הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2025 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פירוט המגמות

1. ממשלת ישראל מכשילה את ניסיון המדינות המתווכות לסיים את המלחמה ולקדם עסקת חטופים לאור מתווה ביידן, ומסמנת כי בכוונתה להישאר בעזה גם ללא קבלת החלטה פורמלית בנוגע ל"יום שאחרי המלחמה" – העולם המערבי והערבי פעל לקדם מתווה ברור לסיום המלחמה בעזה וביצוע עסקת חטופים, הכולל יציאה של ישראל מעזה, כניסת הרשות הפלסטינית המחודשת והתנעה של תהליך מדיני ברור ליישום פתרון שתי המדינות. ישראל השתתפה בסבבי השיחות בקטר ובמצרים, אך סירבה לדרישת החמאס לצאת מעזה ולסיים את המלחמה, התנגדה לכניסת הרשות הפלסטינית שתחליף את חמאס גם לאחר ביצוע רפורמות, ואל מול הזדמנויות לסגור עסקה אף הוסיפה מכשלות על ידי הצגת דרישות חדשות למתווה שכבר הסכימה לו בעבר (כגון נוכחות ב"ציר פילדלפי"). המנעות ישראל מדיון והצגת תמונה ל"יום שאחרי המלחמה" העמידה את ישראל בעמדה מנוגדת לעולם, תרמה להמשך שליטתו האזרחית של חמאס ברצועה ולהמשכותה של מלחמה בעצימות נמוכה, מנעה השלמתה של עסקה לשחרור חטופים, ותמכה בתהליך בו צה"ל מתבסס ומתכונן לנוכחות ישראלית ארוכת טווח בעזה.

2. פעילות ישראל בעזה והכיבוש המעמיק בגדה המערבית מביאים אותה להתמודד עם צווי מעצר נגד ראש ממשלתה ושר הביטחון, עם טענות בינלאומיות גוברות לביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטיהור אתני ועם הפיכתה בציבורים רבים למדינה "סף-מצורעת" – ישראל פעלה לפנות את צפון רצועת עזה מאוכלוסייה פלסטינית, תוך עצירה של כניסת סיוע הומניטרי למרחב (שחודש במידת מה כמענה חלקי ללחץ אמריקאי) והרס מאסיבי של אזורי המגורים. קשיים בהעברת הסיוע ההומניטרי שנבעו מהיעדר חלופה לחמאס, ביזת משאיות הסיוע והיעדר ביטחון של צוותי הסיוע, יחד עם תנאי החורף, החריפו את האסון ההומניטרי. על רקע ממדי ההרג וההרס בעזה, האשימו דו"חות בינלאומיים רבים את ישראל בפשעים נגד האנושות, טיהור אתני ואף רצח עם. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי הכיבוש הישראלי אינו חוקי ויש לסיימו בהקדם האפשרי, בית הדין הבינלאומי לעניינים פליליים הוציא צווי מעצר פומביים לראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, והמנעות ישראל מהקמת ועדת חקירה ממלכתית וטיפול משפטי בהפרות הדין הבינלאומי עודדה מאמץ משפטי להעמיד לדין חיילים ישראלים בבתי דין אחרים בעולם.

3. ממשלת ישראל מאיצה תהליכי סיפוח בגדה המערבית ומניעת היתכנות יישום פתרון שתי המדינות, ותומכת ומעודדת את מאמצי המתנחלים לקבוע עובדות בשטח מבלי להידרש לדיון וקבלת החלטה ציבורית. סנקציות בינלאומיות על תנועת ההתנחלות ושיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית לא משנות את הכיוון – ממשלת ישראל קידמה צעדים רבים המנוגדים להסכמי אוסלו ומכוונים להעמיק את סיפוח הגדה המערבית לישראל ללא קבלת החלטה והעמדת הסוגיה להכרעה פוליטית וציבורית. צעדים אלו כללו בין היתר הכרזה על אלפי דונמים של אדמות מדינה, קידום בנייה בהתנחלויות והקמת מאחזים וחוות רועים, העברת מיליוני ש"ח לפיתוח ההתנחלויות והקמת תשתיות אסטרטגיות בשטחי C, החלשה מכוונת של הרשות הפלסטינית בחקיקה ובמניעת כספים, חקיקה נגד אונר"א, התעללות וגירוש קהילות פלסטיניות על ידי אלימות מתנחלים בגיבוי הצבא, לקיחת סמכויות אזרחיות על שטחי B, ושינוי הסטטטוס קוו בירושלים דרך קידום תפילה בהר הבית ופינוי פלסטינים משכונות במזרח העיר. מדינות המערב הטילו סנקציות על אישים וארגונים מתנועת ההתנחלות, ותקפו את מדיניות הסיפוח של ממשלת ישראל, אך ללא הצלחה במניעת פעולות הסיפוח. המאבק של הרשות הפלסטינית בחמאס באזור ג'נין, בתמיכה ישראלית ובינלאומית, לא מנע מהממשלה לפעול להחלשתה.

4. ישראל מסלימה את המערכה נגד חזבאללה, ופעולות צבאיות מוצלחות פוגעות בו פגיעה קשה ומביאות את הצדדים להסכים להפסקת אש וכניסה לתהליך יישום מחודש של החלטה 1701 – על אף מאמצים אמריקאיים למנוע הסלמה בצפון, יזמה ישראל מתקפה על חיזבאללה, הרגה את מזכ"ל הארגון נסראללה ושרשרת הפיקוד המרכזית ופגעה בארגון קשה מאוד. לאחר מכן, בתיווך אמריקאי וצרפתי, ובמנותק מהמלחמה בעזה, הסכימו ישראל וחיזבאללה להפסקת אש בת 60 יום כשלב ראשון לאור החלטה 1701. הצדדים החלו ביישומה כאשר צבא לבנון נפרס בדרום, וצה"ל החל לסגת תוך המשך תקיפות של פעילות חזבאללה בניסיון לעצב כללי התנהגות שונים מאלו ששררו לפני המלחמה.

5. עם קריסת משטר אסד פועלת ישראל במישור הצבאי להקטין את הסיכונים הפוטנציאליים, אולם ממעטת בפעילות מדינית פומבית לניצול ההזדמנויות שנוצרו לרקימת שיתופי פעולה עם בעלי העניין הנוספים בסוריה – עם נפילת משטרו של אסד, תפסה ישראל רצועת ביטחון לאורך הגבול בשטח סוריה, כולל תפיסה של החרמון הסורי, והודיעה כי הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 קרס, וכן ניצלה את ההזדמנות להשמיד יכולות צבאיות רבות של הצבא הסורי. מדינות האזור גינו את תפיסת השטח הסורי, ולא ניצפו מצד ישראל מאמצים לנצל הזדמנות זו למהלכים מדיניים כחלק מהעיצוב מחדש של האזור.

6. המאבק בין ישראל ואיראן מתעצב מחדש באמצעים צבאיים נוכח אבדן השלוחות האיראניות המרכזיות סביב ישראל, מוביל לתקיפות ישירות בין הצדדים ודוחף את איראן לכיוון הכרעה בסוגיית הגרעין – מצב החמאס בעזה, היחלשות חיזבאללה והסכם הפסקת האש בלבנון, נפילת משטר אסד ויציאת רוסיה מסוריה ונצירת האש מעיראק, השאירו את איראן עם יכולת מוגבלת לתקוף או להרתיע את ישראל בסיוע שלוחים, למעט החות'ים בתימן שהגבירו תקיפותיהם על ישראל וחסמו את הנתיב הימי דרך הים האדום. איראן שגרה מתקפת טילים על ישראל בעקבות התנקשות בהנייה על אדמתה. ידידותיה של ישראל עמדו בשנית לצידה בהדיפת המתקפה, וביטאו בכך את הפוטנציאל האסטרטגי של שיתוף פעולה אזורי. ישראל הגיבה בתקיפה באיראן של מערכות ההגנה האווירית והותירה אותה חשופה לתקיפות נוספות, ותקפה בתימן תשתיות אזרחיות. על רקע תחושת הפגיעות באיראן התגלו סימנים למאבק פנימי האם להתקדם אל עבר פצצה גרעינית או אל עבר הסדר עם ארה"ב של טראמפ.

7. מדינות השלום והנורמליזציה מתוסכלות ממדיניות ישראל בשטחים והמשך המלחמה, אך משתפות עמה פעולה אל מול האתגרים הביטחוניים – מצרים ניסתה לתווך ללא הצלחה לסיום הלחימה בעזה ועסקת חטופים, והאשימה את ישראל בשיקולים פוליטיים. השימוש של ישראל בציר פילדלפי ומעבר רפיח להכשלת עסקת חטופים, הגבירו את המתח בין המדינות. ירדן דאגה משינוי הסטטוס קוו בירושלים ובגדה המערבית, והלחץ הציבורי נגד ישראל גבר. המדינות שמרו על שיתוף פעולה ביטחוני הדוק גם נוכח הפעילות האיראנית ונפילת משטרו של אסד. איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו את היחסים עם ישראל, אך נמנעו מקידום פרויקטים פורצי דרך, ואילו ערב הסעודית חזרה והדגישה כי היא לא תקדם נורמליזציה עם ישראל ללא סיום המלחמה בעזה וקידום תהליך מדיני משמעותי שבסופו מדינה פלסטינית. מדינות השלום והנורמליזציה אף גילו נכונות לסייע ביום שאחרי המלחמה ובתהליכי השיקום, לו תיבחר הדרך המדינית לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

8. ישראל נהנית מהיעדר קונצנזוס אירופי ביחס למתחולל בעזה ומהשינויים הגיאופוליטיים המדגישים את נכסיותה, ועל אף ביקורות חריפות על המשך המלחמה והפגיעה בדין הבינלאומי זוכה להכלה. המלחמה בעזה הופכת לסוגיה פוליטית במדינות השונות המאמצות מדיניות עצמאית כלפי ישראל, אשר מצידה מרחיקה עצמה מביקורות, ומחפשת מקומות נוחים יותר לקשרים בקרב גורמים קיצוניים ואף ניאו-נאצים – האיחוד האירופי ניסה לשחק תפקיד משמעותי בסיום המלחמה וקידום שלום באזור, ועשה זאת לצד ביקורת על ההרג הרב בעזה והמשך הכיבוש הישראלי. מדינות מערב אירופה העניקו גיבוי מדיני וביטחוני לישראל, אך גם הבטיחו לעמוד לצד הדין הבינלאומי ובהתאם לכך לכבד את צווי המעצר של בית הדין, וכן צמצמו את הסחר בנשק עם ישראל. ישראל סגרה את שגרירותה באירלנד וציננה את יחסיה ושיתופי הפעולה עם נורבגיה, וחברי הממשלה חיפשו אחר קשרים ותמיכה במדינות מזרח אירופה ובמפלגות ומועמדים ימנים-קיצונים. עם החלפתו של הנציג העליון לענייני חוץ בורל בקאלס, פעלה ישראל לקדם מפגש של מועצת האסוציאציה.

9. המשבר עם תורכיה מעמיק נוכח דומיננטיות אזורית גוברת שלה, וקפריסין ויוון מעניקות עומק אסטרטגי לישראל – חרם הסחר ההדדי עם תורכיה העמיק, כאשר תורכיה פעלה לסתום גם את הסחר דרך מדינות שלישיות והרשות הפלסטינית. ייבוא הנפט מאזרבייג'אן דרך תורכיה נמשך, כמו גם השימוש התורכי בנמל חיפה לייצוא למפרץ. ארדואן יצא נגד מדיניות ישראל בעזה ובסוריה, ופעל לבודד אותה בעולם, בעוד תורכיה מגבירה את הדומיננטיות האזורית שלה עם נפילת משטרו של אסד. מנגד, (ואולי בהתאם לכך), חיזקה ישראל את יחסיה עם יוון וקפריסין. אמנם שתי המדינות הביעו מחויבותן לדין הבינלאומי ולזכויות הפלסטיניות, אך גם קידמו שיתוף פעולה ביטחוני וסחר בנשק עם ישראל.

10. ישראל נהנתה משיתוף פעולה אמריקאי, תמיכה ביטחונית מלאה ומטרייה מדינית במוסדות הבינלאומיים, ומסמסה דרישות אמריקאיות בנוגע לסיום המלחמה בעזה, לקידום עסקת חטופים ולשיפור המצב ההומניטרי, בעודה מחכה לכהונתו של טראמפ – ממשל ביידן המשיך לתמוך במאמצים הביטחוניים של ישראל, שיתוף הפעולה בין צה"ל ופיקוד המרכז האמריקני היה הדוק, ארה"ב אף פרסה כוחות להרתעה ומערכות הגנה אוויריות והקימה קואליציה בינלאומית נוכח ההתקפות האיראניות. ארה"ב אמצה את עמדת ישראל ביחס להחלטות בית הדין הפלילי הבינלאומי, היא אמנם לחצה על שיפור הסיוע ההומניטרי ברצועה, אך לא עמדה על רגליה האחוריות כאשר ישראל נענתה באופן חלקי בלבד, וכשלה בקידום עסקת חטופים, סיום המלחמה ותכניתה המדינית הכללית. על אף תמיכתו חסרת התקדים של ביידן בישראל, חברי ממשלת ישראל תמכו בטראמפ במהלך הקמפיין ובירכוהו על היבחרו בשנית.

11. העולם מתרחק מישראל וישראל מתרחקת מהעולם – על אף קשרים פורמליים-ממשלתיים חיוביים בין ישראל למדינות רבות, סבלה ישראל ממאזן הגירה שלילי, והתדרדרה במדדי הדמוקרטיה העולמיים לדמוקרטיה אלקטורלית בלבד. חברות דירוג האשראי המרכזיות הורידו את הדירוג הישראלי וסיפקו תחזית שלילית למצבו של המשק הישראלי, וחלה ירידה גדולה בהשקעות בישראל. ארגוני זכויות אדם ובתי הדין הבינלאומיים בהאג יצאו נגד פעילותה בעזה ובשטחים, וגבר המאמץ המאורגן בעולם לאיתור ומעצר חיילים בחו"ל. חברות התעופה המרכזיות בעולם ביטלו פעולתן מישראל בגין המצב הביטחוני ורבות טרם שבו, וקריאות רבות נגד שיתופי פעולה עם ישראל נשמעו בקרב קהלים בעולם ובארגונים ציבוריים. גברו קריאות לאמברגו נשק על ישראל, לצד המשך הפריחה של הסחר בנשק. משרד החוץ הישראלי אשר המשיך להיחלש יחד עם חילופי שר ומנכ"ל נוספים, ופרישות של דיפלומטים ותיקים, בחר לאמץ לרוב גישה אגרסיבית ולעומתית.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פירוט המגמות

1. העולם רוצה להביא לסיום המלחמה וליישום פתרון שתי המדינות במסגרת הסדר אזורי, וישראל נמנעת בתוקף מהצגת תכנית ליום שאחרי המלחמה – ארה"ב, אירופה ומדינות האזור דוחפות לסיום המלחמה ובניית אלטרנטיבה לחמאס בעזה בדמות מדינה פלסטינית עצמאית בניהול רשות פלסטינית משודרגת, וחיבור המהלך להסדר אזורי, והציגו מוכנות להתגייס לכך. ממשלת ישראל מביעה התנגדות תקיפה לפתרון שתי המדינות, מסרבת לקדם חלופה לחמאס בדמות הרשות הפלסטינית, ודבקה בהימנעותה מהצגה של תמונת המציאות הרצויה ביום שאחרי המלחמה. נוכח ההימנעות הישראלית, נקטו מדינות צעדים עצמאיים, במסגרתם מדינות אירופיות נוספות הכירו במדינת פלסטין.

2. עסקת החטופים תקועה, ישראל לא מוכנה לשלם את המחיר המבוקש של הפסקת המלחמה, בעוד חמאס נהנה מהימשכות המלחמה והפגיעה הרב-ממדית שישראל חווה בגינה – ארה"ב, קטר ומצרים עושות מאמצים לתיווך עסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה ולשחרורם. על אף תמיכה בציבור הישראלי ובמערכת הביטחון בקידום עסקה, ומאמצי משפחות החטופים בזירה המדינית, ממשלת ישראל מתנגדת לעסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה, תוך מתן משקל לשיקולים פוליטיים.

3. ישראל משלימה עם מלחמת התשה מסלימה ומתמשכת עם חזבאללה בגבול הצפון, ותולה תקוות בהרתעה ובמאמצים דיפלומטיים של ארה"ב וצרפת שימנעו מעבר למלחמה כוללת – ישראל וחזבאללה המשיכו לנהל חילופי אש, תוך ניסיון ללמוד את חוקי המשחק החדשים, ולזהות את הקווים האדומים של כל צד, כך שלא יחצו ויובילו למערכה כללית. ישראל משתפת פעולה עם המאמצים של השליח האמריקאי הוכשטיין ושל נשיא צרפת מקרון, להביא לפתרונות דיפלומטיים של הלחימה בצפון, ובמקביל מאיימת בפתיחה של מבצע צבאי נרחב.

4. בחסות המלחמה בעזה, ישראל מעמיקה את סיפוח הגדה המערבית ופועלת להחליש את הרשות הפלסטינית – ממשלת ישראל קידמה התיישבות יהודית בגדה, תמכה בגירוש קהילות פלסטיניות, נתנה גיבוי מלא לאלימות מתנחלים, והעבירה את הניהול האזרחי של הגדה מהצבא למשרד הביטחון. במקביל, פעלה הממשלה להחליש את הרשות הפלסטינית, בייחוד בתחום הכלכלי, על ידי עצירת העברות הכספים. ההחלטות הספורדיות יוצאות הדופן של הממשל האמריקאי ומדינות נוספות להטיל סנקציות על מספר מתנחלים וגופים בולטים, טרם הביאו לשינוי ההתנהלות של ישראל.

