ארכיון ד"ר עומר צנעני - Mitvim https://mitvim.org.il/writer/דר-עומר-צנעני/ מתווים Sun, 04 May 2025 18:41:24 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.1 https://mitvim.org.il/wp-content/uploads/fav-300x300.png ארכיון ד"ר עומר צנעני - Mitvim https://mitvim.org.il/writer/דר-עומר-צנעני/ 32 32 למה חמאס עדיין שולט בעזה? https://mitvim.org.il/publication/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%96%d7%94/ Sun, 04 May 2025 12:53:56 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=12855 ממשלות נתניהו הובילו בכל השנים האחרונות מדיניות של חיזוק חמאס והחלשת הרשות הפלסטינית, במטרה למנוע תהליך מדיני. מזוודות הכסף לחמאס וחיזוק שלטונו ברצועה הובילו אותנו לאסון הגדול בתולדות המדינה. אלא שאפילו טבח 7 באוקטובר לא הביא לשינוי הקונספציה. במקום לפעול להחלפת חמאס בשלטון פלסטיני הפועל בתיאום עם ישראל, בשיתוף כוחות בינלאומיים ואזוריים, נתניהו המשיך להחליש את הכוחות המתונים. אבל למצב הנוכחי אין פתרונות קסם. סיסמאות "ניצחון מוחלט" או אשליות טרנספר לא ישנו דבר – הדרך היחידה לנצח את חמאס היא לקדם אלטרנטיבה שלטונית מתונה. בלעדיה, חמאס ממשיך לשלוט בעזה. לקריאה נוספת

הפוסט למה חמאס עדיין שולט בעזה? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>

ממשלות נתניהו הובילו בכל השנים האחרונות מדיניות של חיזוק חמאס והחלשת הרשות הפלסטינית, במטרה למנוע תהליך מדיני. מזוודות הכסף לחמאס וחיזוק שלטונו ברצועה הובילו אותנו לאסון הגדול בתולדות המדינה. אלא שאפילו טבח 7 באוקטובר לא הביא לשינוי הקונספציה. במקום לפעול להחלפת חמאס בשלטון פלסטיני הפועל בתיאום עם ישראל, בשיתוף כוחות בינלאומיים ואזוריים, נתניהו המשיך להחליש את הכוחות המתונים. אבל למצב הנוכחי אין פתרונות קסם. סיסמאות "ניצחון מוחלט" או אשליות טרנספר לא ישנו דבר – הדרך היחידה לנצח את חמאס היא לקדם אלטרנטיבה שלטונית מתונה. בלעדיה, חמאס ממשיך לשלוט בעזה.

