"ח’אן יונס היא עיר שנשלטת, נכון להיום, על ידי חמאס”, אומר ד”ר עידו זלקוביץ’, ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בכיר בקתדרת חייקין לגיאו־אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. “חמאס השקיעו שם כספים רבים לא רק בפיתוח מנהרות הטרור, אלא גם בעיצוב דעת הקהל, החדרת האידיאולוגיה והפיכת המרחב עצמו ליותר דתי ואסלאמי. למשל, יש בעיר רחובות שקרויים על שמות שהידים של התנועה. המסגדים קרויים על שמות שהידים מהתנועה. התנועה נוכחת במרחב הציבורי. הם גם השתלטו על מוסדות ההשכלה הגבוהה, על אוניברסיטאות והשתמשו בהן כחלק מהמערך הרעיוני שלהם”.

צה"ל מפציץ ללא הפסקה את ח'אן יונס: העזתים בורחים לרפיח | תיעוד

זאת לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שאדמתה של ח’אן יונס נרמסת תחת הכוחות הנלחמים עליה. דרכה של העיר הייתה רצופת מאבקים עוד מהקמתה. “זאת עיר של מאבקים גם מבחינת ההיסטוריה האסלאמית וגם מבחינת ההיסטוריה הערבית”, אומר זלקוביץ’. “שורשיה הולכים אחורה לתקופה הממלוכית (סוף המאה ה־14) וכבר בתקופת הקמתה ובסמיכות לה היא ידעה ימים של מלחמות ומאבקים”. 

למה? 
“בגלל המיקום האסטרטגי שלה, מקום שגם היה קרוב למקורות מים צלולים וגם נקודת מעבר. היא משכה סביבה תנועה מסחרית וצבאית, בעיקר בדרך מארץ ישראל לכיוון מצרים. הקרב הראשון המשמעותי שאנחנו יודעים עליו התרחש כאשר העותמאנים כבשו את ח’אן יונס מידי הממלוכים בשנת 1517 ואז, העותמאנים הפכו את ח’אן יונס למבצר יותר משמעותי”. 

באיזה אופן? 
“הם הקימו בה מסגדים, בנו את חומותיה, ביצרו אותה. הם גם הניחו בה כוח צבאי, כוח משמר סביב הח’אן”. 

הח’אן? 
“הח’אן הוא למעשה מעין ‘בית מלון’, או יותר נכון אכסניה, ששימשה את עולי הרגל למכה. כלומר, זה לא בית מלון שמגיעים אליו כדי לנפוש בח’אן יונס, אלא בגלל המיקום האסטרטגי שלה בדרך למצרים, אנשים היו עוצרים בח’אן”. 

לימים נכבשה שוב ח’אן יונס במסגרת כיבוש הארץ על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מידי העותמאנים. “גם הבריטים מצאו בנקודה האסטרטגית הזאת מקום שהם יכולים לעצור בו ולארגן את כוחותיהם”, מסביר זלקוביץ’. “כוח המשיכה, או הקסם של ח’אן יונס ברצועת עזה, היה בעיקר בשל מקורות המים בסביבותיה. לכן, גם התפתח סביב העיר לאורך השנים מרחב חקלאי והיא הפכה להיות המרכז האורבני של דרום־מרכז הרצועה. וסביבה גם התפתחו יישובים, דוגמת עבסאן הגדולה והקטנה, בני סוהילה, ועוד. היום הם למעשה כבר יוצרים, הייתי אומר, מרחב אורבני אחד”. 

כיום נחשבת ח’אן יונס העיר השנייה בגודלה ברצועה, ובאשר למספר המתגוררים במחנה הפליטים ח’אן יונס הסמוך אליה, על כך יש מחלוקות, כפי שמסביר זלקוביץ’: “יש הבדל בנתונים בין אונר”א ובין הרשות הפלסטינית. אונר”א נוטה בדרך כלל לנפח את המספרים כלפי מעלה בגלל המשמעות התקציבית. אז יש הבדלים מאוד משמעותיים בין הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית ובין אלה של אונר”א. אני מעריך שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, וכך או כך, מדובר במרחב אורבני מאוד גדול, וזה מבלי להכניס למספרים את תושבי הכפרים מסביב”. 

סמיכות לקיבוצים

בין 1948 לשנת 1967 הייתה ח’אן יונס, כרצועת עזה כולה, תחת שלטון צבאי מצרי. “בתקופת המצרים הם הציבו כוחות שלהם במצודת המשטרה הידועה בכניסה לעיר, שעליה צה”ל פשט במסגרת מבצע אלקיים ב־1955”, אומר זלקוביץ’. 

