ארכיון אבו מאזן - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/אבו-מאזן/ מתווים Sun, 06 Dec 2020 14:59:20 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8 https://mitvim.org.il/wp-content/uploads/fav-300x300.png ארכיון אבו מאזן - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/אבו-מאזן/ 32 32 'מקלקלי השלום' בעזה הפכו בשקט בשקט לבני השיח https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%a7%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%a7%d7%98-%d7%91%d7%a9%d7%a7%d7%98-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%99/ Wed, 08 Jan 2020 08:59:26 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2966 מאמר דעה, ד"ר ליאור להרס, הארץ, 8 בינואר 2020

הפוסט 'מקלקלי השלום' בעזה הפכו בשקט בשקט לבני השיח הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בשנות התשעים החל להתפתח דיון בקרב חוקרי סכסוכים סביב המושג Peace Spoilers – "מקלקלי שלום". מדובר בשחקנים, במקרים רבים לא-מדינתיים, שרואים בתהליך או בהסכם שלום איום עליהם ועל היעדים שלהם, ולכן פועלים ככל יכולתם לסכל את המהלך. אחד ממקרי הבוחן הבולטים שעלו בדיון זה היה פעילות הטרור של חמאס לסיכול תהליך אוסלו, לצד פעולות של "מקלקלי שלום" מהצד היהודי. גם תהליכי שלום אחרים באותו עשור ניצבו מול תופעה דומה: בצפון אירלנד, "הצבא האירי הרפובליקאי האמיתי" פרש מה-IRA על רקע תהליך השלום ויזם פיגועי טרור במטרה למנוע הסכם. בדרום אפריקה העיבו מעשי אלימות וטרור קשים על מאמצי ההתפייסות.

החוקרים התלבטו בין היתר בשאלה כיצד להתמודד עם מקלקלי השלום: האם רק להיאבק בהם או לנסות לדבר איתם ולשלבם בתהליך. העמדה הישראלית בתקופת אוסלו היתה להידבר עם אש"ף, שהכיר בישראל, בשאיפה להגיע להסכם, לצד מאבק ללא פשרות בחמאס, שסירב להכיר בישראל ובהסכמי אוסלו. זה היה הקו שהובילו ממשלות השמאל והימין בשנות התשעים. הצעות של גורמים מסוימים בישראל, ובהם הרב מנחם פרומן וראש המוסד אפרים הלוי, לקדם דיאלוג עם חמאס, נדחו על הסף. רק עם השנים התבהר שקשה מאוד להמשיך להתעלם ולהדיר את הארגון מהתהליך וזאת נוכח עוצמתו בחברה הפלסטינית, במיוחד לאחר ניצחונו בבחירות 2006 וההפיכה בעזה שמה לאחר מכן.

אלא שגם לאחר הפיצול השלטוני בין פתח בגדה המערבית וחמאס ברצועת עזה, המשיכה ישראל במדיניות של "קו מקביל": תיאום ביטחוני ומגעים על הסכם (עד קריסת השיחות שהוביל ג'ון קרי ב-2014) מול הרשות הפלסטינית בראשות אבו-מאזן, לצד מצור על רצועת עזה וסבבי לחימה עם חמאס. ממשלות ישראל אף הבהירו שלא יסכימו אפילו לדיאלוג עם ממשלת אחדות פלסטינית שבה חמאס ייקח חלק. באוקטובר 2017, הקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת נתניהו חזר והדגיש עמדה זו בעקבות מאמצי פיוס בין פתח וחמאס, והודיע שישראל תסכים לדון עם ממשלה שכזו רק בתנאי שחמאס יכיר בישראל, יפסיק את הטרור, יפורק מנשקו ויתנתק מאיראן.

באופן אירוני, דווקא הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל, שלא כללה כלל נציגי מפלגות מרכז או שמאל, הובילה לבסוף לשינוי עמדה זו. ישראל וחמאס החלו במהלך 2018 לנהל משא ומתן אינטנסיבי עקיף על "הסדרה" בתיווך של מצרים ושליח האו"ם ניקולאי מלדנוב. קדמו לכך מהלכים של דיאלוג לא ישיר על שחרור גלעד שליט ועל הפסקות אש בסיום סבבי הלחימה, אך מאמץ זה הצביע על מהלך דרמטי ומשמעותי יותר.

ניתן לנתח את התהליך הזה כהבשלה של שני הצדדים לאחר עשור של סבבי עימות והכרה פרגמטית במציאות שנוצרה. אך כמו כן מדובר בתהליך שמבוסס על אינטרס משותף שהתפתח בין ממשלת נתניהו ושלטון חמאס סביב הרצון בניהול הסכסוך, לא במאמצים ליישבו, תוך החלשת הרשות הפלסטינית בראשות אבו-מאזן. ממשלת נתניהו לא מעוניינת להתקדם בתהליך שלום שיכלול ויתורים בגדה והקמת מדינה פלסטינית, ואילו חמאס מעוניין לשמר את כוחו ומעמדו. נתניהו הצהיר במארס 2019 שהמגעים עם החמאס משמרים את הפיצול בין הגדה לעזה ומונעים הקמת מדינה פלסטינית. גם יונתן אוריך, דובר הליכוד ודוברו האישי של נתניהו במערכות הבחירות האחרונות, התגאה בכך שראש הממשלה "הצליח להשיג ניתוק בין עזה ליו"ש, ובעצם ריסק את חזון המדינה הפלסטינית בשני האזורים הללו. חלק מההישג קשור לכסף הקטארי שמגיע כל חודש לחמאס".

