מוקדמים להתקדמות אפשרית בתהליך הנורמליזציה עם סעודיה באו לידי ביטוי בשיתופי פעולה דרך צד שלישי או מעטפת בינלאומית. הממשלה החדשה הצהירה כי תפעל להמשיך ולחזק את תהליכי הנורמליזציה ואת הניסיונות להרחיבם.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח, באופן זמני, תחת אחריות ישראלית. ישראל המשיכה גם לאחר הסכם הביניים לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטח ולהרחיב את אחיזתה, תוך שהיא מנהלת את כלל תהליכי התכנון והבנייה, מרחיבה את שטחי ההתנחלות ו'אדמות המדינה', ומתחמת לעצמה 'אזורים צבאיים' ו'שמורות טבע'. קריסת התהליך המדיני עודדה גם את הרשות הפלסטינית (משנת 2009) לפעול בשטח באופן חד-צדדי. 

בעוד ישראל נוקטת גישה 'מפצלת' ורואה בשטח C מרחב חיוני להתיישבות וביטחון, הפלסטינים נוקטים גישה 'הוליסטית' ורואים בשטח מרחב הכרחי למדינה רציפה ובת-קיימא. המערכה המתנהלת כיום בשטח מנציחה חיכוך ומאבק מדמם על קרקע ותשתיות, מרחיקה סיכוי להסדר יציב, מונעת פיתוח ובנייה לפלסטינים, גוררת סכנה מוחשית לטבע ולסביבה, ומעמיקה אתגרים הומניטריים ומשפטיים של גירוש והעברת אוכלוסיות. 

הפיכת המרחב הקריטי של שטחי C לבסיס להתקדמות מדינית מצריך שני סוגים של מדיניות – מדיניות תגובתית לטווח הקצר למניעת הדרדרות נוספת, ומדיניות ארוכת טווח לשיתוף פעולה פרקטי בשטח. נוכח מדיניות ממשלת הימין החדשה, הדוגלת בסיפוח מעשי של שטח C לישראל, מומלץ שמחנה תומכי השלום ינקוט בצעדי מנע: יקדם קמפיין ש'יסיר את המסכה' מעל מהלכי הממשלה ויחשוף את סכנות הסיפוח – פגיעה אנושה בזהות, בביטחון, ובמעמד המדיני והכלכלי של ישראל; ירחיב מחאות בשטח, אשר ישתלבו עם המחאה הכוללת נגד המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה החדשה; ויגיש התנגדויות לבניית התנחלויות, ולמניעת מהלכים פוגעניים נגד הפלסטינים. במעלה הדרך, על ישראל והפלסטינים לנטוש את הגישה של 'משחק סכום אפס', לגבש יחד תכנית מערכתית משותפת, ולקדם צעדים חיוביים בשטח C: לאשר תוכניות מתאר לבנייה פלסטינית שהועברו זה מכבר לאישור ישראל, לפעול למניעת פעילות פלילית ופיראטית בשטח, ולקדם פרויקטים משותפים בסיוע בינלאומי וערבי, בכלל זה: שדות חשמל סולארי, שטחי חקלאות ומזון, מתקני מים וטיפול בשפכים ואזורי תעשייה. קידום הצעדים הללו ללא אופק מדיני יוביל לכל היותר לשיפור נקודתי. לעומת זאת, קידום הצעדים עם זיקה להסדר מדיני – כולל העברת חלקים משטח C וקידום תכנית כלכלית מקיפה לרשות הפלסטינית – יובילו לשינוי של ממש, יחזקו יכולות ומוטיבציות פלסטיניות למנוע טרור, ויאפשרו לקדם בהדרגה את חזון שתי המדינות על בסיס אסטרטגיית השלום הזוחל.

הפוסט שטח C: מאזור מריבה למרחב שלום זוחל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בכנס השתתפו: השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, מנכ״ל משרד החוץ, אלון אושפיז, שליח האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון תור ונסלנד, חוקרות וחוקרי מכון מיתווים, עיתונאים ודיפלומטים לשעבר ועוד.

לצפייה בכנס המלא לחצו כאן.