5. ממשלת ישראל מנסה למתוח את החבל מול הממשל האמריקאי, כך שיתאפשר לה חופש פעולה נרחב יותר, מבלי לקרוע אותו ולשלם באובדן התמיכה המדינית והצבאית ההכרחית – ארה"ב השתמשה בסיוע הקריטי שהיא מעניקה לישראל, על מנת לעצב את ההתנהלות הישראלית ולמנוע התלקחות אזורית. היא התנגדה לפעולה מסיבית ברפיח ואף עכבה משלוח נשק, דרשה סיוע הומניטרי רב יותר וביקרה את התנהלות נתניהו בנושא המלחמה בעזה ועסקת החטופים כמונעת משיקולים פוליטיים. ארה"ב ביקרה את הפגיעה ברשות הפלסטינית והטילה לראשונה סנקציות על מתנחלים. יחד עם זאת, על אף הביקורת הרבה כלפי ממשלת ישראל, ולחצים של אופוזיציה פנימית, נעמדו הממשל של ביידן והקהילה היהודית לצדה של ישראל. ארה"ב סיפקה לה חימוש, סייעה בהרתעת חזבאללה והובילה את ההתארגנות האזורית להדיפת ההתקפה האיראנית. במקביל, תקפו נתניהו ושריו את ממשל ביידן כמי שמונע מהם לנצח, ונתניהו קידם עם הרפובליקאים נאום נוסף בבית הנבחרים בשנת בחירות על אפו וחמתו של הנשיא המכהן, אשר אף הזמינו לפגישה בבית הלבן.

6. הלגיטימציה למלחמה בחמאס, ואף למדינת ישראל עצמה כחלק ממשפחת העמים, נפגעה ומאותגרת בבתי הדין הבינלאומיים בהאג ובמוסדות הבינלאומיים – הלגיטימציה הבינלאומית למלחמה בחמאס והתמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה התחלפו בביקורת בינלאומית חריפה. המלחמה בעזה הביאה את ישראל ומנהיגיה לבתי הדין הבינלאומיים בהאג להשיב להאשמות בדבר רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. היכן שהיו מאמצים לשמירה על הדין הבינלאומי והצדקות לפעולה צבאית ומאמצים להעברת סיוע הומניטרי לעזה, הם נפלו קורבן להתבטאויות והתנהלויות ישראליות שנגזרו משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיה קיצונית, והביאו להגברת הביקורת הבינלאומית במקום לצמצומה. לכך הצטרפו הפעולות הנמשכות של הממשלה להחלשת מערכת המשפט הישראלית, על אף שנשענו עליה בהדיפת הביקורות הבינלאומיות, והימנעותה של זו מעמידה על שמירת הדין במלחמה בעזה ובשטחים הכבושים.

7. שיתופי הפעולה האזוריים מתמקדים בניהול היבטי המערכה בעזה ומניעת זליגה לזירות נוספות, נשענים על כורח ועל דרגי המקצוע תוך כדי אי-אמון ומתיחות בדרגים הפוליטיים – מצרים מסייעת במאמץ ההומניטרי, בניהול הגבול הדרומי של עזה ובתיווך עסקת חטופים; ירדן וישראל שיתפו פעולה בהכנסת סיוע הומניטרי ירדני לעזה ובהדיפת מתקפת הכטב"מים של איראן על אף העוינות הגלויה בירדן כלפי ישראל; קטר סייעה בתיווך לעסקת חטופים; מרוקו שלחה סיוע הומניטרי לעזה, ואיחוד האמירויות הפכה לשותפה הקרובה ביותר במתן סיוע הומניטרי בעזה ונהנתה מאמון ושיתוף פעולה ישראלי ששחקנים אחרים לא זכו לו. הקשר ושיתופי הפעולה התבססו בעיקר על מגעים של אנשי כוחות הביטחון והמודיעין של המדינות, כאשר בדרג המדיני נרשמה לכל הפחות מתיחות, ולעיתים אף עוינות גלויה.

8. המלחמה בעזה עצרה את הרחבת והעמקת תהליך הנורמליזציה האזורי אשר מחזיק מעמד, והתמשכותה מאתגרת את שיתוף הפעולה האזורי הנחוץ להתמודדות עם איראן – היחסים האזוריים של ישראל גילו חוסן ולא נותקו פורמלית על אף התמונות מעזה והלחץ שבא עמן, אולם אופיים השתנה והתנופה לקידומם התחלפו בהשהייה והמתנה. בעוד ישראל תמכה במאמץ האמירתי להפוך לדומיננטית בשדה ההומניטרי בעזה, שתי המדינות הורידו פרופיל בחשיפת יחסיהן ופרויקטים כלכליים לא קודמו. היחסים הפומביים עם בחריין ומרוקו נכנסו להקפאה, המסגרות האזוריות הרב-צדדיות שצמחו בתהליך הנורמליזציה לא כונסו, וקידום נורמליזציה עם ערב הסעודית שהיה על הפרק טרום המלחמה, תלוי כעת בנכונותה של ישראל לסיים את המלחמה ולקדם את פתרון שתי המדינות. מאידך, ההכרח והפוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי הודגמו בהדיפת המתקפה הישירה של איראן את ישראל.

9. אירופה עומדת לצד ישראל, תומכת בקידום פתרון שתי המדינות, מבקרת אותה על ניהול המלחמה והכיבוש, ומחפשת למלא תפקיד משמעותי – אירופה נעמדה לצד ישראל במאבקה בחמאס, אך התמיכה במלחמתה בחמאס התחלפה בביקורת על אופן ניהולה, בדאגה מהפגיעה בדין הבינלאומי והתמודדות עם ביקורת ציבורית גוברת הכוללת גם קריאות גוברות לחרם. בחפשן תפקיד משמעותי למלא בחרו מספר מדינות לקדם הכרה במדינה פלסטינית, נעמדו לצד ישראל במאבקה באיראן, סייעו בהבטחת המימון לרשות הפלסטינית, והטילו סנקציות על מתנחלים כמו גם על ארגוני הטרור הפלסטינים. ממשלת ישראל מצדה פעלה לחזק את יחסיה עם גורמי הימין והאירו-סקפטיים ביבשת, וזאת על רקע שינויים נרחבים בעמדות הציבור ובדפוסי ההצבעה למוסדות הלאומיים ולאיחוד.

10. בעוד המשבר עם תורכיה מעמיק למחוזות חדשים קפריסין ויוון משמשות כעורף אסטרטגי לישראל – המשבר עם תורכיה הגיע לשיאים חדשים כאשר לראשונה הסחר בין המדינות הושפע באופן עמוק מהמשבר המדיני, וארדואן התנה ייצוא סחורה לישראל בהפסקת אש בעזה. בתגובה צמצמה ישראל את הייצוא שלה לתורכיה, ונרשמו ירידות משמעותיות ביחסי הסחר. יוון סייעה במעקף של אתגרי הסחר הישיר עם תורכיה, וקפריסין לקחה חלק במאמצים בינלאומיים והיוותה ערוץ להעברת סיוע הומניטרי לעזה, ולמאמצים מודיעיניים, מדיניים וצבאיים המכוונים למערכה בעזה ובצפון.

11. ישראל מתנתקת מהעולם / העולם מתנתק מישראל? – ישראל טרם הפכה למדינה מצורעת, ומרבית ההסכמים ושיתופי הפעולה הפורמליים נשמרו על אף התמונות מעזה, ופעולות הממשלה שמתעדפות פוליטיקה מקומית על פני מעמדה של ישראל בעולם. יחד עם זאת, דירוג האשראי של ישראל צנח וקרנות השקעה חיצוניות משכו השקעות, חברות תעופה השהו את חידוש הטיסות לישראל, קולומביה ניתקה יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל ויחסי הסחר עם תורכיה ירדו, צרפת וקנדה הכריזו על אמברגו נשק על ישראל, נמנעה השתתפות ישראל בתערוכות בינלאומיות מרכזיות, בוטלו תערוכות של אמנים ישראלים, שיתופי פעולה אקדמיים נפגעו, וישראל הדרדרה ואיבדה את אופייה הליברלי במדדי דמוקרטיה עולמיים.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, ינואר-יולי 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי- דצמבר 2023. תקופה שרירותית זו בת חצי-השנה מחולקת באופן מהותי לשתי תקופות חיים שונות – מה שקרה לפני ה-7 באוקטובר, והעולם שלאחר ה-7 באוקטובר.

בדיוק באמצע התקופה המסוקרת בדו"ח, התרחש הטבח המזוויע של החמאס ונפתחה המלחמה בעזה. ממשלת ישראל שהובילה הפיכה משטרית, לא עסקה בסוגיות המרכזיות לביטחון ישראל, ובעוד הפילוג הפנימי מחליש את ההרתעה, קונספציות ניהול הסכסוך עם הפלסטינים והבידול של עזה והגדה המערבית תורגמו לטבח ולמלחמה. יחד עם זאת, גם תוך כדי ניהול המלחמה, המשיכה הממשלה בקידום אותן קונספציות ומגמות שהביאו למלחמה – הימנעות מהכרעות אסטרטגיות וקידום הסיפוח והנישול בגדה המערבית והחלשת הרשות הפלסטינית.

בתחומים אחרים הביאה המלחמה בעזה להיפוך מגמות, או לשינוי בקצב, בטון או בפרופיל הציבורי שלהן. ההפיכה המשטרית שצבעה את יחסי החוץ של ישראל עד ה-7 באוקטובר, כמעט והפכה ללא-רלבנטית במחצית השנייה של התקופה; ארה"ב ואירופה שהציגו קו ביקורתי מאוד כלפי ממשלת נתניהו בגין ההפיכה המשטרית, נעמדו לצד ישראל במלחמתה בחמאס; תהליכי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, מרוקו ובחריין, כמו גם תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית, אשר התקדמו באופן משמעותי, נכנסו עם פתיחת המלחמה לתקופת המתנה; במידה מסוימת זה גם מה שקרה ביחסים עם יוון וקפריסין, ואילו עם תורכיה תהליך התקרבות משמעותי הפך למשבר; המתח והחשדנות שאפיינו את מערכת היחסים בין ממשלת ישראל לממשלות ירדן ומצרים העמיקו עם המלחמה; ובכל הקשור למלחמה באוקראינה המשיכה ישראל באותה אסטרטגיה של הליכה בין הטיפות מבלי לאמץ תמיכה חד- משמעית באוקראינה ומבלי לבקר בפומבי את רוסיה.

פירוט המגמות

1. הסכסוך הישראלי-פלסטיני שב למרכז הבמה עם טבח ה-7 באוקטובר שביצע החמאס ופתיחת מלחמה בעזה ומערכה רב-זירתית, כאשר ממשלת ישראל עושה מאמצים לשמר את גישת ניהול הסכסוך, ולהימנע מקבלת הכרעות אסטרטגיות – מנגנון ניהול הסכסוך בעזה ובידולה מהגדה המערבית נמשך בחודשים יולי-אוקטובר, וכלל בין היתר את המשך העברת הכספים הקטרים, יציאה גוברת של פועלים מעזה לעבודה בישראל, הפגנות חמאס לאורך הגדר ותגובות מדודות מצד ישראל. ב-7 באוקטובר תקף חמאס בהפתעה את יישובי הנגב המערבי, וביצע טבח מזוויע. ישראל הכריזה מלחמה, הגדירה את מיטוט החמאס כמטרתה העיקרית, ופתחה במערכה צבאית, אולם נמנעה בתוקף מקיום דיון בעיצוב המציאות ביום שאחרי המלחמה.

2. ישראל מובילה מדיניות סכיזופרנית כלפי הסוגייה הפלסטינית, ופועלת בה בעת לקידום סיפוח וטרנספר והחלשת הרשות הפלסטינית לצד מאמץ למניעת קריסתה – הממשלה החליטה למנוע את קריסתה של הרשות הפלסטינית, קידמה הקלות כלכליות, ואף העבירה ציוד למנגנוני הביטחון הפלסטיניים, אולם בה בעת גם קיזזה כספים נוספים מהרשות, נתנה גיבוי לאלימות מתנחלים, תקפה אותה פוליטית, והדפה קריאות בינלאומיות להשבת הרשות (המחודשת) לשליטה בעזה. לצד כל זאת המשיכה הממשלה בקידום בנייה בהתנחלויות וסיפוח, והעבירה תקציבי עתק לטובת ההתנחלויות. פתיחת המלחמה בעזה הביאה לקריאות מהממשלה ליישוב מחדש של עזה וללגיטימציה גוברת לטרנספר של הפלסטינים.

3. היחסים עם מדינות ערב נפגעים בגין המלחמה, שמדגימה כי לא ניתן "לדלג" על הסוגייה הפלסטינית, אך מחזיקים מעמד – בטרם המלחמה ישראל ומדינות הנורמליזציה המשיכו במגמת פיתוח היחסים, והאמריקאים פעלו לקדם נורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית. המלחמה בעזה הביאה לעצירה של ההתקדמות ביחסים עם איחוד האמירויות, מרוקו ובחריין, ולהורדת פרופיל, כאשר היחסים הפורמליים נותרו על כנם. התהליך עם ערב הסעודית הושהה. המתח הפוליטי והמדיני בין ישראל למצרים וירדן גבר נוכח המלחמה, לצד שיתופי פעולה נרחבים בדרגי המקצוע.

4. מערכה מסלימה מול חזבאללה בגבולות לחימה מוסכמים לא-פורמליים – חזבאללה בחר לעלות את רף המתיחות מול ישראל כבר בחודש יולי עת הציב אוהלים בשטח ישראל, חיבל במצלמות הגדר, ואף ירה לעבר ישראל. ישראל הגיבה בירי נקודתי, והעדיפה לחפש פתרון דיפלומטי. עם פתיחת המלחמה בעזה, נמנע חזבאללה מהצטרפות מלאה למערכה, וישראל נענתה לתביעה האמריקאית ולא פתחה במתקפה מצדה. היא פינתה את יישובי הצפון וניהלה עם חזבאללה חילופי אש בגבולות הסכמות לא-מדוברות. ישראל נשענת על פעילותן של צרפת וארה"ב ליישום החלטה 1701 לדחיקת חזבאללה אל מעבר לליטני, ומאיימת במבצע צבאי אם הדיפלומטיה תיכשל.

5. ישראל לא מצליחה להציג מדיניות-חוץ קוהורנטית ואפקטיבית אל מול פעילות איראן והמערכה הרב-זירתית שנפתחה – נוכח האצת העשרת האורניום של איראן, פעילותה הצבאית נגד ישראל דרך חזבאללה בלבנון ובסוריה, החות'ים בתימן והקבוצות הנאמנות לה בעיראק, ופעילותה הדיפלומטית לקרב אליה את מדינות האזור הערביות, ישראל לא משכילה להציג מדיניות אפקטיבית, מסתפקת בהכלה של האיומים, נשענת על פעילותן של ארה"ב ומדינות אחרות הפועלות נגד הציר האיראני-רוסי, ונמנעת מהצגת יוזמה מדינית אזורית נגד איראן עקב הצורך לקבל הכרעות בזירה הפלסטינית.

6. ממשלת ישראל לא מתחייבת לעולם הדמוקרטי,מובילה הפיכה משטרית,נמצאת במתח עם הממשל האמריקאי, ונמנעת מתמיכה חד-משמעית באוקראינה – ההפיכה המשטרית שהובילה הממשלה עמדה במרכז יחסי החוץ של העולם עם ישראל עד לטבח שביצע החמאס. ביקורת רבה על ההפיכה המשטרית נשמעה מצד מדינות המערב הדמוקרטיות. על אף התמיכה חסרת התקדים של ארה"ב בישראל במלחמתה בחמאס, הממשלה הדפה את הדרישה האמריקאית להצגת אסטרטגיית יציאה מהמלחמה ולפעילות במסגרת הדין הבינלאומי, וחלקים מתוכה אף החלו לתקוף את האמריקאים על דרישותיהם. ממשלת ישראל גם המשיכה להימנע מתמיכה חד-משמעית באוקראינה ובמערב נוכח הפלישה הרוסית, ונמנעה מביקורת פומבית כלפי רוסיה.

7. ביקורת חריפה באירופה על ההפיכה המשטרית התחלפה בתמיכה חסרת תקדים בישראל במלחמתה בחמאס- באיחוד ובמדינות אירופה ביקרו בחריפות את ההפיכה המשטרית שקידמה הממשלה הישראלית. עם פרוץ המלחמה בעזה ונוכח זוועות הטבח של החמאס נעמדה אירופה לצד ישראל, באופן יוצא דופן בהקשר הפלסטיני, ומתואם עם ארה"ב. בכירים ממדינות אירופה הגיעו לתמוך בישראל והעניקו לה תמיכה דיפלומטית. לצד התמיכה, התרחשו אירועי אנטישמיות חריפים, ושיתופי פעולה אזרחיים נפגעו. ככל שתמונות הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה נפוצו וישראל נמנעה מדיון ביום שאחרי המלחמה, החלו להישמע קולות ביקורתיים יותר. התמיכה הדיפלומטית בישראל נשארה גבוהה, אך החלה יורדת.

8. היחסים עם יוון וקפריסין ממשיכים להתחזק, בעוד תהליך שיקום היחסים עם תורכיה הפך למשבר – ישראל, יוון וקפריסין קיימו מפגש פסגה נוסף של שלושת מנהיגי המדינות, בכירים נוספים נפגשו, נערכו אימונים צבאיים משותפים, הוגש סיוע ישראלי בכיבוי שריפות, וקשרי התיירות פרחו. מול תורכיה קודם ביתר שאת תהליך התקרבות, ונתניהו וארדואן אף נפגשו. עם פריצת המלחמה בעזה נעמדו יוון וקפריסין לצד ישראל, שמרו על יחסים טובים עמה, וקפריסין אף ניסתה לקדם מסדרון הומניטרי לעזה בתיאום עם ישראל. מנגד, היחסים עם תורכיה התדרדרו, ומשבר חדש נולד בין ארדואן ונתניהו.

