ארכיון מזרח תיכון - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/מזרח-תיכון/ מתווים Mon, 25 Dec 2023 13:42:46 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.1 https://mitvim.org.il/wp-content/uploads/fav-300x300.png ארכיון מזרח תיכון - Mitvim https://mitvim.org.il/tag/מזרח-תיכון/ 32 32 המזה"ת מתעצב מול עינינו ואנחנו עדיין עסוקים בחיסולים https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%96%d7%94%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%a2%d7%a6%d7%91-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a1/ Thu, 18 May 2023 10:50:19 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=9537 סעודיה, איראן, האמירויות, סוריה, רוסיה וסין מייצרות מציאות אסטרטגית חדשה. וישראל? היא מתמקדת בעצימת עיניים, מבצעים טקטיים וריחוק מארה"ב.

הפוסט המזה"ת מתעצב מול עינינו ואנחנו עדיין עסוקים בחיסולים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> 12 שנה לאחר שסוריה הושעתה מחברותה בליגה הערבית ישתתף הנשיא בשאר אסד בכינוס של הארגון ביום שישי בריאד בירת סעודיה. חזרתה של סוריה, שקודמה על ידי איחוד האמירויות וירדן, היא רק אחד מהשינויים האסטרטגיים המתרחשים בימים אלה סביבנו במזרח התיכון.

בחסות סין מתאוששת איראן מהסנקציות המערביות ומשקמת את יחסיה עם סעודיה ועם איחוד האמירויות, מהלך שמקרב לסיומו גם את העימות עם החות'ים בתימן, שעד כה נהנו מתמיכה של טהרן. הסינים השכילו לנצל את היציאה האמריקנית מהסכם הגרעין, שפירקה את הקואליציה הבינלאומית שבנה ממשל אובמה, בכדי לאפשר לאיראן דרך מילוט מהסנקציות בתמורה לשיתוף פעולה אסטרטגי. גם רוסיה לא טומנת את ידה בצלחת ומעמיקה את שיתוף הפעולה עם האייתוללות על רקע המלחמה באוקראינה.

אל מול ההתפתחויות האזוריות הללו היה ניתן לצפות שגם ישראל תפעל באופן אסטרטגי, אבל בשנים האחרונות היא נטשה כמעט לחלוטין את המחשבה על ההתמודדות עם שינויי העומק האזוריים ומתרכזת בטקטיקה. פחות הסכמים, יותר מבצעים דוגמת "מגן וחץ". הסכמי אברהם שנחתמו לפני קרוב לשלוש שנים כתוכנית חליפית למניעת הסיפוח שתכנן בנימין נתניהו לקבל מ"עסקת המאה" של דונלד טראמפ היו הפעם האחרונה שבה לקחה ישראל חלק במהלכים האסטרטגיים האזוריים. מאז המזרח התיכון התקדם ואנחנו נשארנו מאחור. אמירתו של הנרי קיסינג'ר מלפני כיובל שנים, שלפיה "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים", תקפה מאי פעם ומובילה אותנו לדרך מדינית ללא מוצא.

נתניהו, שלכוד, אם מרצון ואם מכורח, בממשלה ימנית קיצונית, מגלה שהמחיר של תחזוק קואליציה משיחית הוא התרחקות מבעלות ברית. הביקור של איתמר בן גביר בהר הבית הביא לביטול הביקור של ראש הממשלה באיחוד האמירויות. גם ההזמנה מהבית הלבן עדיין לא נשלחה ונתניהו מגלה שככל שהאמריקנים מתרחקים ומאבדים בו עניין, גם מדינות האזור מאבדות עניין בישראל. חוזקתנו הגדולה ביותר עד כה הייתה היותנו הגשר לבעלת הברית ארה"ב, וכשהגשר רעוע אנחנו הופכים להרבה פחות נחשקים או רלוונטיים.

פתגם ערבי עתיק אומר ש"בתנועה יש ברכה" (في حركة بَرَكة), וישראל מתעקשת להיתקע במקום, בלי מו"מ עם הפלסטינים או שיח אזורי. התוצאה היא עוד ועוד משברים טקטיים, עוד מבצעים ועוד חיסולים שלא מובילים אותנו לשום מקום. לישראל אין אסטרטגיית יציאה, לא ממבצעים צבאיים וגם לא מהמציאות היומיומית המדממת.

בניגוד אלינו, מדינות האזור כן דואגות לתנועה מתמדת. הן מחדשות קשרים ישנים, כורתות בריתות חדשות ומייצרות מציאות חדשה שישראל אינה חלק ממנה. זו אינה גזירת גורל. ישראל יכולה להיות חלק מהאזור רק אם תפנים את המקום המרכזי שיש לסוגייה הפלסטינית (למרות הסכמי אברהם, שבאו לעולם בתמורה לוויתור על פנטזיית הסיפוח המסוכנת).

מי שחולם על שלום עם סעודיה צריך להתחיל בשיח משמעותי עם הפלסטינים. הדרך לריאד עוברת ברמאללה ובחידוש האמון מול וושינגטון, שנסדק לא רק על רקע ההפיכה המשטרית אלא גם בשל חוסר המעש המדיני ומהכניעה לעוד ועוד פרובוקציות מימין כגון עליות להר הבית, צעדי סיפוח דה-פקטו והסכמים קואליציוניים שיובילו לסיפוח דה-יורה. אנחנו זקוקים לאמריקנים כדי לחזור ולקחת חלק במהלכים האזוריים, ואנחנו זקוקים להידברות עם הפלסטינים כדי לייצר תקווה ואופק מדיני במקום לחיות מסבב לסבב, מפיגוע לפיגוע.

המאמר פורסם ב"ynet" ב18 למאי.

הפוסט המזה"ת מתעצב מול עינינו ואנחנו עדיין עסוקים בחיסולים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> קיימות מדינית אקלימית: ליבת מדיניות החוץ במאה ה-21 https://mitvim.org.il/publication/%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97/ Thu, 02 Mar 2023 12:03:26 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=9088 נייר מדיניות זה מציג את המושג 'קיימות מדינית-אקלימית' אשר מתרגם את עקרונות הקיימות לשדה המדיני. המושג מניח מסגרת תפיסתית רלבנטית למאה העשרים ואחת לעיצוב מדיניות חוץ המתכתבת עם האתגרים המרכזיים העכשוויים. שינויי אקלים נתפסים בתור האתגר הגדול ביותר שהאנושות מתמודדת מולו, וכבר היום הם משפיעים על כל היבט בחיינו. שינויים אלה מובילים לעיצוב מחדש של תפקיד המדינה בעת הנוכחית. ככל שהמערכת המדינית תשכיל לאמץ עקרונות של קיימות לתוך תהליכי החשיבה והעשייה בתחום החוץ, כך יהיו לה כלים מותאמים ואפקטיביים יותר להתמודד עם משבר האקלים והשלכותיו, ויכולת למנף את המשבר להזדמנויות. המאמר מציע ארבעה עקרונות יסודיים לקיימות: עתיד, שיוויון, סביבה ומגוון – אשר צריכים לעמוד גם בבסיס המעשה המדיני. הוא מדגיש את העובדה כי שינוי סביבתי שלוב בשינויים כלכליים וחברתיים וכי יש להגדיר מחדש את המדדים שמשמשים אותנו להעריך את הטוב הרצוי גם בשדות הפעולה הללו. אימוץ המסגרת של קיימות מדינית-אקלימית מציעה בין היתר לקבל החלטות על בסיס תמונת עתיד, לבסס תהליכי עבודה בין מגזריים, להישען על המתודה המדעית, לחזק את ניהול המשאבים המקומי ועוד. בהיבט של מדיניות חוץ ובהקשר הישראלי שלה, קיימות מדינית-אקלימית מציעה ליצור מערכי שותפויות אזוריים ולחזק את החוסן האזורי, לחבר בין השתלבותה של ישראל במזרח התיכון לבין קידום שלום ישראלי-פלסטיני, להגדיר מחדש מי עושה מדיניות חוץ ולנתח מרחבים גיאוגרפיים גם במנותק מהגבולות הפוליטיים. אימוץ המסגרת התפיסתית של קיימות מדינית-אקלימית מחייבת לבחון כל פעולה מדינית דרך שתי רגלים ולשאול האם פעולה זו היא בת קיימא מבחינה מדינית והאם היא בת קיימא מבחינה אקלימית? המאמר מציע מספר כיוונים לבחינה של שאלות אלו דרך שימוש במדדים פשוטים ובהירים.

הפוסט קיימות מדינית אקלימית: ליבת מדיניות החוץ במאה ה-21 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> נייר מדיניות זה מציג את המושג 'קיימות מדינית-אקלימית' אשר מתרגם את עקרונות הקיימות לשדה המדיני. המושג מניח מסגרת תפיסתית רלבנטית למאה העשרים ואחת לעיצוב מדיניות חוץ המתכתבת עם האתגרים המרכזיים העכשוויים. שינויי אקלים נתפסים בתור האתגר הגדול ביותר שהאנושות מתמודדת מולו, וכבר היום הם משפיעים על כל היבט בחיינו. שינויים אלה מובילים לעיצוב מחדש של תפקיד המדינה בעת הנוכחית. ככל שהמערכת המדינית תשכיל לאמץ עקרונות של קיימות לתוך תהליכי החשיבה והעשייה בתחום החוץ, כך יהיו לה כלים מותאמים ואפקטיביים יותר להתמודד עם משבר האקלים והשלכותיו, ויכולת למנף את המשבר להזדמנויות. המאמר מציע ארבעה עקרונות יסודיים לקיימות: עתיד, שיוויון, סביבה ומגוון – אשר צריכים לעמוד גם בבסיס המעשה המדיני. הוא מדגיש את העובדה כי שינוי סביבתי שלוב בשינויים כלכליים וחברתיים וכי יש להגדיר מחדש את המדדים שמשמשים אותנו להעריך את הטוב הרצוי גם בשדות הפעולה הללו. אימוץ המסגרת של קיימות מדינית-אקלימית מציעה בין היתר לקבל החלטות על בסיס תמונת עתיד, לבסס תהליכי עבודה בין מגזריים, להישען על המתודה המדעית, לחזק את ניהול המשאבים המקומי ועוד. בהיבט של מדיניות חוץ ובהקשר הישראלי שלה, קיימות מדינית-אקלימית מציעה ליצור מערכי שותפויות אזוריים ולחזק את החוסן האזורי, לחבר בין השתלבותה של ישראל במזרח התיכון לבין קידום שלום ישראלי-פלסטיני, להגדיר מחדש מי עושה מדיניות חוץ ולנתח מרחבים גיאוגרפיים גם במנותק מהגבולות הפוליטיים. אימוץ המסגרת התפיסתית של קיימות מדינית-אקלימית מחייבת לבחון כל פעולה מדינית דרך שתי רגלים ולשאול האם פעולה זו היא בת קיימא מבחינה מדינית והאם היא בת קיימא מבחינה אקלימית? המאמר מציע מספר כיוונים לבחינה של שאלות אלו דרך שימוש במדדים פשוטים ובהירים.

