ארכיון מערך החוץ - Mitvim

כולנו משלמים מחיר גבוה על היעדרם של הדיפלומטים משולחן קבלת ההחלטות

ריף יצחקי — Sun, 07 Jul 2024 12:53:30 +0000

בין הנושאים הרבים שוועדת החקירה למלחמת "חרבות ברזל" תצטרך לבדוק יהיה גם תפקודו של משרד החוץ. רוב הציבור בישראל סבור כי תפקידו של משרד החוץ בזמן מלחמה, כל מלחמה, מסתכם במה שנקרא פעם "הסברה". היום מכנים זאת, במינוח מקצועי יותר, "הרחבת שעון הלגיטימציה המדינית למערכה הצבאית", או בשפה החביבה על אנשי משרד החוץ, "יצירת כיפת ברזל מדינית למעשה הצבאי".

דווקא בתחום זה יכול משרד החוץ לרשום נקודות זכות, אלא אם כן מאן דהוא סבור שניתן לשמר לנצח לגיטימציה למלחמה כה מורכבת, באזור כה צפוף, שמספר הקורבנות האזרחים בה כה גבוה. העובדה שהמלחמה זכתה ללגיטימציה במשך זמן כה רב אחרי תחילתה, לפחות בקרב הממשלות, היא כמעט בחזקת נס. ומי שלא מאמין בנסים חייב לתת למשרד החוץ קרדיט על כך.

ואולם, תפקידו של משרד החוץ בעת מלחמה אינו מסתכם ביצירת לגיטימציה למערכה הצבאית. בזמן כזה עליו לפעול, בתיאום עם מערכת הביטחון ושאר מערכות המדינה, להשלים את המהלך הצבאי במהלכים מדיניים שיספקו ביטחון למדינת ישראל ואזרחיה – ביטחון המבוסס על הסכמים מדיניים המעצבים את המציאות ביום שאחרי המלחמה. לשם כך, עליו להיות שותף בתכנון מכלול הפעילות האסטרטגית-מדינית ובהגדרת מכלול הפעולות הרצויות. או בשפתו של שר הביטחון, יואב גלנט (כן, דווקא שר הביטחון) – "סופה של המערכה הצבאית חייב להיות מעוגן במעשה המדיני" (15.1.2024). בהקשר זה ראוי להזכיר כי מלחמת לבנון השנייה באה לידי סיום בהחלטת מועצת הביטחון 1701 (12.8.2006). היוזמה להחלטה זו, הגייתה וניסוחה נעשו במשרד החוץ בירושלים, והיא קודמה על ידי משלחת משרד החוץ באו"ם.

אם כן, מדוע נעדר הפעם מקומו של משרד החוץ משרטוט התסריטים לסיום למלחמה? קודם כל, משום שהדיון המתחייב בסוגיית "היום שאחרי" נפל קורבן לוויכוחים מסביב לשולחן הקבינט ולא הגיע לכלל בשלות. כך הופקרו אלפי לוחמי צה"ל, שהפכו בחלקם הגדול לברווזים במטווח של עזה. ואולם שר חוץ שעומד על האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל היה אמור להשמיע את קולו סביב שולחן הממשלה בסוגיה. אם הדבר נעשה הרי הוא לא התפרסם ברבים, וכאמור השר היחיד שדרש פתרון מדיני למעשה הצבאי היה דווקא שר הביטחון. בכלל, היעדרו של שר החוץ מהרכב קבינט המלחמה הוא חלק מהמחדל.

בתפקיד שר החוץ מכהן מאז ינואר השנה ישראל כץ, בקדנציה שנייה (לאחר שהחליף את אלי כהן על פי הסכם רוטציה). לא מן הנמנע כי השר חשש להשמיע קולו בסוגיה גם מתוך היכרותו את חולשת משרדו בתוך מערכת קבלת ההחלטות האסטרטגית-מדינית. חולשה זו אינה עניין חדש. דחיקתו של משרד החוץ בפני המערכת הצבאית היא עניין מוכר בישראל ובלעדי לה. אין מדינה מערבית אחרת שבה יש לצבא מונופול כה מוחלט בתחום קבלת ההחלטות האסטרטגיות, כולל אלו המדיניות. האנומליה הזו, שאותה היטיב לתאר הסוציולוג יגיל לוי בספרו "יורים ובוכים – המיליטריזציה החדשה של ישראל בשנות האלפיים", היא תולדה של שנים ארוכות ושחיקה מתמשכת במעמדו של משרד החוץ עוד מימי הקמת המדינה ועד ימינו אנו.

ב-1964 שאל העיתונאי משה פרלמן את דוד בן גוריון, אז כבר בשדה בוקר: "ומה בקשר לענייני חוץ? האם לא הואשמת תמיד כי הנך שר החוץ של עצמך, והאם אין זו הסיבה האמיתית שבגללה התפטר משה שרת?" (שר החוץ אז).

על כך ענה בן גוריון בגילוי לב מפתיע: "אומר בגלוי כי ראש ממשלה ישראלי חייב להיות גם שר החוץ של עצמו. ענייני חוץ, ממש כמו נושא הביטחון, הם אחד מתחומי המפתח שבטיפול הממשלה. יתרה מזו, בענייני חוץ, כמו גם בנושאי ביטחון, להחלטה נכונה או מוטעית עשויה להיות השפעה ניכרת. אין הדבר כך במשרדים אחרים… אני מסכים שייתכן כי לא תמיד היה הדבר מקובל על משה שרת. אני מניח כי היה לו קל יותר אילו הייתי ממעט להתעניין בענייני הניהול היומיומי של משרדו – כדרך שנהגתי, נאמר, במשרד העבודה או במשרד הדואר" ("שוחר שלום – היבטים ומבטים על משה שרת", בהוצאת העמותה למורשת משה שרת, 2015).

