הרי כל המדינות באגן הים האדום מתמודדות עם אותם אתגרים ביטחוניים-סביבתיים, המוחרפים כתוצאה משינויי האקלים: ביטחון מים, ביטחון מזון, ביטחון אנרגיה, אובדן קרקע, מדבור, נחילי ארבה והתמודדות מול שינויי האקלים.

הואיל ולסביבה אין גבולות, ולשם התמודדות עם האתגרים הביטחוניים-הסביבתיים ועם שינויי האקלים נדרש שיתוף פעולה אזורי, מונחים תנאי הבסיס ליצירת קשרים בין ישראל ומדינות האזור. ישראל יכולה לספק ידע ופתרונות בתחומי ביטחון המזון, ביטחון המים והאנרגיות המתחדשות ומדינות האזור יכולות להיות שותפות לישראל בהזרמת השקעות לפרויקטים סביבתיים, בהעתקת מודלים חדשניים לניהול המרחב, בהצטרפות ליוזמות אזוריות ועוד.

ואכן, התחום הסביבתי הוא התחום היחיד בו ישראל משתפת פעולה עם כל המדינות הממוקמות לחופי הים האדום במסגרת פרויקט לחקר והצלת שוניות האלמוגים מפני שינויי האקלים.

ישראל אף יזמה יחד עם מצרים את הקמת פורום הגז של מדינות מזרח הים התיכון ועושה בו שימוש על מנת לחזק את קשריה עם מצרים, קפריסין ויוון. היא הסכימה למכור השנה לירדן 50 מיליון קוב מים נוספים על מנת לסייע לה להתמודד עם מצוקת המים בה היא שרויה והגישה סיוע לאתיופיה במיגור נחילי הארבה.

אך כל שיתופי הפעולה הללו הם טיפה בים לעומת הפוטנציאל הקיים והבלתי ממומש לאור ההתפתחויות המהירות בתחום הסביבתי המתחוללות באזור.

לקראת ועידת גלזגו שתתכנס בשבוע הבא לדיון בהתמודדות מדינות העולם עם משבר האקלים, השיקה ערב הסעודית בימים האחרונים שתי יוזמות מאד שאפתניות: היוזמה הירוקה של ערב הסעודית והיוזמה הירוקה של המזרח התיכון.

יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הכריז על מטרתה של ערב הסעודית להגיע לאפס פליטות בשנת 2060 באמצעות כלכלת פחמן מעגלית, שמטרתה להסיר ולאחסן פחמן לשימוש מחדש במוצרים אחרים, תוך המשך ייצור נפט וגז. הוא הכריז על הצטרפות ערב הסעודית לאמנה להפחתת פליטות המתאן ועל כוונתה להקים מרכז בינלאומי לתיירות בת-קיימא וארגון בלתי ממשלתי לחקר הימים והאוקיינוסים.

כמו כן, הוא הציג, לראשונה בהיסטוריה של האזור, מפת דרכים אזורית להפחתת הפליטות ליותר מעשרה אחוזים מסך הפליטות הגלובליות ואת פרויקט הייעור האזורי הגדול ביותר, בעולם במסגרתו יינטעו 50 מיליארד עצים.

במסגרת תכנית זו, ערב הסעודית הכריזה על שתי יוזמות אזוריות בעלות של 10.4 מיליארד דולר, להקמת קרן השקעות למימון פיתרונות טכנולוגיים של כלכלת פחמן מעגלית ולאספקת דלק נקי שיסייע לספק מזון ל-750 מיליון איש ברחבי העולם.

כחלק מכך, ערב הסעודית תקים מרכז אזורי ללכידת ולאחסון פחמן, מרכז אזורי להתראה מוקדמת בנוגע לסופות, תכנית אזורית לזריעת עננים, מרכז אזורי לפיתוח בר-קיימא של דגה, מרכז אזורי לשינויי אקלים וכן קרן של היוזמה הירוקה שתעלה את רמת התיאום ושיתוף הפעולה ביישום היוזמה בין מדינות האזור. כדאי שישראל תמצא את הדרך להשתלב ביוזמות אלו בשנים הקרובות.

גם מצרים מעוניינת להפוך למרכז אזורי להתמודדות עם שינויי האקלים. כחלק מכך, היא תארח בשארם א-שייח' את הועידה הבאה של האו"ם להתמודדות עם שינויי האקלים בשנת 2022.