הפוסט קיימות מדינית אקלימית: ליבת מדיניות החוץ במאה ה-21 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ישראל חייבת לוודא שחשיבות השמירה על היציבות במצרים תיוותר בעינה https://mitvim.org.il/publication/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%93%d7%90-%d7%a9%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99/ Sun, 05 Feb 2023 12:57:50 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=8979 המצב הכלכלי מהווה סוגיה קבועה בכל משטר מכהן במצרים לנוכח האתגרים העצומים – אוכלוסייה גדלה והולכת, מיעוט מקורות הכנסה ומדיניות כלכלית שלא מצליחה לקדם רפורמות חיוניות. המצב החמיר בשנים האחרונות עקב משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה. ייצוא הגז ממצרים אומנם התגבר, הגיע לכמויות שיא ואף נמכר במחירים גבוהים, אולם אינו מספיק כדי להתמודד עם ההוצאות הכבדות. לאחרונה, המצב החריף יותר, באופן שנשמעים קולות המזהירים מאפשרות של חדלות פירעון. הנתונים הכלכליים של שכנתנו מדרום מדאיגים ביותר. החוב הלאומי עומד על יותר מ־220 מיליארד דולר, מתוכו כ־155 מיליארד חוב חיצוני; מחצית מתקציב המדינה מיועדת להחזרת חובות; והלירה המצרית איבדה קרוב למחצית מערכה ושערה עומד סביב 30־32 לירה לדולר. מצרים נשענת באופן מסורתי על הלוואות מקרן המטבע ועל תמיכה מצד מדינות המפרץ בדגש על סעודיה והאמירויות. אלו האחרונות ניתנות באמצעות הפקדות מסיביות במצרים, שמשפרות את מאזן התשלומים וקופת המדינה, ובמתן ערבויות להלוואות ממוסדות בינלאומיים. התמיכה מבוססת על חשיבותה העצומה של מצרים ליציבות האזורית, ועל כך שמשטרו של עבד אל־פתאח א־סיסי ניצב איתן מול האסלאם הפוליטי.האינטרסים הללו עומדים בעינם גם כעת. למרות זאת, לאחרונה ניתן לחוש ברמזים שמא חל שינוי בגישתן של מדינות המפרץ. שר האוצר הסעודי אמר במהלך הכינוס הכלכלי בדאבוס כי בעבר נהגו לסייע באמצעות מענקים והפקדות ללא תנאים, אולם כעת עובדים עם מוסדות מימון בינלאומיים, שברצונם לראות רפורמות. סימנים מדאיגים נוספים התעוררו לנוכח היעדרן של סעודיה וכווית מכינוס חירום שאיחוד האמירויות יזמה במחצית ינואר, שנועד לבחון דרכים לסייע למצרים ולירדן. פרשנויות נוספות נתנו ביטוי נוקב ומדאיג למשבר הכלכלי במצרים. ד”ר ח’ליל אל־ענאני, במאמר שכותרתו “האם מנהיגי מדינות המפרץ נוטשים את מצרים?”, עמד

הפוסט ישראל חייבת לוודא שחשיבות השמירה על היציבות במצרים תיוותר בעינה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המצב הכלכלי מהווה סוגיה קבועה בכל משטר מכהן במצרים לנוכח האתגרים העצומים – אוכלוסייה גדלה והולכת, מיעוט מקורות הכנסה ומדיניות כלכלית שלא מצליחה לקדם רפורמות חיוניות. המצב החמיר בשנים האחרונות עקב משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה. ייצוא הגז ממצרים אומנם התגבר, הגיע לכמויות שיא ואף נמכר במחירים גבוהים, אולם אינו מספיק כדי להתמודד עם ההוצאות הכבדות. לאחרונה, המצב החריף יותר, באופן שנשמעים קולות המזהירים מאפשרות של חדלות פירעון.

הנתונים הכלכליים של שכנתנו מדרום מדאיגים ביותר. החוב הלאומי עומד על יותר מ־220 מיליארד דולר, מתוכו כ־155 מיליארד חוב חיצוני; מחצית מתקציב המדינה מיועדת להחזרת חובות; והלירה המצרית איבדה קרוב למחצית מערכה ושערה עומד סביב 30־32 לירה לדולר. מצרים נשענת באופן מסורתי על הלוואות מקרן המטבע ועל תמיכה מצד מדינות המפרץ בדגש על סעודיה והאמירויות. אלו האחרונות ניתנות באמצעות הפקדות מסיביות במצרים, שמשפרות את מאזן התשלומים וקופת המדינה, ובמתן ערבויות להלוואות ממוסדות בינלאומיים.

התמיכה מבוססת על חשיבותה העצומה של מצרים ליציבות האזורית, ועל כך שמשטרו של עבד אל־פתאח א־סיסי ניצב איתן מול האסלאם הפוליטי.האינטרסים הללו עומדים בעינם גם כעת. למרות זאת, לאחרונה ניתן לחוש ברמזים שמא חל שינוי בגישתן של מדינות המפרץ. שר האוצר הסעודי אמר במהלך הכינוס הכלכלי בדאבוס כי בעבר נהגו לסייע באמצעות מענקים והפקדות ללא תנאים, אולם כעת עובדים עם מוסדות מימון בינלאומיים, שברצונם לראות רפורמות. סימנים מדאיגים נוספים התעוררו לנוכח היעדרן של סעודיה וכווית מכינוס חירום שאיחוד האמירויות יזמה במחצית ינואר, שנועד לבחון דרכים לסייע למצרים ולירדן.

פרשנויות נוספות נתנו ביטוי נוקב ומדאיג למשבר הכלכלי במצרים. ד”ר ח’ליל אל־ענאני, במאמר שכותרתו “האם מנהיגי מדינות המפרץ נוטשים את מצרים?”, עמד על האינטרסים של מדינות המפרץ לתמוך בממשל המצרי, אולם תהה שמא אלו מפקפקים ביכולתו של א־סיסי להתמודד עם המצב. בנוסף מנה את הפרויקטים הגרנדיוזיים שהוא מוביל, כבנייתה של עיר הבירה המנהלית החדשה, ואת השליטה המעמיקה של הצבא במשק המצרי.

כותרת נוספת נוסח זו באתר הלבנוני DARAJ תהתה אם “ההיסטוריה חוזרת על עצמה” ואף השוותה בין חובותיה של מצרים בתקופתו של א־סיסי לאלו של החד’יב אסמעיל (!), ששלט במצרים במאה ה־19 והותיר חובות כבדים שהגבירו עד מאוד את התלות באימפריה הבריטית (השוואה היסטורית לא מחמיאה, עם קונוטציות בעייתיות).

יש להבין את נימות הביקורת כמעין קריאות השכמה לנחיצותן של רפורמות מתבקשות. אומנם שוררת דאגה מפני השלכות בעייתיות על הזירה הפנימית, אולם נראה שהציפייה להתנהלות שונה מצד הממשל המצרי מתחזקת.

באשר לישראל, מדובר באינטרס אסטרטגי מן המעלה הראשונה להבטיח יציבות במצרים ואת המשכה של מדיניות מצרית אחראית שמובילה אסטרטגיה אזורית משותפת מול האיומים הקיימים. בשנים האחרונות, מפגש האינטרסים האסטרטגיים בין שתי המדינות העמיק מאוד. כך גם האמון בין ההנהגות ללא קשר לזהות הממשלה. אלו באים לידי ביטוי מול רצועת עזה, במזרח הים התיכון ומול מדיניות החוץ האגרסיבית של טהרן.

ישראל חייבת לוודא מול הזירה האזורית והבינלאומית שחשיבות השמירה על היציבות במצרים תיוותר בעינה. שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה, וייצוא הגז הישראלי למצרים שמהווה את אחד הערוצים העיקריים להכנסות עבור הקופה המצרית, חשובים מתמיד בנסיבות הנוכחיות.

אומנם אין ביכולתה של ישראל להשפיע על אופן ההתנהלות המצרית בביתה פנימה. אולם בירושלים חייבים לנהל מדיניות חוץ אחראית, שאינה מלבה הסלמה אזורית, בעיקר בזירה הפלסטינית, שבה מצרים, וירדן, ממלאות תפקיד חשוב ביותר. יעידו על כך פגישותיהם של ראשי המודיעין, המצרי והירדני, עם אבו מאזן במקביל לביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי באזור.

המאמר פורסם ב"YNET", ב-5 בפברואר 2023.

הפוסט ישראל חייבת לוודא שחשיבות השמירה על היציבות במצרים תיוותר בעינה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המונדיאל רק ישלים את הנרמול של קטאר https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%a8%d7%a7-%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%98%d7%90%d7%a8/ Sun, 13 Nov 2022 08:25:53 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=8387 מדינה המארחת את משחקי גביע העולם בכדורגל, בדומה לאולימפיאדה או יריד אקספו, זוכה להקרין את העוצמה שלה כלפי חוץ, לקשור את שמה באירוע גלובלי מאחד ולבסס את הפופולריות שלה בעולם. במקרה של קטאר, הפופולריות הזו קשה יותר לעיכול. הביקורות על שחיתות ורמיסת זכויות אדם ליוו את כל תקופת ההכנות למונדיאל ובוודאי ימשיכו לעלות בתקופת המשחקים הנפתחים בעוד שבוע. "הגרדיאן" הבריטי פרסם בשנה שעברה ש-6,500 פועלים זרים נהרגו שם בעשור האחרון. בכלל, כלי התקשורת הנחשבים בעולם נותנים במה רחבה לביקורת על התנהלותה של קטאר בנושא אירוח המשחקים וההכנה לאירוע. לכך מצטרפות ביקורות ותיקות יותר על השפעתה המסוכנת של הנסיכות בעידוד טרור וערעור היציבות במזרח התיכון. חלקה בליבוי מחאות האביב הערבי ובעלייה ההיסטורית של האחים המוסלמים לשלטון במצרים היה לא מבוטל. בנוסף, קטאר מממנת את תנועת חמאס, מארחת בשטחה טרוריסטים והרשימה עוד ארוכה. ועם זאת, שורה של אירועים ותהליכים מדיניים שהתרחשו בשנתיים האחרונות הביאו לכך שהיא הפכה ממדינה מנודה למוקד משיכה עולמי, ולא רק לאוהדי כדורגל. המונדיאל רק מסמל את שיאו של תהליך זה. תהליך הנרמול של קטאר החל בשכונה הקרובה שלה. שיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ סביב המונדיאל מציג חזית אחידה של אינטרסים והבנות, אך מפגן סולידריות זה מגיע לאחר 4.5 שנים שבהן קטאר הייתה מוחרמת על ידי ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות ומצרים, שהאשימו אותה בהפצת אידאולוגיה רדיקלית. מדינות אלו סגרו את הנתיבים האוויריים, היבשתיים והימיים לקטאר וממנה. הפיוס שנערך ביניהן ב-2021 החזיר אותה לחיק המדינות הסוניות המתונות, ושמר על מעמדה כמדינה חזקה שאינה מתקפלת אל מול איומים וחרמות. ועדיין, עם כל הכבוד לפיוס המפרצי, המנרמלת הגדולה של קטאר היא

הפוסט המונדיאל רק ישלים את הנרמול של קטאר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מדינה המארחת את משחקי גביע העולם בכדורגל, בדומה לאולימפיאדה או יריד אקספו, זוכה להקרין את העוצמה שלה כלפי חוץ, לקשור את שמה באירוע גלובלי מאחד ולבסס את הפופולריות שלה בעולם. במקרה של קטאר, הפופולריות הזו קשה יותר לעיכול. הביקורות על שחיתות ורמיסת זכויות אדם ליוו את כל תקופת ההכנות למונדיאל ובוודאי ימשיכו לעלות בתקופת המשחקים הנפתחים בעוד שבוע.

"הגרדיאן" הבריטי פרסם בשנה שעברה ש-6,500 פועלים זרים נהרגו שם בעשור האחרון. בכלל, כלי התקשורת הנחשבים בעולם נותנים במה רחבה לביקורת על התנהלותה של קטאר בנושא אירוח המשחקים וההכנה לאירוע. לכך מצטרפות ביקורות ותיקות יותר על השפעתה המסוכנת של הנסיכות בעידוד טרור וערעור היציבות במזרח התיכון. חלקה בליבוי מחאות האביב הערבי ובעלייה ההיסטורית של האחים המוסלמים לשלטון במצרים היה לא מבוטל. בנוסף, קטאר מממנת את תנועת חמאס, מארחת בשטחה טרוריסטים והרשימה עוד ארוכה. ועם זאת, שורה של אירועים ותהליכים מדיניים שהתרחשו בשנתיים האחרונות הביאו לכך שהיא הפכה ממדינה מנודה למוקד משיכה עולמי, ולא רק לאוהדי כדורגל. המונדיאל רק מסמל את שיאו של תהליך זה.

תהליך הנרמול של קטאר החל בשכונה הקרובה שלה. שיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ סביב המונדיאל מציג חזית אחידה של אינטרסים והבנות, אך מפגן סולידריות זה מגיע לאחר 4.5 שנים שבהן קטאר הייתה מוחרמת על ידי ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות ומצרים, שהאשימו אותה בהפצת אידאולוגיה רדיקלית. מדינות אלו סגרו את הנתיבים האוויריים, היבשתיים והימיים לקטאר וממנה. הפיוס שנערך ביניהן ב-2021 החזיר אותה לחיק המדינות הסוניות המתונות, ושמר על מעמדה כמדינה חזקה שאינה מתקפלת אל מול איומים וחרמות.

ועדיין, עם כל הכבוד לפיוס המפרצי, המנרמלת הגדולה של קטאר היא המעצמה הגדולה בעולם, ארה"ב תחת ממשל ג'ו ביידן, שהפכה אותה למדינה מקובלת ולגיטימית, יותר מערב הסעודית. בתחילת 2022 נפגש אמיר קטאר השיח' תמים בן-חמד עם ביידן והיה בכך למנהיג הראשון מהמפרץ לעשות זאת. בהצהרת הבית הלבן נכתב כי "הנשיא עדכן את האמיר על כוונתו להגדיר את קטאר כבעלת ברית מרכזית מחוץ לנאט"ו".

