חשיבותן היחסים עם מוסקבה ברורה לשלטון באנקרה. כמעט מחצית ממקורות האנרגיה של טורקיה (גז ונפט) מגיעים מרוסיה, הסחר עם רוסיה עמד ב-2021 על כ-35 מיליארד דולר והתיירות ממנה היא מקור הכנסה חשוב (כמעט חמישה מיליון תיירים רוסים בשנה). מעבר לכך, המצב בסוריה, ובמיוחד בזווית הכורדית שלו ובנעשה לאורך הגבול, הוא סוגייה ביטחונית מרכזית עבור טורקיה. בדומה לישראל, בעניין הסורי – התיאום עם הקרמלין חיוני ביותר עבורה.

מערכת היחסים עם אוקראינה שונה בחשיבותה לטורקיה. לשתי המדינות קשר היסטורי, גיאוגרפי ותרבותי ארוך שנים, אך הסחר ביניהן הוא קטן לאין שיעור. ב-2014 הבהירה טורקיה באופן ברור וחד-משמעי לרוסיה שהיא אינה מכירה בכיבוש חצי האי קרים ואף מכרה נשק לקייב, כולל מל"טים בהם נעשה שימוש במלחמה הנוכחית. בכל הנוגע לפלישה הנוכחית, טורקיה גינתה את הפלישה הרוסית ונשיאה, רג'פ טאיפ ארדואן, אף מתח ביקורת על מה שהגדיר "חוסר התגובה" של נאט"ו. הצעת אנקרה לתווך בין הצדדים קודם לפרוץ הקרבות – נדחתה.

מבחינות רבות טורקיה מצטיירת מבחינות רבות כמי שבחרה צד – אוקראינה. יחד עם זאת, נראה כי ההגדרה המדויקת יותר להתנהלותה, נכון לעכשיו, היא כיצד ניתן לסייע לאוקראינה (ולהניב פירות מול המערב) מבלי להקריב את מה שהושג בעמל רב מול רוסיה בשנים האחרונות. טורקיה נמנעה למשל בהצבעה שהתקיימה ב-25 בפברואר בדבר השעיית רוסיה ממועצת אירופה. יש להניח שמעבר למסר המדיני הטמון בכך, בטורקיה חששו ממהלכים הפוכים נגדה, למשל בכל הקשור לחוסר היענותה לפסקי דין של בית המשפט האירופי לזכויות אדם.

סוגייה מרכזית ביותר שהונחה לפתחה של טורקיה בימים האחרונים נוגעת לחופש השיט במצרי הבוספורוס והדרדנלים, המחברים בין הים השחור לים התיכון. טורקיה אחראית לשיט במצרים מכוח אמנת מונטריי (1936), הקובעת שורה של חוקים (מורכבים) בנוגע לאופן שבו יש לנהוג בעת שלום או מלחמה.

אוקראינה פנתה לטורקיה בבקשה למנוע מעבר של ספינות קרב רוסיות בהסתמך על סעיף 19 של האמנה. סעיף זה קובע שניתן למנוע מעבר של ספינות השייכות למדינות המשתתפות בפעולות מלחמתיות. שר החוץ הטורקי מסר בתגובה שהוא בוחן את המשמעות המשפטית, אולם להבנתו ניתן לאשר מעבר של כלי שיט צבאיים, אם הם שבים לנמלי הבית שלהם. מבחינה זו, נראה שלא ניתן למנוע מעבר ספינות רוסיות, אם הן שבות לנמלים שלהן בים השחור. כך או אחרת, סוגיית התעבורה הימית באזור ממחישה את הצורך של טורקיה להימנע ממהלכים שיתפרשו כעוינים ישירות כלפי רוסיה או כאלה שלא עולים בקנה אחד עם הפרשנות המשפטית.