מדובר בתפנית בעמדה הישראלית שדרשה לאורך השנים את החזרת השליטה של הרשות על רצועת עזה. כך נוצר מצב שבמשולש שבין ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס, מאמצי הדיאלוג בין ישראל והרשות קרסו, המגעים בין חמאס לרשות נקלעו למבוי סתום, ודווקא הערוץ בין ישראל לחמאס ממשיך ומתחזק. בתקופת תהליך אנאפוליס (2007-2008), היעד הישראלי היה לחזק את אבו-מאזן מול חמאס ולהגיע עמו להסכם, שבשלב הבא יתרחב גם לרצועת עזה. ואולם בשלב זה, ישראל פועלת לשמר את המבנה המפוצל ואינה שואפת לייצר זיקה בין סוגיית עזה לרשות הפלסטינית או לתהליך מדיני ישראלי-פלסטיני רחב יותר. אם לפני כשנתיים סירבה ישראל להידבר עם ממשלת אחדות פלסטינית רק בשל זיקתה לחמאס, היום היא מדברת עם חמאס בזמן שלא קיימים ערוצי דיאלוג מדיני עם הרשות, ובמקביל הטון הישראלי נגד רמאללה אף מחריף. המסר המצטייר מכך הוא שישראל מתגמלת את חמאס נוכח התנהלותו האלימה (ירי רקטות, בלוני תבערה) ומענישה את הרשות הפלסטינית, ששומרת על תיאום ביטחוני הדוק עם ישראל.

תהליך המשא ומתן וההבנות בין ממשלת נתניהו ושלטון חמאס נשמרים חסויים ושני הצדדים לא חשים מחויבים לדווח דבר לציבור ולספק דין וחשבון. בשום שלב במהלך המגעים וקידום ההבנות לא התייצב ראש הממשלה, או נציג ישראלי רשמי אחר, בפני הציבור על מנת לעדכן על הסוגיות המרכזיות, על עמדות הצדדים, על המחלוקות ועל ההסכמות שהושגו עד כה. התנהלות זו מבוססת על רצון של שני הצדדים לשמור על הפער שבין הרטוריקה התקיפה, שמסרבת להכיר ולדבר עם הצד השני, לבין הפרקטיקה בפועל.

החוקר הקנדי פיטר ג'ונס עסק במחקריו בדיפלומטיה חשאית וקבע כי חשאיות היא מרכיב נדרש בשלב ראשוני של משא ומתן וכי "ערוצים אחוריים" הם כלי יעיל בתחילת התהליך, על מנת לבדוק בזהירות היתכנות של הסכמות לפני דיווח לציבור. אך ג'ונס מזהיר שהרחבה של הערוץ החשאי הזמני למדיניות חוץ חשאית ממושכת לאורך זמן, תוך הסתרת המדיניות וההבנות, היא מסוכנת, לא אתית ולא דמוקרטית. עיקרון זה, שאוסר על הבנות חשאיות, הופיע במסמך 14 הנקודות שהציג נשיא ארה"ב וודרו וילסון לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה.

יש לברך על כך שבשני הצדדים, במיוחד בקרב השחקנים שהובילו לאורך השנים קו תקיף, חלה התבגרות, התמתנות והכרה בכך שהפתרון בעזה הוא מדיני ולא צבאי. יש בכך גם הכשרה מסוימת של דעת הקהל למהלכים שנחשבו טאבו עד לאחרונה – משא ומתן והבנות עם ישראל מבחינת חמאס ומשא ומתן והבנות עם שלטון חמאס מבחינת ישראל. אך יש להזהיר מתהליך שכל מטרתו היא שימור של המצב הקיים בין סבב לסבב. על ישראל לפעול לכך שמגעים אלו יתחברו לפתרון ארוך-טווח ברצועת עזה ולדיאלוג מדיני מול הרשות הפלסטינית, במאמץ שיקדם יציאה מהמעגל הקיים ויציע אופק מדיני לשני העמים. כמו כן, על ההנהגה הישראלית לדבר עם הציבור בישראל ולהציג בפניו את האסטרטגיה שלה בשאלת עזה ואת ההסכמות שהושגו וההתחייבויות שניתנו במסגרת המגעים על ההסדרה. בכך, היא גם תקדם שיח ציבורי בוגר ואמיתי יותר שאינו מסתתר מאחורי סיסמאות ישנות והבנות חשאיות.

המאמר פורסם בהארץ ב-8 בינואר 2020.