הפוסט הכנס השנתי ה-6 של מכון מיתווים: יחסי החוץ של ישראל בין המשכיות לשינוי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המדד מתבסס על סקר דעת קהל שבוצע בסוף אוגוסט 2022, על ידי מכון רפי סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט בקרב מדגם מייצג דמוגרפי ופוליטי של האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18+ (800 אישה ואיש, יהודים וערבים) ועם טעות דגימה של 3.5%.

נקודות בולטות מהסקר:

• שיפור לעומת השנה שעברה בהערכת הציבור את תפקוד הממשלה בנושאי חוץ (מ-5.29 ל-5.53) ובהערכת חוזקם של יחסי ישראל-ארה"ב.

• 62%  ציינו כי עמדת המפלגות בסוגיה הפלסטינית מאוד תשפיע או די תשפיע על הצבעתם בבחירות. 57% הביעו אותה עמדה לגבי עמדת המפלגות בנושאי מדיניות חוץ.

• שנתיים לאחר חתימתם, ניכרת עלייה משמעותית בתפיסת חשיבותם של הסכמי אברהם. 53% רואים בהם נקודת מפנה בקבלתה של ישראל למזרח התיכון. בהקשר זה, 57% מהציבור חושבים שישראל צריכה להיעזר במדינות הנורמליזציה לקידום שלום עם הפלסטינים.

•  36%רואים את החתירה לפתרון שתי המדינות כאסטרטגיה הרצויה לממשלת ישראל בסוגיה הפלסטינית. לעומת זאת, 41% תומכים בפתרונות סיפוח. קרוב לרבע מהמשיבים טרם החליטו.

• 53% תומכים ב"הליכה בין הטיפות" כדי להימנע מלהרגיז את רוסיה ואת המערב כאסטרטגיה המועדפת לישראל בסכסוך באוקראינה. 40% מהנשאלים חושבים שרוסיה היא המדינה החשובה ביותר לישראל פרט לארה"ב (ממשיכה להוביל בקטגוריה זו על שאר המדינות).

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לקריאה מוצגים כאן הדו״ח המלא ועוד שלושה תקצירים: האחד על דמוקרטיה ויחסי החוץ של ישראל, השני על אי-ליברליות בישראל ובאיחוד האירופי והשלישי על הברית הבינלאומית עם השמאל הישראלי.

הממצאים של מחקר זה הוצגו בכנס בינלאומי בבריסל ב-12 ביולי ויוצגו גם בעתיד בירושלים.
מכון מיתווים מודה ל-Pax for Peace – Netherlands ול-SWP על שיתוף הפעולה המתמשך והעבודה המשותפת המשמעותית הזו.

הפוסט נסיגה דמוקרטית וביטחוניזציה: אתגרים לישראל, האיחוד האירופי ויחסי ישראל-אירופה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בחסות מדיניות זו, ולנוכח היעדרו של לחץ בינלאומי משמעותי בנושא, נמשכו תהליכי הסיפוח הזוחל, והשינויים בשטח עצבו את המדיניות במקומה של הממשלה. היחסים עם מדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו התרחבו והעמיקו, וכך גם היחסים עם מצרים. אלה שמשו מסד נוסף לצמיחתו של שיתוף פעולה אזורי רב-צדדי הכולל בין היתר גם את ערב הסעודית. תהליך חימום היחסים עם תורכיה עלה מדרגה, תוך הקפדה על חיזוק והדגשת חשיבות היחסים עם יוון וקפריסין, כאשר ישראל מתקדמת בזהירות באופן ראוי לציון, ושאר השותפות מפגינות אף הן רגישות ואחריות מדינית. בתחום משבר האקלים ישראל נמנעה מלאמץ מדיניות פורצת-דרך, ולא העניקה להיבט זה משקל מכריע בעיצוב המדיניות האזורית שלה. העולם כולו הושפע מהפלישה הרוסית לאוקראינה, כאשר ישראל ניסתה ללכת בין הטיפות, נמנעה מלהתייצב באופן נחרץ לצד אוקראינה, ובה בעת חיזקה את שיתוף הפעולה הביטחוני והאנרגטי עם אירופה, ונהנתה מהצורך האמריקאי לשוב ולהשקיע תשומת לב במזרח התיכון.