לקריאה נוספת

הפוסט למה חמאס עדיין שולט בעזה? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
החלופה לחמאס כבר על השולחן – נתניהו עדין תקוע "ביום שלפני" https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9f/ Thu, 16 Jan 2025 10:10:37 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=12367 מהפרטים שפורסמו עד כה על עסקת החטופים הנרקמת, ניתן לומר בזהירות שלושה דברים. הראשון, מעל שנה מקריסת העסקה הקודמת, נראה שהשלב הראשון של העסקה לשחרור החטופים צפוי סוף סוף לצאת לדרך. השני, העסקה המוצעת דומה להפליא למתווה נתניהו ממאי 24'. קשה שלא לחשוב על מחירי הדמים הבלתי נסבלים שגבו שבעת החודשים שעברו עד שנתניהו אימץ את הצעתו שלו. אך השלישי הוא הדבר האמיתי שאמור להדיר שינה מעינינו: ללא שינוי דרמטי במדיניות הממשלה, ששללה עד כה כל אלטרנטיבה לחמאס, העסקה לא תמשיך לשלבים הבאים, שלטון חמאס לא יוחלף, שאר החטופים לא יחזרו והמלחמה לא תסתיים. המשוואה הבסיסית לא השתנתה מאז 7 באוקטובר: בשביל להחזיר את החטופים כולם, יש לסיים את המלחמה. ובשביל לסיים את המלחמה באופן שישמור על ביטחון ישראל, חמאס לא יכול להחזיק בשלטון ברצועה. אלא שממשלת ישראל סירבה פעם אחר פעם לקדם פתרון מדיני שיאפשר זאת, והמשמעויות ידועות. ההישגים הצבאיים נשחקו, כפי שהזהיר הרמטכ"ל כבר לפני שנה. החטופים הופקרו, ורבים מהם שילמו בחייהם על השיהוי. חיילינו נשלחו לפעול שוב ושוב באותן שכונות, כי בהיעדר אלטרנטיבה הטרור הרים ראשו. הרוגי הימים האחרונים בעזה מדגישים את מחיר הדמים היומיומי של נוכחות צבאית קבועה בשטח שורץ לוחמי גרילה הלומדים את מהלכי הכוחות בשטח ומתאימים עצמם לפגיעה בהם. את הדינמיקה הזו ומחיריה אזרחי ישראל מכירים היטב מ-18 שנות רצועת הביטחון בלבנון. מאז פורקו גדודי חמאס, סיום המלחמה הוא לא רק מחיר שיש לשלם כדי להחזיר את כולם הביתה, אלא אינטרס ישראלי מובהק. לא חסרו הצעות שיכלו לאפשר זאת, כבר לפני חודשים רבים. מדינות העולם והאזור שבו והציגו תוכניות מפורטות ליום שאחרי חמאס בעזה. העקרונות חוזרים

הפוסט החלופה לחמאס כבר על השולחן – נתניהו עדין תקוע "ביום שלפני" הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
מהפרטים שפורסמו עד כה על עסקת החטופים הנרקמת, ניתן לומר בזהירות שלושה דברים. הראשון, מעל שנה מקריסת העסקה הקודמת, נראה שהשלב הראשון של העסקה לשחרור החטופים צפוי סוף סוף לצאת לדרך. השני, העסקה המוצעת דומה להפליא למתווה נתניהו ממאי 24'. קשה שלא לחשוב על מחירי הדמים הבלתי נסבלים שגבו שבעת החודשים שעברו עד שנתניהו אימץ את הצעתו שלו. אך השלישי הוא הדבר האמיתי שאמור להדיר שינה מעינינו: ללא שינוי דרמטי במדיניות הממשלה, ששללה עד כה כל אלטרנטיבה לחמאס, העסקה לא תמשיך לשלבים הבאים, שלטון חמאס לא יוחלף, שאר החטופים לא יחזרו והמלחמה לא תסתיים.

המשוואה הבסיסית לא השתנתה מאז 7 באוקטובר: בשביל להחזיר את החטופים כולם, יש לסיים את המלחמה. ובשביל לסיים את המלחמה באופן שישמור על ביטחון ישראל, חמאס לא יכול להחזיק בשלטון ברצועה. אלא שממשלת ישראל סירבה פעם אחר פעם לקדם פתרון מדיני שיאפשר זאת, והמשמעויות ידועות. ההישגים הצבאיים נשחקו, כפי שהזהיר הרמטכ"ל כבר לפני שנה. החטופים הופקרו, ורבים מהם שילמו בחייהם על השיהוי. חיילינו נשלחו לפעול שוב ושוב באותן שכונות, כי בהיעדר אלטרנטיבה הטרור הרים ראשו. הרוגי הימים האחרונים בעזה מדגישים את מחיר הדמים היומיומי של נוכחות צבאית קבועה בשטח שורץ לוחמי גרילה הלומדים את מהלכי הכוחות בשטח ומתאימים עצמם לפגיעה בהם. את הדינמיקה הזו ומחיריה אזרחי ישראל מכירים היטב מ-18 שנות רצועת הביטחון בלבנון. מאז פורקו גדודי חמאס, סיום המלחמה הוא לא רק מחיר שיש לשלם כדי להחזיר את כולם הביתה, אלא אינטרס ישראלי מובהק.

