השלטונות בסוריה האשימו את שרידי המשטר הישן בעימותים האלימים שהתרחשו במדינה וטענו ש"פעולות של יחידים" פגעו באזרחים. א־שרע הזהיר שכל מי שיפגע באזרחים ייענש בחומרה.

האתגר העומד בפני המשטר החדש נמצא בשלושה אזורים עיקריים: בצפון־מערב המדינה ובאזור החוף שוכן המיעוט העלאווי; בדרום־מזרח המדינה זהו המיעוט הדרוזי; ובצפון־מזרח נמצאים הכורדים. הם גם האתגר המורכב מכולם, בין השאר בגלל הזווית הטורקית. אנקרה השתלטה על שטחים בצפון סוריה ויצרה רצועה בשליטתה. במקביל, היא מעוניינת בהצלחתו של א־שרע כדי להבטיח את מערכת היחסים ההדוקה עימו.

מעניין במיוחד ההסכם שנחתם בין א־שרע ובין מנהיג ה־SDF הכורדי, מזלום עבדי. ההסכם קובע, בין השאר, שכל המוסדות האזרחיים והצבאיים בצפון־מזרח המדינה ישולבו בניהול המדינה הסורית, ושיוענקו זכויות חוקתיות לכורדים, שמצידם יסרבו ל"קריאות חלוקה" (שאיפות להתנתקות מהמדינה). ההסכם אמור להיכנס לתוקף תוך שנה. אנקרה הגיבה לו ב"אופטימיות זהירה".

לכך נוספו דיווחים על הסכם שנחתם בין הממשל לדרוזים במחוז סווידא. הדרוזים, ככלל, מבקשים להבטיח את ביטחונם תחת המשטר החדש, ומהותית אין להם אינטרס בהתפצלות מהמדינה. האיום מצד תומכי משטרו של אסד אינו מפתיע. השאלה המרכזית קשורה למעורבותה האפשרית של איראן. כך או כך, קיים חשש מפני היווצרות “המציאות העיראקית" שלאחר הפלת סדאם, בסוריה.

במקביל, כמובן, עומדים בעינם סימני השאלה בעניין א־שרע ומשנתו האסלאמית. ברור שדגם דמוקרטי מערבי איננו עומד לנגד עיניו. ברור גם שמשטר אסד, שפגע אנושות באסלאם הפוליטי במדינה, איננו עוד – ושכעת “האסלאם חזר למדינה". דמותו ומאפייניו, הפרגמטיים אם לאו, יתגבשו בעתיד הקרוב.

הפוסט הממשל הסורי במבחן: האינטרס הישראלי מול האתגר האזורי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

החשדנות לא פסקה גם אחרי הפלת סדאם ב-2003. עיראקים רבים ברחו לסוריה, ואילו מלחמת האזרחים שהחלה בסוריה ב-2011 השפיעה על עיראק בשני אופנים מנוגדים. מצד אחד, מיליציות עיראקיות נשלחו לסוריה כדי להגן על משטר אסד. אחת מהן, "כתאאב סייד אלשוהדא", הוקמה בדמשק כדי להגן על קבר הקדושה זיינב, אתר קדוש לשיעים, מפני המורדים.

חלקים מהמיליציות נשארו בסוריה עד לנפילת המשטר, והשתמשו בשטחה, בין היתר, גם לשיגורים לעבר ישראל. מצד שני, עיראקים סונים קיצוניים ניצלו את אובדן השליטה של המשטר על אזורים במזרח סוריה כדי להשתלט עליהם, ולהתכונן לחזרה לשטח עיראק. ארגון דאעש קם אף הוא בסוריה, וממנה הוא פלש לעיראק ביוני 2014.

נוכח הפלת משטרו של אסד, החשש מחזרתו של דאעש לעיראק דרך הגבול הארוך עם סוריה עומד בראש דאגותיה של ממשלת עיראק, שהגבירה כוננות לאורך הגבול (שחלקו מגודר). החזרה של דעאש למשחק יכולה לקרות כתוצאה מאובדן השליטה של דמשק באזור, ובייחוד אם יקרסו גם הכוחות הכורדיים בצפון מזרח סוריה, שנלחמים בדאעש ומחזיקים את מחנה המעצר הגדול אלהול סמוך לגבול עיראק, ובו אלפי עצורים מדעאש ובני משפחותיהם.

עיראק מודאגת, ולכן כבר ב-24 בדצמבר, כשבועיים אחרי נפילת אסד, ביקר בדמשק ראש המח'אבראת (המודיעין) העיראקי חמיד אל-שטרי, ונפגש עם מנהיג המורדים אחמד אל-שרע. שטרי, איש המיליציות בעברו, נשלח על ידי ראש ממשלת עיראק מחמד שיאע אלסודאני לחוש את השלטון החדש ולהעלות בפני בן שיחו כמה חששות עיראקיים. ב-31 בדצמבר ערך שר החוץ העיראקי פואד חסיין (כורדי) שיחה עם עמיתו הסורי, ואילו סודאני צפוי לערוך בקרוב ביקור בטהראן, אותו יקדיש בעיקר לנושא הסורי.

משקעים משני צדי הגבול

בעיראק עוקבים במיוחד אחר הנטיות העדתיות הסוניות והאנטי-שיעיות שמלוות את המרד הסורי. אחת הדוגמאות לכך היא סוגיית קבר הקדושה זיינב. במהלך הכניסה לקבר נשמע אחד ממנהיגי מהמורדים מצהיר כי כל שיעי שיעלה לרגל לקבר יחויב לעלות לרגל לקברי האומיים השנואים על השיעה. לאחרונה שונה שם הרחוב בו שוכן הקבר לרחוב "פארוק", כינויו של הח'ליף עומר השנוא על השיעה.

צעדים אלה זוכים לאהדה וחיקוי באזורים הסוניים בעיראק השכנה. קבר זיינב יקר במיוחד למיליציות השיעיות בעיראק; כל פגיעה בו עלולה להוביל לחזרתם לפעילות בסוריה, והוא אף היה אחד הנושאים המרכזיים בביקורו של אל-שטרי.

כמו בישראל, גם בעיראק נוהגים להדגיש את עברו הג'יהאדיסטי של אל-שרע. מנהיג המורדים, המכונה אבו מחמד אל-ג'ולאני, לחם בעיראק כחבר בארגונו של אבו מסעב אלזרקאווי. הוא היה עצור בכלא עיראקי על מעורבות בפעולות טרור קטלניות בהן נהרגו אזרחים רבים, רובם שיעים. שטרי נשלח כדי להעריך אם השינוי שעבר אל-שרע אמיתי או לא. הוא הצליח להביא לשחרורם של עשרות לוחמי מיליציית "נוג'באא" הפרו-איראנית שנעצרו על ידי המורדים, כמחווה של רצון טוב מצדם.

משקעים קיימים גם בצד הסורי. המיליציות שלחמו נגד המורדים משולבות במשטר העיראקי, ואנשיהן ממשיכים להביע עוינות כלפי המשטר החדש בסוריה ותומכיו. כך, למשל, מפקד מיליציית "כתאאב סייד אלשוהדאא" העיראקית אבו ולאא אלוולאאי תקף בחריפות את טורקיה, הפטרונית של המשטר החדש, על חלקה במלחמה בסוריה.

לפי כמה מקורות, מאהר אסד, אחיו של בשאר שהיה מפקד הדיוויזיה הרביעית של צבא סוריה, ברח מסוריה לעיראק דרך הגבול ושהה בה. ממשלת עיראק הכחישה את הידיעות, ולא ידוע היכן הוא שוהה כיום. בעיראק נטען כי עשרות בכירים בשירותי המודיעין והביטחון של המשטר הסורי המודח ברחו לעיראק ונקלטו בשורות שירות הביטחון "אלאמן אלווטני".

התנהלות עניינית

עוד במהלך הקרבות שקדמו לבריחת בשאר, הבהיר אל-שרע לממשלת עיראק כי אין לו כוונה לאיים על עיראק. הבהרה זאת הרגיעה את הרוחות בבגדאד ותרמה לביקור ראש המח'אבראת. השחקנים העיראקים הם ממשלת סודאני והפוליטיקאים הבכירים בעיראק, ובעיקר ראש הממשלה לשעבר נורי אלמאלכי – הנחשב לאיש החזק בעיראק. גם מסעוד ברזאני, האיש החזק בחבל הכורדי בעיראק, הפגין קורת רוח מעמדותיו של אל-שרע, למרות החיכוכים בין כוחות המורדים והמיליציה הכורדית בסוריה.

הרוב בעיראק לא התלהב מהיותה חוליה ב"ציר השיעי", ולכן לא התאבל על אובדן סוריה. פעילות הציר הפכה לעול ואיום על עיראק, שנמצאת בעידן של פיתוח והתאוששות, לנוכח חשש מתקיפה ישראלית או מפעולה איראנית נגד ישראל משטח עיראק. נפילת משטר אסד שיחקה לידי ממשלת עיראק בכך שהחלישה משמעותית את המיליציות הסוררות שנאלצו להודיע על הפסקת השיגורים לעבר ישראל, בקושרן זאת בין היתר לשינוי המצב בסוריה.

בהשוואה לשכנותיה, עיראק מתנהלת בענייניות מול ההנהגה הסורית החדשה. היא לא השתלטה על שטחים מסוריה, כפי שעשו טורקיה וישראל, ולא מיהרה לארגן ביקורים של בכירי שריה ולהבטיח הבטחות למימון השיקום, כפי שעשו טורקיה וקטר – אלא שלחה לסוריה פקיד בכיר מהדרג המקצועי המודיעיני. זאת כאשר שתי הממשלות מחזיקות סכינים מתחת לשרוול: עיראק ואיום המיליציות השיעיות, וסוריה ואיום עידוד התודעה הסונית וחידוש פעילות דאעש.

עיצוב מחדש

בשנים 2003–2005 עברה עיראק תהליך דומה למה שקורה כעת בסוריה: השתחררות מדיקטטורה, דה-בעת'יזציה, הקמת מערכת פוליטית דמוקרטית פרלמנטרית, שינוי זהות ועיצובה מחדש של המדינה מנקודת האפס.

רוב המומחים לסוריה מתעלמים מניסיונה של המדינה השכנה ומהפוטנציאל הטמון בו; לא כך אחמד אל-שרע. הוא היה בעיראק בזמן שהדברים קרו, והוא כנראה לומד מהניסיון העיראקי – אלא שהוא כנראה עושה זאת על דרך השלילה. ב-30 בדצמבר הוא אמר: "לא נחלק משרדי ממשלה למרכיבי החברה כמתנות כפי שהיה במדינות השכנות. 'מחאצצה' פירושה חורבן סוריה".