כוונה זו מומשה במרץ 2022 וזיכתה את קטאר בזכויות יתר בנוגע לרכישות נשק ושיתופי פעולה ביטחוניים עם ארה"ב. מאז נמנע ביידן מביקור באיחוד האמירויות, ערך ביקור צונן למדי בערב הסעודית ובהמשך ניהל קרב דיפלומטי עם יורש העצר מוחמד בן-סלמאן בעקבות השפעתו על צמצום מכסות הנפט. בשיאו של המשבר הגיעה משלחת אמריקנית לביקור רשמי בקטאר ובכך חידדה את ההבחנה שממשל ביידן עושה בינה לבין שכנותיה – הבחנה שבתקופתו של ממשל טראמפ עבדה לטובת האחרונות.

קטאר זכתה ביחס מועדף זה בעיקר בזכות תפקידה בנסיגה האמריקנית מאפגניסטן ב-2021, שהייתה מרכיב מרכזי במדיניות החוץ של ביידן עם כניסתו לתפקיד. קטאר שימשה מתווכת עם הטליבאן, הקימה מחנה פליטים אפגני שעדיין פועל בשטחה והעניקה תשתיות וסיוע מיידי לכוחות הצבא האמריקני במבצע המורכב. בסיס אל-עודייד בקטאר, שבו מוצב חיל האוויר האמריקני, שימש נקודת עוגן מרכזית למאות אלפי אפגנים שהועברו דרכו בעת הנסיגה ועשרות האלפים שקיבלו בו מקלט.

בשנתיים האחרונות זכתה קטאר ליחס אוהד גם מצד האיחוד האירופי, שבחר בה כמדינה המארחת של חידוש השיחות עם איראן. תפקידה כמתווכת עלה מדרגה עם המנדט שקיבלה מארה"ב בניהול הקשר עם טהרן, למרות ההתנערות הפומבית מקשר זה. תחת ממשל ביידן קיימו בכירים קטארים פגישות רבות עם עמיתיהם האיראנים בנושא חזרה לשיחות הגרעין ושחרור אסירים אמריקנים. מכאן מובן שקטאר נחשבת למדינה מקובלת ולגיטימית גם מצד גורמים קיצוניים כמו הטליבאן, איראן ושלוחותיה, שמעניקים לה את זכות התיווך.

מדינה שגודלה מחצית משטחה של ישראל, ומספר אזרחיה נאמד בכ-350 אלף איש בלבד, הצליחה להפוך לשחקן מרכזי באזור ולשחקן חשוב ומקובל בזירה העולמית. השנים 2022-2021 הן כנראה הטובות ביותר שידעה מזה זמן. המונדיאל נחשב לעוד שלב בתהליך הנרמול הבינלאומי שהיא עוברת, ולכן, הביקורות הרבות עליה לא יזעזעו בקלות את מרחב הלגיטימציה הגדול שלו היא זוכה כעת – משכנותיה המתונות, משכנותיה הקיצוניות, ממעצמות העולם ומעשרות אלפי המבקרים שיצביעו ברגליים ויגיעו אליה במהלך נובמבר ודצמבר השנה.

המאמר פורסם ב-Ynet בנובמבר 2022.

הפוסט המונדיאל רק ישלים את הנרמול של קטאר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מעבר לגבול: סעודיה מארחת את שר החוץ הרוסי בנדיבות – אבל ארה"ב היא היעד https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%9c%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%a8%d7%97%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a1/ Sat, 04 Jun 2022 14:00:28 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=7669 סעודיה מפלרטטת עם לברוב אך מכוונת לביידן שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ביקר השבוע בערב הסעודית. שם, באוויר הקריר והממוזג של ארמונות מוזהבים, ניתן היה לשכוח לרגע מהמציאות העגומה שרוסיה יצרה במו ידיה – שר החוץ לברוב לא יכול לבקר יותר בבירות המערב, שם הוא והמדינה שהוא מייצג הפכו לפרסונה נון-גרטה. בריאד הדברים נראו אחרת. בעלת הברית המסורתית של ארה"ב במזרח התיכון מאז 1945 שמחה על ביקורו של לברוב, אך לא בהכרח מהסיבות שהיו משמחות את שר החוץ הוותיק. בימים אלה סעודיה נמצאת בעיצומו של מו"מ עם ארצות הברית. הרבה נושאים נמצאים על הפרק – הגברה של תפוקת הנפט, ההכרחית על מנת לרסן את מחירי האנרגיה הגואים, ערבויות ביטחוניות לסעודיה בהקשר האיראני והתימני, ואולי גם התחממות ביחסים עם ישראל. יורש העצר מוחמד בן סלמאן משחק אותה קשוח ובלתי ניתן להשגה. הוא עדיין זועם על הנשיא ג'ו ביידן בגלל שכינה אותו "מנודה" בעקבות הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י ובעיקר מעוניין בהעברת מסר חד-משמעי לאמריקאים: לסעודיה יש עוד אופציות, לדוגמה – רוסיה. את המסר הזה הדהדו השבוע כל כלי תקשורת במפרץ – סעודיים, אמירתיים, בחריינים ואחרים. אך בפועל, ברור גם לבן סלמאן וגם לביידן, שלסעודיה יש רק אופציה אחת והיא ארה"ב. רוסיה לא תיתן הגנה לסעודיה מפני איראן, לא תסייע לה במיגור של האיום החו'תי בתימן – הרי מדובר בבעלת בריתה בסוריה, הרפובליקה האסלאמית. הקשר בין השתיים לא אידאלי אך קרוב מאוד, כפי שהעידו בשבוע שעבר חשיפות של ה"וול סטריט ג'ורנל" בנוגע לשת"פ רוסי-סיני-איראני בעניין הלבנת כספים עבור "כוח קודס". כמו-כן, גם בסעודיה מבינים שרוסיה נמצאת בבעיה ושכלכלתה עוברת טלטלה עצומה. אם בעבר לא בחרו

הפוסט מעבר לגבול: סעודיה מארחת את שר החוץ הרוסי בנדיבות – אבל ארה"ב היא היעד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> סעודיה מפלרטטת עם לברוב אך מכוונת לביידן

שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ביקר השבוע בערב הסעודית. שם, באוויר הקריר והממוזג של ארמונות מוזהבים, ניתן היה לשכוח לרגע מהמציאות העגומה שרוסיה יצרה במו ידיה – שר החוץ לברוב לא יכול לבקר יותר בבירות המערב, שם הוא והמדינה שהוא מייצג הפכו לפרסונה נון-גרטה.

בריאד הדברים נראו אחרת. בעלת הברית המסורתית של ארה"ב במזרח התיכון מאז 1945 שמחה על ביקורו של לברוב, אך לא בהכרח מהסיבות שהיו משמחות את שר החוץ הוותיק.

בימים אלה סעודיה נמצאת בעיצומו של מו"מ עם ארצות הברית. הרבה נושאים נמצאים על הפרק – הגברה של תפוקת הנפט, ההכרחית על מנת לרסן את מחירי האנרגיה הגואים, ערבויות ביטחוניות לסעודיה בהקשר האיראני והתימני, ואולי גם התחממות ביחסים עם ישראל.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן משחק אותה קשוח ובלתי ניתן להשגה. הוא עדיין זועם על הנשיא ג'ו ביידן בגלל שכינה אותו "מנודה" בעקבות הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י ובעיקר מעוניין בהעברת מסר חד-משמעי לאמריקאים: לסעודיה יש עוד אופציות, לדוגמה – רוסיה.

את המסר הזה הדהדו השבוע כל כלי תקשורת במפרץ – סעודיים, אמירתיים, בחריינים ואחרים.

אך בפועל, ברור גם לבן סלמאן וגם לביידן, שלסעודיה יש רק אופציה אחת והיא ארה"ב. רוסיה לא תיתן הגנה לסעודיה מפני איראן, לא תסייע לה במיגור של האיום החו'תי בתימן – הרי מדובר בבעלת בריתה בסוריה, הרפובליקה האסלאמית.

הקשר בין השתיים לא אידאלי אך קרוב מאוד, כפי שהעידו בשבוע שעבר חשיפות של ה"וול סטריט ג'ורנל" בנוגע לשת"פ רוסי-סיני-איראני בעניין הלבנת כספים עבור "כוח קודס". כמו-כן, גם בסעודיה מבינים שרוסיה נמצאת בבעיה ושכלכלתה עוברת טלטלה עצומה. אם בעבר לא בחרו לקשור את עצמם אל מוסקבה בימים יותר שבעים ושקטים, היעשו זאת עתה?

אז השר לברוב יכול לספר סיפורים לקהל השבוי שלו בבית ולהפליג בתיאורים על הידידות החמימה בין מוסקבה לריאד. אך גם הוא מבין שמתחת לפני השטח יש מציאות שונה לגמרי בה סעודיה מעוניינת לנגוס בשווקים המשוועים לנפט – ויותר מכל דבר אחר הייתה רוצה למשוך את ארה"ב חזרה, אל תוך מזרח התיכון הסוער.

המפגינים האיראנים ממשיכים לאתגר את המשטר

האביב של שנת 2022 באיראן עבר בסימן ההפגנות, ונראה שגם הקיץ הלוהט לא יעצור את המפגינים שנואשו לראות שינוי ומאסו בשחיתות ודלות.

ההפגנות התחדשו ביתר שאת בעקבות קריסת בניין בן 10 קומות בעיר אבדן שהביא למותם של לפחות 34 אזרחי איראן. הבניין היה בשלבי בנייה ומבקרי השלטון חושדים שהוא קרס בגלל מחדלים בטיחותיים, כיוון שהקבלנים מיהרו להשלים את הבנייה והעבירו שוחד למפקחים במשרדים הממשלתיים על מנת שירפו מהם.

אבדן היא עיר במחוז חוזיסטן שכבר ראה לא מעט הפגנות בחודשים האחרונים. ארגון "מוג'אהידים אל-חלק" המתנגד לשלטון ככל הנראה עמד מאחורי חלק נכבד מההפגנות ואירועי המחאה שהתקיימו במחוז במהלך הימים האחרונים.

אך ההפגנות התפשטו גם לערים ולמחוזות אחרים. בעיר בושהר (שם נמצא אחד הכורים האטומיים האזרחיים) האזרחים צעקו "האויב שלנו איננו ארה"ב – הוא כאן, בפנים".

המשטרה האיראנית והשירותים החשאיים הפעילו כרגיל את אמצעי הדיכוי נגד המפגינים וביצעו מעצרים נרחבים, היכו את המפגינים באכזריות ואיימו לפגוע במשפחתם.

במקביל, המשלחת האיראנית בווינה ממשיכה לשאת ולתת עם המשלחת האמריקאית על תנאים מיטביים לחתימה על הסכם הגרעין. האינטרס האמריקאי ברור לגמרי – בבית הלבן רוצים לסגור את הפינה הזאת (למרות החולשה הברורה של ההסכם שאינו מבטיח כלל שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני), ואולי בגלל זה השבוע מיעטו בוושינגטון לדבר על הדיכוי האיראני האכזרי ועל טבעו האוטוריטרי של משטר האייתוללות.

טורקיה מצחצחת חרבות בגבול עם סוריה

בעוד הלירה הטורקית ממשיכה לצנוח, הטון של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן הופך לוחמני ומאיים – והפעם על הכוונת נמצאים הכורדים הסורים בצפון-מזרח סוריה. ארדואן כבר איים בעבר לא פעם לצאת מההסכם שנחתם בין טורקיה לרוסיה בשנת 2017 בעניין האזורים הכורדיים בסוריה ולהתחיל במבצע צבאי להרחבת מה שהוא מכנה "רצועת הביטחון" בת 30 ק"מ בתוך השטח הסורי.

בעבר ארדואן נמנע מכך בגלל החשש לפגוע במרקם היחסים העדין עם רוסיה. עכשיו, כשתשומת הלב הרוסית ממוקדת בעיקר באוקראינה, הנשיא הטורקי שוקל להשתמש בחלון ההזדמנויות שנפתח בסוריה, לקדם את מטרותיו ולהכניע את הכוחות הכורדיים שממשיכים לפעול  בשטח הסורי, בתל-רפעת ובמנביג'.

הטורקים מאמינים שרוסיה לא תצא להגנת הכורדים וגם לא תיכנס לעימות חזיתי מול אנקרה מחשש לכך שטורקיה תעניק סיוע נוסף לאוקראינה או תצטרף לסנקציות מערביות נגד מוסקבה.

הנעלם היחיד במפה הסבוכה הזאת היא התגובה האמריקאית. ארה"ב ואירופה צריכות עכשיו את טורקיה לצידם, מול רוסיה. אך עד כה ארדואן הפגין עקשנות ולא אפשר לצרף לברית נאט"ו את פינלנד ואת שוודיה.

