הפוסט מדיניות העוגנים של איחוד האמירויות והשפעתה על ישראל והסביבה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הממלכה הסעודית לא קלה להבנה. ערב הסעודית היא יותר ממדינה – היא רעיון המורכב מזהויות דתיות, שבטיות וערביות, המשתלבות עם תפישות של איום, אינטרסים אסטרטגיים קיומיים ופרגמטיזם דינמי. שילוב זה מאתגר אפילו את החוקרים המנוסים ביותר בהבנת מורכבותה של הממלכה.

האחריות לחוסר ההבנה של הישראלים מוטלת בראש ובראשונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו: הוא מדבר על "נורמליזציה" מבלי להבין את השיח המתנהל בקרב הסעודים עצמם. הצגנו את עמדתנו בבהירות פעם אחר פעם, אך נראה שגורמים מסוימים בוחרים להתעלם ממנה משיקולים פוליטיים. על כן, אני מבקש מכם – אנא הקשיבו לנו, הסעודים.

כחוקר סעודי של מדיניות ארצי כלפי ישראל, אני מכיר במורכבויות של מדינתכם. למרות ההבדלים העמוקים בינינו, חשוב לכבד את המורכבות של כל עם ואת השיח המלווה אותה. ממשלת נתניהו לא העניקה כבוד זה לערב הסעודית. היא הטעתה את הציבור הישראלי בהצגה פשטנית של הממלכה והעם הסעודי – של המניעים, האמונות והמורכבויות שלהם. לכן אני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות ישירות אליכם, הישראלים, בתור סעודי שבאמת ובתמים שואף לשלום עמכם.

גישות סותרות בנוגע לאיראן

אבקש להפריך שתי הטעיות מרכזיות שקידמה ממשלתכם בנוגע להבנת ערב הסעודית וכוונותיה. נתניהו מתעקש להציג את נרמול היחסים בין ארצותינו כתוצאה טבעית של האיום האיראני המשותף. זוהי השקפה שגויה מיסודה, בלשון המעטה. הוא טוען שעימות כולל עם איראן יוביל את הממלכה לזנוח את עמדותיה המסורתיות בסוגיה הפלסטינית ולחתור לנורמליזציה. אך המציאות מורכבת הרבה יותר.

למעשה, הסעודים נוקטים בגישה הפוכה לחלוטין. אמנם האליטה השלטת בממלכה רואה באיראן אתגר ביטחוני-אסטרטגי מרכזי, אך דרך ההתמודדות שלנו שונה מהותית מזו של ישראל. הגענו למסקנה שדיאלוג עם איראן הוא הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים, בעוד הגישה ההתקפית של נתניהו היא בדיוק מה שאנו מבקשים למנוע. בעניין זה גישותיהן של ההנהגות שלנו לא רק נבדלות – הן עומדות בסתירה של ממש זו לזו.

גם הרעיון לפיו אנחנו מייחלים בסתר לתקיפה ישראלית באיראן הוא שטחי. מה שעבורכם נדמה כמהלך טקטי, נראה בעינינו כפעולה בעלת השלכות אסטרטגיות שתחמיר את אתגרי הביטחון שלנו. בממלכה אף רווחת התפישה שנתניהו משתמש באיום האיראני בעיקר לביסוס מעמדו הפוליטי בישראל.

החשש האמיתי שלנו הוא מאזור שקוע בתסיסה ובסכסוך. חרדתנו מחוסר יציבות אזורית קשורה ישירות לשאיפות הכלכליות שלנו, שנתפשות כנושא קיומי עבורנו. אנו יודעים שלא נוכל להשיג את יעדינו השאפתניים באזור לא יציב, שירתיע משקיעים, אנשי עסקים ותיירים.

הפוסט "ישראלים יקרים, הממשלה שלכם הטעתה אתכם": מכתב גלוי מחוקר סעודי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מכון מיתווים ערך בנובמבר האחרון את הכנס השנתי בסימן "אסטרטגיות של תקווה" – עם מנהיגים/ות ומומחים/ות מישראל, מהאזור והקהילה הבינלאומית, שידונו באפשרויות ליצירת עתיד טוב יותר.

בין הדוברים: יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד, ח"כ נעמה לזימי, שגריר גרמניה שטפן זייברט, סגנית שגריר ארה"ב סטפני ל. האלט, שר החוץ לשעבר של הרשות הפלסטינית נאצר אלקידווה, שר החוץ לשעבר של ירדן ג'ואד ענאני, שגריר ועוזר שר החוץ המצרי לשעבר ד"ר עבד אלרחמן נאצר אלדין, פרופ' אלי פודה, ד"ר רונן ברגמן, ד"ר דב חנין, השגרירה וח"כ לשעבר קולט אביטל, ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, היבא קסאס, עבד אלעזיז אלע'שיאן, אמירה מוחמד ואיברהים אבו אחמד.

לצפייה בפלייליסט המלא של הכנס.

הפוסט אסטרטגיות של תקווה – הכנס השנתי ה-7 של מכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

כמעט שנה לאחר מתקפת ה7- באוקטובר הסקר נועד לבחון את עמדות הציבור בסוגיות מיידיות של יעדי המלחמה ואסטרטגיית היציאה ממנה, כמו גם לבחון את השפעת המלחמה על תפיסות הציבור בשורה של סוגיות ליבה הנוגעות למדיניות החוץ ולמדיניות האסטרטגית של ישראל.

מסמך זה מציג את ממצאי הסקר, בחלוקה לחמישה תחומים: יחסי החוץ של ישראל, מערך החוץ הישראלי, ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל-ארצות הברית, ויחסי ישראל עם שחקנים אזוריים.

השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על מצב הסיום הרצוי של הלחימה בעזה; יחסי ישראל-ארה"ב והבחירות הקרובות לנשיאות; מדיניות ישראל מול חיזבאללה בטווח הקצר, ומול איראן בטווח הארוך; מעמדה הגלובלי של ישראל בעקבות המלחמה וסכנת הפיכתה ל"מדינה מצורעת"; עתיד היחסים האסטרטגים עם מצרים; יחסי ישראל עם האו"ם; הסנקציות הבינלאומית על מתנחלים אלימים; הקשר בין המערכה מול איראן והסדרה עם הפלסטינים; שייכות ישראל במאבק הגלובלי בין ארה"ב, סין ורוסיה; המשבר ההומניטרי בעזה; ועתיד יחסי ישראל-תורכיה.