9. מערך החוץ הישראלי הוחלש ומודר משולחן מקבלי ההחלטות – החלשת משרד החוץ נמשכה עם סכסוכי עבודה, היעדר תקציב לפעילות, רוטציה בתפקיד שר החוץ והרחקה משולחן מקבלי ההחלטות בממשלה. שר המודיעין דרמר וראש המל"ל הנגבי מילאו את מקומו של שר החוץ במשימות האסטרטגיות. נוכח המערכה בעזה התמקד משרד החוץ במאמצי הסברה לטובת הארכת משך הלחימה, ולא התבקש או הוביל מאמצים מדיניים לשירות מטרות המלחמה. אל מול התאיינות מערך החוץ הממשלתי, צמח מערך חוץ אזרחי עצמאי שפעל באופן אינטנסיבי על בסיס מתנדבים, בעיקר בכל הקשור לקידום שחרור החטופים.

10. משבר האקלים נדחק לשוליים – ממשלת ישראל אמנם לא תפסה את משבר האקלים כמאמץ חשוב ומרכזי מבחינתה, אך בטרם המלחמה בעזה העבירה חוק אקלים מצומצם, קידמה עבודת מטה בינמשרדית ותכננה לשלוח משלחת שרים גדולה בראשות ראש הממשלה והנשיא לוועידת האקלים בדובאי. המלחמה בעזה דחקה הנושא מסדר היום, והנשיא לבדו הוביל את המשלחת הישראלית לוועידה. בנוסף הוקפא הפרויקט עם איחוד האמירויות וירדן בתחום המים והחשמל.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים ינואר-יוני 2023. זו חצי השנה הראשונה לעבודת ממשלת נתניהו השישית.

בתקופה בה מתמשכת מלחמה באוקראינה המחלקת את העולם בין הכוחות הדמוקרטים לאוטוקרטיים, כאשר שינויים גאו-פוליטיים משנים את מערכת הבריתות במזרח התיכון וסין מתווכת בהצלחה בין איראן וערב הסעודית, וכאשר השלכות משבר האקלים גוברות ודוחפות לשיתופי פעולה, היו אלו הרכבה ומדיניותה של הממשלה שהשפיעו יותר מכל על יחסי החוץ של ישראל ומעמדה בעולם, והרחיקו אותה ממועדון המדינות הדמוקרטיות-ליברליות. הממשלה קידמה הפיכה משטרית והעמקה של הכיבוש והסיפוח שהביאו למתח גובר עם ארה"ב ולביקורת בינלאומית רבה; נעשה ניסיון להמשיך ולנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסיוע של כוחות אזוריים ובינלאומיים, ושיתוף הפעולה האסטרטגי עם מצרים וירדן נשמר. קידום היחסים עם מדינות הנורמליזציה נמשך, אך הסוגייה הפלסטינית הקשתה על צירוף מדינות נוספות לתהליך ועל כינוסן של המסגרות הרב-צדדיות. ישראל התקשתה לשכנע מדינות נוספות לאמץ את עמדתה ביחס לגרעין האיראני, וניסיונה ללכת "בין הטיפות" במלחמה באוקראינה עורר כלפיה ביקורת גוברת במערב. תהליך שיקום היחסים עם אירופה נעצר והתחלף בקידום שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים; הממשלה המשיכה בחיזוק היחסים בו-זמנית עם תורכיה, יוון וקפריסין; ומשרד החוץ הוחלש והורחק ממקומו ליד שולחן מקבלי ההחלטות.

1. ישראל משלמת מחיר על הרכב הממשלה וניסיון ההפיכה המשטרית במדינות המערב הליברליות – רבים בעולם המערבי, כולל ראשי מדינות, מחוקקים, משפטנים, כלכלנים ואישי ציבור ורוח יצאו נגד ההפיכה המשטרית בישראל, וכך גם מוסדות וקהילות יהודיות ברחבי העולם. ישראל התדרדרה במדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים, ודירוג האשראי שלה נפגע. ראש הממשלה ושריו התקשו להתקבל בבירות העולם, ומספר שרים הוחרמו על ידי ידידותיה הטובות של ישראל. נציגי הממשלה נתקלים בהפגנות ובמחאה בביקוריהם במדינות המערב, ובביקורת גוברת מצד מארחיהם.

2. אל מול גינויים של הקהילה הבינלאומית הממשלה מקדמת סיפוח ומעמיקה את הכיבוש בקצב והיקף חסרי תקדים – הממשלה העבירה את סמכויות הבנייה לסמוטריץ' וקידמה בנייה מסיבית בהתנחלויות, העניקה בתקציב המדינה העדפה משמעותית לפיתוח ההתנחלויות בגדה המערבית, ביטלה את חוק ההתנתקות וקידמה התיישבות קבע חדשה בחומש בניגוד להתחייבות כלפי האמריקאים, העניקה רוח גבית לפוגרומים ואלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים, ערערה את תפיסת הסטטוס-קוו בהר הבית/אל-חראם א-שריף, וניצלה פיגועי טרור כדי להכשיר מאחזים לא-חוקיים ולאפשר הקמתם של נוספים. הקהילה הבינלאומית גינתה צעדים אלו, ולחצה לעצור בנייה נוספת בהתנחלויות.

3. הממשלה מסתייעת בגורמים אזוריים ובינלאומיים להמשך ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית – הקהילה האזורית והבינלאומית, ובראשה ארה"ב, מצרים, ירדן ואירופה, התגייסה לסייע לישראל ולפלסטינים למנוע הדרדרות ביטחונית ולעבור את הרמדאן בשלום. התקיימו שתי פגישות אזוריות לתיאום ביטחוני בעקבה ובשארם א-שייח', וכן שיחות הרגעה בין שרים ישראלים ובכירים ברשות לצד הצהרות לחיזוק כלכלי של הרשות, והופעלו לחצים על ישראל להימנע מבנייה בשטחים ומפעולות חד-צדדיות. הרמדאן עבר בשקט יחסי וסבב לחימה נוסף בין ישראל והג'יהאד האסלאמי בעזה הסתיים בסיוע מצרים, קטר וארה"ב.

4. בצל הסוגייה הפלסטינית ונוכח משברים נקודתיים נמשכו שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מצרים וירדן – ירדן ומצרים שיתפו פעולה במאמץ הבינלאומי למנוע הסלמה בזירה הפלסטינית, ארחו את המפגשים האזוריים בעקבה ובשארם א-שייח', והדגישו את מחויבותן לקידום פתרון הסוגייה הפלסטינית. שתי המדינות גינו בחריפות את העמקת הסיפוח הישראלי ואת אלימות המתנחלים, אולם המשיכו לקדם פרויקטים משותפים עם ישראל, בעיקר בתחום האנרגיה. משברים נקודתיים בדמות פיגוע על הגבול המצרי או ניסיון הברחת נשקים של חבר פרלמנט ירדני נפתרו בשיתוף פעולה.

5. תהליך הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו נמשך, אך הסוגייה הפלסטינית מגבילה, מעכבת ופוגעת בו ובמאמצים להרחיבו – הסכמים קודמים בין הממשלות ובין חברות עסקיות ייושמו וחדשים נחתמו, ארגוני חברה אזרחית קידמו שיתופי פעולה, התיירות מישראל למדינות הנורמליזציה נמשכה והסחר המשיך לצמוח. שרים רבים ביקרו במרוקו וצוותי העבודה של המסגרות הרב-צדדיות המשיכו לעבוד. אולם, המתיחות בירושלים, המערכה בעזה, הבנייה בהתנחלויות והאלימות בשטחים הפכו את הסוגייה הפלסטינית למשמעותית יותר בתהליך הנורמליזציה, כאשר המדינות גינו את פעולות ישראל בשטחים, איחוד האמירויות הגבירה מעורבותה המדינית ותמיכתה הכספית בפלסטינים, ונעצרו שיתופי פעולה מתוכננים. ביקורו הראשון המתוכנן של נתניהו באמירויות נדחה בעקבות עליית בן גביר להר-הבית/אל-חראם א-שריף, ופגישת פורום הנגב במרוקו נדחתה מספר פעמים ולבסוף התבטלה נוכח קידום הבנייה בהתנחלויות. האמריקאים והסעודים הבהירו לישראל כי פעולותיה בזירה הפלסטינית מקשות עליהן לקדם את הנורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית במסגרת המגעים ביניהן.

6. ישראל נאבקת באיראן במגוון זירות, אך מתקשה לשכנע מדינות נוספות לאמץ את עמדתה – ישראל המשיכה לפעול נגד מאמצי איראן באזור, ונגד תכנית הגרעין שלה. היא פעלה באיראן עצמה, תקפה כוחות איראניים בסוריה ובלבנון, חיזקה את הקשר עם טורקמניסטן ואזרבייג'אן, פעלה בשיתוף קפריסין ותורכיה, וקיימה תרגילים משותפים עם ארה"ב לצורך הרתעה. ממשלת ישראל פעלה במישור הדיפלומטי לשכנע מדינות נוספות להגביר את הלחץ על איראן, וניסתה למנף את תמיכתה של איראן במלחמתה של רוסיה באוקראינה לשם כך. על אף קיומו של דיאלוג ישראלי-אמריקאי בנושא, נרשמה מתיחות בין הצדדים, והאמריקאים התקדמו לקראת הסכם עם האיראנים בסוגיית הגרעין.

7. ישראל ממשיכה להימנע מהבעת תמיכה מלאה באוקראינה ויציאה נגד רוסיה, וזוכה לביקורת גוברת מצד האוקראינים והשותפות במערב – ישראל המשיכה בניסיונה לסייע לאוקראינה במישור ההומניטרי מבלי לגנות את רוסיה, ומבלי להיענות לבקשה האוקראינית לקבלת תמיכה משמעותית יותר. שר החוץ כהן אמנם הגיע לביקור ראשון באוקראינה אך נמנע מלגנות את רוסיה, והבטחותיו לספק מערכות התראה אוויריות טרם התממשו, ואינן מתכתבות עם בקשתה של אוקראינה למערכות הגנה אוויריות. אוקראינה הבהירה כי אימוץ העמדה הנייטרלית על ידי ישראל היא למעשה עמדה פרו-רוסית.

8. תהליך שיקום היחסים עם האיחוד האירופי מתחלף בקידום יחסים פונקציונליים, כשברקע המלחמה באוקראינה וביקורת אירופית על הכיבוש וההפיכה המשטרית – ישראל נענתה להצעת האיחוד האירופי לקבוע פגישה נוספת של מועצת האסוציאציה אם כי טרם נקבע מועד לכינוסה, והמשיכה לקדם פרויקטים אזוריים משותפים עמו. ישראל המשיכה בשיח עם מנהיגי מדינות אירופה סביב הנושא האיראני, המאבק באנטישמיות והסכמי אברהם, וקדמה עסקאות נשק נוכח המלחמה באוקראינה, כאשר נושא ההפיכה המשטרית הפך לנושא שיחה קבוע בין הצדדים. ממשלת נתניהו עמדה בקשר עם ממשלותיהם של אורבן בהונגריה ודודה בפולין בהקשר של ההפיכה המשטרית, וחיזקה את היחסים עם פולין תוך הגעה להסכם שמקבל את הנרטיב הפולני ביחס לזיכרון השואה.

9. ישראל ממשיכה לשקם ולשמור על יחסיה עם תורכיה, בה-בעת לחזק את יחסיה עם יוון וקפריסין – על אף ביקורת פומבית של תורכיה על מהלכי הממשלה בזירה הפלסטינית, נמשך המאמץ לשפר את היחסים בין המדינות. ישראל סייעה לתורכיה בעקבות רעידת האדמה, וזכתה להוקרה על כך. במקביל המשיכה ישראל לחזק את שיתופי הפעולה עם יוון וקפריסין, בדגש על תחומי הביטחון והאנרגיה.

10. ישראל וארה"ב מנסות למנוע מהמתיחות הגוברת בין הממשלים בגין ההפיכה המשטרית והכיבוש המעמיק להפוך לקרע בין המדינות – ארה"ב הביעה את התנגדותה להפיכה המשטרית שהובילה הממשלה, הדגישה את הערכים הדמוקרטים עליהם מבוססת הברית בין המדינות, ולחצה לקדם חקיקה בהסכמה רחבה. ממשלת ישראל ניסתה להרגיע את הממשל האמריקאי ולמנוע ממנו להתערב. המשך ההפיכה המשטרית, ביטול חוק ההתנתקות והחזרה לחומש בניגוד להתחייבות הישראלית לארה"ב, העברת סמכויות הבנייה בשטחים לסמוטריץ', הפוגרומים של המתנחלים בפלסטינים, והתבטאויות שרים נגד ארה"ב, דרדרו את היחסים בין הממשל האמריקאי והממשלה הישראלית. נתניהו לא הוזמן לבית הלבן, ושר האוצר סמוטריץ' והשר לביטחון פנים בן גביר הוחרמו על ידי הממשל. הממשל ניסה להפריד בין תמיכה נמשכת בישראל, למשל דרך חגיגות ה-75 למדינה, ביקורי בכירים בארץ, המשך התיאום הביטחוני והמדיני והזמנת הנשיא הרצוג, לבין פעילות נגד ההפיכה המשטרית והכיבוש, למשל דרך חזרה למדיניות האמריקאית של אי-שיתוף פעולה אקדמי עם ההתנחלויות.

11. משרד החוץ מורחק משולחן מקבלי ההחלטות ונאבק על מקומו ותקציבו – לאחר ניסיונה של הממשלה הקודמת לרכז סמכויות תחת משרד החוץ ולשקם את מעמדו, הקימה ממשלת נתניהו מחדש את המשרד לעניינים אסטרטגיים בראשות דרמר, אשר הפך לדמות מובילה במהלכים מדיניים יותר משר החוץ. בנוסף, החליטה הממשלה על רוטציה בתפקיד שר החוץ, הקימה את משרד ההסברה, והחלישה את המשרד לשיתוף פעולה אזורי. שר החוץ ומשרדו לא שותפו בתהליכי קבלת ההחלטות בתחום הביטחוני-מדיני, ועובדי משרד החוץ חזרו להיאבק על תנאי עבודתם והאמון שניתן בהם.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, ינואר-יוני 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2023 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

גיליון מס' 10, יולי-דצמבר 2022

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2022. במחצית זו כיהן לפיד כראש הממשלה, והיא הסתיימה בהקמת ממשלת ימין קיצונית בראשות נתניהו. בחודשי כהונתו של לפיד המשיכה הממשלה באסטרטגיית ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית; בתיאום המהלכים עם קטר ומצרים ברצועת עזה שהביאו לשקט יחסי; בחיזוק ופיתוח היחסים עם מדינות הנורמליזציה החדשות וניסיון לצרף גם את ערב הסעודית; בחיזוק היחסים עם מדינות השלום הוותיקות מצרים וירדן; במאבק בתכנית הגרעין האיראנית; בחימום היחסים עם תורכיה לצד טיפוח הקשרים עם יוון וקפריסין; ובשיקום היחסים עם האיחוד האירופי והממשל האמריקאי. על אף התקרבות לעמדה האוקראינית, ממשלת לפיד המשיכה להימנע מהבעת תמיכה חד-משמעית בה, ונשמרה לא להרגיז את רוסיה. משאבי האנרגיה בים התיכון הביאו להסכם היסטורי עם לבנון ולשיתופי פעולה אזוריים, כאשר משבר האקלים נשאר נושא משני בשיקולים. הבחירה בממשלת הימין הקיצוני עוררה דאגות וחששות בקרב השותפות והשכנות. ירדן הביעה חשש כבד, המתיחות עם אירופה התעוררה מחדש, הממשל האמריקאי נזעק לשרטט קווים אדומים לממשלה, הרשות הפלסטינית הביעה את חששה מתהליכי הסיפוח שבפתח, ואילו האו"ם ביקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לבחון האם הכיבוש הישראלי הוא באמת זמני כפי שטוענת ישראל.