הפוסט 'מקלקלי השלום' בעזה הפכו בשקט בשקט לבני השיח הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הקרע שהזניק את התחרות בין מדינות המפרץ על הלב הפלסטיני https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%a2-%d7%a9%d7%94%d7%96%d7%a0%d7%99%d7%a7-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a8%d7%a5/ Wed, 20 Nov 2019 12:30:58 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2878 מאמר דעה, ד"ר מורן זגה, הארץ, 20 בנובמבר 2019

הפוסט הקרע שהזניק את התחרות בין מדינות המפרץ על הלב הפלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ביחסים בין מדינות המפרץ הפרסי לפלסטינים רב הנסתר על הגלוי. לרוב, אנו נחשפים ליחסים הללו דרך ההקשר הישראלי-פלסטיני, בין דיונים על יוזמות שלום לבין סבבי אלימות, כשמדינות המפרץ מציעות לשמש מתווכות. אך כשמוציאים את הגורם הישראלי מהמשוואה, המעורבות של מדינות המפרץ בגדה המערבית וברצועת עזה נותרת מחוץ לעין התקשורת והמחקר. מדוע הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), שמרבה לבקר במפרץ הפרסי, מחרים את איחוד האמירויות? כיצד הפכה קטאר לאחת השותפות החשובות ביותר שלו, על אף היותה התומכת הגדולה ביותר בשלטון חמאס? כיצד ניתן להסביר את הפער בין התרומה הכלכלית הגדולה של סעודיה לפלסטינים לבין היעדר יכולתה לקדם את האינטרסים שלה בזירה זו? התשובות לשאלות הללו משקפות את המורכבות שברשת קשרים זו והדרך לבאר אותה מתחילה ביחסים בין מדינות המפרץ עצמן.

בעשור האחרון נגלו סדקים עמוקים ביחסים בין מדינות המפרץ הפרסי. בפועל, חולק המפרץ לשלושה גושים: בצד האחד ניצבת קטאר, שמאז ניתוק היחסים הדיפלומטיים בינה לבין מספר מדינות מוסלמיות ביוני 2017 (בהן סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות ובחריין), מתקרבת לאיראן. גוש שני הוא הברית המתחזקת בין סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין; והגוש השלישי הנייטרלי כולל את עומאן וכוויית שבידלו את עצמן משכנותיהן. חלוקה זו משמשת בסיס להבנת מדיניות החוץ של מדינות האזור בכלל ולהבנת יחסיהן עם ההנהגה הפלסטינית והעם הפלסטיני בפרט. אחת ההשלכות הבולטות של הקרע הפנים-מפרצי היא הגברת הממד התחרותי ביחסי החוץ של מדינות אלה, לא רק בין הגושים אלא גם בתוכם.

המעורבות של מדינות המפרץ בזירה הפלסטינית מתאפיינת בתמיכה כלכלית, בתמיכה פוליטית בשחקנים פלסטינים שונים, באירוח גורמים פלסטינים בשטחן (הנהגת חמאס בקטאר, מוחמד דחלאן באיחוד האמירויות) ולעיתים בתיווך. כל תחומי המעורבות הללו מתאפיינים בממד פטרוני שמדינות המפרץ נהנות ממנו לצורך חיזוק מעמדן כמדינות מובילות ומשפיעות בעולם הערבי-מוסלמי. הבולטות בקשר זה הן סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות. מאז האביב הערבי, הגבירו מדינות אלו את פעילותן מחוץ לגבולותיהן באמצעות מדיניות חוץ פרו-אקטיבית ונמרצת, כולל בסוגיה הפלסטינית. קטאר חיזקה את מעורבותה ברצועת עזה, סעודיה הגבירה את מאמציה לקדם יוזמות אזוריות, לעתים אף ללא תמיכה פלסטינית, ואיחוד האמירויות מצאה הזדמנויות רבות יותר לדריסת רגל בזירה באמצעות בעלת הברית הקרובה שלה, מצרים.

המעורבות של מדינות המפרץ משפיעה רבות על מאבקי ההנהגה בחברה הפלסטינית, בשל תמיכתן המאסיבית בהנהגות שונות, כראי לפיצול ביניהן. ביום שבו הכריזו המדינות השכנות לקטאר על ניתוק היחסים עמה, התראיין שר החוץ הסעודי אדל אל-ג'וביר וטען כי תמיכתה של דוחא בחמאס ובתנועת "האחים המוסלמים" חותרת תחת הרשות הפלסטינית. דבריו הדגישו את האופן שבו משתמשות מדינות המפרץ בזירה הפלסטינית במאבק הפנימי ביניהן. מאבק אידאולוגי ופוליטי זה הניע תהליך הדרגתי של התבצרות הצדדים בעמדות קוטביות.

העוינות בין קטאר לאיחוד האמירויות ניכרת היטב בזירה הפלסטינית בשנתיים וחצי האחרונות. כשקטאר המוחרמת נקלעה לקשיים לוגיסטיים שהפריעו להעברת הסיוע שלה לרצועת עזה, הצליחה הנהגת האמירויות להניע שיתוף פעולה חריג עם גורמי חמאס בכירים ברצועה, ובכללם יחיא סינוואר. בתקופה זו, היא העבירה סכומים גדולים מבעבר ואף היתה שותפה לשיחות רב-צדדיות בקהיר עם מצרים, נציגי דחלאן וחמאס. אולם, חלק גדול ממאמצי האמירויות להגביר מעורבות אינו נראה על פני השטח. ב-2018, כשצעדות השיבה והפגנות הגדר סחפו אלפי פלסטינים ברצועה, וכשקטאר הצטיירה כתומכת וכמממנת האירועים הללו, משלחות רשמיות ובעלות דרג גבוה מהאמירויות ביקרו במצרים בתדירות תכופה מהרגיל, ככל הנראה על מנת לבחון את האפשרות לגשר בין הצדדים.