המלחמה באוקראינה מבליטה את החשיבות והרלוונטיות הרבה של טורקיה לשני הצדדים, ולא פחות חשוב מכך – למערב. לטורקיה חשוב מאוד להמחיש את חשיבותה לנאט"ו ולארה"ב בפרט. במקביל, אפשר לצפות שהיא תעשה כמיטב יכולתה להימנע ממשבר עמוק מול מוסקבה, למרות העמדה הברורה בה נקטה כלפי הפלישה, וזאת בגלל החשש מתגובתה בסוריה או במישור הבילטרלי. בראיית הטורקים, ההתייצבות לצד אוקראינה היא מהלך מחושב, גם אם אינו נטול סיכונים, שעשוי לשרת אינטרסים חיוניים ורחבים יותר. ארה"ב כבר הביעה שביעות רצון מההתנהלות הטורקית עד כה. עבור אנקרה זו הזדמנות מרתקת "לכפר" על הפגיעה ביחסים עם ארה"ב בעקבות החלטתה לממש עסקת טילים עם רוסיה.

בעמדה הטורקית יש גם בכדי לשרת את ניסיונה לשפר את יחסיה עם שורה של מדינות באזור (מצרים, ישראל, מדינות המפרץ) ולהבליט את ערכיותה. על רקע ביקורו הצפוי של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה בהמשך השבוע, למרות חילוקי הדעות והיעדר האמון כלפי ארדואן, שתי המדינות יכולות לגשת כעת לשיפור האווירה ביניהן מתוך מרחב תמרון רחב יותר. ימים יגידו אם בעמדה הטורקית יש משום רצון לשפר את הדיאלוג המדיני עם ירושלים.

**המאמר פורסם בהארץ, 6 במרץ 2022

הפוסט את ההליכה בין הטיפות, טורקיה עושה באסרטיביות גדולה מישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מערכת היחסים בין רוסיה וטורקיה מורכבת ביותר, למרות הקרבה המאפיינת את שתי המדינות בשנים האחרונות. על שולחנן נערמות שלל סוגיות.

לרשימה זו יש להוסיף גם את הזווית האוקראינית. העמדה הטורקית ביחס לאוקראינה ברורה ומנוגדת לזו הרוסית. אנקרה הבהירה עוד בתחילת המשבר, שאיננה מכירה בסיפוחו של חצי האי קרים לרוסיה, והדגישה כבר לפני מספר שנים, שהיא תומכת בהצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו. זאת ועוד, טורקיה מספקת לאוקראינה מל"טים מתקדמים (Bayraktar TB-2). שכידוע הוכיחו את עצמם גם בעימות האחרון בין ארמניה ואזרבייג'ן. מבחינה זו מדובר בחדשות טובות עבור התעשייה הביטחונית הטורקית.

מטבע הדברים, העמדות הללו אינן מתקבלות בחיוב במוסקבה. לאחר שיחת הטלפון בין הנשיא פוטין ועמיתו הטורקי בתחילת החודש (2.12) פורסם מצד הקרמלין, כי הנשיא הרוסי הגדיר את אספקת המל"טים הטורקיים כמי שתרמו למהלך "דסטרוקטיבי" מצד אוקראינה. ככלל, עם זאת, מוסקבה אינה מרבה לתת פומבי לחילוקי הדעות הללו עם אנקרה. שתי המדינות מצליחות לנהל את מערכת היחסים ביניהן למרות חילוקי הדעות, ולצד שיתוף פעולה בשלל סוגיות הכרחיות מבחינתן.

בימים האחרונים טורקיה הביעה נכונות לתווך בין שני הצדדים. שר החוץ הטורקי קרא (26.12) למוסקבה לסגת מן "הדרישות החד צדדיות" שלה מנאט"ו, אם ברצונה שעמדותיה יתקבלו על הצד השני, והוסיף, כי אם רוסיה תרצה שטורקיה תפעל לצנן את המתח עם נאט"ו: "נשקול את זה בחיוב. מטרתנו ברורה…כולם יינזקו מסכסוך שעלול להתלקח באזור". התגובה הרוסית הייתה לקונית. דובר הקרמלין אמר, שהתיווך הטורקי "יתקבל בברכה" אם ישכנע את אוקראינה לקבל את הדרישות הרוסיות ביחס להסכמי מינסק.