ממצאים עיקריים

ירידה חדה בהערכת הציבור את מצבה של ישראל בעולם (4.31). מדובר בירידה משמעותית מהציון הנמוך היחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (5.03) וההערכה השנייה הנמוכה בעשור האחרון. 70% מהמשיבים מתארים את מצבה הבינלאומי של ישראל כלא טוב או לא כל כך טוב.

רוב הציבור (57%) מגלה דאגה רבה מהפיכתה של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בעקבות התמשכות המלחמה בעזה ומדיניות הממשלה. זאת, לעומת 43% שמגלים דאגה מועטה או לא מודאגים כלל.

הציבור מעניק לתפקוד הממשלה בתחום יחסי החוץ מאז תחילת המלחמה את הציון 3.84 – שהוא הציון הנמוך ביותר מאז התחלנו לערוך את הסקרים ב-2013. מדובר בירידה דרסטית מהציון הנמוך יחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (4.82).

הציבור מעניק למצבו של משרד החוץ את הציון 3.94, אף הוא הציון הנמוך ביותר מאז שהתחלנו את הסקר לפני עשור. מדובר בירידה דרסטית בהערכת מצב משרד החוץ מהשנה שעברה (5.00).

רוב בציבור הישראלי (44%) תומך בעסקת חבילה שכוללת נורמליזציה עם סעודיה, הקמת מדינה פלסטינית מפורזת שאינה בשליטת חמאס, וברית הגנה אזורית בהובלה אמריקאית. 37% מתנגדים לעסקה זו. 19% טרם גיבשו דעה בנושא.

רוב בציבור (כמחצית מהמשיבים) תומך במהלך הבינלאומי להטיל סנקציות על מתנחלים אלימים ועל ארגוני מתנחלים המעודדים אלימות בשטחים, כל עוד הוא מוגבל למתנחלים אלימים בלבד . זאת, לעומת 33% המתנגדים למהלך באופן גורף.

בניית קואליציה אזורית בחסות אמריקאית היא האסטרטגיה המועדפת על הציבור להתמודדות עם האיום מאיראן ובנות בריתה. 46% תומכים באופציה זו, לעומת 32% שתומכים בפתיחה במערכה צבאית עצמאית נגד איראן ושלוחותיה. 14% מצדדים בפתיחת מו"מ דיפלומטי עם איראן. רק 8% תומכים בהמשך המצב הקיים של לחימה מוגבלת מול איראן, חיזבאללה והחות 'ים.

44% מהציבור תומכים במהלך צבאי כולל בלבנון כאסטרטגיה מועדפת להתמודדות עם חיזבאללה בלבנון. 25% מהמשיבים חושבים שיש לרתום את הקהילה הבינלאומית לקידום מהלך דיפלומטי שיביא לנסיגת חיזבאללה אל מעבר לקו הליטני. אחוז דומה תומך בקידום הסדר בינלאומי רחב לייצוב המערכת הפנימית בלבנון והסדרת הגבול היבשתי בין המדינות. רק 5% תומכים בהשארת המצב הקיים מול חיזבאללה.

הפוסט מדד מדיניות החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פרסום זה נכתב כחלק מפרויקט מחקר משותף נרחב עם PAX for Peace הולנד ו-SWP גרמניה, תחת הכותרת: "הגדרת תפקיד לאירופה במינוף הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב לקידום השלום הישראלי-פלסטיני." הדעות המובעות בפרסום זה אינן בהכרח עמדות מכון מיתווים, SWP ו-PAX. מכון מיתווים מודה ל-PAX for Peace ול-SWP על שותפותם המתמשכת, שסייעה ביצירת עבודה משותפת ומוצלחת זו.

הפוסט נורמליזציה עם סעודיה מנקודת מבט סעודית: אשליות מול מציאות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט דה-רדיקליזציה ופיוס ישראלי-פלסטיני: לקחים והמלצות לאור סכסוכי עבר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסמך זה הינו חלק מסדרה של מחקרים ומסמכי מדיניות העוסקים בתווך שבין אקלים למדיניות-חוץ במסגרת פרויקט של מכון מיתווים, ובתמיכה ושותפות של קרן גלייזר. נייר המדיניות נכתב בשותפות עם סיד ישראל – ארגון הגג של הקהילה המקצועית הישראלית בתחומי הסיוע ההומניטרי והפיתוח הבין-לאומי. סיד ישראל מאגד תחתיו ארגוני חברה אזרחית, מוסדות ממשלתיים, תוכניות אקדמיה ומחקר, חברות פרטיות, יועצים, ומומחים עצמאיים, ופועל ליצירת סביבה מקצועית מסייעת, המבוססת על החלפת ידע וניסיון.

הפוסט אסטרטגיה הומניטרית במלחמת ישראל-חמאס הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פירוט המגמות

1. העולם רוצה להביא לסיום המלחמה וליישום פתרון שתי המדינות במסגרת הסדר אזורי, וישראל נמנעת בתוקף מהצגת תכנית ליום שאחרי המלחמה – ארה"ב, אירופה ומדינות האזור דוחפות לסיום המלחמה ובניית אלטרנטיבה לחמאס בעזה בדמות מדינה פלסטינית עצמאית בניהול רשות פלסטינית משודרגת, וחיבור המהלך להסדר אזורי, והציגו מוכנות להתגייס לכך. ממשלת ישראל מביעה התנגדות תקיפה לפתרון שתי המדינות, מסרבת לקדם חלופה לחמאס בדמות הרשות הפלסטינית, ודבקה בהימנעותה מהצגה של תמונת המציאות הרצויה ביום שאחרי המלחמה. נוכח ההימנעות הישראלית, נקטו מדינות צעדים עצמאיים, במסגרתם מדינות אירופיות נוספות הכירו במדינת פלסטין.

