הקולקטיב הערבי הפך בשנים האחרונות ללא רלוונטי, וההובלה הסעודית האסרטיבית ממחישה את השינוי ביחסי הכוחות בקרב המדינות הערביות. הפסגה התקיימה על רקע תהליך הפשרה אזורי דרמטי ורב חשיבות, ובראשו חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה ואיראן, והשבתה של סוריה ומשטר אסד לחיקו של העולם הערבי.

מבחינות רבות, הפסגה נתנה מעין גושפנקה לתהליך המתרחש באזור בחודשים האחרונים, שתכליתו ניסיון לגדר סיכונים והשבת היציבות בזירות הערביות המדממות זה שנים ארוכות – סוריה, תימן, סודאן.

בתום הפסגה פורסמה הודעת סיכום – הצהרת ג’דה (Jeddah Declaration). מעניין מאוד לבחון בה מספר נקודות עיקריות:

הסוגייה הפלסטינית

הסוגייה הפלסטינית פותחת את הודעת הסיכום. מודגשת מרכזיותה של הבעיה הפלסטינית עבור מדינות ערב “כאחת מגורמי המפתח המשפיעים על היציבות באזור”. מובע “גינוי בלשון התקיפה ביותר” לצעדים הננקטים נגד העם הפלסטיני. קוראים לחידוש המאמצים להשיג פתרון כולל וצודק המבוסס על פתרון שתי המדינות, והקמת מדינה פלסטינית ריבונית בקווי 67 ומזרח ירושלים בירתה, בהתאם להחלטות הבינלאומיות “ובעיקר יוזמת השלום הערבית”.

ירושלים

ירושלים מקבלת התייחסות מרכזית ומובנת. ההודעה קוראת להגן על ירושלים והמקומות הקדושים “מול ניסיונות הכיבוש לשנות את הדמוגרפיה, הזהות, ההיסטוריה והסטטוס קוו החוקי”. ירדן מקבלת חיזוק משמעותי למעמדה ותפקידה בהגנה על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות, והיותה “הגוף היחיד המוסמך לנהל את ענייניו של אלחרם אלשריף”. מדובר בהצהרה חשובה ביותר עבור המשטר הירדני, ובמיוחד עת היא נאמרת בפסגה המתקיימת בסעודיה, אל מול קולות, או ספקולציות, שמנסים לפגוע במעמדה.

סוריה

ביחס לסוריה ההודעה כללית למדי, מקבלת בברכה את חידוש השתתפותה במסגרת הערבית, ומביעה תקווה שזה יתרום להשבת היציבות במדינה, וישמר את אחדותה הטריטוריאלית.

לבנון

לבנון מקבלת את התמיכה והסולידריות של משתתפי הפסגה. ההודעה קוראת לכל הצדדים במדינה לבחור נשיא “העונה לשאיפותיו של העם הלבנוני”. פסקה מיוחדת מוקדשת לקריאה “להפסיק התערבות חיצונית בעניינים הפנימיים של מדינות ערב”. ההודעה “מתנגדת באופן נחרץ להימצאותם של כוחות מזויינים ומיליציות מחוץ לסמכותם של מוסדות המדינה”. מאליו ברור שהמסר הזה מופנה לעבר החזבאללה ואיראן, אמנם מבלי לנקוב בשמן במפורש.

זווית נוספת, מעניינת ביותר, קיבלה הפסגה עם הופעתו של הנשיא האוקראיני ולודימיר זלנסקי בפני הפורום. יש להניח, שההחלטה הייתה סעודית, מתוך הערכה שזה יכול לסייע לה מול ארה”ב (אפשר גם שלבקשתה של וושינגטון), ולא יפגע מדי ביחסיה עם רוסיה (עימה מתקיים תיאום הדוק סביב מחירי הנפט, למורת רוחה של ארה”ב). מדובר במהלך חשוב מבחינת זלנסקי, וכאמור ארה”ב, דווקא לנוכח העובדה שהעולם הערבי לא חש להתייצב לצד המערב סביב המלחמה באוקראינה.

ובכן, מה המשמעויות של הפסגה מבחינתה של ישראל?

– הרטוריקה הברורה והנוקבת בהקשר הפלסטיני, והעובדה שזו הייתה הפסקה הראשונה בהודעת הסיכום, נועדה להעביר מסר ברור לישראל לגבי חוסר שביעות הרצון, בלשון המעטה, ממדיניותה הנוכחית. כדאי לשים לב לאזכורה של יוזמת השלום הערבית, מבית מדרשה של סעודיה. סביר, שהתייחסות חיובית באופן כלשהו מצידה של ישראל, שתהא מפתיעה אם אכן תושמע, הייתה מתקבלת בשביעות רצון בריאד.