לא חסרו הצעות שיכלו לאפשר זאת, כבר לפני חודשים רבים. מדינות העולם והאזור שבו והציגו תוכניות מפורטות ליום שאחרי חמאס בעזה. העקרונות חוזרים על עצמם: שלטון אזרחי פלסטיני מתון על בסיס הרשות הפלסטינית, הסדרי ביטחון נוקשים בציר פילדלפי ומעבר רפיח, כניסת כוחות אזוריים שיחליפו את כוחות צה"ל, סיוע בינלאומי מסיבי. ארה"ב, סעודיה, מצרים ואחרים עומלים על הכנת התוכניות הללו מעל שנה.

האיתותים סביב העסקה, במרכזם הצהרת בלינקן על תוכניתו לקידום חלופה שלטונית ברצועה, מעידים שהדרך להשלמת העסקה עד שלביה האחרונים, כלומר נסיגת צה"ל וסיום המלחמה והחזרת אחרון החטופים, עוברת דרך מימוש כלשהו של הרעיונות הללו. אלא שעד כה, הממשלה והעומד בראשה פסלו אותם על הסף. הטיעון העיקרי שחזר על עצמו היה שלילת מעורבות הרשות הפלסטינית: "עזה לא תהיה חמאסטן ולא פתחסטן". זאת, אף שנתניהו מכיר היטב את ההבדלים בין חמאס, שהביא עלינו את האסון הגדול בתולדות המדינה, לרשות הפלסטינית, שמקיימת איתנו תיאום ביטחוני ומסכלת טרור.

כאילו לא למדנו כלום מ-7 באוקטובר, מדיניות "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס" עודנה חיה וקיימת בממשלת ישראל הנוכחית. התעקשות הימין הקיצוני, כפי שבן גביר העיד בעצמו, היא שטירפדה את העסקה עד כה. העקרונות המשיחיים מבית היוצר של סמוטריץ'-בן גביר הם שהנחו את הסרבנות המדינית של נתניהו לאורך המלחמה, ואת ההתעקשות על שימור הנוכחות הישראלית בעזה וקיבוע מצב המלחמה.

המאמר פורסם ב-16.1.25 באתר מעריב.

הפוסט החלופה לחמאס כבר על השולחן – נתניהו עדין תקוע "ביום שלפני" הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
פיגוע בגבול ירדן בחסות שר האוצר: סמוטריץ' הקריס את רש"פ וקיבל את איראן https://mitvim.org.il/publication/%d7%a4%d7%99%d7%92%d7%95%d7%a2-%d7%91%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%91%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a6%d7%a8-%d7%a1%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%99/ Tue, 10 Sep 2024 10:30:41 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11854 הפיגוע הבוקר (ראשון) במעבר אלנבי מעיד על החמרה נוספת בדרך להסלמה של ממש בגדה המערבית. חמאס פועל בכל הכוח לייצר טרור בגדה ואיראן, שמחזקת כבר שנים את טבעת האש מסביב לישראל, פועלת ביתר שאת בחודשים האחרונים לבסס את אחיזתה בה, במה שתואר ע"י גורם ביטחוני כ"איים איראניים". במקום לחזק את הגורמים שמנסים לעמוד בפרץ, ממשלת נתניהו-סמוטריץ' פועלת לפתוח לחמאס ולאיראן את הדלת להשתלטות על הגדה המערבית. מערכת הביטחון מתריעה על כך בפני הדרג המדיני והוא אינו רק מתעלם מהאזהרות, אלא מהווה חלק מרכזי ביצירת ההסלמה. ישראל עומדת בפני אינתיפאדה שלישית אלימה וקשה, בחסות פעולות הממשלה. להצתת חזית הגדה המערבית יש כמה סיבות: א. המלחמה הפכה זה מכבר ממלחמה צודקת להכרעת חמאס למלחמת ישראל נגד העם הפלסטיני, בהתאם לחזון ההכרעה של סמוטריץ'. מלחמת ההתשה המתארכת ונטולת היעדים המדיניים מטבעה – הולכת ומתפתחת להסלמה והרחבה לעוד ועוד חזיתות. ב. הפרובוקציות של בן גביר בהר הבית, עליהן רבים מדברים היום, לא עומדות לבד. החיכוך וההקצנה בגדה נובעים גם מתהליכי סיפוח מואצים, תנופת בנייה במאחזים והחרפה של ממש באלימות וטרור מצד מתנחלים קיצוניים נגד פלסטינים, בעידוד ותמיכה של שרים בכירים בממשלה. על כל אלו – מתריעים ראשי מערכת הביטחון שוב ושוב שהם יבעירו את השטח. ג. הרעת המצב הכלכלי בגדה המערבית, שהוא כיום קשה מאוד. במאי האחרון, הודיע הבנק העולמי כי הרשות מצויה על סף קריסה כלכלית. שיעור האבטלה מוערך בכ-33%, היצוא ירד ב-20%. הירידה בהכנסות משקי הבית הובילה לירידה של 20% בצריכה. האיסור על כניסת עובדים פלסטינים לישראל (בניגוד לעמדת מערכת הביטחון) מביא לפגיעה של מאות מיליוני שקלים בחודש במשק הפלסטיני והירידה בהכנסות ממסים