2. עסקת החטופים תקועה, ישראל לא מוכנה לשלם את המחיר המבוקש של הפסקת המלחמה, בעוד חמאס נהנה מהימשכות המלחמה והפגיעה הרב-ממדית שישראל חווה בגינה – ארה"ב, קטר ומצרים עושות מאמצים לתיווך עסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה ולשחרורם. על אף תמיכה בציבור הישראלי ובמערכת הביטחון בקידום עסקה, ומאמצי משפחות החטופים בזירה המדינית, ממשלת ישראל מתנגדת לעסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה, תוך מתן משקל לשיקולים פוליטיים.

3. ישראל משלימה עם מלחמת התשה מסלימה ומתמשכת עם חזבאללה בגבול הצפון, ותולה תקוות בהרתעה ובמאמצים דיפלומטיים של ארה"ב וצרפת שימנעו מעבר למלחמה כוללת – ישראל וחזבאללה המשיכו לנהל חילופי אש, תוך ניסיון ללמוד את חוקי המשחק החדשים, ולזהות את הקווים האדומים של כל צד, כך שלא יחצו ויובילו למערכה כללית. ישראל משתפת פעולה עם המאמצים של השליח האמריקאי הוכשטיין ושל נשיא צרפת מקרון, להביא לפתרונות דיפלומטיים של הלחימה בצפון, ובמקביל מאיימת בפתיחה של מבצע צבאי נרחב.

4. בחסות המלחמה בעזה, ישראל מעמיקה את סיפוח הגדה המערבית ופועלת להחליש את הרשות הפלסטינית – ממשלת ישראל קידמה התיישבות יהודית בגדה, תמכה בגירוש קהילות פלסטיניות, נתנה גיבוי מלא לאלימות מתנחלים, והעבירה את הניהול האזרחי של הגדה מהצבא למשרד הביטחון. במקביל, פעלה הממשלה להחליש את הרשות הפלסטינית, בייחוד בתחום הכלכלי, על ידי עצירת העברות הכספים. ההחלטות הספורדיות יוצאות הדופן של הממשל האמריקאי ומדינות נוספות להטיל סנקציות על מספר מתנחלים וגופים בולטים, טרם הביאו לשינוי ההתנהלות של ישראל.

5. ממשלת ישראל מנסה למתוח את החבל מול הממשל האמריקאי, כך שיתאפשר לה חופש פעולה נרחב יותר, מבלי לקרוע אותו ולשלם באובדן התמיכה המדינית והצבאית ההכרחית – ארה"ב השתמשה בסיוע הקריטי שהיא מעניקה לישראל, על מנת לעצב את ההתנהלות הישראלית ולמנוע התלקחות אזורית. היא התנגדה לפעולה מסיבית ברפיח ואף עכבה משלוח נשק, דרשה סיוע הומניטרי רב יותר וביקרה את התנהלות נתניהו בנושא המלחמה בעזה ועסקת החטופים כמונעת משיקולים פוליטיים. ארה"ב ביקרה את הפגיעה ברשות הפלסטינית והטילה לראשונה סנקציות על מתנחלים. יחד עם זאת, על אף הביקורת הרבה כלפי ממשלת ישראל, ולחצים של אופוזיציה פנימית, נעמדו הממשל של ביידן והקהילה היהודית לצדה של ישראל. ארה"ב סיפקה לה חימוש, סייעה בהרתעת חזבאללה והובילה את ההתארגנות האזורית להדיפת ההתקפה האיראנית. במקביל, תקפו נתניהו ושריו את ממשל ביידן כמי שמונע מהם לנצח, ונתניהו קידם עם הרפובליקאים נאום נוסף בבית הנבחרים בשנת בחירות על אפו וחמתו של הנשיא המכהן, אשר אף הזמינו לפגישה בבית הלבן.

6. הלגיטימציה למלחמה בחמאס, ואף למדינת ישראל עצמה כחלק ממשפחת העמים, נפגעה ומאותגרת בבתי הדין הבינלאומיים בהאג ובמוסדות הבינלאומיים – הלגיטימציה הבינלאומית למלחמה בחמאס והתמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה התחלפו בביקורת בינלאומית חריפה. המלחמה בעזה הביאה את ישראל ומנהיגיה לבתי הדין הבינלאומיים בהאג להשיב להאשמות בדבר רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. היכן שהיו מאמצים לשמירה על הדין הבינלאומי והצדקות לפעולה צבאית ומאמצים להעברת סיוע הומניטרי לעזה, הם נפלו קורבן להתבטאויות והתנהלויות ישראליות שנגזרו משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיה קיצונית, והביאו להגברת הביקורת הבינלאומית במקום לצמצומה. לכך הצטרפו הפעולות הנמשכות של הממשלה להחלשת מערכת המשפט הישראלית, על אף שנשענו עליה בהדיפת הביקורות הבינלאומיות, והימנעותה של זו מעמידה על שמירת הדין במלחמה בעזה ובשטחים הכבושים.

7. שיתופי הפעולה האזוריים מתמקדים בניהול היבטי המערכה בעזה ומניעת זליגה לזירות נוספות, נשענים על כורח ועל דרגי המקצוע תוך כדי אי-אמון ומתיחות בדרגים הפוליטיים – מצרים מסייעת במאמץ ההומניטרי, בניהול הגבול הדרומי של עזה ובתיווך עסקת חטופים; ירדן וישראל שיתפו פעולה בהכנסת סיוע הומניטרי ירדני לעזה ובהדיפת מתקפת הכטב"מים של איראן על אף העוינות הגלויה בירדן כלפי ישראל; קטר סייעה בתיווך לעסקת חטופים; מרוקו שלחה סיוע הומניטרי לעזה, ואיחוד האמירויות הפכה לשותפה הקרובה ביותר במתן סיוע הומניטרי בעזה ונהנתה מאמון ושיתוף פעולה ישראלי ששחקנים אחרים לא זכו לו. הקשר ושיתופי הפעולה התבססו בעיקר על מגעים של אנשי כוחות הביטחון והמודיעין של המדינות, כאשר בדרג המדיני נרשמה לכל הפחות מתיחות, ולעיתים אף עוינות גלויה.