“מבצע אלקיים”, על שמו של מפקד הצנחנים רס”ן סעדיה אלקיים “סופאפו” ז”ל, היה פעולת תגמול כנגד המוצבים המצריים. ב־1 בספטמבר 1955 פורסם בעיתון מעריב: “עשרות מצרים נהרגו בח'אן יונס. נהרס המטה של ‘הפאדיון’ שביצעו מעשי הרצח בישראל. טור ממונע של צה”ל חדר לרצועת עזה בעומק שישה קילומטר”.

אריק שרון שנת 1955 פשיטה לחאן יונס בעזה (צילום: עיתון במחנה)
אריק שרון שנת 1955 פשיטה לחאן יונס בעזה (צילום: עיתון במחנה)

“בשל הסמיכות של ח’אן יונס וכפריה לגבול, היא הייתה המקום שבו התארגנו וממנו יצאו הפדאיון לפשיטות על קיבוצי הנגב המערבי”, מסביר זלקוביץ’. עוד נכתב באותה הכתבה במעריב כי “עשרות חיילים מצרים נהרגו ונפצעו הלילה כאשר טור ממונע של צה”ל, בסיוע אש תותחים ומרגמות חדר לח'אן יונס, שבדרום רצועת עזה, ותקף את מטה ‘הפדאיון’, ארגון הטרוריסטים המצרים. מטה הכנופיה הטרוריסטית נהרס עד היסוד. זאת הייתה תגובת צה”ל למעשה הזוועה של אנשי הפדאיון נגד אזרחים בלתי מזוינים ובכללם נשים וילדים שנרצחו בשלושת הימים האחרונים הרחק בעורף הישראלי”. 

“אפשר ממש לראות את הסמיכות של פאתי הכפרים של ח’אן יונס לקיבוצים. כל המרחב הזה הוא למעשה מרחב אחד”, אומר זלקוביץ’. "ואם נלך קדימה, ל־7 באוקטובר, אז בהקשר הזה חלק ממשפחות הכפריים טוענות שהאדמות החקלאיות, שאותן מעבדים הקיבוצים הסמוכים לגבול, הן למעשה האדמות שלהם מלפני 48’. באחד מסרטוני חציית הגדר, בגל השני אחרי הנוח’בה, כשנכנסו פנימה האספסוף והרוצחים, אפשר היה לראות בחור צעיר שמצלם את עצמו ואומר למצלמה ‘הנה סבא, חזרנו לאדמותינו שנלקחו מאיתנו ב־48’. זה היום שהבטחתי לך שאכן יתרחש בעתיד’”.

החל מסוף שנות ה־70 החלה לקום סדרה של התנחלויות ברצועת עזה. הראשונה שבהן הייתה “קטיף” שהעניקה לאחר מכן לכולן את השם הכולל “גוש קטיף”. “בשל העובדה שהעיר עצמה נעטפה בהתנחלויות ישראליות, אחרי 67’ הוגבר החיכוך בה באופן יומיומי”, מסביר זלקוביץ’. “לדוגמה המתחם של אוניברסיטת אל־אקצא, שדיברו עליו שלשום, היה חלק מההתנחלות נווה דקלים, שעטפה ביחד עם התנחלויות קטנות יותר את ח’אן יונס. אבל לא בכדי שם בחרו ליישב את המתנחלים, שכן כפי שאמרתי, מדובר באדמה יחסית פורייה עם גישה למקורות מים והיה ניתן לפתח בה תשתית חקלאית”.

נווה דקלים  (צילום: אדי ישראל)
נווה דקלים (צילום: אדי ישראל)

לצד העיר, התפתח כאמור לאורך השנים מחנה פליטים, וניכר כי הקשר בין הנהגת חמאס הנוכחית למרחב של מחנה הפליטים הדוק במיוחד. “מחנה הפליטים ח’אן יונס הוא מקום הולדתו של יחיא סנוואר ושל אחיו מוחמד, מפקד החטיבה הדרומית של חמאס”, מספר זלקוביץ’. “בנוסף לשני האחים, גם צמח שם מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. וגם לתנועת הפת”ח יש ייצוג נכבד מאותו מחנה פליטים, כאשר מוחמד דחלאן, מנהיג פת”ח הידוע, גדל גם הוא שם, בסמיכות למשפחת סנוואר”.