יחד עם זאת, היא גם סובלת מאד מהשלכות שינויי האקלים. שר ההשקיה ומשאבי המים המצרי, מוחמד עבד אל-עאטי, התריע על כך שכתוצאה מעליית מפלס פני הים התיכון כתוצאה משינויי האקלים, הים התיכון עלול להציף שליש מדלתת הנילוס, בה מרוכזת רוב החקלאות.

כבר עתה, עליית מפלס פני הים התיכון ממליחה את מי התהום ואת הקרקעות החקלאיות והופכת את החקלאות בחלקים מהדלתא לבלתי אפשרית. מעבר לכך, מצרים מתמודדת עם משבר מים חמור כתוצאה מעליית מפלס פני הים, הריבוי הטבעי הגבוה, הפחתה בכמות ספיקת הנילוס וחוסר ניהול תקין של משאבי המים במדינה.

אמנם, מצרים נוקטת מספר צעדים על מנת להתמודד מול משבר המים, בונה מתקני התפלה ומתקנים לטיהור מים ושפכים, מעודדת מעבר למזון אורגני, מקימה חממות ואף בנתה אסטרטגיה להתמודדות עם הסוגיה עד לשנת 2050, אך במידה שהריבוי הטבעי הגבוה לא ייבלם, גם האמצעים הללו לא יסייעו.

הזדמנויות לחיזוק שיתופי הפעולה דרך תחום הסביבה קיימות גם עם יתר מדינות אגן הים האדום. למשל, בכל הקשור למעבר לאנרגיות מתחדשות. יש מדינות, כמו סומליה, סומלילנד וג'יבוטי שבהן המעבר לאנרגיות מתחדשות הוא רק בראשיתו.  מדינות אחרות כמו אתיופיה, מצרים וערב הסעודית כבר נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים של תכניות ומיזמים גדולים של אנרגיות מתחדשות שיציבו אותן בתור מנהיגות בסקטור האנרגיות המתחדשות האזורי, ליצואניות של אנרגיה מתחדשת למדינות האזור ולמרכזים אזוריים בתחום.

כך, למשל, הכריזה אתיופיה באוגוסט 2021 על תכנית מאד שאפתנית לבניית 71 מתקנים של אנרגיה מתחדשת בעלות של 40 מיליארד דולר. גם למצרים תכנית לייצא את עודפי האנרגיה שלה למזרח התיכון, לאפריקה ולאירופה.

האתגרים שמאיימים על מצרים צריכים להדאיג גם את ישראל, אולם באתגרים אלו גם טמונה הזדמנות לחיזוק היחסים ושיתופי הפעולה בין המדינות.

בינתיים, ישראל איננה חלק מההתפתחויות האלה. ולא רק שאינה נוטלת בהן חלק אלא, למעשה, היא מפגרת במדדים רבים אחרי מדינות האזור בהצבת יעדים למעבר לאנרגיות מתחדשות בהתמודדות עם שינויי האקלים.

אמנם המצב השתנה במקצת לאחר החתימה על הסכמי אברהם ושיתוף הפעולה שישראל ואיחוד האמירויות מיסדו בנושא, אך נראה כי ישראל מתקשה למסד שיתופי פעולה בנושא זה עם מדינות אחרות באזור ובמיוחד עם ירדן, מצרים וערב הסעודית, בשל היעדר ההתקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים.

יחד עם זאת, יתכן כי מסתמן פתרון לסוגיה זו, לפחות בנוגע לערב הסעודית, באמצעות חתימת הסכמים כלכליים ספציפיים גם ללא נורמליזציה מלאה בין המדינות. אלה יאפשרו שיתופי פעולה מוגבלים ביניהן ואולי אף כניסה ליוזמה הירוקה של המזרח התיכון. ימים יגידו.

**המאמר פורסם ב"זמן ישראל", 31 באוקטובר 2021

הפוסט פוטנציאל שיתוף הפעולה הסביבתי הלא ממומש של ישראל באגן הים האדום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

השינוי התרחש בנסיבות המיוחדות של ניתוק היחסים בין מדינות האגן לאיראן, המאבק לבלימת השפעתה של האחרונה, המלחמה בתימן והאיום הממשי של החותים על חופש השיט והמאבק בטרור בחצי האי סיני. ההתפתחויות של השנתיים האחרונות מעניקות לישראל הזדמנויות לקדם את האינטרסים שלה באזור – בראשם הבטחת נתיבי השייט, לצד השתלבות ביטחונית, מדינית, סביבתית וכלכלית באזור.