האם ארה"ב תבחר לסייע לבני בריתה הכורדים בשעתם הקשה על מנת להחליש מעט את ההתנגדות הטורקית? או שגם הפעם הכורדים יצטרכו לנוס על נפשם ויספגו אבדות קשות? הדבר הוודאי היחיד כרגע הוא שהמלחמה הרוסית באוקראינה טרפה את הקלפים גם כאן, במזרח התיכון.

היום הזה בתולדות מזרח התיכון: אירועי פרהוד בבגדד

בין 1 ל-2 ביוני 1941 בבגדד התקיימו אירועי הפרהוד הטרגיים שבמהלכם נהרגו כ-175 יהודים בעוד שאלפים רבים נפצעו ונשדדו. ממשלתו הפרו-נאצית של רשיד עלי אל-כילאני עמדה מאחורי ארגון הפוגרום.

הסופר סמי מיכאל, ששרד את הפוגרום הזה בילדותו, כתב:

"תעמולה אנטישמית שודרה באופן קבוע הן ברדיו המקומי והן ברדיו ברלין בערבית. בדרך לבית הספר ראיתי סיסמאות אנטי-יהודיות כתובות על הקירות כמו 'היטלר הרג את המגיפה היהודית'. החנויות בבעלות המוסלמים סומנו כ'מוסלמיות' כדי שלא יגעו בהן במקרה של פוגרום".

שלום דרוויש, מזכיר הקהילה היהודית בבגדד, העיד כי ימים ספורים לפני פרהוד, בני נוער מארגון אל-פותווה, המקורב לממשלה, סימנו את בתי היהודים בסימנים מיוחדים גם כן.

הפוגרום החל כאשר משלחת של יהודי עיראק שנסעה לפגוש את יורש העצר עבדאללה הגיעה לארמון הפרחים, שם הם הותקפו על ידי המון רגע אחרי שחצו את גשר אל-חור. לאחר מכן הפוגרומים התפשטו לאזורים אחרים בבירה. המצב החמיר למחרת כאשר משטרת עיראק הצטרפה למתפרעים. חנויות יהודיות נשרפו ובית הכנסת גדול ומרכזי נהרס.

רק אחר הצהריים של ה-2 ביוני הטילו הכוחות הבריטיים עוצר ופתחו באש על הפורעים. הודות לאמצעים כאלה, הופסק הפוגרום כאשר חיילים בריטים נכנסו לבירה. כ-175 יהודים נהרגו  וכאלף נפצעו. רכוש יהודי נשדד ו-900 בתים יהודיים נהרסו.

עשור לאחר מכן, חלק נכבד מיהודי עיראק עזבו את מולדתם. עבור רבים, הפרהוד היה נקודת האל-חזור.

 

מאמר הדעה פורסם ב״זמן״ ביוני 2022.

הפוסט מעבר לגבול: סעודיה מארחת את שר החוץ הרוסי בנדיבות – אבל ארה"ב היא היעד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אחרי 25 שנות חיזור, השלטון בבחריין החליט לגלות תעוזה https://mitvim.org.il/publication/%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-25-%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%91%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%98-2/ Sun, 13 Sep 2020 12:04:14 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=6082 מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה באתר וואלה חדשות

הפוסט אחרי 25 שנות חיזור, השלטון בבחריין החליט לגלות תעוזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בחריין היא ממלכה קטנה במפרץ הפרסי, ובה כ-1.5 מיליון תושבים, מחציתם זרים. 70% מהם שיעים, אולם השלטון מצוי בידי מיעוט סוני, ובראשו עומד נצר לבית אל-ח'ליפה. מאז 1999 שולט בה השייח' חמד בן עיסא אל-ח'ליפה. החתימה הצפויה על הסכם שלום בין ישראל ובחריין העלתה על פני השטח את מערכת הקשרים החשאית שהייתה קיימת בין שתי המדינות בשני העשורים האחרונים.

בחריין היא אי קטן בין איראן השיעית ובין ערב הסעודית הסונית, ולדבר הייתה השפעה גדולה על מדיניות הביטחון והחוץ שלה. נפילת השאה והמהפכה האסלאמית-שיעית בראשות ח'ומייני ב-1979 הציבו איום מחודש על המיעוט הסוני השולט, והוא מיהר לחזק את בריתו עם ארצות הברית וערב הסעודית.

פלישת עיראק לכוויית ב-1990 דרבנה את שליטי בחריין לחתום על הסכם הגנה עם ארצות הברית ב-1991, ולהקים את המפקדה של הצי החמישי בשטחה. יתרה מזו, הסכם סחר חופשי נחתם בין המדינות ב-2006 ויותר ממאתיים חברות אמריקניות פעילות באי הקטן. גם האביב הערבי ב-2011, שאיים על משטר המלוכה ושניצל רק בעקבות התערבות סעודית, עורר חרדות.

בחריין לא הכירה בישראל, וככל הידוע אף לא קיימה עמה קשרים חשאיים עד שנות ה-90. התפתחות הקשר הייתה איטית והדרגתית: לאחר הסכמי אוסלו, באוקטובר 1994, השתתף השר לאיכות הסביבה יוסי שריד בשיחות של קבוצת העבודה המולטילטרלית בנושאי מים וסביבה, שנערכה בבירת בחריין. בביקור הוא נפגש עם שר החוץ של הממלכה, ובכך סימן את הקשר הישיר הראשון בין שתי המדינות. עם זאת, בנובמבר 1995, נמנעה בחריין מלשלוח נציג רשמי להלווייתו של רבין, וגם לא הקימה נציגות מסחרית בישראל בשנות ה-90, כפי שעשו עומאן וקטאר.

יחס חם במיוחד כלפי פרס

רק במחצית שנות האלפיים התפתחו היחסים החשאיים והגלויים בין שתי המדינות. הסיבה העיקרית להתחממות היחסים הייתה החשש של האליטה הסונית משאיפותיה של איראן השכנה. מסמכי וויקיליקס מגלים כי המלך חמד הדגיש בפני השגריר האמריקני כי הורה לשר ההסברה שלו להפסיק את השימוש במונח "אויב" או "ישות ציונית" לתיאור ישראל. הוא גם הודה כי בחריין מקיימת קשרים עם ישראל במישור הביטחוני והמודיעיני באמצעות המוסד. בפגישה אחרת באוגוסט 2005 סיפר שר החוץ כי בחריין מקיימת קשרים "שקטים" ו"עסקיים" עם ישראל. הנציג העיקרי של ישראל בבחריין היה דווקא איש משרד החוץ, שהרבה להסתובב במדינות המפרץ ולקשור קשרים עם ההנהגות המדיניות.

גם שמעון פרס הרבה להיפגש בחשאי עם הצמרת הבחריינית, כולל עם המלך חמד בניו יורק ב-2009. לבחריין היה כנראה יחס חם במיוחד כלפי פרס, משום שבעקבות מותו פרסם שר החוץ הבחרייני דברי פרידה בחשבון הטוויטר שלו, ונציג בחרייני גם נשלח ללוויה.

בשנות האלפיים נמשכו הקשרים החשאיים. מנכ"ל משרד החוץ דאז רון פרושאור ביקר בבחריין ב-2007, ובעקבותיו נפגשה שרת החוץ דאז ציפי לבני, עם שר החוץ הבחרייני בשולי העצרת הכללית של האו"ם. "החיזור" השקט של בחריין אחר ישראל נמשך כאשר לבני נפגשה בחשאי עם שר החוץ בוועידת הביטחון במינכן ב-2017, אז ביקש ממנה להעביר מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיו המלך מעוניין לכונן קשרים עם ישראל.

שליטי בחריין אף קידמו בפומבי פעילות למען קירוב בין-דתי. למעשה, בבחריין התקיימה קהילה יהודית קטנה ובה כ-1,500 איש, אולם רובם גלו ממנה לאחר 1967. עם זאת, הקהילה הקטנה שנותרה חיה בנוחות וזוכה ליחס סובלני. חברת הקהילה היהודית, הודא עזרא נונו, אף נבחרה לכהן כחברת פרלמנט ולאחר מכן גם כיהנה כשגרירת בחריין בארצות הברית.

זאת ועוד, באירוע שקיים "מרכז שמעון ויזנטל" בלוס אנג'לס ב-2017, גינה המלך חמד את החרם הערבי ואישר כי אזרחי ממלכתו יכולים לבקר בישראל בחופשיות. המרכז מקיים קשרים עם בחריין זה שנים, ואף סייע כספית לשפץ בית כנסת עתיק בממלכה. שיאו של המהלך היה בביקורה בדצמבר 2017 של משלחת רשמית מבחריין בישראל, בה נכחו 25 נציגים בני דתות שונות. פעילות בחריין בהקשר היהודי באה לידי ביטוי גם בקשר עם הרב היהודי האמריקני מארק שנאייר (Schneier), שהקים עמותה לקירוב בין-דתי. הרב אף מונה כיועצו המיוחד של המלך לענייני המרכז העולמי לדו-קיום בשלום שהקים המלך.

הסכמתה של בחריין לארח את "הסדנה לשגשוג לשלום" ביוני 2019 הייתה שלב ראשון בהצגת תכנית טראמפ ועוד צעד בחשיפה הפומבית. כדי לנצל את המומנטום התקשורתי אמר שר החוץ של בחריין בראיונות לתקשורת הישראלית ביוני 2019 כי "ישראל היא מדינה באזור (…) ואנחנו רוצים שלום עמה".

בשחמט האזורי, טרם נאמרה המלה האחרונה

על כן, חרף העובדה כי מרבית האוכלוסייה בבחריין היא שיעית, המיעוט הסוני השולט גילה תעוזה בהחלטתו לחתום על שלום עם ישראל. עם תמיכה של ארצות הברית וערב הסעודית הוא חש כנראה מספיק בטוח.

בחריין כשלעצמה אינה מעצמה מזרח-תיכונית וגם לא מפרצית. אולם, להסכם השלום עמה יש חשיבות משולשת מבחינת ישראל: ראשית, בהיותה קשורה בטבורה לערב הסעודית, ההסכם קיבל את אישורה של הממלכה ומהווה סימן נוסף של נורמליזציה עקיפה עמה; שנית, ההסכם מחזק את המומנטום שהחל עם האמירויות; ולבסוף, ישראל מחזקת את אחיזתה במפרץ, ממש מול איראן. למעשה, כפי שבעלות בריתה של איראן (סוריה וחיזבאללה) מצויות על גבולה של ישראל, עתה ישראל מצויה בסמוך לגבולה של איראן – באמירויות, בבחריין, וגם באזרבייג'ן. יש להניח כי בשחמט האזורי הזה טרם נאמרה המלה האחרונה.

**המאמר פורסם באתר וואלה חדשות, 13 בספטמבר 2020.

הפוסט אחרי 25 שנות חיזור, השלטון בבחריין החליט לגלות תעוזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ישראל אינה אי בודד, השלום עובר דרך עמים ולא רק מנהיגים https://mitvim.org.il/publication/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%9d/ Wed, 12 Feb 2020 14:25:46 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=6132 מאמר דעה מאת ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה באתר הארץ

הפוסט ישראל אינה אי בודד, השלום עובר דרך עמים ולא רק מנהיגים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אחיינו של הנשיא המצרי אנוואר סאדאת, שר כווייתי לשעבר, איש דת לבנוני שיעי ועשרות רבות של אנשי תקשורת, חוקרים, שרים וחברי פרלמנט לשעבר נפגשו לפני מספר חודשים בלונדון, על מנת לדון בנורמליזציה ושלום עם ישראל. ישראלים לא היו בחדר, אך חברי "המועצה הערבית לאינטגרציה אזורית" – כך מכנה עצמו הגוף החדש שהוקם בנובמבר 2019 – מדברים בעיקר עליהם, על הקשרים ההיסטוריים בין היהודים לערבים וכיצד להיאבק בתנועת החרם על ישראל.

בשעה שבוושינגטון מנסים לשרטט באופן שרירותי את מפות המזרח התיכון, האם לאנשי רוח, פוליטיקאים, אנשי דת ועיתונאים ערבים שחולמים על שינוי עמדות עקרוני ועל שלום בין עמים, ולא רק בין מנהיגים, יש סיכוי אמיתי להצליח? הכינוס הראשון של היוזמה הזו זכה לסיקור רחב, אך גם לביקורת נוקבת בעולם הערבי, ובמיוחד ברשות הפלסטינית, מצרים וירדן. לכאורה הדבר סותר את מבול הידיעות על בואו של עידן חדש ליחסי ישראל ומדינות ערב. ישראל דנה עם בחריין על הסכם אי-לוחמה ומתירה לאזרחיה לבקר בסעודיה; איחוד האמירויות מאשרת לישראל להשתתף ביריד הבינלאומי "אקספו 2020"  בדובאי; ושרים ישראלים מדלגים בין בירות שעד לאחרונה היו סגורות בפניהם ומקדמים את שיתופי הפעולה אנרגטיים וביטחוניים.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, סבור כי הגיעה השעה שישראל תהנה מיחסים נורמליים עם שכנותיה באזור. כשנתניהו נאם בכנסת על השלום עם ירדן, הוא אמר שבעידן זה ישראל מצליחה לקדם את מעמדה בעולם הערבי מבלי "לשלם את המחיר", כלומר – מבלי לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים ולחתום על הסכם שלום הכרוך בוויתורים משמעותיים וכואבים. עם זאת, כשמנתחים את המציאות העכשווית במזרח התיכון הדברים נראים אחרת, והם פחות זוהרים ואופטימיים.