בכך התייחס אל-שרע להיבט חשוב בהסדר הפוליטי בעיראק: הקצאת תפקידים על בסיס עדתי-לאומי. היבט זה מאחד את הצמרת הפוליטית העיראקית על אף חילוקי הדעות בין שיעים, סונים וכורדים. בעיראק נמתחת ביקורת חריפה על המושג, המעוגן בשחיתות. אל-שרע מתכוון כנראה לכך שממשלת טכנוקרטים, מסוג הממשלה שהקים באדליב, עדיפה על הקצאת משרות. הסיכון בממשלה כזאת כולל ביקורת על כך שאין בה ייצוג מספק לקבוצות נוספות, מה שילבה מתחים בקרב המודרים ממנה. מנגד, סוריה עשויה להפיק תועלת מניסיונה של עיראק בדה-בעת'יזציה ובגיבוש האוטונומיה הכורדית.

מרגע הקמתן קיימו עיראק וסוריה יחסים מורכבים. אלו כללו בין היתר קריאות לאיחוד, מעורבות פנימית, חתרנות, פעולות צבאיות, ואף תמיכה באויבים בזמן מלחמה. ייתכן שכעת הגיע הזמן בו יפנו שתי המדינות לנורמליזציה של היחסים. נורמליזציה שפירושה הפגת המתחים העדתיים, אבל מעל הכל קבלת המדינה האחרת בגבולותיה וזהותה הייחודית.

המאמר פורסם ב-13 בפברואר 2025 באתר הארץ.

הפוסט אחרי נפילת אסד: האם עיראק וסוריה יחתרו לנורמליזציה? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

קריסתו של משטר אסד בסוריה הציבה את טורקיה בעמדה אטרקטיבית, שיכולה להשפיע על דמותו של המשטר בדמשק, כמו גם על מפת יחסי הכוחות האזורית. אנקרה הפשילה שרוולים מייד עם כניסתו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני וכוחותיו לדמשק.

שר-החוץ הטורקי פידאן וראש המודיעין קאלין ביקרו בדמשק והמחישו את האווירה החמימה והקרובה השוררת בין שני הצדדים. אנקרה הביעה נכונות לסייע לייצוב התהליך הפוליטי הסבוך בסוריה, כמו גם במכלול התחומים האזרחיים, וכאמור גם בתחום האנרגיה.

שר התחבורה הטורקי ציין (24.12) כי טורקיה מתכוונת לחתום על הסכם לתיחום המים הכלכליים בין שתי המדינות. עמיתו, שר האנרגיה הטורקי, הבהיר, שיש להמתין קודם להקמתה של "רשות שלטונית" בסוריה, אולם הסכם ימי בין שתי המדינות הינו לבטח על סדר היום.

משלחת של בכירים ממגזר האנרגיה צפויה להגיע בימים הקרובים לדמשק לבחון כיצד ניתן לסייע למדינה בתחום האנרגיה. כאמור, מעבר לסיוע הרב שסוריה צריכה בתחום התשתיות, המציאות החדשה פותחת אופקים חדשים לטורקיה, להם עשויות להיות השלכות אזוריות לא מבוטלות.

במה דברים אמורים?

1. הסכם לתיחום המים הכלכליים (EEZ) בין טורקיה וסוריה ישפיע באופן ישיר על שני שחקנים מרכזיים – יוון וקפריסין. מערכת היחסים בין אנקרה ואתונה מתאפיינת אמנם בשנים האחרונות באווירה נינוחה יותר, אולם סוגיית המים הכלכליים ביניהן סבוכה ביותר, וטרם נפתרה.

הסכם טורקי-סורי ישליך מיידית על יוון, בדומה להסכם הטורקי-לובי ב-2019, וסביר שיעכיר את האווירה ביניהן. רה"מ היווני צוטט, שהסכם טורקי-סורי הינו "סיוט עבור ההלניזם" באזור. היוונים כבר העלו את הסוגייה במוסדות האיחוד האירופי בריסל, והאופוזיציה באתונה משתמשת כבר בכך כדי לעקוץ את הממשלה.

2. ההשלכות על קפריסין, והסכסוך הלא פתור באי בעל החשיבות האסטרטגית, ברורות וחריפות לא פחות. יש להניח, שהסכם סורי-טורקי יתייחס גם לחלק הטורקי בקפריסין מהלך זה, לפחות בראיה הטורקית, עשוי לחזק את מעמדה העצמאי של "הרפובליקה של צפון קפריסין", שכידוע לא מוכרת על ידי אף מדינה, למעט טורקיה.

3. הזווית הלבנונית רלוונטית וחשובה גם-כן. כזכור, מייד לאחר החתימה על ההסכם הימי בין ישראל ולבנון, פנתה זו האחרונה לסוריה בניסיון לקדם הסכם דומה עימה. משטר אסד דחה זאת על הסף.

הסכם סורי-טורקי עשוי לפתוח את הדלת, בעידוד טורקי כמובן, גם להסכם לבנוני-סורי, באופן שיפתח פתח למגוון אפשרויות לשיתוף-פעולה, היה ויימצא גז במים הכלכליים הלבנוניים.

זה לא בהכרח שלילי עבור לבנון, אולם כאמור יש לכך השלכות אזוריות לא מבוטלות. ראוי להזכיר, שהלבנונים נמנעו לאשרר בזמנו הסכם ימי שנחתם עם קפריסין, בעיקר בשל לחץ טורקי עליהם.

4. זווית מרתקת נוספת נוגעת לצינור הגז הערבי. מדובר בפרויקט אזורי מעניין וחשוב, שאמנם לא הגיע למיצוי מלא של הפוטנציאל שבו. צינור זה עובר בין מצרים, ירדן וסוריה, ובזמנו עלה לכותרות כאשר נעשה ניסיון לסייע אנרגטית ללבנון, באמצעות הזרמת גז אליה דרך צינור זה. זה לא הצליח, הן מסיבות טכניות, אולם בעיקר עקב הסנקציות על משטר אסד וההתנגדות האמריקאית להחריג מהלך זה מהן.

זירה סורית יציבה, אם וכאשר, עשויה, על פני הדברים, לאפשר את החייאתו של צינור זה, כולל חיבורו לטורקיה באופן שייתר פרויקטים יומרניים אחרים, כמו ה-East Med Pipeline (שאמנם נדחק כבר הצידה עוד קודם וללא קשר להתפתחויות הנוכחיות).

חשוב להבהיר שמדובר בצעדים, או הצהרת כוונות, ראשוניים, שהיתכנותם תלויה בגיבוש שלטון מרכזי בסוריה, תהליך מורכב וסבוך מאוד, כמו גם בהתנהלות טורקית מושכלת. אולם, מדובר לבטח בהזדמנות אסטרטגית שעשויה להציב את טורקיה בנקודה מרתקת, שיכולה לפתוח בפניה אפשרויות לחיזוק מעמדה האזורי. כזכור, טורקיה נעדרה בשנים האחרונות מן הארכיטקטורה האזורית שנבנתה, שבמידה לא מבוטלת נועדה להחליש את מעמדה ואת הקלפים בידיה מול מזרח הים-התיכון.

ומה באשר לישראל?

ובכן, ישראל השכילה לנצל את גילויי הגז הטבעי במימיה הכלכליים הן במישור האנרגטי – עבור המשק המקומי, כמו גם לייצוא – והן במישור האסטרטגי-אזורי. קריסת משטרו של בשאר אסד וההזדמנויות שנפתחו בפני אנקרה יחייבו את ישראל לבחון לעומק ובשום שכל את מערכת היחסים שלה עם טורקיה. בעינו יעמוד האתגר האם ניתן יהיה לקרב את "העניין המשותף" ביניהן ביחס לסוריה לכדי "אינטרס משותף".

חשוב לזכור, שבידי ישראל קלפים ראויים, ובראשם מערכת היחסים ההדוקה והאסטרטגית, שנבנתה בשנים האחרונות, עם יוון וקפריסין. האופן בו תנוהל (תסתיים?) המלחמה בעזה, ובחזית הלבנונית, ישליך כמובן גם על הזירה הסורית.

המאמר פורסם ב-5.1.2025 באתר זמן ישראל.

הפוסט קריסת משטר אסד מייצרת גלי הדף אזוריים גם במפת האנרגיה במזה"ת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בסוריה נרשמים שינויים משמעותיים במגוון תחומים, בהם מינויי נשים לתפקידים בכירים, רפורמות במערכת החינוך ומחלוקות על תפקידי מגדר.

בצעד היסטורי, מייסא סבריני מונתה למושלת הראשונה של הבנק המרכזי של סוריה, מהלך המסמן התקדמות בשוויון מגדרי במגזר הפיננסי. על אף המצב הכלכלי המורכב במדינה, מינוי זה נתפס כהישג משמעותי עבור נשים.

במקביל, מחוז סווידא, שבו רוב האוכלוסייה דרוזית, בחר לראשונה מושלת אישה, מחסנה אל-מית'ווי. ארגון ה-HTS, השולט על הנהגת המעבר, אישר את המינוי, שהתקבל בברכה על ידי רבים כצעד נוסף לקידום שוויון מגדרי בממשל.

בדמשק, דר' דיאנה אליאס אל-אסמר, רופאה בכירה ממוצא נוצרי, מונתה לתפקיד של מנכ"לית של בית החולים האוניברסיטאי לילדים.

עם זאת, המחלוקת סביב תפקידי נשים לא איחרה להגיע. עוביידה ארנאות, דובר ההנהגה הפוליטית החדשה, עורר סערה בעקבות ראיון לערוץ הלבנוני אל-ג'דיד, שבו הביע את דעתו כי נשים אינן מתאימות לתפקידים כמו שרת ההגנה בשל "טבען הפיזי והפסיכולוגי". ההתבטאות זכתה לגינויים נרחבים מצד פעילים חברתיים ופוליטיים, שראו בכך ניסיון להחזיר את מעמד הנשים לאחור.

בתחום החינוך, ממשלת המעבר ביצעה מהלך משמעותי נוסף. שר החינוך, נזיר מוחמד אל-קאדרי, הכריז על הסרת כל אזכור למפלגת הבעת' ומשפחת אסד מתוכנית הלימודים. מקצוע "חינוך לאומי", ששימש בעבר להטמעת עקרונות מפלגת הבעת' ותולדות משפחת אסד, הוסר לחלוטין.

עם זאת, לימודי דת מוסלמית ונוצרית ימשיכו להיות חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. שר החינוך החדש הוסיף שממשלתו לא תגביל בשום צורה גישה של ילדות ונשים לחינוך.

