הסכם שלום בין סודאן לישראל נראה קרוב מתמיד בתחילת החודש, כששר החוץ אלי כהן נפגש בבירה חרטום עם נשיא מועצת המעבר, הגנרל עבד אל-פתח אל בורהאן.

אבל שגריר ישראל הראשון לדרום סודאן והשגריר במצרים ב-2016-2014, ד"ר חיים קורן, אומר שהסכם שלום כזה ידרוש עוד זמן. "כדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל, סודאן זקוקה לממשלה מוסכמת. ביקורו של כהן בסודאן והתחממות היחסים לא נובעים מחילופי השלטון בישראל או מלחץ אמריקאי, אלא מכוונה עיקשת של ממשלת המעבר הסודאנית לקדם את הסכם השלום. ההסכם הזה קריטי עבור סודאן, מפני שהוא השער למערב. בלעדיו, היחסים עם האמריקאים ידשדשו. הבעיה היא שהממשלה הזו מוגבלת. בחירות לפרלמנט בסודאן ייערכו עוד חודשים, אולי אף יותר".

שר החוץ אלי כהן ונשיא מועצת המעבר הסודאנית, הגנרל עבד אל-פתח אל בורהאן, בפגישתם בחרטום בתחילת פברואר. ד"ר חיים קורן: "ההסכם הזה קריטי עבור סודאן, מפני שהוא השער למערב" (צילום: שלומי אמסלם)

סודאן הייתה עד 2011 המדינה הגדולה ביותר באפריקה ואחת מעשר המדינות הגדולות והמאוכלסות ביותר בעולם. בדומה לכמה ענקיות אחרות באפריקה, מאז שזכתה לעצמאות היא קרועה במלחמת אזרחים כמעט רציפה, שגבתה את חייהם של מיליוני בני אדם.

"סודאן מורכבת משלוש ישויות שונות לחלוטין זו מזו", מסביר קורן, שעובד כמרצה באוניברסיטת רייכמן. "מרבית האוכלוסייה, ומי ששולט במרכזי הכלכלה, מזהים את עצמם כערבים-מוסלמים. מדובר בקבוצה עצומה שמתגוררת במרכז המדינה. צבע עורם שחור, אבל הזהות שלהם והשפה שהם דוברים היא ערבית לחלוטין. הם הגיעו לסודאן, לפי הסיפור שלהם, מחצי האי ערב. זו הקבוצה שתמיד שלטה במדינה, והיא משוסעת לשבטים, לפלגים ולתתי-קבוצות שלא מצליחים לחיות בשלום".

ד"ר חיים קורן. "הערבים-המוסלמים תמיד שלטו במדינה, והם משוסעים לשבטים, לפלגים ולתתי-קבוצות שלא מצליחים לחיות בשלום" (צילום: המכון לחקר המזרח התיכון והבלקן בלובליאנה, סלובניה)

הקבוצה השנייה בגודלה מורכבת משבטים אפריקאים-נוצריים שחיים בדרום סודאן. "השבטים האלה זכו למדינה עצמאית לאחר עשרות שנים של מלחמה נגד הערבים מהצפון. הסכם השלום נחתם ב-2005, והמדינה הוקמה ב-2011", מסביר קורן. "אלו שבטים אפריקאיים ובני תרבות אפריקה – רועים וחקלאים שמתגוררים בכפרים קטנים, עם בקתות ועדר פרות. הם היו אנימיסטים (עובדי אלילים), ורק במאות האחרונות חלקם התנצרו בהדרגה בהשפעת אתיופיה".

רק שנתיים אחרי שזכו לעצמאות, ב-2013, פרצה בדרום סודאן מלחמת אזרחים שנמשכה יותר משש שנים, ונהרגו בה יותר מ-400 אלף בני אדם. המלחמה בדרום סודאן הסתיימה בפברואר 2020, אבל מומחים שונים מסכימים ביניהם שהמדינה עדיין מצויה במצב שברירי שעלול להידרדר שוב למלחמה. במקביל, מתנהלת מלחמה במחוזותיה הדרומיים של סודאן, דרום קורדופן, אביי והנילוס הכחול, שמתגוררת בהם אוכלוסייה אפריקאית שדומה לזו שבמדינת דרום סודאן.