אין ספק שההתקרבות אל ישראל היא אינטרס אסטרטגי עבור אליטות השלטון במספר מדינות ערביות, במיוחד במפרץ הפרסי. הן חשות בדידות גוברת והולכת לנוכח היפרדותה ההדרגתית של ארה"ב מהאזור והתגברות ההשפעה האיראנית עליו. אלא שבמקביל למהלכים האסטרטגיים הללו, גוברת גם השפעתה של תנועת האנטי-נורמליזציה עם ישראל, וביתר שאת במדינות שכבר חתומות עמה על חוזי שלום. יצויין כי גם במפרץ הפרסי הדברים אינם פשוטים כפי שהם משתקפים בתקשורת, וגם שם האליטות נתקלות במגבלות לא פשוטות. הסוגייה הפלסטינית אולי לא נמצאת כיום בראש סדר העדיפויות האזורי, אך היא עדיין מכתיבה את קצב ההתקרבות לישראל. במקביל, הרגש האנטי-ישראלי, ולעתים גם האנטישמי, ממשיך להיות נוכח מאוד במזרח התיכון.

האם לאור זאת באמת יתאפשר לחברות הערביות לקבל את ישראל ולנרמל את היחסים עמה? היוזמה החדשה, שמאחוריה עומד ג'וזף בראודה, איש תקשורת, חוקר וסופר יהודי-אמריקאי, העומד בראש המרכז לתקשורת השלום (Center for Peace Communications), שואבת השראה מהתמורות שחלו בשנים האחרונות ביחסי ישראל ומדינות המפרץ ומתמורות אחרות ביחס אליה מעיראק ועד מרוקו, אך היא מעוניינת בשיתוף פעולה בין עמים ולא רק בין מנהיגים.

בראודה (דובר עברית, ערבית ופרסית) הוא אורח קבוע באולפני הרשתות הערביות ומשמש כיועץ במכון המחקר "אל-מסבר" בדובאי. בספרו החדש, "כינון מחדש: מדיניות תרבותית לשותפות ערבית-ישראלית", הוא מציג אסטרטגיה סדורה שמבקשת לפוגג את השפעות ההסתה, האנטישמיות והאנטי-ישראליות הרעילה. בין היתר הוא קורא לשינוי משמעותי בגישתם של אמצעי התקשורת בעולם הערבי, להקמת רשת תמיכה בשוחרי שלום ערביים, המצדדים בקשרים עם ישראל והיהודים, ולהקטנת השפעתם של ערוצי התעמולה האיראנית והג'יהאדיסטים.

ספרו של בראודה משמש, במובן מסוים, כמניפסט של המועצה הערבית לאינטגרציה אזורית. משימת העל היא תיקון החברות הערביות והתגברות על מחסומים פנימיים של פילוג ואי-אמון. בפועל, מרבית המפגש הוקדש לנושאים שמעסיקים את הישראלים והיהודים, ובראשם המאבק בתנועת החרם, הפוגעת לדעת המשתתפים בראש ובראשונה במדינות ערב. היוזמה של בראודה מקבילה ליוזמות דומות בישראל ששמות במרכז את הצורך בשינוי עמדות בתוך החברה הישראלית ואת קבלת האחר לפני שמתחילים בסבב שיחות נוסף עם הצד הערבי.

משימתה של המועצה מסובכת וחשובה. היא רוצה להשפיע על השיח, על עמדות ועל דימויים בתקשורת. היא רוצה לקדם סט חדש של ערכים אידאולוגיים שיחליפו דעות ישנות שאמנם כשלו בעבר, אך עדיין מצליחות להכתיב את הטון בחברות הערביות ביחס ל"אחר". הכשרת הלבבות הזו היא הכרחית, בעיני המועצה, אך האם היא תצליח לשנות את חוקי המשחק או שתהיה פרק נוסף בתולדות הסכסוך המדמם במזרח התיכון? כך או כך, אין ספק כי מדובר בצעד מבורך גם אם לפעמים נדמה שמדובר בקרב עם טחנות רוח.

ישראל היתה יכולה כמובן להפיק תועלת מהצגת יוזמה דומה, המבקשת לקדם השקפה מתונה ומאוזנת ביחס לפלסטינים ולעולם הערבי והמוסלמי בתקשורת, בפוליטיקה ובחברה. הרי כדי לקדם יחסים צריכים שני הצדדים להנמיך את רף השנאה. הגיע הזמן שגם אצלנו יבינו ויאמינו שאנחנו חלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון, לא מתקיימים על אי בודד ושניתן לקדם שיתופי פעולה אזוריים, וקודם כל עם אלה שכבר שותפות לשלום עמנו: מצרים וירדן.

**המאמר פורסם באתר הארץ, 12 בפברואר 2020.

הפוסט ישראל אינה אי בודד, השלום עובר דרך עמים ולא רק מנהיגים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> פרישתו של ג'ייסון גרינבלט, השליח שלא תיווך https://mitvim.org.il/publication/%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a9%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%9c%d7%98-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%97-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%99/ Fri, 06 Sep 2019 10:10:53 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2677 מאמר דעה, ד"ר ליאור להרס, 6 בספטמבר 2019

הפוסט פרישתו של ג'ייסון גרינבלט, השליח שלא תיווך הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> שליח הנשיא טראמפ למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט היה שונה מאוד מקודמיו בתפקיד לאורך ההיסטוריה של מאמצי השלום. בעוד ששליחים ומתווכים מובילים מטעם ארה"ב היו בדרך כלל בעלי ניסיון דיפלומטי ועם מומחיות ורקע בנושאים מדיניים ובדרך כלל גם היכרות עם המזרח התיכון והסכסוך, גרינבלט הוא עורך דין שמתמחה בנדל"ן ללא שום רקע או ניסיון מדיני או היכרות עם המזרח התיכון והוא מונה לתפקיד (בדומה למינוי של קושנר) רק בשל קשריו עם הנשיא טראמפ. גרינבלט היה יועץ משפטי בעסקיו של טראמפ וסייע לו גם בקמפיין הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, עובדת היותו יהודי היא דווקא מכנה משותף להרבה מאוד גורמים שהובילו את צוות השלום האמריקאי לאורך השנים.

גרינבלט מונה לתפקיד זמן קצר לאחר שטראמפ ניצח בבחירות ובתחילת כהונתו נראה כי שני הצדדים מגלים נכונות לעבוד איתו. בחודשים הראשונים לכהונתו, גרינבלט נפגש מספר פעמים עם אבו מאזן ועם בכירים נוספים ברשות הפלסטינית ואף ביקר במחנה פליטים ונפגש עם סטודנטים ואנשי דת פלסטינים וישראלים. הוא אף ניסה לקדם בתחילה מהלכים של שיתוף פעולה ובין השאר היה מעורב במגעים בנושא תעלת המים שהובילו להסכמות בין השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי וראש רשות המים הפלסטינית. אך התמונה השתנתה באופן חד בעקבות הצעדים שנקט ממשל טראמפ כלפי הפלסטינים החל בסוף 2017 ,ובהם העברת השגרירות לירושלים, קיצוץ בסיוע לפלסטינים, סגירת הנציגות הפלסטינית בוושינגטון, התנערות מעיקרון שתי המדינות – ונוצר נתק מוחלט וחסר תקדים בין הממשל ורמאללה. גרינבלט הפך לשליח האמריקאי הראשון בתולדות תהליך השלום הישראלי-פלסטיני שאיבד למעשה קשר עם אחד הצדדים ושאיבד את היכולת לשמש כמתווך בין הצדדים.

הפוסט פרישתו של ג'ייסון גרינבלט, השליח שלא תיווך הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> גם לפי "מבחן התוצאה" של קושנר, ועידת בחריין היא כישלון עגום https://mitvim.org.il/publication/%d7%92%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%a8-%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%a8%d7%99/ Tue, 09 Jul 2019 07:59:45 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1963 מאמר דעה, ד"ר ליאור להרס, הארץ, 9 ביולי 2019

הפוסט גם לפי "מבחן התוצאה" של קושנר, ועידת בחריין היא כישלון עגום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> חוקרים שונים בתחום הפסיכולוגיה עסקו בהשלכות ובדרכי התמודדות עם מצבים של סכסוך בעל "ערכים מוגנים" (protected values) שנתפשים כמרכיב מרכזי בזהותם של המעורבים ולכן האפשרות לפשרה מעוררת בהם התנגדות חזקה. המחקרים הצביעו על אפקט בומרנג (backfire effect) שמתרחש כשמציעים פיצוי חומרי או כלכלי בתמורה לוויתור על ערכים מוגנים. נמצא כי הצעה שכזו רק מגבירה את הזעם ואת ההתנגדות לפשרה ונתפשת כהצעה משפילה ולא מוסרית שמערבבת בין קודש וחול. תוצאות כאלה התקבלו במחקרים שנעשו בהודו, אינדונזיה, איראן ובהקשר הישראלי-פלסטיני. לא ניתן שלא לחשוב על תובנה זו כשמתבוננים בוועידת בחריין ובתוכנית הכלכלית ("Peace To Prosperity") שפרסם הצוות האמריקאי בראשות ג'ארד קושנר.

להמשך קריאה

המאמר פורסם בהארץ ב-9 ביולי 2019

הפוסט גם לפי "מבחן התוצאה" של קושנר, ועידת בחריין היא כישלון עגום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> כיוונים אסטרטגיים לישראל אל מול מזרח תיכון מתפורר https://mitvim.org.il/publication/%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%98%d7%92%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%aa/ Thu, 21 Feb 2019 13:10:49 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=911 סיכום דיון שולחן עגול של מכון מיתווים, קרן פרידריך אברט, וה-Middle East Institute. פברואר 2016

הפוסט כיוונים אסטרטגיים לישראל אל מול מזרח תיכון מתפורר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ישראל נמצאת כיום באזור המתאפיין בטלטלה ותהליכי שינוי. מדינות שכנות קורסות, כוחות אזוריים חדשים צוברים עוצמה, וארה"ב נסוגה מתפקידה הקודם כנותנת החסות הביטחונית למזרח התיכון. התפתחויות אלו מציגות בפני ישראל סיכונים והזדמנויות חדשים. לאור זאת, מיתווים – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, קרן פרידריך אברט וה-Institute East Middle כינסו בוושינגטון די. סי. דיון שולחן עגול שהתמקד בכיוונים האסטרטגיים של ישראל במזרח-התיכון בתקופה רבת-שינויים זו. הדיון התמקד בהשלכות המצב הפוליטי בישראל והקיפאון בתהליך השלום על מעמדה של ישראל באזור, ובעתיד היחסים בין ישראל לארה"ב, אירופה והעולם הערבי אל מול הדינמיקה האזורית משתנה ומאזני הכוחות החדשים במזרח-התיכון. הדיון נערך ב-20 בנובמבר 2015, בהשתתפות כעשרים דיפלומטים, פוליטיקאים וראשי מכוני מחקר ומדיניות מישראל, גרמניה, וארה"ב. מסמך זה מסכם את הנקודות העיקריות שעלו בדיון ואת ההמלצות שהשמיעו המשתתפים בו. הוא איננו משקף הסכמות כלשהן מצד כלל המשתפים ואת עמדות הגופים המארגנים.

