ארכיון לבנון - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/לבנון/ מתווים Tue, 29 Apr 2025 13:28:47 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.1 https://mitvim.org.il/wp-content/uploads/fav-300x300.png ארכיון לבנון - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/לבנון/ 32 32 תהליך הסדרת הגבול הסורי-לבנוני משרת את ישראל – השגריר בדימוס מיכאל הררי ב"זמן ישראל", אפריל 2025 https://mitvim.org.il/media/zman-israel-24-4-25/ Thu, 24 Apr 2025 12:21:46 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=media&p=12785 ההתפתחויות הדרמטיות בסוריה ובלבנון – וכינונם של ממשלים חדשים בשתי המדינות – פותחים בפני שתי המדינות פרק חדש במערכת היחסים ביניהן. שני הממשלים מתמודדים עם אתגרים לא מבוטלים.

הפוסט תהליך הסדרת הגבול הסורי-לבנוני משרת את ישראל – השגריר בדימוס מיכאל הררי ב"זמן ישראל", אפריל 2025 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
ההתפתחויות הדרמטיות בסוריה ובלבנון – וכינונם של ממשלים חדשים בשתי המדינות – פותחים בפני שתי המדינות פרק חדש במערכת היחסים ביניהן. שני הממשלים מתמודדים עם אתגרים לא מבוטלים.

קראו את הפוסט המלא

הפוסט תהליך הסדרת הגבול הסורי-לבנוני משרת את ישראל – השגריר בדימוס מיכאל הררי ב"זמן ישראל", אפריל 2025 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הפוטנציאל להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב https://mitvim.org.il/publication/israel-and-lebanon-relations-potential/ Sun, 06 Apr 2025 15:50:25 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=12712 "הסכם הפסקת האש בלבנון והשינויים הדרמטיים באזור, בעיקר בסוריה, יצרו פוטנציאל חיובי להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב. מדובר בנסיבות שזמן רב נעדרו מהזירה הצפונית – בשלושה טווחי זמן". השגריר בדימוס מיכאל הררי, עמית מדיניות במיתווים, במאמר על הפוטנציאל להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב. קראו את המאמר באתר מעריב

הפוסט הפוטנציאל להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
"הסכם הפסקת האש בלבנון והשינויים הדרמטיים באזור, בעיקר בסוריה, יצרו פוטנציאל חיובי להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב. מדובר בנסיבות שזמן רב נעדרו מהזירה הצפונית – בשלושה טווחי זמן".

השגריר בדימוס מיכאל הררי, עמית מדיניות במיתווים, במאמר על הפוטנציאל להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב.

קראו את המאמר באתר מעריב

הפוסט הפוטנציאל להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
השלום בצפון עובר דרך פריז https://mitvim.org.il/publication/peace-in-the-north-passes-through-paris/ Sun, 06 Apr 2025 15:40:41 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=12710 הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה תלויה לא רק בהתנהלות צה"ל – אלא גם בשיתוף פעולה עם צרפת. ישראל יכולה לבחור בין תקיפות טקטיות קצרות טווח לבין השקעה במדינה לבנונית מתפקדת שתוכל לדחוק את חיזבאללה לשוליים. רינה בסיסט, עמיתת מדיניות במיתווים, במאמר חדש על המדיניות הישראלית המומלצת בגזרה הלבנונית. לקריאת המאמר המלא באתר "הארץ"

הפוסט השלום בצפון עובר דרך פריז הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה תלויה לא רק בהתנהלות צה"ל – אלא גם בשיתוף פעולה עם צרפת. ישראל יכולה לבחור בין תקיפות טקטיות קצרות טווח לבין השקעה במדינה לבנונית מתפקדת שתוכל לדחוק את חיזבאללה לשוליים.

רינה בסיסט, עמיתת מדיניות במיתווים, במאמר חדש על המדיניות הישראלית המומלצת בגזרה הלבנונית.

לקריאת המאמר המלא באתר "הארץ"

הפוסט השלום בצפון עובר דרך פריז הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%9b%d7%9f-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9c%d7%a9%d7%aa%d7%a3-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9d/ Sun, 04 Aug 2024 10:05:23 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11698 השיחות שקיים הנשיא עמנואל מקרון באמצע יולי עם מנהיגי מצרים וקטר, עשרה ימים לאחר ביקורו בפאריז של השליח האמריקני עמוס הוכשטיין, כמו גם שיחת הטלפון עם ראש הממשלה נתניהו בתחילת החודש, חושפות את עומק המעורבות של צרפת בלבנון. ההסלמה בגבול והחששות הגוברים בדבר מלחמה כוללת מול חזבאללה, מחייבים את ישראל לנקוט משנה רצינות ביחסיה עם השחקניות האחרות באיזור ומחוצה לו, כולל צרפת. אמנם פאריז לא יכולה לפתור לבדה את המצב בגבול הצפוני, אבל ככל שעובר הזמן מתברר התפקיד שהיא מסוגלת לשחק מול השחקנים השונים בלבנון. משכך, צרפת היא שחקנית משמעותית, ואולי אפילו הכרחית – יש לשתף עמה פעולה, ולהסתייע בה ובארה"ב כדי להביא לביטחון בצפון.

הפוסט הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
השיחות שקיים הנשיא עמנואל מקרון באמצע יולי עם מנהיגי מצרים וקטר, עשרה ימים לאחר ביקורו בפאריז של השליח האמריקני עמוס הוכשטיין, כמו גם שיחת הטלפון עם ראש הממשלה נתניהו בתחילת החודש, חושפות את עומק המעורבות של צרפת בלבנון. ההסלמה בגבול והחששות הגוברים בדבר מלחמה כוללת מול חזבאללה, מחייבים את ישראל לנקוט משנה רצינות ביחסיה עם השחקניות האחרות באיזור ומחוצה לו, כולל צרפת. אמנם פאריז לא יכולה לפתור לבדה את המצב בגבול הצפוני, אבל ככל שעובר הזמן מתברר התפקיד שהיא מסוגלת לשחק מול השחקנים השונים בלבנון. משכך, צרפת היא שחקנית משמעותית, ואולי אפילו הכרחית – יש לשתף עמה פעולה, ולהסתייע בה ובארה"ב כדי להביא לביטחון בצפון.

הפוסט הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
החלטה 1701 ביחס לפריסת חזבאללה בדרום לבנון על שולחן המו"מ https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%94-1701-%d7%91%d7%99%d7%97%d7%a1-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%91%d7%90%d7%9c%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95/ Tue, 05 Dec 2023 16:04:20 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=10668 המלחמה בעזה הציבה על השולחן המדיני-צבאי את אסטרטגיית "אחדות החזיתות", קרי: אופן התגייסותם של הגורמים הנתמכים על ידי איראן לסייע לחמאס. עיקר תשומת הלב התמקדה בתגובתו של החזבאללה מלבנון. המהלכים האמריקאיים האסרטיביים והתקיפים מייד עם תחילת המלחמה, הבהירו באופן ברור מאד כי וושינגטון תפעל בנחרצות למנוע הסלמה אזורית רחבה. איראן הגיבה במשתמע, שההתקפה של חמאס לא תואמה עימה, ועל-כן היא פחות מחויבת להתגייס באורח נרחב מדי לצידה. עם זאת, בימים שלאחר מכן התקבעה מעין מתכונת "מקובלת", על ידי כל הצדדים המעורבים – ארה"ב, ישראל, איראן והחזבאללה – לפיה בחזית הלבנונית מתנהל עימות עם "כללים וקווים אדומים", שפחות או יותר מובנים לכולם. במקביל, בשאר החזיתות, פועלים שחקנים (לא-מדינתיים) הקרובים לאיראן – בסוריה, עיראק ותימן – נגד מטרות אמריקאיות וישראליות (בעיקר על ידי החות'ים בתימן). אולם כאמור, הזירה המרכזית והמועדת ביותר להסלמה נרחבת ומסוכנת, הינה זו הלבנונית. פינויים של ישובים רבים בצפונה של ישראל, ויציאתם של תושבים מבתיהם בדרום לבנון צפונה, העידו על החשש הרב והמוכנות בשני הצדדים. ישראל ניצבת בפני דילמה מורכבת וסבוכה עד מאד: האם ההתמקדות בלחימה בעזה פירושה, שבסיומה (כך או אחרת) ניתן יהיה לחזור למצב ששרר בדרום לבנון ערב המלחמה. פירושו, יש להבהיר, הפרה של החלטה 1701, שנוגעת להימצאותם של כוחות חזבאללה חמושים מדרום לליטני, כולל על הגבול הישראלי-לבנוני. האם ניתן בנסיבות שלאחר ה-7 באוקטובר לקרוא ולשכנע את התושבים לשוב לבתיהם. בימים האחרונים הזירה הדיפלומטית עדה לפעילות אינטנסיבית, שמתמקדת סביב החלטה 1701. זו הביאה, כזכור, לסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ועיקרה פריסת הצבא הלבנוני וכוחות יוניפי"ל בדרום, והותרתו של החזבאללה מצפון לנהר הליטני. שר החוץ אלי כהן שיגר

הפוסט החלטה 1701 ביחס לפריסת חזבאללה בדרום לבנון על שולחן המו"מ הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המלחמה בעזה הציבה על השולחן המדיני-צבאי את אסטרטגיית "אחדות החזיתות", קרי: אופן התגייסותם של הגורמים הנתמכים על ידי איראן לסייע לחמאס. עיקר תשומת הלב התמקדה בתגובתו של החזבאללה מלבנון.

המהלכים האמריקאיים האסרטיביים והתקיפים מייד עם תחילת המלחמה, הבהירו באופן ברור מאד כי וושינגטון תפעל בנחרצות למנוע הסלמה אזורית רחבה. איראן הגיבה במשתמע, שההתקפה של חמאס לא תואמה עימה, ועל-כן היא פחות מחויבת להתגייס באורח נרחב מדי לצידה.

