ארכיון שוויון מגדרי - Mitvim

עידן חדש בסוריה? המשטר מינה נשים לתפקידי מפתח

ריף יצחקי — Wed, 08 Jan 2025 08:09:28 +0000

האם סוריה מתקדמת או עושה צעד אחורה?

בסוריה נרשמים שינויים משמעותיים במגוון תחומים, בהם מינויי נשים לתפקידים בכירים, רפורמות במערכת החינוך ומחלוקות על תפקידי מגדר.

בצעד היסטורי, מייסא סבריני מונתה למושלת הראשונה של הבנק המרכזי של סוריה, מהלך המסמן התקדמות בשוויון מגדרי במגזר הפיננסי. על אף המצב הכלכלי המורכב במדינה, מינוי זה נתפס כהישג משמעותי עבור נשים.

במקביל, מחוז סווידא, שבו רוב האוכלוסייה דרוזית, בחר לראשונה מושלת אישה, מחסנה אל-מית'ווי. ארגון ה-HTS, השולט על הנהגת המעבר, אישר את המינוי, שהתקבל בברכה על ידי רבים כצעד נוסף לקידום שוויון מגדרי בממשל.

בדמשק, דר' דיאנה אליאס אל-אסמר, רופאה בכירה ממוצא נוצרי, מונתה לתפקיד של מנכ"לית של בית החולים האוניברסיטאי לילדים.

עם זאת, המחלוקת סביב תפקידי נשים לא איחרה להגיע. עוביידה ארנאות, דובר ההנהגה הפוליטית החדשה, עורר סערה בעקבות ראיון לערוץ הלבנוני אל-ג'דיד, שבו הביע את דעתו כי נשים אינן מתאימות לתפקידים כמו שרת ההגנה בשל "טבען הפיזי והפסיכולוגי". ההתבטאות זכתה לגינויים נרחבים מצד פעילים חברתיים ופוליטיים, שראו בכך ניסיון להחזיר את מעמד הנשים לאחור.

בתחום החינוך, ממשלת המעבר ביצעה מהלך משמעותי נוסף. שר החינוך, נזיר מוחמד אל-קאדרי, הכריז על הסרת כל אזכור למפלגת הבעת' ומשפחת אסד מתוכנית הלימודים. מקצוע "חינוך לאומי", ששימש בעבר להטמעת עקרונות מפלגת הבעת' ותולדות משפחת אסד, הוסר לחלוטין.

עם זאת, לימודי דת מוסלמית ונוצרית ימשיכו להיות חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. שר החינוך החדש הוסיף שממשלתו לא תגביל בשום צורה גישה של ילדות ונשים לחינוך.

נראה שהמשטר הסורי החדש לכל הפחות מנסה לעשות את מה שנכון, אך הרקע השמרני הנוקשה של רבים מהבכירים הסוריים במשטר זה נותן את אותותיו אף הוא. זוהי שעתה היפה של החברה האזרחית הסורי שלראשונה אינה פועלת במחשכים ואינה חוששת לומר את דברה, אלא מבקרת את השלטון, מציעה דרכים לפעולה ופתרונות ומקדמת אג'נדה ליברלית ושוויוניות.

חודש להפסקת האש בלבנון: מה הלאה?

יותר מחודש חלף מאז שלבנון וישראל הסכימו על הפסקת האש והיא נכנסה לתוקף. מאז אירועים דרמטיים בסוריה הסיטו את תשומת הלב מביירות לדמשק, ונראה היה שחזבאללה, שספג מפלה קשה ואף איבד את התמיכה של המשטר הסורי, לא יעז עוד להפר את הפסקת האש.

אך בפועל, ארגון הטרור השיעי ממשיך בניסיונותיו להתחמש מחדש ואף מתעקש על כך שישראל תשיג את כל כוחותיה מלבנון בעוד כחודש, כאשר יחלפו 60 ימים מאז שנחתם הסכם הפסקת האש.

בדבריו שהועברו בכנס בטהרן, ציין נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה החדש, הצהיר שההתנגדות נמשכת, והאשים את ישראל במאות הפרות של ההסכם, כולל תקיפות אוויריות וקרקעיות, הריסת בתים ופלישות.