הקבוצה השלישית שמרכיבה את סודאן יושבת בחבל דארפור שבמערב המדינה. "דארפור היה ממלכה עצמאית עד 1916. החבל מורכב מאוכלוסייה אפריקאית שהתאסלמה בהדרגה מסוף המאה ה-16", מסביר קורן, שעבודת הדוקטורט שלו עסקה בתהליכי ההתאסלמות של הקהילה האפריקאית בדארפור בין המאה ה-18 ועד המאה ה-20. "האסלאם שלהם שונה מזה של הסודאנים הערבים, וזה אחד הגורמים לליבוי המלחמה שפרצה בדארפור ב-2003. נוסף על כך, בדארפור יש מחצבים שונים (בין היתר מכרות זהב), והיא יושבת על שפת הסהרה באזור שעובר מדבור מואץ, מה שמגדיל את המתיחות בין השבטים השונים שחיים בה".

עומר אל-בשיר, נשיא סודאן לשעבר. קורן: "הוא שלט באמצעות קואליציות של ארגונים ומיליציות. כשהקואליציות שלו קרסו, השלטון נפל" (צילום: AP)

קורן היה אחד החוקרים הראשונים בעולם שחקרו את דארפור, עוד לפני ששמה עלה לכותרות בעקבות רצח העם האכזרי שבוצע בה החל מ-2003. "בדארפור אין שלטון מרכזי אלא מערכת שבטית, ומיליציות שנלחמות זו בזו כבר שנים רבות. זה אולי אחד הדברים היחידים שמשותפים לכל חלקיה של סודאן – היעדר שלטון מרכזי.

"סודאן היא לא מצרים, שבה מי ששולט בנילוס שולט במדינה. זו מדינת ענק, מורכבת משלוש ציוויליזציות שונות לחלוטין. גם אחרי שחתכו ממנה את דרום סודאן, עדיין כמעט בלתי אפשרי לשלוט במדינה הזו. הדרך לשלוט בה היא בבניית קואליציות של ארגונים ומיליציות. זו הדרך שבה הרודן עומר אל-בשיר הצליח לשלוט בה, במשך כמה עשורים, וכשהקואליציות שלו קרסו, השלטון נפל".

פליט מדארפור: "לכל חמולה יש מיליציה משלה"

"לצערי אין שלום, כי תומכי אל-בשיר ממשיכים להילחם", מספר אדם באשר, 33, מראשוני הדארפורים שהגיעו לישראל דרך גבול מצרים. "סודאן היא לא כמו ישראל. לכל חמולה יש מיליציה משלה. אפילו בתוך שבט אחד יכולות להיות כמה מיליציות שנלחמות זו בזו".

כילד בדארפור הוא ניצל מרצח העם אחרי שראה את המוות מול עיניו לא פעם. לישראל הוא הגיע בגיל 15, בלי הוריו. הוא אומץ על ידי משפחה ישראלית מתל אביב, סיים את לימודי התיכון בפנימיית ימין אורד, ושימש בתפקידים שונים בקהילה הדארפורית שצמחה בתל אביב בעשור הקודם, ובשיאה מנתה כ-5,000 בני אדם.

אזרחיות סודאניות חוגגות ברחובות הבירה חרטום את ההסכם בין מנהיגי האופוזיציה והאיגודים המקצועיים לבין ממשלת המעבר ב-2019. באשר: "המאבק של הדארפורים צריך להיות בתוך הממשלה ולא מבחוץ" (צילום: AP)

בזמן שהתבגר בארץ, שמר באשר על קשר הדוק עם הקהילה שלו בדארפור, והפך לפעיל מוביל באחד מארגוני המורדים המרכזיים. ברבות השנים הוא התמנה להיות האחראי על קשרי החוץ של הארגון, ולקח חלק בשיחות השלום בין ארגוני המורדים לנציגי הממשלה. "בקיץ 2019, אחרי שאל-בשיר הודח, נשיא צ'אד אידריס דבי ארגן בארצו כינוס של כל ארגוני המורדים בדארפור", הוא מספר. "ישבנו שם, נציגים של ארגוני המורדים השונים, וניסחנו טיוטה להסכם שלום עם הממשלה בחרטום. בהמשך נסענו יחד לג'ובה, בירת דרום סודאן, שם ישבו המנהיגים של ארגוני המורדים. בג'ובה נפגשנו עם נציגים רשמיים של האיחוד האפריקאי, האו"ם, מדינות שכנות כמו אתיופיה ואוגנדה, ויחד גיבשנו את הסכם השלום שנחתם ב-2020".