הפוסט פיגוע בגבול ירדן בחסות שר האוצר: סמוטריץ' הקריס את רש"פ וקיבל את איראן הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הפיגוע הבוקר (ראשון) במעבר אלנבי מעיד על החמרה נוספת בדרך להסלמה של ממש בגדה המערבית. חמאס פועל בכל הכוח לייצר טרור בגדה ואיראן, שמחזקת כבר שנים את טבעת האש מסביב לישראל, פועלת ביתר שאת בחודשים האחרונים לבסס את אחיזתה בה, במה שתואר ע"י גורם ביטחוני כ"איים איראניים".

במקום לחזק את הגורמים שמנסים לעמוד בפרץ, ממשלת נתניהו-סמוטריץ' פועלת לפתוח לחמאס ולאיראן את הדלת להשתלטות על הגדה המערבית. מערכת הביטחון מתריעה על כך בפני הדרג המדיני והוא אינו רק מתעלם מהאזהרות, אלא מהווה חלק מרכזי ביצירת ההסלמה. ישראל עומדת בפני אינתיפאדה שלישית אלימה וקשה, בחסות פעולות הממשלה.

להצתת חזית הגדה המערבית יש כמה סיבות:
א. המלחמה הפכה זה מכבר ממלחמה צודקת להכרעת חמאס למלחמת ישראל נגד העם הפלסטיני, בהתאם לחזון ההכרעה של סמוטריץ'. מלחמת ההתשה המתארכת ונטולת היעדים המדיניים מטבעה – הולכת ומתפתחת להסלמה והרחבה לעוד ועוד חזיתות.

ב. הפרובוקציות של בן גביר בהר הבית, עליהן רבים מדברים היום, לא עומדות לבד. החיכוך וההקצנה בגדה נובעים גם מתהליכי סיפוח מואצים, תנופת בנייה במאחזים והחרפה של ממש באלימות וטרור מצד מתנחלים קיצוניים נגד פלסטינים, בעידוד ותמיכה של שרים בכירים בממשלה. על כל אלו – מתריעים ראשי מערכת הביטחון שוב ושוב שהם יבעירו את השטח.

ג. הרעת המצב הכלכלי בגדה המערבית, שהוא כיום קשה מאוד. במאי האחרון, הודיע הבנק העולמי כי הרשות מצויה על סף קריסה כלכלית. שיעור האבטלה מוערך בכ-33%, היצוא ירד ב-20%. הירידה בהכנסות משקי הבית הובילה לירידה של 20% בצריכה. האיסור על כניסת עובדים פלסטינים לישראל (בניגוד לעמדת מערכת הביטחון) מביא לפגיעה של מאות מיליוני שקלים בחודש במשק הפלסטיני והירידה בהכנסות ממסים הובילה לקיצוץ נרחב בתקציב הרשות הפלסטינית.