עם זאת, בימים שלאחר מכן התקבעה מעין מתכונת "מקובלת", על ידי כל הצדדים המעורבים – ארה"ב, ישראל, איראן והחזבאללה – לפיה בחזית הלבנונית מתנהל עימות עם "כללים וקווים אדומים", שפחות או יותר מובנים לכולם. במקביל, בשאר החזיתות, פועלים שחקנים (לא-מדינתיים) הקרובים לאיראן – בסוריה, עיראק ותימן – נגד מטרות אמריקאיות וישראליות (בעיקר על ידי החות'ים בתימן).

אולם כאמור, הזירה המרכזית והמועדת ביותר להסלמה נרחבת ומסוכנת, הינה זו הלבנונית. פינויים של ישובים רבים בצפונה של ישראל, ויציאתם של תושבים מבתיהם בדרום לבנון צפונה, העידו על החשש הרב והמוכנות בשני הצדדים.

ישראל ניצבת בפני דילמה מורכבת וסבוכה עד מאד: האם ההתמקדות בלחימה בעזה פירושה, שבסיומה (כך או אחרת) ניתן יהיה לחזור למצב ששרר בדרום לבנון ערב המלחמה. פירושו, יש להבהיר, הפרה של החלטה 1701, שנוגעת להימצאותם של כוחות חזבאללה חמושים מדרום לליטני, כולל על הגבול הישראלי-לבנוני. האם ניתן בנסיבות שלאחר ה-7 באוקטובר לקרוא ולשכנע את התושבים לשוב לבתיהם.

בימים האחרונים הזירה הדיפלומטית עדה לפעילות אינטנסיבית, שמתמקדת סביב החלטה 1701. זו הביאה, כזכור, לסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ועיקרה פריסת הצבא הלבנוני וכוחות יוניפי"ל בדרום, והותרתו של החזבאללה מצפון לנהר הליטני. שר החוץ אלי כהן שיגר לפני כשבוע אגרת חריפה לנשיא מועצת הביטחון בדרישה לקיים דיון דחוף, שתכליתו להביא ליישום מלא של ההחלטה. כמו כן, שוחח עם עמיתיו מבריטניה וצרפת.

במקביל לפעילות הישראלית, ביירות אירחה בימים האחרונים מספר שליחים, בניסיון לבחון האם וכיצד ניתן ליישם, או לעדכן, את החלטה 1701. על-פי דיווחי התקשורת, הלבנונית בעיקר, שליח קטארי שוהה לשם כך באופן קבוע בביירות, שליח צרפתי הגיע בימים האחרונים, והשליח האמריקאי עמוס הוכשטיין, שתיווך סביב ההסכם הימי הישראלי-לבנוני, ביקר גם-כן זה לא מכבר בביירות, כמו גם בירושלים. סעודיה מעורבת גם היא.

עדות ממשית לפעילות הדיפלומטית האינטנסיבית, שמגיעה כמובן גם (ובעיקר) לפתחו של מנהיג חזבאללה, באה לידי ביטוי במאמרו של אברהים אל אמין, עורכו של העיתון "אלאח'באר" (עיתון המקורב לארגון). במאמר ארוך ומפורט (24.11), אל אמין הסביר, כי בחשיבה סביב "היום שאחרי" – הזירה הלבנונית תופסת מקום מרכזי ביותר, אולי אף יותר מעזה, מבחינתה של וושינגטון. זאת, לנוכח נפיצותה ולנוכח היותו של ארגון החזבאללה "המרכיב הראשי בציר ההתנגדות".

תום כהונתו של מפקד הצבא הלבנוני, ג'וזף עאון, מחריפה את הבעיה בלבנון ואת החשש מפני ואקום שעלול לפגוע בתפקוד הצבא. היא קשורה גם לסאגה סביב (אי) בחירתו של נשיא, כאשר שמו של עאון מככב ברשימת המועמדים המצומצמת. המערב, וכנראה גם הסעודים, מעוניינים במינויו של עאון. החזבאללה לא כל כך.

אל אמין מפרט אודות דרישותיה של וושינגטון ביחס ל "עדכון 1701":

– נסיגתם של כוחות החזבאללה מעמדותיהם לפני ה-7 באוקטובר (כלומר, צפונה), ומתן תפקיד נרחב יותר לכוחות יוניפי"ל באותן נקודות רגישות מבחינת ישראל.

– מתן סמכות לכוחות יוניפי"ל להיכנס למקומות ואתרים בהם יש חשש להימצאותם של כוחות החזבאללה. ארה"ב מבקשת גם להוסיף סעיף, שיעניק סמכות לטפל בחריגות ויהיה תחת פרק 7 (כלומר, סמכות לשימוש בכוח).

– מתן סמכויות נרחבות יותר לצבא לבנון, כולל בגבול עם ישראל, על מנת למנוע את נוכחותם של חמושים או כל גורם אחר.

– דיון מחודש, בזירה הפוליטית והציבורית במדינה, ביחס להימצאם של כוחות פלסטיניים חמושים בלבנון.

יש להתייחס בזהירות המתבקשת לנקודות המפורטות לעיל ולעד כמה הן מציגות נאמנה את מה שמתרחש מאחורי הקלעים. אולם ברור שהסוגייה נמצאת על המדוכה, ומבחינות מסוימות הפרטים הללו הינם כבר חלק מהמו"מ. מאליו מובן גם, שסוגייה זו איננה מנותקת מן הדיונים סביב אופן סיומה של המלחמה בעזה ושאלת "היום שאחרי" בהקשרה.

קשה מאד להעריך כיצד ניתן יהיה לטפל ב"תפוח האדמה הלוהט" הזה. הרבה תלוי בתוצאותיה של המלחמה בעזה ובמתכונת היום שאחרי בזירה הפלסטינית. הישגים מוחלטים מדי לישראל עלולים אולי להגביר את הסיכון להסלמה, אולם מנגד חולשה תקרין גם על מרחב התמרון, הצבאי והמדיני, בגבול הצפוני.

ניתן לשער, שיש בנמצא לא מעט "קח ותן" בין שתי הזירות, הלבנונית והפלסטינית, מבחינתם של השחקנים הראשיים: ארה"ב, איראן, ישראל והחזבאללה, וכמובן חמאס. לכל אחת מהן אג'נדה מורכבת ביותר.

ארה"ב תידרש להוכיח את יכולותיה הדיפלומטיים, ומעמדה כמעצמת העל, על מנת לרבע, ולו במקצת, את המעגל. כך גם מדינות כצרפת (לה השפעה על הזווית האנרגטית באמצעות חברת "טוטאל" הפועלת במים הכלכליים של לבנון), סעודיה וקטאר.

בשורה התחתונה, מתקיים כעת מו"מ סבוך ועקיף, בשאלת החלטה 1701 ואופן פריסתו של החזבאללה בדרום לבנון. אפשר, שדווקא המלחמה בעזה תסייע לתקן חלק מן ההפרות בלבנון מאז 2006. עוד דרך מצד שר ההיסטוריה לתרום את רישומו.

מאמר זה פורסם בזמן ישראל ב-5 בדצמבר.

הפוסט החלטה 1701 ביחס לפריסת חזבאללה בדרום לבנון על שולחן המו"מ הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
בהסכם בין ישראל ללבנון יש מפסיד אחד – חיזבאללה https://mitvim.org.il/publication/%d7%91%d7%94%d7%a1%d7%9b%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9c%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%93-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%97%d7%99/ Sat, 15 Oct 2022 16:20:51 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=8301 בעת כתיבת שורות אלה טרם אושר סופית הסכם תיחום קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, אך נראה כי הוסרו כל המכשולים לחתימתו. פרטי ההסכם מעניקים לשני הצדדים הישגים נאים, אך גם מאלצים אותם לוויתורים ולפשרות. ישראל הסכימה לקביעת קו 23 כקו הגבול הימי בין המדינות, כפי שלבנון דרשה. קו זה חוצה את מאגר הגז קאנא כך שחלקו הארי מצוי בתחומי לבנון ורק שטח קטן בידי ישראל. ויתור נוסף ביצעה ישראל כשהסכימה שגם החלק הישראלי הנכלל בתחומי המאגר יימסר ללבנון שתוכל לעשות בו שימוש לצורך חיפוש והפקת גז. בתמורה תזכה ישראל לפיצוי כספי באופן יחסי לכמות הגז שתתגלה במאגר ולגודל השטח עליו היא מוותרת. המחיר הכלכלי שתשלם ישראל לא בהכרח יהיה גבוה. ראשית, טרם הופק גז כלשהו ממאגר קאנא והפוטנציאל הטמון בו איננו ברור. שנית, השטח עליו מוותרת ישראל קטן יחסית ויזכה אותה בפיצויים ההולמים את היקף השטח שאבד. תשלום פיצויים בתמורה להעברת שטח הוא פרקטיקה רווחת בפתרון מחלוקות ימיות בין מדינות. כך למשל, במרץ 2021 הביעה ממשלת ישראל בראשות נתניהו נכונות להתקדם בכיוון של פתרון סוגיית מאגר הגז אפרודיטה/ישי מול קפריסין באמצעות ויתור ישראלי על שטח ותשלום פיצויים. במקרה הנוכחי, התשלום יגיע מחברת האנרגיה טוטאל ולא מלבנון. מבחינה כלכלית, ישראל תשלם אפוא מחיר סביר והוגן בתמורה לפתרון הסוגיה הסבוכה. עיקר הרווחים יבואו לידי ביטוי בתחומים הביטחוני והמדיני. בתמורה להסכמתה לקביעת הגבול הימי בקו 23 ולוויתור על מאגר קאנא, תזכה ישראל להכרה חוקית מטעם לבנון והקהילה הבין-לאומית ב"קו המצופים". מדובר בקו גבול בלתי-מוכר שקבעה ישראל באופן חד-צדדי עם הנסיגה מרצועת הביטחון בשנת 2000 ועובר לפחות בחלקו בתוך המים הטריטוריאליים של לבנון.