נראה שהמשטר הסורי החדש לכל הפחות מנסה לעשות את מה שנכון, אך הרקע השמרני הנוקשה של רבים מהבכירים הסוריים במשטר זה נותן את אותותיו אף הוא. זוהי שעתה היפה של החברה האזרחית הסורי שלראשונה אינה פועלת במחשכים ואינה חוששת לומר את דברה, אלא מבקרת את השלטון, מציעה דרכים לפעולה ופתרונות ומקדמת אג'נדה ליברלית ושוויוניות.

חודש להפסקת האש בלבנון: מה הלאה?

יותר מחודש חלף מאז שלבנון וישראל הסכימו על הפסקת האש והיא נכנסה לתוקף. מאז אירועים דרמטיים בסוריה הסיטו את תשומת הלב מביירות לדמשק, ונראה היה שחזבאללה, שספג מפלה קשה ואף איבד את התמיכה של המשטר הסורי, לא יעז עוד להפר את הפסקת האש.

אך בפועל, ארגון הטרור השיעי ממשיך בניסיונותיו להתחמש מחדש ואף מתעקש על כך שישראל תשיג את כל כוחותיה מלבנון בעוד כחודש, כאשר יחלפו 60 ימים מאז שנחתם הסכם הפסקת האש.

בדבריו שהועברו בכנס בטהרן, ציין נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה החדש, הצהיר שההתנגדות נמשכת, והאשים את ישראל במאות הפרות של ההסכם, כולל תקיפות אוויריות וקרקעיות, הריסת בתים ופלישות.

לדבריו, חזבאללה בחר לתת להסכם הזדמנות, תוך הטלת האחריות ליישומו על מדינת לבנון. על פי תנאי ההסכם, ישראל מחויבת להסיג את כוחותיה דרומית ל"קו הכחול", בעוד שצבא לבנון אמור להתפרס בדרום המדינה בתוך 60 יום.

על פי המחקר האחרון של מרכז עלמא, במהלך החודש האחרון הצבא הלבנוני לא פרס את כוחותיו באזורים הבעייתיים בדרום לבנון, כפי שדרש זאת הסכם הפסקת האש.

הלבנונים מצביעים על כך שצה"ל עדיין נמצא בשטח, אך בפועל כוחות צה"ל פועלים רק באזורים מוגבלים וזה לא היה אמור למנוע את פריסתן של הכוחות הלבנוניים במקום. הצבא הלבנוני האשים לא פעם את ישראל בהפרות של ההסכם, אך שתק בנוגע לפעילותו של חזבאללה – בדיוק כמו בעבר.

האם הצבא הלבנוני, שעדיין איננו מצליח לגייס מספיק חיילים לשורותיו וסובל ממחסור בציוד וחימושים, בכלל מסוגל למשימה?

בעוד פחות מחודש, ישראל, לבנון והמתווכים הבינלאומיים יצטרכו לעשות הערכה מחדש של הסכם הפסקת האש, והאמת העגומה על המצב בלבנון תצא לאור. עד אז יתקיימו במדינה בחירות לנשיאות: רק אם לבנון תצליח לבחור בנשיא שאינו מזוהה עם חזבאללה, היא תוכל לצאת מהחור השחור בו היא נמצאת שנים רבות.

אחות מהודו ניסתה לברוח מתימן ומואשמת ברצח

נימישה פריה, אחות מקרלה שבהודו, נידונה למוות בתימן בעקבות האשמות שגרמה למותו של אזרח תימני. בית המשפט בתימן גזר עליה עונש מוות ב-2020, ובנובמבר 2023 אושר העונש על ידי המועצה המשפטית העליונה בתימן.

לפי פריה ובעלה, האזרח התימני שהזמין אותם מהודו על מנת שיעבדו בקליניקה הרפואית שלו, בסוף עינה וסחט אותם, והאירוע הטרגי התרחש כאשר פריה ניסתה להשיב את דרכונה. משפחתה של האחות ההודית טוענת שהיא הרגה את הקורבן שלה מתוך ייאוש, כאשר בתימן התחוללה מלחמה והוא מנע ממנה ומבעלה לעזור את המדינה.

ארגון סיוע הודי שפועל למען נימישה פריה מנסה להשיג עבורה חנינה ממשפחת הקורבן, בהתאם לחוק השריעה, באמצעות תשלום "כסף דמים". אם יגייסו מספיק כסף, ייתכן שמשפחת הקורבן תסכים לסלוח לפריה והיא תוכל לעזוב את המדינה.

אלפי עובדים זרים מהודו, סרי-לנקה, נפאל ופיליפינים שעובדים במדינות ערביות שונות, נמצאים במצב דומה כאשר המעסיקים שלהם נוטלים מהם את הדרכונים שלהם, מתעללים בהם ומונעים מהם זכויות. השגרירויות של המדינות הללו בדרך כלל אינן מסוגלות להילחם למענם וכך רבים מהם מסיימים את חייהם ב"תאונות עבודה" מסתוריות או בכלא.

החוק האוסר על מכירת אלכוהול מוביל למחאות בעיראק

במהלך שנת 2024 בעיראק החלו לאכוף חוק שאוסר על מכירה וייבוא של משקאות אלכוהוליים במדינה. בחודשים האחרונים ובמיוחד לקראת סוף השנה קיבלו בעלי עסקים, רבים מהם נוצרים ויזידים, הודעות רשמיות על איסור לייצר, למכור או להגיש משקאות אלכוהוליים.

המכתבים הזהירו כי הפרה של החוק תגרור צעדים משפטיים. בעלי העסקים טוענים כי החוק פוגע במאות אלפי עובדים ומאיים על פרנסתם כיוון שהמועדונים הפופולריים מתרוקנים מלקוחות.

למרות האיסור, עיראקים עדיין מצליחים להשיג אלכוהול דרך משלוחים, השוק השחור או ביקור באזור האוטונומי הכורדי שם פועלים חוקים אחרים. "אנחנו משחקים בחתול ועכבר עם הרשויות", אמר בעל חנות שסוגר את החנות מיד כאשר סיור משטרתי מתקרב.

החוק מעורר ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם, שטוענים כי הוא מוביל לאלימות ולשווקים שחורים. בנוסף, חוקים אחרים סותרים את האיסור, כמו מס ייבוא של 200% שהוטל על משקאות אלכוהוליים בשנה שעברה.

על פי משרד הפנים העיראקי, האכיפה מתבצעת בין היתר כדי למנוע פשיעה במקומות המגישים אלכוהול, אך בעלי העסקים טוענים כי המניעים האמיתיים הם לחץ דתי ושמרנות גוברת.

בינתיים, הגירת הנוצרים ומיעוטים אחרים מעיראק גוברת, כשמשפחות רבות עוזבות את מולדתן למקלט במדינות שכנות או יעדים רחוקים כמו אוסטרליה. גל ההגירה הנוכחי התעצם בעקבות שריפה טראגית בבכדידה ב-2023, ומתרחב עתה גם לנוצרים באזור הכורדי.

השבוע במזרח התיכון: חיסול קאסם סולימאני

ב-3 בינואר, 2020, חוסל מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני בפעולה אמריקאית בנמל התעופה הבינלאומי של בגדאד.

סולימאני, מהאישים החזקים ביותר במזרח התיכון, הגיע בטיסה פרטית מדמשק לבגדאד זמן קצר אחרי חצות. בשדה התעופה המתין לו אבו מהדי אל-מוהנדס, מפקד המיליציה השיעית הפרו-איראנית כתאא'ב חזבאללה, שתומכיה צרו על שגרירות ארה"ב בבגדאד ימים ספורים קודם לכן.

השניים עלו למכונית והחלו לנסוע לכיוון כביש הגישה בקצה מסלול ההמראה. מה שלא ידעו הוא שפרטי ביקורו של סולימאני דלפו מראש, וכי מל"ט אמריקאי מסוג "ריפר" עקב אחר תנועותיהם.

כאשר המכוניות פנו לעבר חומת שדה התעופה הנמוכה, שיגר המל"ט שני טילים שפגעו במכונית הראשונה בה נסעו סולימאני ואל-מוהנדס. טיל שלישי פגע במכונית השנייה שהסיעה את המאבטחים. בעוד אל-מוהנדס התאדה בפגיעה, זוהה סולימאני על פי טבעת שענד על ידו שנראתה מבעד לחלון המכונית.

החיסול, שאושר על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, היה נקודת שיא במתיחות בין ארה"ב לאיראן והוביל לירי טילים מאסיבי על בסיסים אמריקאיים בעיראק.

הוא גם סימן את סופה של אחת הדמויות המשפיעות ביותר במזרח התיכון, שהיה אחראי למותם של אלפי אזרחים איראנים, עיראקיים, סוריים ולבנונים, מאות חיילים אמריקאים, ועמד מאחורי מתקפות קשות נגד ישראל והרחבת ההשפעה האיראנית באזור.

המאמר פורסם ב-4.1.25 באתר זמן ישראל.

הפוסט עידן חדש בסוריה? המשטר מינה נשים לתפקידי מפתח הופיע לראשונה ב-Mitvim.

אנקרה ניסתה בשנה האחרונה לנרמל את יחסיה עם משטר אסד, לאחר שנדמה היה כאילו ייצב את מעמדו, בתקווה שניתן יהיה להשיב פליטים סורים למדינתם. במקביל, טורקיה שימרה את תמיכתה במורדים בסוריה ובגורמים נוספים שאותם טיפחה במהלך שנות המלחמה, כקלף מיקוח מול המשטר וכדי לשמר את הלחץ על הכורדים.

קריסתו המהירה של משטר אסד הפתיעה את המורדים, כמו גם את טורקיה. אולם ביום למחרת ניצבה אנקרה בעמדה נוחה מול הממשל החדש בדמשק. טורקיה מצטיירת כעת כמי שיכולה להשפיע על דמות המשטר בסוריה, באופן שיסייע לשמור על האינטרסים שלה ויחזק את מעמדה האזורי. שר החוץ הטורקי פידאן חש לדמשק לפגוש את א־שרע (אל־ג’ולאני), וקשה היה לפספס את החמימות בין השניים.

הפוסט אהבה בלתי אפשרית? קריסת משטר אסד יצרה אינטרס משותף לטורקיה וישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מנחה:

איתן ישי- ראש תוכנית מזרח תיכון וצפון אפריקה במכון מיתווים

משתתפים:

ד"ר גיל מורסיאנו – מנכ"ל מכון מיתווים, ומייסד-שותף של יוזמת Techne- קבוצת מדיניות שמבוססת על ידע של הפזורה הסורית בברלין.

פרופ' אלי פודה – מרצה בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר ועד המנהל של מכון מיתווים.

ד"ר כרמית ולנסי – חוקרת בכירה וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

השגריר בדימוס מיכאל הררי – שגריר ישראל בקפריסין לשעבר ועמית מדיניות במכון מיתווים.