– בה בעת, ברור לחלוטין שהמוקד הינו במארג המדיני-אסטרטגי, שקורם עור וגידים באזור, בהובלה סעודית. תכליתו לקדם תהליך של דיאלוג והפשרה אזורי, בעיקר מול איראן, הנתפסת כאיום המרכזי על העולם הערבי בכלל, ומדינות המפרץ בפרט. קבלתו של משטר אסד הינה מהלך של אין ברירה והכרה במציאות, לנוכח העובדה שהצליח לשרוד, אמנם בצעדים אכזריים ביותר, ומתוך תקווה שניתן יהיה ברבות הזמן להרחיקו ככל שניתן מן החיבוק האיראני.

– העניין הסעודי בחימום היחסים עם ישראל, לאו דווקא עד לכינון יחסים רשמיים נוסח “הסכמי אברהם”, נותר אולי בעינו, אולם ישראל תצטרך להוכיח, באורח משכנע יותר, כי פניה ליציבות באזור, ולא להיפך. לפי שעה, סימני השאלה בהקשר זה עדיין גדלים מאוד. כך או כך, המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו, וראוי שישראל תפנים את זה היטב. זה ישפיע על מרחב התמרון הישראלי במספר חזיתות – הפלסטינית, הסורית וכמובן מול איראן.

המסר העולה מן המהלכים הללו הינו שניתנת עדיפות למישור הדיפלומטי. אין וודאות אמנם שזה יצליח, אולם חשוב שגם ישראל תציב את המסלול המדיני – דיפלומטי במקום גבוה יותר בסדר עדיפויותיה ואופן התנהלותה.

המאמר פורסם ב"זמן ישראל" ב-22 במאי.

הפוסט הפסגה הערבית שיקפה את המפה האזורית המתהווה במזה"ת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המהלך הראשון נועד לסיים את הסכסוך והחרם שהוטל על קטאר ב-2017. חרם זה, לו היו שותפות איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, הסתיים בתיווך אמריקני בראשית 2021, לאחר שמרבית דרישותיהן של המחרימות מקטאר לא הושגו.

המהלך השני נועד לקדם הפשרה ביחסי ערב הסעודית – ושל מדינות המפרץ בכלל – עם איראן. ואכן, בתיווך סיני, ערב הסעודית ואיראן חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן וחתמו על הסכמים כלכליים. ההתקרבות בין שתי המדינות היא תולדה של אינטרסים משותפים והיא אינה מהווה שינוי אידיאולוגי או דתי של הממסד הסוני כלפי השיעה באיראן. בצעד זה, הסעודים מקווים למנוע המשך מתקפות של איראן או שלוחיה על מתקני נפט סעודים, לקדם הסדר דיפלומטי למלחמת האזרחים בתימן ולפתח יחסי מסחר בילטרליים עם איראן.

המהלך השלישי נועד לקדם הפשרה במשבר הסורי, אשר כללה חידוש היחסים בין ערב הסעודית לסוריה והחזרתה לחיק העולם הערבי, לאחר שסולקה ממנו ב-2011, בעקבות פשעי המלחמה שביצע משטר בשאר אסד נגד המתקוממים במהלך האביב הערבי. ואכן, הופעת בשאר בוועידת הפסגה סימלה את חזרתה של סוריה לליגה הערבית ולעולם הערבי. מעבר לסיום אחת המחלוקות הקשות בעולם הערבי בעשור האחרון, במהלך זה טמונה תקווה שסוריה תאמץ מדיניות אזורית יותר מאוזנת – כזו שאינה נשענת בשלמותה על איראן וחיזבאללה. יש לזכור כי עד פריצת מלחמת איראן-עיראק ב-1980, סוריה שיחקה תפקיד חשוב במערכת הבין-ערבית וגם שיתפה פעולה רבות עם מצרים וערב הסעודית.

המהלך הרביעי נועד לקדם פשרה בסכסוך בתימן, המצויה על גבולה הדרומי של ערב הסעודית. מעבר לעובדה שהחות'ים – הנתמכים על ידי איראן – מטרידים מעת לעת את הסעודים, מלחמת האזרחים גבתה אלפי קורבנות וגרמה למשבר הומניטרי חסר תקדים. בדומה למלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-60, הסעודים למדו כי במערכה צבאית לא ישכילו להביס את המורדים ואי לכך חיפשו פתרון דיפלומטי. חידוש היחסים עם איראן נועד, בין היתר, לאפשר את סיום הקונפליקט הזה.