8. המלחמה בעזה עצרה את הרחבת והעמקת תהליך הנורמליזציה האזורי אשר מחזיק מעמד, והתמשכותה מאתגרת את שיתוף הפעולה האזורי הנחוץ להתמודדות עם איראן – היחסים האזוריים של ישראל גילו חוסן ולא נותקו פורמלית על אף התמונות מעזה והלחץ שבא עמן, אולם אופיים השתנה והתנופה לקידומם התחלפו בהשהייה והמתנה. בעוד ישראל תמכה במאמץ האמירתי להפוך לדומיננטית בשדה ההומניטרי בעזה, שתי המדינות הורידו פרופיל בחשיפת יחסיהן ופרויקטים כלכליים לא קודמו. היחסים הפומביים עם בחריין ומרוקו נכנסו להקפאה, המסגרות האזוריות הרב-צדדיות שצמחו בתהליך הנורמליזציה לא כונסו, וקידום נורמליזציה עם ערב הסעודית שהיה על הפרק טרום המלחמה, תלוי כעת בנכונותה של ישראל לסיים את המלחמה ולקדם את פתרון שתי המדינות. מאידך, ההכרח והפוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי הודגמו בהדיפת המתקפה הישירה של איראן את ישראל.

9. אירופה עומדת לצד ישראל, תומכת בקידום פתרון שתי המדינות, מבקרת אותה על ניהול המלחמה והכיבוש, ומחפשת למלא תפקיד משמעותי – אירופה נעמדה לצד ישראל במאבקה בחמאס, אך התמיכה במלחמתה בחמאס התחלפה בביקורת על אופן ניהולה, בדאגה מהפגיעה בדין הבינלאומי והתמודדות עם ביקורת ציבורית גוברת הכוללת גם קריאות גוברות לחרם. בחפשן תפקיד משמעותי למלא בחרו מספר מדינות לקדם הכרה במדינה פלסטינית, נעמדו לצד ישראל במאבקה באיראן, סייעו בהבטחת המימון לרשות הפלסטינית, והטילו סנקציות על מתנחלים כמו גם על ארגוני הטרור הפלסטינים. ממשלת ישראל מצדה פעלה לחזק את יחסיה עם גורמי הימין והאירו-סקפטיים ביבשת, וזאת על רקע שינויים נרחבים בעמדות הציבור ובדפוסי ההצבעה למוסדות הלאומיים ולאיחוד.

10. בעוד המשבר עם תורכיה מעמיק למחוזות חדשים קפריסין ויוון משמשות כעורף אסטרטגי לישראל – המשבר עם תורכיה הגיע לשיאים חדשים כאשר לראשונה הסחר בין המדינות הושפע באופן עמוק מהמשבר המדיני, וארדואן התנה ייצוא סחורה לישראל בהפסקת אש בעזה. בתגובה צמצמה ישראל את הייצוא שלה לתורכיה, ונרשמו ירידות משמעותיות ביחסי הסחר. יוון סייעה במעקף של אתגרי הסחר הישיר עם תורכיה, וקפריסין לקחה חלק במאמצים בינלאומיים והיוותה ערוץ להעברת סיוע הומניטרי לעזה, ולמאמצים מודיעיניים, מדיניים וצבאיים המכוונים למערכה בעזה ובצפון.

11. ישראל מתנתקת מהעולם / העולם מתנתק מישראל? – ישראל טרם הפכה למדינה מצורעת, ומרבית ההסכמים ושיתופי הפעולה הפורמליים נשמרו על אף התמונות מעזה, ופעולות הממשלה שמתעדפות פוליטיקה מקומית על פני מעמדה של ישראל בעולם. יחד עם זאת, דירוג האשראי של ישראל צנח וקרנות השקעה חיצוניות משכו השקעות, חברות תעופה השהו את חידוש הטיסות לישראל, קולומביה ניתקה יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל ויחסי הסחר עם תורכיה ירדו, צרפת וקנדה הכריזו על אמברגו נשק על ישראל, נמנעה השתתפות ישראל בתערוכות בינלאומיות מרכזיות, בוטלו תערוכות של אמנים ישראלים, שיתופי פעולה אקדמיים נפגעו, וישראל הדרדרה ואיבדה את אופייה הליברלי במדדי דמוקרטיה עולמיים.

הפוסט מגמות חצי-שנתיות במדיניות החוץ האזורית של ישראל – ינואר-יוני 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

–

צפו בקטעים המוקלטים מתוך הכנס שערכנו בשיתוף קרן ברל כצנלסון וקרן פרידריך אברט, שעסק ביום שאחרי ובחזון מדיני חדש לישראל בטוחה יותר:

–

ח"כ יאיר לפיד

ח"כ מנסור עבאס

ח"כ נעמה לזימי

–

הפוסט שש אחרי המלחמה: חזון מדיני-ביטחוני לישראל | כנס מיוחד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ישנה חשיבות רבה להכיר ולהבין את יחסן של המדינות באזור כלפי המערכה בעזה, את האינטרסים, הרגישויות והיכולות של כל שחקן רלבנטי. בקובץ זה תמצאו ניתוחים קצרים מאת מומחי מיתווים, המציגים בקווים כלליים את המבט האזורי על המערכה בעזה, ועקרונות מנחים למדיניות ישראלית.

הפוסט מבט אזורי מדיני על המערכה בעזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בליבו של הפרויקט כמה עקרונות חשובים:  הראשון הוא שבעולם בו משבר האקלים הינו מרכיב משמעותי בעיצוב המציאות, על המערכת המדינית להתאים את הכלים, המבנה, והמשימות שלה להתמודדות וניהול המשבר השלכותיו; השני שהיערכות למשבר מאפשרת לבנות חוסן ולהפחית פגיעות, לזהות ולקדם הזדמנויות חדשות בדגש על שיתופי פעולה אזוריים, בעוד חוסר מוכנות למשבר עשוי להביא לפגיעה נרחבת באדם, בסביבה,במערכת המדינית וביציבות האזורית. והשלישי שעל כל פעולה אקלימית להיות מגובה בהיגיון מדיני ולהפך, כל פעולה מדינית חייבת להטמיע היגיון אקלימי אחרת הן לא יוכלו להתקיים לאורך זמן.