עורכים: ד״ר רועי קיבריק וד״ר אורני לבני. ד"ר רועי קיבריק הוא מנהל המחקרים של מכון מיתווים; ד"ר אורני לבני היא סמנכ"לית מכון מיתווים. מסמך זה מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר מדי חודש את יחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ. המסמך מתפרסם בשיתוף קרן פרידריך אברט, ולהכנתו תרמו השגרירים בדימוס דניאל שק, ארתור קול ומיכאל הררי, נדב תמיר, מירב כהנא-דגן, ד"ר  נמרוד גורן וד"ר גיל מורסיאנו.

הפוסט מגמות חצי-שנתיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לצפייה לחצו כאן.

הפוסט שולחן עגול בנושא ביקורו של נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן: תובנות והשלכות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בכינוס השתתפו אנשי מכון מיתווים, ונציגים מהמכון האוקראיני ללימודי המזרח התיכון, המועצה האוקראינית למדיניות "פריזמה", וארגון הידידים הישראלים של אוקראינה.

הדיון נפתח בברכות של שגריר אוקראינה בישראל, יבגני קורנייצ'וק, ושגרירי ישראל ברוסיה בעבר – ארקדי מילמן וצבי מגן. לאחר מכן התקיימו כמה סבבים של דיונים על מדיניות, כלכלה ותקשורת. המשתתפים דנו בסוגיות הביטחון התזונתי, בשאלות הנוגעות לעיצומים נגד רוסיה ובציפיות והתדמיות הקיימות בכל צד.

הפוסט לראשונה – שולחן עגול עם מכוני מחקר אוקראינים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הדוברים:

פותחת האירוע:

ד״ר טל שדה, מנהלת תכנית האיחוד האירופי באוניברסיטת תל אביב, נשיאה שותפה באגודה הישראלית לחקר האינטגרציה האירופית.

נאומים:

שגריר צרפת בישראל אריק דנון.

שגריר האיחוד האירופי בישראל דימיטר טזאנצ'ב.

פאנל ראשון:

שטין מולס, מנהל מחלקה- מדיניות ביטחון והגנה, (European External Action Service (EEAS.

ד״ר ברונו טרטרה, סגן מנהל, Fondation pour la recherche stratégique (FRS).

השגריר מישל דוקלו, יועץ מיוחד ל-Institut Montaigne, לשעבר שגריר צרפת ב-PSC בבריסל, בסוריה ובשוויץ.

טרה ורמה, חוקרת מדיניות בכירה, European Council on Foreign Relations (ECFR).

ד״ר מרסין טרליקובסקי, ראש התכנית לביטחון בין לאומי, Polish Institute of InternationalAffairs (PISM).

ראש הפאנל- ד״ר טובי גרין, אוניברסיטת בר-אילן.

פאנל שני:

השגריר אהרון לשנו-יער, שגריר ישראל לשעבר באיחוד האירופי.

עליזה בן-נון, סמנכ״לית אירופה במשרד החוץ, ישראל.

ערן עציון, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, מנכ״ל רייז איט.

השגריר ג׳רמי יששכרוף, שגריר ישראל לשעבר בגרמניה.

ראש הפאנל- ד״ר מאיה שיאון-צדקיהו, מנהלת תכנית יחסי ישראל-אירופה, מכון מיתווים.

דברי סיכום:

ד״ר גיל מורסיאנו, מנכ״ל מיתווים.

הפוסט מהו עתיד הביטחון האירופי? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לצפייה לחצו כאן.

הפוסט כנס הבחירות של מכון מיתווים- 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט מפגש של מכון מיתווים ומכון דיוויס עם המועצה התורכית ליחסים בין לאומים (UIK) על עתיד יחסי ישראל-תורכיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק ומירב כהנא-דגן