לסדר את הבלגן

בימי הכנסת ה-19 הגישו רונן הופמן, אריה דרעי, זאב אלקין, עפר שלח ואחרים את "הצעת חוק מערך החוץ וההסברה התשע"ד – 2014". הצעה זו ביקשה להסדיר בחקיקה את תפקידי משרד החוץ בארץ ובחו"ל. בין היתר נאמר בה כי "משרד החוץ ישמש כגוף הממשלתי המרכזי בגיבוש ועיצוב מדיניות החוץ של מדינת ישראל וביישומה, בשגרה ובחירום, בהתאם ליעדים שיוגדרו על ידי הממשלה".

בדברי ההסבר להצעה נכתב כי: "במשך שנים מערך החוץ וההסברה בישראל מתנהל באופן שאינו מוסדר ואינו מתואם בין הגופים השונים העוסקים בתחום. גבולות המנדט הנתון בידי כל אחד מהגופים הללו אינם מוגדרים באופן ברור, וכך גם תחומי הממשק ביניהם והאופן שבו כל אחד מהם מתאם את פעילותו עם האחרים. מצב זה אינו מאפשר ניהול יעיל וראוי של סוגיות מדיניות-הסברתיות ראשונות במעלה, וגורם למשימות לאומיות, כגון שימור וביסוס הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, 'ליפול בין הכיסאות'".

הצעת החוק לא עברה מטעמים שונים. אבל כיום, 10 שנים מאז ניסיון החקיקה הקודם ותשעה חודשים לתוך המלחמה, בעת ששאלת "היום שאחרי" נשארת ללא תשובה – נראה שיש מקום להעלות אותה מחדש. במדינה כמדינת ישראל נדמה כי אין מנוס מעיגון מעמדו של משרד החוץ בחקיקה; זאת, כדי לאפשר לו למלא טוב יותר את תפקידיו בכלל ואת תפקידו בהגדרת מוצא מדיני למלחמה – בפרט.

הכתבה פורסמה ב-7.7.24 באתר הארץ.

הפוסט כולנו משלמים מחיר גבוה על היעדרם של הדיפלומטים משולחן קבלת ההחלטות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

שדרוג מערך החוץ של ישראל להתמודדות עם משבר האקלים

ריף יצחקי — Sun, 19 Nov 2023 19:12:18 +0000

משבר האקלים הוא אירוע מעצב בעל השלכות מרחיקות לכת על עתידה של מדינת ישראל והתנהלותה האסטרטגית – לא רק במישור הפנימי של איכות החיים, מבנה הכלכלה והמדינות הכלכלית – אלא גם על יחסי החוץ שלה עם המערכת האזורית והגלובלית.

בחינת התנהלות מערך החוץ אל מול התפקידים והאתגרים המורכבים שמציב משבר האקלים לישראל ולאזור, מלמדת כי דרג מקבלי ההחלטות בנושאי מדיניות החוץ של ישראל ומתכנני מדיניות זו, טרם הפנימו את השינוי החריף שצפוי משבר האקלים לחולל בהתנהלות המדינית-דיפלומטית של מדינת ישראל בעשור הקרוב. תפיסת המחשבה הקיימת, ארעיות הפעולה, וההיקף המוגבל של המשאבים התפיסתיים והחומריים המוקצים לתחום מדגימים כי הנושא טרם זכה למעמד של נושא אסטרטגי מהותי בפעילות מערך החוץ הישראלי. כפועל יוצא, מערך החוץ פועל באופן מבוזר ובלתי מוסדר בנושאים הקשורים לשיתוף פעולה בינלאומי בנושאי אקלים.

התאמת מערך החוץ לאתגר של משבר האקלים מצריכה, בראש ובראשונה, שינוי תפיסתי עמוק – מעבר מהיגיון של עיסוק בנושא האקלים כ"אח חורג" – אלמנט חשוב אך צדדי ומשני לסוגיות האסטרטגיות העיקריות בהן עוסק מערך החוץ, לפיתוח גישה חדשה של דיפלומטיית אקלים2 הרואה במשבר האקלים משנה משחק מדיני אסטרטגי ונושא ליבה לאומי לעבודת מערך החוץ. העיסוק במשבר האקלים כסוגייה מדינית מאתגר את אופן המחשבה המסורתי על פרקטיקות של בניית יחסי חוץ, ועל השחקנים שאמורים להוביל את תהליך הבנייה. הוא למשל מגדיר מחדש את חשיבותם של גורמים לא-ממשלתיים – ארגוני חברה אזרחית, הקהילה המדעית-טכנולוגית והמגזר העסקי – וממצב אותם כמשתתפים פעילים בעיצוב מדיניות החוץ. בתפיסה רחבה יותר, אימוץ הגישה של דיפלומטיית האקלים יספק הזדמנות לבחינה מחודשת של היחסים בין המגזר הממשלתי והלא-ממשלתי בעיצוב יחסי החוץ של ישראל בכללותם.