הפרויקט כלל שורה של מחקרים מרתקים, חלקם בוחנים נושא בצורה רוחבית כדוגמת שדרוג מערך החוץ, רשויות מקומיות אקלים ושלום, הסכמיים אקלימיים כתשתית לבניית שלום חלקם מתמקדים בסוגיה ייחודית ביחסיה של ישראל עם מחוז מסוים למשל בבחינת יחסי ישראל אירופה נבחנה הנכסיות ההדדית של הגרין דיל, במרחב הישראלי פלסטיני נחקר הנושא של הגירה אקלימית-פוליטית, באגן הים התיכון נחקר הנושא של כלכלה כחולה מקיימת, ובמזרח התיכון נחקרה סוגיית המים.

הפרויקט מציע תפיסה רעיונית שהכרחי להטמיע בכל פעולה מדינית במאה ה-21 הנשענת על רעיונות הקיימות ונתמכת על ידי היסודות: מגוון, עתיד, שיוויון וסביבה.

הפוסט קיימות מדינית אקלימית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

–

ממצאי סקר מכון מיתווים

הסקר שלפניכם מבקש לעמוד על עמדות הציבור בסוגיות המדיניות המרכזיות של המערכה בעזה. הוא בוחן את השפעת המערכה על עמדות הציבור בסוגיות מפתח ביחסי החוץ של ישראל בכלל, ועל יחסי ישראל והפלסטינים בפרט. אנו מצויים בתקופה בה מתקבלות החלטות קריטיות על המהלכים הצבאים והמדיניים במערכה נגד חמאס, איראן ומערך ההתנגדות. לפיכך, הבנת עמדות ותפיסת המחשבה הציבורית על שאלות הליבה המדיניות הקשורות בלחימה – ובמיוחד הבנת השינויים שחוללו אירועי ה-7 באוקטובר – הינה בעלת חשיבות מהותית.

דר' גיל מורסיאנו, מנכ"ל מכון מיתווים: "הציבור מסמן כי תם עידן "משיכת הזמן" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גישת ניהול הסכסוך של העשור האחרון מתה ב-7 באוקטובר (5% תמיכה) והציבור עבר לתמוך בהכרעות ארוכות טווח. מחד, כמעט שליש מהציבור (28%) בעד הכרעה מדינית בדמות סיפוח שטחי עזה והגדה, אך מאידך למעלה ממחצית מהציבור (52%) מבינים שהפתרון טמון בריבונות פלסטינית עצמאית – במסגרת הסכם עם הפלסטינים או בהיפרדות חד צדדית מהפלסטינים.״

הסקר בוצע חודש בדיוק מפרוץ המלחמה – ב-6-7 בנובמבר 2023 – על-ידי מכון סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט, בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

הפוסט עמדות הציבור על היום שאחרי המערכה בעזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפסגה הזאת תהיה רכיב ראשון בתהליך של משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. היא תאפשר את מה שחמאס, איראן וגרורותיה ניסו למנוע ב-7 באוקטובר – נורמליזציה בין ישראל והעולם הערבי, חידוש תהליך מדיני עם הכוחות המתונים בעם הפלסטיני המוכנים לחיות לצד ישראל, והקמת חזית אזורית רחבה נגד איראן בתמיכת ארצות הברית. תמונת הניצחון של המערכה הנוכחית היא תמונה של הכרעה מדינית.

הפוסט פסגת בארי: ישראל צריכה תמונת ניצחון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הגישה המוצעת בנייר זה היא של שילוב "תכנית זינוק כלכלי" עם הסדרה מדינתית, במסגרת של שיתוף פעולה כלכלי אזורי, על פי היסודות הבאים: (1) סיום המלחמה בעזה במצב בו משטר חמאס אינו קיים יותר. הוא מוחלף במערכת שלטונית יציבה, אשר תשלב בין הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית למעורבות בינלאומית ואזורית עמוקה, (2) תכנית כלכלית דו-שלבית מקיפה עבור עזה: בשלב הראשון "תכנית מענה מידי ושיקום מהיר", אך במקביל תכנית "זינוק כלכלי" שתציב את רצועת עזה על מסלול של צמיחה כלכלית מהירה ויציבה לטווח ארוך, (3) תכנית הזינוק הכלכלי של רצועת עזה, תהיה חלק מתכנית רחבה יותר להזנקה כלכלית של הרשות הפלסטינית. התכנית הכלכלית תשתלב ותתמוך במהלך ההסדרה המדינית וייצוב המערכת הישראלית-פלסטינית.

הזנקת הכלכלה של עזה, והכלכלה הפלסטינית באופן כללי, תושג על ידי שילוב של כמה מרכיבים. החשובים שבהם: (1) סט של פרויקטים "משני משחק" ברצועת עזה ובגדה המערבית, (2) המשך הקשר העמוק עם הכלכלה הישראלית ושילוב כלכלי בין עזה לגדה המערבית, (3) פיתוח קשרים כלכליים עם גוש מדינות המפרץ, כשותף כלכלי חזק נוסף, לצד ישראל, (4) שילוב עזה והגדה המערבית בתהליכים הרחבים יותר של שיתוף הפעולה הכלכלי המתרחשים באזור, ובפרויקטים אזוריים גדולים, (5) קפיצת מדרגה בהיקף ההשקעות בתוך הכלכלה הפלסטינית, כחלק מהתהליכים הנ"ל.

המרכיב הכלכלי חיוני לתמיכה במרכיב המדיני, וכך גם להיפך. סיום המלחמה בעזה ללא פתרון על פי הקווים המנחים המוצגים בנייר זה, משמעותו הפקרה מחדש של עזה לכוחות הרדיקליים בחברה הפלסטינית וחזרה לנקודת המוצא של ערב ה-7 באוקטובר – אי יציבות בעזה ומצב של ניהול הסכסוך ברמות משתנות של אלימות. המחיר הגבוה של מדיניות זאת כבר ידוע.

* מסמך זה הוא חלק מסדרה של ניירות מדיניות במסגרת פרויקט משותף של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון לחשיבה על היום שאחרי המלחמה.

הפוסט בניית תשתית כלכלית-מדינתית בעזה כחלק מהסדר ישראלי- פלסטיני בהקשר של שיתוף פעולה אזורי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פתרון ביניים למשילות ברצועת עזה, שמירה על ביטחון ישראל ומניעת התקפות נוספות עליה הוא פריסת כוח שלום רב-לאומי גדול עם מנדט ברור והוראות מפורשות לפתיחה באש. מבחינת משימתו, היקפו, המנדט שיוטל עליו והוראות הפתיחה באש של הכוח הרב-לאומי, אלה צריכים להיות דומים למודל של הכוח הרב-לאומי בקוסובו והכוח במזרח טימור יותר מאשר לכוח UNIFIL חסר התועלת הפרוס בדרום לבנון, שלא הצליח להרחיק את כוחות חיזבאללה מגבול ישראל.