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2021. היו אלו חודשי הפעילות הראשונים של הממשלה החדשה, בהם היא נקטה במדיניות המשכית בכל הקשור לקידום תהליכי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, בחיזוק היחסים עם מצרים ועם המדינות ההלניות יוון וקפריסין, והמשיכה בהצגת ההתנגדות הישראלית לשיבה להסכם הגרעין עם איראן. היא שינתה כיוון בכל הקשור לחיזוק היחסים עם ירדן והצליחה במידה רבה לפתוח עמה דף חדש; פעלה לחמם את היחסים עם האיחוד האירופי, ולשמור על דיאלוג מתמשך עם הממשל בארה"ב; ביססה דיאלוג מחודש של המנהיגים עם תורכיה; ואמצה מדיניות הנוטה להשתלב במאמצים הגלובליים להתמודדות עם משבר האקלים. בחירתה של הממשלה להדגיש את הצעדים שהיא נקטה לשיפור חיי היום-יום של הפלסטינים הסירה מעליה לחץ בינלאומי חריף בכל הקשור לתהליך השלום, אך המשך הסיפוח הזוחל והפעולות בשטח עוררו ביקורת בינלאומית מסוימת וחשש גובר מהקושי לשמר את היתכנות פתרון שתי המדינות.

פירוט המגמות

1. ישראל מחדשת את הדיאלוג עם הרשות הפלסטינית, ומצהירה שלא תקדם תהליך מדיני – המחלוקת בממשלה בנוגע לסוגיה הפלסטינית תורגמה למדיניות לא-עקבית שכללה צעדים לחיזוק הרשות הפלסטינית והדיאלוג עמה, לצד התנגדות למשא ומתן והצבת אופק מדיני, וקידום מהלכים של סיפוח זוחל. שרים ממפלגות השמאל-מרכז נפגשו עם אבו מאזן ועמיתיהם הפלסטינים לקדם ולהעמיק שיתופי פעולה לאחר שנים ללא פגישות שכאלו. הממשלה השתמשה בצעדים לשיפור חיי הפלסטינים בהצלחה יתרה להסרת לחץ בינלאומי בסוגיה הפלסטינית. בה בעת, נמשכו תהליכי סיפוח זוחל, בנייה בהתנחלויות, גירוש משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים, ואלימות המתנחלים בשטחים הגיעה לשיאים חדשים.

2. ישראל משתפת פעולה עם קטר, מצרים והחמאס לשיקום רצועת עזה ושמירה על השקט – ממשלת ישראל הצהירה על כוונתה לבנות מנגנון חדש לניהול ושיקום המרחב העזתי, אשר בין היתר יתמוך בסיום הפיצול הפנים-פלסטיני ושיבת הרשות הפלסטינית לתפקידה ברצועה, וימנע העברת כספים ישירים לחמאס. במסגרת זו הציג שר החוץ לפיד תכנית כלכלית לשיקום הרצועה תמורת הגברת הביטחון. כחלק מההתנהלות החדשה שהתגבשה לסיוע ושיקום עזה, קטר העבירה כספים לסיוע הומניטרי וסולר לרצועה, וסיפקה דלק לחמאס דרך מצרים, ישראל סיפקה הקלות בתחומי התעסוקה והסחר, ומצרים קידמה תכניות שיקום ותיווכה בין הצדדים.

3. ישראל מחליטה לשקם את יחסיה עם ירדן ופותחת "דף חדש" ביום שאחרי נתניהו – מאמצי ישראל וירדן לשיקום היחסים, אשר הוגבלו על ידי נתניהו, נשאו פרי. אחרי שנים של נתק בין המלך עבדאללה ונתניהו, אירח המלך בארמונו את ראש הממשלה בנט, ואת יו"ר רע"ם עבאס, ועמד בקשר עם הנשיא הרצוג. שרי החוץ, הכלכלה, האנרגיה והחקלאות של המדינות נפגשו וחתמו על הסכמים לשיתופי פעולה. הוגדלה מכסת המים שנמכרת לירדן, והורחב הסחר בין ירדן והרשות הפלסטינית. ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות חתמו בדובאי על הסכם לקידום חילופי מים ואנרגיה, אשר נולד וקודם על ידי ארגון אקופיס, ומהווה דוגמה לשיתופי פעולה רב-צדדיים באזור. ירדן המשיכה להדגיש את מחויבותה לפתרון שתי המדינות, ותחושות האנטי-נורמליזציה עם ישראל עדיין נפוצות בציבורה.