מוסקבה אינה מרבה לתת פומבי לחילוקי הדעות עם אנקרה. שתי המדינות מצליחות לנהל את מערכת היחסים למרות המחלוקות ולצד שת"פ בסוגיות הכרחיות מבחינתן

מה עומד בבסיס הקרבה ההדוקה בין טורקיה ואוקראינה? ראשית, לא נפקד מקומה של הזווית ההיסטורית: חצי האי קרים, שנשלט על ידי האימפריה העותומאנית, עבר לידיה של קתרינה הגדולה כתוצאה מהמלחמה בין האימפריה העותומאנית ורוסיה במאה ה–18 (1768-74). בעינה נותרה גם הסולידריות הטורקית עם המיעוט הטטארי-מוסלמי בחצי האי, שכזכור דוכא באכזריות על ידי סטאלין.

אולם ברור לחלוטין, שארדואן מבין היטב את יחסי הכוחות הנוכחיים ואת מגבלות כוחו והשפעתו מול הנשיא הרוסי. מה עומד, אם כן, מאחורי ניסיון התיווך, הרטורי לפחות, מצידה של אנקרה?

מדובר בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר מן הזווית הרוסית–אוקראינית בלבד. טורקיה מבינה היטב את מרחב התמרון המאוד מורכב שלה מול הזירה הבינלאומית. מחד גיסא, התקרבה כאמור בשנים האחרונות לרוסיה לנוכח האינטרסים החיוניים שלה מול הזירה הסורית, ואף רכשה את סוללות הטילים הרוסיות, מה שסיבך עד מאוד את מערכת היחסים שלה עם המערב בכלל וארצות הברית בפרט. זו האחרונה ביטלה כזכור את השתתפותה של טורקיה בעסקת מטוסי ה–F 35. מאידך גיסא, טורקיה חברה מרכזית (אמנם בעייתית למדי) בנאט"ו ומבינה היטב את החשיבות הרבה, המדינית והכלכלית כאחד, של קרבתה למערב ולוושינגטון.

זאת ועוד, טוורקיה מגלה לאחרונה פעלתנות רבה בגזרת הים השחור. כזכור, דיווחה על גילויו של שדה גז משמעותי, ואנקרה פועלת במרץ לקדם את פיתוחו. זירת הים השחור מרכזית וחיונית ביותר עבור טורקיה, וקרבת היחסים שלה עם אוקראינה חשובה ביותר בהקשר זה. יש להניח, שאנקרה חוששת ממהלכיה של מוסקבה בזירה זו ועל כן מבקשת למצב את עצמה היטב מולה.

זירת הים השחור מרכזית וחיונית לטורקיה, וקרבתה לאוקראינה חשובה ביותר בהקשר זה. יש להניח, שאנקרה חוששת ממהלכי מוסקבה בזירה זו ולכן מבקשת למצב עצמה היטב מולה

מעמדה של טורקיה במזרח הים התיכון איננו נוח גם-כן, בלשון המעטה, אל מול הארכיטקטורה האזורית המרשימה שהתפתחה בו, שנתפסת, במידה רבה של צדק מבחינתה של אנקרה, כלעומתית.

אם כך, יש לראות את מהלכי התיווך הללו כניסיון נוסף לצבור קלפים בתהליך המקח וממכר שטורקיה מנהלת מול הזירה הבינלאומית. הנשיא ארדואן מבקש להמחיש, שוב ושוב, את חיוניותה של ארצו לשני המחנות, רוסיה וארצות הברית. מדובר בראייתו במהלך מתבקש והכרחי, שכן מדובר במדינה שחשיבותה האסטרטגית ברורה ומרכזית. הבעיה, לעיתים לא רחוקות, שמרוב תמרונים, מובנים אמנם ונחוצים, שני המחנות מביטים לעבר טורקיה בחשדנות לא מבוטלת, ולא תמיד קונסטרוקטיבית.

ומה ביחס לזווית הישראלית?

ובכן, בהקשר הנדון היא בהחלט עקיפה. כידוע, אנקרה מאותתת בחודשים האחרונים על עניינה בשיפור היחסים עם ישראל, כחלק מניסיון לשפר את מערכות היחסים עם מדינות נוספות באזור (מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה). איתותים מעין אלו קיבלו פומבי, ואולי גם דחיפה קלה, לאחר סיומה המוצלח של פרשת מעצרם של בני הזוג הישראלים.