הפוסט בהסכם בין ישראל ללבנון יש מפסיד אחד – חיזבאללה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
בעת כתיבת שורות אלה טרם אושר סופית הסכם תיחום קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, אך נראה כי הוסרו כל המכשולים לחתימתו. פרטי ההסכם מעניקים לשני הצדדים הישגים נאים, אך גם מאלצים אותם לוויתורים ולפשרות.

ישראל הסכימה לקביעת קו 23 כקו הגבול הימי בין המדינות, כפי שלבנון דרשה. קו זה חוצה את מאגר הגז קאנא כך שחלקו הארי מצוי בתחומי לבנון ורק שטח קטן בידי ישראל. ויתור נוסף ביצעה ישראל כשהסכימה שגם החלק הישראלי הנכלל בתחומי המאגר יימסר ללבנון שתוכל לעשות בו שימוש לצורך חיפוש והפקת גז. בתמורה תזכה ישראל לפיצוי כספי באופן יחסי לכמות הגז שתתגלה במאגר ולגודל השטח עליו היא מוותרת.

המחיר הכלכלי שתשלם ישראל לא בהכרח יהיה גבוה. ראשית, טרם הופק גז כלשהו ממאגר קאנא והפוטנציאל הטמון בו איננו ברור. שנית, השטח עליו מוותרת ישראל קטן יחסית ויזכה אותה בפיצויים ההולמים את היקף השטח שאבד. תשלום פיצויים בתמורה להעברת שטח הוא פרקטיקה רווחת בפתרון מחלוקות ימיות בין מדינות. כך למשל, במרץ 2021 הביעה ממשלת ישראל בראשות נתניהו נכונות להתקדם בכיוון של פתרון סוגיית מאגר הגז אפרודיטה/ישי מול קפריסין באמצעות ויתור ישראלי על שטח ותשלום פיצויים. במקרה הנוכחי, התשלום יגיע מחברת האנרגיה טוטאל ולא מלבנון.

מבחינה כלכלית, ישראל תשלם אפוא מחיר סביר והוגן בתמורה לפתרון הסוגיה הסבוכה. עיקר הרווחים יבואו לידי ביטוי בתחומים הביטחוני והמדיני. בתמורה להסכמתה לקביעת הגבול הימי בקו 23 ולוויתור על מאגר קאנא, תזכה ישראל להכרה חוקית מטעם לבנון והקהילה הבין-לאומית ב"קו המצופים". מדובר בקו גבול בלתי-מוכר שקבעה ישראל באופן חד-צדדי עם הנסיגה מרצועת הביטחון בשנת 2000 ועובר לפחות בחלקו בתוך המים הטריטוריאליים של לבנון. ישראל דאגה למיקום הקו באופן שמשרת את האינטרסים הביטחוניים שלה.

אם אכן ישראל תזכה להכרה חוקית בקו זה כקו הגבול הבין-לאומי המוסכם בין המדינות, הרי שמדובר בהישג אסטרטגי מן המעלה הראשונה ובוויתור רציני מצד הלבנונים. כך יתאפשר לישראל להמשיך ולפעול בשטח המבטיח את צרכי הביטחון שלה, אך כעת תוך הכרה רשמית המעוגנת בידי החוק הבין-לאומי.

מעבר להכרה ב"קו המצופים", ההגעה להסכם על סימון קו הגבול הימי תוכל גם לאפשר את יצירתו של גורם מרסן נוסף במסגרת מאזן האימה וההרתעה המתקיים בין ישראל וחזבאללה. חשוב לא פחות, הסדרת גבול המים הכלכליים עשויה לסייע ללבנון להתמודד עם הקטסטרופה הכלכלית אותה היא חווה בשלוש השנים האחרונות – סוגיה שהיא אינטרס ישראלי ראשון במעלה.

למעשה, בדיון על מנצחים ומפסידים סביב ההסכם הנרקם נדמה שיש רק מפסיד אחד – חיזבאללה. הפסד זה נובע מעצם חתימתו של ההסכם – אם אכן ייחתם. במשך שנים סיכל הארגון השיעי כל ניסיון להידברות בין ישראל ולבנון וכל ניסיון להביא לסוג של הסדרה שיש בה הכרה – גם אם עקיפה – בישראל.

במציאות בה חיזבאללה זקוק לקיומו של קונפליקט מתמשך עם ישראל על מנת להצדיק את פעילותו ולמעשה את עצם קיומו, הרי שאי-פתרון המחלוקת הטריטוריאלית משרת היטב את האינטרס של נסראללה ומאפשר לו, כל העת, להמשיך ולהחזיק בקלף מיקוח חזק אותו יוכל להציג לציבור הלבנוני בעת הצורך.

אלא שהמשבר הכלכלי חסר-התקדים שפוקד את מדינת הארזים הפך את הצורך להגיע להסדר שכזה מול ישראל נדרש כאוויר לנשימה, ונסראללה הפנים לבסוף כי אין לו ברירה אלא לאפשר את המהלך. הארגון נמצא ככל הנראה במצב הגרוע ביותר בתולדותיו מבחינת תדמיתו בלבנון. מתנגדיו, והם הולכים ומתרבים, רואים בפעילותו את הסיבה העיקרית למשבר החמור שפוקד את המדינה, ונסראללה הבין כי אם ימשיך לסכל את המגעים יראו בו הלבנונים הגורם שהוביל לכישלון המדינה במציאת האופק ליציאה מן המשבר.

נסראללה מעוניין כמובן להפוך את ההפסד לניצחון, אם לא במובנים מעשיים, אז לכל הפחות במובן התודעתי והתעמולתי. הדבר מסביר את החרפת הטון שלו בחודשים האחרונים ואת האיומים החריפים ששיגר לעבר ישראל בעניין הבטחת זכויותיה הימיות של לבנון. הדבר גם מתקשר ככל הנראה למשבר שפרץ בשבוע האחרון עם הצגתן של דרישות חדשות בידי הצד הלבנוני לביצוע תיקונים בטיוטת ההסכם. דרישות אלה נגעו, בין השאר, לסוגיית ההכרה ב"קו המצופים" כקו הגבול הבין-לאומי ולמידת יכולתה של ישראל להשפיע על תחילת תהליך חיפוש הגז הלבנוני בשדה קאנא.

היה זה ניסיון לבנוני של הרגע האחרון לסחוט מישראל ויתורים מהותיים שיקטינו את מידת ההישג שלה. הלבנונים קיוו שבשל הבחירות המתקרבות יצליחו לסחוט מלפיד ויתורים נוספים, וכי גם האמריקנים, שלהוטים להשלים את העסקה על רקע המלחמה באוקראינה, יפעילו לחצים שיובילו אותו להתקפל.

קבלתן של דרישות חדשות אלה הייתה מעקרת את הישגיה של ישראל, וטוב עשה ראש הממשלה שדחה אותן. הלבנונים טיפסו על עץ גבוה עם דרישתם לביצוע תיקונים בהסכם. מעבר לעובדה שלבנון זקוקה להסכם הרבה יותר מישראל, מה ששיחק תפקיד חשוב בהתגמשות היא העובדה שנשיא המדינה מישל עאון צפוי לסיים את תפקידו בסוף החודש, וכבר מסתמנים קשיים מהותיים במציאת מועמד מוסכם. בנוסף, על רקע הידרדרותה המבהילה של לבנון במהלך שנות כהונתו, ההסכם עם ישראל יהיה בלי ספק ההישג הגדול והחשוב ביותר שלו ולכן היה לו אינטרס לסיים אותו. גם ללפיד ולגנץ היה אינטרס לסגור את ההסכם עתה, תקופה קצרה לפני הבחירות הצפויות.

מדובר בהסכם טוב לישראל מבחינה כלכלית, ביטחונית, מדינית וגם תודעתית. עם זה, הסכם זה אין משמעו הסכם שלום והוא אינו כולל הסדרה של הגבול היבשתי בין המדינות. לאורך שני העשורים האחרונים מקפיד חיזבאללה לטפח ולהעצים את התביעה הלבנונית הבלתי מבוססת לחוות שבעא, ויש להניח שעל רקע אובדן הקלף של "חוות שבעא הימיות", ביטוי שטבע נסראללה עצמו, ישקיע הארגון כל מאמץ לפעול למען חיזוק התביעה הלבנונית לשטח זה ולסיכול כל אפשרות של הסדרה. על כן, פתרון לסוגיה זו אינו נראה באופק, אך אם בכל זאת יושג ביום מן הימים, ייתכן ונוכל להביט בהסדרת הגבול הימי כנקודת ציון מהותית בדרך.

בינתיים פרצה בישראל סערה פוליטית בשעה שיו"ר האופוזיציה תקף בחריפות את ההסכם המתגבש ואף הגדיל לטעון כי איננו חוקי ולא יחייב את הממשלה שתקום בראשותו. נתניהו טען כי מדובר בהסכם כניעה מביש מצד ראש ממשלה חלש שנכנע לאיומיו ולתכתיביו של נסראללה, וצפוי למסור לידיו באופן אישי שטח ריבוני ישראלי ומיליארדי דולרים שישמשו אותו כדי "לרכוש ולהתחמש בטילים וברקטות שיכוונו כלפי ערי ישראל".

אף שכאמור אין מדובר בהסכם שלום, יש לברך עליו. סוף סוף יהיה לישראל גבול, גם אם הוא בינתיים ימי בלבד. כל התנגדות להסכם תהיה פוליטית מעיקרה והיא תשחק לידיו של החזבאללה. יש גבול.

 

 

המאמר פורסם ב״N12״, ב-15 באוקטובר 2022

הפוסט בהסכם בין ישראל ללבנון יש מפסיד אחד – חיזבאללה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הבחירות בלבנון – אתגר פוליטי אך עם מסר חברתי מעודד https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%90%d7%9a-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%a8-%d7%97/ Wed, 18 May 2022 21:22:54 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=7933 הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית. חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין: מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים. בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה. "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים. האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל? לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות

הפוסט הבחירות בלבנון – אתגר פוליטי אך עם מסר חברתי מעודד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.

בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.

"העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

 

 

חמאמר פורסם ב״זמן״, ב-19 במאי 2022

הפוסט הבחירות בלבנון – אתגר פוליטי אך עם מסר חברתי מעודד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המו"מ על הגבול הימי בין ישראל ולבנון – בכל זאת דרך חתחתים? https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9e-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%9b/ Sun, 20 Dec 2020 12:44:01 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=6284 מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל

הפוסט המו"מ על הגבול הימי בין ישראל ולבנון – בכל זאת דרך חתחתים? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המשא ומתן בין ישראל ולבנון לסימון הגבול הימי החל ב-14 באוקטובר, במתכונת שונה מזו העקיפה שהתקיימה לפני מספר שנים. הפעם, שתי המשלחות נועדו באופן ישיר, בחסות האו"ם ובסיועו של תיווך אמריקני אינטנסיבי.

הנסיבות הנוכחיות בלבנון, של משבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים, השרו, פרדוקסלית אולי, מעין רוח אופטימית כי ניתן יהיה להשלים את המשא ומתן במהרה. הציפיה לפשרה מהירה התבססה גם על כך ששני הצדדים קיבלו למעשה, אמנם לא באופן פורמלי וסופי, את הצעת הפשרה האמריקנית שהוצגה בפניהם בזמנו, באפריל 2012. אולם הקשיים שהתגלעו בחודשיים שחלפו מאז תחילת השיחות אינם צריכים להפתיע. מדובר, ככלות הכול, במשא ומתן בין מדינות המצויות במצב מלחמה, וטרם ניתן יהיה להגיע להסכם, נדרשים כמה סבבים של כיפופי ידיים ומחלוקות מובנות.

דווקא בעיתוי הנוכחי מעניין במיוחד לקרוא את מאמרו של פרד הוף, השליח האמריקני שתיווך בזמנו בין ישראל ולבנון. במאמר מפורט ומרתק, שפרסם הוף בתחילת דצמבר ב-Newsline Magazine, מתוארים בהרחבה מסעות הדילוגים שקיים במשך כשנתיים, 2012-2010, בין ביירות וירושלים בניסיון לצמצם את הפערים בין שני הצדדים. הוף מגלה כי הצעת הפשרה האמריקנית חילקה את אזור המריבה בין המדינות ביחס של 45 אחוזים לישראל ו-55 אחוזים ללבנון. ישראל קיבלה את ההצעה, בתנאי שגם לבנון תסכים, באגרת ששלח שר החוץ הישראלי דאז למזכירת המדינה קלינטון במאי 2012.

בצד הלבנוני התמונה הייתה מורכבת וסבוכה יותר. בפגישה שקיים הוף בביירות באותו חודש עם ראש הממשלה נג'יב מיקאתי, אמר זה האחרון שהוא מקבל את ההצעה, אולם הוא חייב להביא אותה להצבעה בקבינט, תוך שאיפה להסכמה מלאה של חבריו. הוא ביקש מהוף להיפגש עם מספר שרים כדי לעדכנם. הוף עשה כן, ולדבריו לא חש בגישה שלילית מצד איש מבני שיחו. הוא עדכן גם את מנהיג האופוזיציה דאז סעד חרירי, וגם מצידו לא נשמעה התנגדות. רק ראש הממשלה לשעבר פואד סיניורה התעקש שהאו"ם צריך להיות המתווך ולא ארה"ב.

שר האנרגיה בזמנו ג'בראן בסיל (חתנו של הנשיא הנוכחי מישל עאון) לא היה בתמונה, ועל כן הוף נועד גם אתו, ולהתרשמותו בסיל, אף כי נקט בקו "לאומני" גם בפומבי, נטה לתמוך בהצעת הפשרה אם אכן הייתה מועלית להצבעה בממשלה. אולם הרצח של ראש שירותי המודיעין הלבנוני בזמנו וויסאם אלחסן, שבוצע באותם ימים, שיבש הכול, והממשלה הגיעה במהרה לסוף דרכה. הצעת הפשרה לא הובאה להצבעה בממשלה.

נחזור לימינו אנו. ריבוי השחקנים המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות בלבנון, מתוך המדינה ומחוצה לה, מקשה מאד על ניהול משא ומתן רגיש מעין זה. אגב, הוף הדגיש במאמרו כי ברור לחלוטין שהחיזבאללה (ואיראן ברקע) היה בתמונה, ונתן אור ירוק לקיום המשא ומתן בזמנו, ומאליו ברור שכך גם כעת.

מה ניתן, אם כן, לצפות כעת?

האינטרס הלבנוני (והישראלי) בהשגת הסכם בעינו עומד. כך גם הנסיבות הקשות בהן שרויה כעת לבנון. אולם, לנוכח חילופי הממשל בוושינגטון, יש להניח שהאטה מסוימת בתיווך האמריקני בלתי נמנעת. סביר שהדרג הפקידותי המעורב במלאכת התיווך ינסה לשמור על המומנטום, ולהותיר את המשא ומתן על כנו, אולם העדרו של דרג מדיני אמריקני יעיל עד לאחר ה-20 בינואר, פירושו עיכוב בלתי נמנע.

בלבנון פנימה, המשבר מעמיק למרות שאפשר וסעד חרירי יצליח להרכיב ממשלה, ואולי לייצב, ולו במעט, את הזירה הפוליטית. יש לקוות, שההסכמה שהושגה בעמל רב, שאפשרה את קיום המשא ומתן במתכונת הנוכחית, תישמר. זה אינו מובטח, כלל ועיקר. בלבנון נשמעו קולות שמתחו ביקורת על "סממני נורמליזציה" במהלך המשא ומתן בנאקורה, אולם במקביל נשמעו גם קולות, מפתיעים למדי, שלא חששו מהסכם עם ישראל, אף הסכם שלום (למשל, בתו של הנשיא עאון).

סביר, שגורמים חיצוניים, ותורכיה בראשם, ינסו להפעיל לחץ על הממשל הלבנוני על מנת למנוע הסכם, שעלול בראייה הטורקית להעניק זריקת עידוד למהלכי שיתוף הפעולה האזוריים בשנים האחרונות, מולם היא חשה מבודדת.

מה ישראל צריכה לעשות?

שומה על ישראל לשמר את התיווך האמריקני המוצלח עד לכניסתו של הממשל החדש, כולל הבהרה לצוותו של הנשיא הנבחר ביידן, שהאינטרס הישראלי בהסכם בעינו עומד. התפקיד של האו"ם, כמטריה ונותן חסות למשא ומתן הוא חיוני, למרות שישראל איננה מתלהבת מכך באופן מסורתי. מעורבות האו"ם משרתת ומסייעת לשימור האינטרס הלבנוני במשא ומתן. ישראל יכולה גם להבהיר לחברות האנרגיה הרלוונטיות בצד הלבנוני, כי חשוב שיאיצו בצד הלבנוני לשמר את המומנטום שנוצר כעת, אם ברצונן לממש את הפוטנציאל המצוי במים הכלכליים הלבנוניים.

רוח הנורמליזציה השורה על האזור בחודשים האחרונים, אינה יכולה לכלול את לבנון. אולם, הרושם הוא, שלבנון התגברה על "מחסום הפחד" ביחס לשיחות ישירות עם ישראל. אין צורך לערער את הסטטוס קוו הרגיש שהושג. נדרש ניהול מושכל וסבלני של המשא ומתן, בתקווה שמפגש האינטרסים הנוכחי יוביל, בסופו של יום, להסכמה.

**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 20 בדצמבר 2020.

הפוסט המו"מ על הגבול הימי בין ישראל ולבנון – בכל זאת דרך חתחתים? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המשא ומתן על הגבול הימי בין ישראל ולבנון: אופטימיות זהירה, ללא פעמוני שלום https://mitvim.org.il/publication/michael-harari-israel-lebanon-maritime-border-negotiations/ Tue, 13 Oct 2020 22:09:09 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=5987 השגריר לשעבר מיכאל הררי, מאמר דעה ב"גלובס"

הפוסט המשא ומתן על הגבול הימי בין ישראל ולבנון: אופטימיות זהירה, ללא פעמוני שלום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>

מגעים בין שתי המדינות כבר התקיימו בשנים האחרונות בתיווך אמריקני, ולפני כשנה אף שררה אופטימיות, שהתבדתה, כי יובילו להסכמות בנושא הגבול הימי. כעת, לנוכח המשבר החריף בו מצויה לבנון, שאף טרם הצליחה להקים ממשלה חדשה בעקבות הפיצוץ בביירות, הבינו כלל גורמי הכוח הרלוונטיים, כולל החיזבאללה, כי אין מנוס מחידוש המשא ומתן ונקיטה במאמץ אינטנסיבי בניסיון להגיע להסכמות.

בכך ניתן יהיה לשגר מסר חיוני וחיובי לנוכח הכלכלה הקורסת, למרות שברור, שיעברו עוד שנים לא מעטות עד שהדיבידנדים המיוחלים ממצבורי הגז יבצבצו באופק. משבר הקורונה והשפעותיו השליליות על שוק האנרגיה העולמי מקשים על השקעות מידיות בחיפושי גז באזור.

המכשול העיקרי בפני הסכם ישראלי-לבנוני היה נעוץ כמעט תמיד בזירה הפוליטית הסבוכה בלבנון, מרובת השחקנים הפנימיים והחיצוניים, שמנעה את קבלת ההחלטות המתבקשות.

ואולם, הלבנונים הבינו כי על מנת להתקדם למימוש פוטנציאל האנרגיה שנמצא במים הכלכליים שלהם, חשוב שינטרלו את המחלוקת עם ישראל. כך יוכלו חברות האנרגיה הבינלאומיות, הפועלות במדינה, וקונקרטית בבלוק 9 הנושק לאזור המחלוקת, להתקדם במלאכת חיפושי הגז.

