לצפייה בראיון

הפוסט השלכות צווי המעצר של האג על היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי- ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו בראיון לכאן 11, נובמבר 2024 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מטבע הדברים הקורונה נמצאת במרכז תשומת הלב. אמנם, המפלגות מתייחסות בעיקר לניהול המשבר בתוך ישראל, אך חלקן מדגישות גם היבטים של מדיניות חוץ. הליכוד למשל משתמש בהבאת החיסונים ככלי, כמו גם ברעיון של הקמת מפעל לחיסונים משותף למדינות אירופה והמפרץ בישראל. כחול-לבן יצאה נגד התוכנית של בנימין נתניהו להעביר חיסונים למדינות אחרות, משום שהתקבלה שלא בנוהל תקין. הרשימה המשותפת ומרצ הדגישו את חובתה של ישראל לסייע לחיסון האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים מתוקף אחריותה ככובשת. בימינה ובציונות הדתית כרכו את אספקת החיסונים לפלסטינים בהשבת גופות החיילים שבידי חמאס, ובתקווה חדשה ביקשו לסיים ראשית כל לחסן בישראל ורק אחר כך לאפשר העברת חיסונים לרשות הפלסטינית והטילה עליה את האחריות והמימון לך.

גם הסכם הגרעין עם איראן זוכה להתייחסות בקמפיינים נוכח בחירתו של ג'ו ביידן לשוב למסלול הדיפלומטי. בעוד שבתקופת טראמפ כמעט כל המפלגות יישרו קו עם עמדת הליכוד ונתניהו, הפעם המצב שונה. הליכוד מתנגד לחזרה להסכם ותומך בהמשך משטר הסנקציות החד-צדדיות גם במחיר של עימות עם הממשל האמריקאי. מאידך, ימינה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו, כחול-לבן ויש עתיד מדגישות את החשיבות שבדיאלוג עם הממשל, ואילו העבודה ומרצ מדגישות את העובדה שהסכם הגרעין היווה אסטרטגיה טובה יותר להרחקת הגרעין האיראני, וקוראות לשוב לנתיב הדיפלומטי בתיאום עם האמריקאים.

החלטת התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל, הפכה אף היא לסוגייה שנדונה בקמפיינים השונים. הליכוד, ימינה וישראל ביתנו תיארו את ההחלטה כאנטישמית, תקווה חדשה הדגישה את הפוליטיזציה של בית הדין, יש עתיד, כחול-לבן והעבודה הדגישו את היעדר הסמכות של בית הדין, ואילו הציונות הדתית ביקשה לפנות את חאן אל-אחמר בתגובה. מרצ והרשימה המשותפת בחרו להדגיש כי בית הדין בהאג פועל בהתאם לחוק הבינלאומי, וזו האחריות והאינטרס של ישראל להפסיק את הכיבוש ואת מפעל ההתנחלויות.

זיהום הזפת בחופים זימן עבור המפלגות הזדמנות להתייחס למשבר האקלים, שמהווה את אחת הסוגיות המרכזיות בשיח הבינלאומי. יש עתיד ניצלה זאת כדי להציג את תוכניותיה לטיפול בנושא דרך שיתופי פעולה עם שאר מדינות העולם. נתניהו בחר להדגיש את השאיפה להקים איגוד מדינות אזורי להתמודדות עם מקרים שכאלה. במרצ הבליטו את הצורך להגיע ליעד של אפס פליטות פחמן, וכך גם בתקווה חדשה, שהדגישה את התרומה האפשרית שישראל יכולה להרים למאבק העולמי.

סוגיית השטחים הכבושים אשר בעבר עמדה בליבן של מערכות בחירות, זוכה הפעם לתשומת לב מועטה יותר בקמפיינים. הליכוד, ימינה, תקווה חדשה והציונות הדתית ממשיכות לבטא תמיכה בבנייה בהתנחלויות וירושלים וחיזוק הריבונות על רמת הגולן, אך למעט הציונות הדתית, אף אחת לא מדברת על סיפוח מוצהר או החלת ריבונות. העבודה, שתומכת בפתרון שתי המדינות על בסיס קווי 67' ובפינוי המאחזים הבודדים, קוראת להפסיק את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות, להצהיר על חתירה להסכם מדיני, ולפתוח ערוצי הידברות עם הפלסטינים ועם מתווכים. אבל, הנושא הפלסטיני מוצנע בקמפיין שלה. מרצ היא המפלגה שמדגישה באופן הבולט ביותר את תמיכתה בפתרון שתי המדינות והתנגדותה להתנחלויות. היא קוראת גם לנצל את כניסתו של ביידן לבית הלבן כדי לשוב למשא ומתן עם הפלסטינים.