הפוסט כיוונים אסטרטגיים לישראל אל מול מזרח תיכון מתפורר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> האם לא הגיע הזמן ליוזמה אזורית ישראלית? https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa/ Tue, 19 Feb 2019 13:16:42 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=827 סיכום כנס השדולה לשיתוף פעולה אזורי בראשות ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ יעקב פרי וח"כ מיכאל אורן, בשיתוף מכון מיתווים. יולי 2016

הפוסט האם לא הגיע הזמן ליוזמה אזורית ישראלית? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>

ב-20 ביולי 2016 התקיים בכנסת כנס של השדולה לשיתוף פעולה אזורי, בראשות ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ יעקב פרי וח"כ ד"ר מיכאל אורן בשיתוף מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. הכינוס עסק בנושא "האם לא הגיע הזמן ליוזמה אזורית ישראלית?" ולקחו בו חלק חברי כנסת, דיפלומטים ומומחים לנושאים אזוריים. הדוברים בכנס היו: יושבי-הראש של השדולה לשת"פ אזורי, הח"כים מרב מיכאלי, יעקב פרי ומיכאל אורן; שר התיירות ח"כ יריב לוין; סגן השר לשיתוף פעולה אזורי ח"כ איוב קרא; הח"כים קסניה סבטלובה, זוהיר בהלול, איילת נחמיאס ורבין ונחמן שי; שגריר ירדן בישראל וואליד עובידאת; שגריר בולגריה בישראל דימיטר מיכאלוב; שגרירת קפריסין בישראל תסליה-סלינה שמבוס; ראש היחידה ליחסים אזוריים ב-UNSCO ג'ודי בארט; ממלא מקום שגריר ארה"ב בישראל קית' מיינס; ראש המחלקה הפוליטית במשלחת האיחוד האירופי לישראל מארק גלאגר; פרופ' עוזי ארד, לשעבר היועץ המדיני לראש הממשלה וראש המועצה לביטחון לאומי; יו"ר ישראל יוזמת קובי הוברמן; ראש מכון מיתווים ד"ר נמרוד גורן וחבר הועד המנהל במכון מיתווים פרופ' אלי פודה; אל"מ (במיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ראש המועצה האזורית תמר דב ליטבינוף; ומנהל קשרי ממשל אקופיס מזרח תיכון אורי גינות. מסמך זה מציג גרסאות ערוכות של הדברים שנשאו.

הפוסט האם לא הגיע הזמן ליוזמה אזורית ישראלית? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> סיכום הדיאלוג המדיני הישראלי-תורכי לשנת 2018 של מכון מיתווים https://mitvim.org.il/publication/%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%99-%d7%9c%d7%a9-2/ Thu, 20 Dec 2018 12:43:57 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2201 סיכום נקודות עיקריות שהעלו בני שיח תורכים שונים במהלך הדיאלוג המדיני, דצמבר 2018

הפוסט סיכום הדיאלוג המדיני הישראלי-תורכי לשנת 2018 של מכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הדיאלוג המדיני הישראלי-תורכי השנתי של מכון מיתווים התקיים באוקטובר 2018 באיסטנבול, זו השנה השביעית ברציפות. במסגרת הדיאלוג, שנערך בשיתוף קרן פרידריך אברט, קיימו מומחים ממכון מיתווים סדרת פגישות עם מקבילים תורכים – דיפלומטים לשעבר, אנשי אקדמיה ונציגי חברה אזרחית. הדיאלוג התמקד ביחסי ישראל-תורכיה לנוכח המשבר ביניהן, במטרה לבחון דרכים לסייע למדינות לנהל מחלוקות באופן יעיל יותר, בייחוד סביב סוגיות ירושלים ועזה. הדיאלוג עסק גם במדיניות התורכית במזרח התיכון.

בדיאלוג ניכרה תחושה שהחזרת שגרירים בין ישראל לתורכיה היא אפשרות ריאלית, אם כי ללא ציפייה לפריצת דרך ביחסים עצמם. הייתה תקווה אצל בני השיח התורכים שנושא הגז הטבעי יחזור לסדר היום ביחסי המדינות, הם הציגו חשש מתמיכה ישראלית בכורדים בצפון סוריה, והדגישו שאין לראות את תורכיה ואיראן כבנות ברית אלא כמדינות שמשתפות פעולה מתוקף אינטרסים משותפים ובמקביל ליריבות. כמו כן, הדגישו בני השיח התורכים את תפקידה וחשיבותה של הקהילה היהודית בארה"ב, כמי שמשפיעה על השיח האמריקאי כלפי תורכיה, על מעורבותה של ארה"ב במזרח התיכון ואף על מדיניות ישראל.

מסמך זה מסכם נקודות עיקריות שהעלו בני שיח תורכים שונים במהלך הדיאלוג המדיני.

הפוסט סיכום הדיאלוג המדיני הישראלי-תורכי לשנת 2018 של מכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> 2017 – 2018 https://mitvim.org.il/report/%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-68-%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99-2018/ Wed, 08 Aug 2018 10:11:57 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=report&p=102 פרסום חודשי של מיתווים על מדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון, מאת השגריר בדימוס ברוך בינה.

הפוסט 2017 – 2018 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מדיניות ארצות הברית ביחס לישראל ולמזרח התיכון הוא פרסום חודשי של מיתווים על מדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון, מאת השגריר בדימוס ברוך בינה. הפרסום עוסק בסוגיות הקשורות ליחסי ישראל-ארה"ב, תהליך השלום/הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והמזרח התיכון המשתנה. עורכים הקודמים של הסדרה היו גראנט רומלי, בריאן ריבס ורבקה בורנשטיין.

 

 

הפוסט 2017 – 2018 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הים האדום כמרקחה: מאבקי הכוחות והאינטרסים של ישראל באגן ים סוף https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%91%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8/ Fri, 20 Jul 2018 13:39:13 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2217 מחקר, ד"ר משה טרדימן, יולי 2018

הפוסט הים האדום כמרקחה: מאבקי הכוחות והאינטרסים של ישראל באגן ים סוף הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אגן ים סוף, הנמצא לדרומה של מדינת ישראל, ומהווה נתיב מסחר ותנועה נוסף עבור המדינה, עובר לאחרונה תהפוכות רבות, הכוללות אתגרים, סכנות והזדמנויות רבות. אגן ים סוף הפך בשנים האחרונות לזירת מאבק פוליטית, מדינית וצבאית, שמכילה בה בעת תחרות בין מעצמות, מאבקים אזוריים וסכסוכים מקומיים. בנוסף, מהווה אגן ים סוף כר נרחב לפעילות ולתחרות כלכלית, שכוללת
הקמת תשתיות, פרויקטים של פיתוח, פרויקטים סביבתיים, ופעילות מסחר ענפה. מבחינת ישראל, המתרחש באגן ים סוף הוא בעל חשיבות לאינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים של המדינה.

מאמר זה מתאר את המתחולל בזירת אגן ים סוף, סוקר את ההתפתחויות האחרונות בתחומים השונים, מצביע על האינטרסים של מדינת ישראל, וקורא בסופו לנצל את שעת הכושר הקיימת, ולבחון כיצד ישראל יכולה להשתלב יותר במרחב זה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מדינית.

הפוסט הים האדום כמרקחה: מאבקי הכוחות והאינטרסים של ישראל באגן ים סוף הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> חג שמח? לא במזרח התיכון https://mitvim.org.il/publication/%d7%97%d7%92-%d7%a9%d7%9e%d7%97-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f/ Tue, 19 Sep 2017 10:17:28 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1508 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ. 19 בספטמבר 2017

הפוסט חג שמח? לא במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המזרח התיכון ערב ראש השנה תשע"ח לכאורה שונה מהמזרח התיכון לפני שנה; לפחות שמונה שינויים חשובים התרחשו בו.

ראשית, ארגון המדינה האסלאמית עומד להיעלם מבחינה טריטוריאלית. הארגון איבד את מרבית מאחזיו בעיראק, ועתה הוא עומד בפני תבוסה בסוריה. שנית, לאחר שש שנים של מלחמת אזרחים, נראה כי אסד הצליח להטות את כף המאזנים לטובתו מול המורדים. שלישית, שחרורה של מוצול מהווה זריקת עידוד לישות העיראקית, אשר מגלה מחדש את זהותה הלאומית. אמנם הבעיה הכורדית ממשיכה לפצל את המדינה, אולם אין בה כדי לאיים על עצם קיומה של עיראק. רביעית, רוסיה של פוטין הצליחה למקם את עצמה מחדש לא רק כפטרונית של סוריה, אלא גם כגורם משמעותי בפוליטיקה המזרח תיכונית. חמישית, עליית ממשל טראמפ בארה"ב בישרה, כי הירידה במעורבות במזרח התיכון בתקופת אובמה לא הייתה מקרית או זמנית, אלא תופעה מתמשכת. ששית, איראן ממשיכה להקרין דימוי של עוצמה אזורית באמצעות שליחיה – אסד, חזבאללה, ארגונים שיעים בעיראק והחותים בתימן. שביעית, ערב הסעודית הפכה למנהיגת העולם הסוני במאבקו מול איראן ובעלות בריתה, כאשר היא מובילה את המלחמה נגד החותים בתימן והסנקציות נגד קטאר. ולבסוף, מצרים חזרה למלא תפקיד בעולם הערבי, הן בזירה הסורית והן מול החמאס בעזה.

המאמר התפרסם בעיתון "הארץ" בתאריך-19 בספטמבר 2017

הפוסט חג שמח? לא במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מזרח תיכון חדש https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%93%d7%a9/ Sat, 01 Jul 2017 10:27:39 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1578 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, יולי 2017

הפוסט מזרח תיכון חדש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בשנה האחרונה אנו עדים לעיצובו של מזרח תיכון חדש, שבו ישראל ממלאת תפקיד לא שולי. המונח, כזכור, נטבע על ידי שמעון פרס, לאחר חתימת הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בשנות ה-90 ;הוא ראה בחזונו עידן חדש שבו העולם הערבי, ישראל, ואולי גם תורכיה, משתפים פעולה במגוון של תחומים אזרחיים. העולם הערבי ראה בשלילה את המונח, אשר נתפס כניסיון ישראלי לרכוש הגמוניה באזור בדרכים שאינן צבאיות, אולם בתקופה זו זכתה הדיפלומטיה הישראלית להישגים רבים באזור.

בניגוד לעבר, המזרח התיכון החדש הנוכחי נוצר מבלי שישראל תרמה דבר להיווצרותו; הוא תולדה של כמה תהליכים, הכוללים את כיבושה של עיראק על ידי ארה"ב ב-2003 ,צמיחתה של איראן כמעצמה אזורית החותרת להגמוניה ולנשק גרעיני, ולגל מהפכות "האביב הערבי" שיצרו כאוס בכמה מדינות מרכזיות (מצרים, סוריה) ושוליות (לוב, תימן, תוניסיה, בחריין). התפרקותו של העולם הערבי חייבה את חלק מרכיביו לחפש בעלי ברית מחוצה לו, כדי להיאבק בסכנות הנמצאות בתוכו ובאזור. תהליכים אלו יצרו ארכיטקטורה חדשה של בריתות וקואליציות המבוססות על אינטרסים.

הפוסט מזרח תיכון חדש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הבחירות בארה"ב ועתיד המזרח התיכון https://mitvim.org.il/event/%d7%94%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%94%d7%91-%d7%95%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f/ Wed, 14 Dec 2016 08:33:52 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=event&p=2267 סיכום פאנל ציבורי של מכון מיתווים וארגון איפקרי, ירושלים, 14 בדצמבר 2016

הפוסט הבחירות בארה"ב ועתיד המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ב-14 בדצמבר 2016 כינסו ארגון איפקרי ומכון מיתווים דיון ציבורי בירושלים שכותרתו "הבחירות בארה"ב ועתיד המזרח התיכון". לאחר דברי פתיחה של ד"ר גרשון בסקין, יו"ר-שותף של איפקרי, ושל ד"ר נמרוד גורן, ראש מכון מיתווים, הציגו הדוברים דן רותם, יועץ מחקר בכיר במרכז ס. דניאל אברהם לשלום במזרח התיכון, רבקה בורנשטיין, חוקרת במכון מיתווים, ומופיד דיק, דיפלומט אמריקאי לשעבר ממוצא פלסטיני, את הערכותיהם ביחס למדיניות-החוץ הצפויה של ארה"ב בעידן דונלד טראמפ. הדיון הונחה על ידי סוהיר ג'מיל, לשעבר חוקרת בקבוצת המשבר הבינלאומי, ונערך בתמיכת ממשלת הולנד. תקציר הדיון מובא להלן.