מבין כל הארגונים בדארפור, רק שניים לא הסכימו לחתום, כי טענו שאין מה לדבר על שלום כל עוד מנהיגי הג'ינג'אוויד בממשלה, והמלחמה בדארפור נמשכת. "אני לא חושב כך. אני חושב שהמאבק שלנו צריך להיות בתוך הממשלה ולא מבחוץ, אחרת שפיכות הדמים רק תסלים".

"לא נכונן דמוקרטיה כמו בישראל, אבל אני מקווה שניאבק בלי שאנשים יירצחו"

באשר מנהל כיום חברת כוח אדם בתל אביב. את תפקידיו בארגון הדארפורי הוא עושה בהתנדבות, ובדרך כלל מרחוק. לטענתו, ארגוני המורדים הדארפוריים נותרו הגוף האזרחי המרכזי שחולק את השלטון עם ראש הג'ינג'אוויד לשעבר מוחמד חמדאן ועם הגנרל אל-בורהאן. "אנחנו הדארפורים דחפנו לנורמליזציה עם ישראל. מי שמתנגד זה המפלגות האסלאמיסטיות של הערבים. היעד שלנו הוא להקים ממשלה אזרחית תוך שלושה חודשים. מבחינתנו לסודאן יש עתיד רק כמדינה מאוחדת, ולכן הדארפורים אף פעם לא ביקשו לעצמם מדינה נפרדת. אנחנו מבקשים לקחת חלק בשלטון שבחרטום".

באשר מברך על התהליך שסודאן עוברת. "עכשיו לארגוני המורדים יש מקום בממשלה, וזה שינוי גדול. אנחנו בונים את המדינה שלנו מחדש. מנסים ליצור דמוקרטיה יציבה. סודאן יכולה להפוך למדינה עשירה שתיירים מגיעים אליה. יש הרבה מה לראות בסודאן. חייבים להוציא אותה מהחושך".

כשיהיה שלום תחזור לסודאן?
"לא יודע. אני מרגיש בבית גם בסודאן, שם נולדתי ושם העם שלי, וגם בישראל, שאני חי בה רוב חיי".

אדם באשר, יו"ר ארגון "בני דארפור". "היעד שלנו הוא להקים ממשלה אזרחית תוך שלושה חודשים" (צילום: אוריאל לוי)

ואם הממשלה תדרוש מכל הסודאנים לחזור לארצם?
"רוב הסודאנים שהיגרו לישראל כבר המשיכו הלאה למדינות אחרות. חלקם חזרו לסודאן. נשארו מעטים, בעיקר מי שמסיבות פוליטיות מפחדים לחזור. אני חושב שישראל תרוויח הרבה אם תיתן לנו להישאר. אנחנו נוביל את שיתופי הפעולה בין ישראל לסודאן, נקדם את העסקים, את התיירות. יש לנו הרבה מה לתרום".

אתה מאמין שתצליחו ליצור יציבות בסודאן?
"אני לא יודע אם נצליח לכונן דמוקרטיה כמו שלכם בישראל, אבל אני מקווה שנדע לפחות לנהל את מאבקי השלטון בלי שאנשים יירצחו".

"השלום עם ישראל הוא לא גורם מחלוקת מרכזי"

קורן מסביר שממשלת המעבר בסודאן מורכבת משלושה גורמים: אזרחי, צבאי ויחידות ההתערבות המהירות (כוח אכזרי שצמח מתוך הג'ינג'אוויד, שביצע את רצח העם בדארפור, בחסותו של אל-בשיר). "הגורם האזרחי הוא החלש מבין השלושה, והוא גם לא אחיד. מצד שני, הוא נהנה מתמיכה רחבה יותר של הציבור, מה שמשחק לטובתו. אנחנו רואים כל הזמן 'הורדות ידיים' בין מוחמד חמדאן, סוחר גמלים לשעבר ומי שעמד בראש הג'ינג'אוויד, לבין עבד אל-פתאח אל-בורהאן שעמד בראש הצבא הסודאני עד שאל-בשיר הודח".