סוגיות חוץ נוספות אשר מופיעות בקמפיינים אך לא נמצאות בהכרח בלבו של סדר היום הציבורי, כוללות את הצורך לשקם ולחזק את משרד החוץ. יש עתיד, כחול-לבן וישראל ביתנו מעניקות לכך תשומת לב במצעים שלהן. בכל הנוגע לאיחוד האירופי – ימינה מתארת אותו כאויב לישראל, ואילו בעבודה, במרצ ויש עתיד מדגישים את היותו שותפה נאמן.

באופן מפתיע, סוגיית הנורמליזציה עם מדינות ערב לא תופסת מקום נרחב בקמפיינים. כמעט כל המפלגות מברכות על הקשרים החדשים. חלקן משתמשות בהם כדי לטעון שאין צורך להתקדם עם הפלסטינים, וחלקן טוענות כי ניתן להיעזר בהם כדי לקדם את תהליך השלום. עם זאת, המפלגות אינן מדגישות את הפוטנציאל הגדול הקיים בקשרים עם מדינות ערב. ייתכן שהליכוד נמנע מכך מכיוון שהציבור מקשר בין איחוד האמירויות ומחדלי הקורונה (הטיסות ההמוניות לדובאי). מפלגות אחרות נמנעות מכך כדי לא להעניק קרדיט למהלך שנתניהו הצליח לנכס לעצמו. מי שזוכה מההפקר היא מרוקו, אשר היחסים עמה נתפשים על ידי כולם כחיוביים. אין זה מפתיע שש"ס, שלא מתמקדת בסוגיות חוץ בדרך כלל, מצאה לנכון לשלב קשרים אלו בקמפיין שלה.

מפלגות נוטות להתייחס בקמפיין לסוגיות חוץ כשיש להן רצון לקדם נושא חוץ הנמצא בליבת סיבת קיומן (הכיבוש עבור מרצ או ההתנחלויות עבור הציונות הדתית), כשאירועים במציאות זוכים לתשומת לב ציבורית ומחייבים במידת מה את המפלגות להגיב (החלטת התובעת בהאג), או כששיח סביב סוגיית חוץ ישרת את מיצובה של המפלגה (הבאת החיסונים עבור הליכוד). גם הבחירה לא להדגיש נושא מסוים אינה סתמית, אלא באה לשרת את קמפיין הבחירות.

הקמפיינים רגישים מאוד לאירועים המתרחשים כעת ומושכים את תשומת הלב הציבורית. אולם, המציאות משתנה כל הזמן, וחיינו ואיכותם תלויים במה שיקרה מחוץ לגבולות המדינה גם לאחר הקמפיינים – יהיו אלה מגפה חדשה, הסכם שלום, אסון אקולוגי, מלחמה, התפתחויות מדעיות או משבר כלכלי. יש לקרוא היטב את המצעים והתוכניות המפורסמות על-ידי המפלגות השונות, ויש לשוב ולבחון את פעילותן בעניינים אלה לאורך זמן בכנסת ובממשלה. מה עמדתן לגבי חיזוק מערך החוץ? כיצד הן רואות את פתרון הסכסוך עם הפלסטינים? האם חשוב להן לחזק את השלום עם ירדן ומצרים? האם הן רואות באיחוד האירופי ידיד או יריב? כיצד לבנות את מערכות היחסים עם מדינות האזור והעולם הערבי? האם לדעתן יש לישראל תפקיד בקידום הערכים הדמוקרטים-ליברלים בעולם? מה צריך להיות מקומה של ישראל באזור ובעולם?

**המאמר פורסם באתר הארץ, 10 במרץ 2021.

הפוסט המקום של יחסי החוץ בקמפיינים משני, אך אינו בגדר נוכח-נפקד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מצד אחד, המחשבה על כך שקצינים ישראלים יהיו מנועים מלצאת מגבולות המדינה, או חלילה ייאסרו ויוסגרו, מעוררת בי חלחלה. אני אמנם פעיל שלום, אבל איני פציפיסט. יש לי הערכה רבה לתפקידו של צה"ל בהגנה על ישראל. שירתי בתפקיד משמעותי בצבא וגם ילדיי שירתו ומשרתים כפי שחונכו בבית. אף שיש חריגים קשים, כפי שצפוי בארגון כה גדול, אני מאמין שצה"ל ככלל הוא מקור אור בחברה הישראלית.