תפקיד המגשר נחשב לכלי פוליטי חשוב במפרץ. האוחז בו זוכה להשפעה וליוקרה. בהקשר זה, מבט על דמות המתווך בכל סבב אלימות ברצועת עזה משקף בבירור את התחרות בין מצרים לקטאר על תפקיד זה, כששתי המדינות מחזרות אחר הנהגת חמאס להוביל תהליך מדיני. תמיכתה של קטאר בשלטון האחים המוסלמים במצרים (הנשיא לשעבר מורסי) הביאה לנתק ביחסים עמה מאז עליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון, ומכאן ניתן להבין כיצד הנתק, לצד הברית של איחוד האמירויות עם מצרים, מעניקה לאחרונה הזדמנות להרחיב את התחרות עם קטאר גם למגרש הפלסטיני.

"הפוליטיקה של התיווך" אינה מסתכמת בכך. במשך כארבעה עשורים מציעה סעודיה לתווך בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך אינה מצליחה לממש זאת. גם עומאן עלתה לכותרות ביחסיה עם הפלסטינים, כשאירחה בשנה שעברה את אבו-מאזן ומיד לאחריו את בנימין נתניהו בניסיון לפתוח דיאלוג מדיני בין הצדדים ולשמש כמתווכת. ולבסוף, בחריין, שעל יחסיה עם הפלסטינים איננו שומעים הרבה, הפכה לשושבינת הסדנה הכלכלית במסגרת יוזמת השלום האמריקאית. בהקשר המפרצי, הפוליטיקה של התיווך מלמדת על ריבוי מוקדי הכוח וההשפעה מחד, ועל מגבלות הכוח וההשפעה מאידך. לפלסטינים יש משקל רב בסימון השחקניות הרלוונטיות והנוחות עבורם, ומשום כך, ההצלחה של עומאן להביא לשיתוף פעולה פלסטיני, גם אם ראשוני, מגלמת את מגבלות כוחה של סעודיה בזירה הפלסטינית, בניגוד לעוצמתה בזירה האזורית.

ככל שמדינות המפרץ מגבירות את התחרות ביניהן באמצעות פעילותן בזירה הפלסטינית, כך תפקידה של ההנהגה הפלסטינית הופך משמעותי יותר בעיצוב יחסים אלו. התייצבותה של איחוד האמירויות לצד דחלאן אמנם שירתה אותה במאבק מול קטאר והעניקה לה ערוץ כניסה לרצועת עזה, אך הוא גם העלתה את חמתו של יריבו הפוליטי הגדול, אבו-מאזן, שמאז 2011 אינו מבקר באמירויות. מנגד, אבו-מאזן בחר להתקרב להנהגה הקטארית, על אף שלזו תפקיד משמעותי בחיזוק חמאס. שלא כמו איחוד האמירויות המעבירה תרומות לגדה המערבית באמצעות "הצלב האדום" וארגוני האו"ם, קטאר מעבירה לרשות הפלסטינית תמיכה כלכלית ישירה. לצד האינטרסים המנוגדים, הנהגת הרשות עדיין מחשיבה את קטאר כאחת התומכות המחויבות ביותר למאבק הלאומי הפלסטיני.

באשר לסעודיה, נראה כי תגובתו העיקשת של אבו-מאזן נגד תמיכת ריאד ביוזמת השלום האמריקאית, הובילה בסופו של דבר לשינוי במדיניותה ובאופי מעורבותה. בפגישה שנערכה בחודש שעבר בין אבו-מאזן למלך הסעודי וליורש העצר, הוחלט על הקמת ועדה כלכלית משותפת לניסוח שיתופי פעולה במגזר העסקי. צעד זה ממחיש את הבנתה של סעודיה שהדרך להגברת מעורבותה בזירה הפלסטינית עוברת דרך מהלכים פרגמטיים ברי ביצוע, על חשבון יוזמות דיפלומטיות רחבות הקף.

בתקופה שבה מדינות ערב שנפגעו מהאביב הערבי עוסקות בענייניהן הפנימיים, והפלסטינים מפנים את גבם לאמריקאים, השפעתן של מדינות המפרץ בזירה הפלסטינית גדולה מאי פעם. מדינות אלו משקיעות מאמצים רבים ביצירת תשתית למעורבות גדולה יותר בעתיד – בחבירה לפרויקטים משותפים, ביצירת תלות בתיווכן ובהימור על שחקנים פוליטיים ליום שאחרי. על כן, נראה כי כיום לא ניתן להבין תהליכים בזירה הפלסטינית ללא ניתוח ההקשר של מדינות המפרץ.

המאמר פורסם בהארץ ב-20 בנובמבר 2019

הפוסט הקרע שהזניק את התחרות בין מדינות המפרץ על הלב הפלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מלחמתו של אבו מאזן בחופש הביטוי https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%9f-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99/ Sun, 04 Aug 2019 11:00:31 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1979 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', Ynet, אוגוסט 2019

הפוסט מלחמתו של אבו מאזן בחופש הביטוי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בראשית כהונתו של אבו מאזן תלו בו רבים בקהילה הבינלאומית תקוות וראו בו מנהיג שיכול לבנות חברה פלסטינית פלורליסטית, אך לא כך הם פני הדברים. הנסיבות – ובהן אובדן השליטה ברצועת עזה, הצורך לייצב את הרשות והרפורמה המקיפה שערך במנגנוני הביטחון – הובילו אותו לאמץ דפוסי מנהיגות ריכוזיים שבשנים האחרונות כוללים הגבלות על חופש הביטוי כחלק מהתמודדות עם אתגרים פוליטיים מבית.