קסניה סבטלובה – מנכ"לית מכון ROPES ועמיתת מחקר ב-Atlantic Council.

ערן עציון – ראש פרויקט איראן במיתווים וסגן ראש המל"ל לשעבר.

הפוסט פאנל מומחים – מקומה של ישראל בעיצוב סוריה החדשה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בניגוד לדימויה כמדינה יציבה, ההיסטוריה של סוריה מלמדת כי עד השתלטות שושלת אסד העלאווית ב-1970, היא הייתה המדינה הכי לא יציבה במזרח התיכון. בין השנים 1970-1949 היו בה לא פחות מ-17 הפיכות צבאיות – רובן כושלות. על ברכי הכישלונות המוקדמים, חאפז אל-אסד למד כיצד להימנע מהפיכה צבאית כושלת ומהם התנאים הדרושים לביסוסה של דיקטטורה יציבה.

סוריה שימשה מוקד למתיחויות בין-לאומית ואזורית, שהביאו את העיתונאי והביוגרף של אסד האב, פטריק סיל, לכנות את התופעה "המאבק על סוריה". טענתו הייתה שמי שרוצה לשלוט במזרח התיכון מבחינה בין-לאומית ומי שרוצה להוביל את העולם הערבי צריך לשלוט בה, וזאת בשל מיקומה הגיאו-אסטרטגי. תזה זו לא תמיד עמדה במבחן ההיסטוריה, אך עצם קיומו של המאבק על סוריה כביטוי למאבק רחב יותר בזירה הבין-לאומית והאזורית נותר שריר וקיים.

מאז שחברה לאיראן במלחמת איראן-עיראק ב-1980, סוריה שימשה עוגן חשוב ב"ציר ההתנגדות" נגד ישראל. עם סילוקה של מצרים מהליגה הערבית בעקבות הסכם השלום עם ישראל ב-1979, סוריה ולא איראן הייתה זו שהובילה את הציר הזה וחתרה ל"איזון אסטרטגי" עם ישראל. ואולם, מלחמת המפרץ ב-1990 והתמוטטות הפטרון הסובייטי הובילו את אסד האב לנתק את הקשר עם איראן, לקשור קשרים עם ארצות הברית ולהשתלב בתהליך המשא ומתן לשלום עם ישראל.

הפוסט "המאבק על סוריה" נפתח מחדש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

קריסת המשטר כעת היא פועל יוצא של כמה התפתחויות עיקריות: החולשה של איראן ושל חיזבאללה כתוצאה מפעילות ישראל מולן בחודשים האחרונים, ההתמקדות הרוסית במלחמה באוקראינה ותהליכי שחיקה פנימיים בסוריה בכל הקשור ליכולתו של המשטר לשרוד.

חוסר הבהירות בעניין המשטר החדש, שמוביליו הם גורמי אסלאם רדיקלי, כולל סימני שאלה מרובים בעניין יכולתו לגבש שלטון מרכזי, אפקטיבי ולגיטימי.

כל אלה הניעו את ישראל לפעול במהירות ולהשתלט על שטחים בטריטוריה הסורית, במטרה להשיג שליטה בחרמון הסורי ולגבש מעין רצועת ביטחון שתמנע התקפות על ישראל. מדובר במהלך נבון ומתבקש בנסיבות הנתונות. צה”ל גם תקף מערכי נשק אסטרטגיים כדי למנוע את נפילתם בידי גורמים קיצוניים.

מה שפחות מובן הוא אמירות ישראליות שלפיהן הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה מ־1974 קרס. ראש הממשלה עצמו אמר בשבוע שעבר במהלך ביקור בגבול סוריה: “האזור הזה נשלט במשך קרוב ל־50 שנה על ידי אזור חיץ שהוסכם עליו ב־1974, הסכם הפרדת הכוחות. ההסכם הזה קרס, חיילי סוריה נטשו את העמדות שלהם”.

לכך ניתן להוסיף אמירות נוספות, מפי קצינים בכירים שנמצאים בשטח הסורי, שלפיהן הכוונה היא להישאר שם תקופה לא קצרה. התפתחויות אלה גררו תגובות גינוי, בין השאר מצידן של מצרים, קטאר וירדן.

שר החוץ הירדני אמר: “אנחנו מגנים כל ניסיון לכיבוש שטח סוריה, ואת כניסתה של ישראל לכל חלק משטחה, ורואים בכך הפרה של החוק הבינלאומי”.

מדינות נוספות, כצרפת וגרמניה, קראו לשמור על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, וכיוונו את דבריהן לישראל וגם לטורקיה. חשוב להבהיר, הפעילות שנועדה למנוע את נפילתם של כלי נשק אסטרטגיים ומתקדמים, כולל נשק כימי, בידי המורדים שהשתלטו על סוריה, התקבלה בהבנה.

כך גם הכניסה הישראלית המיידית לשטח סוריה, לאחר נטישת הצבא הסורי את עמדותיו. אולם הרושם המתגבר הוא שישראל מתכננת נוכחות ארוכה יותר בשטח הסורי, והדבר מעלה סימני שאלה בעניין כוונותיה של ישראל.

הסכם הפרדת הכוחות שנחתם בין ישראל לסוריה ב־1974 הוא הסכם חשוב. ישראל נסוגה אומנם מקונטרה וביצעה תיקוני גבול מזעריים נוספים, אבל רמת הגולן נשארה בידיה.

למעשה, ישראל קיבלה אישור לא רשמי לכך בהסכם ההפרדה, והבטחה בעל פה ממזכיר המדינה דאז,הנרי קיסינג’ר, שארצות הברית לא תדרוש את נסיגתה מהגולן. במילים אחרות: הסכם ההפרדה משרת את יעדיה האסטרטגיים של ישראל. ישראל חייבת להבהיר שההסכם עומד בעינו, ושאין לה כל כוונה לנצל את הנסיבות הנוכחיות למעורבות טריטוריאלית בסוריה. ויפה שעה אחת קודם.

המאמר פורסם ב-16.12.24 באתר מעריב.

הפוסט אחרי ההסכם ההפרדה מ-1974, ישראל צריכה לזכור את הדבר החשוב הבא הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בצומת קבלת ההחלטות הנוכחי אנו נדרשים להפנים שהנסיבות השתנו. ראשית, משטר אסד כבר קרס – הסדר החדש כבר בפתח ועיצובו מתרחש בימים אלו ממש. שנית, ישראל היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מנרטיב השחרור של אזרחי סוריה מעוולות משטר אסד ופטרוניו האיראנים. על פי השיחות שקיימתי עם עמיתיי הסורים, השפעת הניצחון הישראלי על חיזבאללה על התמוטטות הצבא הסורי ברורה לכל ומקרינה על תפישת עוצמתה של ישראל ויכולתה להשפיע על המתרחש בעתיד.

ההספד מוקדם

אלא שהמנוחה על זרי הדפנה וההתענגות על מראות הבזיזה של השגרירות האיראנית בסוריה טומנות בחובן סיכונים רבים. מי שמספיד את האיראנים ומעורבותם העתידית בסוריה כנראה לא מכיר את המצב הכלכלי בסוריה, או את האיראנים.

כפי שעשתה בתימן, בעיראק, בסודאן וגם בסוריה עצמה בסוף העשור האחרון – איראן מתמחה בניצול של מצבי מעבר פוליטיים. נכון, היא נתפשת כעת כמי שקשרה מרכבתה לאסד, ומעשי הזוועות של גרורותיה עוד ניכרים בשטח. אלא שהאיראנים הראו בעבר יכולת ייחודית להסתגל למציאות המשתנה ולפתח מערכות בריתות, במיוחד היכן שקיימים ואקום שלטוני וצרכים כלכליים דוחקים. השתלטות המורדים על סוריה רק מגבירה צרכים אלו.

בשנים האחרונות הוכיחו האיראנים יכולת מרשימה לבנות בסוריה קשרים אסטרטגיים עם גורמים מקומיים שאינם שיעיים – לדוגמה עם סונים ודרוזים בגולן הסורי, ועם שבטים סוניים גדולים באזור הגבול עם עיראק. בנוסף לכך, במציאות הכאוטית צריך לזכור שלאיראנים חלק משמעותי בהחזקת משק האנרגיה והחשמל של סוריה בתפקוד בסיסי. גם בעידן של עוינות בסיסית, למשטר המולות יש קלפים ממשיים לנצל מול משטר חדש המנסה ליצור סדר חדש במדינה הרוסה. בימים האחרונים הביעו מנהיגי איראן רצון בפיתוח הקשר עם המשטר החדש בסוריה.

קשרים מקומיים ושיקום בינלאומי

ההכרה שהוואקום הקיים זמני בלבד דורשת מישראל גישה אקטיבית בהרבה מזו שנקטה בזמן מלחמת האזרחים בסוריה. היא כוללת שני צעדי מדיניות שפונים לכיוונים מנוגדים אך מבקשים להתמודד עם אי הוודאות הקיימת.

קודם כל, על ישראל לחזק את מערכת היחסים עם שחקנים פוליטיים מרכזיים בסוריה ביום שאחרי. הדגש הוא כמובן על הדרוזים בדרום ועל רוג'אווה – המדינה הכורדית המתהווה בעשור האחרון במרחב האסטרטגי של צפון מזרח סוריה. חיזוק הקשרים צריך להתבצע בדיאלוג שקט וזהיר. זאת מתוך הכרה ברגישות של בניית הקשרים בעת שסוגיית האחדות הפוליטית חוזרת למרכז הדיון בסוריה, ובשעה שתדמיתה הציבורית של ישראל באזור נמצאת בשפל מדרגה. במילותיו של חבר סורי-כורדי: זה הזמן הגרוע ביותר לקיים קשר פומבי עם ישראל, והזמן החשוב ביותר לקיים איתה דיאלוג שקט. ציוצים של שרים נמהרים בנושא לא מועילים למאמץ הרגיש הזה.

עם הדרוזים הקשר הבלתי רשמי כבר נוצר ופועל במשך שנים. הוא כרוך בשורה של הסכמות שבעל פה, שדוגמה להן ראינו בהגנה האקטיבית של צה"ל על תושבי הכפר אלח'דר בשבוע שעבר. עם הכורדים הקשר ראשוני ומורכב יותר – בין השאר בשל השלכתו על יחסי ישראל-טורקיה בעתיד. אלא שמודל לקשר אסטרטגי בלתי רשמי כבר קיים בקשר ארוך השנים עם כורדיסטאן העיראקית. הוא מתבסס על תפישתה ישראל בראיית הכורדים כמודל לחיקוי לאומה שנבנתה, שורדת ומשגשגת במרחב עוין.