על מנת להבטיח את יעילותו של כוח זה, יש להטיל עליו שלוש משימות השלובות זו בזו.

ביטחון: עדיין לא ברור כיצד יסתיים המבצע הצבאי ברצועת עזה. אם צה"ל ייסוג מבלי לחסל את כוחו הצבאי של חמאס ושל ארגונים קיצוניים נוספים בעזה, ייתכן והכוח הרב-לאומי יידרש לאכיפת שלום. על-פי פרק שבע במגילת האו"ם, ניתן להסמיך שומרי שלום לפגוע בשחקנים מסוימים, לפרק גורמים לוחמים, לפרוק מהם את נשקם, ולתמוך בהעברת שליטה טריטוריאלית מידי ארגונים חוץ-מדינתיים חמושים לידי רשויות לגיטימיות. הכוח הרב-לאומי יוכל לקבל על עצמו אחריות הדרגתית על חלקים מרצועת עזה שמהם ישראל תיסוג בשלבים. חיוני להבטיח לשם כך תיאום זהיר בין צה"ל לכוח שמירת השלום.

משילות: על הכוח הרב-לאומי למנוע ואקום משילות בעזה. לשם כך יהיה עליו להבטיח את חזרתם לפעילות ותפקודם של רשויות אזרחיות ושירותים חיוניים, את אכלוסם הזמני של פליטים שנעקרו מבתיהם ובסופו של דבר את חזרתם לבתיהם. הקהילה הבינלאומית תמנה נציב עליון שעליו תוטל הובלת הפעילות האזרחית של הכוח הרב-לאומי, וסלילת הדרך להעברה מדורגת של רצועת עזה לשליטה פלסטינית.

שיקום: כבר היום, ממדי ההרס ברצועת עזה חסרי תקדים. לכוח הרב-לאומי מיועד תפקיד מרכזי במאמצי השיקום הראשוניים, בהבטחת אספקה מהירה של חשמל ומים ובמזעור סכנה מנפלי תחמושת, מנהרות חמאס, דליפות ביוב, וכיו"ב.

פריסת כוח רב-לאומי בעזה תעביר מסר ברור וחד לפלסטינים, לישראלים ולשאר האזור שלא תהיה חזרה לסטטוס קוו של "ניהול הסכסוך". משימת שמירת שלום בעזה תהווה שלב ביניים, שישתלב בעתיד בהסדר דיפלומטי רחב בהשתתפות ישראלים, פלסטינים, שחקני מפתח אזוריים והקהילה הבינלאומית.

* נייר זה נכתב במסגרת פרויקט משותף של מכון מתווים וקרן ברל כצנלסון – המציע ניתוחים ביטחוניים, מדיניים ואזוריים ופתרונות מדיניות ליום שאחרי המלחמה ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.

הפוסט פריסת כוח רב-לאומי בעזה: ההזדמנויות, האתגרים והתנאים להצלחה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על ההשלכות של מדיניות ממשלת "הימין על מלא" על יחסי החוץ של ישראל – הן בהיבט של הרפורמה המשפטית, והן ביחס למדיניותה בגדה המערבית; עתיד הנורמליזציה עם העולם הערבי, בדגש על סעודיה, והאפשרות למנפה לקידום שלום ישראלי-פלסטיני; התקדמות איראן לקראת יכולת גרעינית-צבאית; משבר האקלים כסוגיית מדיניות-חוץ; מדיניות ישראל בלבנון; הגברת המעורבות הסינית במזרח התיכון; ומדיניות ישראל ביחס למלחמה באוקראינה.

ממצאים מרכזיים:

הציבור מעניק לתפקוד הממשלה בתחום מדיניות החוץ ציון 4.82 מתוך 10. כמעט רבע מהמשיבים נתנו לתפקוד ממשלה את הציון 1 (הנמוך ביותר). מדובר בירידה חדה לעומת 2022 (5.53), ובציון הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות.

הציבור מעניק למצבה של ישראל בעולם את הציון 5.03. מדובר בירידה מהשנה שעברה (5.85), ובציון הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות. רק 18% מהמשיבים תיארו את מצב ישראל כטוב.

הציבור מעניק למצב יחסי ישראל-ארה”ב את הציון 5.3 מתוך 10. מדובר בירידה חדה לעומת שנת 2022 (6.85), והציון הנמוך ביותר בשמונה השנים האחרונות.

בזמן שממשלת ישראל מנסה לנתק ככל האפשר בין הנורמליזציה והסוגיה הפלסטינית בהקשר הסעודי, רוב גדול בציבור הישראלי (61%) תומך במינוף הנורמליזציה עם העולם הערבי לקידום שלום פלסטיני-ישראלי, ורוב יחסי ממנו (41%) אף בעד עצירת הבנייה בהתנחלויות ופינוי מאחזים לטובת נורמליזציה עם סעודיה.

על רקע קריאות תיגר מן הממשלה על האינטרס הישראלי בהמשך קיומה של הרשות הפלסטינית, 43% מהציבור סבור כי המשך קיומה משרת את האינטרס הישראלי, לעומת 13% בלבד הסבורים כי המשך קיומה מנוגד לאינטרס הישראלי.

45% מהציבור הושפע במידה רבה או רבה מאוד מהביקורת הבינלאומית על הרפורמה המשפטית בעיצוב עמדותיהם בנושא, לעומת 40% שהצביעו על השפעה מועטה או העדר השפעה.

בשאלה מי היא המדינה החשובה ביותר לישראל מלבד ארה”ב, לראשונה מזה שנים איבדה רוסיה את עמדת הבכורה שלה (שהיתה מכרעת בשנים קודמות) לגרמניה. אחריהן מדורגות בדומה לשנים עברו (בסדר חשיבות יורד): בריטניה, סין, מצרים וצרפת.