צמצום חופש הביטוי הוא מהלך אסטרטגי של הרשות הפלסטינית. מאז הקמתה היא השתמשה בצנזורה ככלי להחלשת קולות אופוזיציוניים מחמאס ומשמאל. בתחילה צמצום חופש הביטוי לא היה מעוגן בחקיקה. דרך מנגנוני הביטחון שלה פעלה הרשות באופן ישיר מול עורכים, עיתונאים ומערכות עיתונים, והכתיבה את גבולות חופש הביטוי, גם ללא מוסד צנזורה רשמי.

להמשך קריאה

המאמר פורסם ב-Ynet ב-4 באוגוסט 2019

הפוסט מלחמתו של אבו מאזן בחופש הביטוי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מגמת צמצום חופש הביטוי ברשות הפלסטינית https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%92%d7%9e%d7%aa-%d7%a6%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99/ Sat, 20 Jul 2019 11:55:09 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2174 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', 20 ביולי 2019

הפוסט מגמת צמצום חופש הביטוי ברשות הפלסטינית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בשנים האחרונות ניכרת נסיגה במרחב חופש הביטוי ברשות הפלסטינית. המשך הפיצול בין פת"ח לחמאס, חוסר הוודאות אודות זהות יורשו של אבו מאזן ומבנה מערך הכוח הפוליטי הפלסטיני יצרו אתגרים לא פשוטים בפני הרשות הפלסטינית, אשר חשה כי עליה להגן על יציבותה ולהמשיך את שלטון פת"ח-אש"ף בכל מחיר. קריסתה ופיצולה של המערכת הפוליטית, חוסר תפקודו של הפרלמנט, הנסיגה במצבה הכלכלי של הרשות הפלסטינית והלגיטימציה ההולכת ונשחקת של אבו מאזן עומדים בראש השיח הציבורי הפלסטיני. כדי לבצר את מעמדה, החליטה הרשות הפלסטינית לנקוט צעדי מנע, ובהם גם מהלכים שמגבילים את חופש הביטוי. מאמר זה ינתח את המהלכים האלה ואת הסיבות לנקיטתם, ויצביע על האופן בו הרשות הפלסטינית מנסה לצמצם את חופש הביטוי באופן שלא יוביל להתקוממות ציבורית נרחבת נגדה.

הפוסט מגמת צמצום חופש הביטוי ברשות הפלסטינית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המערכת הפוליטית הפלסטינית – לאן? https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9f/ Thu, 31 Jan 2019 14:37:01 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1290 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', ישראל היום. 31 בינואר, 2019

הפוסט המערכת הפוליטית הפלסטינית – לאן? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> התפטרותו של ראמי חמדאללה ראש הממשלה הפלשתיני, אשר הוביל את הממשלה במשך שתי קדנציות כאיש אמונו של אבו מאזן, נעשית בצומת דרכים רגיש ומבשרת על החרפת היחס של אבו מאזן להמשך שלטון החמאס ברצועת עזה.

למעשה, המשלה המתפטרת היא הממשלה השנייה בהובלתו של חמדאללה. הוא מונה לתפקיד לראשונה ב-2013 והחל בכהונתו השנייה ב-2015, זאת לאחר שנבחר על ידי אבו מאזן לעמוד בראש ממשלת ההסכמה הלאומית של פת"ח וחמאס. ממשלה זו הורכבה מטכנוקרטים ומונתה לא רק על מנת למשול, אלא על מנת להכין במקביל את התנאים לבחירות פלשתיניות כלליות ולערוך רפורמות, שיאפשרו איחוד מחדש של המערכת הפוליטית הפלשתינית.

המאמר פורסם ב"ישראל היום" ב-31 בינואר 2019

הפוסט המערכת הפוליטית הפלסטינית – לאן? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> האינטרס של אבו מאזן: הפלת חמאס https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a1-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%aa-%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1/ Tue, 09 Oct 2018 08:40:16 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1349 מאמר דעה, ד''ר עידו זלקוביץ', ישראל היום. 9 באוקטובר 2018

הפוסט האינטרס של אבו מאזן: הפלת חמאס הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> לא ניתן לנתק את ההסלמה האחרונה ברצועת עזה מהמבוי הסתום אליו הגיע תהליך הפיוס הפנים פלשתיני. בנקודת הזמן הנוכחית, ההון הפוליטי של החמאס מצוי בשפל. כל ניסיון מצידה של חמאס להגיע להסדרה אזורית שתיטיב את המצב הכלכלי בעזה ותאפשר לשמר את היכולות האסטרטגיות הצבאיות שלה נכשל.

תהליך הפיוס הוא ברומטר ליציבות האזורית. כל עוד נמשך הדיאלוג בין הצדדים ומצית זיק של תקוה לשינוי רף האלימות בין רצועת עזה וישראל יורד. מכאן, כישלון שיחות הפיוס בין פת"ח לחמאס מהווה עוד גורם המעודד הסלמה אזורית.