לדבריו, חזבאללה בחר לתת להסכם הזדמנות, תוך הטלת האחריות ליישומו על מדינת לבנון. על פי תנאי ההסכם, ישראל מחויבת להסיג את כוחותיה דרומית ל"קו הכחול", בעוד שצבא לבנון אמור להתפרס בדרום המדינה בתוך 60 יום.

על פי המחקר האחרון של מרכז עלמא, במהלך החודש האחרון הצבא הלבנוני לא פרס את כוחותיו באזורים הבעייתיים בדרום לבנון, כפי שדרש זאת הסכם הפסקת האש.

הלבנונים מצביעים על כך שצה"ל עדיין נמצא בשטח, אך בפועל כוחות צה"ל פועלים רק באזורים מוגבלים וזה לא היה אמור למנוע את פריסתן של הכוחות הלבנוניים במקום. הצבא הלבנוני האשים לא פעם את ישראל בהפרות של ההסכם, אך שתק בנוגע לפעילותו של חזבאללה – בדיוק כמו בעבר.

האם הצבא הלבנוני, שעדיין איננו מצליח לגייס מספיק חיילים לשורותיו וסובל ממחסור בציוד וחימושים, בכלל מסוגל למשימה?

בעוד פחות מחודש, ישראל, לבנון והמתווכים הבינלאומיים יצטרכו לעשות הערכה מחדש של הסכם הפסקת האש, והאמת העגומה על המצב בלבנון תצא לאור. עד אז יתקיימו במדינה בחירות לנשיאות: רק אם לבנון תצליח לבחור בנשיא שאינו מזוהה עם חזבאללה, היא תוכל לצאת מהחור השחור בו היא נמצאת שנים רבות.

אחות מהודו ניסתה לברוח מתימן ומואשמת ברצח

נימישה פריה, אחות מקרלה שבהודו, נידונה למוות בתימן בעקבות האשמות שגרמה למותו של אזרח תימני. בית המשפט בתימן גזר עליה עונש מוות ב-2020, ובנובמבר 2023 אושר העונש על ידי המועצה המשפטית העליונה בתימן.

לפי פריה ובעלה, האזרח התימני שהזמין אותם מהודו על מנת שיעבדו בקליניקה הרפואית שלו, בסוף עינה וסחט אותם, והאירוע הטרגי התרחש כאשר פריה ניסתה להשיב את דרכונה. משפחתה של האחות ההודית טוענת שהיא הרגה את הקורבן שלה מתוך ייאוש, כאשר בתימן התחוללה מלחמה והוא מנע ממנה ומבעלה לעזור את המדינה.

ארגון סיוע הודי שפועל למען נימישה פריה מנסה להשיג עבורה חנינה ממשפחת הקורבן, בהתאם לחוק השריעה, באמצעות תשלום "כסף דמים". אם יגייסו מספיק כסף, ייתכן שמשפחת הקורבן תסכים לסלוח לפריה והיא תוכל לעזוב את המדינה.

אלפי עובדים זרים מהודו, סרי-לנקה, נפאל ופיליפינים שעובדים במדינות ערביות שונות, נמצאים במצב דומה כאשר המעסיקים שלהם נוטלים מהם את הדרכונים שלהם, מתעללים בהם ומונעים מהם זכויות. השגרירויות של המדינות הללו בדרך כלל אינן מסוגלות להילחם למענם וכך רבים מהם מסיימים את חייהם ב"תאונות עבודה" מסתוריות או בכלא.

החוק האוסר על מכירת אלכוהול מוביל למחאות בעיראק

במהלך שנת 2024 בעיראק החלו לאכוף חוק שאוסר על מכירה וייבוא של משקאות אלכוהוליים במדינה. בחודשים האחרונים ובמיוחד לקראת סוף השנה קיבלו בעלי עסקים, רבים מהם נוצרים ויזידים, הודעות רשמיות על איסור לייצר, למכור או להגיש משקאות אלכוהוליים.

המכתבים הזהירו כי הפרה של החוק תגרור צעדים משפטיים. בעלי העסקים טוענים כי החוק פוגע במאות אלפי עובדים ומאיים על פרנסתם כיוון שהמועדונים הפופולריים מתרוקנים מלקוחות.