מכל מקום, יש לראות את הפעילות בזווית הרוסית–אוקראינית, שמכוונת למעשה גם מול נאט"ו, כניסיון להבליט שוב את הנכסיות של טורקיה לשורה ארוכה של שחקנים, כולל ישראל. טרם ברור אם זה יסייע לחדש את הדיאלוג המדיני בין שתי המדינות, כאשר על המדוכה שורה של סוגיות שביחס אליהן חילוקי הדעות עודם משמעותיים.

**המאמר פורסם בזמן ישראל, 3 בינואר 2022

הפוסט ניסיון תיווך טורקי מול המשבר באוקראינה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

זאת ועוד, מאז מאי 2018, השגרירויות בתל אביב ובאנקרה אינן מאוישות בשגרירים אלא בממונים (Chargé D'affaires). זאת לאחר שתורכיה הורתה לשגריר הישראלי לעזוב – מבלי להוריד באופן רשמי את דרג היחסים – בתגובה לתקיפות ברצועת עזה ולהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים.

לאחרונה הופיעו דיווחים שעשויים להעיד על ניסיון טורקי לשפר את היחסים. בין היתר דווח על פגישות חשאיות בין ראשי מודיעין משתי המדינות שעסקו בנרמול היחסים, ועל מינוי שגריר-מיועד טורקי חדש לישראל.

בנוסף, התפרסם במרכז משה דיין מאמר שקרא לשתי המדינות לחתור להסכם על הגבול הימי ביניהן. הכותב, האדמירל בדימוס פרופ' ג'יהאט יאג'י, נחשב לאדריכל ההסכם הימי שנחתם בנובמבר אשתקד בין תורכיה ולוב, כמו גם של הדוקטרינה הימית הטורקית שידועה בשם "המולדת הכחולה". במאמר, הוא טוען שקו הגבול הימי שנחתם בין ישראל וקפריסין (בדצמבר 2010) מקפח למעשה את ישראל. לדבריו, במקרה של הסכם ימי ישראלי-טורקי, יתווספו לשטח הישראלי עד 16 אלף קמ"ר, שאף יכללו את שטחו הכולל של שדה הגז הקפריסאי "אפרודיטה" (שנחשב שדה משותף ישראלי-קפריסאי, אמנם רובו בצד הקפריסאי. ישראל וקפריסין טרם הסכימו על חלקה המדויק של כל מדינה).

לעומת זאת, דוברו ויועצו הבכיר של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, אבראהים קאלין, נשאל בדיון במכון המחקר GMF על מערכת היחסים עם ישראל, ותשובתו התמקדה בסוגיה הפלסטינית ולא התייחסה לאפשרות שיפור היחסים. קאלין הבהיר שתורכיה תומכת בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית עם סמכויות ריבוניות, והדגיש שממשלת ישראל התרחקה בשנים האחרונות מעמדות אלו.

האם מדובר באיתותים, אמנם מהוססים, בדבר עניין לשפר את היחסים עם ישראל?

תורכיה מנהלת בחודשים האחרונים מדיניות חוץ אסרטיבית בכמה חזיתות: במזרח אגן הים התיכון, מול יוון וקפריסין סביב הגבולות הימיים; בלוב, בניסיון מתמשך לתמוך בממשלת טריפולי; ובסכסוך הארמני-אזרי, סביב המחלוקת על חבל נגורנו קרבאך. עליית המתח במזרח הים התיכון העלתה את האפשרות של הטלת עיצומים על תורכיה מצד האיחוד האירופי.

בנוסף, הזירה הבינלאומית כולה מתמרקת לקראת כניסתו של ממשל חדש בוושינגטון ואנקרה מקרינה חשש מפני המדיניות האמריקנית החדשה. יחסי תורכיה-ארה"ב מורכבים ומתוחים מזה תקופה ארוכה, בעיקר לנוכח חילוקי דעות סביב רכישת מערכת הטילים S-400 מרוסיה והתמיכה האמריקנית בכורדים בצפון מזרח סוריה. עם זאת, מערכת היחסים בין טראמפ וארדואן הייתה סך הכול חיובית, והדבר סייע לשמור על איפוק בין שתי המדינות.