באמצעות סקירת המבנה ופעילותו של מערך החוץ בישראל כיום בסוגיות אקלים וסקירת מקרי בוחן של מדינות וגופים בין-מדינתיים בחו"ל, מטרתו של מסמך זה היא לבסס המלצות לשינוי תפיסתי, שינויים מבנים-מערכתיים, וכן המלצות לפעילויות שונות בתחום האקלים אשר ישדרגו את התמודדותו של מערך החוץ אל מול שינויי האקלים. יישום השינוי התפיסתי בתחום דיפלומטיית האקלים ברמה הלאומית נשען על שלושה מרכיבים עיקריים: ראשית, עיגון והגדרת תפקידו של מערך החוץ בישראל במסגרת המאמץ הלאומי הישראלי להתמודד עם שינויי האקלים. שנית, שינוי מבני במערך החוץ עצמו – הגדרת גורם מתכלל אסטרטגי לטיפול בנדבך הבינלאומי של מדיניות האקלים של ישראל; חלוקת תפקידים פנימית ברורה בתוך המערך ושיפור התיאום הבין-משרדי בתחום באמצעות הקמת פורום ממשלתי קבוע; ושינוי מהותי בהיקף המשאבים והתשומות הניהוליות המוקדשות לתחום בתוך משרד החוץ. בהקשר זה, אנו רואים במשרד החוץ בבחינת מתכלל לאומי בכל הקשור לעיצוב הדיפלומטיה האקלימית של ישראל. שלישית, יצירת מערכות רב-מגזריות חדשות של שיתוף פעולה בין מערך החוץ הממשלתי והמערכות הלאומיות הלא- ממשלתיות בישראל.

הפוסט שדרוג מערך החוץ של ישראל להתמודדות עם משבר האקלים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי

ריף יצחקי — Tue, 07 Mar 2023 09:01:47 +0000

שוויון מגדרי וקידום זכויות נשים הם קונצנזוס חוצה מפלגות ומחנות פוליטיים בדמוקרטיות המערביות, שישראל תמיד התגאתה להיות חלק מהן. אלא שפעולותיה של הממשלה ה-37 ,שהיא הדתית והשמרנית ביותר בתולדות המדינה, מסיגות את ישראל הרבה שנים לאחור בנושא המגדרי. אחרי השיאים בשילוב נשים בתפקידים בכירים בממשלת בנט-לפיד, ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו מובילה מהלכים שבמקרה הטוב מתעלמים מנשים ובמקרה הגרוע עלולים לפגוע בזכויותיהן ובמעמדן. אולם, ניתן לזהות בצעדים האלה של הממשלה גם הזדמנות – דווקא הרמיסה הגסה של הממשלה החדשה את הקול הנשי העלתה אל סדר היום הציבורי את הנושא המגדרי, וזו יכולה להיות הזדמנות לשינוי תודעתי. המאבק על ייצוג הולם לנשים בצמתי קבלת החלטות יצא מהקהילות המצומצמות של ארגוני נשים אל לב השיח הציבורי והרחיב את המודעות לכך ששוויון מגדרי הוא ערך מרכזי בדמוקרטיה. זהו לא מאבק רק של נשים, ולא של מחנה פוליטי כזה או אחר, אלא חלק מהמאבק על צביונה הדמוקרטי והליברלי של המדינה. נייר מדיניות זה, שנכתב בשיתוף עם קרן פרידריך אברט, בוחן את הקשר בין מגדר למדיניות חוץ כחלק מהתפיסה הכוללת של "מדיניות חוץ מכלילה", ומציג את תמונת המצב בעולם ובישראל. הנייר מבקש לבחון אילו עקרונות של מדיניות חוץ מכלילה ניתן לקדם בישראל, האם הדרג המקצועי יכול להוביל תהליכים מגדריים גם כשהדרג הפוליטי מתעלם מהם, ומה יכול להיות התפקיד של הקהיליה הבינלאומית בקידום העקרונות הללו בישראל.

הפוסט מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ביתור משרד החוץ הוא ההיפך הגמור מיצירת אגרוף מדיני משמעותי

ריף יצחקי — Thu, 02 Feb 2023 13:33:54 +0000

כשם שהעומד בראשות הממשלה מתווה את מדיניותה והתנהלותה (כולל התקציבית) בכלכלה, בבריאות או בחינוך, כך הוא מוביל את מדיניות החוץ והביטחון. לצורך זה הוא אמור להסתייע בשורה של אישים ומנגנונים, בהם הצבא, גופי ההערכה, התכנון והמודיעין וקהילת העסקים. במסגרת זו משרד החוץ הוא ראש וראשון ותובנותיו אמורות להיות המסד עליו נבנית מדיניות החוץ הלאומית. אלא שמשמעות התבונה הדיפלומטית הולכת לאיבוד בגישה הנוכחית של "עולם ישן עד היסוד נחריבה".

ממשלת ישראל החדשה מפרקת בחדווה משרדים פעילים ומנוסים ומפוררת אותם לנחלות קטנות ומוחלשות. כך היא שואפת לעולל לשידור הציבורי; כך היא עושה למערכת הביטחון בכל הקשור לניהול השטחים; כך היא עושה למערכת החינוך בקילוף חלקים משמעותיים מן התוכנית החינוכית ומסירתם לח"כ קיצוני ותמוה; וכך היא עושה למערך המדיני שלה באמצעות העברת פונקציות אסטרטגיות ממשרד החוץ לגורמים אחרים. הדבר בא בראש ובראשונה לידי ביטוי ברעיון המוזר של רוטציה בתפקיד שר החוץ.

שר החוץ הוא שאמור מחד גיסא להנחות את מטה משרד החוץ ואת הנציגויות לבצע את מדיניות הממשלה. מאידך גיסא, הוא אמור לתווך לקבינט את המצב בשטח ואת השלכותיה של המדיניות הננקטת וליזום מהלכים. מעבר לתפקידו המקצועי, השר הינו מדינאי. הוא אמור לגלם באישיותו את מדינת ישראל, כפי שעשו משה שרת ("האב המייסד"), גולדה מאיר ("האם הגדולה") או אבא אבן. על האחרון אמר דוד בן-גוריון כי מלכתחילה התנגד לפעולת צה"ל בכנרת בדצמבר 1955, אך לאחר ששמע את נאומו של "אוֹבְּרִי" (שמו הפרטי מלידה של אבן) בעצרת האו"ם השתכנע בצדקת הפעולה הישראלית.