למרות האיסור, עיראקים עדיין מצליחים להשיג אלכוהול דרך משלוחים, השוק השחור או ביקור באזור האוטונומי הכורדי שם פועלים חוקים אחרים. "אנחנו משחקים בחתול ועכבר עם הרשויות", אמר בעל חנות שסוגר את החנות מיד כאשר סיור משטרתי מתקרב.

החוק מעורר ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם, שטוענים כי הוא מוביל לאלימות ולשווקים שחורים. בנוסף, חוקים אחרים סותרים את האיסור, כמו מס ייבוא של 200% שהוטל על משקאות אלכוהוליים בשנה שעברה.

על פי משרד הפנים העיראקי, האכיפה מתבצעת בין היתר כדי למנוע פשיעה במקומות המגישים אלכוהול, אך בעלי העסקים טוענים כי המניעים האמיתיים הם לחץ דתי ושמרנות גוברת.

בינתיים, הגירת הנוצרים ומיעוטים אחרים מעיראק גוברת, כשמשפחות רבות עוזבות את מולדתן למקלט במדינות שכנות או יעדים רחוקים כמו אוסטרליה. גל ההגירה הנוכחי התעצם בעקבות שריפה טראגית בבכדידה ב-2023, ומתרחב עתה גם לנוצרים באזור הכורדי.

השבוע במזרח התיכון: חיסול קאסם סולימאני

ב-3 בינואר, 2020, חוסל מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני בפעולה אמריקאית בנמל התעופה הבינלאומי של בגדאד.

סולימאני, מהאישים החזקים ביותר במזרח התיכון, הגיע בטיסה פרטית מדמשק לבגדאד זמן קצר אחרי חצות. בשדה התעופה המתין לו אבו מהדי אל-מוהנדס, מפקד המיליציה השיעית הפרו-איראנית כתאא'ב חזבאללה, שתומכיה צרו על שגרירות ארה"ב בבגדאד ימים ספורים קודם לכן.

השניים עלו למכונית והחלו לנסוע לכיוון כביש הגישה בקצה מסלול ההמראה. מה שלא ידעו הוא שפרטי ביקורו של סולימאני דלפו מראש, וכי מל"ט אמריקאי מסוג "ריפר" עקב אחר תנועותיהם.

כאשר המכוניות פנו לעבר חומת שדה התעופה הנמוכה, שיגר המל"ט שני טילים שפגעו במכונית הראשונה בה נסעו סולימאני ואל-מוהנדס. טיל שלישי פגע במכונית השנייה שהסיעה את המאבטחים. בעוד אל-מוהנדס התאדה בפגיעה, זוהה סולימאני על פי טבעת שענד על ידו שנראתה מבעד לחלון המכונית.

החיסול, שאושר על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, היה נקודת שיא במתיחות בין ארה"ב לאיראן והוביל לירי טילים מאסיבי על בסיסים אמריקאיים בעיראק.

הוא גם סימן את סופה של אחת הדמויות המשפיעות ביותר במזרח התיכון, שהיה אחראי למותם של אלפי אזרחים איראנים, עיראקיים, סוריים ולבנונים, מאות חיילים אמריקאים, ועמד מאחורי מתקפות קשות נגד ישראל והרחבת ההשפעה האיראנית באזור.

המאמר פורסם ב-4.1.25 באתר זמן ישראל.

הפוסט עידן חדש בסוריה? המשטר מינה נשים לתפקידי מפתח הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי

ריף יצחקי — Sun, 12 Mar 2023 06:44:12 +0000

שוויון מגדרי וקידום זכויות נשים הם קונצנזוס חוצה מפלגות ומחנות פוליטיים בדמוקרטיות המערביות, שישראל תמיד התגאתה להיות חלק מהן. אלא שפעולותיה של הממשלה ה-37 ,שהיא הדתית והשמרנית ביותר בתולדות המדינה, מסיגות את ישראל הרבה שנים לאחור בנושא המגדרי. אחרי השיאים בשילוב נשים בתפקידים בכירים בממשלת בנט-לפיד, ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו מובילה מהלכים שבמקרה הטוב מתעלמים מנשים ובמקרה הגרוע עלולים לפגוע בזכויותיהן ובמעמדן. אולם, ניתן לזהות בצעדים האלה של הממשלה גם הזדמנות – דווקא הרמיסה הגסה של הממשלה החדשה את הקול הנשי העלתה אל סדר היום הציבורי את הנושא המגדרי, וזו יכולה להיות הזדמנות לשינוי תודעתי. המאבק על ייצוג הולם לנשים בצמתי קבלת החלטות יצא מהקהילות המצומצמות של ארגוני נשים אל לב השיח הציבורי והרחיב את המודעות לכך ששוויון מגדרי הוא ערך מרכזי בדמוקרטיה. זהו לא מאבק רק של נשים, ולא של מחנה פוליטי כזה או אחר, אלא חלק מהמאבק על צביונה הדמוקרטי והליברלי של המדינה. נייר מדיניות זה, שנכתב בשיתוף עם קרן פרידריך אברט, בוחן את הקשר בין מגדר למדיניות חוץ כחלק מהתפיסה הכוללת של "מדיניות חוץ מכלילה", ומציג את תמונת המצב בעולם ובישראל. הנייר מבקש לבחון אילו עקרונות של מדיניות חוץ מכלילה ניתן לקדם בישראל, האם הדרג המקצועי יכול להוביל תהליכים מגדריים גם כשהדרג הפוליטי מתעלם מהם, ומה יכול להיות התפקיד של הקהיליה הבינלאומית בקידום העקרונות הללו בישראל.

הפוסט מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מול ההפרדה המגדרית, שמירה על מדיניות חוץ מכלילה חשובה עוד יותר

ריף יצחקי — Wed, 08 Mar 2023 06:54:12 +0000

יום האישה הבינלאומי הוא יום שמציין את שוויון הזכויות המגדרי ומזכיר לנו שהמאבק על הגשמתו טרם הסתיים. שוויון מגדרי וקידום זכויות נשים בכלל הם קונצנזוס חוצה מפלגות ומחנות פוליטיים בדמוקרטיות המערביות, שישראל תמיד התגאתה להיות חלק מהן. הממשלה הנוכחית, כך נראה, עושה הכל כדי להרחיק אותנו משם, בין היתר בכך שהיא מאיימת על מעמדן של נשים ומדירה אותן משולחן קבלת ההחלטות.

יחד עם זאת, דווקא בשפל הזה אפשר לראות גם הזדמנות: מבלי להתכוון הצליחה הממשלה הימנית והשמרנית ביותר בתולדות ישראל להוציא את המאבק על שילוב נשים מהקהילות המצומצמות של ארגוני הנשים אל לב השיח הציבורי. זו יכולה להיות הזדמנות לקידום שינוי תודעתי. שוויון מגדרי הוא ערך מרכזי בדמוקרטיה. זהו לא מאבק רק של נשים, ולא של מחנה פוליטי כזה או אחר, אלא חלק מהמאבק על צביונה הדמוקרטי והליברלי של המדינה.

מדיניות חוץ מכלילה היא גישה פוליטית שקוראת לשלב ולייצג בתהליכי קבלת החלטות בנושאים הקשורים למדיניות חוץ את מגוון האוכלוסיות שמרכיבות את החברה, הן בהיבט הפרסונלי (מיהם האנשים שמובילים את המדיניות) והן בהיבט המהותי (מהם הנושאים שמרכיבים את אותה מדיניות). לצד הגדלת הייצוג של נשים, גישה זו קוראת להטמיע חשיבה מגדרית בכל המהלכים האסטרטגיים, המדיניים והדיפלומטיים, ולקדם תרבות ארגונית רגישת מגדר, שבה בכל שלבי התכנון וקבלת ההחלטות נשאלת גם השאלה האם – וכיצד – המהלכים משפיעים על גברים ועל נשים.