כעת, לנוכח המשבר החריף בלבנון, ואף בטרם הורכבה ממשלה חדשה, בשלו התנאים להגעה להחלטה המתבקשת. סביר גם שהחתימה על חוקת פורום הגז של מזרח הים התיכון בחודש ספטמבר המחישה שוב ללבנון – שאינה חברה בפורום – עד כמה היא מצויה בפיגור ניכר אחר שאר המדינות באזור, והגבירה את הנכונות להתקדם. הגורם הלבנוני שמוביל את המשא ומתן בנדון הוא יושב ראש הפרלמנט נביה ברי, המקובל על כלל השחקנים, בדגש על החיזבאללה.

חשוב להזכיר, שהצעה אמריקנית, לא פורמאלית, לפתרון סוגית הגבול הימי הונחה בפני שני הצדדים בעבר, וישראל ניאותה לקבלה. הלבנונים בזמנו לא הגיבו להצעה. על פי דיווחים שונים ההצעה נטתה לכיוון הלבנונים, וקבעה שקצת יותר מ-50% מהשטח שבמחלוקת יוכר כשייך להם.

חשיבותו של הסכם מבחינת ישראל, אף אם תידרש לפשרה גדולה יותר במשא ומתן הנוכחי, ברורה. יהיה בכך כדי לנטרל מוקש נפיץ ביחסים עם השכנה מצפון, והדבר ישדר מסר חיובי לשותפות האחרות של ישראל במזרח אגן הים התיכון, אף שאין לצפות להצטרפות מידית של לבנון לפורום הגז האזורי, גם במידה שיושג הסכם.

גם כעת, לאור הדיווחים על פתיחת המשא ומתן, עדיין מוקדם לברך על המוגמר. טבעו של משא ומתן להסתבך, אף אם התנאים הנוכחיים נראים מבטיחים. זאת ועוד, מדובר בלבנון, מדינה שבה מקבלי ההחלטות רבים, ומעורבותם של שחקנים חיצוניים רבה מדי ושלילית.

עם זאת, התיווך האמריקני פרואקטיבי, וכולל גם את מזכיר המדינה פומפאו, וניתן לשאוב מכך עידוד. השקת משא ומתן ישראלי-לבנוני ייזקף לזכות ממשל טראמפ בעיתוי נוח, ערב הבחירות לנשיאות. על אחת כמה וכמה אם תחול בו התקדמות משמעותית בחודש הקרוב. לבנון דרשה לאורך השנים מעורבות של האו"ם בתיווך, בעוד ישראל רצתה תיווך אמריקני בלבד. נראה שההחלטה על עצם קיומו של המשא ומתן בבסיס האו"ם בנאקורה, מספקת את שני הצדדים.

בנקודת הזמן הנוכחית, חיוני להבהיר כי מדובר במשא ומתן לפתרון סוגיית הגבול הימי בין שתי המדינות, ותו לא. אין הכוונה לדון בנקודות המחלוקת הנוגעות לגבול היבשתי או בסוגיות נוספות. בנוסף, לא מדובר במגעים הקשורים להסכמים שנחתמו לא מכבר עם איחוד האמירויות ובחריין, ולא כל שכן אין מדובר בהסכם שלום בין ישראל ולבנון. אל לישראל להרבות בהצהרות ברוח זו, שרק יסבכו את הנפשות הפועלות בלבנון, ויגבירו את הלחצים, הפנימיים והחיצוניים, להימנע מהסכמים עם "הישות הציונית".

ההתפתחויות הללו אינן קשורות במישרין למתח הגובר במזרח הים התיכון בתקופה האחרונה. כאמור, האינטרס הלבנוני (והישראלי) לפתור את סוגיית הגבול הימי היה מאז ומתמיד על השולחן, והמתין לנסיבות נוחות יותר, כפי שיש כעת. ובכל זאת, סביר שהתקדמות במישור הישראלי-לבנוני, אם תושג, תשפיע לחיוב על האווירה באזור ועשויה לסייע במאמצים הננקטים כעת להרגיע את הרוחות בין תורכיה ויוון. יש להניח, שתורכיה עוקבת מקרוב מאד אחר "רוחות הפיוס" הללו, גם על רקע מעורבותה הגוברת בלבנון בשנים האחרונות, ובוחנת את ההשלכות האפשריות על האינטרסים שלה.

אם כן, אין צורך להפריח יותר מדי יונות שלום, אולם חשוב להשלים את המשא ומתן בהצלחה. לשם כך, ראוי שישראל תתמקד בשיג ושיח מקצועי עם לבנון שיתמקד במישור האנרגטי, בו ניתן להגיע להסכמות, ותימנע מניסיון לתת למשא ומתן נופך מדיני נרחב מדי, כפי שגורמים פוליטיים מסוימים אולי מעוניינים לעשות.

**המאמר פורסם ב"גלובס", 14 באוקטובר 2020

הפוסט המשא ומתן על הגבול הימי בין ישראל ולבנון: אופטימיות זהירה, ללא פעמוני שלום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
גם לבנון טבעה בשחיתות ופילוג. ראו הוזהרנו https://mitvim.org.il/publication/%d7%92%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%97%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%a8%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%95%d7%96%d7%94%d7%a8/ Sun, 30 Aug 2020 08:27:44 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=5626 מאמר דעה, ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, אוגוסט 2020

הפוסט גם לבנון טבעה בשחיתות ופילוג. ראו הוזהרנו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הפיצוץ האדיר שהרעיד אתמול (יום ג') את לבנון לא הורגש בארץ, ובכל זאת חשתי טלטלה עזה כשצפיתי בתמונות מביירות האפוקליפטית. פעמיים ביקרתי שם בהיותי כתבת לענייני ערבים של ערוץ 9. פעמיים נדהמתי מיופיה וזוהרה. התהלכתי ברובעיה המהודרים ששוקמו באופן מדויק להפליא לאחר מלחמת האזרחים והרהרתי בגורל הטרגי של הבירה הנוצצת הזאת, שתמיד עומדת כפסע מהאסון הבא.

אף אחד לא מצפה לאסון בסדר גודל דומה למה שקרה בנמל ביירות, כמו שאף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית, ועם זאת, אילו הייתי צריכה לנקוב בשם של בירה ערבית שבה הוא עלול להתרחש, הייתי מציינת את ביירות ללא היסוס.

החורבות מתקופת מלחמת האזרחים וההפצצות הישראליות עדיין נראו בכל מקום כשביקרתי שם ב-2005 כדי לסקר את רצח רפיק אל-חרירי, ראש הממשלה שחוסל על ידי חיזבאללה כששיירתו חלפה במרכז העיר. גם אז נפער בור עצום באדמה וזכוכיות הבניינים ברדיוס של קילומטרים עפו מעוצמת ההדף. 20 בני אדם נהרגו בנוסף לחרירי. שנה לאחר מכן, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הבניינים היפים בסגנון קולוניאלי-צרפתי ששוקמו על ידי ראש הממשלה המנוח שוב רעדו מהפצצות.

כעוף החול, ביירות תמיד קמה מההריסות לאחר ששקע האבק. היא המשיכה לרקוד ולשמוח למרות פיגועים קשים, וגם בעיצומו של המשבר ב-2008, כשחיזבאללה כמעט כבש את העיר. לבנונים רבים עדיין האמינו שביירות תצליח לשמור על הפאסון אף שאחרים נהרו החוצה, ויתרו על המולדת הישנה שחנקה ואכזבה אותם.

איך משקמים חצי עיר שנמחקה כליל? בזמנו לקח על עצמו אל-חרירי המיליארדר את מלאכת הבנייה של ביירות ההרוסה לאחר מלחמת האזרחים, גייס כספים ותרם רבות לפרויקטים השונים. אבל הוא כאמור כבר 15 שנה לא בין החיים ועתה לא ברור אם יימצא מישהו בעל שיעור קומה שיושיע את המדינה מעצמה.

זה שנים רבות שמשבר משילות עצום נותן את אותותיו בלבנון. פעם זה מתבטא במשבר הזבל, פעם בחוסר יכולת לבחור נשיא או להרכיב ממשלה, פעם בפשיטת רגל. לבנון, כמו טיטאניק מזרח תיכונית, שקעה במהלך כל השנים האלה בשחיתות וסיאוב שמנעו צמיחה והתחדשות, סבלה מהיעדר משילות ומפילוג שקיטב עוד יותר את החברה הלבנונית שממילא תמיד הייתה משוסעת.

ב-2020 הפכה לבנון באופן רשמי לפושטת רגל, רעב נותן את אותותיו, המצוקה הכלכלית והחברתית גוברת ואין מי שייקח אחריות על המצב. לא נותר הרבה מה"מדינה", שבמקרה הטוב ניתן להגדירה failed state.

ישראל מגלה היום סולידריות עם לבנון, וזה חשוב מאוד, גם אם כצפוי לא היא תקבל את הסיוע שהוצע לה. אך חשוב לא פחות שלא רק נזדעזע ממראות הזוועה, אלא גם ננסה להבין: מדוע לבנון הלכה לאיבוד? מה היו התהליכים שהביאו אותה למצב הנוכחי?

בין ארצות המזרח התיכון, לבנון תמיד הייתה הכי קרובה לישראל. נופים, אוכל, קלילות, שמחת חיים. כשהתהלכתי בחוף הים של ביירות נדמה היה לי שאם אדרים קצת אגיע לטיילת בתל אביב. אבל גם בצד השלילי – של שחיתות, היעדר משילות ופילוג אדיר – יש קווי דמיון בינינו.

ישראל כמובן אינה לבנון. מנגנוני המדינה כאן יציבים ועוצמתיים הרבה יותר מאשר אי פעם היו שם. אבל גם בישראל לא ניתן לפספס את ההתרופפות של מערכי השלטון, את השסע שמונע יציבות שלטונית ואת היעדר האסטרטגיה שמאפיין את התקופה האחרונה. לא ניתן להציל את לבנון שחווה גרסה מוקטנת של אפוקליפסה, אבל אולי עוד נוכל להציל את עצמנו.