רעיון הרוטציה בתפקיד שר החוץ מאיין את ההמשכיות הנחוצה לקידום מהלכים מדיניים. הוא מזמן לתפקיד אישים נעדרי משקל פוליטי, שלא כשרת החוץ לבני (למשל) שיכלה בתוקף כוחה הפוליטי ומעמדה לקדם את השימוש בערך הסגולי של המשרד. אם וכאשר ייזום השר אלי כהן מהלך מדיני מבריק, מי לידו יתקע שמחליפו ישראל כ"ץ ימשיך בו?

מעבר לזאת, כל שר יכול להביא עמו לא רק נהג/ת, ראש/ת לשכה ודובר/ת אלא גם מנכ"ל כמשרת אמון. המנכ"ל הוא המפעיל את אגפי המשרד ונציגויותיו. אין בעיה עקרונית במינוי מנכ"ל פוליטי ובתולדות המשרד כיהנו גם מנכ"לים פוליטיים מעולים. אבל גם מנכ"ל מעולה עלול להיות מוחלף בחילופי השרים. מה יקרה כשהמנכ"ל החדש יוחלף תוך שנה, בבוא השר כ"ץ? ימתין שנתיים על הספסל עד לשובו של השר כהן, ברוח הרוטציה?

זאת ועוד, בחודש שעבר נתבשרנו שהשר כהן החליט למנות מקורב פוליטי, פעיל הליכוד יוסי דיין, לתפקיד המשנה למנכ"ל. עד כה המשנה למנכ"ל היה דיפלומט שצמח במערכת מאז היותו צוער, והוא יכול לייעץ למנכ"ל (הפוליטי) ולשר כיצד לקדם את מדיניותם. בהינתן מנכ"ל פוליטי שאינו מכיר את העובדים ואת הנציגויות, חשיבותו של מינוי איש מקצוע כמשנה למנכ"ל מתחדדת משום שהוא הבכיר בוועדות המינויים והוא שמכיר היטב את השטח. לכן, מינוי משנה פוליטי מהווה טעות ניהולית קשה.

הפרטה – או פוליטיזציה שכזו – אינה מתאימה למערך החוץ, המתנהל כארגון היררכי האמון על סולם דרגים וערכים. זהו משרד קטן שסגל העובדים הדליל שלו פרוס על פני יותר ממאה נציגויות בחמש יבשות. בנציגויות רבות ניתן למצוא רק ראש נציגות, סגן וקצין מנהלה המכהן גם כקונסול. לידם מסייע סגל מקומי בן עשרה עד עשרים איש, אך אלו אינם שליחים מאומנים. ניתן היה לשער שלאור כובד המשימות וקשיי המימון תפעל המדינה לכנס את המנגנונים העוסקים בנושאי חוץ ותיצור אגרוף מדיני משמעותי. בפועל, אנו חווים תלישת איברים והפרטה שאינה במקומה.

כך, למשל הוקם משרד התפוצות (ב-2009, עוד לפני הממשלה הנוכחית), בעוד שבפועל מי שמקיים את הקשר עם הקהילות השונות, בעיקר בארה"ב, הן הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל. שר התפוצות יכול לנדוד מוועידה לוועידה, אבל הוא לא יוכל לפקוד את כל הקהילות ולקיים קשר רציני עם המנהיגים היהודים שסייעו בשעתם בבחירתם של ג'ורג' וו. בוש או ברק אובמה. הקונסולים הכלליים יכולים ואף עושים זאת. הממשלה היא זו שצריכה לקבוע את היעד אבל משרד החוץ הוא האמון על שקלול ההשפעות ההדדיות השונות בשטח על היעדים המדיניים של ישראל ותעדוף הפעולות. למשל, אם בארה"ב סאנטור מסוים מתבלט ברמה הלאומית – יפעל מולו הקונסול הכללי האזורי ויניח כך את היסודות ליחסים בעתיד.

באופן דומה, הוקם משרד לעניינים אסטרטגיים. לכולם היה ברור שעיקר יעדו הוא לספק "מקום חניה מיניסטריאלי" נוח למי שראש הממשלה צריך לפצות או רוצה לפנק. שוב, הממשלה היא שתחליט על היעדים, אבל שקלול האפשרויות לפעולה ותרגום היעדים להנחיות לפעולה צריך להיעשות על-ידי מטה משרד החוץ והנציגויות, ובהחלט לא בפעילות ישירה של המשרד מול בני שיח בחו"ל. לדוגמה, כשבמדינה מסוימת הופיעו כרזות אנטי-ישראליות על אוטובוסים יזם המשרד לעניינים אסטרטגיים קמפיין מכתבים מישראל להנהלת אותה חברה, שלא הבינה מי הם כל אותם אנשים הנושאים שמות מוזרים ומדוע עליה לשנות את התקשרויותיה בגללם. השגרירות הישראלית היתה ערה לרגישויות המקומיות, בדקה ומצאה מיהם המנופים הכלכליים המשפיעים על אותה חברה וסללה דרך אליהם, ואכן הכרזות הוסרו.