בין ההתפתחויות העיקריות ניתן למנות את: (א) הפיכתה של אתיופיה למעצמה אזורית ימית בעלת צי מלחמה בעל נוכחות בנמלי המדינות השכנות לחופי הים האדום, מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי; (ב) הקמת שתי בריתות ביטחוניות-כלכליות בים האדום: מועצת המדינות הערביות והאפריקאיות הגובלות בים האדום ובמפרץ עדן, בהנהגת סעודיה וללא השתתפות ישראל, אתיופיה וסומלילנד, ואיגאד – ברית אפריקאית בראשות הרשות הבין-ממשלתית לפיתוח, שמאגדת שמונה מדינות במזרח ובקרן אפריקה; (ג) הפיכת הים האדום למקור אנרגיה בפני עצמו בעקבות הודעת סעודיה במארס 2019 על גילוי "כמויות גדולות של גז"; (ד) הקמת פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, בו חברות מדינות צפון הים האדום – ירדן, ישראל ומצרים; (ה) הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין; (ו) הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסודאן; (ז) שיתוף פעולה יוצא דופן בין ישראל למדינות הגובלות בים האדום בתחום חקר והצלת שוניות האלמוגים מפני שינויי האקלים, במסגרת מרכז המחקר הבינלאומי של הים האדום בברן, שווייץ (מונהג על-ידי המכון הפדרלי השווייצי לטכנולוגיה בלוזאן).

בעקבות קידום הנורמליזציה עם סודאן, ישראל מקיימת כיום יחסים רשמיים עם כל המדינות בחופו המערבי של הים האדום, מלבד ג'יבוטי, שנשיאה איסמאעיל עומר גואלה נתן בחודש שעבר פומבי לראשונה ליחסים הבלתי רשמיים שמקיימת מדינתו עם ירושלים. בראיון למגזין הצרפתי The Africa Report אמר גואלה שג'יבוטי וישראל מקיימות יחסים בלתי רשמיים כבר 25 שנה. קידום הנורמליזציה עם סודאן גם מעניקה לישראל את היכולת לשתף פעולה איתה ועם מצרים בניטור אמצעי לחימה ופעילי טרור שעוברים מלוב ומאזור הסאהל לסיני. מצדו המזרחי של הים האדום, היחסים עם סעודיה ממשיכים להתחמם ועדות לכך מהווה פרסום פגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן בעיר ניום בחודש שעבר.

נחילי הארבה הפושים מאז ינואר 2020 בכל מדינות הים האדום מלבד ישראל ומצרים, מהווים הזדמנות עבור ישראל לחלוק עם מדינות האזור את הידע שלה בתחומי החקלאות, המאבק בארבה וביטחון המזון. ישראל עשתה זאת לאחרונה באתיופיה, לשם שלחה מומחים שיסייעו לשלטונות במאבק בארבה. חשיבותה של אתיופיה לישראל נובעת בין היתר מיכולתה לשמש בעלת ברית בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום. בנוסף, מינויו של איסמאעיל חאלדי לשגריר ישראל באריתריאה ביולי 2020 מייצר הזדמנות לשיפור יחסים עם מדינה שאין בה כמעט נוכחות ישראלית ושלא קיים שיתוף פעולה בינה לבין ישראל.

"הסכמי אברהם" מעלים את חשיבות הים האדום בעיני ישראל. מבחינה ביטחונית, הם מעניקים לה הזדמנות להשתתף באופן פעיל בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום ובמפרץ עדן, תוך שיתוף פעולה ביטחוני עם מדינות ואזורים בהן יש נוכחות אמירותית – אריתריאה, סומלילנד ודרום תימן. בהקשר זה, לאחרונה דיווח היומון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" מפי מקורות מצריים כי איחוד האמירויות מקיימת מגעים עם מספר מדינות לחופי הים האדום לגבי הקמת כוח צבאי משותף, וכי השיגה התקדמות משמעותית במגעים על כך עם סודאן, סעודיה וישראל.

