בעשורים האחרונים הייתה קטאר גורם מסית ומתסיס המאיים על יציבותם של משטרים ערביים שישראל חפצה בהישרדותם. היא הובילה קו לעומתי המעודד רדיקליזם ותומך בפעילותם של ארגונים ג'יהאדיסטים, וטיפחה את קשריה עם האחים המוסלמים. בנוסף, לצד קרבתה לטורקיה, סיפקה קטאר תשתית כלכלית ענפה לחמאס וניהלה קשרים כלכליים עם איראן. מדיניות זו הציבה אותה בשורה אחת עם אויבותיה הגדולות של ישראל.

אלא שהמציאות המטלטלת במזרח התיכון אתגרה את היריבות בין ישראל לקטאר ודחקה בהן לשנות את יחסיהן. בתום מבצע צוק איתן הצריך החורבן בעזה מלאכת שיקום מקיפה, דווקא בעת שבה מדינות ערב סירבו לתמוך כלכלית בהנהגת חמאס. בירושלים התחדדה ההכרה שהמציאות הכאוטית בעזה היא בבחינת חומר בערה, ואם לא תטופל כראוי, היא עלולה להתפתח לסבב לחימה נוסף. במובן זה מצאה ישראל בת ברית: קטאר הציעה סכום של יותר ממיליארד דולר לסיוע הומניטארי ברצועה.

מבחינתה, ההשקעה בעזה הייתה חלק ממחויבותה המוסרית והאידיאולוגית, אבל מעבר לכך, זו הייתה הזדמנות עבורה להפוך לגורם מרכזי בתיווך בין ישראל לעזה, במיוחד בתקופה שסעודיה ומצרים – המתווכות המסורתיות והיריבות של קטאר בעולם הערבי – הורידו פרופיל והתמקדו בעיסוק בענייניהן הלאומיים.

באופן זה היא חיזקה את מעמדה באזור ותרמה להידוק קשריה עם הממשל האמריקני. אין ספק שישראל הייתה מעדיפה סיוע סעודי או מצרי, אך משלא נמצאה אלטרנטיבה אחרת, נוצרה התשתית לשיתוף פעולה חריג על בסיס אינטרס משותף. בנוסף, ישראל הניחה שבהיעדר החלופה הקטארית, חמאס תהדק את קשריה עם איראן.

ישראל מודעת היטב לכך שקטאר לא יכולה להוביל לפריצת דרך מדינית בסכסוך הישראלי-פלסטיני בשל מגבלות כוחה והשפעתה, אך אין בכך לבטל את חשיבותה כשחקנית מרכזית בתיווך מול חמאס. במבחן המציאות, מלאכת התיווך של השגריר הקטארי לעזה, מוחמד אל עמדי, לצד תרומתם של המצרים ושליח האו"ם מלדנוב, סייעה משמעותית לדחיית סבבי הלחימה, גם בעתות שבהן נראה היה שישראל לא מוכנה להבליג עוד.

עם זאת, יש לזכור שהשיח מתקיים מרבית הזמן במקומות של אין ברירה. קרי: באזורים שבהם גוברים צורכי השעה על אידיאולוגיה וריחוק תרבותי-דתי. אלו יחסים פונקציונאליים ונקודתיים שתכליתם השגת שקט בעזה באמצעות סיוע כלכלי והומניטרי. באופן מסורתי, העמדה הקטארית הייתה ועודנה פרו-פלסטינית (כלומר: דורשת נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים ותומכת בזכותו של העם הפלסטיני למדינתו). משמעות הדברים היא שכל עוד אין התקדמות בסוגייה הפלסטינית, היחסים בין דוחא לירושלים ימשיכו להיות מוגבלים בטיבם והיקפם.

ישנה עוד כברת דרך ארוכה עד להכרה דיפלומטית רשמית בין המדינות, אך אין בכך לבטל את השינוי ביחסיהן. תוך שנים ספורות הפכו ישראל וקטאר ממדינות עוינות לשותפות אסטרטגיות בעיצוב הזירה העזתית.

אין משמעות הדברים שקטאר התנערה מקשריה ההיסטוריים עם אויבותיה המוצהרות של ישראל, אלא שהסתכלותה על הסוגייה הפלסטינית לא נשענת עוד על מושגים בינאריים של תוקפן וקורבן, אלא על הכרה באחריותם ההדדית של הגורמים השונים למשבר בעזה.

באשר להנהגה הישראלית, סביר להניח שעמדתה החשדנית כלפי קטאר תימשך גם בשנים הקרובות. אלא שבניגוד לעבר, חשדנות זו לא פוסלת על הסף את היחסים, אלא קובעת את גבולות המתאר שלהם.

אמנם קטאר אינה בת הברית הטבעית של ישראל, אך בה בעת עניינה הרב בטכנולוגיה ובמדע הישראלי יכול לשמש בסיס לשיתופי פעולה נרחבים בתחומים שונים. נכון תעשה ישראל אם תבחן את יחסיה עם הנסיכות המפרצית בהתאם למציאות המשתנה, ולא על בסיס פרדיגמות ישנות.

המאמר פורסם ב-ynet ב-27 בפברואר 2020.