נשמע שהאנשים שהכי קרובים לאל-בשיר הם אלה שהחליפו אותו.
"כמו במקרים אחרים, הגנרלים ניצלו את הפגנות האזרחים כדי לתפוס את השלטון. המונים יצאו לרחובות והובילו להדחת אל-בשיר, אבל מי שבסוף הכניס אותו לכלא ותפס את השלטון הם אותם הגנרלים שהוא הצמיח וקידם במשך השנים. האליטה הצבאית נהנתה מהרוח הגבית של העם, והשתמשה בה כדי לעשות מה שרצתה – להחליף את אל-בשיר תומך הטרור העולמי (דאעש, אל-קאעידה) ולפנות מערבה. הגנרלים גנבו מהעם את המהפכה".

מי מהגורמים מקדם את השלום עם ישראל?
"כרגע נראה ששלושת הגורמים מנסים לקדם את השלום עם ישראל, או לכל הפחות המנהיגים של שלושת הגורמים. הבעיה היא שהם לא יוכלו להביא להסכם שלום לפני שיהיו בחירות כלליות ותוקם ממשלה מוסכמת. בצד האזרחי, הנושא של שלום עם ישראל נתון במחלוקת ציבורית, כי חלק מהמפלגות מתנגדות. מצד שני, יש גורמים בצד האזרחי שמייצגים למשל את פלגי המורדים מדארפור שחותרים להשגת שלום עם ישראל. השלום עם ישראל הוא לא גורם מחלוקת מרכזי, אלא שולי. יש להם דברים הרבה יותר בסיסיים להסכים עליהם לפני כן".

דיפלומט סודאני: "ממשלה נבחרת תרצה לחדש את הברית בין השלטון לעם"

הדיפלומט הסודאני נוראלדין סאטי אופטימי מעט יותר. "סודאן הגיעה למצב כל כך רע, שמכאן אפשר רק להשתפר", אומר סאטי. "האזרחים לא יאפשרו לשלטון שום דבר אחר מלבד חיזוק הדמוקרטיה. צריכות להיערך בחירות, והמטרה של הממשלה הנבחרת תהיה רפורמה כללית במדינה, כדי לכונן מחדש את הברית בין השלטון לעם".

סאטי הוא דיפלומט סודאני ותיק. בשנות ה-90 שימש כשגריר סודאן בצרפת ובמדינות נוספות באירופה, וב-2002 הוא היה סגנו של הממונה מטעם האו"ם על תהליך הפיוס במלחמת האזרחים בבורונדי.

כוחות האו"ם בג'ובה, בירת דרום סודאן. הדיפלומט הסודאני נוראלדין סאטי: "האזרחים לא יאפשרו לשלטון שום דבר אחר מלבד חיזוק הדמוקרטיה" (צילום: סוכנות AP)

אחרי הדחת אל-בשיר, מינה השלטון החדש את סאטי לשגריר הראשון של סודאן בארצות הברית מזה 23 שנים. סאטי כיהן כשגריר רק כשנתיים, עד שהודח מתפקידו על ידי הגנרלים ששולטים בחרטום לפני כשנה.

מה דעתך על שלום עם ישראל?
"העקרונות של הסכמי אברהם הם מצוינים בעיני, ואין שום סיבה שסודאן לא תצטרף אליהם. לסודאן ולישראל יש הרבה מה להרוויח מהסכם שלום. אבל אני מקווה שישראל תעשה שלום עם העם הסודאני ולא רק עם השלטון. אין ספק שהמגעים שעוסקים בביטחון האזורי צריכים להיערך בין השלטונות, אבל שלום בין עמים זה הרבה מעבר לזה. אני מקווה שהשלום שייבנה יהיה חם, שיהיו השקעות במגזר העסקי, שיתופי פעולה תרבותיים. כדי שהשלום יהיה יציב, הוא חייב להתקבל על ידי העם".