בו זמן, על ישראל לעודד ולתמוך במאמץ בינלאומי-אזורי לשיקום כלכלי של סוריה, מאמץ שיזרז עיצוב של שלטון מרכזי מתון ביום שאחרי. ניתן להשפיע על אופי המשטר העתידי בסוריה באמצעות יצירת תלות מתמשכת שלו בסיוע אזורי ובינלאומי, תוך התניית הסיוע בהתנהלות מתונה של השלטון החדש מבית ומחוץ.

התמריץ לאירופה ולאזור להשיק תהליך שיקום רחב-היקף השתנה בין לילה – קודם לכן נמנעו שחקנים אלו מלעסוק בשיקום משום שלא רצו לחזק את משטר אסד. עתה מהלך השיקום משמש כלי לפתרון בעיה פוליטית פנימית – אמצעי לעידוד שיבה רחבת היקף של פליטים מאירופה ומדינות האזור לביתם. בנוסף לכך, דחיקת הרוסים והאיראנים מסוריה היא אינטרס משותף של מדינות המערב ומדינות ערב המתונות, ונקודת הזמן הנוכחית דוחקת.

תפקידה של ישראל בתהליך שיקום שכזה חלקי בלבד אך מהותי – הוא קשור בשלב הראשון במתן ביטחונות לכיבוד ריבונותה ושלמותה של סוריה והפסקת התקיפות בשטחה כל עוד מונע המשטר החדש את כניסת האיראנים לשטחו. בשלב שני הוא קשור באישור השימוש במרחב האווירי והיבשתי של ישראל לתמיכה לוגיסטית בתהליכי השיקום.

בעניין זה, השנתיים האחרונות לימדו אותנו שיעור על הקשר ההדוק בין מה שקורה בעזה או בירושלים לאירועים בדמשק, בגדד וטהרן. המשך המלחמה בעזה משליך ישירות על יכולת ההשפעה של ישראל בסוריה, משום שהוא פוגע אנושות בתדמיתה הציבורית הרחבה בעולם הערבי. הוא מקשה ליצור פעולה מתואמת עם מדינות האזור לשיקום סוריה ומשליך ישירות על הלגיטימציה של שחקנים מקומיים לשתף פעולה עם ישראל מעל או מתחת לפני השטח.

השנתיים האחרונות לימדו אותנו שיעור חשוב על כישלונה של גישת ה"וילה בג'ונגל" – הסכנה שבניתוק מרצון, טמינת הראש בחול והתעלמות מההתפתחויות האזוריות; הכשל הטמון באובדן היוזמה והשארתה לאויבי מדינת ישראל. בסבב הקודם של מלחמת האזרחים לפני עשור, ההתעלמות נגמרה בהשתקעות איראנית במרחב הסורי ושדרוג היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה. לישראל אין ברירה אלא לנצל את ההזדמנות ולהשתתף אקטיבית בעיצוב המרחב – למנף את תרומתה הנדירה והמקרית לשחרור אזרחי סוריה מעוולות משטר אסד לבניית מערכת יחסים בלתי-עוינת ויציבה עם השכנה האסטרטגית מצפון.

הפוסט בזהירות ובאקטיביות: כך על ישראל לנהוג כדי לזכות בשכנה מתונה מצפון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מבחינת סוריה עצמה, משטרו של בשאר אסד החל את דרכו בשנת 2000 עם ציפיות גבוהות, והוא מסיים כעת שלטון ארוך של משפחתו. עד לאחרונה היה בשאר אסד יכול לטעון שהוא שרד את אירועי האביב הערבי, ובניגוד לעמיתיו, נאחז בהצלחה בקרנות המזבח.

כעת, עדתו העלאווית ניצבת מול איום ממשי על חיי אנשיה. מה שברור הוא, שתהליך ייצובה של סוריה כיחידה טריטוריאלית אחת יהיה ארוך ורצוף מכשולים. המדינה מחולקת בין שלל שחקנים שמייצגים את הפסיפס העדתי והדתי שבה. גם השפעתם של שחקנים חיצוניים לא מעטים היא משמעותית.

טורקיה, שתמכה במורדים, מצטיירת נכון לעכשיו כמרוויחה הברורה. ארדואן שב והציע בשנה האחרונה לאסד להתחיל בתהליך פיוס, אך נדחה, כשאסד הציב תנאי מוקדם של נסיגה טורקית מאדמת סוריה. טורקיה ממוקדת, רובה ככולה, בשאלת הכורדים, אולם היא תרצה להשפיע על דמות השלטון בדמשק. עדיין מוקדם לה להתבשם מדי מזרי ההצלחה.

איראן היא המפסידה הברורה, אך אין למהר ולהספידה. משטר אסד שנשען על תמיכתה קרס, ו”חגורת התמיכה” האזורית שהיא בנתה בלבנון ובעזה נחלשה מאוד. טהרן, שנערכת לכניסתו של טראמפ לבית הלבן, ניצבת באחת משעותיה הקשות. סביר להניח שהאופן שבו יתפתח הדיאלוג האיראני-אמריקאי בתקופה הקרובה יהיה קריטי לאזור, בעיקר בנושא הגרעיני.

רוסיה היא מפסידה נוספת. לאורך יותר מ-20 שנה היא תמכה נחרצות במשטר אסד, גם בתיאום מוצלח עם ישראל. סביר שהיא תבקש לשמור על אחיזתה בסוריה, ובמיוחד בבסיסים הימיים לחופי הים התיכון. ייתכן שרוסיה תשאף להשתמש בהשפעתה בזירה הסורית, גם אם זו פחתה מאוד, במקח וממכר שיתפתח עם ממשל טראמפ.

הקולקטיב הערבי נחלש מאוד מאז אירועי האביב הערבי. בשלב השברירי הנוכחי חשוב לעקוב אחר האופן שבו קריסת משטר אסד תתקבל בזירה הפנימית של כל מדינה.

המונרכיות הערביות השכילו לצלוח את האירועים ב-2011, וברור שיעקבו בשבע עיניים אחר זליגה אפשרית לעברן. ראוי לשים לב לתגובות הזהירות שנשמעות כעת מהבירות הערביות, ושמביעות אי-שביעות רצון מכך שגורמים אסלאמיים רדיקליים משתלטים על סוריה.

ישראל התלבטה, כזכור, בתחילת האירועים ב-2011 אם לתמוך בהפלתו של אסד, והחליטה להימנע מהכרעה בהבנה שהחלופות לאסד עלולות להיות גרועות יותר.

קריסת משטרו והמכה שאיראן סופגת הן חדשות טובות לישראל, ועדיין חשוב לא להתלהב מכך. בינתיים, החשש מגורמים אסלאמיים רדיקליים בסוריה מובן, אבל הזירה הסורית המפולגת לא תהווה אתגר מאיים בתקופה הקרובה. מודל מוצלח למדי של “שכנות טובה” התקיים ב-2016, ויכול לחזור על עצמו. ובנימה אישית: כיליד העיר חלב, שעלה ארצה כילד, לדרמה ההיסטורית בסוריה יש מבחינתי גוון אישי.

המאמר התפרסם ב-9.12.24 באתר מעריב.

הפוסט הפרדוקס הטורקי: הניצחון בדמשק עלול להתפוצץ לארדואן בפנים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

השבוע התקיים מפגש חשוב בירדן בהשתתפות שרי החוץ של ירדן, מצרים, סעודיה, עיראק וסוריה. הודעת הסיכום שלו מתווה את המשך הדרך ומצביעה על הסוגיות המרכזיות שנדונו, ועודן תלויות ועומדות. יצוין, כי מדובר בביקור רשמי ראשון בירדן של שר החוץ הסורי מאז 2011.

עדיפות גבוהה ניתנה בדיונים לשתי סוגיות, המטרידות עד מאד את שכנותיה של סוריה:

1. בלימה של הברחת הסמים מסוריה (בה המשטר הסורי מעורב ישירות ומשתמש בכך כקלף חשוב מול הזירה האזורית והבינלאומית).

2. חזרת הפליטים הסורים למדינה.

על-פי נתוני האו"ם מדובר ב-5.5 מיליון פליטים שעזבו את המדינה וממוקמים בעיקר במדינות השכנות: ירדן, לבנון, עיראק וטורקיה. אגב, בהודעה נאמר שהוסכם על חזרתם של אלף פליטים סורים הנמצאים בירדן בתאום בין שתי הממשלות והאו"ם. מדובר כמובן בצעד סמלי, שחשיבותו בעצם מימושו בטווח המיידי, אם אכן ייעשה כן.

הסוגייה המדינית המרכזית נוגעת ל"פתרון מדיני" למשבר בסוריה ו"יציאתם של כל הכוחות הזרים, הלא חוקיים, מן המדינה, והשבת היציבות והביטחון", כלשון ההודעה.

חמשת שרי החוץ קוראים למימוש שליטתו של המשטר בשטח, השבת שלטון החוק ו"סיום נוכחותם של הכוחות החמושים, כמו גם התערבות חיצונית בענייניה הפנימיים של סוריה".

מדובר בנוסח שמכסה למעשה את כל הגורמים הרלוונטיים: גורמי האופוזיציה בראש ובראשונה, אולם הקריאה להפסקת ההתערבות החיצונית מופנית לשחקנים מרכזיים באזור ובראשן איראן, טורקיה וישראל, מבלי לנקוב בשמן המפורש כמובן.

אין להסיק מכך שהשחקנים הללו יחושו מיידית לבלום את מעורבותן, אולם עצם הקריאה לכשעצמה, בעיצומו של תהליך החזרתה של סוריה לפעילות האזורית, יש בה חשיבות, אף אם הצהרתית בעיקר בשלב זה.

פעלתנותן של ארבע המדינות שהשתתפו במפגש – סעודיה, ירדן, מצרים ועיראק – ממחישה את ההכרה כי בנסיבות הנתונות אין מנוס מהכרה במציאות בשטח, לפיה המשטר הסורי נותר על כנו לאחר השנים הארוכות והקשות של המלחמה במדינה. עדיף להכיר בכך, על פני המשך חוסר היציבות האזורית עקב המצב בסוריה.

חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן וסעודיה הינו חלק מכך. מדובר, מבחינתה של ריאד, בצעד הכרחי לנוכח מה שנתפס, בצדק אם לאו, כפחת בעניין ובמעורבות האמריקאית באזור, שמחייב את חידוש השיג ושיח המדיני עם יריבתה. תהליך הלגיטימציה של משטר אסד משתלב בכך, מתוך תקווה שהחזרתו למסגרת הערבית יניע תהליך, אף אם ארוך טווח, מורכב ומלא מהמורות, של השתחררות סורית הדרגתית מן הלפיתה האיראנית.