אנחנו אומרים שאדם הוא נוף מולדתו. מה בעיניך היה במחנה הזה שהצמיח את הצמרת האכזרית כל כך?
“מעבר להיותם בנים לשכבה הנמוכה ביותר מבחינה סוציו־אקונומית של החברה הפלסטינית, במקומות כמו מחנות פליטים, לצד המצוקה הגדולה, שאותה חוו הצעירים בשנות ה־60 וה־70, ישנה סולידריות אזורית מאוד גדולה בין תושבי המחנה. לעתים גם חלק גדול מתושבי המחנה הם פליטים שהגיעו אליו כיחידה אחת מאותו כפר מוצא, זאת אומרת שגם היה איזשהו קשר בין המשפחות עוד לפני, דבר שבדרך כלל עוזר לחזק את הקשר הזה”.

והיום? המקום הזה הופך עבור תנועת חמאס גם לסימבולי? 
“העובדה שיש לך שלושה אסים מרכזיים, יחיא סנוואר, מוחמד סנוואר ומוחמד דף, מלמדת אותנו שהאזור הזה הפך להיות מאוד חשוב להם מהבחינה הסימבולית”. 

ומתוך כך אנחנו מעריכים שסנוואר נמצא עכשיו באזור הזה? 
“אנחנו יודעים שבכל מקרה סנוואר החזיק כמה דירות ובין היתר היו לו בתים ונכסים בח’אן יונס. הסברה כאמור היא שהאדם יחזור לנוף מולדתו, למקום שהוא מרגיש בו הכי בטוח ומוגן כשהוא במצוקה, על אחת כמה וכמה אם הוא חלק מארגון טרור שפועל במתווה של לוחמת גרילה. גם אחרי שחרורו של יחיא סנוואר מהכלא הישראלי הוא התגורר בעיר. ולכן גם לא מפתיע לגלות, לפי הנתונים שסיפק עד כה דובר צה”ל, שבעיר ח’אן יונס ובסביבותיה נבנתה מערכת תת־קרקעית רחבה, ארוכה ומשוכללת שהייתה הרבה יותר גדולה באורכה ובעומקה ממה שהיה ידוע”.

“סטלינגרד הפלסטינית”

לפני כחודש ביקר כתבנו הצבאי טל לב רם בלב ח’אן יונס ואף הגיע עד לביתו לשעבר של סנוואר. בדיווחו הביא את דבריו של תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדת 98 שאמר: “אסור לנו לזלזל באויב שלנו. הם בנו כאן מערך של רשת מנהרות, שברמה המקצועית ניתן להעריך אותו מאוד. שנים של עבודה מתחת לקרקע כהיערכות ליום שבו הם יילחמו מולנו”.

“חמאס רוצה להפוך את הקרב על ח’אן יונס לסוג של מערכה סמלית עבורם, לסטלינגרד פלסטינית, למוקד של מעוז ההתנגדות”, מוסיף זלקוביץ’. “ולכן ההכרעה של העיר וההשתלטות על תשתיות הטרור שלה הן מאוד מהותיות עבורנו”.

המטרה שלנו בתמרון באזור היא גם סימבולית? 
“כמובן שלסמלים יש השפעה, אבל התמרון הוא קודם כל אסטרטגי. צריך להבין שחמאס הפנה משאבים רבים לבניית תשתיות הטרור שלו, לבניית המערך התת־קרקעי, הוא השקיע כספים רבים בהכשרת הגדודים והכוחות הלוחמים במרחב הזה של ח’אן יונס ומטרת גדוד ח’אן יונס היא לשמור על המגרש הביתי שלהם, על בירת הטרור”.

ובאמת ביומיים האחרונים ישנם דיווחים על קרבות עזים באזור.
“העיר חוותה שלשום את התמרון הקרקעי וספגה כמות של אש עוצמתית ומדויקת שטלטלה את אזרחיה. ראינו את המעוז הזה מתחיל לרעוד ולשנות את דרכיו. ראינו שלשום בהלה רבתי, תנועה דרומה של אלפי פליטים לרפיח, משום שהם לא ציפו שצה”ל ייכנס ויתמרן קרקעית בעוצמות האלה. ההכרעה וההכנעה של חמאס בח’אן יונס יכולות לייצר גלים של דה־מורליזציה בכיסי התנגדות אחרים שיש לחמאס והאתגר הזה כרגע הוא מאוד לא פשוט, כאשר יותר ממיליון תושבים מצפון הרצועה פונו דרומה והמרחבים הצפופים שבין ח’אן יונס לרפיח הפכו צפופים עוד יותר”.

חאן יונס חרבות ברזל (צילום: Getty images)
חאן יונס חרבות ברזל (צילום: Getty images)