מחקרים מראים שגישה זו אינה נכונה רק נורמטיבית בדמוקרטיות, אלא גם הופכת את המדיניות לאפקטיבית, יעילה וטובה יותר בהשגת מטרותיה. החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, למשל, שאושרה באוקטובר 2000, קוראת לשלב נשים ולאמץ פרספקטיבה מגדרית בתהליכי שלום ויישוב סכסוכים, ולהבטיח ייצוג הולם של נשים בכל הרמות של קבלת ההחלטות. כל המדינות החתומות הצהירו על כוונתן לאמץ את ההחלטה אך רק מעטות (שוודיה, גרמניה, קנדה ועוד) עשו צעדים ממשיים. גם ישראל היתה בין המדינות הראשונות שהכריזה על אימוץ ההחלטה ועל הטמעת נורמות בינלאומיות בתוך החקיקה המקומית. לאורך השנים אישרו הכנסות השונות שורה של תקנות וחוקים לעיגון חובת הייצוג ההולם והבטחת קידום שילובן של נשים בשירות הציבורי. אלא שהחוקים, ההחלטות וההצהרות לא ממש באו לידי ביטוי בפועל, בעיקר בזירה הפוליטית.

במהלך כהונתה הקצרה של ממשלת בנט-לפיד נשברו כמה שיאים בניפוץ תקרת הזכוכית המגדרית בישראל – שיא במספר השרות ושיא במספר מנכ"ליות משרדי הממשלה. מנגד, ממשלת נתניהו השישית עושה את ההיפך – הדרה וצמצום הייצוג. בעוד שבממשלה הקודמת הוסכם בהסכמים הקואליציוניים על הקמת ועדת שרים לשוויון מגדרי, ההסכמים הקואליציוניים בממשלה הנוכחית מתחייבים להפרדה מגדרית, אי-הצטרפות לאמנת איסטנבול וביטול נבחרת הדירקטורים של החברות הממשלתיות.

הכשלים הללו בדרג הפוליטי בולטים גם לנוכח תהליכים חיוביים בשנים האחרונות בדרג המקצועי בגופי מערך החוץ. במשרד החוץ ניכרת מגמה משמעותית של גידול בייצוג נשים במגוון תפקידים. כיום יש יותר ראשות נציגויות וסמנכ"ליות מאשר בעבר, ולראשונה גם עומדת אישה – השגרירה עליזה בן נון – בראש המערך המדיני-אסטרטגי. כחלק מהמאמץ לחזק את שילובן של נשים בשירות החוץ מינה המנכ"ל הקודם, אלון אושפיז, את השגרירה אביבה רז-שכטר כשליחה מיוחדת ליישום החלטה 1325, ופרסם הצהרת עקרונות לשוויון מגדרי. גם בקורסי הצוערים בשנים האחרונות יש רוב לנשים (יש שיטענו כי הסיבה לכך היא שחיקת השכר והירידה במעמדם של אנשי שירות החוץ).

דו"ח של המטה לביטחון לאומי (מל"ל) שפורסם בשנה שעברה כלקח מתקופת הקורונה, הציג שורה של המלצות לבחינת הסוגייה של הטמעת חשיבה מגדרית בעת גיבוש המלצות למדיניות לאומית. אחת ההמלצות המרכזית של הדו"ח, היא לעגן בחקיקה את הייצוג של נשים במוקדי קבלת ההחלטות ברמה הלאומית ולהגדיר בחוק ייצוג של לפחות 33% לנשים בגופים אלו. ממשלת בנט-לפיד אימצה את מסקנות הדו"ח חודשיים לפני סיום כהונתה.

מינוף המודעות המגדרית

לצד המגמות החיוביות הללו, שעומדות כאמור בפני אתגרים ממשיים בממשלה הנוכחית, יש שורה של חסמים מבניים ותרבותיים, שמציבים מכשולים בפני הטמעת מדיניות חוץ מכלילה בישראל. החל מתרבות ארגונית מיליטריסטית בגופים האזרחיים שעוסקים בנושאי חוץ וביטחון, דרך תפיסות תרבותיות שרואות בפמיניזם חולשה, ועד מגמות דתיות ושמרניות שמדירות נשים. לפיכך, חשוב כעת, יותר מתמיד, להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ולחשוב איך למנף את התחזקות המודעות המגדרית לטובת קידום שינויים שיעודדו אימוץ אלמנטים של מדיניות חוץ מכלילה, אם לא על ידי הדרג הפוליטי, אז בדרגים המקצועיים ובדעת הקהל.