1. אסטרטגיית צמצום הסכסוך, האלימות הגוברת והסיפוח הזוחל מביאים את ישראל לפתחו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ממשלת ישראל המשיכה במדיניות ניהול הסכסוך, תוך דגש על תיאום ביטחוני ושיפור חייהם הכלכליים והאזרחיים של הפלסטינים, לצד המשך קידום סיפוח זוחל והימנעות מקידום מהלכים מדיניים. ברצועת עזה המשיכה ישראל להיעזר במצרים, האו"ם וקטאר לניהול המרחב ולשמירה על השקט. האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית, מספר ההרוגים הפלסטינים הגבוה, פעילות ישראל נגד ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים, הפכו לסוגיה בינלאומית, פגעו בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית והחלישו אותה. בהיעדר תהליך מדיני, ונוכח החששות (ערב השבעתה של ממשלת נתניהו השישית), גבר הדיון הבינלאומי על אופיו הזמני-לכאורה של הכיבוש ועצרת האו"ם העבירה את הסוגייה לדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

2. נמשך תהליך חיזוק היחסים עם מדינות הנורמליזציה, וכן המאמץ לצרף את סעודיה ל"הסכמי אברהם" – נמשכו ביקורי בכירים הדדיים בין ישראל ומדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – נחתמו הסכמים כלכליים, הסחר ההדדי גדל, נרקמו יוזמות אזרחיות חדשות לשיתופי פעולה, והתחזקו שיתופי הפעולה הביטחוניים והסחר בנשק.שיתופי הפעולה בין ישראל ומדינות הנורמליזציה גברו גם בזירות רב-צדדיות, דוגמת "פורום הנגב" (שעבר מיסוד, ועוגן בהחלטת ממשלה), פיקוד מרכז של הצבא האמריקאי (סנטקו"ם), נאט"ו והמסגרת המרובעת I2U2 הכוללת את ישראל, איחוד האמירויות, ארה"ב והודו. סימנים מוקדמים להתקדמות אפשרית בתהליך הנורמליזציה עם סעודיה באו לידי ביטוי בשיתופי פעולה דרך צד שלישי או מעטפת בינלאומית. הממשלה החדשה הצהירה כי תפעל להמשיך ולחזק את תהליכי הנורמליזציה ואת הניסיונות להרחיבם.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד״ר רועי קיבריק וד״ר אורני לבני

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים ינואר-יוני 2022. היתה זו המחצית השנייה של שנת ממשלת בנט-לפיד, בה המשיכה הממשלה בניסיונה לנהל את הסכסוך עם הפלסטינים ולשמור על הגזרה שקטה הן מסיבות ביטחוניות והן מסיבות פוליטיות כדי לא לזעזע את הקואליציה החלוקה בנושא זה. בחסות מדיניות זו, ולנוכח היעדרו של לחץ בינלאומי משמעותי בנושא, נמשכו תהליכי הסיפוח הזוחל, והשינויים בשטח עצבו את המדיניות במקומה של הממשלה. היחסים עם מדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו התרחבו והעמיקו, וכך גם היחסים עם מצרים. אלה שמשו מסד נוסף לצמיחתו של שיתוף פעולה אזורי רב-צדדי הכולל בין היתר גם את ערב הסעודית. תהליך חימום היחסים עם תורכיה עלה מדרגה, תוך הקפדה על חיזוק והדגשת חשיבות היחסים עם יוון וקפריסין, כאשר ישראל מתקדמת בזהירות באופן ראוי לציון, ושאר השותפות מפגינות אף הן רגישות ואחריות מדינית. בתחום משבר האקלים ישראל נמנעה מלאמץ מדיניות פורצת-דרך, ולא העניקה להיבט זה משקל מכריע בעיצוב המדיניות האזורית שלה. העולם כולו הושפע מהפלישה הרוסית לאוקראינה, כאשר ישראל ניסתה ללכת בין הטיפות, נמנעה מלהתייצב באופן נחרץ לצד אוקראינה, ובה בעת חיזקה את שיתוף הפעולה הביטחוני והאנרגטי עם אירופה, ונהנתה מהצורך האמריקאי לשוב ולהשקיע תשומת לב במזרח התיכון.

1. הממשלה המשיכה במדיניות ניהול הסכסוך עם הפלסטינים ללא הצבת אופק מדיני – בניסיון להימנע ממתחים פוליטיים פנימיים נמנעה הממשלה מקידום תהליך מדיני מול הפלסטינים, ודבקה במדיניות ניהול הסכסוך. הסדרים חדשים בניהול המרחב העזתי הביאו לשקט ביטחוני מתמשך; בירושלים בחרה הממשלה להיעזר בתיאום מוקדם עם ירדן ולהכיל את האלימות; ובגדה המערבית נמשך התיאום הביטחוני והאזרחי עם הרשות הפלסטינית תוך הבעת רצון לחזקה מול החמאס. את היחסים עם הפלסטינים ניהל משרד הביטחון והופסק המאמץ לחבר את משרדי הממשלה האזרחיים לעמיתיהם ברשות הפלסטינית. הקהילה הבינלאומית נמנעה מהפעלת לחץ על הממשלה בגין מדיניותה בסוגיה הפלסטינית. בהיעדר החלטה מדינית, נמשכו תחת ממשלה זו תהליכי הסיפוח הזוחל בגדה המערבית הכוללים פינוי אוכלוסייה פלסטינית, הרחבת הבנייה בהתנחלויות, ואלימות המתנחלים שהגיעה לשיאים חדשים והפכה לסוגיה מדינית בפני עצמה.

2. הרחבה והעמקה של היחסים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, גם נוכח אתגרים שמציבה הסוגייה הפלסטינית – ישראל ומדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – העמיקו את היחסים המתגבשים, חתמו על מגוון הסכמים לשיתופי פעולה בתחומי הביטחון, הסחר, הבריאות, התרבות ועוד, והתגברו בקלות יחסית על מכשולים בתחומים שונים כמו גם על האתגרים שהאלימות בירושלים ובשטחים הציבה ליחסים. קידום היחסים בין המדינות נשען על מוטיבציה פנימית של השותפים, ולא נצפה צורך באתנן פוליטי, מדיני או ביטחוני אמריקאי או אחר, כדי להביא את מי מהצדדים לתמוך בהעמקת היחסים. למרות הצהרות קודמות טרם שודרגו באופן פורמלי היחסים עם מרוקו לדרג שגרירויות.

3. ישראל שותפה מובילה בגיבושה ומיסודה של ארכיטקטורה אזורית רב-צדדית – ישראל הובילה ואירחה את "פסגת הנגב" בכוונה להפכה לפורום קבוע עם קבוצות עבודה בו לוקחים חלק ארה"ב, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין, וישראל עושה מאמצים לצרף גם את ירדן. נוכח תפיסת הפעולות של איראן כאיום משותף, ישראל לקחה חלק בפגישות ביטחוניות רב-צדדיות במצרים ובמפרץ בהן השתתפו גם ערב הסעודית וקטר, וקידמה תהליך מכין להידוק שיתוף הפעולה בינה ובין ערב הסעודית בחסות ארה"ב ובמעורבות מצרים.

4. בעוד היחסים עם מצרים עולים מדרגה, שיקום האמון עם ירדן נתקע בירושלים ובסוגיה הפלסטינית – ישראל ומצרים בחרו להגביר את שיתופי הפעולה שלהן מעבר לתחומי האסטרטגיה, הביטחון והאנרגיה גם לתחום הסחר והכלכלה. מצרים היתה שותפה מרכזית למהלכים מדיניים של ישראל, הכוללים את קידום שיתוף הפעולה האזורי במזרח התיכון ובאגן הים התיכון ומכירת הגז לאירופה. לעומת זאת, המאמץ הישראלי לשקם את מערכת היחסים והאמון עם הממלכה ההאשמית, ולחברה לשיתופי הפעולה האזוריים לא הבשיל, כאשר האלימות ופעולות ישראל במזרח ירושלים ובהר-הבית/אל-חראם א-שריף והסוגיה הפלסטינית שבו להעיב ולפגוע ביחסים. ישראל המשיכה לשתף פעולה עם ירדן בתחומי המים, הביטחון והאנרגיה, שנתפסים בירדן כצרכים אסטרטגים אשר ניתן לשתף בהם פעולה, גם נוכח התנגדות ציבורית נרחבת ליחסים עם ישראל.

5. המשך התנגדות פומבית להסכם הגרעין עם איראן, לצד קולות התומכים בקידום הסכם –ממשלת ישראל המשיכה לנהל דיאלוג עם האמריקאים בנושא הגרעין בצורה סדורה ולא-פומבית על רקע התקדמותה של איראן אל עבר יכולת גרעינית כתוצאה מהיציאה מההסכם. בעוד ראש הממשלה וסביבתו התנגדו באופן נחרץ לחזרה להסכם הגרעין, קולות אחרים במערך החוץ והביטחון טענו גם באוזני האמריקאים כי חזרה להסכם היא החלופה הטובה ביותר הקיימת. ישראל פעלה באופן אינטנסיבי מול הממשל האמריקאי למנוע את הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, ומול סבא"א כדי להפעיל על איראן לחץ בינלאומי גובר. ישראל המשיכה לפעול נגד תכנית הגרעין האיראנית בפעולות סיכול מודיעיניות, ואף שינתה במעט את מדיניות העמימות המלאה כאשר לקחה בעקיפין אחריות על חלק מהפעולות.

6. הקשרים עם אירופה מתחזקים בצל הסכסוך באוקראינה ודחיקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני – השלכות המלחמה באוקראינה הביאו את אירופה וישראל לשתף פעולה בתחום האנרגיה והביטחון. שיתוף הפעולה בתחום התרבות התחזק עם ההחלטה לצרף את ישראל לתוכנית התרבות האירופית, בכפוף להחרגת ההתנחלויות, וקודמו הסכמים נוספים בתחומים האזרחיים. אירופה נמנעה מלפעול באופן תקיף ופומבי נגד מדיניות הממשלה בסוגיה הפלסטינית, אך גם נמנעה מלקדם את כינוסה מחדש של מועצת האסוציאציה, למרות תמיכה גוברת ברעיון מצד מדינות אירופיות שבעבר התנגדו לכך. במקומה הוארכה תכנית שיתוף הפעולה הלא-מעודכנת מ-2005 בשלוש שנים נוספות.

7. ממשלת ישראל מנסה ללכת בין הטיפות סביב המלחמה באוקראינה ומקווה לא לשלם על כך מחיר גבוה – מתחילתה של המלחמה באוקראינה, נמנעה ישראל מלתמוך באופן מלא ומוחלט באוקראינה. תחילה ניסתה ישראל להשתמש באופן חריג ובולט בכלי התיווך כדי להסביר את הימנעותה מאימוץ העמדה המערבית כלפי רוסיה, ובהמשך השתמשה בנוכחותה של רוסיה בסוריה וביהדות רוסיה כסיבות לעמימות שבעמדתה. כחלק מאסטרטגיה זו ביטאו ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד מסרים שונים כלפי קהלים שונים בעולם ובארץ, כאשר לפיד ביטא את עמידתה של ישראל לצד אוקראינה באופן ברור, ובנט נזהר בכבודה של רוסיה. ישראל שלחה סיוע הומניטרי לאוקראינה, אך נמנעה מלספק נשק ומערכות הגנה. היא העמידה מכשולים בפני פליטים ומהגרים מאוקראינה שביקשו להיקלט בישראל, נמנעה מלהצטרף למנגנון הסנקציות העולמי כלפי רוסיה, ונכנסה לעימות עם רוסיה בהקשר האוקראיני רק כאשר זו השתמשה בטיעונים אנטישמיים.

8. ישראל קידמה את תהליך חימום היחסים עם תורכיה, והקפידה לטפח במקביל את יחסיה עם יוון וקפריסין – תהליך חימום היחסים עם תורכיה עלה שלב כאשר נשיא המדינה הרצוג נפגש עם ארדואן בתורכיה, שרי החוץ ערכו ביקורים הדדיים, והתקיים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק ומוצלח במניעת טרור איראני נגד ישראלים על אדמת תורכיה. כמו כן הוחלט על חידוש שיתופי הפעולה בתעופה האזרחית, והצדדים אמצו רטוריקה חיובית, גם נוכח האתגרים שהציב הסכסוך הישראלי-פלסטיני והעימותים בירושלים במהלך חודש הרמדאן. במקביל למהלכים אלו קיימה ישראל מספר מפגשים טרילטרליים עם יוון וקפריסין בדרגי הנשיא והשרים, קיימה פגישות בילטרליות, והושם דגש על שיתוף הפעולה הביטחוני והאנרגטי.

9. חיזוק תפקידו של מערך החוץ בממשלה, על אף חולשותיו הנמשכות של המשרד – היותו של שר החוץ לפיד שחקן פוליטי מרכזי הביאה את משרד החוץ לקחת חלק משמעותי יותר בעיצוב והוצאה לפועל של מדיניות-החוץ הישראלית. נעשתה חלוקת עבודה ברורה והתקיים תיאום בין משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ בנוגע לתחומי האחריות והנושאים, ונעשה שימוש נבון במוסד הנשיאות ונכונותו של הנשיא הרצוג לקחת חלק פעיל בקידום מדיניות-החוץ של ישראל. יחד עם זאת, הבעיות המבניות והתקציביות של משרד החוץ נותרו בעינן, וסכסוך העבודה המתמשך לא בא לסיומו.

10. משבר האקלים לא זכה למשקל רב בעיצוב מדיניות-החוץ הישראלית – ישראל לא אמצה מהלכים משמעותיים להתמודדות ארוכת טווח עם משבר האקלים דרך חקיקה מתקדמת, שינויי רגולציה ושיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים. ממשלת ישראל שהצהירה כי תתייחס ברצינות להיבט זה, בחרה לקדם שיתופי פעולה אנרגטיים מבוססי דלקים מאובנים קצרי טווח (מול מצרים, אירופה, ואף לבנון) ואף הרחיבה את השקעתה במאגרי הגז במים הכלכליים שלה. עובדה זו בולטת נוכח ההתכנסות הצפויה של ועידות האקלים הבינלאומיות בשנתיים הקרובות במצרים ובאמירויות. הנשיא הרצוג המשיך לקדם את רעיון השותפות האזורית מבוססת האקלים בשיחותיו עם מנהיגי האזור ודרך פורום האקלים שהקים.

הפוסט מגמות חצי-שנתיות, ינואר-יוני 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2022 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק ומירב כהנא-דגן

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2021. היו אלו חודשי הפעילות הראשונים של הממשלה החדשה, בהם היא נקטה במדיניות המשכית בכל הקשור לקידום תהליכי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, בחיזוק היחסים עם מצרים ועם המדינות ההלניות יוון וקפריסין, והמשיכה בהצגת ההתנגדות הישראלית לשיבה להסכם הגרעין עם איראן. היא שינתה כיוון בכל הקשור לחיזוק היחסים עם ירדן והצליחה במידה רבה לפתוח עמה דף חדש; פעלה לחמם את היחסים עם האיחוד האירופי, ולשמור על דיאלוג מתמשך עם הממשל בארה"ב; ביססה דיאלוג מחודש של המנהיגים עם תורכיה; ואמצה מדיניות הנוטה להשתלב במאמצים הגלובליים להתמודדות עם משבר האקלים. בחירתה של הממשלה להדגיש את הצעדים שהיא נקטה לשיפור חיי היום-יום של הפלסטינים הסירה מעליה לחץ בינלאומי חריף בכל הקשור לתהליך השלום, אך המשך הסיפוח הזוחל והפעולות בשטח עוררו ביקורת בינלאומית מסוימת וחשש גובר מהקושי לשמר את היתכנות פתרון שתי המדינות.

פירוט המגמות

1. ישראל מחדשת את הדיאלוג עם הרשות הפלסטינית, ומצהירה שלא תקדם תהליך מדיני – המחלוקת בממשלה בנוגע לסוגיה הפלסטינית תורגמה למדיניות לא-עקבית שכללה צעדים לחיזוק הרשות הפלסטינית והדיאלוג עמה, לצד התנגדות למשא ומתן והצבת אופק מדיני, וקידום מהלכים של סיפוח זוחל. שרים ממפלגות השמאל-מרכז נפגשו עם אבו מאזן ועמיתיהם הפלסטינים לקדם ולהעמיק שיתופי פעולה לאחר שנים ללא פגישות שכאלו. הממשלה השתמשה בצעדים לשיפור חיי הפלסטינים בהצלחה יתרה להסרת לחץ בינלאומי בסוגיה הפלסטינית. בה בעת, נמשכו תהליכי סיפוח זוחל, בנייה בהתנחלויות, גירוש משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים, ואלימות המתנחלים בשטחים הגיעה לשיאים חדשים.

2. ישראל משתפת פעולה עם קטר, מצרים והחמאס לשיקום רצועת עזה ושמירה על השקט – ממשלת ישראל הצהירה על כוונתה לבנות מנגנון חדש לניהול ושיקום המרחב העזתי, אשר בין היתר יתמוך בסיום הפיצול הפנים-פלסטיני ושיבת הרשות הפלסטינית לתפקידה ברצועה, וימנע העברת כספים ישירים לחמאס. במסגרת זו הציג שר החוץ לפיד תכנית כלכלית לשיקום הרצועה תמורת הגברת הביטחון. כחלק מההתנהלות החדשה שהתגבשה לסיוע ושיקום עזה, קטר העבירה כספים לסיוע הומניטרי וסולר לרצועה, וסיפקה דלק לחמאס דרך מצרים, ישראל סיפקה הקלות בתחומי התעסוקה והסחר, ומצרים קידמה תכניות שיקום ותיווכה בין הצדדים.

3. ישראל מחליטה לשקם את יחסיה עם ירדן ופותחת "דף חדש" ביום שאחרי נתניהו – מאמצי ישראל וירדן לשיקום היחסים, אשר הוגבלו על ידי נתניהו, נשאו פרי. אחרי שנים של נתק בין המלך עבדאללה ונתניהו, אירח המלך בארמונו את ראש הממשלה בנט, ואת יו"ר רע"ם עבאס, ועמד בקשר עם הנשיא הרצוג. שרי החוץ, הכלכלה, האנרגיה והחקלאות של המדינות נפגשו וחתמו על הסכמים לשיתופי פעולה. הוגדלה מכסת המים שנמכרת לירדן, והורחב הסחר בין ירדן והרשות הפלסטינית. ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות חתמו בדובאי על הסכם לקידום חילופי מים ואנרגיה, אשר נולד וקודם על ידי ארגון אקופיס, ומהווה דוגמה לשיתופי פעולה רב-צדדיים באזור. ירדן המשיכה להדגיש את מחויבותה לפתרון שתי המדינות, ותחושות האנטי-נורמליזציה עם ישראל עדיין נפוצות בציבורה.

