בראש ובראשונה בולטת בהקשר זה אתיופיה, המדינה השנייה בגודלה באפריקה מבחינת אוכלוסייה ומקום מושבו של האיחוד האפריקאי. ראש ממשלתה, אביי אחמד, הפך בן לילה מזוכה פרס נובל לשלום ויקיר ארה"ב, למוקד לגינויים ולסנקציות מצדה. זאת, כתוצאה מהתייצבותה של ארה"ב לצד מצרים וסודאן בסוגיית מילוי סכר "התחייה", המפעל ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר באפריקה, הבנוי על הנילוס הכחול והמאיים באופן חמור על ביטחון המים והמזון של שכנותיה של אתיופיה מצפון. לכך הצטרפו הדרישות האמריקאיות מאתיופיה להפסיק את המלחמה בתיגראי ולחדול מהפרות זכויות אדם בעטיין הוצאה אתיופיה בנובמבר 2021 מ"חוק הצמיחה וההזדמנות האפריקאית" (The African Growth and Opportunity Act) – הסכם סחר חשוב שמטרתו לסייע לכלכלות האפריקאיות ולשפר את הקשרים הכלכליים בין ארה"ב.

על רקע זה, הידקה אתיופיה את יחסיה הדיפלומטיים עם רוסיה, חתמה עמה על הסכם לשיתוף פעולה צבאי וקיבלה ממנה כלי נשק אסטרטגיים להגנה על הסכר. נוסף על כך, אחמד מסתייע במל"טים מסין בכדי להפציץ את מטרות של "החזית העממית לשחרור תיגראי" (TPLF) ובעלות בריתה שאיימו על שלטונו.

סודאן נדחפה לחיקה של רוסיה אחרי ההפיכה שהוביל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, נשיא מועצת הריבונות הזמנית, נגד הצד האזרחי בממשלה באוקטובר 2021. ההפיכה גררה התנגדות אמריקאית ומערבית ואת השעיית הסיוע האמריקאי על סך 700 מיליון דולר למדינה. ב-24 בפברואר, ביום שבו פלשה רוסיה לאוקראינה, ביקר במוסקבה הגנרל מוחמד חמדאן דקלו חמתי, סגנו של אל-בורהאן, והביע תמיכה פומבית בזכותה של רוסיה להגן על אזרחיה בחבלים הבדלניים דונייצק ולוהאנסק. ייתכן, איפוא, שבנסיבות אלה, ניסיונותיה של רוסיה לקדם עסקה להחכרת שטח בחוף הסודאני למשך 25 שנה לצורך הקמת בסיס לוגיסטי, שטורפדו עד כה בהצלחה על-ידי ארה"ב, יצליחו בסופו של דבר.

גם אריתריאה עשתה דרכה לחיקן של סין ורוסיה, לאחר שבנובמבר הטילה ארה"ב סנקציות על צבאה, על מפלגת השלטון ועל שני בכירים בממשלה. זאת, בשל מעורבותו של צבא אריתריאה במלחמה בתיגראי. אריתריאה הצטרפה בתגובה ל"יוזמת החגורה, דרך אחת" של סין וקיבלה ממנה הבטחה לסיוע כספי. בביקורו של שר החוץ הסיני, ואנג יי, באסמרה בינואר, קיבלה אריתריאה גם מוכנות סינית לפתח את חופי הים האדום. אריתריאה גם היתה המדינה האפריקאית היחידה שהתייצבה בפומבי לצד רוסיה והצביעה ב-2 במארס בעצרת האו"ם נגד החלטת הגינוי הדורשת מרוסיה להפסיק באופן מיידי את פעילותה הצבאית באוקראינה. כיום, אף מתקיימים מגעים בין רוסיה לאריתריאה לשם הקמת בסיס לוגיסטי רוסי בחופיה.