ד. מדיניות ישראלית סדורה להקרסת הרשות הפלסטינית כוללת הקפאת כספי מיסים, תמיכה בתביעות ענק נגד הרשות, הרעה מכוונת במצבה הכלכלי, סירוב לתאם מהלכים ודה-לגיטימציה מתמשכת נגד נשיאה. כבר חודשים ארוכים, שכל ראשי מערכת הביטחון מתריעים כי פגיעה ברשות הפלסטינית מובילה לפגיעה אנושה בתיאום הביטחוני, מה שעולה בחיי אדם. התיאום הוא נכס אסטרטגי, בעוד הימין הקיצוני רואה בעצם קיומה של הרשות איום על מפעל הסיפוח. כבר כעת, בשל הירידה בהכנסות, הרשות משלמת ל-30,000 אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שכר חלקי ביותר. הפגיעה בשכרם מדאיגה מאוד את מערכת הביטחון הישראלית, בשל הפגיעה בתפקוד המנגנונים ובמוטיבציה של אנשיהם לסכל טרור. קריסת הרשות הפלסטינית והפסקת תשלום המשכורות כליל – היא סכנה ממשית לביטחון ישראל.

המגמות שתוארו מייצרות ואקום, לתוכו נכנסים חמאס וארגוני טרור נוספים. הוואקום מאפשר גם לאיראן לחזק את אחיזתה ותשתיותיה בגדה, על חשבון הרשות הפלסטינית. מערכת הביטחון מעריכה שאיראן מזרימה לגדה המערבית מיליוני שקלים לצורכי טרור. הקריסה הכלכלית גם מקלה מאוד על ארגוני הטרור המתעשרים לגייס פלסטינים המשוועים להכנסה: הם מציעים לצעירים סכומים גבוהים תמורת השתתפות בפעילות ה"התנגדות". עקב מדיניות ישראל, כבר לא מדובר במשוואה הישנה של מפגעים ש"אין להם מה להפסיד" – מדובר בכאלה שיש להם מה להרוויח, והרבה.

נתניהו ממשיך בכל הכוח, גם לאחר אסון השבעה באוקטובר, במדיניותו ארוכת השנים של "רש"פ היא נטל וחמאס הוא נכס". דבקותו במלחמת התשה חסרת תכלית מחלישה את הגורמים המתונים וסוללת לאיראן ולחמאס את הדרך להשתלטות על הגדה המערבית. הדבר משרת את החזון המשיחי של הממשלה, אך מהווה אסון של ממש לביטחון ישראל. על מזבח הסיפוח, ההתנחלויות והקרסת הרשות הפלסטינית, נתניהו וממשלתו מסדרים לנו אינתיפאדה שלישית.

המאמר פורסם ב-8.9.24 באתר מעריב.