המהלך החמישי נועד לקדם הידברות והסכמה בין הפלגים היריבים במלחמת האזרחים בסודאן. בשלב זה קשה להעריך מה מידת ההצלחה של ההידברות בין הפלגים המתקיימת על אדמת ערב הסעודית, אולם יש להניח כי הסודאנים לא ירצו לפגוע ביוקרה של הסעודים, ובכך גם להיפגע מבחינה כלכלית ופיננסית בטווח הרחוק יותר.

הסעודים הכינו אפוא את הקרקע היטב כדי להבטיח שוועידת הפסגה תסתיים בהסכמה רחבה לגבי כל הסוגיות הבוערות. לא פלא שאחד המשקיפים הערבים כינה אותה "וועידת הגשרים". ואכן, ההודעה המסכמת של הוועידה מתייחסת בפרוטרוט לכל אחד מהסכסוכים בעולם הערבי, עם דגש מיוחד על הנושא הפלסטיני, סוריה, לבנון, תימן, סודאן ולוב. למעשה, הוועידה אימצה כמעט עמדה אחידה בכל הסוגיות הללו, שקוראת לשמירה על הריבונות של המדינה, אי-פגיעה בגבולותיה הטריטוריאליים, נסיגת כל הכוחות הזרים ונקיטת אמצעים להשבת היציבות והביטחון האישי של התושבים. בסוגיה הפלסטינית, ההודעה הדגישה שוב את מרכזיותה בקרב כל האומה הערבית, את זהותה הערבית של ירושלים המזרחית הכבושה ואת הזכות להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית. כמדי פסגה, גם הפסגה הנוכחית אישרה את דבקותן של מדינות ערב ביוזמת השלום הערבית כבסיס להחייאת מאמצי השלום במזרח התיכון. ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מהעמדה הפייסנית יחסית של מדינות ערב לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, ויש להניח כי הממשלה הנוכחית תמשיך להתעלם.

ההודעה מפגינה לכאורה אחדות דעים מרשימה בעולם הערבי ביחס לכל הבעיות העומדות על סדר היום הערבי. ואולם, בשורה התחתונה השאלה היא האם מדינות ערב – בהובלת ערב הסעודית – מסוגלות לפתור, או לקדם בצורה משמעותית, פתרון של הבעיות הללו. ואולם, לאף מדינה ערבית – כולל מדינות המפרץ העשירות – אין יכולת לכפות את עמדתן על השחקנים המעורבים בסכסוך. יתרה מזו, במרבית הסכסוכים מעורבים שחקנים חיצוניים לא-ערביים – רוסיה, ארצות הברית, טורקיה, איראן, ישראל  ועוד – שלמדינות ערב אין מנופי השפעה של ממש עליהם, למעט נשק הנפט, וגם הוא – כפי שהוכח בעבר – המדינות המפיקות לא ששות להשתמש בו בשל הפגיעה ברווחים שלהם.

העמדה המקובלת על חוקרים ומשקיפים רבים היא כי הליגה הערבית – והמוסד העליון שלה, הפסגה הערבית – היא ארגון מיותר שעבר זמנו. מרבים לצטט את המנהיג הלאומי המצרי סעד זגלול כמי שלגלג על רעיון האחדות הערבית עוד טרם הקמת הליגה באומרו, כי "אפס ועוד אפס שווה אפס". ואולם, השאלה המעניינת היא אם הארגון כה חסר משמעות, מדוע מדינות ערב מתעקשות לקיים את מושבי הליגה ולכנס לעיתים מזומנות ועידות פסגה (למעשה כמעט כל שנה מאז שנת 2000)? התשובה לכך טמונה בצורך לשמר את הזהות הערבית כמסגרת הזדהות רחבה, במיוחד בעידן של שינויים.

יתרה מזו, דווקא הליגה מעניקה לגיטימציה למדינה הטריטוריאלית הערבית. לאור הניסיונות שטרם הסתיימו לשנות חלק מהגבולות הללו במהלך מהפכות האביב הערבי, לליגה נועד תפקיד סמלי חשוב בשימורן. וכך, אף שחלק מהגבולות הללו נוצרו על ידי הקולוניאליזם המערבי, גבולות אלה נתפסים כיום כמקודשים. אף שהמאבקים על הטריטוריה טרם הסתיימו בסוריה, לוב, תימן וסודאן, ברור כי הליגה הערבית חותרת לשמר את הסדר הטריטוריאלי הקיים. וזו אולי חשיבותה העיקרית.

המאמר פורסם ב N12 ב-21 במאי.

הפוסט סעודיה מנסה לעצב מחדש את המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.