4. היחסים עם מצרים מתרחבים במישור המדיני והכלכלי, וכך גם דרג הקשרים ונכונות המצרים להגביר את נראותם – שיתופי הפעולה הביטחוניים בין ישראל ומצרים בסיני נמשכו, וכך גם שיתופי הפעולה במרחב העזתי ובתחומי האנרגיה והעסקים. באופן חריג אירח נשיא מצרים א-סיסי את ראש הממשלה בנט והגביר את נראות היחסים עם ישראל, ושר החוץ לפיד נפגש עם עמיתו במצרים. שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון והאנרגיה העמיקו, ישראל הורידה את רמת אזהרת המסע לסיני, ונבדקה האפשרות להרחבת הסחר בין המדינות. עם זאת, התפיסות המתנגדות לנורמליזציה עם ישראל עדיין שולטות ברחוב המצרי, ומגבילות את הרחבת שיתוף הפעולה בין המדינות לתחומים נוספים.

5. תהליך הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו העמיק, והונחה תשתית הסכמית נרחבת לשיתופי פעולה – הממשלה המשיכה להניח תשתית דיפלומטית ופורמלית לכינון יחסים ושיתופי פעולה עם מדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. מערכת הקשרים והפגישות רמות הדרג שהוגבלה בעבר על ידי נתניהו נפתחה, מונו שגרירים, ומנהיגי ישראל ביקרו בשלוש המדינות. מערכות היחסים המתפתחות אופיינו, באופן לא-רגיל ליחסי ישראל עם המרחב, במשקל משמעותי שניתן לממד האזרחי ובמעורבות גדולה ומגוונת של החברה האזרחית והעסקית. תהליך הנורמליזציה גילה חוסן אל מול אתגרים דוגמת פעילות ישראל במזרח ירושלים, והביקורת הפנימית על עסקת קצא"א והרצון לבטלה. על אף ההצהרות שמרוקו תפתח שגרירות בישראל עד סוף שנת 2021, זה טרם קרה.

6. המשך התנגדות פומבית לחזרה להסכם הגרעין עם איראן תוך הקפדה על דיאלוג מתמשך עם ארה"ב – ישראל הביעה התנגדות לחזרה להסכם הגרעין עם איראן, והמשיכה לפעול נגד התבססות איראן באזור. ישראל הניעה מחדש את עבודת הצוות האסטרטגי המשותף לה ולממשל האמריקאי בהובלת היועצים לביטחון לאומי אשר הקפיד על דיאלוג מתמשך וחשאי. נציגי ישראל המשיכו להעלות את הגרעין האיראני כנושא המרכזי בפגישותיהם עם האמריקאים ובני בריתם האירופיים, שיתפו במידע בנוגע להתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, והזהירו מפני טקטיקת המשא ומתן שלה. בישראל גברו הקולות המכים על חטא בנוגע לתמיכה ביציאה מהסכם הגרעין המקורי.

7. ממשלת ישראל עומלת על שיפור היחסים עם הממשל האמריקאי ושיבה להתנהלות בהתאם לעקרון התמיכה הדו-מפלגתית – ישראל הקפידה להתנהל תוך דיאלוג, ברובו אינטימי ולא-פומבי, עם הממשל האמריקאי, גם בנושאים בהם המדינות לא ראו עין בעין כמו הסכם הגרעין עם איראן, הקונסוליה בירושלים, הפגיעה בארגוני זכויות האדם הפלסטינים, פרשת NSO או היחסים עם סין, והקפדה לא לפגוע באינטרסים האמריקאים. בנוסף, קידמה הממשלה החדשה דיאלוג עם הקהילה היהודית הליברלית והלא-אורתודוכסית בארה"ב.

 8. ישראל מחזקת קשריה עם האיחוד האירופי, על אף המחלוקת הנמשכת בסוגיה הפלסטינית – שר החוץ לפיד המשיך במגמה בה החל אשכנזי לחיזוק הקשרים עם האיחוד האירופי, וערך את אחד מביקוריו הראשונים בחו"ל בבריסל שם השתתף במפגש שרי החוץ של האיחוד; ישראל הצטרפה לתכנית המחקר והפיתוח הורייזון אירופה, וחתמה עם האיחוד על שיתופי פעולה נוספים, אך לא הצליחה להביא לחידוש מפגשי מועצת האסוציאציה; חוזקו שיתופי הפעולה והשיח הבילטרליים עם מדינות אירופה תוך המשך ההתרחקות ממנהיגים פופוליסטיים והדגשת הערכים הדמוקרטים-ליברלים, וחודש הקשר החיובי עם שבדיה; אירופה מצידה לא לחצה על הממשלה החדשה בנושא הכיבוש וההתנחלויות, אך נשארה נאמנה לפתרון שתי המדינות, ולמדיניותה שלא לכלול את השטחים הכבושים בהסכמים שנעשו עמה; השימוש שנעשה בתוכנות ריגול ישראליות עורר ביקורת חריפה, ואף הוביל למשבר עם צרפת.

9. ישראל מחדשת את דיאלוג המנהיגים עם תורכיה, וממשיכה לחזק את יחסיה עם יוון וקפריסין – ישראל, יוון וקפריסין המשיכו להעמיק את שיתופי הפעולה ביניהן, ואף קיימו מפגש פסגה נוסף בישראל. ישראל נעמדה לצדן נוכח הפעילות החד-צדדית של תורכיה בעיר וארושה בצפון קפריסין. בד בבד, ותוך הפגנה ברורה כי אין הדבר יפגע ביחסיה עם יוון וקפריסין, חודש הדיאלוג בין מנהיגי ישראל ותורכיה, ובייחוד ערוץ הקשר שנפתח בין ארדואן והנשיא הרצוג.

10. ישראל מצהירה על התייחסות רצינית יותר למשבר האקלים ושילובו במערכת שיקולי מדיניות החוץ – ממשלת ישראל קבעה יעדים וניסחה תכנית למעבר לכלכלה דלת-פחמן והנחתה את המל"ל לשקלל את משבר האקלים בהערכת המצב השנתית שהוא מוסר לקבינט המדיני-ביטחוני; נציגיה השתתפו בוועידת גלזגו בהובלת ראש הממשלה בנט והשרה זנדברג, בוועידות בינלאומיות נוספות בנושא, ובפורום הבינלאומי שמוביל השליח האמריקאי המיוחד למשבר האקלים קרי; הנשיא הרצוג הקים פורום אקלים מייעץ בראשות דב חנין שיעסוק גם בקידומי שיתופי פעולה אזוריים בנושא, ומשרד החוץ אימץ תו תקן ירוק לנציגויותיו.

 11. צעדים שננקטו לשיקום משרד החוץ על ידי שר החוץ והממשלה החדשה נתפסים כלא-משמעותיים דיים – כניסתו של לפיד למשרד החוץ עוררה תקווה לחיזוק המשרד. עובדי המשרד לעניינים אסטרטגיים נקלטו במשרד החוץ; שגרירים חדשים מונו; ולאחר שנים רבות נפתח קורס צוערים למנהלה. בהמשך נשמעה ביקורת על המינויים הפוליטיים של לפיד, ואכזבה מפעולות השר נרשמה בקרב העובדים שיצאו בקמפיין נגדו והמשיכו במאבקם על תנאי ההעסקה; חלה ירידה גדולה במספר הנרשמים לקורס הצוערים שייפתח השנה.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי – דצמבר 2021 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

חצי השנה האחרונה התאפיינה בכניסתו של הנשיא ביידן לבית הלבן, המשך המאבק בגרעין האיראני, סבב לחימה נוסף ברצועת עזה, השפעת מערכת בחירות נוספת על יחסי החוץ של ישראל, וכינונה של ממשלה חדשה, שאחרי שנים רבות נתניהו לא עומד בראשה. מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2021: כינון ממשלה חדשה ומינוי לפיד כשר החוץ מעניקים תקווה להמשך שיקום מערך החוץ; האירועים בירושלים ובעזה מציגים את מרכזיות הסכסוך הישראלי-פלסטיני עבור ישראל על אף ניסיונות פוליטיים לדחוק אותו הצידה; ביסוס תשתית ליחסים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו על אף אתגרים; מאמץ מצד אשכנזי וגנץ לשיקום היחסים עם ירדן הוגבל על ידי מדיניות נתניהו; היחסים עם מצרים מתרחבים במישור המדיני והכלכלי, אך לא במישור האזרחי; ישראל לומדת להתנהל מול הממשל האמריקאי החדש; המשך התנגדות לתכנית הגרעין האיראנית תוך אימוץ גישה חדשה כלפי מהלכי ארה"ב; מאמצי אשכנזי לחיזוק יחסים עם האיחוד האירופי נתקלו ברף מצנן שהציב נתניהו; ישראל שותפה מרכזית בקידום ומיסוד שיתופי פעולה במזרח אגן הים התיכון.

פירוט המגמות

1.כינון ממשלה חדשה ומינוי לפיד כשר החוץ מעניקים תקווה להמשך שיקום מערך החוץ – מינוי לפיד לשמש כשר חוץ, נוסף על תפקידו כראש הממשלה החליפי, הציבה בראש משרד החוץ שחקן פוליטי בעל משקל משמעותי. קווי היסוד של הממשלה החדשה הצהירו על כוונה לחיזוק משרד החוץ, וההחלטות לסגור את המשרד לעניינים אסטרטגיים ולאשר שורה ארוכה של מינויים מקצועיים היו צעדים ראשונים בכיוון זה. יש בכך המשכיות למאמצים שנקט שר החוץ הקודם אשכנזי לשיקום מערך החוץ, ושלבסוף הוגבלו על ידי נתניהו.

2.האירועים בירושלים ובעזה מציגים את מרכזיות הסכסוך הישראלי-פלסטיני עבור ישראל על אף ניסיונות פוליטיים לדחוק אותו הצידה – ישראל דבקה באסטרטגיית ניהול הסכסוך עם הפלסטינים ולא הציגה יוזמה מדינית לקידום תהליך השלום. פעולותיה בירושלים עוררו ביקורת בינלאומית והציתו סבב אלימות נוסף, שהושפע גם מהתפתחויות פנים-פלסטיניות לאחר ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית. הסבב, שגלש ממתיחות בירושלים ללחימה עם החמאס בעזה ולאלימות בתוך ערי ישראל, הדגיש את הקושי הגובר במאמצי ישראל להפריד בין הפלסטינים במזרח ירושלים, רצועת עזה, הגדה המערבית וערי ישראל. במקביל, התמודדה ישראל בזירה הבינלאומית עם החלטת בית הדין הפלילי בהאג לפתוח בחקירת האירועים בשטחים הכבושים.

3.ביסוס תשתית ליחסים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו על אף אתגרים – חוסר-היציבות הפוליטית בישראל, משבר הקורונה, סבב הלחימה ברצועת עזה, המתיחות בירושלים, וכניסתו של ביידן לתפקיד נשיא ארה"ב הציבו אתגרים ראשונים בפני קידום היחסים עם מדינות הנורמליזציה. קושי מיוחד נבע מהשימוש הפוליטי שעשה נתניהו בהסכמי אברהם, והווטו שהטיל על ביקורי שרים במפרץ. אל מול כל זאת, ואף נוכח סבב הלחימה עם הפלסטינים, הציגו הסכמי אברהם עמידות ושרידות. נפתחו נציגויות דיפלומטיות במדינות ערב ובישראל, נחתמו הסכמים וקודמו שיתופי פעולה בתחומים כלכליים, אזרחיים וביטחוניים.

4.מאמץ מצד אשכנזי וגנץ לשיקום היחסים עם ירדן הוגבל על ידי מדיניות נתניהו – שר החוץ אשכנזי ושר הביטחון גנץ הובילו בממשלה הקודמת מאמץ לשיקום היחסים עם ירדן וחידשו ערוצי דיאלוג רם-דרג עמה. ואולם, ביטול ביקור יורש העצר הירדני בהר-הבית/אל-חראם א-שריף והמתיחות בירושלים הגבילו את השפעת המהלך ושימרו את המשבר ביחסים, שהתאפיין בנתק בין נתניהו לבית המלוכה. עם זאת, ישראל הדגישה את רצונה ביציבות הממלכה, וזה ניכר בהקשר של ניסיון ההפיכה בירדן וחיזוק התיאום הביטחוני. עם כינון הממשלה החדשה, הדגיש לפיד את החשיבות והצורך בשיקום היחסים עם ירדן.

5.היחסים עם מצרים מתרחבים במישור המדיני והכלכלי, אך לא במישור האזרחי – שיתופי הפעולה הביטחוניים בין ישראל ומצרים בסיני וברצועת עזה נמשכו, ואליהם נוספו שיתופי פעולה בתחומי האנרגיה והעסקים. ההתפתחויות סביב בחירות פלסטיניות אפשריות וההסלמה הישראלית-פלסטינית הדגישו את תפקידה המדיני המרכזי של מצרים בתיווך הפנים-פלסטיני ובין ישראל לחמאס. עם זאת, מגמות ותפיסות המתנגדות לנורמליזציה עם ישראל עדיין שולטות ברחוב המצרי, ומגבילות את הרחבת שיתוף הפעולה בין המדינות לתחומים נוספים.

6.ישראל לומדת להתנהל מול הממשל האמריקאי החדש – כניסתו של ממשל ביידן חוללה שינוי במדיניות-החוץ האמריקאית, שכולל חזרה לתמיכת ארה"ב בפתרון שתי-המדינות, חתירה לחידוש הסכם הגרעין עם איראן, ואימוץ גישה רב-צדדית בקידום ערכים דמוקרטים-ליברלים ובהתמודדות עם משבר האקלים. ממשל ביידן תומך בנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ובנסיגה אמריקאית הדרגתית מהמרחב המזרח תיכוני. ישראל פעלה להתאים עצמה למצב החדש, והחלה במאמצים לייצר יחסי עבודה תקינים עם הממשל והמפלגה הדמוקרטית, ולהשיב את התמיכה הדו-מפלגתית בה, לאחר הדגש ששם נתניהו רק על המפלגה הרפובליקאית.

7.המשך התנגדות לתכנית הגרעין האיראנית תוך אימוץ גישה חדשה כלפי מהלכי ארה"ב – לקראת הבחירות לכנסת, הציגו מפלגות יריבות לנתניהו – מימין, מרכז ושמאל – עמדה שיש לנהל דיאלוג עם הממשל האמריקאי בסוגיית הגרעין האיראני ולא להתנגח עמו כפי שעשה נתניהו בתקופת אובמה. גורמי מקצוע בישראל, ולאחר חילופי השלטון – גם גורמים פוליטיים, פעלו ליישם גישה זו ולנסות להשפיע על המשא ומתן הבינלאומי עם איראן דרך עבודה משותפת עם ארה"ב. כל זאת, במקביל להמשך פעילות צבאית ומודיעינית ישראלית נגד איראן ותכנית הגרעין שלה, בזירות רבות ולעיתים אף תוך לקיחת אחריות מפורשת ונטישת מדיניות העמימות.

8.מאמצי אשכנזי לחיזוק יחסים עם האיחוד האירופי נתקלו ברף מצנן שהציב נתניהו – אשכנזי הוסיף להציב את שיפור יחסי ישראל-האיחוד האירופי כיעד מדיני, ופעל להרחיב ולהעמיק קשרים עם מקביליו במדינות אירופה. יחד עם זאת, חוסר היציבות הפוליטי, כהונתו המוגבלת בזמן של אשכנזי כשר חוץ, והמשך כהונת נתניהו כראש ממשלה מנעו התקדמות ממשית ביחסים. היחסים עם האיחוד האירופי המשיכו להתאפיין בשיתוף פעולה כלכלי-אזרחי לצד מתיחות פוליטית הנשענת על מחויבות האיחוד לפתרון שתי-המדינות וביקורתו על הכיבוש המתמשך ומעמיק. עם כניסתו לתפקיד, הצהיר לפיד כי יפעל לפתוח דף חדש ביחסים עם האיחוד האירופי.

9.ישראל שותפה מרכזית בקידום ומיסוד שיתופי פעולה במזרח אגן הים התיכון – ישראל המשיכה לחזק את הברית עם יוון וקפריסין וקידמה עמן שיתופי פעולה בתחומי הביטחון, האנרגיה, התיירות וההתמודדות עם הקורונה. ישראל הוסיפה לקדם את מיסוד פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, ותמכה בשילוב איחוד האמירויות במרחב הים תיכוני. בנוסף, גילתה ישראל גמישות במגעים שהתחדשו לסימון הגבול הימי עם לבנון. לצד זאת, ישראל הגיבה בהסתייגות לגישושים תורכיים בדבר האפשרות לחימום מסוים ביחסים.

הפוסט מגמות חצי שנתיות ינואר – יוני 2021 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2021 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2020: כינון יחסים דיפלומטיים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו; קידום נורמליזציה עם מדינות חדשות בעולם הערבי, אך לא עם מצרים וירדן; הקפאת הסיפוח המוצהר אך קידום סיפוח זוחל; הסתייעות בבחירות בארה"ב לקידום אינטרסים מדיניים; חיזוק שיתופי פעולה במזרח הים התיכון לצד מעורבות זהירה בסכסוכים שבאזור; מינוף מצבורי הגז בים התיכון להשגת תועלות מדיניות; מאמצים מדיניים לגיבוש חזית אזורית ובינלאומית נגד איראן; אימוץ גישה חיובית יותר כלפי האיחוד האירופי למרות חילוקי דעות בנושא הפלסטיני; והשקעה של משרד החוץ בחיזוק המקצועיות, ההשפעה והתדמית שלו.

פירוט המגמות

1. כינון יחסים דיפלומטיים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו– ישראל כוננה יחסים פורמליים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, והודיעה על קידום תהליכי נורמליזציה עם סודן. מהלכים אלו זכו לעידוד ולתמיכה אמריקאית, שבאה לידי ביטוי בהענקת הטבות ביטחוניות, מדיניות וכלכליות משמעותיות למדינות ערב השותפות. כינון היחסים הפורמליים הוביל לקידום שורה של הסכמים ושיתופי פעולה במגוון רחב של תחומים, ומשלחות מדיניות קיימו ביקורים הדדיים. נעשו מאמצים לצרף למהלך גם את ערב הסעודית, ואף דווח על פגישה משולשת בין נתניהו, בן סלמאן ופומפאו.