המאמר פורסם ב-Ynet, ב-5 באוגוסט 2020

הפוסט גם לבנון טבעה בשחיתות ופילוג. ראו הוזהרנו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
סולידריות היא לא רק רגש, אלא צעד פוליטי-מדיני חכם https://mitvim.org.il/publication/%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%a8%d7%92%d7%a9-%d7%90%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a2%d7%93-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99/ Wed, 26 Aug 2020 19:00:26 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=5675 מאמר דעה, ד"ר רועי קיבריק, אוגוסט 2020

הפוסט סולידריות היא לא רק רגש, אלא צעד פוליטי-מדיני חכם הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
אסון נוראי פקד את לבנון. עשרות הרוגים, אלפי פצועים והרס רב. שר הביטחון גנץ ושר החוץ אשכנזי הציעו את עזרת ישראל בציוד ובקליטת פצועים, ראש הממשלה נתניהו בדק עם שליח האו"ם מלדנוב כיצד ניתן לסייע, ונשיא המדינה ריבלין הודיע כי ישראל מושיטה יד לעזרה. הרחק מעיני התקשורת, ממשיכים לפעול ארגונים אזרחיים כמו Israel Flying Aid לגייס כספים במטרה להעביר מזון ותרופות לנזקקים בלבנון, וראש עיריית תל אביב-יפו חולדאי בחר להביע סולידריות על ידי הקרנת דגל לבנון על בניין העירייה. כלי תקשורת בינלאומיים וערביים דיווחו על מחווה זו בחיוב רב, ואפילו מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו בירך על צעד זה. אין זו הפעם הראשונה בה מוארת עיריית תל אביב בצבעי דגלים זרים. דגל מצרים התנוסס עליה לאחר פיגוע של דעא"ש, כמו גם דגלי צרפת, רוסיה, ארה"ב, סרי-לנקה, ספרד ובריטניה לאחר שנפגעו מפעולות טרור. דגלי מדינות נוספות התנוססו כאות לסולידריות במאבקן בקורונה – איטליה, סין, ארה"ב. דגל העדה הדרוזית התנוסס כאות לסולידריות עם מאבקה בחוק הלאום, ודגל הגאווה כאות לסולידריות עם דרישות השוויון של קהילת הלהט"ב.

לחרדתנו, נוכח האסון בלבנון היו דמויות פוליטיות בימין דוגמת חבר הכנסת לשעבר מהליכוד פייגלין, אשר הביעו שמחה לאיד הלבנונים. לחרדתנו, הפעם, המחווה של חולדאי, עוררה התנגדויות בקרב פוליטיקאים ימנים אחרים. חבר הכנסת סמוטריץ' קרא לא לרחם על הלבנונים, ח"כ איילת שקד טענה שהקרנת דגל לבנון שהיא מדינת אויב מבטאת "עולם הפוך", והשר פרץ טען שזה צעד שמבטא "בלבול מוסרי". הם לא היו היחידים שהתבטאו ברוח זו. נדמה שחל בלבול מוסרי וליקוי מאורות דווקא בקרבם.

הסולידריות היא רגש ופעולה המבטאים יחסים חברתיים הקושרים אנשים זה לזה. הסולידריות נשענת על תפיסה של דומות – העובדה שבסופו של דבר כולנו בני אנוש, ועל תפיסה של תלות הדדית – ההבנה שקיומה של החברה האנושית תלוי באמונות משותפות בדבר הטוב והראוי. תחושת הסולידריות היא שמאפשרת לנו לפעול יחד למען מטרות משותפות.

נוכח אסונות טבע או אסונות ידי אדם, אנשים מכל העולם מתגייסים לעזור לנזקקים ולאלו שנפגעו. כי הם דומים להם, ורגש האמפתיה מתעורר באופן טבעי. כי אנשים מבינים שגם הם היו יכולים להיות בצד הנזקק, ואולי יום אחד יצטרכו עזרה. וגם, כי קיימת אמונה משותפת שזה הדבר הראוי והנכון לעשות – להושיט יד לנזקק, להציל חיים, לתקן עולם.

לעיתים, הסולידריות באה לידי ביטוי בפעולה ממשית – משלחות חילוץ, משלוחי מזון ותרופות, בניית בתי חולים, הצטרפות להפגנות, ואפילו לחימה מול כוחות שחור דכאניים. פעמים רבות, הבעת הסולידריות באה לידי ביטוי במחוות אחרות – בהצהרות לתקשורת, במיצגי אמנות, בהפגנות תמיכה ברחוב, בשימוש ציבורי בסמלים (דוגמת כריעת הברך או האגרוף המורם, או שימוש בדגלים), ובהקשר זה לאחרונה אנו עדים רבות להארת מבני ציבור מרכזיים בדגלה של המדינה או הקהילה שנפגעה.

היסטוריית יחסי החוץ של ישראל שזורה בהפגנת סולידריות עם נזקקים. ישראל הוציאה עשרות משלחות סיוע הומניטרי לכל רחבי העולם, כמעט מיום הקמתה. משלחות רשמיות אשר יצאו לסייע לנפגעי שטפונות, מלחמות, רעידות אדמה או שריפות באלבניה, אתיופיה, ברזיל, נפאל, האיטי, הודו, הפיליפינים, ירדן, מקסיקו, ועוד ועוד.

הבעת הסולידריות של ישראל אינה מוגבלת רק למדינות ידידות והופנתה גם כלפי מדינות עמן יש מתח מדיני או אפילו מדינות אויב. ישראל סייעה לפליטים סורים, הביעה סולידריות עם איראן ועיראק בעקבות רעידת אדמה, והציעה עזרה לתורכיה לאחר רעידות אדמה גם בתקופות של משבר עמוק ביחסים.

לא רק הגופים הרשמיים של המדינה מביעים סולידריות עם נזקקים ברחבי העולם. עשרות גופים, ארגונים ואף אזרחים ישראלים פרטיים פועלים כך לאורך השנים; מאייבי נתן והתנועה הקיבוצית, דרך תנועות הנוער, ארגוני סטודנטים ומועצות אזוריות, עבור בארגוני זכויות אדם וכלה באנשים פרטיים שפשוט אכפת להם. וגם הם, לא מסתפקים במדינות רחוקות, ומסייעים לפליטים סורים בירדן, מקימים בתי ספר באי לסבוס, מנתחים ילדים מעיראק, ועוד, ועוד.

הבעת הסולידריות מופנית כלפי שלושה קהלים מרכזיים. ראשית, כלפי הנפגעים, כדי שידעו שהם לא לבד בעולם. יש מי שחושב עליהם, יש מי שדואג להם, יש מי שרוצה בטובתם, יש מי שמזדהה עם כאבם וצרתם, יש מי שמוכן לעזור. להבעת סולידריות על ידי עזרה ממשית, ישנה כמובן חשיבות מעשית לשיפור ההתמודדות עם הפגיעה, אך גם משמעות בהדגשת עוצמתה של הסולידריות.

קהל היעד השני של הפגנת הסולידריות הוא אנחנו. כלומר, מי שמביע סולידריות עם האחר. הבעת סולידריות נעשית ממקום של עוצמה כלפי מי שמקופח או נפגע. אם גם אתה נפגעת אז לא מדובר בסולידריות, אלא בשותפות גורל. הבעת הסולידריות היא מחווה של אחווה מצד מי שאינו חלק מהמשוואה ולא נפגע או מקופח. לכן, היכולת להביע סולידריות היא אישוש למצבך הטוב. היא מעידה במידה רבה על היכולת והעוצמה שיש לך. יותר מכך, הבעת הסולידריות, מחזקת את תפיסת העצמי הראוי – ומעמידה את מי שמביע סולידריות בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של "הטובים".

קהל היעד השלישי הוא הקהילה הבינלאומית. הנורמות הבינלאומיות שהתפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה, באות לידי ביטוי בשורה ארוכה של מוסדות בינלאומיים, חקיקה, אמנות, פעולות משותפות המכוונות להגברת שיתופי פעולה, והענקת סיוע לנזקקים. במסגרת הנורמות הבינלאומיות הבעת סולידריות עם כאב או צרה של אחרים נתפסת כהתנהגות ראויה להערכה. הבעת סולידריות עם מישהו שנפגע מעניקה נקודות אשראי למי שעושה זאת אשר תורמות לתדמית ולמוניטין, ומתדלקות את העוצמה הרכה של המדינה.

משכך, הבעת הסולידריות של ישראל עם אסונם של אחרים אינה צריכה להיות דילמה – היא צעד מוסרי מתבקש, והיא צעד פוליטי-מדיני חכם. לא אחת בדיאלוגים שמכון מיתווים מקיים בשנים האחרונות עם תורכיה, חוזר ועולה בקרב התורכים זיכרון הסיוע המשמעותי שישראל העניקה לתורכיה לאחר רעידת האדמה ב-1999. יותר מעשרים שנה לאחר מכן, אותו צעד אותנטי של סולידריות עדיין משחק תפקיד משמעותי ביחסים בין המדינות, עדיין מהווה מרכיב בתפיסה של ישראל ובמוניטין שלה. כך משחקות תפקיד גם תמונות בית החולים הישראלי שנפרש בהאיטי או בנפאל, כמו התמונות מכל מקום אליו הגיעה משלחת ישראלית שביקשה לעשות טוב ולעזור. הרווח כאן הוא כפול ומשולש.