סין מייחסת חשיבות רבה לקרן אפריקה ובמהלך השנה הנוכחית היא קידמה את מעמדה כשחקנית מרכזית וכמיישבת סכסוכים בתוך ובין מדינות האזור. במסע הדילוגים של שר החוץ הסיני, הוא הודיע גם על מוכנותה של בייג'ין לתמוך בהתמודדות מדינות האזור עם האתגר המשולש – ביטחון, פיתוח וממשל. במישור הביטחוני, הוא הציע שמדינות קרן אפריקה יקיימו כנס בנושא השלום, יגיעו לקונצנזוס פוליטי ויתאמו פעולות משותפות. במישור הפיתוח, הוא הציע להרחיב את מסילות הברזל המחברות את עיר הנמל מומבסה עם בירת קניה, ניירובי, ואת ג'יבוטי עם אדיס אבבה, בירת אתיופיה, ובמקביל – להאיץ את הפיתוח של חופי הים האדום ומזרח אפריקה. במישור הממשלתי, הוא הציע ליישב סכסוכים אתניים, דתיים ואזוריים בדרך אפריקאית שתיצור סביבת פיתוח מאוחדת, יציבה והרמוניה.

בפברואר מינתה בייג'ין את הדיפלומט הבכיר שואה בינג (Xue Bing) לשליח הסיני המיוחד לקרן אפריקה. בחודש שעבר כבר התקיים באדיס אבבה הכנס הראשון של סין-קרן אפריקה בנוגע לביטחון, ממשל ופיתוח. במהלך הכנס הציע השליח הסיני את שירותי התיווך שלו ביישוב סכסוכים בדרכי שלום והכריז על מוכנותה של סין לתמוך בפרויקטים בתחומי ביטחון המזון, החקלאות, התחבורה, קידום הסחר ובניית יכולות.

נוכח התפתחויות אלה נוקטת ארה"ב שני מהלכים מקבילים, בדרום הים האדום ובצפונו: במאי, מיד לאחר בחירתו של חסן שייח מוחמוד לנשיא סומליה, הכריזה ארה"ב כי תציב מחדש 500-450 חיילים במדינה בכדי לייעץ ולסייע לכוחות הסומלים במלחמתם נגד המיליציה האיסלאמיסטית "אל-שבאב". זאת, לאחר שממשל טראמפ הסיג ב-2020 את הכוחות האמריקאים מהמדינה. העיתוי נובע ככל הנראה מיחסיו הצוננים של מוחמוד עם נשיא אריתריאה וראש ממשלת אתיופיה. במקביל, ארה"ב משקיעה מאמצים רבים במגעים לאשרור הסכם בין ישראל, מצרים וסעודיה להחזרת האיים טיראן וסנפיר לריבונות סעודיה תוך התחייבות סעודית להבטחת חופש השייט של ספינות ישראליות באזור. בתמורה לכך, סעודיה תסכים למעבר טיסות ישראליות מעל שטחה למזרח הרחוק ואפשר שתאפשר טיסות ישירות של ערבים ישראלים לשטחה בכדי שיוכלו לעלות למכה.

מהלכים אמריקאים אלה מתאפשרים על רקע כמה התפתחויות אחרות בשנתיים האחרונות: 1. חתימת "הסכמי אברהם" בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין וסודאן, באישור ובתמיכת סעודיה, והכנסת ישראל למרחב אגן הים האדום כשותפה בברית מזרח תיכונית המתרקמת. 2. הסכם הפיוס המפרצי שנחתם ב-5 בינואר 2021 ושם קץ לשלוש שנים וחצי של נתק בין קטאר וטורקיה לבין סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות ומצרים. התקרבות זו מאפשרת לארה"ב לפעול ליצירת ברית ביטחונית אזורית. 3. העברת ישראל מאחריות פיקוד אירופה לפיקוד מרכז האמריקאי בינואר 2021 הקלה על שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל למדינות אחרות בפיקוד. בנובמבר קיימו חילות הים של ישראל, איחוד האמירויות, בחריין ופיקוד המרכז האמריקאי תרגיל משותף בים האדום נגד איראן. בחודש שעבר התקיימה פגישה חשאית בשארם א-שייח' בין הרמטכ"ל, אביב כוכבי, לבין מקבילו הסעודי ובין בכירים מצה"ל לבכירים מצבאות קטאר, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ובחריין. 4. הפסקת האש בתימן, הנכנסת עתה לחודשה הרביעי, מאפשרת לממשל ביידן לנקוט במהלכים אלו מבלי להתמודד עם ביקורת מבית ומבחוץ על שיתוף הפעולה עם סעודיה.