2. קידום נורמליזציה עם מדינות חדשות בעולם הערבי, אך לא עם מצרים וירדן – ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין הביאו לפריחה ביוזמות של שיתוף פעולה ביטחוני, כלכלי ואזרחי, אשר זכו לעידוד ומעטפת תומכת מצד הממשלות. נפתחו קווי טיסה ישירים לאיחוד האמירויות ובחריין, תוך הסכמה סעודית למעבר במרחב האווירי שלה, כמו גם נתיבי סחר ימי. בלטה במיוחד ההתלהבות בישראל ובאיחוד האמירויות מהיחסים החדשים, שבאה לידי ביטוי גם בהסכמה על פטור הדדי מאשרות כניסה ובביקורם של אלפי ישראלים באמירויות. קידום הנורמליזציה עם מדינות במפרץ בלטה על רקע הקיפאון ביחסים האזרחיים ששוררים בין ישראל למצרים וירדן.

3. הקפאת הסיפוח המוצהר אך קידום סיפוח זוחל – בעקבות הלחץ הפוליטי הבינלאומי והמקומי, והתנאי שהציבה איחוד האמירויות בדרך לנורמליזציה, הצהיר נתניהו על הקפאת כוונות הסיפוח שלו בגדה המערבית. עם זאת, הממשלה בראשותו המשיכה לקדם סיפוח הלכה למעשה, ללא הצהרות פורמליות. כחלק מכך, ישראל קידמה בנייה במזרח ירושלים ובהתנחלויות, לצד הריסות בתים פלסטינים בשטחי C, העברת מימון מיוחד להתנחלויות, ויוזמות בכנסת להסדרת מאחזים.

4. הסתייעות בבחירות בארה"ב לקידום אינטרסים מדיניים – לקראת הבחירות בארה"ב, רתמה ישראל את רצונו של ממשל טראמפ להציג הישגים בזירת החוץ לקידום הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערביות, מבלי להתקדם בתהליך השלום עם הפלסטינים. בעקבות נצחונו של ביידן, ישראל פעלה לנצל את חודשי כהונתו האחרונים של טראמפ לקידום הכרה אמריקאית בחוקיות ההתנחלויות. תוצאות הבחירות גם הובילו את הרשות הפלסטינית לחדש את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל. היערכות ישראל לכניסת ממשל ביידן התמקדה בסוגיה האיראנית, על רקע האפשרות שהנשיא החדש יקדם הסכם גרעין מעודכן עם איראן.

5. חיזוק שיתופי פעולה במזרח הים התיכון לצד מעורבות זהירה בסכסוכים שבאזור – ישראל חיזקה את הברית עם יוון וקפריסין, במיוחד בתחומי הביטחון, האנרגיה, הבריאות והתיירות, והסכימה ליוזמה הקפריסאית להקמת מזכירות משולשת לברית בקפריסין. ישראל גיבתה את יוון וקפריסין בסכסוכי הגבולות הימיים שלהן עם תורכיה, אך בצורה זהירה. זאת, על מנת לא להיגרר לסכסוך לא לה, ועל מנת לא להחריף את היחסים עם תורכיה, דווקא בתקופה בה היא מאותת על עניין בחימום היחסים, ובה מצאו עצמן ישראל ותורכיה באותו צד של הסכסוך בנגורנו-קרבאך.

6. מינוף מצבורי הגז בים התיכון להשגת תועלות מדיניות – ישראל ניצלה את משאבי האנרגיה והמיקום הגיאופוליטי שלה כדי לקדם שיתופי פעולה במרחב הקרוב. היא קידמה את הפיכתו של פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון לארגון בינלאומי מוכר, תוך שיתוף פעולה עם מצרים, ואישרה את חוקתו; היא קיימה משא ומתן עם לבנון, בתיווך אמריקאי, במטרה להסכים על סימון קו הגבול הימי; היא אישרה את תכנית צינור הגז לאירופה דרך יוון וקפריסין; והיא קידמה שיתוף פעולה עם איחוד האמירויות לגבי אפשרות הובלת אנרגיה דרך צינור קצא"א.

7. מאמצים מדיניים לגיבוש חזית אזורית ובינלאומית נגד איראן – ישראל המשיכה בפעילותה הביטחונית נגד כוחות של איראן והחזבאללה בסוריה, בתיאום עם רוסיה, ובפעילותה המדינית נגד הסכם הגרעין ובעד הרחבת הסנקציות על איראן, בתיאום עם ארה"ב. מאמצי משרד החוץ השפיעו על החלטת מדינות נוספות להכיר בחזבאללה כארגון טרור. ההתנגדות לאיראן מילאה תפקיד משמעותי בחיזוק היחסים עם מדינות במפרץ ובהחלטת ישראל לספק נשק לאזרבייג'אן.

8. אימוץ גישה חיובית יותר כלפי האיחוד האירופי למרות חילוקי דעות בנושא הפלסטיני – האיחוד האירופי התבטא בחריפות נגד כוונות הסיפוח של נתניהו ונגד הרחבת הבנייה הישראלית בהתנחלויות ובמזרח ירושלים. שר החוץ אשכנזי הוביל שיח חיובי כלפי האיחוד האירופי והדגיש את חשיבות שיפור היחסים עמו. הוא השתתף בפגישה לא-פורמלית של מועצת שרי החוץ של האיחוד, וקידם קשרים עם מקביליו באירופה. עם זאת, המאמצים לכינוסה מחדש של מועצת האסוציאציה ישראל-האיחוד האירופי טרם צלחו. הקשר של ישראל עם מנהיגים פופוליסטים וא-ליברליים במרכז ומזרח אירופה לא זכה לבולטות, בניגוד להתהדרות נתניהו בו בשנים קודמות.

9. השקעה של משרד החוץ בחיזוק המקצועיות, ההשפעה והתדמית שלו – במשרד החוץ התבססו נהלי עבודה חדשים וקודמו עשרות מינויים מקצועיים, שחלקם עוד ממתינים לאישור הממשלה. שר החוץ אשכנזי פעל להבטיח נוכחות של המשרד בכל פורום ממשלתי רלבנטי, ולחזק את התיאום עם משרדי ממשלה אחרים. משרד החוץ הגביר את מאמצי החשיפה התקשורתית שלו, ובכלל זה פעל להדגיש את התרומה שלו לקידום היחסים עם מדינות ערב, על רקע הסכמי אברהם. המשרד השקיע מאמצים בעידוד הרישום לקורס הצוערים הקרוב, שעתיד להיות הגדול ביותר בשנים האחרונות. מספר הנרשמים היה גבוה משמעותית בהשוואה לקורסים האחרונים.

* מסמך זה מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר מדי חודש את יחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ. המסמך מתפרסם בשיתוף קרן פרידריך אברט, ולהכנתו תרמו מיכאל הררי, רויטל פולג, ארתור קול ונדב תמיר.

הפוסט מגמות חצי שנתיות יולי – דצמבר 2020 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן
מדיניות-החוץ הישראלית הושפעה בחצי השנה האחרונה משתי סוגיות מרכזיות: משבר הקורונה – שהוביל לשיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים חדשים, והצהרות על כוונות סיפוח – שעוררו התנגדות בינלאומית ואזהרות מפני פגיעה ביחסים עם אירופה והמזרח התיכון. זאת, לצד כניסתו לתפקיד של שר חוץ חדש, שמדגיש את רצונו לשקם את משרד החוץ ולהיות שחקן מדיני משמעותי.

1. ישראל מגיבה בחיוב לתכנית טראמפ אך לא פועלת לממש אותה – תכנית טראמפ, שפורסמה בינואר 2020 תוך כדי מערכת הבחירות בישראל, תוארה על ידי המועמדים המובילים נתניהו וגנץ כהזדמנות גדולה. אולם, התכנית נתמכת רק על ידי ישראל והממשל האמריקאי שקרנו ועוצמתו בעולם בירידה משמעותית תחת הנשיא טראמפ. ארה"ב מצויה ב שנת בחירות ותחת משבר הקורונה והקשב שלה לנושא יורד. ישראל לא ביצעה צעדים מעשיים לקידום התכנית, למעט רצונו של נתניהו לנצל אותה כדי לקדם סיפוח, ואילו הפלסטינים מתנגדים לה נמרצות. עבודת המטה היחידה נעשית על ידי צוות ישראלי- אמריקאי )ללא פלסטינים( לשרטוט גבולות בהתאם לתכנית.

2. ישראל מצהירה על כוונות סיפוח ונענית בהתנגדות בינלאומית נרחבת – פרסום תכנית טראמפ העניק רוח גבית לקידום רעיון הסיפוח, שנתניהו התחייב לו והציב בלב השיח הפוליטי והמדיני בישראל. גנץ, אשר לא הביע התנגדות עקרונית לסיפוח, התנה אותו בהסכמה אזורית ובינלאומית ובשמירה על הסכמי השלום. הצהרות הסיפוח גררו התנגדויות בינלאומית חריפות, בין היתר מצד האיחוד האירופי ומדינות מרכזיות באירופה, ירדן, מדינות המפרץ, הדמוקרטים בארה"ב, האו"ם, רוסיה, וכמובן הפלסטינים. טיעוני המתנגדים היו שסיפוח מנוגד לחוק הבינלאומי, יערער את היציבות האזורית, יפגע ביחסים הבילטראליים עם ישראל, וירחיק את סיכויי השלום.

3. ישראל והפלסטינים משתפים פעולה נגד הקורונה, ונאבקים סביב תכנית הסיפוח – תחילת משבר הקורונה הביא את ישראל לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית ואף עם גורמים בעזה בהכשרת צוותים רפואיים, העברת ציוד וחומרים רפואיים, שיתוף בידע, ותיאום התנועה במרחב כדי להתמודד עם הוירוס. ההצהרות על כוונת הסיפוח הביאו לנתק עם הרשות הפלסטינית, אשר הפסיקה בתגובה את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל. לצד זאת, המשיכה ישראל לפעול למען הבטחת התמיכה הכספית הקטרית בעזה, על מנת למנוע הסלמה ואסון הומניטרי, וניסתה לקדם עסקת שבויים עם החמאס.

4. המשבר עם ירדן ממשיך להעמיק – משבר האמון והנתק בין מנהיגי ישראל וירדן נמשך. על פי הדיווחים, המלך עבדאללה סירב לשוחח עם ראש הממשלה נתניהו, אך הסכים להיפגש עם ראש המוסד. שטחי צופר הוחזרו סופית לירדן לאחר שנכשל הניסיון להשאירם להמשך עיבוד של החקלאים הישראלים. ירדן הפכה לקול מוביל בהתנגדות לסיפוח. היא הזהירה את ישראל מפני השלכות שליליות של סיפוח על יחסי השלום, ופעלה בערוצים שונים כדי לרתום גורמים בזירה הבינלאומית – בייחוד באירופה ובארה"ב – לפעול למניעת סיפוח.

5. איחוד האמירויות מקדמת את יחסיה עם ישראל ומזהירה מפני הסיפוח – איחוד האמירויות נקטה צעדים חיובי ים ביחס לישראל ולקשר עמה. שיתוף פעולה בין המדינות התקיים במסגרת ההכנות לתערוכת אקספו 2020 בדובאי, אשר נדחתה לבסוף לשנה הבאה, ובהתמודדות עם הקורונה. איחוד האמירויות סייעה לישראל בציוד נחוץ, ושלחה מטוסים עם ציוד רפואי לפלסטיני ם שנחתו בגלוי בנמל התעופה בן גוריון. איחוד האמירויות גם הפגינה יחס חם ותומך לקהילה היהודית במדינה, ודוברים בכירים מטעמה העניקו לגיטימציה ליחסים עם ישראל, גם על רקע מחלוקות בנושא הפלסטיני. גורמים רשמיים מאיחוד האמירויות פנו באופן ישיר לציבור בישראל, והפצירו לרדת מרעיון הסיפוח, אשר יפגע בהתחממות היחסים בין המדינות וימנע נורמליזציה.

6. מאמץ מדיני והסלמה במאבק נגד איראן וגרורותיה – ישראל פעלה מול מדינות באירופה כדי שתצטרפנה לסנקציות האמריקאיות נגד איראן ושתפעלנה להוציא את החיזבאללה מחוץ לחוק, כפי שאכן פעלו בגרמניה ובאוסטריה. ישראל המשיכה לתקוף יעדים איראניים בסוריה ויעדים של חיזבאללה בסוריה ולבנון, והמאבק הצבאי הסלים נוכח תקיפות סייבר הדדיות ודיווחים על פעילות ישראלית באיראן נגד תכנית הגרעין. הנושא האיראני נידון תדיר בין בכירים בישראל ובארה"ב, וישראל הפנתה גם תשומת לב לאיומים אפשריים מצד לבנון, שמצויה במשבר כלכלי חריף.

7. ניצני שינוי חיובי בקשר עם אירופה על אף עננת הסיפוח – שר החוץ החדש אשכנזי בחר להוביל גישה חיובית יותר כלפי האיחוד האירופי, והדגיש במספר הזדמנויות לאחר כניסתו לתפקיד את חשיבות הקשרים של ישראל עם אירופה. הוא קיים שיחות עם שרי חוץ אירופיים ועם הנציג האירופי העליון לענייני חוץ בורל, והשניים סיכמו להיפגש בבריסל כשהתנאים יאפשרו זאת. אשכנזי גם התנער מנוסח הודעת תמיכה של הונגריה בישראל שכללה התייחסות ל"ערכים פטריוטיים משותפים", המנוגדים לשיח האירופי. ואולם, הצהרות הסיפוח, להן האיחוד האירופי מתנגד נחרצות, מעיבות על הניסיונות לפתוח דף חדש ביחסים.

8. הברית עם יוון וקפריסין מתרחבת ומעמיקה – ישראל קצרה את הפירות של הרחבת שיתופי הפעולה שלה עם יוון וקפריסין אל מעבר לתחום האנרגיה. משבר הקורונה, שהוביל לירידה במחירי הגז בעולם, פגע ביכולת של המדינות להפיק רווח כלכלי מהגז הטבעי שבים התיכון. ואולם, לאור זאת, בלטה התשתית האזרחית ליחסים שבנו ישראל, יוון וקפריסין, והן שיתפו פעולה אל מול האתגרים החדשים בתחומי הבריאות, הטכנולוגיה, הביטחו ן והתיירות. ישראל הייתה יעד הביקור הראשון של ראש הממשלה היווני ושר החוץ הקפריסאי עם תום הגל הראשון של הקורונה.

9. ישראל מתמרנת בין שיתופי פעולה וסכסוכים מחריפים באגן הים התיכון – מצבורי הגז הטבעי בים התיכון הובילו להחרפת הסכסוכים בין תורכיה ליוון וקפריסין בנושא גבולות ימיים וזכויות קידוח. בנוסף, מלחמת האזרחים בלוב גררה אליה שחקנים בינלאומיים, והגבירה גם היא את המתיחות באגן הים התיכון. ישראל ניסתה להימנע ממעורבות בסכסוכים אלו ומאימוץ עמדה אנטי-תורכית חד-משמעית, ופעלה לשמר ערוצי שיח פתוחים עם השחקנים השונים. פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון )EMGF ) המשיך להתמסד לקראת הפיכתו לארגון בינלאומי מוכר, אך איבד מרכזיות לאור שינוי המוקד האזורי משיתוף פעולה אנרגטי-כלכלי למאבקים גיאו-פוליטיים.

10. שיתוף פעולה בינלאומי ואזורי נוכח מגיפת הקורונה – ישראל פעלה יחד עם המוסדות הבינלאומיים ועם מדינות אחרות בהתמודדותה עם הקורונה והשלכותיה. היא הסתייעה במדינות אחרות כדי להשיב את אזרחיה לארץ, להשיג ציוד רפואי ותרופות, שיתפה במידע, וניסתה לפעול יחד עם מדינות נוספות לפתיחה מבוקרת של הכלכלה ותנועת האזרחים, טרם נרשמה העלייה המשמעותית המחודשת בתחלואה בישראל. במכלול מאמצים אלה, מילא משרד החוץ תפקיד משמעותי והפגין את נכסיותו.

11. שר החוץ אשכנזי מנסה לשקם את משרד החוץ – כניסתו של השר החדש אשכנזי הפיחה רוח חדשה במשרד החוץ. הוא הצליח לגייס תקציב פעילות למשרד, הכיר בחשיבות הדיפלומטיה ככלי מדיני מרכזי , קידם מינויים מקצועיים ובראשם המנכ"ל החדש אלון אושפיז, וגילה נכונות להסתייע בניסיון הקיים בין כותלי המשרד ואצל דיפלומטים בדימוס. עם הקמת הממשלה החדשה נשארו סמכויות משרד החוץ מפוזרות בין מספר משרדים, ומערך החוץ עדיין אינו מרוכז ומתואם בצורה יעילה.

* ד"ר רועי קיבריק הוא מנהל המחקרים של מכון מיתווים; ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מכון מיתווים. מסמך זה מבוסס על ששת הגיליונות
האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר מדי חודש את יחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ. המסמך מתפרסם בשיתוף קרן פרידריך אברט.

הפוסט מגמות חצי שנתיות במדיניות-החוץ הישראלית: ינואר – יוני 2020 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחצי השנה החולפת. הוא מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר התפתחויות אחרונות בנוגע ליחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ.