בממשלה הקודמת הוחזרו העניינים האסטרטגיים (והתקציבים) למשרד החוץ, אבל בממשלה הנוכחית מונה רון דרמר, מקורבו של רה"מ נתניהו לתפקיד השר, ולמעשה לשר החוץ בפועל. הדעת נותנת שאם היה דרמר מתמנה לתפקיד שר החוץ גם בתואר, הוא היה מתקשה לתפקד מול ממשל דמוקרטי בעל זכרון ארוך. יש לשער שסמכויות חשובות בתחומים אסטרטגיים שוב יקולפו (יחד עם התקציבים) ומשימות ממשרד החוץ ויועברו לטובת המשרד החדש-ישן. הנטל ייפול כתמיד על הנציגויות וניסיון העבר גם מלמד שתשומותיהן החשובות לא יילקחו בחשבון על-ידי מטה ישראלי המונע בעיקר משיקולים פוליטיים.

דוגמה קלאסית נוספת למשרד מיותר היא כמובן משרד ההסברה, אשר שב ועלה כעוף החול. אם מדובר בהסברת פנים הרי שנסתתמו טענותי. אבל בכל הקשור בדברור ישראל במדינות השונות רק משרד החוץ ונציגויותיו יודעים איך לעשות זאת לאור רגישויות שונות. מה שמתאים לבלגיה אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם סולם הערכים של ארגנטינה. משרד החוץ הוא הגוף הממשלתי היחיד הפרוס כך שיוכל לתכלל סיטואציות ולשקלל את סך האילוצים והאפשרויות. קיים חשש שבתקציב הבא יינטלו משאבים ממשרד החוץ לטובת משרד ההסברה, אבל שוב – המלאכה בפועל תוטל על הנציגויות בחו"ל. קרי, המשרד יידרש להתמודד עם אותה המשימה (או משימה קשה יותר לאור מדיניות הממשלה) אבל עם אותם משאבים או עם משאבים פחותים.

תקווה מסוימת מפציעה מכיוון המטה לביטחון לאומי (מל"ל), שבראשו הועמד איש רציני שיש לו מעמד פוליטי עצמאי ובאמתחתו שנים רבות בסוגיות החוץ והביטחון של ישראל. יש לקוות שצחי הנגבי וצוותו יידעו לשקול את המצבים והלחצים ולתעדף ולתאם את פעולות המשרדים בשום שכל. ועדיין, קיימת שאלה מהותית לגבי מעמדו של מל"ל בתהליך קבלת ההחלטות ותכנון המדיניות האסטרטגית. כבר ראינו ממש לאחרונה כיצד ראש הממשלה שלנו מתקפל בסוגיית הנוכחות הצבאית בשטחים מול פוליטיקאים קיצוניים, ושב נזוף למאורתו.

לסיכום, המצב הנוכחי מעורר חשש. משרד החוץ בּוּתַּר ונתחיו הושלכו לשני פוליטיקאים בעלי ניסיון מדיני והשפעה פוליטית מוגבלת. מי שיתפקד בפועל כשר חוץ יהיה כנראה השר לעניינים אסטרטגיים. במקביל, מתחזק כוחם של משרדים שב-DNA שלהם לא כלול ממד התיאום עם מי שאמון לכאורה על מדיניות החוץ, ושיהיה לכולנו בהצלחה.

המאמר פורסם ב"הארץ", ב-2 בפברואר 2023.

הפוסט ביתור משרד החוץ הוא ההיפך הגמור מיצירת אגרוף מדיני משמעותי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לדיפלומטים הבאים של ישראל מגיע משרד חוץ משודרג

ריף יצחקי — Sat, 28 Nov 2020 14:54:38 +0000

בימים אלו מסתיים הרישום לקורס הצוערים של משרד החוץ. השנה, יצא המשרד בקמפיין לעידוד הרישום והצהיר שמדובר יהיה בקורס הגדול ביותר מאז שנות ה-90. בשנים האחרונות צנח הביקוש לקורס הצוערים, ובמקביל עלו שיעורי העזיבה של דיפלומטים צעירים. נתוני הרישום של השנה עוד לא פורסמו, אך התקווה היא שההתפתחויות המדיניות האחרונות עודדו רבים ומוכשרים להגיש מועמדות. כניסתם הצפויה של כמה עשרות צוערים חדשים למשרד החוץ, נותנת עוד סיבה טובה לחזק את המשרד ואת הדיפלומטיה הישראלית.

בשנים האחרונות חלה החלשה משמעותית ומכוונת של משרד החוץ, שנבעה ממניעים פוליטיים ושפגעה ביכולתו למלא את ייעודו. משרד החוץ תמיד היה בעמדת נחיתות מול גורמי מערכת הביטחון, אולם נוספו לכך בעיות נוספות, שכללו מחסור בתקציבים וכוח אדם, פיזור סמכויות, ובמשך מספר שנים – היעדר שר במשרה מלאה. הדבר פגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כיום, למרבית ההזדמנויות והאתגרים של ישראל יש מרכיב מדיני בולט. זה נכון לגבי ההסכמים עם מדינות במפרץ, היחסים עם הממשל החדש בארה"ב, המצב בעזה, ואפילו המאבק בקורונה. לשם כל אלו, דרוש מערך דיפלומטי חזק ויעיל.

הדיפלומטיה העולמית משתנה. הזירה המדינית כבר לא נשלטת רק על ידי מוסדות ממשלתיים. כיום, יש ריבוי שחקנים שפועלים להשפיע – חברות עסקיות, גורמי חברה אזרחית, ארגונים בינלאומיים, יזמים פרטיים ועוד. התחרות קשה והאינטרסים רבים.