הפוסט קטאר וישראל מתקרבות, ותודה לרצועת עזה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

א. מבוא
באוקטובר 2018 נשאל בכיר בממשל הקטרי במשרדו בדוחה בירת קטר על קשריו המתהדקים עם ירושלים. לדבריו: ״יש לנו יחסים מצוינים עם ישראל, בעיקר בגלל עזה. מצרים היא השכנה שלכם. זו מדינה גדולה וחשובה מאד לכם, אבל אתם סומכים עלינו יותר מאשר על המצרים.״ כחודש לאחר מכן, בנובמבר 2018, ישראל ועזה היו על ספו של סבב לחימה, לאחר שחמאס ופלגים פלסטינים אחרים ירו כ-300 רקטות לעבר יישובי הדרום. תודות לתיווך הקטרי הושגה רגיעה, שאחד מביטוייה היה הנכונות הישראלית לאפשר לקטר לשלם את משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה. הייתה זו הפעם השלישית בתוך זמן קצר בו קטר העבירה סכומי עתק ששימשו לשיקום הרצועה, לסיוע הומניטארי ולמשכורות לפקידים. נתונים שהוצגו לקבינט הביטחוני בממשלת ישראל הצביעו על כך שבין השנים 2018-2012 תרמה קטר לעזה יותר מ-1.1 מיליארד דולר, באישור ממשלת ישראל. במאי 2019, נורו 700 רקטות מעזה לעבר יישובי ישראל, וגבו את חייהם של ארבעה בני אדם. נדמה היה כי הסבלנות הישראלית הגיעה אל קיצה ואין מוצא מלבד עימות צבאי שאף צד לא רוצה בו. קטר ומצרים לקחו את מושכות התיווך בסיוע האו״ם, והשיגו הסכם הסדרה, בעיקר תודות להבטחה הקטרית להזרים 480 מיליון דולר לרשות הפלסטינית לצורך עזרה לעם הפלסטיני.

שיתוף הפעולה הנרחב בין דוחה לירושלים בנושא עזה אינו מובן מאליו. אומנם בעקבות הסכמי אוסלו קטר הפכה למדינה המפרצית היחידה שאפשרה פתיחת נציגות ישראלית למסחר בשטחה, אך לא היה בכך כדי להעיד על טיב היחסים בין המדינות. גורמי משרד החוץ ששהו באותה תקופה בדוחה סיפרו על שיח מצומצם מאד, אם בכלל, בינם לבין בכירים בממשל הקטרי. למעשה, מעבר להיבט הסמלי לא נוצק תוכן ממשי ביחסים. מנקודת המבט הישראלית היה מדובר בהישג חשוב, אם כי במבחן התוצאה, היקף היחסים לא השתנה מהותית. קטר נזהרה שלא לפרוץ את גבולות הדיח שמתנהל בעולם הערבי כלפי ישראל והסוגיה הפלסטינית, והמשיכה לדבוק באידיאולוגיה שעמדה בניגוד מובהק לאינטרסים הישראליים.

מציאות זו השתנתה באחת בעקבות תוצאות מבצע צוק איתן ב-2014. בדוחה ובירושלים הבינו שיש לנקוט מהלכים דרמטיים לשיקום הרצועה, ככלי מרכזי לבלימת סבב לחימה נוסף בין ישראל לחמאס. התפנית ביחסים בין שתי המדינות נבעה בראש ובראשונה מאינטרס משותף לעצור את ההסלמה בין עזה וישראל. מאז תום המבצע, מתנהל שיח חסר תקדים בין דוחה לירושלים, חרף היעדרה של כל נציגות ישראלית רשמית שם. התבטאותו של הבכיר הקטרי ב-2018 בדבר קשרי האמון השוררים בינו ובין מקבלי ההחלטות בישראל משקפת נאמנה את הקרבה המתהדקת בין שתי המדינות, לפחות בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית. בתקופה בה קטר נתונה בבידוד על ידי שכנותיה המפרציות, והשיח הערבי ברובו דוחה על הסף נורמליזציה עם ישראל עד לפתרון הבעיה הפלסטינית, הנכונות הקטרית להתבטא באופן פומבי בדבר הקשרים עם ישראל איננה עניין של מה בכך.

מאמר זה משרטט את המהפך שחל ביחסים בין קטר לישראל ודן במעבר מתפיסה הדדית של עוינות לשיתוף פעולה יוצא דופן. טענתו המרכזית היא כי האינטרס המשותף של שתי המדינות למנוע עימות צבאי בין ישראל לחמאס, הוא שעומד בבסיס השינוי הדרמטי. ישראל איננה מעוניינת בסבב לחימה נוסף, ואילו קטר משתמשת בסכסוך לקידום מטרותיה הלאומיות: חיזוק מעמדה האזורי כמתווכת, וקניית נקודות אצל הממשל האמריקאי בשל תרומתה להפחתת להבות העימות ולשיקום עזה. המאמר סוקר את תולדות הקשר, את התהפוכות שחלו בו במהלך השנים ובעקבות אירועים מעצבים (כמו מלחמות ומבצעים צבאיים) ואת המגבלות שבמסגרתן הוא מתנהל. בנוסף, הוא דן באופק היחסים העתידי בין המדינות ובפוטנציאל הטמון בהם. לצד מקורות עיתונאיים ואקדמיים, המאמר מבוסס על שיחות רבות עם ראשי מערכת הביטחון הישראלית ועם גורמי ממשל בכירים שהיו מעורבים באופן ישיר או עקיף ביחסי ישראל-קטר.

הפוסט יחסי ישראל-קטר: יחסים בצל ובחסות הסוגיה הפלסטינית הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט ישראל וערב הסעודית: בדרך לנורמליזציה הופיע לראשונה ב-Mitvim.