רוב משמעותי בציבור (49%) שם יהבו על המסלול המדיני כאמצעי העיקרי לבלימת מאמציה הגרעיניים של איראן. לעומתם, רק רבע מהמשיבים תומכים בתקיפה צבאית על מתקני הגרעין.

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הנסיגה הדמוקרטית והשלכותיה על יחסי החוץ של ישראל | מפגש מומחים ומומחיות בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

תהליכי הנסיגה הדמוקרטית בצ'כיה

– בניגוד להונגריה ופולין, הדמוקרטיה הצ'כית נוסדה מתוך התפתחות של מעמד ביניים משכיל ורחב היקפים, בעל מאפיינים חילוניים ותעשייתיים. עבור החברה הצ'כית, המסורת הדמוקרטית היא חלק בלתי נפרד מזהותה.

– בשנת 2017 ,נבחר המיליארדר הצ'כי, אנדריי באביש, לראשות הממשלה לאחר שהוביל קמפיין פופוליסטי, אנטי-מערכתי ומשסע.

– במהלך כהונתו, באביש פעל לקידום האינטרסים הכלכליים שלו, תוך ניסיון להחלשת שומרי הסף של הדמוקרטיה, ובראשם החברה האזרחית והתקשורת הצ'כית.

– עם זאת, החברה האזרחית והתקשורת הובילו לתנועת מחאה ציבורית אדירה, שאף עודדה קידום חקירה פלילית כנגד באביש בחשד למעילת כספים מהאיחוד האירופי לטובת עסקיו. ניסיונותיו של באביש לדיכוי הדמוקרטיה היו הססנים אל מול האקטיביזם של החברה האזרחית הצ'כית, ולאחר קדנציה אחת בלבד הממשלה בראשותו הוחלפה.

המתכון להצלחה לפי המודל הצ'כי

– הרחבת המאבק באזורי הפריפריה: יצירת תשתיות מחאה מעבר לערים המרכזיות, תוך חיבור ושיתוף פעולה עם מפלגות האופוזיציה.

– תרגום המחאה בשטח לכוח פוליטי: הרכבת קולאציה רחבה של מפלגות ותנועות שונות בעלת מטרה אחת ויחידה: הגנה על הדמוקרטיה הליברלית. בסופו של דבר, ההצלחה באה לידי ביטוי באמצעות שינוי דפוסי הצבעה בקלפי, עבור מפלגות המייצגות את המחנה הליברלי.

– איחוד מסרים: יש לפעול למען יצירת קונצנזוס רעיוני בתוך הקואליציה: מאבק מול פופוליזם א-ליברלי מפריד ומשסע דורש מסרים אחידים סביב עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית.

– הדגשת צדקת הדרך וכוחו המוסרי של המאבק הליברלי בפני הציבור: יש להוביל לקידום קמפיין חיובי אודות חשיבותה של הדמוקרטיה הליברלית עבור תפקוד המדינה. רק בדמוקרטיה ליברלית, השלטון על מנגנוניו יכול להוביל למדיניות אפקטיבית בסוגיות שונות עבור טובת אזרחי המדינה.

– בניית מארג בין-לאומי של בריתות ליברליות: יש להוביל לתהליכי למידה והשפעה הדדית בין ארגונים, תנועות ומכוני מחקר בארץ ובעולם. 

האתגרים והקשיים עבור המחנה הליברלי בארץ בראיית הצ'כים

– הדומיננטיות של המרכיב הלאומני-דתי בנסיגה הדמוקרטית: מלבד השחיתות והרצון לשמר כוח פוליטי בלתי מוגבל, סוגיית הכיבוש והעליונות היהדות האורתודוקסית מניעים את גלגלי המהפכה המשפטית, ומהווים סיכון של ממש למעמד הדמוקרטיה הליברלית בישראל.

– ההטרוגניות של החברה בישראל: בשונה מצ'כיה, החברה בישראל מורכבת מזרמים, עדות ומגזרים שונים בעלי סוגיות מגוונות ומתנגשות. ההטרגוניות של החברה בישראל מציבה אתגר משמעותי ליצירת קואליציה פוליטית רחבה שתיאבק בנסיגה הדמוקרטית.

– כרסום עמוק בכוחם של שומרי הסף: בניגוד לבאביש, ממשלת נתניהו החלה בצעדים חמורים יותר כנגד מוסדות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית, ומתוך כוונה לקדם שלטון סמכותני א-ליברלי.

הפוסט כיצד להיאבק בנסיגה דמוקרטית ולהצליח: לקחים מהחברה האזרחית הצ'כית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסגרת הפעולה של הסימולציה הייתה מפגש חירום בינלאומי שנערך ביוזמת ארצות הברית שלושה ימים לאחר הודעה על מותו של אבו מאזן, ולאור היערכות של השחקנים השונים בזירה נוכח המציאות החדשה. תרחיש הפתיחה כלל את מינוי חוסיין א-שייח' ומג'ד פרג' כיושבי ראש משותפים של הרשות באופן זמני עד עריכת בחירות. זאת לצד הנחות המבוססות על המציאות הקיימת ובראשן המציאות הפוליטית בישראל בעקבות הקמת הממשלה חדשה, מצב של מתיחות בין מערכת הביטחון לבין המנהיגות הפוליטית של המתנחלים, וחוסר יציבות ואלימות בשטח. המפגש נערך במטרה לשמור על היציבות באזור ולדון בצעדים להרגעת הזירה והסכמה על מפת דרכים להמשך היחסים בין ישראל והרשות הפלסטינית. למפגש הוזמנו נציגי ישראל והרשות הפלסטינית, לצד נציגי מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, והאיחוד האירופי. בצד הישראלי הייתה בסימולציה נציגות לשלושה שחקנים: בנימין נתניהו (ראש הממשלה), רב-אלוף הרצי הלוי (מערכת הביטחון), והשר בצלאל סמוטריץ' (הנהגת המתנחלים). בצד הפלסטיני הייתה נציגות לשלושה שחקנים: א-שייח' ופרג' (הנהגה זמנית), מרואן ברגותי (הנהגה מתחרה בפתח) ואסמאעיל הנייה (חמאס). 

*הסימולציה נערכה כחלק מפרוייקט מחקרי במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות כאן אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה.