אל מול זאת, תקציב משרד החוץ הלך וקוצץ, תקנים בנציגויות מרכזיות בחו"ל נותרו בלתי-מאוישים, דיפלומטים הודרו מצמתי קבלת החלטות, והירידה במוטיבציה של אנשי משרד החוץ נתנה את אותותיה. חצי השנה האחרונה התאפיינה בתחושה טובה יותר בתוך המשרד תחת כהונתו של גבי אשכנזי, אולם מדובר בתקופת כהונה קצובה בזמן, שלכל היותר שליש ממנה כבר עבר.

ההבנה בדבר הנזק שגורמת חולשת מערך החוץ מחלחלת, ומתבטאת בדיוני ועדות ושדולות בכנסת, בהצעות שגיבשו מכוני מחקר להעצמת הדיפלומטיה הישראלית, בעבודת מטה של משרד החוץ להתאים את עצמו לעידן החדש, ובדאגה שמצביע הציבור הרחב בסקרים ממצב מדיניות-החוץ ומשרד החוץ. גם מבקר המדינה נדרש לנושא, והשנה פרסם דוח שסקר את אתגרי מערך החוץ, אם כי נמנע מלהצביע על הגורמים הפוליטיים שאחראיים לכך.

למעלה מ-30 גופים פועלים בתחום – בלי תיאום

אחד הממצאים המרכזיים בדוח המבקר הוא שלמעלה מ-30 גורמים ממשלתיים פועלים כיום בנושאי מדיניות-חוץ, ללא תיאום וללא גורם מתכלל. ריבוי הגורמים כשלעצמו הוא לא הבעיה המרכזית. יחסי חוץ נוגעים כמעט לכל תחום בחיינו, ולכן טבעי הדבר שברוב משרדי הממשלה יהיו אנשי מקצוע שאמונים על קשרי חוץ. פיזור סמכויות משרד החוץ – לעתים בין משרדי ממשלה שאין הצדקה מדינית לקיומם – והיעדר תיאום ותכלול בין הגורמים השונים, זו הבעיה. בסקר השנתי של מכון מיתווים שפורסם בחודש שעבר, 61 אחוזים מהציבור טענו שפיזור הסמכויות פוגע במדיניות-החוץ במידה רבה או במידה רבה מאוד, לעומת 18 אחוזים שטענו אחרת.

את ההשלכות אנחנו רואים בימים אלו בתהליך כינון היחסים עם מדינות במפרץ. משרד החוץ, שמילא לאורך השנים תפקיד מרכזי בפיתוח הקשר עם איחוד האמירויות ובחריין, הודר מהשלבים הסופיים של החתירה להסכם ושר החוץ לא עודכן במתרחש. משרדים ממשלתיים שונים עומלים בימים אלו על פיתוח קשרים עם מקביליהם המפרץ, ולעיתים בוחרים במודע לפעול לבדם ולעקוף את משרד החוץ. גורם אחד במדינה ערבית עשוי לקבל פניות ממספר גופי ממשל ישראלים, כל אחד עם הצעות אחרות, לעיתים אפילו סותרות. הדבר קרה גם ביחסים עם מדינות אחרות באזור, דוגמת ירדן. ההתנהלות הממשלתית פוגעת ביכולת לממש את פוטנציאל היחסים עם מדינות ערב.

ההתפתחות עם המפרץ מהווה הזדמנות לבחון את תפקוד מערך החוץ מחדש, לעדכן דפוסי פעולה (גם בתוך משרד החוץ), ולחולל שינויים מבניים שיעניקו למשרד החוץ את ההובלה, ויאפשרו לו לתאם, לתכלל, למנף ולשדרג את פעילות גורמי הממשל השונים. לשם כך, דרושה גם בהירות לגבי המטרות והיעדים של הדיפלומטיה הישראלית, ויש לגבש אסטרטגיה לאומית בתחום מדיניות-החוץ. וכדי להבטיח שמערך החוץ ממלא את ייעודו ופועל ביעילות, נדרש גם פיקוח משמעותי יותר עליו מצד הכנסת. לא ייתכן, למשל, שוועדת החוץ והביטחון מקדישה למעלה מ-90 אחוזים מדיוניה לנושאי ביטחון, ולא עוסקת כמעט בתחום מדיניות-החוץ.

בקיץ הבא ייכנסו בשערי משרד החוץ הצוערים החדשים. זה הזמן לפעול כדי שהדיפלומטים הבאים של ישראל יוכלו לצמוח ולעצב את עתידה המדיני של המדינה מתוך משרד חוץ חזק, מוערך ומשפיע.

**המאמר פורסם באתר גלובס, 28 בנובמבר 2020.

הפוסט לדיפלומטים הבאים של ישראל מגיע משרד חוץ משודרג הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לקראת מדיניות-חוץ מכלילה: כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה שונות בנושאים הקשורים למדיניות-החוץ של ישראל?

ריף יצחקי — Tue, 19 Feb 2019 09:47:52 +0000

ההתפתחויות בזירת הדיפלומטיה העולמית, לצד מהפכת המידע, יצרו מציאות שבה קשרי החוץ אינם עוד נחלתם של גורמים רשמיים בלבד. מעורבים בהם יותר ויותר ארגוני חברה אזרחית, גופים עסקיים ויזמים פרטיים. אך נדמה שבישראל מדיניות החוץ עדין נחשבת נחלתם של מומחים, ולא זו בלבד אלא שקבוצות משמעותיות באוכלוסיה – נשים, ערבים, חרדים, עולים חדשים ותושבי פריפריה – אינן משתתפות מספיק בשיח הציבורי על יחסי החוץ, ובתהליכי קבלת ההחלטות בנושא. בין הסיבות הרבות לתופעה ניתן למנות: התרחקות מכוונות של
קבוצות אוכלוסיה מסוימות מהנושא, חוסר מודעות שלהן לפוטנציאל הגלום בהשתתפות בשיח על אודותיו, והדרה ודה-לגיטימציה של חלק מהקבוצות על ידי שאר האוכלוסייה. לאור זאת, ב-19 ביולי 2016 כינסו מכון מיתווים והמכון הישראלי לדמוקרטיה סדנה שבחנה כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה מגוונות בנושאים הקשורים ליחסי החוץ של ישראל. בסדנה השתתפו חוקרים, דיפלומטים ונציגי קבוצות. התקיים בה דיון לגבי הצורך בשיח מכליל יותר על נושאי חוץ, האתגרים והחסמים המונעים מקבוצות מסוימות להגביר את מעורבותן בתחום זה, ותחומי העניין והחוזקות היחסיות של הקבוצות השונות. להלן עיקרי הדברים שעלו בסדנה.