נכון הדבר, שלא כל הבעת סולידריות מתקבלת ברצון על ידי הנפגע. הבעת סולידריות על ידי מי שנתפס כשותף לפוגעים או כמי שבהזדמנות אחרת בעצמו פוגע, אינה נתפסת כנאמנה ואמינה. במידה מסוימת כך ניתן להסביר תגובות צוננות של לבנונים למחוות הסולידריות הישראלית. אולם, גם תגובות אלו אין בהן כדי למנוע את הבעת הסולידריות ככל שהיא אמיתית וכנה. הבעת הסולידריות משרתת היטב את שאר קהלי היעד ומהווה הזדמנות להתחיל ולשנות את התמונה גם בקרב הלבנונים. זה יהיה נכון בעיקר אם אל המחווה הסמלית יצטרפו גם צעדים מעשיים ומתמשכים לאורך זמן – כמו טיפול בפצועים, העברת ציוד, והכשרת צוותים רפואיים – אשר הסיכויים לממשם דרך החברה האזרחית גבוהים יותר מאשר דרך הממשלה. זה יהיה נכון אם ישראל תשכיל לבצע את ההבחנה בין העם הלבנוני לבין ארגון החיזבאללה, כפי שהיא עושה זאת היטב בנוגע לעם האיראני ולמשטר האייתולות. בביטוי האחווה האנושית אנו זוכים בפנים האנושיות, וזורעים טוב.

 

 

המאמר פורסם בבלוג של מיתווים באתר "הארץ", 26 באוגוסט 2020.

הפוסט סולידריות היא לא רק רגש, אלא צעד פוליטי-מדיני חכם הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
ישראל והסכסוכים במזרח אגן הים התיכון https://mitvim.org.il/publication/israel-and-conflicts-in-the-eastern-mediterranean/ Wed, 26 Aug 2020 11:05:03 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=5599 סיכום מפגש קבוצת המחקר והמדיניות: "ישראל באגן הים התיכון"

הפוסט ישראל והסכסוכים במזרח אגן הים התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
סיכום מפגש קבוצת המחקר והמדיניות: "ישראל באגן הים התיכון", אוגוסט 2020

מסמך זה מתמקד בסכסוכים הקיימים במזרח אגן הים התיכון ובמדיניות ישראל הרצויה ביחס אליהם. הוא מבוסס על המפגש השביעי של קבוצת המחקר והמדיניות על ישראל באגן הים התיכון שהתקיים ב-28 ביולי 2020, ביוזמת מכון מיתווים, מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית והמרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. המסמך מציג בקצרה את מאפייני הסכסוכים במזרח אגן הים התיכון, ובוחן את האינטרסים והמדיניות של ישראל כלפיהם, שעיקרן שאיפה ליציבות, למימוש רווחים ממצבורי הגז, ולשיתוף פעולה אזורי בים התיכון. המסמך אינו מייצג הסכמות בין כלל המשתתפים במפגש.

א. מאפייני הסכסוכים במזרח אגן הים התיכון

ריבוי סכסוכים וריבוי שחקנים – לצד שיתופי פעולה רבים הצומחים באגן הים התיכון, מתנהלים  באזור גם סכסוכים רבים – חלקם מתמשכים, חלקם חדשים באופן יחסי, חלקם אלימים וחלקם דיפלומטים-כלכליים. הסכסוכים הבולטים הם אלה שבין תורכיה ויוון וקפריסין, הישראלים והפלסטינים, תורכיה ומצרים, ישראל ולבנון, מלחמת האזרחים בסוריה, והמלחמה מרובת השחקנים בלוב. נוסף על ריבוי הסכסוכים קיימת זיקה וזליגה בין הסכסוכים השונים (לוחמים, נשק, אינטרסים ובריתות). אחד המאפיינים המרכזיים של סכסוכים אלו הוא ריבוי השחקנים שלוקחים בהם חלק. מלבד הצדדים הישירים שנמצאים במחלוקת, מעורבים בהם גם קבוצות מקומיות, מדינות אחרות מהאזור, המעצמות העולמיות וחברות אנרגיה גלובליות.

תורכיה מול האזור – תורכיה מצאה עצמה מבודדת במידה רבה במזרח אגן הים התיכון. יש לה סכסוכים עם יוון על סימון קווי הגבול הימיים, וסכסוך עם קפריסין על סימון המים הכלכליים כמו גם הסכסוך המתמשך בצפון קפריסין. היא מסוכסכת עם מצרים על רקע אידיאולוגי ומתחרה בה כמרכז אנרגיה אזורי, והמתיחות עם ישראל הלכה וגברה ככל שהסיכוי לקידום צינור הולכת גז מישראל לתורכיה ירד, ויחסי ישראל עם מצרים, קפריסין ויוון הלכו והתחזקו. בנוסף, תורכיה התערבה במלחמת האזרחים בסוריה, שם היא נאבקת בעיקר בכוחות הכורדים, והתערבה במלחמת האזרחים בלוב, שם היא נלחמת לצידו של משטר סראג' בטריפולי. היא אף חתמה עמו על הסכם סימון גבולות ימיים המבטל את תביעת זכויות המים הכלכליים של יוון, ועוררה בכך התנגדות רבה מצד שאר המדינות באזור. בידודה בא לידי ביטוי גם בהיעדרה מפורום הגז של מזרח אגן הים התיכון (EMGF). על מנת לצאת מהבידוד ולחזק את מעמדה האזורי, מפעילה תורכיה מדיניות אסרטיבית, תחת אסטרטגיה בשם "המולדת הכחולה", ומנצלת את עוצמתה הימית ונכונותה להפעיל כוח צבאי על מנת לאלץ את השחקנים האחרים להתייחס לקיומה ולהתחשב באינטרסים שלה באזור. במצב עניינים שכזה, נדמה שפתיחה מחדש של תהליך השלום בצפון קפריסין אינה עומדת על הפרק בזמן הקרוב.

סוריה ולבנון – מדינות אלו הן מוקד של אי-יציבות אזורית, ומהוות מרחב השפעה של איראן. סוריה כשלה לתוך מלחמת אזרחים בה לוקחות חלק גם איראן, רוסיה ותורכיה, לצד כוחות נוספים מהאזור. תנועת הפליטים הפנימית והאזורית בעקבות המלחמה מערערת את היציבות מעבר לגבולותיה. בלבנון, נדמה שארגון החזבאללה פועל לשרת את האינטרסים של איראן, יותר מאשר את אלו של לבנון. ככלל, איראן משקיעה מאמצים רבים להפוך את שטחי סוריה ולבנון לגשר יבשתי בינה ובין הים התיכון. ללבנון סכסוכי גבול יבשתי וימי עם ישראל.

האנרגיה כמקור לשיתופי פעולה ולסכסוכים – מרכיב חשוב בשיתופי הפעולה בין ישראל, מצרים, קפריסין ויוון הוא הגז הטבעי שהתגלה במימי הים התיכון. בעבר הלא רחוק, גם שיפור היחסים בין ישראל ותורכיה נשען על הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה. דוגמה בולטת לתרומת האנרגיה לקידום שיתופי פעולה ניתן לזהות בהקמת ה-EMGF בקהיר בתחילת 2019. דוגמה נוספת היא הסכמי ייצוא הגז שנחתמו בין ישראל ומצרים, ובין ישראל וירדן. יחד עם זאת, המרכיב האנרגטי נמצא גם בליבם של סכסוכים רבים. הוא מרכיב מרכזי בסכסוכים בין תורכיה ויוון וקפריסין על סימון הגבולות הימיים, הוא מרכיב נוסף בתחרות בין תורכיה ומצרים על הפיכתן למרכז אנרגיה אזורי, והוא מרכזי מאוד בסכסוך בלוב, שם שחקנים מקומיים, אזוריים ומעצמות רבים על גישה למקורות הנפט במדינה.

מאזן הכוחות והמאבק הגלובלי באים לידי ביטוי במזרח הים התיכוןבחירתה של ארה"ב לצמצם את נוכחותה באזור אגן הים התיכון, אשר מתבטאת בין היתר בצמצום הנוכחות של הצי השישי, מייצרת ואקום אליו נכנסים שחקנים אחרים. רוסיה נהנית מנסיגתה של ארה"ב ומרחיבה את פעילותה והשפעתה באזור, וכך גם הצי התורכי שזוכה לחופש פעולה רב יותר. נסיגתה של ארה"ב מהאזור, מלווה בהתרחקות בין ארה"ב ותורכיה, מתיחות מתמשכת וגדלה בין תורכיה ונאט"ו, והתקרבות בין תורכיה ורוסיה. הדבר בולט בעסקאות נשק שמקדמת תורכיה ובשאלת המעורבות שלה בפרויקטים ביטחוניים של נאט"ו. בלוב, מאידך, תורכיה ורוסיה נמצאות משני עבריו השונים של המתרס. הסכסוכים באגן הים התיכון מאתגרים את הקונצנזוס האירופי. למדינות אירופיות שונות יש אינטרסים שונים בנוגע לסכסוכים באגן הים התיכון. צרפת, למשל, מחזיקה באינטרסים המנוגדים לאיטליה בזירה הלובית ומול תורכיה. לעומת זאת, גרמניה, לאור מרכזיותה באיחוד האירופי וקשריה עם תורכיה, מובילה מהלכים של גישור בין תורכיה ויוון וקפריסין.

ב. האינטרסים והמדיניות של ישראל ביחס לסכסוכים באזור

ישראל כמדינה מייצבת באגן הים התיכון – האינטרס הישראלי הוא שמזרח אגן הים התיכון יתבסס כאזור יציב של שיתופי פעולה. לכן, היכן שישראל יכולה לסייע ביישוב סכסוכים ובתיווך בין ניצים, עליה לעשות זאת תוך הישענות על הניסיון שצברה מהסכסוכים בהם היא עצמה מעורבת. עליה לגוון את מערכות היחסים שלה באור, לייצר קשרים עם כמה שיותר שחקנים ולהרחיב את תחומי שיתופי הפעולה. על ישראל גם לשתף פעולה עם ארגונים ומוסדות אזוריים – ברמה הממשלתית והחברה האזרחית – לסייע בקידומם ולעודד את הפיכתם לכמה שיותר מכלילים.