הפוסט היום שאחרי אבו מאזן – סיכום סימולציה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

גיליון מס' 10, יולי-דצמבר 2022

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2022. במחצית זו כיהן לפיד כראש הממשלה, והיא הסתיימה בהקמת ממשלת ימין קיצונית בראשות נתניהו. בחודשי כהונתו של לפיד המשיכה הממשלה באסטרטגיית ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית; בתיאום המהלכים עם קטר ומצרים ברצועת עזה שהביאו לשקט יחסי; בחיזוק ופיתוח היחסים עם מדינות הנורמליזציה החדשות וניסיון לצרף גם את ערב הסעודית; בחיזוק היחסים עם מדינות השלום הוותיקות מצרים וירדן; במאבק בתכנית הגרעין האיראנית; בחימום היחסים עם תורכיה לצד טיפוח הקשרים עם יוון וקפריסין; ובשיקום היחסים עם האיחוד האירופי והממשל האמריקאי. על אף התקרבות לעמדה האוקראינית, ממשלת לפיד המשיכה להימנע מהבעת תמיכה חד-משמעית בה, ונשמרה לא להרגיז את רוסיה. משאבי האנרגיה בים התיכון הביאו להסכם היסטורי עם לבנון ולשיתופי פעולה אזוריים, כאשר משבר האקלים נשאר נושא משני בשיקולים. הבחירה בממשלת הימין הקיצוני עוררה דאגות וחששות בקרב השותפות והשכנות. ירדן הביעה חשש כבד, המתיחות עם אירופה התעוררה מחדש, הממשל האמריקאי נזעק לשרטט קווים אדומים לממשלה, הרשות הפלסטינית הביעה את חששה מתהליכי הסיפוח שבפתח, ואילו האו"ם ביקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לבחון האם הכיבוש הישראלי הוא באמת זמני כפי שטוענת ישראל.

1. אסטרטגיית צמצום הסכסוך, האלימות הגוברת והסיפוח הזוחל מביאים את ישראל לפתחו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ממשלת ישראל המשיכה במדיניות ניהול הסכסוך, תוך דגש על תיאום ביטחוני ושיפור חייהם הכלכליים והאזרחיים של הפלסטינים, לצד המשך קידום סיפוח זוחל והימנעות מקידום מהלכים מדיניים. ברצועת עזה המשיכה ישראל להיעזר במצרים, האו"ם וקטאר לניהול המרחב ולשמירה על השקט. האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית, מספר ההרוגים הפלסטינים הגבוה, פעילות ישראל נגד ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים, הפכו לסוגיה בינלאומית, פגעו בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית והחלישו אותה. בהיעדר תהליך מדיני, ונוכח החששות (ערב השבעתה של ממשלת נתניהו השישית), גבר הדיון הבינלאומי על אופיו הזמני-לכאורה של הכיבוש ועצרת האו"ם העבירה את הסוגייה לדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

2. נמשך תהליך חיזוק היחסים עם מדינות הנורמליזציה, וכן המאמץ לצרף את סעודיה ל"הסכמי אברהם" – נמשכו ביקורי בכירים הדדיים בין ישראל ומדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – נחתמו הסכמים כלכליים, הסחר ההדדי גדל, נרקמו יוזמות אזרחיות חדשות לשיתופי פעולה, והתחזקו שיתופי הפעולה הביטחוניים והסחר בנשק.שיתופי הפעולה בין ישראל ומדינות הנורמליזציה גברו גם בזירות רב-צדדיות, דוגמת "פורום הנגב" (שעבר מיסוד, ועוגן בהחלטת ממשלה), פיקוד מרכז של הצבא האמריקאי (סנטקו"ם), נאט"ו והמסגרת המרובעת I2U2 הכוללת את ישראל, איחוד האמירויות, ארה"ב והודו. סימנים מוקדמים להתקדמות אפשרית בתהליך הנורמליזציה עם סעודיה באו לידי ביטוי בשיתופי פעולה דרך צד שלישי או מעטפת בינלאומית. הממשלה החדשה הצהירה כי תפעל להמשיך ולחזק את תהליכי הנורמליזציה ואת הניסיונות להרחיבם.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המדד מתבסס על סקר דעת קהל שבוצע בסוף אוגוסט 2022, על ידי מכון רפי סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט בקרב מדגם מייצג דמוגרפי ופוליטי של האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18+ (800 אישה ואיש, יהודים וערבים) ועם טעות דגימה של 3.5%.

נקודות בולטות מהסקר:

• שיפור לעומת השנה שעברה בהערכת הציבור את תפקוד הממשלה בנושאי חוץ (מ-5.29 ל-5.53) ובהערכת חוזקם של יחסי ישראל-ארה"ב.

• 62%  ציינו כי עמדת המפלגות בסוגיה הפלסטינית מאוד תשפיע או די תשפיע על הצבעתם בבחירות. 57% הביעו אותה עמדה לגבי עמדת המפלגות בנושאי מדיניות חוץ.

• שנתיים לאחר חתימתם, ניכרת עלייה משמעותית בתפיסת חשיבותם של הסכמי אברהם. 53% רואים בהם נקודת מפנה בקבלתה של ישראל למזרח התיכון. בהקשר זה, 57% מהציבור חושבים שישראל צריכה להיעזר במדינות הנורמליזציה לקידום שלום עם הפלסטינים.

•  36%רואים את החתירה לפתרון שתי המדינות כאסטרטגיה הרצויה לממשלת ישראל בסוגיה הפלסטינית. לעומת זאת, 41% תומכים בפתרונות סיפוח. קרוב לרבע מהמשיבים טרם החליטו.

• 53% תומכים ב"הליכה בין הטיפות" כדי להימנע מלהרגיז את רוסיה ואת המערב כאסטרטגיה המועדפת לישראל בסכסוך באוקראינה. 40% מהנשאלים חושבים שרוסיה היא המדינה החשובה ביותר לישראל פרט לארה"ב (ממשיכה להוביל בקטגוריה זו על שאר המדינות).

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לצפייה לחצו כאן.

הפוסט כנס הבחירות של מכון מיתווים- 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט מדד מדיניות-החוץ הישראלית לשנת 2021 הופיע לראשונה ב-Mitvim.