ד"ר גרשון בסקין:

דן רותם:

רבקה בורנשטיין:

הפוסט הבחירות בארה"ב ועתיד המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הדרך קדימה ביחסי ישראל והפלסטינים https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d/ Mon, 28 Dec 2015 07:52:26 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1987 סיכום סדנת-מומחים, ירושלים, 28 בדצמבר 2015

הפוסט הדרך קדימה ביחסי ישראל והפלסטינים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בתקופה של הסלמה ביטחונית וקיפאון מדיני ביחסי ישראל והפלסטינים, כינסו המכון האמריקני לשלום (U.S. Institute of Peace) ומיתווים – המכון הישראלי למדיניות- חוץ אזורית סדנת-מומחים, שהתקיימה ב-28 באוקטובר 2015 בירושלים. הסדנה התמקדה בצעדים שיכולים הישראלים, הפלסטינים, והקהילה הבינלאומית לנקוט על- מנת למנוע סבב נוסף של שפיכות דמים ולקדם את יישוב הסכסוך. השתתפו בה כעשרים וחמישה מומחים – רובם חוקרים, ונציגי ארגונים ומכונים מישראל, לצד דיפלומטים זרים ונשיאת המכון האמריקני לשלום, הגב' ננסי לינדבורג. נייר זה מסכם את עיקרי הדברים וכן המלצות שהועלו במהלך השיחה. הוא לא משקף קונצנזוס או הסכמה רחבה של כל או חלק מן המשתתפים, או את עמדות הארגונים המארחים.

הפוסט הדרך קדימה ביחסי ישראל והפלסטינים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אל תספידו את האביב הערבי https://mitvim.org.il/publication/%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99/ Wed, 30 Sep 2015 06:24:46 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1922 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ, ספטמבר 2015

הפוסט אל תספידו את האביב הערבי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בדצמבר 2010 הצית עצמו תוניסאי בשם מוחמד בועזיזי, בשל ייאושו מעוולות המשטר. מעשה זה הכניס את הצעיר האלמוני לדפי ההיסטוריה, משום שהוא הדליק את הניצוץ שהוביל למהפכות "האביב הערבי" בתוניסיה, מצרים, לוב, סוריה, תימן ובחריין. משטרים אוטוריטריים יציבים לכאורה, בראשות נשיאים לכל חייהם, הופלו בתוך זמן קצר על ידי המונים שיצאו לרחובות.

בעבור רבים סימלו מהפכות האביב הערבי שינוי אמיתי בכל הנוגע למקומו של האזרח בתרבות הפוליטית הערבית, וראשיתו של גל רביעי של דמוקרטיזציה בעולם. והנה, ארבע שנים וחצי מאוחר יותר, לוב, תימן וסוריה קורסות כתוצאה ממלחמת אזרחים אלימה; בחריין דיכאה את המחאה בכוח הזרוע, עם עזרה צבאית ממדינות המפרץ; מצרים חזרה לעמדת הפתיחה טרם המהפכה, ורק בתוניסיה יש ניצנים של משטר דמוקרטי. אפשר לומר שהתקווה למזרח תיכון חדש נענתה ב"מזרח תיכון חדאעש", המזוהה עם ארגוני האיסלאם הג'יהאדיסטי. השאלה היא, מה השתבש.

המאמר פורסם בהארץ ב-30 בספטמבר 2015

הפוסט אל תספידו את האביב הערבי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ישראל וסוריה: שכנות ועוינות שנויים במחלוקת https://mitvim.org.il/publication/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%97/ Thu, 17 Sep 2015 14:44:40 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2008 מאמר דעה, ד"ר כמאל אל-לבואני, 17 ספטמבר 2015

הפוסט ישראל וסוריה: שכנות ועוינות שנויים במחלוקת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> קיומה של מדינת ישראל על חשבון המדינה הפלסטינית יצר מצב של עוינות בין ישראל ושכנותיה הערביות, שגרם למלחמות רבות. אך הסכסוכים הרבים שפרצו ברחבי המזרח התיכון בשנים האחרונות, ובהם מלחמת האזרחים בסוריה, שינו את צירי העוינות והבריתות באזור. הסכסוכים האדירים האלו, שמזעזעים את המזרח התיכון, האפילו אפילו על בעיית הפליטים הפלסטינים שנוצרה בעקבות הקמת מדינת ישראל.

הגם שאיננו מברכים על פרוץ סכסוכים אלו, הם העמידו אותנו בפני צורך להתמודד עם קשיים, ויצרו עבורנו הזדמנות לנסות להתגבר על העוינות לישראל ולהחליף אותה בחתירה ליציבות, שלום ושיתוף פעולה. האינטרסים המשותפים שנוצרו לאור המצב החדש יוכלו לשנות בהדרגה את מצב העוינות בינינו, במידה ששני הצדדים ירצו לתרום לכך באופן שווה ומועיל.

הפוסט ישראל וסוריה: שכנות ועוינות שנויים במחלוקת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> על סוריה ייפול דבר https://mitvim.org.il/publication/%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%93%d7%91%d7%a8/ Tue, 21 Jul 2015 06:32:13 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1929 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ, 21 ביולי 2015

הפוסט על סוריה ייפול דבר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מאמרי הפרשנות המלומדים, שהתפרסמו בעקבות חתימת הסכם הגרעין בין שש המעצמות לאיראן, הדגישו, בצדק מסוים, את הישגיה של טהראן. ואולם, האמת היא שחתימת ההסכם רק נתנה גושפנקה לתהליכים המתרחשים באזור מאז כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית ב–2003, והאביב הערבי. אלה הפכו את איראן לא רק לשחקן לגיטימי במערכת האזורית, אלא גם לשותף אפשרי במערכה הבינלאומית נגד דאעש וארגונים איסלאמיים סונים ג'יהאדיסטיים אחרים, כמו אל־קאעדה, ג'בהת אל־נוסרה ועוד.

גם החשש מיצירתו של "סהר שיעי" במזרח התיכון, שמשתרע מאיראן, דרך השיעים בעיראק, ועד העלווים בסוריה, בואכה חיזבאללה בלבנון, אינו חדש; עבדאללה מלך ירדן דיבר עליו לראשונה עוד בשלהי 2004.

להמשך קריאה

המאמר פורסם בהארץ ב-21 ביולי 2015

הפוסט על סוריה ייפול דבר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המתקפה של המדינה האסלאמית בצפון חצי-האי סיני: תגובות ופרשנויות https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%a4%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%a1%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%a6%d7%99-%d7%94%d7%90/ Tue, 07 Jul 2015 15:43:59 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2039 תגובות ופרשנויות בנושא התקפת חצי האי סיני על ידי המדינה האיסלאמית מפי מומחים במכון מיתווים, יולי 2015

הפוסט המתקפה של המדינה האסלאמית בצפון חצי-האי סיני: תגובות ופרשנויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> ב-1 ביולי 2015 התרחשה מתקפה חסרת תקדים של ארגון אסלאמיסטי הקשור למדינה האסלאמית כנגד מטרות של צבא מצרים בצפון חצי-האי סיני. מסמך זה מציג תגובות ופרשנויות לאירוע זה מאת מומחים במכון מיתווים: ד"ר רונן זיידל, פרופ' אלי פודה, ד"ר אהוד ערן, כמאל חסאן, וד"ר עידו זלקוביץ'. בדבריהם, הם מתייחסים לקשר בין המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה לארגון שביצע את המתקפה בסיני, למשמעות המתקפה עבור מצרים, להשלכות אפשריות על יחסי ישראל-מצרים, לתגובת תנועת החמאס, ולהשפעה של ארגון המדינה האסלאמית על החברה הערבית בישראל.

הפוסט המתקפה של המדינה האסלאמית בצפון חצי-האי סיני: תגובות ופרשנויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> המזור היחיד לבעיות היסוד של עיראק https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93-%d7%9c%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%a7/ Sat, 10 Jan 2015 06:38:26 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1932 מאמר דעה, ד"ר רונן זיידל, אפשר לחשוב, 10 בינואר 2015

הפוסט המזור היחיד לבעיות היסוד של עיראק הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> אירועי השנים האחרונות מעלים מחשבות לגבי פירוקן של מדינות בעולם הערבי. חקר המזרח התיכון באקדמיה עדיין לא התמודד עם תוצאות הכיבוש האמריקני של עיראק בשנת 2003, עם כישלונם של האמריקאים בגיבוש דמוקרטיה ערבית מתפקדת, ועם התפוררותן של מדינות ערביות בעקבות ה"אביב הערבי" שמונה שנים אחר כך. מכל עבר נשאלו שאלות לא נכונות והועלו פתרונות שגויים ולא ישימים. מאמר זה יעסוק בעיראק, שבמשך שנים נחשבה לאב טיפוס של "מדינה מלאכותית", ונמצאת היום במוקד הדיון על עתידן של המדינה והאזרח הערבי.

האם עיראק היא מדינה מלאכותית? רבים סבורים שכן ורואים במצב השורר בה כיום הוכחה לכך. מכאן נובע שכל פתרון לבעיה העיראקית חייב לכלול את חלוקת המדינה. אולם השאלה הזו איננה רלוונטית. עיראק איננה מדינה "מלאכותית" יותר מרוב המדינות הקיימות בעולם היום, וגבולותיה הגיוניים יותר אפילו מגבולות ישראל של 1949 או 1967. המדינה העיראקית עשתה כברת דרך מאז שהוקמה, על בסיס המנהל העות'מאני ובחסות המנדט הבריטי, בשנים 1920—1921. הטענה שהמדינה נוצרה כתוצאה מאיחוד מלאכותי של שלושה מחוזות עות'מאניים איננה מדוייקת, שכן שניים מהם (בסרה ומוסול) היו כפופים למחוז בגדאד, הגדול והמרכזי יותר.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם באפשר לחשוב ב-10 בינואר 2015

הפוסט המזור היחיד לבעיות היסוד של עיראק הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית ומשמעותן לישראל ולמזרח התיכון https://mitvim.org.il/publication/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%a9%d7%9e/ Wed, 17 Dec 2014 17:36:39 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2091 מאמר דעה, בריאן ריבס, דצמבר 2014

הפוסט בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית ומשמעותן לישראל ולמזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> בחירות אמצע הקדנציה שהתקיימו בארצות הברית ב-4 בנובמבר 2014 הסתיימו בניצחון מוחץ של המפלגה הרפובליקאית. כאשר הקונגרס החדש יתכנס ב-3 בינואר 2015, יהיה לרפובליקאים גם רוב בסנאט שמשמעותו היא שהשנתיים האחרונות של ממשל אובמה יתאפיינו ביריבות בין הרשות המחוקקת לזו המבצעת.

נייר זה יבחן מה מלמדות התוצאות על הלכי הרוח של העם האמריקאי, כולל אלה של הקהילה היהודית בארצות הברית; מה משמעות התוצאות לגבי הבחירות הבאות לנשיאות, שיתקיימו ב-2016 ;וכיצד עשוי הניצחון הרפובליקאי להשפיע על מדיניות החוץ האמריקאית כלפי ישראל והמזרח התיכון.

המסקנות העיקריות שעולות מניתוח סוגיות אלו הן ש: (1) ההישגים הרפובליקאים אינם משקפים שינוי מהותי בתפיסות האמריקאיות (ובכלל זה, של יהדות ארצות הברית) ביחס למדיניות-החוץ האמריקאית במזרח התיכון; (2) למרות התוצאות, הנשיא אובמה עדיין מחזיק בידיו עוצמה מספקת כדי להמשיך ולקדם את המדיניות המזרח תיכונית שלו; (3) מגמות ההצבעה בבחירות אמצע הקדנציה עדיין מעידות על יתרון צפוי לדמוקרטים בבחירות 2016.

הפוסט בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית ומשמעותן לישראל ולמזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> לא רק זוועות במזרח התיכון https://mitvim.org.il/publication/%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%96%d7%95%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f/ Sat, 23 Aug 2014 06:45:33 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1935 מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ, 23 באוגוסט 2014

הפוסט לא רק זוועות במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מנקודת מבט ישראלית, המזרח התיכון החדש נראה מאיים מאוד: איראן ממשיכה לנסות לפתח נשק גרעיני; רג'פ טייפ ארדואן מבצר את "סולטנותו" בטורקיה ומגביר את הרטוריקה האנטי־ישראלית; חיזבאללה אורב בשקט בלבנון; החמאס ממאן להיכנע בעזה וממשיך לקרוא תיגר על הפתח; ארגון המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה ממשיך לצבור הישגים טריטוריאליים תוך שהוא טובח בנוצרים ובמוסלמים; מלחמת האזרחים בסוריה גובה את חייהם של אלפי בני אדם מדי חודש, וכשלושה מיליון פליטים סורים מציפים את המדינות השכנות; ולוב מפוצלת בין שבטיה.

חוסר היציבות האזורי הוא פועל יוצא של כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בעת הנוכחית: ראשית, מאבק בתוך "בית האיסלאם" על הדת "הנכונה" או "האמיתית". מאבק זה מתנהל ברמה אחת בין הסונים לשיעים, וברמה אחרת בין קבוצות סוניות שונות, שבתוכן אל־קאעדה וארגון המדינה האיסלאמית הן שתי הגרסאות הקיצוניות והאלימות ביותר.