הפוסט לקראת מדיניות-חוץ מכלילה: כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה שונות בנושאים הקשורים למדיניות-החוץ של ישראל? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

תכנית פעולה להצלת מערך החוץ: דיון במסמך המלצות של מכון מיתווים

ריף יצחקי — Tue, 29 Jan 2019 11:20:09 +0000

ב-6 בפברואר 2017 התקיים בכנסת כנס של השדולה לחיזוק מערך החוץ בראשות ח"כ ד"ר נחמן שי ומיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. הכינוס עסק בדרכים לחזק את מערך החוץ הישראלי ובמסגרתו הוצג מסמך המלצות מאת צוות חשיבה של מכון מיתווים, שכלל דיפלומטים בכירים לשעבר.

הדוברים בכנס היו: ח"כ ד"ר נחמן שי, יו"ר השדולה לחיזוק מערך החוץ; ד"ר נמרוד גורן, ראש מכון מיתווים; ארתור קול, לשעבר סמנכ"ל תקשורת והסברה במשרד החוץ; דניאל שק, לשעבר שגריר ישראל בצרפת; גדי בלטיאנסקי, לשעבר דובר שגרירות ישראל בוושינגטון; קולט אביטל, לשעבר שגרירה וחברת כנסת, חברת ועד מנהל במכון מיתווים; ד"ר רונן הופמן, לשעבר חבר כנסת; אילאיל שחר, הכתבת המדינית של גלי צה"ל; פנחס (פיני) אביב, יו"ר נשיאות האגודה הישראלית לדיפלומטיה; חיים קורן, לשעבר שגריר ישראל במצרים; גדעון מאיר, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד החוץ; יאיר פרומר, האגודה הישראלית לדיפלומטיה, חברי הכנסת עמיר פרץ, המחנה הציוני; יהודה גליק, הליכוד; אייל בן ראובן, המחנה הציוני; מרב מיכאלי, המחנה הציוני; רויטל סויד, המחנה הציוני; איתן ברושי, המחנה הציוני; קארין אלהרר, יש עתיד.

הפוסט תכנית פעולה להצלת מערך החוץ: דיון במסמך המלצות של מכון מיתווים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדיניות-חוץ ישראלית עם הפנים לעולם

ריף יצחקי — Tue, 29 Jan 2019 11:07:05 +0000

ישראל צריכה למצב עצמה כשחקנית מובילה בזירה העולמית, ולעבור מלעומתיות מול הקהילה הבינלאומית להשתלבות בה. עליה ליטול חלק פעיל יותר בסוגיות גלובליות ולהגדיל את חלקה בסיוע חוץ. בתוך כך, על ישראל לשמר ולהעמיק את יחסיה המיוחדים עם ארה"ב תוך ביסוס מעמדה בלב הקונצנזוס הדו-מפלגתי במדינה ופנייה לקהלים חדשים בתוכה, עם דגש על קהילות המיעוטים. במקביל, עליה להפוך לנכס אסטרטגי חשוב יותר עבור ארה"ב דרך קידום השלום ושיתוף הפעולה עם מדינות האזור. בהתחשב בשינויים במאזן הכוחות העולמי, ומבלי לפגוע ביחסיה עם ארה"ב, על ישראל להגביר את נוכחותה במרחב האסייתי המתחזק ובייחוד את שיתוף הפעולה שלה עם סין. על ישראל גם לגבש מדיניות-חוץ המתחשבת ביהודי העולם. קרי, כזו שלוקחת בחשבון את השפעת פעולות ישראל על ביטחונם, משנה חלק ממסגרותיה בכדי לאפשר פלורליזם יהודי, ומאתרת בסיסים חדשים ליחסי ישראל-תפוצה, בייחוד כאלו המייצרים שותפות אמיתית.

הפוסט מדיניות-חוץ ישראלית עם הפנים לעולם הופיע לראשונה ב-Mitvim.

יחסי החוץ של ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני

ריף יצחקי — Tue, 08 Jan 2019 13:35:41 +0000

במלאת 50 שנה למלחמת 1967 ולנוכח התמשכותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חברו יחד מיתווים, המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, והמכון ליחסים בינלאומיים על-שם לאונרד דיוויס לקיומה של סדנת מומחים שבחנה את השפעת הסכסוך על יחסי החוץ של ישראל בזירות שונות. השיח הציבורי הישראלי גדוש בקביעות נחרצות בנוגע לשאלה זו, כאשר לעיתים קרובות התשובה ניתנת בהתאם לעמדה הפוליטית של הדובר, וללא קשר לעובדות. סדנה זו כינסה קבוצה מגוונת של מומחים, מתחומי האקדמיה, הדיפלומטיה, החברה האזרחית והעסקים, על מנת לנסות ולבנות את תמונת המציאות נכוחה, ולהעריך האם, היכן ועד כמה משפיע הסכסוך המתמשך בין הישראלים והפלסטינים על יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה, ארה"ב וסין. המשתתפים בסדנה התבקשו להגדיר את האינטרסים המרכזיים של ישראל, כפי שהם תופסים אותם, ביחסים שלה עם האזורים והמדינות הנ"ל, ולהעריך האם וכיצד משפיע הסכסוך המתמשך על היכולת של ישראל לממש את אותם אינטרסים.