האם הרמזים הטורקים ביחס לישראל הם מסר לקראת ממשל ביידן? לא מן הנמנע שמדובר אכן באיתותים, אם כי זהירים ומהוססים, להקרין עניין בשיפור האווירה בין תורכיה וישראל. ככלות הכול, תורכיה חשה מבודדת ומאותגרת מול המערך האזורי המרשים שמגבשות ישראל, יוון, קפריסין, מצרים ומדינות המפרץ.

מאמרו של האדמירל ג'יהאט הוא ניסיון לתקוע טריז בין ישראל וקפריסין, ואולי "לפתות" את ישראל לא לפסול על הסף אפשרות זו. ההתייחסות הישירה לשדה הגז "אפרודיטה", סוגיה שישראל וקפריסין צריכות עוד לפתור (אם כי היא אינה משליכה לשלילה על יחסי המדינות), עשויה, בראיה הטורקית, לקרוץ למאן דהוא בירושלים. זאת אף שאין לכך היתכנות מעשית, לאור החשיבות שרואה ישראל בבריתות שגיבשה באזור.

חילוקי הדעות של ישראל עם ממשל ארדואן עמוקים. המערך האזורי המוצלח, שנבנה בעמל רב בשנים האחרונות, משרת היטב את האינטרסים החיוניים של ישראל. לקשרים עם המדינות ההלניות נוספה לאחרונה זווית מפרצית, וכולם עוקבים בדאגה אחר המדיניות הטורקית באזור.

במקביל, דו שיח משופר בין ישראל ותורכיה חיוני. הוא עשוי לאפשר להן ללבן מחלוקות, למנוע אי-הבנות על רקע המתיחות הגואה באזור, ולהרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי והאזרחי ביניהן. השבתם של השגרירים לתל אביב ולאנקרה היא צעד מתבקש, ראשוני וזהיר, שלא אמור להיות קשה מדי. במידה שתורכיה אכן מנסה לשפר את הדיאלוג עם ישראל, מומלץ שישראל תיענה לכך בחיוב, אך שבמקביל תעדכן את בנות בריתה באזור ותנהג כלפיהן בשקיפות.

**המאמר פורסם באתר וואיינט, 15.12.2020

הפוסט הפלירטוט המחודש בין תורכיה וישראל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הרטוריקה השלילית ההדדית, שאפיינה את יחסי ישראל-תורכיה בשנים האחרונות, גרמה לנזק ציבורי ולחוסר אמון ניכר בין שני הצדדים. כדי לשקם את היחסים, המנהיגים בישראל ובתורכיה צריכים לקדם צעדים סמליים ומהותיים גם יחד, שיעידו על פתיחת דף חדש ביחסים.

הפוסט המלצות לשיקום יחסי ישראל-תורכיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט סיכום הדיאלוג המדיני הישראלי-תורכי של מכון מיתווים לשנת 2017 הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מבחינת מלחמה ואלימות, המצב די יציב מאז שנת 1974 .אז, היה ניסיון הפיכה (כושל) ביוזמת לאומנים יוונים נגד ממשלה קפריסאית-יוונית בשאיפה לספח את האי ליוון בכוח. תורכיה פלשה לאי על מנת לסכל את הסיפוח ולהגן על התורכים-קפריסאים שחיים שם. אבל תורכיה התלהבה וכבשה שליש משטח האי, והשאירה את הצבא שם עד היום. מאז, האי מחולק בין "הדרום" היווני, כשני שליש מהשטח, ו"הצפון" שם גרים בעיקר תורכים-קפריסאים, בנוסף למספר גובר של תורכים מתורכיה, או לפי הדיבור המקומי "מתנחלים". ואפשר אולי להגיד שההפרדה בין העמים הגיונית יותר מאשר איחוד ביניהם.

המאמר פורסם ב-Ynet בתאריך ה-17 ביולי 2017

הפוסט כישלון המשא ומתן לשלום בקפריסין הופיע לראשונה ב-Mitvim.