שינוי ארגוני – מדיניות חוץ מכלילה מבוססת על תרבות ארגונית רגישת מגדר בגופים שמובילים את מדיניות החוץ. המנהלות והמנהלים בכל הדרגים צריכים להיות מודעים לחשיבות של קידום נשים לתפקידים בכירים ולחסמים שמונעים את שילובן. את המודעות צריך לתרגם למעשים: בניית תוכניות ארגוניות עם יעדים מדידים, כבר משלבי הגיוס וההכשרה של העובדים, דרך קידומם, ומינויים לתפקידים בכירים. השינויים הארגוניים צריכים להיות מלווים בהדרכה ולמידה מחד, ובפיקוח ואכיפה שהם אכן מיושמים מאידך.

שינוי תפיסתי – התפיסות המסורתיות בישראל מתייחסות לביטחון לאומי כנושא שהוא בעיקר צבאי. נוסף על כך, הן רואות את ענייני החוץ והביטחון כנושא אחד. תפיסות אלה הדירו נשים לא רק מהגופים שעוסקים בביטחון, אלא גם מאלה שעוסקים במדיניות חוץ. לפיכך, נדרשים לא רק הגדרה מחדש מהו ביטחון לאומי, אלא גם ניתוק הזיהוי האוטומטי בין חוץ לביטחון. מגיפת הקורונה ומשבר האקלים כבר הוכיחו, שאיומים לאומיים הם לא רק צבאיים. במאה ה-21, מדיניות חוץ (כמו גם מדיניות ביטחון) עוסקת באינספור היבטים אזרחיים, ועדיין – הגופים הממשלתים הבכירים שמובילים את מדיניות החוץ הם הקבינט המדיני-ביטחוני ומל"ל. הגוף הפרלמנטרי הבכיר הוא ועדת החוץ והביטחון. כל עוד תפיסת החוסן הלאומי מתמקדת באיומים צבאיים – הפרופיל של מקבלי ההחלטות יישאר צבאי.

שינוי תרבותי – התרבות המיליטריסטית עיכבה גם קידום של סדר יום פמיניסטי. בעבר, לא רק שלא היתה אהדה למונח פמיניזם (חשיבה פמיניסטית נתפסת כחולשה), מאבקים פמיניסטיים בדרך כלל התקבלו בציבור באדישות ואפילו בזלזול. המחאה הציבורית הנוכחית נגד ההפיכה המשטרית היא הזדמנות טובה לשינוי התפיסה הזו: שוויון מגדרי הוא ערך דמוקרטי; חשיבה מגדרית היא לא מדיניות שמובילות נשים עבור נשים, אלא מאבק חברתי. ככל שיותר גברים יהיו חלק מהמאבק לשוויון מגדרי, כך יהיה יותר סיכוי לשינוי לשבירת הפרדיגמה המיליטריסטית.

חיזוק החברה האזרחית – המחאה הנוכחית גם מראה את החשיבות האקוטית של ארגוני המגזר השלישי. לארגונים שנאבקים על הגדלת הייצוג והנראות של נשים במוקדי קבלת ההחלטות ועל קידום תפיסות עולם פמיניסטיות יש כעת, יותר מתמיד, תפקיד מהותי בקידום נושאים ומהלכים שהממשלה לא מצליחה לקדם או לא רוצה לקדם. יש להם תפקיד חשוב בשמירת הנושא בסדר היום הציבורי, בפיקוח ומעקב אחרי יישום החלטות, ובעידוד נשים להתמודד על תפקידים בכירים. בעולם מתוקן היה מקום לדרוש תקציבים ממשלתיים למימון הגופים הללו. אבל אנחנו לא בעולם מתוקן.

תפקיד הקהילה הבינלאומית – בעת הזו, העולם יכול לשחק תפקיד כפול: הראשון הוא הפעלת לחץ על ממשלת ישראל לא לזנוח את הרעיונות הליברליים והדמוקרטיים, ובכלל זה את המחוייבות לערך השוויון. השני הוא לשמש כמקור ללמידה איך החברה האזרחית וארגוני נשים במדינות אחרות התמודדו עם נסיגת הדמוקרטיה.