הפוסט יחסי החוץ של ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדיניות-חוץ ישראלית עם הפנים לעולם: סיוע חוץ והשתלבות בינלאומית

ריף יצחקי — Sat, 08 Dec 2018 08:40:18 +0000

מכון מיתווים והמכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן קיימו ב-11 ביולי 2017 סדנת מומחים על הצורך במדיניות-חוץ ישראלית עם הפנים לעולם ועל הדרכים לקדם מדיניות-חוץ כזו. הסדנה סקרה את החשיבות של סיוע החוץ שמעניקה ישראל, איתרה דרכים להגדיל את היקף הסיוע ולהגביר את יעילותו, ניתחה את התועלות שבהשתלבות גדולה יותר של ישראל בזירה הבינלאומית, ובחנה את ההשלכות של מדיניות-החוץ התוקפנית יותר שאימצה ממשלת ישראל לאחרונה. הסדנה התקיימה במרכז הבינתחומי הרצליה, בהשתתפות מומחים, דיפלומטים, פקידי ממשל וראשי ארגונים. מסמך זה מסכם את המסקנות והשאלות המרכזיות שעלו במהלכה, ואינו משקף בהכרח הסכמה בין כלל המשתתפים והמארגנים.

הפוסט מדיניות-חוץ ישראלית עם הפנים לעולם: סיוע חוץ והשתלבות בינלאומית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

קריסת מערך החוץ של ישראל

ריף יצחקי — Wed, 28 Nov 2018 14:09:11 +0000

לנוכח הקיצוץ בתקציב משרד החוץ ומשאביו, ועל רקע התהליך המתמשך של החלשת מערך החוץ, התקיים ב-15 בינואר 2018 בכנסת כנס מיוחד של השדולה לחיזוק מערך החוץ בראשות ח"כ נחמן שי ומכון מיתווים. בכנס נשמעו אמירות ברורות בדבר הצורך במערך חוץ חזק ויעיל, הנזקים שנגרמים מהקיצוצים והפגיעה במעמד משרד החוץ, וכיווני פעולה להעצמת הדיפלומטיה הישראלית. נשאו בו דברים חברי כנסת, נציגי עובדי משרד החוץ, בכירים לשעבר במשרד החוץ ומומחים. מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים שנאמרו במהלך הכנס.

הפוסט קריסת מערך החוץ של ישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מעורבות הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל בעיצוב והשפעה על יחסי חוץ

ריף יצחקי — Wed, 28 Nov 2018 13:06:16 +0000

בעידן של מהפכת המידע והתפתחויות בזירה הדיפלומטית העולמית, יחסי החוץ אינם נחלתם הבלעדית של דיפלומטים וגורמים ממשלתיים רשמיים. לצד שגרירויות ונציגויות ממשלה רשמיות פועלים גם פעילי חברה אזרחית, פעילים חברתיים ופוליטיים וחברות עסקיות ויזמים, וכולם משפיעים על יחסי החוץ ועל מעמד המדינה בפוליטיקה הבינלאומית. בשנים האחרונות ניכר בעולם גידול במספר השחקנים המעורבים בזירת יחסי החוץ, וכך ראוי שיקרה גם בישראל. ראוי להרחיב את השיח הציבורי הישראלי בנושאי מדיניות-חוץ ולכלול בו קבוצות משפיעות נוספות, בראש ובראשונה ערבים פלסטינים אזרחי ישראל, וכן נשים, חרדים, עולים חדשים ותושבי פריפריה. אומנם כמה מקבוצות אלו מוצאות את דרכן לפעול ולהשפיע בנושאים פנימיים במסגרת ארגוני החברה האזרחית או דרך פורומים בלתי-רשמיים אחרים, אך הן עדיין אינן מעורבות דיין בשיח הציבורי בתחום יחסי החוץ. הן אינן ממצות את הפוטנציאל הכפול הגלום בהשתתפותן – הפוטנציאל לשיפור מעמדן וקידום תביעותיהן וצורכיהן, והפוטנציאל עבור המדינה לשפר את עיצוב מדיניות-החוץ שלה ואת יישומה. במסגרת פעילותו לעיצוב תפיסת מדיניות-חוץ חדשה לישראל, מקדם מכון מיתווים את העיקרון של מדיניות-חוץ מודרנית ומכלילה המתאימה לדיפלומטיה של המאה ה-21. לקידום עיקרון זה, נערכו בשנת 2014 שתי סדנאות ביוזמת עמותת יוזמות קרן אברהם ומכון מיתווים, בהן התקיים דיון על מעורבות המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל בהיבטים רשמיים ובלתי-רשמיים של יחסי חוץ. הדיון בסדנאות העלה כי ייצוגו של מיעוט זה בתפקידים המשפיעים על עיצוב מדיניות-החוץ של ישראל איננו הולם, הן בהיקפו והן במהותו. מסקנה זו חידדה את הצורך לבדוק בצורה מעמיקה כיצד תופסים הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל את מעורבותם או את היעדר מעורבותם בזירת יחסי החוץ.

הפוסט מעורבות הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל בעיצוב והשפעה על יחסי חוץ הופיע לראשונה ב-Mitvim.