אגב, התגובה האמריקאית הרפה לתהליך הלגיטימציה האזורי של משטר אסד מתפרשת בצד בערבי לחוסר עניינה הברור במזרח התיכון. יש שאף יסיקו מכך, כי לא מדובר בהכרח במהלך המנוגד לאינטרסים שלה בעת הנוכחית, עת וושינגטון ממוקדת במלחמה באוקראינה ובסין.

זירה רלוונטית ומעניינת לא פחות הינה זו הלבנונית. בעינה עומדת השאלה האם תהליך ההפשרה האזורי יאפשר לצדדים הניצים, ובעיקר אלו החיצוניים (איראן וסעודיה) להשפיע על השחקנים הלבנוניים לפתור את הפלונטר הפוליטי בו מצויה המדינה. יש לכך חשיבות רבה גם לתהליך מימוש פוטנציאל האנרגיה במים הכלכליים של לבנון בעקבות ההסכם על הגבול הימי עם ישראל.

מה השלכות תהליך הנורמליזציה של משטר אסד על ישראל?

ישראל מבינה היטב גם את עובדת הישארותו של משטר בשאר אסד על כנו, ומבחינה זו תחילתו של תהליך שייצב את שליטתו במדינה איננה סותרת בהכרח את האינטרסים שלה.

עם זאת, תהליך זה טומן בחובו פוטנציאל ברור לצמצום מרחב התמרון הצבאי שלה מול סוריה. ככל ששליטתו של המשטר הסורי במדינה תתחזק, ותקבל לגיטימציה ותמיכה אזורית, כולל ממדינות אליהן התקרבה בשנים האחרונות (סעודיה ומדינות במפרץ), כך יקשה עליה לפעול שם "כאוות נפשה".

מדובר באתגר מורכב וממשי לנוכח הסבירות הברורה, שאיראן תעשה ככל יכולתה למנוע כרסום במעורבותה ובפעילותה בסוריה, ודרכה אף בלבנון.

מתבקש בטווח הזמן המיידי לקיים דיאלוג מעמיק ודיסקרטי עם המדינות הרלוונטיות ובראשן מצרים, ירדן, סעודיה ואיחוד האמירויות על מנת להבטיח שהן משקללות את האינטרסים הישראליים בכלל תהליך ההפשרה האזורי.

יש להניח, שעקרונית ישראל תמצא אוזן קשבת לכך. ככלות הכול, אין לאף אחת מהן אשליות ביחס לאינטרסים האיראניים. הבעיה כעת נוגעת לתהייה ולחוסר האמון כלפי מדיניותה והתנהלותה של הממשלה הנוכחית בישראל.

ההצהרות הקיצוניות מפי חלק מן השרים (הבכירים יש לומר), השסע הפנימי בישראל והשלכותיו על מהלכיו של רה"מ, יוצרים מצב חדש מבחינתן לפיו קשה לצפות את מהלכיה הבאים של ישראל. האתגר הנוכחי לישראל מורכב מאין כמותו.

המאמר פורסם ב"זמן ישראל" ב-6 במאי.

הפוסט תהליך הלגיטימציה האזורי למשטר אסד והשלכותיו על ישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מסמך זה מתמקד בסכסוכים הקיימים במזרח אגן הים התיכון ובמדיניות ישראל הרצויה ביחס אליהם. הוא מבוסס על המפגש השביעי של קבוצת המחקר והמדיניות על ישראל באגן הים התיכון שהתקיים ב-28 ביולי 2020, ביוזמת מכון מיתווים, מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית והמרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. המסמך מציג בקצרה את מאפייני הסכסוכים במזרח אגן הים התיכון, ובוחן את האינטרסים והמדיניות של ישראל כלפיהם, שעיקרן שאיפה ליציבות, למימוש רווחים ממצבורי הגז, ולשיתוף פעולה אזורי בים התיכון. המסמך אינו מייצג הסכמות בין כלל המשתתפים במפגש.

א. מאפייני הסכסוכים במזרח אגן הים התיכון

ריבוי סכסוכים וריבוי שחקנים – לצד שיתופי פעולה רבים הצומחים באגן הים התיכון, מתנהלים  באזור גם סכסוכים רבים – חלקם מתמשכים, חלקם חדשים באופן יחסי, חלקם אלימים וחלקם דיפלומטים-כלכליים. הסכסוכים הבולטים הם אלה שבין תורכיה ויוון וקפריסין, הישראלים והפלסטינים, תורכיה ומצרים, ישראל ולבנון, מלחמת האזרחים בסוריה, והמלחמה מרובת השחקנים בלוב. נוסף על ריבוי הסכסוכים קיימת זיקה וזליגה בין הסכסוכים השונים (לוחמים, נשק, אינטרסים ובריתות). אחד המאפיינים המרכזיים של סכסוכים אלו הוא ריבוי השחקנים שלוקחים בהם חלק. מלבד הצדדים הישירים שנמצאים במחלוקת, מעורבים בהם גם קבוצות מקומיות, מדינות אחרות מהאזור, המעצמות העולמיות וחברות אנרגיה גלובליות.

תורכיה מול האזור – תורכיה מצאה עצמה מבודדת במידה רבה במזרח אגן הים התיכון. יש לה סכסוכים עם יוון על סימון קווי הגבול הימיים, וסכסוך עם קפריסין על סימון המים הכלכליים כמו גם הסכסוך המתמשך בצפון קפריסין. היא מסוכסכת עם מצרים על רקע אידיאולוגי ומתחרה בה כמרכז אנרגיה אזורי, והמתיחות עם ישראל הלכה וגברה ככל שהסיכוי לקידום צינור הולכת גז מישראל לתורכיה ירד, ויחסי ישראל עם מצרים, קפריסין ויוון הלכו והתחזקו. בנוסף, תורכיה התערבה במלחמת האזרחים בסוריה, שם היא נאבקת בעיקר בכוחות הכורדים, והתערבה במלחמת האזרחים בלוב, שם היא נלחמת לצידו של משטר סראג' בטריפולי. היא אף חתמה עמו על הסכם סימון גבולות ימיים המבטל את תביעת זכויות המים הכלכליים של יוון, ועוררה בכך התנגדות רבה מצד שאר המדינות באזור. בידודה בא לידי ביטוי גם בהיעדרה מפורום הגז של מזרח אגן הים התיכון (EMGF). על מנת לצאת מהבידוד ולחזק את מעמדה האזורי, מפעילה תורכיה מדיניות אסרטיבית, תחת אסטרטגיה בשם "המולדת הכחולה", ומנצלת את עוצמתה הימית ונכונותה להפעיל כוח צבאי על מנת לאלץ את השחקנים האחרים להתייחס לקיומה ולהתחשב באינטרסים שלה באזור. במצב עניינים שכזה, נדמה שפתיחה מחדש של תהליך השלום בצפון קפריסין אינה עומדת על הפרק בזמן הקרוב.

סוריה ולבנון – מדינות אלו הן מוקד של אי-יציבות אזורית, ומהוות מרחב השפעה של איראן. סוריה כשלה לתוך מלחמת אזרחים בה לוקחות חלק גם איראן, רוסיה ותורכיה, לצד כוחות נוספים מהאזור. תנועת הפליטים הפנימית והאזורית בעקבות המלחמה מערערת את היציבות מעבר לגבולותיה. בלבנון, נדמה שארגון החזבאללה פועל לשרת את האינטרסים של איראן, יותר מאשר את אלו של לבנון. ככלל, איראן משקיעה מאמצים רבים להפוך את שטחי סוריה ולבנון לגשר יבשתי בינה ובין הים התיכון. ללבנון סכסוכי גבול יבשתי וימי עם ישראל.

האנרגיה כמקור לשיתופי פעולה ולסכסוכים – מרכיב חשוב בשיתופי הפעולה בין ישראל, מצרים, קפריסין ויוון הוא הגז הטבעי שהתגלה במימי הים התיכון. בעבר הלא רחוק, גם שיפור היחסים בין ישראל ותורכיה נשען על הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה. דוגמה בולטת לתרומת האנרגיה לקידום שיתופי פעולה ניתן לזהות בהקמת ה-EMGF בקהיר בתחילת 2019. דוגמה נוספת היא הסכמי ייצוא הגז שנחתמו בין ישראל ומצרים, ובין ישראל וירדן. יחד עם זאת, המרכיב האנרגטי נמצא גם בליבם של סכסוכים רבים. הוא מרכיב מרכזי בסכסוכים בין תורכיה ויוון וקפריסין על סימון הגבולות הימיים, הוא מרכיב נוסף בתחרות בין תורכיה ומצרים על הפיכתן למרכז אנרגיה אזורי, והוא מרכזי מאוד בסכסוך בלוב, שם שחקנים מקומיים, אזוריים ומעצמות רבים על גישה למקורות הנפט במדינה.

מאזן הכוחות והמאבק הגלובלי באים לידי ביטוי במזרח הים התיכון – בחירתה של ארה"ב לצמצם את נוכחותה באזור אגן הים התיכון, אשר מתבטאת בין היתר בצמצום הנוכחות של הצי השישי, מייצרת ואקום אליו נכנסים שחקנים אחרים. רוסיה נהנית מנסיגתה של ארה"ב ומרחיבה את פעילותה והשפעתה באזור, וכך גם הצי התורכי שזוכה לחופש פעולה רב יותר. נסיגתה של ארה"ב מהאזור, מלווה בהתרחקות בין ארה"ב ותורכיה, מתיחות מתמשכת וגדלה בין תורכיה ונאט"ו, והתקרבות בין תורכיה ורוסיה. הדבר בולט בעסקאות נשק שמקדמת תורכיה ובשאלת המעורבות שלה בפרויקטים ביטחוניים של נאט"ו. בלוב, מאידך, תורכיה ורוסיה נמצאות משני עבריו השונים של המתרס. הסכסוכים באגן הים התיכון מאתגרים את הקונצנזוס האירופי. למדינות אירופיות שונות יש אינטרסים שונים בנוגע לסכסוכים באגן הים התיכון. צרפת, למשל, מחזיקה באינטרסים המנוגדים לאיטליה בזירה הלובית ומול תורכיה. לעומת זאת, גרמניה, לאור מרכזיותה באיחוד האירופי וקשריה עם תורכיה, מובילה מהלכים של גישור בין תורכיה ויוון וקפריסין.