פירוט המגמות
1. ראשי מפלגות משתמשים ביחסי חוץ ככלי פוליטי, אך נמנעים מהעמקה בתכנים – נתניהו עשה שימוש בזירת יחסי החוץ סביב מערכות הבחירות והוביל למפגשים מדיניים רבים כחלק מקמפיין פוליטי שהדגיש את מעמדו הבינלאומי והשפעתו המדינית. מפלגות האופוזיציה נמנעו ברובן מלתקוף אותו בזירה זו, בה הוא נתפס כמצליח, ולא הציגו אלטרנטיבה סדורה בתחום מדיניות החוץ. גם הן ניסו לעשות שימוש בביקורים מדיניים (גבאי באיחוד האמירויות), נאומים בכנסים בחו"ל (גנץ באיפא"ק ובוועידת מינכן) ומפגשי מנהיגים (לפיד עם מקרון וזנדברג עם אבו מאזן) לצורך שדרוג מעמדם. ואולם, נושאי תוכן בתחום מדיניות-חוץ, ובכללם תהליך השלום עם הפלסטינים, נדחקו לשולי השיח הציבורי לקראת הבחירות.

2. נתניהו נותן פומבי למטרות מדיניות שעליהן נמנע מלהצהיר בעבר – נתניהו נמנע בעבר מלהצהיר במפורש על מטרות צעדיו בזירות בינלאומיות רגישות. ואולם, לאחרונה ניכרת מגמת שינוי. ב-2018 ,הוא הצהיר כי ישראל פועלת להגביר פערים בין מדינות חברות באיחוד האירופי כדי למנוע קונצנזוס נגד מדיניות ישראל, ונסוג ממדיניות העמימות ביחס לתקיפות ישראל בסוריה. במחצית הראשונה של 2019 ,הוא המשיך בהצהרות בנושא, בתוספת אמירות ברורות לפיהן ישראל פועלת לשמר את הפיצול הפנים-פלסטיני על מנת להימנע מהצורך להתקדם במשא ומתן לשלום, ומעוניינת לקדם סיפוח דה-פקטו של שטחים בגדה המערבית. ישראל מנצלת את הרוח הגבית מהממשל האמריקאי כדי לקבע אמירות ומדיניות החורגות מהנורמות הבינלאומיות, וזאת מבלי לשלם מחיר בינלאומי וללא התנגדות משמעותית.

3. ישראל נמנעת ממלחמה בעזה, משמרת את שלטון החמאס ופוגעת ברשות הפלסטינית – למרות מספר סבבי הסלמה שהובילו את ישראל אל סף מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה, ישראל החליטה להימנע ממלחמה. היא ניהלה משא ומתן עם החמאס, הסכימה לתיווך של קטר, מצרים והאו"ם, ונתנה אור ירוק להזרמת סכומי כסף גדולים מקטר לרצועה. בכך פעלה ממשלת ישראל לשמר את שלטון החמאס ואת הפיצול הפנים-פלסטיני, שפוגעים בהיתכנות פתרון שתי- המדינות. במקביל, ישראל החלישה את הרשות הפלסטינית, גם דרך קיזוז מכספי מיסים, וניסתה לצמצם נזקים כדי לא להביא לקריסת הרשות וכדי להמשיך את התיאום הביטחוני עמה. מנגנוני הביטחון ושר האוצר הם המנהלים את היחסים עם הרשות.

4. ישראל משתפת פעולה עם תכנית טראמפ, תוך שמירה על פרופיל נמוך – תכנית טראמפ לא מילאה תפקיד מרכזי במערכת הבחירות של אפריל 2019 .הדחיות החוזרות ונשנות בפרסומה אפשרו לממשלת ישראל להמשיך להתייחס בחיוב לתכנית, ללא צורך להיכנס לעימות או מתחים עם הממשל האמריקאי על פרטים ספציפיים כלשהם שעשויים להיות פחות נוחים עבורה. ככל שגבר התיאום בין ממשלת ישראל לצוות השליחים של טראמפ, כך פחת החשש בצד הישראלי מהתכנית. פרסום החלק הכלכלי תחילה היה נוח לממשלת ישראל, שלא נדרשה להביע דעה ביחס לסוגיות המדיניות, שנעדרו מהתכנית שפרסם הממשל. יחד עם זאת, התכנית הכלכלית כללה חיבור של רצועת עזה והגדה המערבית, שעומד בניגוד למדיניות הפיצול והניתוק הפנים-פלסטיני שישראל מקדמת.

5. היחסים עם מצרים מוסיפים להתחמם, אך עם ירדן המגמה הפוכה – במקביל לציון 40 שנות שלום בין ישראל למצרים, היחסים הביטחוניים והכלכליים בין המדינות הוסיפו להתחזק ואף קיבלו ביטוי פומבי – בהצהרת א-סיסי על שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ובהזמנת השר שטייניץ לקהיר להשקת פורום הגז המזרח ים תיכוני (EMGF). היחסים האזרחיים בין המדינות עדיין מעטים, למרות מאמצים ישראלים לפנות לציבור המצרי דרך הרשתות החברתיות ולמרות תיירות ישראלית גוברת לסיני. ביחסים עם ירדן מצטיירת דווקא מגמה הפוכה, שבאה לידי ביטוי במתיחות גוברת סביב מדיניות ישראל בירושלים והתחזקות הקולות בירדן נגד נורמליזציה. לא ניכר מאמץ ישראלי נרחב לשנות מגמה זאת, ולא נעשה עד כה מינוף של ציון 25 שנה להסכם השלום ככלי לחיזוק היחסים.

6. ישראל מקדמת מהלכים דיפלומטים ושיתופי פעולה במזרח אגן הים התיכון – ישראל שיחקה תפקיד חיובי באזור, תמכה במאמצים של מצרים וקפריסין להוביל התארגנויות אזוריות חדשות, המשיכה לחזק את הברית המשולשת עם יוון וקפריסין, ושימרה יחסים עם תורכיה תוך מינוי בעלי תפקידים חדשים לנציגויות הדיפלומטיות בה. ישראל שיתפה פעולה עם תיווך אמריקאי בינה לבין לבנון, בניסיון להשיק משא ומתן על סימון הגבול הימי, ונמנעה במחצית הראשונה של השנה מהתערבות במתיחות הקפריסאית-תורכית סביב קידוחי הגז ובסוגיית ביקורי ישראלים בצפון קפריסין, שעשויים להגביר את המתיחות האזורית. בעקבות לחץ אמריקאי, ציננה את ישראל מעט את קשריה עם סין, שהיו קשורים גם להגברת המעורבות הסינית לחופי הים התיכון.

7. נתניהו מפתח קשרים עם מנהיגים פופוליסטיים ומהימין הקיצוני, ובישראל מבינים יותר את הבעייתיות שבכך – התחזקות כוחות ימין קיצוני בעולם מעלה שאלות לגבי הצורך של ישראל לייצר עמם קשרים ולגבי גבולות הפשרה בכל הנוגע לזיכרון ההיסטורי והאנטישמיות. ישראל טרם גיבשה מדיניות סדורה אך המשיכה להחרים את מפלגות הימין הקיצוני באוסטריה ובגרמניה. ואולם, בשל קרבה אידיאולוגית, שותפות לציר העולמי הלא-ליברלי, ושאיפה לאימוץ עמדות פרו-ישראליות, פעל נתניהו לחזק קשרים עם מנהיגים שנויים במחלוקת דוגמת בולסונארו מברזיל, אורבאן מהונגריה, סאלביני מאיטליה ופוטין מרוסיה. המשבר עם פולין סביב זיכרון השואה הראה את המגבלות של מדיניות זו, כמו גם ההתנגדות מצד קהילות יהודיות בתפוצות והנשיא ריבלין לקשר עם מנהיגים שנגועים באנטישמיות.

8. משבר מחריף עם יהדות ארה"ב ועם המפלגה הדמוקרטית – היותו של ראש הממשלה מואשם בשוחד, ההכשר שנתן למפלגות גזעניות, הקמפיינים הפוליטיים שהשתמשו בגזענות ובפשיזם, המאבק נגד פעילי חברה אזרחית, מדיניות התשאולים במעברי הגבול ואופן פעילות הממשלה נגד תנועת ה-BDS ,הדיווחים על מכירות נשק באפריקה, אסיה ומזרח אירופה, והניסיונות לקדם את פסקת ההתגברות והחסינות – כולם זימנו ביקורת בינלאומית וכרסמו בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ליברלית. צעדים אלו, לצד פעילות ישראל לקעקע את רעיון שתי המדינות גם בקרב הממשל האמריקאי, העמיקו את השבר בין ישראל ויהדות ארה"ב (כולל ביקורת יוצאת דופן מצד איפא"ק), והובילו להתבטאויות חסרות תקדים בחריפותן מצד בכירים במפלגה הדמוקרטית נגד ראש ממשלת ישראל.

9. ישראל מטפסת על עצים מדיניים גבוהים מדי, ואז מחפשת סולמות לרדת – לאחר שעודדה מדיניות אמריקאית תקיפה כנגד איראן, ניכר חשש ישראלי מהתממשות מהלך אמריקאי צבאי, וחלה ירידה ברטוריקה; לאחר שעודדה ביקורת וצעדים האמריקאים נגד הרשות הפלסטינית, באופן שהוביל לחקיקה אמריקאית שפגעה כלכלית ברשות, ביקשה ישראל מארה"ב להקל מעט את הלחץ כדי שהרשות הפלסטינית לא תקרוס; לאחר שהסכינה לחיות עם חוק השואה הפולני, הבינה ישראל כי הלכה רחוק מדי והחלה לבקר את הפולנים בעניין ולמזער נזקים, גם במחיר של ביטול פסגת וישגראד שתוכננה להתכנס בארץ; לאחר שהעמידה את העברת השגרירויות הזרות לירושלים כיעד מרכזי, הורידה ישראל את פרופיל העיסוק הציבורי בכך לנוכח היעדר הצלחות משמעותיות בעניין.

10. מאבק נמשך על מקומו ועוצמתו של משרד החוץ – החלשתו של משרד החוץ מבחינה תקציבית וארגונית נמשכה, ולקראת הבחירות של אפריל 2019 קראו מפלגות אופוזיציה וגורמי חברה אזרחית לשיפור המצב. לקראת הבחירות, מינה נתניהו את ישראל כ"ץ כשר חוץ במינוי זמני – לאחר כארבע שנים בהן כיהן נתניהו בתפקיד – ובהמשך הפך המינוי לקבוע. משרד החוץ שיתף פעולה עם משרדים אחרים אל מול קיצוצי תקציב מאיימים וניסה להגביר את המודעות הציבורית לחשיבות הדיפלומטיה ולצורך לשדרג את מעמדו. בנוסף, חלה עלייה בפעילות הציבורית של דיפלומטים לשעבר, שהרימו קול אל מול החלשת המשרד ונגד  הכוונה (שלא מומשה לבסוף) למנות את איוב קרא לשגריר ישראל במצרים.

*מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט

הפוסט מגמות חצי שנתיות, ינואר – יוני 2019 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן

ד"ר רועי קיבריק הוא מנהל המחקרים של מכון מיתווים; ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מכון מיתווים. מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט, ולהכנתו תרמו הדיפלומטים בדימוס ארתור קול, נדב תמיר ומיכאל הררי. מסמך זה מציג מגמות מרכזיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחצי השנה החולפת. הוא מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים וש סוקר התפתחויות אחרונות בנוגע ליחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ.

פירוט המגמות:
1. מעבר מקידום סיפוח זוחל בגדה המערבית להצהרת כוונות על סיפוח רשמי – כחלק מהקמפיינים הפוליטיים, הכריז נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן. בהמשך, הרחיב את כוונת הסיפוח גם לכלל ההתנחלויות בגדה המערבית. בעקבות זאת, התרבו ההצהרות בשיח הציבורי הישראלי שתומכות בסיפוח רשמי. בעוד הממשל האמריקאי נמנע מלאתגר את נתניהו בנושא, גורמים בינלאומיים רבים – כולל מועמדים דמוקרטיים לנשיאות ארה"ב – יצאו נגד כוונות הסיפוח. במקביל, המשיכה ממשלת ישראל לקדם סיפוח זוחל בגדה המערבית, שבא לידי ביטוי בבנייה מתמשכת, הפניית משאבים ושינויים רגולטוריים.

2. מאמצים למניעת עימות צבאי בעזה ולהסדרה ארוכת טווח עם החמאס, לצד שימור חולשת הרשות הפלסטינית מבלי שתקרוס – ישראל והחמאס קיימו מגעים עקיפים בעזרת קטר, מצרים והשליח המיוחד של האו"ם, להגיע להבנות לביסוס תקופת שקט ארוכה ולשיקום ופיתוח רצועת עזה. למרות המשך חילופי אש מעת לעת בין ישראל לרצועה, ישראל בחרה להימנע מיציאה לסבב לחימה נרחב בעזה ופעלה להתקדם בהשגת ההבנות וביישומן. במקביל, ישראל העבירה לרשות הפלסטינית כספים שקיזזה ממנה בעבר, וזאת במטרה למנוע את קריסת הרשות תוך הימנעות מחיזוקה המדיני ושימור הפיצול הפנים- פלסטיני.

3. התנגדות לביקורת בינלאומית על הכיבוש וההתנחלויות, תוך הישענות על ממשל אמריקאי חלש יותר – ישראל המשיכה להיאבק בתנועת החרם על ידי פעילות משפטית, פעילות ברשתות החברתיות ומניעת כניסה לארץ. היא התמודדה עם ביקורת גוברת על הכיבוש וההתנחלויות, שכללה את החלטת בית הדין האירופי בדבר מוצרי התנחלויות ואת החלטת התובעת בבית הדין בהאג בנושא חקירה על פשעי מלחמה. ההתנגדות הישראלית כללה מתקפות אישיות נגד המבקרים, ערעור על הסמכות שלהם, דה-לגיטימציה לטענות שהשמיעו והישענות על ממשל טראמפ, שיש לו השפעה בינלאומית נמוכה משהייתה לארה"ב בעבר.

4. משברים ביחסים עם ירדן ונתק בין המנהיגים, ללא מענה משמעותי מצד ממשלת ישראל – בין ישראל לירדן התפתח משבר אמון חריף, שכולל נתק בין המנהיגים והצהרות של מלך ירדן כי היחסים עם ישראל נמצאים בשפל של כל הזמנים. השטחים המיוחדים בצופר ונהריים שבו לריבונות ירדנית מלאה, ובציבור ובפרלמנט בירדן מחו נגד הסכם ייצוא הגז מישראל לירדן ונגד עצם יחסי השלום. מעצר מנהלי בישראל של שני אזרחים ירדנים החריף את המתיחות, ואילו הצהרת נתניהו על רצונו לספח את בקעת הירדן, נתפסה בירדן כשבירת כלים משמעותית. הנשיא ריבלין נרתם לסייע לשיקום האמון ולהרחבת ערוצי השיח בין המדינות.

5. ניסיונות להעלות את רף הקשרים עם מדינות המפרץ ולתת להם פומבי – ישראל פעלה לתת ביטוי פומבי להתפתחויות ביחסים עם מדינות במפרץ: ביקורי בכירים ישראלים באירועים בינלאומיים במפרץ, שיח חיובי ברשתות החברתיות, השתתפות בתחרויות ספורט וביקורי משלחות. ישראל נערכה להשתתפותה בתערוכת אקספו 2020 בדובאי ולניצול ההזדמנויות שנובעות מכך. שר החוץ כ"ץ הצהיר על כוונתו לקדם הסכמי אי-לוחמה עם מדינות במפרץ, שמצדן הדגישו את הצורך בהתקדמות בין ישראל לפלסטינים כתנאי לנורמליזציה. זאת, על רקע תוקפנות איראנית גוברת כלפי מדינות במפרץ, שלא זכתה למענה אמריקאי משמעותי.

6. מאמץ מדיני וצבאי נגד התבססות איראן על גבולותיה של ישראל ונגד הסכם הגרעין – ישראל פעלה מול מדינות במערב אירופה כדי שיחריפו את מדיניותן כלפי איראן ויתמכו בהשבת הסנקציות הכלכליות עליה ללא הצלחה משמעותית, השתתפה בניסיון להקים כוח אבטחה בינלאומי במפרץ, ופעלה בהצלחה מסוימת לעודד מדינות נוספות להכיר בחיזבאללה ובמשמרות המהפכה כארגוני טרור. במישור הצבאי, ישראל המשיכה לתקוף מטרות איראניות בסוריה, והרחיבה את תקיפותיה ללבנון ולעיראק. אל מול ביקורת רוסית גוברת על תקיפות אלו, פעלה ישראל לשמר את מנגנון התיאום הביטחוני עם רוסיה.

7. ישראל ואירופה מתמרנות בין שיתוף פעולה למחלוקות, בעוד הקשר עם מדינות וישגרד מוריד הילוך – האיחוד האירופי המשיך להיות שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, ונחתמו הסכמים נוספים עמו. באיחוד נכנסה לתפקידה הנהגה חדשה, שהביעה המשך מחויבות לפתרון שתי-המדינות ולשדרוג יחסים עם ישראל לכשיושג השלום. ממשלת ישראל התייחסה באופן שלילי ולעומתי לעמדות האיחוד, והדבר חלחל גם לדעת הקהל שרואה באיחוד יותר יריב של ישראל מאשר ידיד. הקשרים החמים שהוביל נתניהו מוקדם יותר השנה עם מדינות וישגרד נעלמו מהשיח הציבורי, בעוד המתיחות עם פולין גברה סביב נושא זיכרון השואה.