הפעילות האמריקאית לביסוס השפעתה באגן הים האדום ולהמשך בנייתו של מרחב גיאו-פוליטי חדש, המשתרע מהודו עד צרפת ועובר דרך מדינות המפרץ, צפון הים האדום והאגן המזרחי של הים התיכון. בתוך המרחב הזה נועד לישראל תפקיד מרכזי. הוא נובע ממיקומה הגיאוגרפי, ולצד זאת הוא גם פועל יוצא של עוצמתה הצבאית ומחויבותה לחופש השיט בים האדום למאבק באיום האיראני עליו. אין ספק, שפעילות אמריקאית זו מעלה את חשיבותו של אגן הים האדום בעיני ישראל לא רק מבחינה ביטחונית, אלא גם מבחינה מדינית ומבחינת הפוטנציאל לשיתופי פעולה סביבתיים וכלכליים הטמונים בו.

המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-6 ביולי 2022

הפוסט אחרי שרוסיה וסין דחקו את רגליה, ארה״ב חוזרת לים האדום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

א. מבוא

שנת 2021 עמדה בסימן תהפוכות דרמטיות משני צדדיו של אגן הים האדום. צדו המערבי חזר להיות אזור רווי סכסוכים לאחר שנתיים וחצי של שלום ופיתוח. בצדו השני של הים האדום, הסכם פיוס מפרצי שם קץ לשלוש וחצי שנים של נתק בין קטר לבין ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים. לצד ההתפתחויות האלה נמשכה מלחמת האזרחים בתימן והסלים המתח בין מצרים, סודאן ואתיופיה סביב סכר התחייה. בה בעת, במישור הגלובלי, נמשכו מאבקי הכח באזור בין ארה"ב לרוסיה ולסין כאשר אליהן הצטרפו גם הודו ופקיסטן. גם המעצמות האזוריות שינו את דפוסי פעילותן בקרן אפריקה והתחילו לחזור לדפוסי פעילותן טרם הנתק בין ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים לבין קטר כאשר כל המדינות הללו פעלו יחד במדינות קרן אפריקה כל אחת לקידום האינטרסים שלה. בים האדום עצמו, האיומים על חופש השייט מצד שודדי הים הסומאלים פחתו אך מצד החות'ים נותרו בעינם. היתקעות אניית המכולות הענקית בתעלת סואץ העלתה באחת למודעות את חשיבותו של הים האדום כנתיב סחר עולמי מרכזי, את ההפסדים העלולים להיגרם כתוצאה מחסימת אחת מנקודות משנק בים האדום (תעלת סואץ או מצרי באב אל-מנדב) ואת הפגיעה בשרשראות האספקה העולמיות כתוצאה מכך.

בהקשר הישראלי, חלה עלייה משמעותית בחשיבותו של אגן הים האדום בעקבות התבססותו כזירת לחימה ימית בין ישראל לבין איראן ובעקבות חזרתה של איראן לפעול בקרן אפריקה. צירופה של ישראל לאיחוד האפריקאי במעמד של משקיפה מהווה הישג חשוב. במקביל, ישראל פתחה דף חדש ביחסיה עם ירדן וחיזקה את קשריה עם מצרים.

המאמר הנוכחי סוקר את האירועים, השינויים והמגמות שהתרחשו בשנה האחרונה באגן הים האדום, את פעילותה של ישראל במרחב ומצביע על כמה תובנות מרכזיות לקראת השנה החדשה.