במישור המדיני, "הסכמי אברהם" מעניקים הזדמנות לישראל לקשור קשרים עם מועצת המעבר הדרומית בדרום תימן, הנתמכת על-ידי איחוד האמירויות, להדק את קשריה עם מצרים בסוגיות שקשורות לים האדום, לים התיכון ולמזרח התיכון, ואולי אף להתחבר לברית הכלכלית-ביטחונית שמובילה סעודיה באזור. במישור הסביבתי, קצא"א חתמה על מזכר הבנות עם חברה פרטית בבעלות ישראלית-אמירותית משותפת לייבוא נפט מאיחוד האמירויות למסוף שבאילת. משם יועברו הדלקים למסופי החברה באשקלון, ולאחר מכן ללקוחות החברה באגן הים התיכון. במידה שההסכם בין שתי החברות ייחתם, הדבר יגדיל את נפח השיט בים האדום. הים האדום גם צפוי להפוך נתיב לספינות שיט תענוגות ולהעברת סחורות בין ישראל ונמלי הים התיכון לאיחוד האמירויות.

לצד הזדמנויות אלו, ישראל ניצבת בפני מספר אתגרים שמקשים על השתלבותה באגן הים האדום. בראשם, היכולת לתמרן בזהירות בסבך האינטרסים של המעצמות (ארה"ב, סין, רוסיה, יפן והודו) והמדינות האזוריות (טורקיה, קטאר, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות), המתחרות זו בזו בשלוש וחצי השנים האחרונות על השפעתן והתבססותן במרחב. כמו כן, על ישראל להקפיד שלא לקחת צד בסכסוכים אזוריים, למשל בין מצרים, סודאן ואתיופיה על בניית הסכר שעל הנילוס הכחול; בין סודאן למצרים על השליטה במשולש חלאיב; או בלחימה שפרצה בתחילת נובמבר במחוז תיגראי, שבינתיים התפתחה למלחמה אזורית בהשתתפות אריתריאה וסודאן. בנוסף, ישראל צריכה לעשות מאמץ להשתלב בבריתות הכלכליות-ביטחוניות שמכוננות המדינות שלחופי הים האדום.

דרושה: חקלאות ישראלית

השתלבות מלאה של ישראל במרחב אגן הים האדום תלויה בהתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, אם כי השפעתו הופכת להיות מוגבלת יותר. היעדר התקדמות מונע קשרים גלויים עם סעודיה ומעכב נורמליזציה עם ג'יבוטי, אך אינו מונע שיתופי פעולה לא-רשמיים או חשאיים עם מדינות אלו בנושאים ביטחוניים, מדיניים וסביבתיים. הוא גם לא מונע שיתופי פעולה עם ירדן ומצרים בתחום האנרגיה ואת המשך הנורמליזציה עם סודאן. הצורך של סודאן בסיוע בעקבות שיטפונות הענק שפקדו אותה והרסו שליש מהקרקעות המעובדות בה, הוא צורך קיומי.

המישור הסביבתי-אזרחי מהווה את השער להשתלבות ישראל במרחב, ולצד זאת יש להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי והסביבתי עם אריתריאה ואתיופיה ועל-ידי כך להשתלב בברית הביטחונית-הכלכלית האפריקאית של מדינות הים האדום. על ישראל להציע לשתף את כל מדינות האזור בידע שלה בתחומי החקלאות, ביטחון המזון, המאבק בארבה, ביטחון המים והאנרגיות המתחדשות. על מנת שהשתלבות זו באגן הים האדום תוכל לקרות, על ישראל בראש ובראשונה לקבוע את מדיניותה כלפי מרחב זה מתוך הכרה בעליית חשיבותו עבורה. עליה גם להבין שהאגן המזרחי של הים התיכון וצפון הים האדום עשויים בעתיד להפוך למרחב גיאו-פוליטי אחד, בשל הבריתות בין סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות וישראל, שפועלות בשני המרחבים, ובשל מרבצי הגז הטבעי. אם תהליך זה יתמשש, לישראל יהיה תפקיד מרכזי כגשר יבשתי המחבר בין שני המרחבים.

** המאמר פורסם ב"הארץ", 23 בדצמבר 2020

** המאמר מבוסס על מחקרו של ד"ר משה טרדימן

הפוסט רוח חמימה מנשבת לעבר ישראל גם בים האדום הופיע לראשונה ב-Mitvim.