ב. האינטרסים והמדיניות של ישראל ביחס לסכסוכים באזור

ישראל כמדינה מייצבת באגן הים התיכון – האינטרס הישראלי הוא שמזרח אגן הים התיכון יתבסס כאזור יציב של שיתופי פעולה. לכן, היכן שישראל יכולה לסייע ביישוב סכסוכים ובתיווך בין ניצים, עליה לעשות זאת תוך הישענות על הניסיון שצברה מהסכסוכים בהם היא עצמה מעורבת. עליה לגוון את מערכות היחסים שלה באור, לייצר קשרים עם כמה שיותר שחקנים ולהרחיב את תחומי שיתופי הפעולה. על ישראל גם לשתף פעולה עם ארגונים ומוסדות אזוריים – ברמה הממשלתית והחברה האזרחית – לסייע בקידומם ולעודד את הפיכתם לכמה שיותר מכלילים.

ישראל לא מהאו"ם ועליה לעמוד לצד בעלות בריתה הקרובות יותר – בניהול המערכה מול מלחמת האזרחים בסוריה, התבססות איראן במרחב ואי-היציבות בלבנון, אחד הנכסים של ישראל הוא היכולת לקיים שיח ודיאלוג עם הרוסים ועם הסינים, אשר מעמיקים את מעורבותם במדינות אלו ושמהווים גורמים שעל ישראל לגייס לטובת שמירה על האינטרסים שלה. על ישראל לשאוף ולשפר גם את יחסיה עם תורכיה, וזאת מבלי לפגוע באינטרסים של בנות בריתה העיקריות באזור – קפריסין, יוון ומצרים. כך, לצד הרצון לשמור על מדיניות לא-אקסקלוסיבית ולהתרחק מהסכסוכים ככל שהיא יכולה, על ישראל לעמוד לצד בעלות בריתה הקרובות, ולדאוג לאינטרסים שלה בסבך הסכסוכים. עליה לתמוך במצרים אשר חשובה לה מבחינה אסטרטגית, ולתמוך ביוון וקפריסין עמן היא מתחזקת ומפתחת מערכת יחסים קרובה. אסור לישראל לקבל את המהלך התורכי לסימון גבול ימי משותף עם לוב.

המשך ניצול מרכיב האנרגיה לקידום שיתוף פעולה אזורי – הפוטנציאל הגלום במצבורי הגז הטבעי שבמימיה הכלכליים של ישראל הולך ופוחת נוכח משבר האנרגיה, תנאי השוק והחלופות הקיימות. ישראל נמצאת היום בעודף כושר הפקה לשוק המקומי, וכניסתם של מאגרי תנין וכריש לשוק, שנדחתה כרגע לרבעון האחרון של 2021, מטילים ספק נוסף בנוגע לכדאיות הכלכלית של הקידוחים. בה בעת, הדבר מעניק הזדמנויות נוספות לייצוא הגז. גם סימני השאלה סביב כדאיות צינור הולכת הגז מישראל לאירופה (צינור EastMed) הולכים ומצטברים. אולם, בינתיים על ישראל להמשיך ולהחזיק ברעיון צינור הגז, כערוץ אשר מחזק את הקשרים עם קפריסין ויוון, וייתכן שגם איטליה. ה-EMGF סובל אף הוא ממשבר הקורונה ומשבר האנרגיה הנלווה לו, אך הוא ממשיך להחזיק בפוטנציאל גדול לחיזוק שיתופי הפעולה האזוריים. על ישראל לפעול שהפורום יתרחב ויכלול גם את שרי החוץ של המדינות המשתתפות, ולא רק את שרי האנרגיה שלהן, ויעסוק בכלל נושאי האנרגיה (ולא רק בגז טבעי), תוך דגש על אנרגיה מתחדשת. ובכל מקרה, על ישראל להיערך למעבר לאנרגיה מתחדשת ולנצל את מאגרי הגז שלה לטובת ייצוא של מוצרים מתקדמים (למשל, מימן).

גיוס כוחות מייצבים מחוץ לאזור – אחד הנכסים המרכזיים שעומד לרשותה של ישראל הוא היחסים המיוחדים שלה עם ארה"ב. יחסים אלה מעצימים את כוחה האזורי של ישראל, והיא יכולה בעזרתם לסייע לבעלות בריתה באזור. על ישראל לעודד את ארה"ב להישאר נוכחת באזור. לשם כך, עליה לטפח את הקשר הדו-מפלגתי עם ארה"ב, ולקחת בחשבון כי ייתכן שבינואר 2021 יכנס לבית הלבן נשיא דמוקרטי. שחקניות נוספות עמן צריכה ישראל לעבוד בשיתוף פעולה באזור הן צרפת, אשר עומדת לצידן של יוון וקפריסין מול תורכיה, וגרמניה שמסוגלת להוביל לדיאלוג אזורי ולהביא להסכמות. ניתן ורצוי לשתף פעולה עם גורמים בינלאומיים נוספים שפועלים לייצב את האזור, או שיש להם פוטנציאל לעשות כן.

הפוסט ישראל והסכסוכים במזרח אגן הים התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

משבר הקורונה פרץ במקביל למאבק המתנהל בין כמה שחקנים בינלאומיים במלחמה בסוריה, כולל ישראל, והוא מחדד את האתגרים המחכים להם. ראשית, משטר אסד יידרש להתמודד עם קושי כפול: טיפול בהתפשטות הקורונה עם מערכת בריאות קורסת, וניצול המשבר להרחיב את שליטתו במדינה. מידת מחויבותם של בעלי בריתו העיקריים – איראן ורוסיה – להתמיד בתמיכתם, תהא נתונה בסימן שאלה בתקופה הקרובה.

איראן עצמה מתמודדת עם מצב חמור עקב התפשטות הקורונה, אף שאין יכולת להעריך מבחוץ את היקפו האמיתי. משטר האייתוללות יעשה מאמץ רב לשמור על הנכס האסטרטגי שיש בידו בסוריה, ואולם מצב המגפה בבית ישפיע על מידת הצלחתו.

גם מטורקיה לא מתקבלת תמונת מצב ברורה או אמינה לגבי מצב המגפה. רג'פ טאיפ ארדואן מעוניין להבטיח שזרם הפליטים מסוריה לא יתחדש, וייתכן שינסה לנצל את המשבר כדי לשפר את קלפי המיקוח שלו סביב מובלעת אידליב.

רוסיה צפויה לשמר את תמיכתה במשטר הסורי ובחיזוק שליטתו במדינה. קשה להעריך את השלכותיה של התפרצות הקורונה על התנהלותה, אולם מוסקבה נותרה שחקן מפתח בסוריה, כולל מול שכנותיה המרכזיות.

הבעיה האזורית החשובה ביותר שעלולה להתפתח עקב מגפת הקורונה היא ניסיון צפוי של פליטים סורים לברוח מהמדינה. זה נוגע בעיקר לשכנות הקרובות – טורקיה, ירדן ולבנון – שמארחות מספר רב של פליטים סורים (ולגביהם הסכנה בהידבקות בנגיף ברורה). לבנון ממילא ניצבת בפני האתגר המשמעותי ביותר לנוכח מערכת היחסים המורכבת עם סוריה, וספציפית – פעילות החיזבאללה בסוריה ובלבנון גם יחד.

שליטתן של טורקיה וירדן בגבולותיהן יעילה יותר, אך אינה נטולת בעיות. במקביל, יש להניח שגם באירופה מודעים לסכנה החמורה שמציב משבר בריאות והגירה מחלק זה של העולם, ונערכים להתמודד עמו.

האם משבר הקורונה יאיץ תהליך של קידום הפסקת אש בסוריה? שליח האו"ם פדרסן קרא השבוע להפסקת אש "כללית ומיידית", אולם לא ברור אם תימצא לכך אוזן קשבת כללית. ארה"ב חדלה להוות שחקן מעצמתי משפיע בסוריה, ואינה צפויה להשקיע מאמצי תיווך בין הצדדים הניצים. החמרה משמעותית בהדבקה בסוריה עשויה לאלץ את המשטר הסורי לשקול מחדש את ההכרח בהפסקת אש.

ומה ביחס לישראל? האתגר העיקרי עבורה נוגע להתבססותה של איראן במדינה, ובסוגייה זו לא צפוי משבר הקורונה לחולל שינוי. איראן תרצה לשמר את הקלף האסטרטגי שיש בידיה. אולם, לנוכח חומרת המשבר באיראן גופא, ואף בסוריה, יקשה עליה להתמיד בצעדיה האחרונים.

מקורות ישראלים הצביעו על האטה בפעילות האיראנית בסוריה. כעת, מומלץ לישראל לשמור על עין פקוחה, תוך הקפדה על האינטרסים העיקריים שלה. אל לה להצטייר כמנצלת את המצב החריג סביב משבר הקורונה לטובתה. אפשר שמשבר הקורונה יקדם תהליכים מדיניים שבנסיבות קודמות לא התאפשרו. ישראל צריכה לתרום למאמצים לייצב את הנעשה, באופן שמשרת את האזור כולו.

**המאמר פורסם באתר וואיינט, 06 באפריל 2020.

הפוסט למשבר הקורונה בסוריה יהיו השלכות אזוריות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ב-1965 פרסם העיתונאי הבריטי פטריק סיל ספר שנקרא "המאבק על סוריה", שבו תיאר את המאבקים שהתנהלו בזירה הבינלאומית בין בריה"מ וארה"ב, ובזירה הבין-ערבית בין מצרים ועיראק, על סוריה מאז סיומה של מלחמת 1948. למעלה מחמישים שנה מאוחר יותר, המאבק על סוריה מתנהל במלוא עוזו, אולם נראה כי הוא הוכרע. בניגוד לעבר, כאשר ארה"ב נאבקה על שימור השפעתה באמצעים לא צבאיים – כולל שימוש בנשק ההפיכות – עתה היא החליטה על דעת עצמה לנטוש את הזירה.

המאמר פורסם ב"דבר ראשון" ב-30 בדצמבר 2018

הפוסט הנסיגה האמריקאית וסוף המאבק על סוריה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

"חגיגות" המאה של הסכם סיקס-פיקו (1916) לוו בהערכה, כי ימיהן של חלק ממדינות ערב ספורים הם, וכי אירועי האביב הערבי ותוצאותיהם – כולל הקמת הח'ליפות של דאע"ש – הם בבחינת תיקון מאוחר לגבולות המלאכותיים של מדינות ערב, שנוצרו בידי הקולוניאליזם המערבי לאחר מלחמת העולם הראשונה. והנה, שנתיים מאוחר יותר, גבולותיה של אף מדינה ערבית לא השתנו.

הפוסט מזרח תיכון חדש, בלבוש ישן הופיע לראשונה ב-Mitvim.

לעומת תוניסיה ומצרים, שנפגעו במידה מההפיכות של האביב הערבי, וכן לוב ותימן הממשיכות במלחמות פנימיות – אזוריות ושבטיות, סוריה שילמה מחיר כבד ביותר במלחמה העקובה מדם והמתמשכת: כחצי מיליון הרוגים, מאות אלפי פצועים ונכים, הרס עצום של ערים, כפרים ותשתיות כלכליות, יחד עם 11 מיליון פליטים ועקורים – כמחצית מאוכלוסייתה.