הפוסט שנת תהפוכות בים האדום – משלום לחוסר יציבות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הרי כל המדינות באגן הים האדום מתמודדות עם אותם אתגרים ביטחוניים-סביבתיים, המוחרפים כתוצאה משינויי האקלים: ביטחון מים, ביטחון מזון, ביטחון אנרגיה, אובדן קרקע, מדבור, נחילי ארבה והתמודדות מול שינויי האקלים.

הואיל ולסביבה אין גבולות, ולשם התמודדות עם האתגרים הביטחוניים-הסביבתיים ועם שינויי האקלים נדרש שיתוף פעולה אזורי, מונחים תנאי הבסיס ליצירת קשרים בין ישראל ומדינות האזור. ישראל יכולה לספק ידע ופתרונות בתחומי ביטחון המזון, ביטחון המים והאנרגיות המתחדשות ומדינות האזור יכולות להיות שותפות לישראל בהזרמת השקעות לפרויקטים סביבתיים, בהעתקת מודלים חדשניים לניהול המרחב, בהצטרפות ליוזמות אזוריות ועוד.

ואכן, התחום הסביבתי הוא התחום היחיד בו ישראל משתפת פעולה עם כל המדינות הממוקמות לחופי הים האדום במסגרת פרויקט לחקר והצלת שוניות האלמוגים מפני שינויי האקלים.

ישראל אף יזמה יחד עם מצרים את הקמת פורום הגז של מדינות מזרח הים התיכון ועושה בו שימוש על מנת לחזק את קשריה עם מצרים, קפריסין ויוון. היא הסכימה למכור השנה לירדן 50 מיליון קוב מים נוספים על מנת לסייע לה להתמודד עם מצוקת המים בה היא שרויה והגישה סיוע לאתיופיה במיגור נחילי הארבה.

אך כל שיתופי הפעולה הללו הם טיפה בים לעומת הפוטנציאל הקיים והבלתי ממומש לאור ההתפתחויות המהירות בתחום הסביבתי המתחוללות באזור.

לקראת ועידת גלזגו שתתכנס בשבוע הבא לדיון בהתמודדות מדינות העולם עם משבר האקלים, השיקה ערב הסעודית בימים האחרונים שתי יוזמות מאד שאפתניות: היוזמה הירוקה של ערב הסעודית והיוזמה הירוקה של המזרח התיכון.

יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הכריז על מטרתה של ערב הסעודית להגיע לאפס פליטות בשנת 2060 באמצעות כלכלת פחמן מעגלית, שמטרתה להסיר ולאחסן פחמן לשימוש מחדש במוצרים אחרים, תוך המשך ייצור נפט וגז. הוא הכריז על הצטרפות ערב הסעודית לאמנה להפחתת פליטות המתאן ועל כוונתה להקים מרכז בינלאומי לתיירות בת-קיימא וארגון בלתי ממשלתי לחקר הימים והאוקיינוסים.

כמו כן, הוא הציג, לראשונה בהיסטוריה של האזור, מפת דרכים אזורית להפחתת הפליטות ליותר מעשרה אחוזים מסך הפליטות הגלובליות ואת פרויקט הייעור האזורי הגדול ביותר, בעולם במסגרתו יינטעו 50 מיליארד עצים.

במסגרת תכנית זו, ערב הסעודית הכריזה על שתי יוזמות אזוריות בעלות של 10.4 מיליארד דולר, להקמת קרן השקעות למימון פיתרונות טכנולוגיים של כלכלת פחמן מעגלית ולאספקת דלק נקי שיסייע לספק מזון ל-750 מיליון איש ברחבי העולם.