כל התהליכים הללו מושפעים מהצל הגדול והמאיים של ההפיכה המשטרית והחלשת כוחה של מערכת המשפט, שהייתה תמיד עוגן להגנה על זכויות נשים ומניעת פגיעה בזכויותיהן. במקביל למאבק בטווח המיידי, צריך לבנות אלטרנטיבה לטווח היותר רחוק, להכשיר את הקרקע במגזר הציבורי, בדרגים המקצועיים ובדעת הקהל, כדי שבהמשך נוכל להיאבק לא רק על הייצוג אלא גם על המהות – לא רק כמה נשים יושבות סביב שולחנות הדיונים, אלא גם מהם הנושאים שבהם דנים באותם שולחנות.

המאמר פורסם ב"הארץ" ב-8 במרץ.

הפוסט מול ההפרדה המגדרית, שמירה על מדיניות חוץ מכלילה חשובה עוד יותר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי

ריף יצחקי — Tue, 07 Mar 2023 09:01:47 +0000

הפוסט מדיניות חוץ מכלילה בישראל- תהליכים ומגמות במבט מגדרי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הגיע הזמן שישראל תכיר בחשיבותה של הנהגה נשית בעולם המודרני

ריף יצחקי — Wed, 13 Jan 2021 13:33:08 +0000

ביום חמישי הקרוב (17.1) יקבע בית המשפט העליון אם נזכה לראות אישה בהנהגת מפלגה בישראל בבחירות הקרובות. בית המשפט העליון יפסוק בעתירה שהוגשה נגד החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר פריימריז לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה בקרב כלל המתפקדים ולא רק בוועידה. החלטה זאת תקבע אם נזכה לראות את חברת הכנסת מרב מיכאלי מנהיגה את מפלגת העבודה.

אני מניח שרבים יביעו פליאה על שבחרתי לעסוק בגורלה של מפלגת העבודה, שנתפסת בעיני הציבור כגוויה ששכחו לקבור, ובשאלה מדוע חשוב שמרב מיכאלי תוביל אותה, אך מעציב אותי לדמיין את המפלגה שהייתה כל כך משמעותית בהקמת המדינה, ואשר מגיע לה אשראי על רבים מההישגים שאנחנו מקבלים כיום כמובנים מאליהם, נעלמת בבחירות הבאות.

בנוסף על כך, מרב מיכאלי, בניגוד לרבים אחרים, הוכיחה את נאמנותה לערכי המפלגה ולהבטחה שלה לציבור שלא להצטרף לממשלת נתניהו. אבל הסוגיה שחשובה יותר מעתידה של מפלגה זו או אחרת, או מעתידה של מרב מיכאלי, היא איך ייראה עתיד מדינת ישראל ללא נשים בעמדות מנהיגות.

רוב הטיעונים הנשמעים בזכות ההכרח בשילוב נשים בפוליטיקה ובחיים הציבוריים בכלל מתבססים על הצורך בשוויון ובאפליה מתקנת. כשג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, נשאל מדוע הרכיב ממשלה בעלת שוויון מגדרי, השיב:

"מכיוון שעכשיו 2015“.

כאשר נשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינזבורג כמה נשים צריכות לכהן בבית המשפט העליון, השיבה – תשע, והסבירה, שאם במשך שנים רבות כיהנו בתפקיד זה תשעה גברים, אין מניעה שלא יכהנו בו תשע נשים. אולם ההצדקה לצורך במנהיגות נשית מרחיקת לכת הרבה יותר מהצורך בשוויון.

כל מי שעוקב אחר המתרחש בעולם יכול להבחין שאחד הלקחים ממשבר הקורונה הוא כי מדינות המונהגות בידי נשים, כמו גרמניה, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד וטיוואן, תפקדו טוב יותר בתקופה הזו. יש לכך סיבות הקשורות בהתאמה הנשית למנהיגות בעידן המודרני שמאופיין בחוסר וודאות.