לאורך השנה האחרונה, ומאז פרסמה את מסמכה הפוליטי המעודכן במארס 2017, תנועת החמאס מודה בפה מלא, כי מפעלה הפוליטי לא צלח והיא כשלה במפעל המשילות ברצועת עזה. אחרי יותר מעשור של פיצול, מוכנה חמאס להעביר את השליטה האזרחית על רצועת עזה לידי אבו מאזן והנהגת הרשות הפלשתינית ללא תנאי. אך אבו מאזן מסרב לקבל לידיו את השליטה על הרצועה ולמעשה הכריז על חמאס מלחמת חורמה בלתי מתפשרת.

המאמר פורסם ב"ישראל היום" ב-9 באוקטובר 2018

הפוסט האינטרס של אבו מאזן: הפלת חמאס הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מחמוד עבאס והטעויות https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%97%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%a2%d7%91%d7%90%d7%a1-%d7%95%d7%94%d7%98%d7%a2%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa/ Mon, 22 May 2017 05:23:58 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1601 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ. 22 במאי 2017

הפוסט מחמוד עבאס והטעויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> כותרת "הארץ" ב–9 במאי בישרה: "עבאס הציג לטראמפ מפות מהשיחות בימי אולמרט כנקודת מוצא". בגוף הידיעה הובאו דברי פקיד פלסטיני בכיר, לפיהם הצוות הפלסטיני לשיחות אמר לנשיא שהפערים בין הצדדים באותם ימים לא היו גדולים, והעמדה בנושא הגבולות היתה "נקודת התחלה טובה לכל משא ומתן". אם אכן זו העמדה שהציג עבאס לטראמפ, הרי שהיא זורה אור חדש על שיחותיו עם אולמרט ב–2008, המבהיר שהצד הפלסטיני טעה טעות קשה כשלא קיבל את הצעותיו של ראש הממשלה.

בעקבות ועידת אנאפוליס, שהתכנסה בנוכחות כמעט 50 מדינות בנובמבר 2007, החלו שיחות ישירות בין ישראל והפלסטינים. לא פחות מ–12 ועדות דנו במסגרת זו בסוגיות ליבה של הסכסוך, אולם המסלול העיקרי היה מו"מ בין אולמרט ועבאס, ובמסלול משני — מו"מ בין ציפי לבני ואבו עלא. ההתקדמות הגדולה היתה בנושא הגבולות: אולמרט הציע שישראל תספח 6.5% משטחי הגדה, הכוללים את גוש עציון, מעלה אדומים, גבעת זאב ואריאל, וכן את השכונות היהודיות במזרח ירושלים (כולל הר חומה), וזאת בתמורה להעברת שטח ישראלי בשיעור של 5.8% משטח זה לידי הפלסטינים, כאשר היתרה (0.7%) תינתן כשטח למעבר בטוח בין הגדה לעזה, שיהיה בריבונות ישראלית אך תחת שליטה פלסטינית.
המאמר התפרסם ב"הארץ" בתאריך ה-22 במאי 2017

הפוסט מחמוד עבאס והטעויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> העצרת הכללית של האו"ם לשנת 2015 ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני: תגובות ופרשנויות https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%a2%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%a9%d7%a0%d7%aa-2015-%d7%95%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95/ Sat, 17 Oct 2015 08:17:46 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1998 תגובות ופרשנויות לדיוני העצרת הכללית של האו"ם לשנת 2015 מאת מומחים במכון מיתווים, אוקטובר 2015

הפוסט העצרת הכללית של האו"ם לשנת 2015 ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני: תגובות ופרשנויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> דיוני העצרת הכללית של האו"ם לשנת 2015 שיקפו את הקיפאון בו שרוי תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. נאומיהם של ראש ממשלת ישראל ושל נשיא הרשות הפלסטינית היו נטולי בשורה; נשיא ארה"ב התעלם מהנושא כליל בנאומו; וישיבת הקוורטט, שהתקיימה בשולי העצרת, הייתה רחוקה מלהניב פריצת דרך.

מסמך זה מציג תגובות ופרשנויות לאירועים אלו מאת מומחים במכון מיתווים: ד"ר עילי זלצמן, קולט אביטל, ד"ר נמרוד גורן, וד"ר עידו זלקוביץ'.

הפוסט העצרת הכללית של האו"ם לשנת 2015 ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני: תגובות ופרשנויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> לא סחבק, מנהיג חזק. אבו מאזן מחפש מורשת https://mitvim.org.il/publication/%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%9f-%d7%9e%d7%97%d7%a4%d7%a9-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa/ Mon, 24 Aug 2015 19:23:55 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1792 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', Ynet. אוגוסט 2015

הפוסט לא סחבק, מנהיג חזק. אבו מאזן מחפש מורשת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הידיעות על התפטרותו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) מתפקידו כיו"ר אש"ף עדיין אינן בבחינת רעידת אדמה פוליטית אזורית. הסיבה לכך היא שאבו מאזן עדיין מחזיק באופן זמני בתפקיד החשוב ורב העוצמה כנציגם של כל הפלסטינים. זאת לצד המשך אחיזתו בשני תארים פוליטיים נוספים – נשיא הרשות הפלסטינית ויו"ר תנועת הפת"ח.