כחלק מכך, ערב הסעודית תקים מרכז אזורי ללכידת ולאחסון פחמן, מרכז אזורי להתראה מוקדמת בנוגע לסופות, תכנית אזורית לזריעת עננים, מרכז אזורי לפיתוח בר-קיימא של דגה, מרכז אזורי לשינויי אקלים וכן קרן של היוזמה הירוקה שתעלה את רמת התיאום ושיתוף הפעולה ביישום היוזמה בין מדינות האזור. כדאי שישראל תמצא את הדרך להשתלב ביוזמות אלו בשנים הקרובות.

גם מצרים מעוניינת להפוך למרכז אזורי להתמודדות עם שינויי האקלים. כחלק מכך, היא תארח בשארם א-שייח' את הועידה הבאה של האו"ם להתמודדות עם שינויי האקלים בשנת 2022.

יחד עם זאת, היא גם סובלת מאד מהשלכות שינויי האקלים. שר ההשקיה ומשאבי המים המצרי, מוחמד עבד אל-עאטי, התריע על כך שכתוצאה מעליית מפלס פני הים התיכון כתוצאה משינויי האקלים, הים התיכון עלול להציף שליש מדלתת הנילוס, בה מרוכזת רוב החקלאות.

כבר עתה, עליית מפלס פני הים התיכון ממליחה את מי התהום ואת הקרקעות החקלאיות והופכת את החקלאות בחלקים מהדלתא לבלתי אפשרית. מעבר לכך, מצרים מתמודדת עם משבר מים חמור כתוצאה מעליית מפלס פני הים, הריבוי הטבעי הגבוה, הפחתה בכמות ספיקת הנילוס וחוסר ניהול תקין של משאבי המים במדינה.

אמנם, מצרים נוקטת מספר צעדים על מנת להתמודד מול משבר המים, בונה מתקני התפלה ומתקנים לטיהור מים ושפכים, מעודדת מעבר למזון אורגני, מקימה חממות ואף בנתה אסטרטגיה להתמודדות עם הסוגיה עד לשנת 2050, אך במידה שהריבוי הטבעי הגבוה לא ייבלם, גם האמצעים הללו לא יסייעו.

הזדמנויות לחיזוק שיתופי הפעולה דרך תחום הסביבה קיימות גם עם יתר מדינות אגן הים האדום. למשל, בכל הקשור למעבר לאנרגיות מתחדשות. יש מדינות, כמו סומליה, סומלילנד וג'יבוטי שבהן המעבר לאנרגיות מתחדשות הוא רק בראשיתו.  מדינות אחרות כמו אתיופיה, מצרים וערב הסעודית כבר נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים של תכניות ומיזמים גדולים של אנרגיות מתחדשות שיציבו אותן בתור מנהיגות בסקטור האנרגיות המתחדשות האזורי, ליצואניות של אנרגיה מתחדשת למדינות האזור ולמרכזים אזוריים בתחום.

כך, למשל, הכריזה אתיופיה באוגוסט 2021 על תכנית מאד שאפתנית לבניית 71 מתקנים של אנרגיה מתחדשת בעלות של 40 מיליארד דולר. גם למצרים תכנית לייצא את עודפי האנרגיה שלה למזרח התיכון, לאפריקה ולאירופה.

האתגרים שמאיימים על מצרים צריכים להדאיג גם את ישראל, אולם באתגרים אלו גם טמונה הזדמנות לחיזוק היחסים ושיתופי הפעולה בין המדינות.

בינתיים, ישראל איננה חלק מההתפתחויות האלה. ולא רק שאינה נוטלת בהן חלק אלא, למעשה, היא מפגרת במדדים רבים אחרי מדינות האזור בהצבת יעדים למעבר לאנרגיות מתחדשות בהתמודדות עם שינויי האקלים.

אמנם המצב השתנה במקצת לאחר החתימה על הסכמי אברהם ושיתוף הפעולה שישראל ואיחוד האמירויות מיסדו בנושא, אך נראה כי ישראל מתקשה למסד שיתופי פעולה בנושא זה עם מדינות אחרות באזור ובמיוחד עם ירדן, מצרים וערב הסעודית, בשל היעדר ההתקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים.