4. היחסים עם מצרים מתרחבים במישור המדיני והכלכלי, וכך גם דרג הקשרים ונכונות המצרים להגביר את נראותם – שיתופי הפעולה הביטחוניים בין ישראל ומצרים בסיני נמשכו, וכך גם שיתופי הפעולה במרחב העזתי ובתחומי האנרגיה והעסקים. באופן חריג אירח נשיא מצרים א-סיסי את ראש הממשלה בנט והגביר את נראות היחסים עם ישראל, ושר החוץ לפיד נפגש עם עמיתו במצרים. שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון והאנרגיה העמיקו, ישראל הורידה את רמת אזהרת המסע לסיני, ונבדקה האפשרות להרחבת הסחר בין המדינות. עם זאת, התפיסות המתנגדות לנורמליזציה עם ישראל עדיין שולטות ברחוב המצרי, ומגבילות את הרחבת שיתוף הפעולה בין המדינות לתחומים נוספים.

5. תהליך הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו העמיק, והונחה תשתית הסכמית נרחבת לשיתופי פעולה – הממשלה המשיכה להניח תשתית דיפלומטית ופורמלית לכינון יחסים ושיתופי פעולה עם מדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. מערכת הקשרים והפגישות רמות הדרג שהוגבלה בעבר על ידי נתניהו נפתחה, מונו שגרירים, ומנהיגי ישראל ביקרו בשלוש המדינות. מערכות היחסים המתפתחות אופיינו, באופן לא-רגיל ליחסי ישראל עם המרחב, במשקל משמעותי שניתן לממד האזרחי ובמעורבות גדולה ומגוונת של החברה האזרחית והעסקית. תהליך הנורמליזציה גילה חוסן אל מול אתגרים דוגמת פעילות ישראל במזרח ירושלים, והביקורת הפנימית על עסקת קצא"א והרצון לבטלה. על אף ההצהרות שמרוקו תפתח שגרירות בישראל עד סוף שנת 2021, זה טרם קרה.

6. המשך התנגדות פומבית לחזרה להסכם הגרעין עם איראן תוך הקפדה על דיאלוג מתמשך עם ארה"ב – ישראל הביעה התנגדות לחזרה להסכם הגרעין עם איראן, והמשיכה לפעול נגד התבססות איראן באזור. ישראל הניעה מחדש את עבודת הצוות האסטרטגי המשותף לה ולממשל האמריקאי בהובלת היועצים לביטחון לאומי אשר הקפיד על דיאלוג מתמשך וחשאי. נציגי ישראל המשיכו להעלות את הגרעין האיראני כנושא המרכזי בפגישותיהם עם האמריקאים ובני בריתם האירופיים, שיתפו במידע בנוגע להתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, והזהירו מפני טקטיקת המשא ומתן שלה. בישראל גברו הקולות המכים על חטא בנוגע לתמיכה ביציאה מהסכם הגרעין המקורי.

7. ממשלת ישראל עומלת על שיפור היחסים עם הממשל האמריקאי ושיבה להתנהלות בהתאם לעקרון התמיכה הדו-מפלגתית – ישראל הקפידה להתנהל תוך דיאלוג, ברובו אינטימי ולא-פומבי, עם הממשל האמריקאי, גם בנושאים בהם המדינות לא ראו עין בעין כמו הסכם הגרעין עם איראן, הקונסוליה בירושלים, הפגיעה בארגוני זכויות האדם הפלסטינים, פרשת NSO או היחסים עם סין, והקפדה לא לפגוע באינטרסים האמריקאים. בנוסף, קידמה הממשלה החדשה דיאלוג עם הקהילה היהודית הליברלית והלא-אורתודוכסית בארה"ב.