המורכבות של הזירה הפוליטית הפלסטינית מחייבת כמה הערות. מבחינה מדינית, הרשות הפלסטינית קמה מתוקף המשא ומתן של ישראל עם אש"ף, והייתה אמורה להפוך עם סיומו של תהליך אוסלו למדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה. רגע זה אמור היה להתרחש בנקודת הזמן שבה למעשה ימוזגו מוסדות אש"ף והרשות הפלסטינית לכדי מארג מדיני אחד המייצג מדינת לאום פלסטינית מודרנית – מדינה המקבלת את עקרון הריבונות ברוח החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 242, וחיה בשלום לצדה של מדינת ישראל. תהליך זה שיצא לדרך ב-1994 לא הושלם מעולם.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם ב-Ynet בתאריך ה-24 באוגוסט 2015

הפוסט לא סחבק, מנהיג חזק. אבו מאזן מחפש מורשת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ישראל, עזה והאזור: הזדמנויות בעקבות הפסקת האש https://mitvim.org.il/publication/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%96%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%93%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a1/ Thu, 24 Jul 2014 17:40:49 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2106 סיכום סדנת תכנון-מדיניות שנערכה על-ידי מיתווים וקבוצת המשבר הבינלאומית (International Crisis Group), יולי 2014

הפוסט ישראל, עזה והאזור: הזדמנויות בעקבות הפסקת האש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> על רקע הלחימה בעזה, התכנסו ב-24 ביולי בירושלים כארבעים מומחים ודיפלומטים מישראל ומהקהילה הבינלאומית לסדנת תכנון-מדיניות שיזמו מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית וקבוצת המשבר הבינלאומית.

הסדנה עסקה בהזדמנויות לקידום יציבות אזורית ושלום ישראלי-פלסטיני לאחר כינונה של הפסקת אש בעזה, והתמקדה במספר סוגיות ליבה: הדינמיקה המשתנה במזרח התיכון; מנגנונים אזוריים ובינלאומיים לתיווך וליישומה של הפסקת אש; הצורך לעבור מניהול הסכסוך ליישוב הסכסוך; הקשיים המגולמים בפירוז רצועת עזה; הבנייה מחדש של הכלכלה העזתית; עתידה של ממשלת האחדות הפלסטינית, ויוזמת השלום הערבית.

מסמך זה מסכם את התובנות וההמלצות העיקריות שעלו בסדנה.

הפוסט ישראל, עזה והאזור: הזדמנויות בעקבות הפסקת האש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אבו מאזן הולך נגד הרחוב הפלסטיני https://mitvim.org.il/publication/%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%9a-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99/ Thu, 19 Jun 2014 16:38:22 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1821 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', Ynet. יוני 2014

הפוסט אבו מאזן הולך נגד הרחוב הפלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אל מול המצלמות, בוועידת שרי החוץ של הליגה האיסלאמית הנערכת בג'דה אשר ערב הסעודית, בחר אתמול (ד') יו"ר הרשות הפלסטינית לקחת אחריות. בקול רם וברור התנער מחמוד עבאס מהפשע המתועב של חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון ואמר אל מול נציגים של מדינות אשר אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל כי הוא נחוש בהמשך התיאום הביטחוני איתה. אבו מאזן הכריז שהרשות הפלסטינית תעשה כל אשר בידה על מנת להבטיח את מציאת הילדים החטופים והשבתם הביתה בשלום אל חיק משפחותיהם. הוא קבע כי זהו האינטרס הפלסטיני.

אבו מאזן בחר לעמוד באופן אמיץ אל מול הלכי רוח פופוליסטים הנושבים ברחוב הפלסטיני. החטיפה הנפשעת התקבלה על ידי קבוצות רבות שם כלגיטימית. קמפיינים של שמחה סביב נפילתם של "שלושה שליטים" חדשים החלו לצוץ ברשתות החברתיות. לא רק ברצועת עזה, גם באוניברסיטת ביר זית בחרו לחגוג את האירוע על ידי חלוקת ממתקים לעוברים ושבים. בשפלות לב, ותוך כדי ניסיון לגנוב דעת, החלו ארגוני הטרור הפלסטינים אף לדבר על לקיחתם בשבי של "שלושה חיילים ישראלים".

להמשך קריאה

המאמר התפרסם ב-Ynet בתאריך ה-19 ביוני 2014

הפוסט אבו מאזן הולך נגד הרחוב הפלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> תהליך הפיוס הפנים פלסטיני וחידוש המשא המתן המדיני https://mitvim.org.il/publication/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%90/ Wed, 14 Aug 2013 17:31:47 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1835 מאמר דעה, ד"ר זלקוביץ', אוגוסט 2013

הפוסט תהליך הפיוס הפנים פלסטיני וחידוש המשא המתן המדיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> היה נדמה כי הקיפאון המדיני שירת את מדינת ישראל והרשות הפלסטינית על רקע המהפכות המתרחשות במזרח התיכון מסוף 2011. הדממה ששררה בין ירושלים ורמאללה הופרה על ידי הממשל האמריקאי, שהחליט להטיל את מלוא כובד משקלו על חידוש השיחות בין הצדדים. נראה כי בקדנציה השנייה הנשיא אובמה מנסה להצדיק את פרס הנובל לשלום שהוענק לו על כוונות טובות.

חידוש השיחות בין ישראל והפלסטינים, מציף תהיות בקרב הציבור בישראל. האם אבו מאזן יכול לייצג את כלל הפלסטינים, ומהי סמכותה של הרשות הפלסטינית לשאת ולתת מול ישראל כאשר רצועת עזה נמצאת תחת שלטון חמאס? דווקא בעת הזו, ולאור הפיצול הפלסטיני ואירועי האביב הערבי, חידוש תהליך השלום טומן בחובו הזדמנות עבור ישראל.