יחד עם זאת, יתכן כי מסתמן פתרון לסוגיה זו, לפחות בנוגע לערב הסעודית, באמצעות חתימת הסכמים כלכליים ספציפיים גם ללא נורמליזציה מלאה בין המדינות. אלה יאפשרו שיתופי פעולה מוגבלים ביניהן ואולי אף כניסה ליוזמה הירוקה של המזרח התיכון. ימים יגידו.

**המאמר פורסם ב"זמן ישראל", 31 באוקטובר 2021

הפוסט פוטנציאל שיתוף הפעולה הסביבתי הלא ממומש של ישראל באגן הים האדום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

השינוי התרחש בנסיבות המיוחדות של ניתוק היחסים בין מדינות האגן לאיראן, המאבק לבלימת השפעתה של האחרונה, המלחמה בתימן והאיום הממשי של החותים על חופש השיט והמאבק בטרור בחצי האי סיני. ההתפתחויות של השנתיים האחרונות מעניקות לישראל הזדמנויות לקדם את האינטרסים שלה באזור – בראשם הבטחת נתיבי השייט, לצד השתלבות ביטחונית, מדינית, סביבתית וכלכלית באזור.

בין ההתפתחויות העיקריות ניתן למנות את: (א) הפיכתה של אתיופיה למעצמה אזורית ימית בעלת צי מלחמה בעל נוכחות בנמלי המדינות השכנות לחופי הים האדום, מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי; (ב) הקמת שתי בריתות ביטחוניות-כלכליות בים האדום: מועצת המדינות הערביות והאפריקאיות הגובלות בים האדום ובמפרץ עדן, בהנהגת סעודיה וללא השתתפות ישראל, אתיופיה וסומלילנד, ואיגאד – ברית אפריקאית בראשות הרשות הבין-ממשלתית לפיתוח, שמאגדת שמונה מדינות במזרח ובקרן אפריקה; (ג) הפיכת הים האדום למקור אנרגיה בפני עצמו בעקבות הודעת סעודיה במארס 2019 על גילוי "כמויות גדולות של גז"; (ד) הקמת פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, בו חברות מדינות צפון הים האדום – ירדן, ישראל ומצרים; (ה) הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין; (ו) הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסודאן; (ז) שיתוף פעולה יוצא דופן בין ישראל למדינות הגובלות בים האדום בתחום חקר והצלת שוניות האלמוגים מפני שינויי האקלים, במסגרת מרכז המחקר הבינלאומי של הים האדום בברן, שווייץ (מונהג על-ידי המכון הפדרלי השווייצי לטכנולוגיה בלוזאן).

בעקבות קידום הנורמליזציה עם סודאן, ישראל מקיימת כיום יחסים רשמיים עם כל המדינות בחופו המערבי של הים האדום, מלבד ג'יבוטי, שנשיאה איסמאעיל עומר גואלה נתן בחודש שעבר פומבי לראשונה ליחסים הבלתי רשמיים שמקיימת מדינתו עם ירושלים. בראיון למגזין הצרפתי The Africa Report אמר גואלה שג'יבוטי וישראל מקיימות יחסים בלתי רשמיים כבר 25 שנה. קידום הנורמליזציה עם סודאן גם מעניקה לישראל את היכולת לשתף פעולה איתה ועם מצרים בניטור אמצעי לחימה ופעילי טרור שעוברים מלוב ומאזור הסאהל לסיני. מצדו המזרחי של הים האדום, היחסים עם סעודיה ממשיכים להתחמם ועדות לכך מהווה פרסום פגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן בעיר ניום בחודש שעבר.