היחסים בין ארדואן לאירופה לא תמיד היו שליליים. בשנים הראשונות לאחר שעלתה מפלגתו של ארדואן לשלטון ב-2002 ,הכריזה הממשלה התורכית שההצטרפות לאיחוד האירופי היא הפרויקט הלאומי החשוב ביותר מאז הקמת הרפובליקה ב-1923 ,ותהווה את השלמת מורשת אתאתורכ. ארדואן הוביל בזמנו רפורמות דמוקרטיות, שקירבו את תורכיה לאיחוד האירופי יותר משעשה כל מנהיג תורכי אחר.

ואולם, עם השנים המגמה התהפכה. ההתנגדות באירופה להצטרפות תורכיה לאיחוד הלכה והתחזקה. מדיניות-החוץ התורכית פנתה לבניית קשרים והרחבת השפעה באזורים אחרים, בהם המזרח התיכון. ארדואן החל נוקט מדיניות ריכוזית יותר ויותר, שהגבילה את מרחב הפעולה של האופוזיציה והדליקה נורות אזהרה באירופה.

הפוסט המשבר התורכי-אירופי וחשיבותה של הדמוקרטיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

פיגועי הטרור בתורכיה מבוצעים בשנים האחרונות על-ידי שני גורמים עיקריים: ארגון המדינה האסלאמית, במחאה על המאבק שתורכיה מנהלת נגדו בסוריה ועל שיתוף הפעולה של תורכיה עם הקהילה הבינלאומית במאבק זה; המחתרת הכורדית, בקריאה לעצמאות כורדית ובמחאה על המהלכים הצבאיים של תורכיה להרחקת הכורדים מגבול תורכיה-סוריה. בעוד הפיגועים שמבוצעים על-ידי המדינה האסלאמית מכוונים לרוב כנגד אזרחים ותיירים, הפיגועים שמבצעת המחתרת הכורדית מכוונים לרוב כנגד אנשי כוחות ביטחון תורכיים.

המאמר פורסם ב"ישראל היום" ב-2 בינואר 2017

הפוסט הטרור מכה בתורכיה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט הפיוס בין מצרים לקטאר הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט יחסי ישראל-תורכיה בעקבות המלחמה בעזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

תורכיה – סוריה

המשבר בסוריה והשלכותיו על יחסי אנקרה-דמשק עמדו במרכז דבריהם של שגריר תורכיה לארה"ב, נאמיק טאן, והיועץ הבכיר לראש ממשלת תורכיה, איברהים קאלין. בדומה להצהרותיו האחרונות של ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שני האישים מתחו ביקורת קשה על נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, והעבירו מסר ברור לפיו יירוט מטוס הקרב התורכי על ידי סוריה בתחילת יוני 2012, הפך את סוריה לאיום ממשי על ביטחונה הלאומי של תורכיה. קאלין טען עוד שהפלת המטוס מעידה על מצבה הנואש של ההנהגה הסורית ועל אובדן הלגיטימיות להמשך שלטונה.

הרטוריקה התורכית שנשמעה בכנס, ובראשה שינוי תפישת האיום התורכית בנוגע לסוריה, מעידה על השפל אליו הגיעו יחסי תורכיה וסוריה. שתי המדינות ניהלו עד לפני כשנה וחצי יחסי מסחר ודיפלומטיה ענפים, ואולם מאז תחילת האלימות בסוריה יחסי השתיים הלכו והידרדרו. למרות זאת, טען קאלין מפורשות כי לתורכיה אין אינטרס בהסלמת המתיחות עם סוריה, וכי מדינתו תמשיך לכבד את ריבונות שכנותיה. ואכן, מאז התקרית לא נרשמה פעולה תורכית צבאית נגד סוריה. האינטרס התורכי הוא להביא לסיום המשבר עם סוריה. לשם השגת יעד זה, אמר קאלין, תורכיה תהיה מוכנה לערב את כל גורם שיוכל לסייע, כולל איראן.