הפוסט תהליך הפיוס הפנים פלסטיני וחידוש המשא המתן המדיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אין פרטנר ישראלי https://mitvim.org.il/publication/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%a0%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99/ Mon, 12 Nov 2012 17:47:40 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1848 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ. נובמבר 2012

הפוסט אין פרטנר ישראלי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הטענה שאין עם מי לדבר בצד הפלסטיני רווחת בשיח של החברה הישראלית כאילו היתה אקסיומה שאין עליה עוררין. ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן הצליחה להדביק את התווית של "אין פרטנר" על ההנהגה הפלסטינית הנוכחית, ובכך סתמה את הגולל על משא ומתן מדיני. את הקרדיט לסיסמה מקבל בדרך כלל אהוד ברק, שהטיל את האחריות המלאה לכישלון המגעים בערוץ הסורי על חאפז אסד, ואת האחריות לכישלון של פסגת קמפ דייוויד על יאסר ערפאת. אולם בחינה היסטורית של המגעים בין ישראל לשכנותיה מגלה כי טענת ה"אין פרטנר" מלווה את הסכסוך הישראלי-הערבי מראשיתו.

בחינת ההצהרות של דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, זאב ז'בוטינסקי ורבים אחרים, מלמדת כי תפישת "קיר הברזל" הדריכה את מעשיהם. לשיטתם, בצד השני – הערבי או הפלסטיני – אין פרטנר שניתן להידבר אתו. העובדה שרוב המנהיגים הערבים סירבו להידבר עם מנהיגי המדינה לפחות עד 1967, נתנה אישוש לתפישה זו. אך הדומיננטיות שלה היתה לרועץ כאשר בצד השני החלו להופיע מנהיגים שגילו נכונות להידבר עם ישראל בתנאים כאלה או אחרים.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם ב"הארץ" בתאריך ה-12 בנובמבר 2012

הפוסט אין פרטנר ישראלי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> לאובמה כבר יש נובל, עכשיו צריך שלום https://mitvim.org.il/publication/%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%94-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%99%d7%a9-%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d/ Wed, 07 Nov 2012 06:30:04 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1853 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', Ynet, נובמבר 2012

הפוסט לאובמה כבר יש נובל, עכשיו צריך שלום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) אמר בסוף השבוע בראיון לערוץ 2 כי הוא באופן אישי מוכן לוותר על זכות השיבה על מנת להגשים את חלומו ולהכריז על הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. אמירתו של אבו מאזן לא באה משום מקום ותוזמנה היטב מבחינת לוח הזמנים הפוליטי-מדיני.

אבו מאזן חש כי מעמדו הולך ונחלש על רקע הצלחת תנועת חמאס לשבור את המצור הפוליטי על רצועת עזה עם ביקורו של אמיר קטאר, שנעשה בניגוד לעמדת הרשות הפלסטינית. הוא הבין כי הקיפאון המדיני לצד ההכרה ההולכת וגוברת בחמאס כמייצגת זרם פוליטי פלסטיני-איסלאמי במזרח התיכון שאחרי "האביב הערבי", דוחקים אותו לפינה.

להמשך קריאה

המאמר פורסם ב-Ynet ב-7 בנובמבר 2012

הפוסט לאובמה כבר יש נובל, עכשיו צריך שלום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מי ירוויח מהוצאת ערפאת מהקבר? https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%99%d7%97-%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a7%d7%91%d7%a8/ Fri, 06 Jul 2012 06:45:42 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1856 מאמר דעה, ד"ר עידו זלקוביץ', Ynet, יולי 2012

הפוסט מי ירוויח מהוצאת ערפאת מהקבר? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> התחקיר שפרסמה רשת אל-ג'זירה אודות האפשרות שיו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת הורעל על ידי שימוש בחומר רדיואקטיבי יצר מעגל שדים מהסוג המוציא את המתים מקברם. זו אכן הייתה דרישתה של אלמנת הראיס, סוהא ערפאת, התובעת לנתח את גופת בעלה. הרשות הפלסטינית נענתה לדרישתה של ערפאת והודיעה כי תפעל עימה בשיתוף פעולה מלא. זאת כמובן לאחר שהסבירה כין אין כל מניעה דתית או פוליטית בהוצאת עצמותיו של ערפאת מהקבר לצורך בדיקה.

זהו שינוי מהותי בעמדתה של הרשות. מיד לאחר מותו של ערפאת העלתה אלמנתו דרישה לנתיחה שלאחר המוות כדי לקבע באופן מוחלט את סיבת מותו. אז התנגדה הרשות הפלסטינית לבקשה וערפאת קיבלה את הדין.

מאחורי התחקיר של רשת אל-ג'זירה מתחולל מאבק בין גורמי כוח מתחרים על יוקרה, כסף וחיפוש אחר מעמד פוליטי בסביבה משתנה היוצרת תנאי אי ודאות. המשותף לכל גורמי הכוח היא ההיאחזות בדמותו של יאסר ערפאת, שממשיך להיות מקור עוצמה פוליטי וכלכלי גם תשע שנים לאחר מותו.

להמשך קריאה

המאמר פורסם ב-Ynet ב-6 ביולי 2012

הפוסט מי ירוויח מהוצאת ערפאת מהקבר? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>