נחילי הארבה הפושים מאז ינואר 2020 בכל מדינות הים האדום מלבד ישראל ומצרים, מהווים הזדמנות עבור ישראל לחלוק עם מדינות האזור את הידע שלה בתחומי החקלאות, המאבק בארבה וביטחון המזון. ישראל עשתה זאת לאחרונה באתיופיה, לשם שלחה מומחים שיסייעו לשלטונות במאבק בארבה. חשיבותה של אתיופיה לישראל נובעת בין היתר מיכולתה לשמש בעלת ברית בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום. בנוסף, מינויו של איסמאעיל חאלדי לשגריר ישראל באריתריאה ביולי 2020 מייצר הזדמנות לשיפור יחסים עם מדינה שאין בה כמעט נוכחות ישראלית ושלא קיים שיתוף פעולה בינה לבין ישראל.

"הסכמי אברהם" מעלים את חשיבות הים האדום בעיני ישראל. מבחינה ביטחונית, הם מעניקים לה הזדמנות להשתתף באופן פעיל בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום ובמפרץ עדן, תוך שיתוף פעולה ביטחוני עם מדינות ואזורים בהן יש נוכחות אמירותית – אריתריאה, סומלילנד ודרום תימן. בהקשר זה, לאחרונה דיווח היומון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" מפי מקורות מצריים כי איחוד האמירויות מקיימת מגעים עם מספר מדינות לחופי הים האדום לגבי הקמת כוח צבאי משותף, וכי השיגה התקדמות משמעותית במגעים על כך עם סודאן, סעודיה וישראל.

במישור המדיני, "הסכמי אברהם" מעניקים הזדמנות לישראל לקשור קשרים עם מועצת המעבר הדרומית בדרום תימן, הנתמכת על-ידי איחוד האמירויות, להדק את קשריה עם מצרים בסוגיות שקשורות לים האדום, לים התיכון ולמזרח התיכון, ואולי אף להתחבר לברית הכלכלית-ביטחונית שמובילה סעודיה באזור. במישור הסביבתי, קצא"א חתמה על מזכר הבנות עם חברה פרטית בבעלות ישראלית-אמירותית משותפת לייבוא נפט מאיחוד האמירויות למסוף שבאילת. משם יועברו הדלקים למסופי החברה באשקלון, ולאחר מכן ללקוחות החברה באגן הים התיכון. במידה שההסכם בין שתי החברות ייחתם, הדבר יגדיל את נפח השיט בים האדום. הים האדום גם צפוי להפוך נתיב לספינות שיט תענוגות ולהעברת סחורות בין ישראל ונמלי הים התיכון לאיחוד האמירויות.

לצד הזדמנויות אלו, ישראל ניצבת בפני מספר אתגרים שמקשים על השתלבותה באגן הים האדום. בראשם, היכולת לתמרן בזהירות בסבך האינטרסים של המעצמות (ארה"ב, סין, רוסיה, יפן והודו) והמדינות האזוריות (טורקיה, קטאר, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות), המתחרות זו בזו בשלוש וחצי השנים האחרונות על השפעתן והתבססותן במרחב. כמו כן, על ישראל להקפיד שלא לקחת צד בסכסוכים אזוריים, למשל בין מצרים, סודאן ואתיופיה על בניית הסכר שעל הנילוס הכחול; בין סודאן למצרים על השליטה במשולש חלאיב; או בלחימה שפרצה בתחילת נובמבר במחוז תיגראי, שבינתיים התפתחה למלחמה אזורית בהשתתפות אריתריאה וסודאן. בנוסף, ישראל צריכה לעשות מאמץ להשתלב בבריתות הכלכליות-ביטחוניות שמכוננות המדינות שלחופי הים האדום.

דרושה: חקלאות ישראלית

השתלבות מלאה של ישראל במרחב אגן הים האדום תלויה בהתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, אם כי השפעתו הופכת להיות מוגבלת יותר. היעדר התקדמות מונע קשרים גלויים עם סעודיה ומעכב נורמליזציה עם ג'יבוטי, אך אינו מונע שיתופי פעולה לא-רשמיים או חשאיים עם מדינות אלו בנושאים ביטחוניים, מדיניים וסביבתיים. הוא גם לא מונע שיתופי פעולה עם ירדן ומצרים בתחום האנרגיה ואת המשך הנורמליזציה עם סודאן. הצורך של סודאן בסיוע בעקבות שיטפונות הענק שפקדו אותה והרסו שליש מהקרקעות המעובדות בה, הוא צורך קיומי.