משבר הקורונה הדגים לכולנו, במהלך תקופה קצרה יחסית, תופעה שמתרחשת כבר זמן רב – מגמת השינוי הופכת מקווית (לינארית) למעריכית (אקספוננציאלית) והמוח האנושי מתקשה להתמודד עם שינוי כזה. כאשר השינוי היה לינארי יכולנו להשליך מהעבר לעתיד (אקסטרפולציה) ולכן מנהיגים ידעו לחזות את התהליכים העומדים להתרחש ולדבר בביטחון על מה שלפנינו ומה נדרש מאיתנו לעשות כדי להתכונן טוב יותר לעתיד. בעידן המודרני, בעקבות מהפיכת המידע והטכנולוגיה, אין לאיש/ה היכולת הזאת. על כן יש ערך רב יותר לצניעות ולנכונות להודות בטעויות במציאות המשתנה ולהוביל תהליך למידה משותף עם הציבור, על מנת להגיב נכון לשינויים.

נראה שיש סיבות ביולוגיות שבעטיין גברים נוטים להיבריס ולביטחון עצמי מופגן יותר מנשים. ייתכן שבעידן הישן היה לגברים יתרון בביטחון עצמי מופגן שנועד להרתיע אויבים, ולכן האבולוציה גרמה לגברים עם יכולות שכאלו להצליח ולשרוד, אולם בעולם המודרני הביטחון העצמי המוגזם לא זו בלבד שאינו מסייע, אלא אף מכשיל אותם.

מובן שאסור להכליל; הייתה לנו ראשת ממשלה, גולדה מאיר, שלא הצטיינה בהבנה של מגמת השינוי, ויש להניח שאילו הייתה צנועה יותר אולי הייתה מצליחה למנוע את מלחמת יום הכיפורים. ישנם גם גברים, ואפילו כאלו עם עבר צבאי מרשים, שמצטיינים בצניעות אינטלקטואלית וביכולת למידה. דוגמה טובה לכך היא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, שידע להודות בטעותו ולקבל על עצמו אחריות לאחר אירוע חדירה ברמת הגולן שהתרחש בזמן שהיה אחראי על הגזרה, ומאוחר יותר, לאחר שמועמדותו של גלנט לרמטכ"לות נפסלה, גם הצהיר שהוא אינו בשל מספיק להיות רמטכ"ל. גם בבחירות הקרובות הוא הפגין צניעות כאשר הבין שעדיף ללמוד את הפוליטיקה לפני שרצים להתמודד.

למרות הדוגמאות הללו, בדיקה אמפירית מראה שלנשים יש בממוצע יותר מהתכונות הללו שכל כך חשובות בעידן המודרני; בבחירות הקודמות לנשיאות ארה"ב זכתה הילרי קלינטון ברוב הקולות של הציבור הכללי וכולנו למדנו בארבע השנים האחרונות כמה טרגית הייתה העובדה שטראמפ ניצח במניין האלקטורים.

נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן הבין שהוא חייב למנות אישה לסגניתו, ובחר בקאמילה האריס, שיש סיכוי רב שתהיה הנשיאה הבאה אחרי תום כהונתו. מיד לאחר האריס בהיררכיה השלטונית בארה"ב ניצבת ננסי פלוסי, שמנהיגה את הדמוקרטים בבית הנבחרים כבר זמן רב. ביידן גם מינה לראשונה בהיסטוריה מזכירת אוצר אישה וראש מערך המודיעין הפדרלי אישה. רבים מייחסים את ההצלחה של המפלגה הדמוקרטית בג'ורג'יה לסטייסי אברהמס שהיתה מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים של ג'ורג'יה ומועמדת למושלת.

במדינות הנורדיות מקובל משכבר שרוב המנהיגות הן נשים. גם בגרמניה, שהפכה למובילת העולם החופשי בתקופת טראמפ, הקנצלרית מרקל מנהיגה את ארצה ואת אירופה בצניעות ובכישרון מרשימים.

עצוב לראות שבישראל, שמתיימרת להיות אומת החדשנות, אנחנו משתרכים מאחור מבחינת רמת המנהיגות וההבנה בחשיבות מנהיגות נשית. היה ראוי שתהיה לבוחרים בבחירות הקרובות בארץ אפשרות לבחור במפלגה שמציבה בראשה אישה, מתוך שלל המפלגות שמתמודדות.

**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 13 בינואר 2021.

הפוסט הגיע הזמן שישראל תכיר בחשיבותה של הנהגה נשית בעולם המודרני הופיע לראשונה ב-Mitvim.