 8. ישראל מחזקת קשריה עם האיחוד האירופי, על אף המחלוקת הנמשכת בסוגיה הפלסטינית – שר החוץ לפיד המשיך במגמה בה החל אשכנזי לחיזוק הקשרים עם האיחוד האירופי, וערך את אחד מביקוריו הראשונים בחו"ל בבריסל שם השתתף במפגש שרי החוץ של האיחוד; ישראל הצטרפה לתכנית המחקר והפיתוח הורייזון אירופה, וחתמה עם האיחוד על שיתופי פעולה נוספים, אך לא הצליחה להביא לחידוש מפגשי מועצת האסוציאציה; חוזקו שיתופי הפעולה והשיח הבילטרליים עם מדינות אירופה תוך המשך ההתרחקות ממנהיגים פופוליסטיים והדגשת הערכים הדמוקרטים-ליברלים, וחודש הקשר החיובי עם שבדיה; אירופה מצידה לא לחצה על הממשלה החדשה בנושא הכיבוש וההתנחלויות, אך נשארה נאמנה לפתרון שתי המדינות, ולמדיניותה שלא לכלול את השטחים הכבושים בהסכמים שנעשו עמה; השימוש שנעשה בתוכנות ריגול ישראליות עורר ביקורת חריפה, ואף הוביל למשבר עם צרפת.

9. ישראל מחדשת את דיאלוג המנהיגים עם תורכיה, וממשיכה לחזק את יחסיה עם יוון וקפריסין – ישראל, יוון וקפריסין המשיכו להעמיק את שיתופי הפעולה ביניהן, ואף קיימו מפגש פסגה נוסף בישראל. ישראל נעמדה לצדן נוכח הפעילות החד-צדדית של תורכיה בעיר וארושה בצפון קפריסין. בד בבד, ותוך הפגנה ברורה כי אין הדבר יפגע ביחסיה עם יוון וקפריסין, חודש הדיאלוג בין מנהיגי ישראל ותורכיה, ובייחוד ערוץ הקשר שנפתח בין ארדואן והנשיא הרצוג.

10. ישראל מצהירה על התייחסות רצינית יותר למשבר האקלים ושילובו במערכת שיקולי מדיניות החוץ – ממשלת ישראל קבעה יעדים וניסחה תכנית למעבר לכלכלה דלת-פחמן והנחתה את המל"ל לשקלל את משבר האקלים בהערכת המצב השנתית שהוא מוסר לקבינט המדיני-ביטחוני; נציגיה השתתפו בוועידת גלזגו בהובלת ראש הממשלה בנט והשרה זנדברג, בוועידות בינלאומיות נוספות בנושא, ובפורום הבינלאומי שמוביל השליח האמריקאי המיוחד למשבר האקלים קרי; הנשיא הרצוג הקים פורום אקלים מייעץ בראשות דב חנין שיעסוק גם בקידומי שיתופי פעולה אזוריים בנושא, ומשרד החוץ אימץ תו תקן ירוק לנציגויותיו.

 11. צעדים שננקטו לשיקום משרד החוץ על ידי שר החוץ והממשלה החדשה נתפסים כלא-משמעותיים דיים – כניסתו של לפיד למשרד החוץ עוררה תקווה לחיזוק המשרד. עובדי המשרד לעניינים אסטרטגיים נקלטו במשרד החוץ; שגרירים חדשים מונו; ולאחר שנים רבות נפתח קורס צוערים למנהלה. בהמשך נשמעה ביקורת על המינויים הפוליטיים של לפיד, ואכזבה מפעולות השר נרשמה בקרב העובדים שיצאו בקמפיין נגדו והמשיכו במאבקם על תנאי ההעסקה; חלה ירידה גדולה במספר הנרשמים לקורס הצוערים שייפתח השנה.

הפוסט מגמות חצי-שנתיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בתוכנית המדיניות שלוש רמות של המלצות:
עקרונות מנחים– תפיסות עקרוניות שאנו ממליצים לממשלת ישראל לנקוט בנושאים מסוימים.
כיוונים אסטרטגיים– תמורות מדיניות שממשלת ישראל צריכה, לדעתנו, לקדם וכיוונים שאנו ממליצים להשקיע בהם מאמצים בתחומים הנבחנים.
צעדי מדיניות מרכזיים– פעולות קונקרטיות ומגמות התנהלות שאנו סבורים כי על ממשלת ישראל ליישם כדי לתמוך במאמצים השונים.

להמשך קריאה לחצו כאן

הפוסט תוכנית מדיניות חוץ לממשלת ישראל ה-36: מסמך המלצות של צוות חשיבה במכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית לשנת 2021 הופיע לראשונה ב-Mitvim.