המישור הסביבתי-אזרחי מהווה את השער להשתלבות ישראל במרחב, ולצד זאת יש להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי והסביבתי עם אריתריאה ואתיופיה ועל-ידי כך להשתלב בברית הביטחונית-הכלכלית האפריקאית של מדינות הים האדום. על ישראל להציע לשתף את כל מדינות האזור בידע שלה בתחומי החקלאות, ביטחון המזון, המאבק בארבה, ביטחון המים והאנרגיות המתחדשות. על מנת שהשתלבות זו באגן הים האדום תוכל לקרות, על ישראל בראש ובראשונה לקבוע את מדיניותה כלפי מרחב זה מתוך הכרה בעליית חשיבותו עבורה. עליה גם להבין שהאגן המזרחי של הים התיכון וצפון הים האדום עשויים בעתיד להפוך למרחב גיאו-פוליטי אחד, בשל הבריתות בין סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות וישראל, שפועלות בשני המרחבים, ובשל מרבצי הגז הטבעי. אם תהליך זה יתמשש, לישראל יהיה תפקיד מרכזי כגשר יבשתי המחבר בין שני המרחבים.

** המאמר פורסם ב"הארץ", 23 בדצמבר 2020

** המאמר מבוסס על מחקרו של ד"ר משה טרדימן

הפוסט רוח חמימה מנשבת לעבר ישראל גם בים האדום הופיע לראשונה ב-Mitvim.

הפוסט ישראל ואגן הים האדום: אתגרים והזדמנויות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מאמר זה מתאר את המתחולל בזירת אגן ים סוף, סוקר את ההתפתחויות האחרונות בתחומים השונים, מצביע על האינטרסים של מדינת ישראל, וקורא בסופו לנצל את שעת הכושר הקיימת, ולבחון כיצד ישראל יכולה להשתלב יותר במרחב זה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מדינית.

הפוסט הים האדום כמרקחה: מאבקי הכוחות והאינטרסים של ישראל באגן ים סוף הופיע לראשונה ב-Mitvim.

מדינת ישראל מנהלת גם פעילות דיפלומטית חשאית ענפה על מנת לחדש או לכונן יחסים דיפלומטיים עם מדינות מוסלמיות באפריקה שעמן אין לה כרגע יחסים דיפלומטיים. במסגרת פעילות זו, חתמה מדינת ישראל ב-20 ביולי 2016 על הסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה של גינאה (גינאה קונקרי), המדינה הראשונה באפריקה שניתקה את יחסיה עם מדינת ישראל ב-1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בעקבות החתימה על ההסכם ביקר מנכ"ל משרד החוץ, ד"ר דורי גולד, ב-21 באוגוסט 2016 ברפובליקה של גינאה, נפגש עם נשיא המדינה, פרופסור אלפה קונדה, ועם עשרה משריו. הם דנו בשיתוף פעולה בתחומים שונים וסיכמו על השלמת תהליך מינוי השגרירים. עם תום ביקורו בגינאה, ערך גולד ביקור נדיר ב-22 באוגוסט 2016 במדינה אפריקנית מוסלמית שלישראל אין עמה קשרים דיפלומטיים, ונפגש עם בכירים במדינה. עוד קודם לכן, ב-14 ביולי 2016, הוא ביקר בצ'אד ודן עם נשיאה, אידריס דבי, בחידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל שעד למועד כתיבת שורות אלה טרם חודשו.

להמשך קריאה

המאמר התפרסם בYnet בתאריך ה-11 בספטמבר 2016

הפוסט קונטרה לאיראן. השיבה הישראלית לאפריקה הופיע לראשונה ב-Mitvim.