הפוסט המלחמה בסוריה והשלכותיה: סיכום ביניים הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ראשית, ארגון המדינה האסלאמית עומד להיעלם מבחינה טריטוריאלית. הארגון איבד את מרבית מאחזיו בעיראק, ועתה הוא עומד בפני תבוסה בסוריה. שנית, לאחר שש שנים של מלחמת אזרחים, נראה כי אסד הצליח להטות את כף המאזנים לטובתו מול המורדים. שלישית, שחרורה של מוצול מהווה זריקת עידוד לישות העיראקית, אשר מגלה מחדש את זהותה הלאומית. אמנם הבעיה הכורדית ממשיכה לפצל את המדינה, אולם אין בה כדי לאיים על עצם קיומה של עיראק. רביעית, רוסיה של פוטין הצליחה למקם את עצמה מחדש לא רק כפטרונית של סוריה, אלא גם כגורם משמעותי בפוליטיקה המזרח תיכונית. חמישית, עליית ממשל טראמפ בארה"ב בישרה, כי הירידה במעורבות במזרח התיכון בתקופת אובמה לא הייתה מקרית או זמנית, אלא תופעה מתמשכת. ששית, איראן ממשיכה להקרין דימוי של עוצמה אזורית באמצעות שליחיה – אסד, חזבאללה, ארגונים שיעים בעיראק והחותים בתימן. שביעית, ערב הסעודית הפכה למנהיגת העולם הסוני במאבקו מול איראן ובעלות בריתה, כאשר היא מובילה את המלחמה נגד החותים בתימן והסנקציות נגד קטאר. ולבסוף, מצרים חזרה למלא תפקיד בעולם הערבי, הן בזירה הסורית והן מול החמאס בעזה.

המאמר התפרסם בעיתון "הארץ" בתאריך-19 בספטמבר 2017

הפוסט חג שמח? לא במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

החזית המצרית היא דוגמא קלאסית לניצחון ישראלי. "ניצחון" נמדד לא רק בתוצאות הצבאיות של הקרב, אלא בתוצאות המדיניות של המערכה הכוללת. במקרה המצרי הן הביאו לחתימתו של הסכם שלום עם מצרים, אשר שריר וקיים עד עצם היום הזה. עם זאת, יש להדגיש כי הצלחה זו אינה תולדה רק של ההישג הצבאי ב-1967 ,אלא גם של הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, אשר גרמה להנהגה ולציבור להכיר במגבלות הכוח הצבאי. מאידך, התבוסה המצרית הובילה את מצרים – במיוחד לאור ההתעקשות של ממשלת גולדה מאיר שלא להיענות ליוזמת השלום של סאדאת ב-1971 – לצאת למלחמה מוגבלת, שהחזירה את הכבוד שאבד למצרים ב-1967 והקל עליהם לפנות לדרך השלום.

הפוסט ביוני 1967, ישראל גם הפסידה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פיגועי הטרור בתורכיה מבוצעים בשנים האחרונות על-ידי שני גורמים עיקריים: ארגון המדינה האסלאמית, במחאה על המאבק שתורכיה מנהלת נגדו בסוריה ועל שיתוף הפעולה של תורכיה עם הקהילה הבינלאומית במאבק זה; המחתרת הכורדית, בקריאה לעצמאות כורדית ובמחאה על המהלכים הצבאיים של תורכיה להרחקת הכורדים מגבול תורכיה-סוריה. בעוד הפיגועים שמבוצעים על-ידי המדינה האסלאמית מכוונים לרוב כנגד אזרחים ותיירים, הפיגועים שמבצעת המחתרת הכורדית מכוונים לרוב כנגד אנשי כוחות ביטחון תורכיים.

המאמר פורסם ב"ישראל היום" ב-2 בינואר 2017

הפוסט הטרור מכה בתורכיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ההשלכה הראשונה של תוצאות המתקפה תהיה לגבי עתידה של המדינה האסלאמית. בשיאו, הארגון שלט על 20 אחוזים מהטריטוריה של עיראק, ו-40 אחוזים מהטריטוריה של סוריה. עוד בטרם החלה המתקפה על מוצול, הארגון איבד מחצית מהשטח שכבש בעיראק, וגם חלקים לא מבוטלים בטריטוריה הסורית. דהיינו, הנסיגה הטריטוריאלית של המדינה האסלאמית החלה כבר קודם לכן, אולם אובדן מוצול וסביבותיה יביא לחיסולה בעיראק. לתוצאה כזו תהיה השפעה משמעותית ביותר מבחינת המורל, אמינות והיכולת של הארגון לגייס כסף ומתנדבים, במיוחד בסוריה השכנה. אובדן המאחז העיראקי עשוי להוביל לאובדן המאחז הסורי ו"עיר הבירה" של הארגון באל-רקה. המדינה האסלאמית כרעיון ואידיאולוגיה לא ייעלם, אולם אובדן המאחז הטריטוריאלי והעורף הכלכלי והפיננסי ייאלץ את הארגון לשנות את המודוס אופרנדי שלו, שיתבטא יותר בפעילויות טרור מבוזרות.

הפוסט "מוצול: המערכה על המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

המאמר פורסם בהארץ ב-16 בינואר 2016

הפוסט מלך סעודיה עושה שריר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

בהיענותה למשבר הומניטרי בהיקף אדיר, בוחנת מרקל לא רק את גבולותיה כקנצלרית, אלא גם, מילולית, את אלה של גרמניה. העלות הכלכלית המיידית היא יותר משלושה מיליארד אירו. החורף המתקרב מחריף את הלחץ לשכן באופן קבע את הפליטים, ואלה רק האתגרים הלוגיסטיים של הקליטה. המשבר עלול גם לשמש כר לעליית ימין קיצוני. זעזוע וחשש ניכרים במפלגתה של הקנצלרית והדבר מתבטא במידת מה גם בסקרים.

הפוסט עוד חומה נופלת: גרמניה והפליטים מסוריה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הגם שאיננו מברכים על פרוץ סכסוכים אלו, הם העמידו אותנו בפני צורך להתמודד עם קשיים, ויצרו עבורנו הזדמנות לנסות להתגבר על העוינות לישראל ולהחליף אותה בחתירה ליציבות, שלום ושיתוף פעולה. האינטרסים המשותפים שנוצרו לאור המצב החדש יוכלו לשנות בהדרגה את מצב העוינות בינינו, במידה ששני הצדדים ירצו לתרום לכך באופן שווה ומועיל.

הפוסט ישראל וסוריה: שכנות ועוינות שנויים במחלוקת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

גם החשש מיצירתו של "סהר שיעי" במזרח התיכון, שמשתרע מאיראן, דרך השיעים בעיראק, ועד העלווים בסוריה, בואכה חיזבאללה בלבנון, אינו חדש; עבדאללה מלך ירדן דיבר עליו לראשונה עוד בשלהי 2004.

להמשך קריאה

המאמר פורסם בהארץ ב-21 ביולי 2015

הפוסט על סוריה ייפול דבר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט סוריה ועיראק: התפתחויות אחרונות והשפעתן על מצב זכויות האדם באזור הופיע לראשונה ב-Mitvim.

חוסר היציבות האזורי הוא פועל יוצא של כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בעת הנוכחית: ראשית, מאבק בתוך "בית האיסלאם" על הדת "הנכונה" או "האמיתית". מאבק זה מתנהל ברמה אחת בין הסונים לשיעים, וברמה אחרת בין קבוצות סוניות שונות, שבתוכן אל־קאעדה וארגון המדינה האיסלאמית הן שתי הגרסאות הקיצוניות והאלימות ביותר.

המאמר פורסם בהארץ ב-23 באוגוסט 2014

הפוסט לא רק זוועות במזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט "ההתפרקות של סוריה מועילה לישראל" הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ארדואן חיכה, ציפה וקיווה לתקיפה האמריקנית. לראשונה זה זמן רב הסתמן סיכוי כלשהו שהרטוריקה האנטי-סורית שלו ושל וממשלתו תזכה לגיבוי צבאי משמעותי מגורם בינלאומי, שיצמצם את הפער בין הכמיהה הטורקית להפלת הנשיא בשאר אסד, לבין חוסר היכולת לגרום לזה לקרות. בימים בהם תקיפה אמריקנית הצטיירה ככמעט ודאית, דאגו דוברי ממשלת טורקיה להעביר מסר ברור לאמריקנים. טורקיה אינה מסתפקת בתקיפה מוגבלת או כירורגית, הם אמרו. היא מעוניינת במהלך רחב שיוביל להפלתו של אסד.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם ב"וואלה" ב-28 בספטמבר 2013

הפוסט מי יעזור עכשיו לארדואן להפיל את אסד? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מכון המחקר Orient Research Center בדובאי פרסם לאחרונה מחקר מאת גורמי אופוזיציה סורים שמנתח את המתרחש בסוריה ושמציג שורה של תרחישים עתידיים. מכון מיתווים רואה חשיבות בהבנת המתרחש באזור גם דרך נקודת המבט של גורמים מקומיים, ולכן בחרנו להציג בפניכם את עיקרי המחקר הסורי, וזאת בתיאום עם המכון שפרסם אותו. לקראת סופו של הנייר שלפניך מובאת גם התייחסות ישראלית לדברים, מאת פרופ' משה מעוז.

הפוסט המורדים, מה הם אומרים? עתידה של סוריה מנקודת מבטם של מתנגדי המשטר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מלחמת האזרחים בסוריה החזירה אותה, במידה רבה, לתקופה שבה היתה שדה מערכה בין כוחות חזקים ממנה בזירה האזורית. התזה הבסיסית של סיל (ששנים רבות היה מקורב למשפחת אסד ואף כתב את הביוגרפיה של חאפז) נשארה בעינה, אולם השחקנים והנסיבות השתנו.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם בהארץ ב-10 בדצמבר 2012

הפוסט סוד קסמה של סוריה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הסברים נוספים לשרידותו של שלטון האימים הברוטלי של בשאר הם הסיוע הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי של איראן ורוסיה (וגם של סין, אשר יחד עם רוסיה התנגדה בשעתה להמשך שלטון קדאפי בלוב), ומן העבר השני, העדרה של מעורבות צבאית חיצונית (כמו שקרה בלוב) וכן חולשתם ופיצולם של גורמי האופוזיציה הסורית, צבאיים ואזרחים כאחת.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם בהארץ ב-26 בפברואר 2012

הפוסט האם בשאר ישרוד? הופיע לראשונה ב-Mitvim.