ישראל לא מהאו"ם ועליה לעמוד לצד בעלות בריתה הקרובות יותר – בניהול המערכה מול מלחמת האזרחים בסוריה, התבססות איראן במרחב ואי-היציבות בלבנון, אחד הנכסים של ישראל הוא היכולת לקיים שיח ודיאלוג עם הרוסים ועם הסינים, אשר מעמיקים את מעורבותם במדינות אלו ושמהווים גורמים שעל ישראל לגייס לטובת שמירה על האינטרסים שלה. על ישראל לשאוף ולשפר גם את יחסיה עם תורכיה, וזאת מבלי לפגוע באינטרסים של בנות בריתה העיקריות באזור – קפריסין, יוון ומצרים. כך, לצד הרצון לשמור על מדיניות לא-אקסקלוסיבית ולהתרחק מהסכסוכים ככל שהיא יכולה, על ישראל לעמוד לצד בעלות בריתה הקרובות, ולדאוג לאינטרסים שלה בסבך הסכסוכים. עליה לתמוך במצרים אשר חשובה לה מבחינה אסטרטגית, ולתמוך ביוון וקפריסין עמן היא מתחזקת ומפתחת מערכת יחסים קרובה. אסור לישראל לקבל את המהלך התורכי לסימון גבול ימי משותף עם לוב.

המשך ניצול מרכיב האנרגיה לקידום שיתוף פעולה אזורי – הפוטנציאל הגלום במצבורי הגז הטבעי שבמימיה הכלכליים של ישראל הולך ופוחת נוכח משבר האנרגיה, תנאי השוק והחלופות הקיימות. ישראל נמצאת היום בעודף כושר הפקה לשוק המקומי, וכניסתם של מאגרי תנין וכריש לשוק, שנדחתה כרגע לרבעון האחרון של 2021, מטילים ספק נוסף בנוגע לכדאיות הכלכלית של הקידוחים. בה בעת, הדבר מעניק הזדמנויות נוספות לייצוא הגז. גם סימני השאלה סביב כדאיות צינור הולכת הגז מישראל לאירופה (צינור EastMed) הולכים ומצטברים. אולם, בינתיים על ישראל להמשיך ולהחזיק ברעיון צינור הגז, כערוץ אשר מחזק את הקשרים עם קפריסין ויוון, וייתכן שגם איטליה. ה-EMGF סובל אף הוא ממשבר הקורונה ומשבר האנרגיה הנלווה לו, אך הוא ממשיך להחזיק בפוטנציאל גדול לחיזוק שיתופי הפעולה האזוריים. על ישראל לפעול שהפורום יתרחב ויכלול גם את שרי החוץ של המדינות המשתתפות, ולא רק את שרי האנרגיה שלהן, ויעסוק בכלל נושאי האנרגיה (ולא רק בגז טבעי), תוך דגש על אנרגיה מתחדשת. ובכל מקרה, על ישראל להיערך למעבר לאנרגיה מתחדשת ולנצל את מאגרי הגז שלה לטובת ייצוא של מוצרים מתקדמים (למשל, מימן).

גיוס כוחות מייצבים מחוץ לאזור – אחד הנכסים המרכזיים שעומד לרשותה של ישראל הוא היחסים המיוחדים שלה עם ארה"ב. יחסים אלה מעצימים את כוחה האזורי של ישראל, והיא יכולה בעזרתם לסייע לבעלות בריתה באזור. על ישראל לעודד את ארה"ב להישאר נוכחת באזור. לשם כך, עליה לטפח את הקשר הדו-מפלגתי עם ארה"ב, ולקחת בחשבון כי ייתכן שבינואר 2021 יכנס לבית הלבן נשיא דמוקרטי. שחקניות נוספות עמן צריכה ישראל לעבוד בשיתוף פעולה באזור הן צרפת, אשר עומדת לצידן של יוון וקפריסין מול תורכיה, וגרמניה שמסוגלת להוביל לדיאלוג אזורי ולהביא להסכמות. ניתן ורצוי לשתף פעולה עם גורמים בינלאומיים נוספים שפועלים לייצב את האזור, או שיש להם פוטנציאל לעשות כן.

הפוסט ישראל והסכסוכים במזרח אגן הים התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
כישלון הסיוע הבינלאומי עלול לקרוע את לבנון מבפנים https://mitvim.org.il/publication/%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%90%d7%aa-%d7%9c/ Tue, 18 Aug 2020 10:21:09 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=5653 מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, וואלה, אוגוסט 2020

הפוסט כישלון הסיוע הבינלאומי עלול לקרוע את לבנון מבפנים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הפיצוץ בנמל ביירות ותוצאותיו הטראגיות המחיש באופן מסמר שיער את עומק המשבר בו מצויה לבנון. עוד קודם לכן, סערה המדינה בחודשים האחרונים בשלל הפגנות ומחאות, לנוכח פשיטת הרגל הכלכלית שעל סיפה ניצבת לבנון, אל מול מערכת פוליטית מושחתת, מפורדת וחסרת אונים.

המשבר הנוכחי מקורו בכמה גורמים עיקריים: מערכת פוליטית שמבוססת על נוסחה ייצוגית של הפסיפס הדתי-עדתי, שלמעשה איננה מאפשרת שלטון יעיל. זו הובילה כזכור למלחמת אזרחים כמו גם להתערבות תכופה של פטרונים חיצוניים; משבר כלכלי שהעמיק עד מאוד בתקופה האחרונה, אמנם לנוכח נסיבות חיצוניות אך בעיקר עקב שחיתות נרחבת, שראש ממשלת לבנון המתפטר הודה כי מגיעה לכל שכבות השלטון והחברה; מעורבות ממושכת ובוטה של שחקנים חיצוניים רבים לאורך השנים ובהם סוריה, ערב הסעודית ואיראן; ההשלכות האזוריות של האביב הערבי, שהחלישו את העולם הערבי ושאפשרו לאיראן להגביר את השפעתה ואחיזתה בלבנון.

ניתן לשרטט מספר אפשרויות לכיוונים שאליהם המשבר עשוי להוביל.

הראשונה, והרצויה ביותר, היא שהמערכת הפוליטית הלבנונית תצליח להתעלות על עצמה ולייצר ממשלת מעבר שתהווה כתובת ראויה לסיוע הבינלאומי המובטח, ושתיערך לבחירות חדשות. נשיא לבנון קיבל אתמול את התפטרות הממשלה וביקש שתישאר כממשלת מעבר, אולם בנסיבות הנתונות קשה להאמין שניתן יהיה להתגבר על חילוקי הדעות העמוקים בין הגורמים השונים בלבנון, ובעיקר שממשלה שכזו תזכה לאמון הציבור.

השנייה, שניתן לכנותה החלופה האזורית, מצפה להתעשתות מצד מדינות ערביות פרגמטיות, ובראשן מצרים וערב הסעודית, שתפשלנה שרוולים, ראשית מדיניים, על מנת לסייע לייצב את המשבר הנוכחי. דווקא איחוד האמירויות הערביות מסתמנת כמי שיכולה להיות שחקן אזורי משמעותי שמוכן להשקיע בלבנון, וישנה שאלה אם ערב הסעודית תהיה מוכנה לחבור אליה בהקשר זה.

אף טורקיה מגלה עניין במעורבות בשיקום לבנון, מה שעשוי ליצור דינמיקה מעניינת, ואולי גם בעייתית. מכל מקום, האפשרות של מעורבות משמעותית של מדינות שונות באזור נראית כבעלת סיכויים נמוכים, לנוכח חולשתן של רבות ממדינות אלו ומעורבותן – ללא הצלחה יתרה – בסכסוכים אזוריים אחרים.

על רקע זה, דומה כי החלופה של התגייסות מהירה ואסרטיבית של הקהילה הבינלאומית על מנת לנתב סיוע חירום מיידי ללבנון, ובהמשך מתן סיוע כלכלי נרחב שמותנה ברפורמות עמוקות, כלכליות ופוליטיות, נראית כמעשית ביותר, לפחות בשלב הקרוב. הובלה צרפתית, לנוכח תחושת האחריות והמחויבות ההיסטוריים, מתבקשת לנוכח היעדרה של ארצות הברית מן הזירה. צרפת כבר החלה לפעול – הנשיא מקרון ביקר בביירות, ומפגש תורמים בינלאומי התקיים ביוזמה צרפתית.

כישלון החלופות הללו יוביל, סביר להניח, להתדרדרות מאבקים פנימיים אלימים במעורבות של גורמים חיצוניים לרוב, ולמעשה, למודל דומה בו אנו חוזים בימים אלו בלוב. הזירה הלבנונית תהפוך לזירת התגוששות בין שורה ארוכה של שחקנים חיצוניים, אזוריים בעיקר, שאמנם יבקשו לסייע בשיקומה של לבנון, אולם עיקר עניינם יתמקד בחיזוק מעמדם האזורי על חשבון, או באמצעות, לבנון.

ומה טוב לישראל? ברור מאליו שישראל שואפת לנצל את המשבר בכדי לפגוע במעמד חיזבאללה במדינה, ובדגש על החלשתה של המעורבות האיראנית במדינה. כמו כן, בעינו עומד האינטרס הישראלי לייצב את המדינה ומוסדותיה המרכזיים, חיזוק מעמדו של צבא לבנון (על חשבון חיזבאללה), והידוק הקשר בין לבנון ומדינות שישראל מצויה עימן בקשרים טובים וחולקת עימן אינטרסים משותפים. אולם, בנסיבות הנוכחיות ראוי שישראל תמשוך ידיה ממעורבות מדינית, או ביטחונית, על מנת שלא לספק למן דהוא עילה לגרירתה לזירה המדממת. מעורבות ישראלית בלבנון התגלתה, כזכור לנו היטב, כיומרנית ונדונה לכישלון. ראוי להותיר את המלאכה לקהילה הבינלאומית במקביל להצעה לסיוע הומניטרי, אמנם מבלי לצפות להיענות לבנונית נלהבת מדי.

המאמר פורסם ב"וואלה", ב-14 באוגוסט 2020

הפוסט כישלון הסיוע הבינלאומי עלול לקרוע את לבנון מבפנים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>