הסנאטור ג'ון מקיין מאריזונה, מועמד הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב ב-2008, חזר לאחרונה מסיור במחנות הפליטים הסוריים בגבול תורכיה-סוריה. בדבריו בכנס, גינה מקיין את הפלת מטוס התורכי וכינה אותו "מעשה אגרסיבי ומיותר". לדבריו, המשבר המתמשך בסוריה לא זאת בלבד שגובה קורבנות רבים בנפש, אלא אף עלול לערער את יציבותן של בנות בריתה של ארה"ב באזור, דוגמת תורכיה וסעודיה. מקיין שלח מסר לסוריה שארה"ב תעמוד לצד תורכיה בעתות משבר, ושכך יעשו גם בנות הברית האחרות של תורכיה. הוא קרא לארה"ב להפגין מנהיגות למען סיום האלימות בסוריה, וזאת באופן שיפגין את מחויבותה האנושית של ארה"ב לבני העם הסורי ואת מחויבותה האסטרטגית לבנות בריתה. יחד עם זאת, מקיין הביע התנגדות למעורבות ישירה של צבא ארה"ב בסוריה.

תורכיה – איראן

דומה כי תורכיה מתקשה למצוא את הנוסחה שתשלב בין רצונה למנוע מאיראן נשק גרעיני לבין התנגדותה לפעולה צבאית נגדה.

הדיפלומט התורכי הוותיק ושר החוץ לשעבר, יאשאר יאקיש, טען כי על תורכיה לבסס את תפקידה האזורי טרם תוכל להפוך לשחקן משמעותי בזירה העולמית. לדבריו, על מנת להיות שחקן משמעותי במזרח-התיכון, על תורכיה להתחרות מול מצרים ואיראן. לפיכך, הוא הזהיר, הפיכת איראן לגרעינית תשבור את מאזן הכוחות האזורי ותטה אותו לטובתה.

השגריר טאן קבע כי תורכיה אינה יכול להישאר אדישה לנוכח תהליך הפיכתה של איראן לגרעינית. לדבריו, תורכיה מודאגת מאוד מהפרויקט האיראני משתי סיבות מרכזיות: (1) הסכנה שלתורכיה תהיה שכנה גרעינית, ו-(2) הסכנה שאיראן גרעינית תביא למרוץ חימוש אזורי שיכלול בין היתר את מצרים וסעודיה ושיגביר עוד יותר את רף המתיחות באזור. למרות החשש, הדגיש השגריר, תורכיה מתנגדת לכל מהלך צבאי לעצירת הפרויקט האיראני ומאמינה שרק דיפלומטיה תניב את הפירות הרצויים.

מדבריו של קאלין השתמע כי תורכיה חוששת שהתמשכות המשבר בסוריה משרת אינטרסים איראניים – הוא מסיט את תשומת הלב העולמית מאיראן, מאפשר לה להרוויח זמן בפיתוח הפרויקט הגרעיני שלה, ומבסס עוד יותר את מעמדה כגורם חיוני לפתרון בסוריה.

תורכיה – עיראק

יחסי תורכיה ועיראק נידונו רבות בכנס. פרופ' יוסט הילטרמן, סמנכ"ל דסק המזרח התיכון ואפריקה בקבוצת המשבר הבינלאומית (International Crisis Group), היה הדובר המרכזי בסוגיה זו. הוא שיתף את קהל השומעים מרשמים מנסיעת עבודה שקיים בעיראק.

היחסים עם עיראק חשובים לתורכיה מבחינה כלכלית, מדינית ואסטרטגית. מתחים בין קבוצות אתניות שונות בעיראק (במיוחד בין השיעים והסונים) מעלים בתורכיה חשש שעיראק עלולה להתפרק לתתי-מדינות שיעיות וסוניות, ושהדבר יוביל למעורבות איראנית גוברת בקרב האוכלוסייה השיעית בעיראק. לפיכך, שמירה על עיראק מאוחדת, מניעת התפרקותה לתתי-מדינות, ובלימת המעורבות האיראנית בנעשה בה הם בגדר אינטרס תורכי מרכזי.