8. ביסוס בריתות במזרח אגן הים התיכון סביב נושא האנרגיה, תוך מאמץ לש מירת ערוץ פתוח גם לתורכיה – ישראל הוסיפה לבסס ולהעמיק את שיתוף הפעולה שלה עם קפריסין, יוון ומצרים במזרח אגן הים התיכון, גם דרך השתתפות בפורום הגז המזרח ים תיכוני, שהוקם בתחילת 2019 בקהיר. הבידוד הגובר של תורכיה באזור ותוצאותיו, החלו להשפיע על מדיניות ישראל. למרות שנמנעה מכך בעבר, גיבתה ישראל את יוון וקפריסין – ובאופן שהלך והתעצם – בסכסוכים הימיים שלהן עם תורכיה. במקביל, ישראל שמרה על ערוץ תקשורת עם תורכיה, למרות מתיחויות בנושא הפלסטיני, ובייחוד סביב ירושלים, עזה ופעילות חמאס בתורכיה.

9. ראש הממשלה נתניהו רותם סוגיות חוץ לקמפיין הבחירות, אך דימויו בעולם נפגע – כפי שעשה בראשית 2019 ,גם לקראת בחירות ספטמבר 2019 פעל נתניהו להציג הצלחות בזירה הבינלאומית. הוא קבע )ולעתים גם ביטל( ביקורים מדיניים ופגישות בינלאומיות כדי לנסות לשפר את הישגיו בקלפי ולסייע למאמציו להקמת ממשלה. הוא הדגיש סוגיות כמו סיפוח בקעת הירדן, המאבק באיראן ובעזה, העברת שגרירויות לירושלים, ורעיון ברית ההגנה עם ארה"ב. ואולם, מנהיגים זרים – ובהם טראמפ ופוטין – נענו פחות מבעבר לצרכים הפוליטיים של נתניהו, לאור הירידה בכוחו הפוליטי. תהליך השלום לא היה נושא מרכזי במערכת הבחירות.

10. למרות מינוי שר חוץ במשרה מלאה, משרד החוץ מתמודד עם משבר מחריף במעמדו – לאחר ארבע שנים, מונה שר חוץ במשרה מלאה. הדבר לא סייע לפתור את המשבר ממנו סובל משרד החוץ. המחסור התקציבי החריף וסכסוכי העבודה עם משרד האוצר נמשכו. מצב זה, שהושפע גם מהמציאות הפוליטית החריגה, פגע בעבודת משרד החוץ וביכולתו לעמוד במשימותיו. ישראל לא מינתה שגרירים חדשים למקומות מרכזיים דוגמת צרפת, רוסיה, קנדה והאו"ם, והותירה את השגרירות במצרים ללא ממונה קבוע (למרות שמינוי שגרירה כבר אושר במשרד החוץ(. זאת, בעוד מערכת הביטחון הוסיפה למלא תפקיד דומיננטי בנושאי מדיניות-חוץ.

*מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט, ולהכנתו תרמו הדיפלומטים בדימוס ארתור קול, נדב תמיר ומיכאל הררי.

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי – דצמבר 2019 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2019 – 2020 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הדו"ח הדיפלומטי 2018 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחצי השנה החולפת. הוא מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר התפתחויות אחרונות בנוגע ליחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ.

פירוט המגמות:

1. ניסיונות השפעה על תכנית השלום האמריקאית המתגבשת – ישראל שמרה על פרופיל נמוך ביחס לתכנית השלום שמגבש ממשל טראמפ, ונציגי הממשלה נמנעו מהתבטאויות ביקורתיות כלפי היוזמה. לצד זאת, ישראל פעלה בערוצים מדיניים מול ארה"ב כדי להשפיע על תהליך גיבוש התכנית ולקדם תיאום עם הממשל האמריקאי ועם מדינות באזור לגביה.

2. מאמץ דיפלומטי להעברת שגרירויות זרות לירושלים – ישראל עשתה מאמצים למנף את הצהרת טראמפ בעניין ירושלים ואת החלטתו להעביר את שגרירות ארה"ב בישראל לעיר. היא פעלה לשכנע מדינות נוספות להעביר את השגרירויות שלהן לירושלים – בדגש על מדינות מרכז ודרום אמריקה ומרכז ומזרח אירופה – ונחלה הצלחה בקרב גואטמלה ופרגוואי.

3. קידום מהלכים כלכליים וביטחוניים, ולא מדיניים, מול הרשות הפלסטינית – ישראל המשיכה לנקוט קו ביקורתי כלפי הרשות הפלסטינית, ותיארה את הנשיא הפלסטיני עבאס כמכשול לשלום ולא כפרטנר. בהיעדר משא ומתן מדיני, הקשר של ישראל עם הרשות הפלסטינית התמקד בהיבטים כלכליים, בהובלת שרי האוצר והכלכלה, ובתיאום ביטחוני.

4. השתתפות ישראלית בפורומים בינלאומיים למניעת משבר בעזה – ישראל לקחה חלק בניסיונות בינלאומיים לספק סיוע לעזה, בהובלת המדינות התורמות וארה"ב ובהשתתפות מצרים ומדינות המפרץ. ישראל תמכה במאמצי ארה"ב לייצר מנגנון סיוע חדש לעזה, תוך החלשת המנגנון הקיים של אונר"א, ונקטה יד קשה מול סדרת ההפגנות ברצועה.

5. פעילות להגבלת המעורבות האיראנית בסוריה ולביטול הסכם הגרעין – במסגרת המאבק האזורי המתחולל בסוריה, ישראל פעלה צבאית נגד מטרות איראניות בסוריה, תוך הקפדה על תיאום מדיני עם רוסיה. ישראל עודדה את ארה"ב לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן ולהימנע מנסיגה מסוריה, והעבירה מסרים מרתיעים לאיראן דרך מדינות מרכזיות באיחוד האירופי.

6. מאמצים להחזרת המצב לקדמותו ביחסים עם ירדן – ישראל השיגה הסכם עם ירדן, שהביא לסיום המשבר המדיני שפרץ בין המדינות ביולי 2017 ,ושאפשר את הגעתו של שגריר ישראלי חדש לירדן ואת חזרת השגרירות לפעילות מלאה. ההסכם לא פתר את המחלוקות בין המדינות בשלל תחומים, אך אפשר את קיומה של פגישה בין נתניהו למלך עבדאללה.

7. גישה לעומתית מול האיחוד האירופי וניסיונות להגביר את הפיצול בין חברותיו – ישראל אימצה קו ביקורתי יותר מבעבר כלפי האיחוד האירופי, שכלל הטחת האשמות ועלבונות, ערעור על חשיבות האיחוד עבור ישראל, והימנעות מפגישה עם שרת החוץ האירופית. זאת, במקביל לניסיונות להגביר את הפיצול בין מדינות האיחוד האירופי בנושא הישראלי-פלסטיני.

8. החרמת מפלגת החירות האוסטרית ושיתוף פעולה עם מדינות וישגרד – בעקבות דיונים בכנסת ובמשרד החוץ בחרה ישראל להחרים את מפלגת החירות האוסטרית, לנוכח מאפיינים אנטישמיים. במקביל, המשיכה ישראל לפתח שיתוף פעולה עם מדינות וישגרד (צ'כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה) למרות התרחקות מנהיגי מדינות אלו מערכי הדמוקרטיה הליברלית.

9. קיפאון והדרדרות ביחסים עם תורכיה – בעקבות האירועים בירושלים ובעזה, חל קיפאון בתהליך שיקום היחסים עם תורכיה ופרץ משבר חדש שהוביל להחזרת שגרירים. בעוד הקשרים הכלכליים בין המדינות דווקא גילו סימני התחזקות, האפשרות לייצא גז לתורכיה ירדה מסדר היום הישראלי, ושתי המדינות התקשו לאתר סדר יום משותף שיקרב ביניהן.

10. חיזוק והרחבת הברית עם יוון וקפריסין – ישראל, יוון וקפריסין העמיקו את הברית ביניהן דרך מפגשים של מנהיגים ובכירים, מהלכים משותפים בתחום הגז הטבעי, תרגילים צבאיים משותפים, ושיתופי פעולה בתחומי סביבה, כלכלה, תקשורת ופזורות. המדינות קידמו נראות ציבורית חיובית של הברית, ונקטו מהלכים לקרב אליה גם את מצרים, סביב נושא הגז הטבעי.

11. משרד החוץ נאבק על מעמדו אל מול המהלכים להחלשתו – משרד החוץ, עדיין ללא שר במשרה מלאה, פעל לחיזוק מעמדו והשפעתו דרך מאבק נגד קיצוץ תקציבי וסגירת נציגויות, מתן חוות דעת מקצועיות שהשפיעו על קבלת החלטות, מתיחת ביקורת על התנהלות המשרד לעניינים אסטרטגיים בנושא ה-BDS ,השקת דיאלוג מדיני עם מחלקת המדינה האמריקאית, פעילות לגיוון יחסי החוץ ולחיזוק קשרים עם מעצמות עולות, והכרה בצורך לשתף יותר מידע עם הציבור. יחד עם זאת, המשרד עדיין לא ממלא תפקיד מוביל בסוגיות הליבה המדיניות.

12. קידום פעילות הדיפלומטיה הדיגיטלית על ידי משרד החוץ – משרד החוץ הגביר את פועלו בתחום הדיפלומטיה הדיגיטלית ומיצב עצמו כאחד ממשרדי החוץ המובילים בעולם בתחום זה. הדבר בא לידי ביטוי ביוזמות חדשות ופעילות מוגברת ברשתות החברתיות, כולל מול מדינות ערב (בייחוד עיראק) ובשפה הערבית, ואירוח כנסים ומפגשים בינלאומיים בנושא.

* מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט

הפוסט מגמות חצי שנתיות, ינואר – יוני 2018 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן

מסמך זה מציג מגמות מרכזיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחצי השנה החולפת. הוא מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר התפתחויות אחרונות בנוגע ליחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ.

פירוט המגמות:
1. שיתוף פעולה עם גורמים אזוריים ובינלאומיים למניעת מלחמה בעזה. ישראל העדיפה להימנע מסבב לחימה נוסף ברצועת עזה וניסתה למנוע משבר הומניטרי חריף יותר שם. לצורך כך היא קיימה משא ומתן עקיף עם החמאס, שיתפה פעולה עם מאמצי התיווך שהובילו מצרים והאו"ם והסכימה להעברת כספים מקטר לרצועת עזה. כל זאת, במקביל למאמצים שנקטה ישראל למנוע הכרה בינלאומית בחמאס ולשמר את הפיצול בין רצועת עזה לגדה המערבית.

2. מהלכים לדחיית פרסום תכנית השלום האמריקאית והתבטאויות ראשונות נגדה. ממשלת ישראל פעלה לדחיית פרסום תכנית השלום שמגבש ממשל טראמפ, במקביל להמשך ניסיונות להשפיע על תוכנה ולהתבטאויות ראשונות מתוך הממשלה נגד התכנית, עוד טרם התפרסמה. ישראל לא יזמה מהלכים לקידום תהליך השלום, פעלה לשמר תיאום ביטחוני וכלכלי עם הרשות הפלסטינית, וקידמה צעדי חקיקה ובנייה שמערימים קשיים בפני פתרון שתי-המדינות.

3. מאמצים מדיניים להעברת שגרירויות לירושלים שלא הניבו פירות. ישראל פעלה לקדם העברת שגרירויות נוספות לירושלים (נוסף על ארה"ב וגוואטמלה), בינתיים ללא הצלחה. המאמצים הובילו רק להצהרת אוסטרליה על מערב ירושלים כבירת ישראל, להודעה על פתיחת בית תרבות צ'כי, ולהצהרות בלתי מחייבות מצד מדינות נוספות. לעומת זאת, פרגוואי החליטה להחזיר לתל אביב את השגרירות שלה בישראל, זמן קצר לאחר שנפתחה בירושלים.

4. העמקת שיתוף הפעולה עם מצרים ומתיחות חדשה עם ירדן. היחסים עם מצרים התחממו והתהדקו סביב שיתוף פעולה בנושא עזה, מלחמה בטרור וייצוא גז טבעי. הדבר בא לידי ביטוי גם בהצהרות פומביות ופגישת מנהיגים. במקביל, ניצתה מתיחות חדשה ביחסים עם ירדן, בעקבות החלטתה לא לחדש את החכרת אדמות נהריים וצופר לישראל, כפי שמאפשר לה הסכם השלום לעשות. על מנת לשכך את המתיחות, הציעה ישראל לירדן לקדם פרויקטים בתחום המים כתחליף לפרויקט תעלת הימים, בו מעוניינת ירדן וממנו מסתייגת ישראל.

5. ביקורי בכירים במפרץ הפרסי ומתן גיבוי לשלטון בערב הסעודית. ראש הממשלה נתניהו ביקר בעומאן ושרים מממשלתו השתתפו בפורומים בינלאומיים שהתכנסו במדינות המפרץ. התפרסמו גם מספר הצהרות חיוביות מצד מדינות המפרץ כלפי ישראל. זאת, במקביל לסימני התקרבות בין ישראל וערב הסעודית, דוגמת הגיבוי שנתנה ישראל לשלטון הסעודי בפרשת רצח חשוקג'י. בבסיס התפתחויות עומד רצון משותף – ומתואם עם ממשל טראמפ – לבלום את תכנית הגרעין האיראנית ולהגביל את השפעת איראן במזרח התיכון.

6. ניסיונות להתגבר על המתיחות עם רוסיה ולשמר חופש פעולה בסוריה. משבר התיאום מול רוסיה, שפרץ בעקבות הפלת המטוס הרוסי, טרם בא אל סיומו. הוא הפך משמעותי יותר עבור ישראל בעקבות העברת סוללות 300-S רוסיות לסוריה והודעתה הפתאומית של ארה"ב על עזיבת כוחותיה את סוריה. ישראל חיזרה אחרי פוטין וניהלה מגעים עם רוסיה במטרה לשקם את מנגנון התיאום ולשמר את חופש הפעולה הישראלי בסוריה. זאת, על מנת שתוכל להוסיף ולפעול נגד הנוכחות האיראנית בסוריה והתחזקות החיזבאללה בסוריה ובלבנון.

7. הטחת ביקורת באיחוד האירופי ועידוד הפיצול בין המדינות החברות בו. ממשלת ישראל הגבירה את הביקורת שלה כלפי האיחוד האירופי ותיארה אותו כיריב של ישראל שמסייע במימון ארגוני טרור וחרם. זאת, במקביל להמשך פיתוח הקשרים העמוקים עם האיחוד האירופי במגוון תחומים וחתימה על הסכמים נוספים עמו. ממשלת ישראל פעלה לעודד את הפיצול הפנים-אירופי על ידי התקרבות למדינות וגושים במרכז ובמזרח היבשת, במטרה להקשות על האיחוד האירופי לקבל החלטות ביקורתיות כלפי ישראל בנושא הפלסטיני.

8. ערעור הרכיב הדמוקרטי ביחסי החוץ, שגם מעמיק את המשבר עם קהילות יהודיות. ישראל התקרבה למנהיגים לא-דמוקרטיים בעולם ולגורמי ימין קיצוני באירופה, החריפה מגבלות על הכניסה לארץ, עשתה דה-לגיטימציה לביקורת על מדיניותה כלפי הפלסטינים, והעבירה את חוק הלאום שעורר ביקורת חריפה. התרחקות ממשלת ישראל מערכי הדמוקרטיה הליברלית עורר תרעומת בקרב קהילות יהודיות בארה"ב ואירופה, והעמיק את המשבר עמן.

9. חיזוק הברית עם יוון וקפריסין, לצד הידרדרות ביחסים עם תורכיה. הברית המשולשת בין ישראל, יוון וקפריסין ממשיכה להתחזק דרך מפגשי מנהיגים וחברי פרלמנט, חתימה על הסכמים חדשים, קידום צינור גז משותף לאירופה, ושיתופי פעולה בתחומי ביטחון, דיפלומטיה, תפוצות, תקשורת, סביבה ותרבות. לעומת זאת, המשבר שפרץ בין ישראל ותורכיה בחודש מאי, ושהוביל להחזרת השגרירים, טרם נפתר. הוא אף העמיק לאחר סבב נוסף של התכתשויות מילוליות בין ארדואן ונתניהו לקראת סוף השנה.

10. גיוון מדיניות-החוץ הישראלית דרך קידום קשרים באסיה ובאפריקה. ישראל השקיעה מאמצים להעמיק קשרים עם אסיה ואפריקה, שחשיבותן הגלובלית נמצאת בעלייה. היא פעלה לקדם יחסים כלכליים עם מדינות מזרח אסיה דרך חתימה על הסכמים חדשים, פתיחת מרכזי פיתוח וביקורים רמי דרג. דגש מיוחד הושם על קידום היחסים עם סין, למרות הכרה גוברת באתגרים האסטרטגיים שכרוכים בהעמקת המעורבות הסינית במשק הישראלי. באפריקה, פעלה ישראל לקדם חידוש יחסים עם צ'אד וסודאן, שטרם קרה למרות התקדמות במגעים.

11. משרד החוץ נאבק על מעמדו לאור קיצוצי תקציב נוספים והיעדר שר חוץ. מעמד משרד החוץ הוסיף להיות חלש, ונשחק עוד יותר על רקע אי יישום הסכמי השכר שכבר הושגו עם אנשי האוצר והכוונה לבצע קיצוץ נוסף בתקציב המשרד ב-2019 .למרות הצהרות שהשמיע נתניהו בעקבות התפטרות שר הביטחון על מינוי קרוב של שר חוץ במשרה מלאה, הוא לא עשה כן עד לפיזור הכנסת. עובדי משרד החוץ פעלו לקראת סוף השנה להציג לציבור ולמקבלי ההחלטות את ההשלכות המדיניות של הקיצוץ הצפוי, אך טרם הצליחו לשנות את רוע הגזירה.

*מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט

הפוסט מגמות חצי שנתיות, יולי-דצמבר 2018 הופיע לראשונה ב-Mitvim.