אני חושש מאד שאנשי צבא בעבר ובהווה ישלמו את המחיר על היהירות, הערכים המשובשים והטיפשות של הדרג המדיני. כבוגר מלחמת לבנון הראשונה קיבלתי תזכורת מהסדרה המעולה של כאן 11 "לבנון" על האיוולת הטרגית של הכניסה והשהייה הארוכה והמיותרת ברצועת הביטחון. כך חשתי גם כשצפיתי בכמה סצינות מ"שעת נעילה" (לא יכולתי לעמוד בצפייה מלאה בזוועה) וגם בפרק בסדרה "אויבים" על אנואר סאדאת, שהזכירו עד כמה מיותרת וטרגית הייתה מלחמת יום הכיפורים, וכמה סבל היה נמנע לו קיבלו מנהיגינו את ידו המושטת של הנשיא המצרי לפני המלחמה כפי שקיבל אותה מנחם בגין בסופו של דבר.

ארצנו מלאה קברים מיותרים ונפשות מצולקות שהאמינו בכל מאודן שהן מגינות על הארץ, אבל נשלחו למשימות שלא תרמו להגנתנו, ובמקרים רבים ההיפך הוא הנכון. לא מפתיעה העובדה שרוב קציני צה"ל הבכירים ובכירי המוסד ושב"כ הופכים לאחר פרישתם לתומכי שלום ושימוש בכלים דיפלומטים. הם מבינים את הנזק שגורמת המדיניות הנוכחית הן להגנה הפיזית על המדינה והן להגנה על הערכים המוסריים שלנו.

בשל כך, מצד שני, אני מצפה להתפתחויות שיהוו עבורנו קריאת השכמה ויסיימו את ההדחקה שבה אנו שרויים. אני מזדעזע כל פעם מחדש מהאדישות של הציבור הישראלי למציאות הכיבוש, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינת ההשלכות האסטרטגיות שלו על עתיד הציונות.

לאחרונה חלה החמרה במצב בשטח בשל הרוח הגבית שנתן ממשל טראמפ ובשל הניסיון לקבוע עובדות בשטח לפני שממשל ביידן מסיים את שלב המינויים ונכנס לעבודה מלאה. בשטח חלה עלייה מדאיגה בצעדים שנועדו למנוע את האפשרות להסדר, כמו גם אלימות של מתנחלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בחסות גורמים בצבא. האירועים הללו אינם מדווחים כמעט בתקשורת הישראלית ואינם מעניינים את רוב הציבור.

אני גם שמח על כל הכרה של גורם בינלאומי בריבונות פלסטינית ועל כל הצטרפות פלסטינית לארגונים בינלאומיים, מתוך תקווה שאלה יהוו חלק מתהליך שיוביל להקמתה בפועל של מדינה לצד ישראל וימנע את הקטסטרופה הדו-לאומית שאליה מוביל הסטטוס-קוו הרעיל.

איך מיישבים את שני הצדדים המנוגדים הללו – זה שחושש פן הצלחה של תביעה בבית המשפט הפלילי הבינלאומי תוביל לצעדים קונקרטיים נגד קצינים וחיילים, אל מול הצד שמצפה להתפתחויות מהסוג הזה שיעירו אותנו ויגרמו לציבור הישראלי, ובעתיד גם לממשלתו, לשנות כיוון בטרם יהיה מאוחר מדי?

הייתי בהחלט מעדיף שהאזכור לבעייתיות המוסרית והאסטרטגית של הכיבוש יגיע מזירה פחות בעייתית, אבל מכיוון שזה המצב הנתון, חשוב לקדם התייחסות רצינית להחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי. לא האשמות היסטריות על המניע האנטישמי כביכול שכבר שמענו נזרקות באוויר באינסטינקט פבלובי. גם לא קריאה להחרים את בית הדין שהוקם כלקח מהטרגדיה של העם היהודי.

עלינו לקרוא לצה"ל להקפיד לחקור כל חריגה באופן מלא ושקוף ולוודא שאין מתקיימים בחסותו מעשים נוראיים בשטח כפי שקורה לאחרונה יותר ויותר. הכי חשוב מצדנו לפעול להעלות את הנושא לשיח הציבורי ולנסות לקדם שינוי דרמטי במדיניות של הדרג המדיני שלנו לפעולה פרו-אקטיבית להגעה להסדר ולהיפרדות מהפלסטינים, גם אם זה נשמע נאיבי. הפרויקט הציוני היה נאיבי בתחילת דרכו ודרושה נאיביות נחושה על מנת למנוע ממנהיגינו להמשיך להוביל אותנו בכיוון הנוכחי, שמהווה דרך ללא מוצא לעתידנו. הלוואי שלא היינו צריכים תזכורות כל כך בעייתיות כדי להתעשת.

**המאמר פורסם באתר וואיינט, 14 בפברואר 2021.

הפוסט הציונות קיבלה קריאת השכמה מדכאת מהאג הופיע לראשונה ב-Mitvim.