בשנה האחרונה נרשמה עלייה במתיחות בין תורכיה לעיראק. ראש ממשלת עיראק, נור אל-מליכי, האשים את תורכיה בהתערבות בענייניה הפנימיים של ארצו. תורכיה רואה בממשלת אל-מליכי, שיעי במוצאו, בת-חסות איראנית והאשימה את התנהלותו כדיקטטורית. בעיראק גם רווחת התפישה לפיה תורכיה ונסיכויות המפרץ הסוניות מתכוונות לפעול לסילוקו של אל-מליכי לאחר סילוק אסד מסוריה. בכירים עיראקיים אף כינו את ארדואן "הגרסה העותומאנית של גמאל עבד אל נאסר", בהשאלה לשאיפתו של נשיא מצרים בשנות ה-50' וה-60' להקמת חזית ערבית מאוחדת בין היתר דרך התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב שונות. עמדה עיראקית זו נעוצה ככל הנראה בתפישה הרווחת בעיראק לפיה תורכיה, נסיכויות המפרץ וסעודיה מנסות להבטיח את האינטרסים שלהן באזור על-ידי יצירת ברית סונית כנגד, מה שלתפישתן הוא, הציר השיעי הכולל את איראן, סוריה, חיזבאללה, וממשלת אל-מליכי.

במקביל, לדברי הילטרמן, חלה התקרבות משמעותית בין תורכיה לממשלה האזורית הכורדית (Kurdistan Regional Government – KRG) בצפון עיראק, שנשיאה הוא מסעוד ברזאני. בצפון עיראק, בניגוד לשאר חלקי עיראק, יש פיתוח מואץ ותהליכי מודרניזציה, והיא הפכה תלויה כלכלית בתורכיה, אשר לוטשת עיניים לעתודות הנפט ולשוק הצרכני ששם. צפון עיראק זקוקה לידע תורכי בתחומים כמו הנדסה אזרחית, תקשורת, ותשתיות להמשך פיתוחה, וגם ליציבות ביטחונית כדי לוודא שהפיתוח הכלכלי בה יוכל להימשך. גם בתחום הביטחוני תורכיה וצפון עיראק משתפות פעולה, וזאת בלחימה נגד המחתרת הכורדית פ.ק.ק ובניסיון לבודד את הסניף הסורי של הפ.ק.ק (PYD – the Democratic Union Party).

תורכיה – ישראל

יחסי ישראל-תורכיה היו נושא שולי ביותר בכנס, ומעט מאוד נאמר לגביהם. ייתכן שהדבר נובע מכך שהמשבר בסוריה, סוגיית איראן, והיחסים עם עיראק דחקו את המשבר עם ישראל למקום נמוך יותר בסדר היום המדיני של תורכיה. אפשרות אחרת היא שהורדת הפרופיל בנושא משקפת התקדמות חשאית לקראת פתרון המשבר או לפחות החלטה מודעת להימנע מהחרפה נוספת ביחסים.

השגריר טאן, בהתייחסו לאפשרות לפיה המשבר בסוריה ייצור תנאים לשיתוף פעולה אסטרטגי מחודש עם ישראל, אמר כי התנאים שמציבה תורכיה לנרמול הקשר עם ישראל נותרו בעינם: התנצלות ישראלית על אירועי המשט, פיצוי כספי למשפחות ההרוגים, והסרת הסגר מעל רצועת עזה. הוא הוסיף כי כעת, כשבישראל קואליציה רחבה, תורכיה מצפה מישראל לכבד את הדרישות התורכיות. מעבר לזאת לא התייחסו הדוברים התורכים הרשמיים לסוגיה הישראלית. גם בדבריהם לגבי החשש התורכי מתכנית הגרעין האיראנית ומן האפשרות של מזרח תיכון גרעיני, לא היה (בניגוד למקרים אחדים בעבר) רמז ליכולות של ישראל בתחום.

הסנאטור מקיין נמנע אף הוא מלהרחיב על המשבר בין ישראל ותורכיה והסתפק בציון הבעייתיות והרגישות שהמשבר גורם לארה"ב בכל הנוגע למדיניותה באזור. רוברט פירסון, שגריר ארה"ב לתורכיה לשעבר (2003-2000), הביע תמיכה בעמדה התורכית לפתרון המשבר עם ישראל, אך הדגיש שלתורכיה יש אינטרס ברור לשקם את יחסיה עם ישראל אם היא רוצה לבסס את מעמדה כמנהיגה אזורית. פירסון הוסיף גם שחידוש שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות יסייע במינוף הלחץ על המשטרים בדמשק ובטהרן.

הפוסט תורכיה והמזרח התיכון: התפתחויות אחרונות הופיע לראשונה ב-Mitvim.