המאמר פורסם בהארץ ב-23 באוגוסט 2014

הפוסט לא רק זוועות במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הגברת היעילות של מכוני מדיניות במזרח-התיכון וצפון אפריקה https://mitvim.org.il/event/%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94/ Fri, 13 Dec 2013 13:53:54 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=event&p=2301 סיכום כנס בהובלת מכון STRATIM מתורכיה וה-Think Tanks and Civil Society Program שבאוניברסיטת פנסילבניה, 11-13 בדצמבר 2013

הפוסט הגברת היעילות של מכוני מדיניות במזרח-התיכון וצפון אפריקה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> הפסגה האזורית השנתית הראשונה של מכוני מדיניות מרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, שעסקה בזיהוי הזדמנויות לצמיחת מכוני מדיניות באזור ולהגברת השפעתם על עיצוב מדיניות ושיח ציבורי. את הכנס הובילו מכון STRATIM מתורכיה וה-Think Tanks and Civil Society Program שבאוניברסיטת פנסילבניה. ד"ר נמרוד גורן ייצג את מכון מיתווים תורכיה, 11-13 בדצמבר 2013.

צפו בתמונות מהכנס.

הפוסט הגברת היעילות של מכוני מדיניות במזרח-התיכון וצפון אפריקה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מושיטים יד לאביב הערבי: תובנות מניסיון אמריקאי https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%93-%d7%9c%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f/ Fri, 20 Sep 2013 10:05:54 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2163 ראיון עם סטפן מקינרני מנכ"ל הפרויקט לדמוקרטיה במזרח התיכון (POMED), אלונה וולינסקי, ספטמבר 2013

הפוסט מושיטים יד לאביב הערבי: תובנות מניסיון אמריקאי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> לארגונים אמריקאים קל הרבה יותר, מטבע הדברים, ליצור קשר עם גורמים חברתיים ופוליטיים בעולם הערבי מאשר למקביליהם הישראלים. לפיכך, ארגונים ישראלים שמעוניינים בקידום דיאלוג עם האזור יכולים להפיק תועלת מהתובנות ומהניסיון שרכשו אלה בארצות הברית אשר מצויים בקשר עמוק ורציף עם אליטות חדשות במדינות האביב הערבי. ארגון POMED האמריקאי הוא אחד המובילים בתחום. מנכ"ל הארגון, סטפן מקינרי, העניק ראיון מקיף למיתווים, שעסק בהתקדמות לקראת דמוקרטיזציה בעולם הערבי, בעלייה בחשיבותם של מכוני מדיניות ומחקר במדינות ערב, בצורך ליצור רשת קשרים עם שותפים ערביים, במאפיינים של מפגשי דיאלוג בין גורמי חברה אזרחית אמריקאים וערבים, ובאפשרות להרחיב את היקף הקשרים ושיתוף הפעולה בין ישראל לעולם הערבי.

הפוסט מושיטים יד לאביב הערבי: תובנות מניסיון אמריקאי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> דיאלוג על החברה האזרחית במזרח התיכון https://mitvim.org.il/event/%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f/ Sun, 07 Apr 2013 14:57:10 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=event&p=2310 רשמים ממפגשים אזוריים, דו"ח מספר 8 ;גאזיאנטפ, תורכיה; אפריל 2013

הפוסט דיאלוג על החברה האזרחית במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> כנס בהשתתפות נציגי ארגוני חברה אזרחית מכ-20 מדינות מרחבי המזרח התיכון, לדיון על מעמדם של ארגונים בלתי-ממשלתיים לאחר האביב הערבי. את הכנס ארגנה Gaziantep Zirve University , והוא כולל מושבים על יחסי דת, מדינה וחברה אזרחית; ממשל מקומי וחברה אזרחית; ותפקידם של ארגונים בלתי-ממשלתיים בפיתוח כלכלי. יונתן תובל ייצג את מכון מיתווים. תורכיה, 6-7 באפריל 2013.

הפוסט דיאלוג על החברה האזרחית במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> פרדיגמות חדשות, קולות חדשים על המזרח התיכון https://mitvim.org.il/publication/%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%94%d7%aa/ Fri, 07 Sep 2012 18:38:24 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=2673 מאמר דעה, ד"ר נמרוד גורן, 7 בספטמבר 2012

הפוסט פרדיגמות חדשות, קולות חדשים על המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>

רוב הישראלים אינם מבינים את המזרח התיכון לאשורו. הדברים אמורים הן באשר לציבור הרחב והן באשר למקבלי ההחלטות. הישראלים מקבלים את המידע שברשותם אודות המציאות האזורית משליחים מסוימים, המדגישים מסרים מסוימים, המועברים דרך פריזמות מסוימות. הסכסוך הוא חזות הכול, הביטחון הוא חזות הכול.

ככלל, ישראל רואה בעולם הערבי איום קיומי. אותן מדינות והתפתחויות שנדמה לנו שמסכנות את ביטחון ישראל במידה הרבה ביותר זוכות לכיסוי תקשורתי נרחב ומעוררות עניין ציבורי. יש נטייה לתאר התפתחויות אזוריות במושגים פשטניים של שחור ולבן: האם הן טובות או רעות לישראל? כמעט תמיד מתקבלות התפתחויות מסוג זה, ובהן האביב הערבי, בדאגה ואף בחשש. סטריאוטיפים ודימויים שליליים של האסלאם והערבים נפוצים ומהווים אתוס ישראלי דומיננטי בסכסוך. העולם הערבי נחזה לעתים קרובות כהומוגני. אין מבחינים בדקויות ומורכבויות, או בהבדלים בין מדינות, חברות ותרבויות. ישראלים רבים אינם רואים במזרח התיכון אזור אליו הם רוצים להשתייך ואף אינם מאמינים שאזור זה יהיה מוכן אי פעם לקבל את נוכחותם בו. הם מפקפקים בכך שהסיכוי להשיג שלום עם הערבים שווה את הוויתורים שיידרשו לשם כך, ובכך שניתן בכלל להשיגו אי פעם.

אמנם השקפות אלה אינן נחלתם של כל הישראלים, אך הן הופכות בהדרגה לנחלת הזרם המרכזי, כאשר ישראל נעשית ניצית יותר ומרוכזת יותר בענייניה הפנימיים, ויחסיה עם העולם הערבי מידרדרים והולכים. ההיסטוריה הארוכה והאלימה של הסכסוך הישראלי-ערבי וחוסר הזרימה של רעיונות, סחורות ואנשים בין ישראל לעולם הערבי מחזקים אף הם תפיסות אלה. אך גם המקורות מהם רוכשים הישראלים מידע על האזור תורמים לכך.

אנשי ביטחון (בפועל ובדימוס) לצד מכוני מחקר, מומחים וכלי תקשורת ימניים ממלאים תפקיד גדל והולך בעיצוב התפיסות הישראליות של המזרח התיכון. מערכת הביטחון בישראל משפיעה הרבה יותר מהמערכת המדינית. אנשיה נחשבים בעלי ההבנה הטובה ביותר של האינטרסים הביטחוניים הלאומיים. הם מאד מבוקשים כפרשני תקשורת וכמשתתפים בתהליכי קבלת החלטות רשמיים. הם נוטים לייצג את שדרת ההנהגה הוותיקה של החברה הישראלית והינם בעלי קשרים הדוקים עם מערכות השלטון. הם אמנם מחזיקים לעיתים בגישות מתונות, אך השיח שלהם מעוצב בדרך כלל דרך הפריזמה הביטחונית הצרה.

לישראל חסרים מכוני מדיניות המחויבים לקידום השלום וההשתלבות האזורית. ישנם ארגוני שלום רבים אך רובם מתרכזים ברמת פעילות השטח ולא במדיניות. יש גם מספר בלתי מבוטל של מכוני מחקר אקדמיים העוסקים בעניינים אזוריים, אך הם נוטים להתרחק מסוגיות פוליטיות שבמחלוקת ונמנעים גם מפעולות קידום מדיניות. לא חסרים מכונים מסוג זה בימין, חלקם ממומנים היטב. יש ביניהם מכוני מחקר וחוקרים המספקים ניתוחים ניציים להתפתחויות אזוריות. את פעילותם משלימים מוסדות שמרניים העוקבים אחר התקשורת הערבית, ספרי לימוד ערביים ואף אחרי ארגוני שלום וזכויות אדם, וכן ארגוני שטח וכלי תקשורת ימניים (כגון העיתון היומי הנקרא ביותר, "ישראל היום").

אלה הם מקורות מרכזיים שבאמצעותם מעצבים הישראלים את תפיסותיהם על האזור. דרוש שינוי כדי להתקדם ולאפשר לישראל לפתוח דף חדש ביחסיה הבינלאומיים. יש להציג בפני הציבור הישראלי והאליטה המדינית פרדיגמות חדשות וקולות חדשים. יש לפתח פרדיגמת מדיניות חוץ סדורה הדוגלת בשלום ובהשתייכות אזורית. בעודה מכירה באיומי הביטחון הקיימים, על מסגרת זו לקדם את ההידברות ושיתוף הפעולה, להדגיש את ערכי הפלורליזם והסובלנות, לחפש דרכים להפיק תועלת ממיקומה הרב-אזורי הייחודי של ישראל, להיות פתוחה כלפי הקהילה הבינלאומית, לראות בשלום ובהשתייכות האזורית פרויקטים לאומיים מהמעלה הראשונה, ולזהות הזדמנויות מדיניות לשיפור היחסים האזוריים ולפלס נתיבים למימושן.

על הישראלים לשמוע אוצר מילים חדש ומערכת טיעונים חדשה ביחס לאזור. על שיח זה להתמקד ברעיונות גדולים, פרויקטים לאומיים חדשים, תקווה, חזונות לגבי העתיד, סדר-יום לעידן שאחרי הסכסוך ושלום. עליו להיות שיח מרחיב אופקים, המבוסס על ידע וכבוד להיסטוריה, למסורות, לשפות ולתרבויות המקומיות והאזוריות; שיח המנתח את מורכבויות המזרח התיכון אך מתרכז גם בעמי האזור ולא רק במנהיגיהם; שיח היוצר סקרנות אמתית להכיר ולהבין יותר את העולם הערבי והאסלאם; שיח המספק מבט מורכב, אנושי ורב-גוני של המזרח התיכון.

על מנת לחולל את השינוי הדרוש נחוצים שליחים חדשים. אסור לתת למומחי ביטחון לקעקע את קולותיהם של מומחים למדיניות חוץ, דיפלומטים ופעילי החברה האזרחית. אסור לתת לגוורדיה הישנה של פקידי ממשל להאפיל על הדור הצעיר העולה של הוגים, מומחים ומעצבי מדיניות. יתר על כן, על אזרחים פלסטינים של ישראל לשחק תפקיד מרכזי בהסברת האזור לישראלי הממוצע. יש להשמיע לציבור הישראלי את מגוון הקולות הנשמעים בעולם הערבי, ובכלל זה אלה הנשמעים בבלוגים וברשתות החברתיות. האביב הערבי מספק הקשר ייחודי לקידום מטרות אלה. יש לעשות זאת לטובת ישראל ולטובת האזור. יש לעשות זאת למען השלום.

הפוסט פרדיגמות חדשות, קולות חדשים על המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> מזרח תיכון חלש, הכר את השכן החדש https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%9c%d7%a9-%d7%94%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9/ Tue, 17 Jan 2012 07:11:23 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=1948 מאמר דעה, ד"ר אהוד ערן, Ynet, ינואר 2012

הפוסט מזרח תיכון חלש, הכר את השכן החדש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]> באופן מסורתי חששה ישראל משכנות חזקות וחלק ניכר מהמאמץ הביטחוני הישראלי הושקע לאורך השנים בהתמודדות עם האיום שהציבו: התכנונים בשנות ה-50 נגד פלישה של כל שכנותינו שזכו לשם הקוד "מקרה הכול", מבצע קדש ב-1956 שאליו יצאה ישראל כדי להאט את התחזקותה הצבאית של מצרים לאחר עסקת הנשק שלה עם צ'כוסלובקיה, ההתרחבות המסיבית של הצבא בשנות ה-70 מול סוריה ומצרים, והתמודדות עם האפשרות של איראן גרעינית.

חוסר היציבות הפנימית באזור יצר סוג חדש של איומים: לא כאלו הנובעים מעוצמתן של שכנותינו, אלא דווקא מחולשתן. השילוב של לחץ פנימי כבד על השלטון המרכזי במדינות כמו מצרים וסוריה, ושל הקושי המעשי של משטרים אלו להשליט את מרותם בשטחם, יוצר איומים אסטרטגיים, אופרטיביים וטקטיים חדשים על ישראל.

להמשך קריאה

המאמר פורסם ב-Ynet ב-17 בינואר 2012

הפוסט מזרח תיכון חלש, הכר את השכן החדש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>