הפוסט פיגוע בגבול ירדן בחסות שר האוצר: סמוטריץ' הקריס את רש"פ וקיבל את איראן הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
יש פתרון לציר פילדלפי. נתניהו מטרפד אותו כי הוא מעוניין במלחמה ובכיבוש https://mitvim.org.il/publication/%d7%99%d7%a9-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%a8-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%a4%d7%93-%d7%90%d7%95%d7%aa/ Sun, 01 Sep 2024 10:19:38 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11851 מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו היתה הרצאה ארוכה מפי ראש ממשלה שעוסק בטכנו-טקטיקה ומסרב לעסוק באסטרטגיה. היא הבהירה שנתניהו, כהרגלו, מייצר מסך עשן מופק ומצולם היטב ששמו הפעם "פילדלפי", כדי להרחיק את מבטנו מהתמונה הגדולה: נתניהו החליט לדבוק בדרך המלחמה והכיבוש, ובדרך לשם הוא מפקיר את החטופים וגם מטרפד פתרון מדיני-ביטחוני כולל, שיספק מענה גם לציר פילדלפי. מזה חודשים קיים על השולחן פתרון הולם לגבול הדרומי, טוב אלפי מונים מזה שהציג נתניהו, שמיועד להשגת ביטחון בראייה לטווח ארוך. מדובר בחלופה הסדרית לפילדלפי ומעבר רפיח, המבוססת על שותפות עם מצרים וארצות הברית. החלופה משלבת אמצעים צבאיים, מדיניים וטכנולוגיים. היא כוללת, בין השאר, בניית מכשול תת קרקעי על בסיס קיר סלארי שיפתור את בעיית המנהרות, פתרון שכבר מומש בגבול המזרחי של הרצועה. הקיר, שהוקם לאורך 64 קילומטר, הוא מכשול פיזי אפקטיבי המשולב עם מערכות טכנולוגיות מתקדמות, וכבר הוכיח את הצלחתו במניעה מוחלטת של מנהרות חודרות לתוך שטח ישראל (גם ב-7 אוקטובר). ישראל צריכה ויכולה להוסיף 14 קילומטר בלבד לאורך ציר פילדלפי, ולהקים במשותף עם מצרים מנגנון שליטה לפיקוח על המרחב התת קרקעי. בצד זאת, מעל הקרקע ולאורך הציר יוצבו גורמי ביטחון פלסטיניים שעברו הכשרה ואימון על ידי ארצות הברית. הכוח הפלסטיני ייבדק בקפידה ויאושר על ידי מערכת הביטחון הישראלית. הוא גם יסתייע בכוחות צבא ערביים (אמירתיים?) המתנגדים לחמאס. נוכחות ערבית משני צדי הגבול תגביר את האילוצים על מערך ההברחות של חמאס. בנוסף, יוקם כוח ייעודי מעורב (פלסטיני-אירופי) שיאייש את מעבר רפיח ויאפשר את הפעלתו, בתיאום מלא ובהסכמות עם מצרים ועם ישראל. האירופים כבר הביעו נכונות להפעלת כוח שידאג גם לצד האזרחי-מכסי במעבר

הפוסט יש פתרון לציר פילדלפי. נתניהו מטרפד אותו כי הוא מעוניין במלחמה ובכיבוש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו היתה הרצאה ארוכה מפי ראש ממשלה שעוסק בטכנו-טקטיקה ומסרב לעסוק באסטרטגיה. היא הבהירה שנתניהו, כהרגלו, מייצר מסך עשן מופק ומצולם היטב ששמו הפעם "פילדלפי", כדי להרחיק את מבטנו מהתמונה הגדולה: נתניהו החליט לדבוק בדרך המלחמה והכיבוש, ובדרך לשם הוא מפקיר את החטופים וגם מטרפד פתרון מדיני-ביטחוני כולל, שיספק מענה גם לציר פילדלפי.

מזה חודשים קיים על השולחן פתרון הולם לגבול הדרומי, טוב אלפי מונים מזה שהציג נתניהו, שמיועד להשגת ביטחון בראייה לטווח ארוך. מדובר בחלופה הסדרית לפילדלפי ומעבר רפיח, המבוססת על שותפות עם מצרים וארצות הברית. החלופה משלבת אמצעים צבאיים, מדיניים וטכנולוגיים. היא כוללת, בין השאר, בניית מכשול תת קרקעי על בסיס קיר סלארי שיפתור את בעיית המנהרות, פתרון שכבר מומש בגבול המזרחי של הרצועה.

הקיר, שהוקם לאורך 64 קילומטר, הוא מכשול פיזי אפקטיבי המשולב עם מערכות טכנולוגיות מתקדמות, וכבר הוכיח את הצלחתו במניעה מוחלטת של מנהרות חודרות לתוך שטח ישראל (גם ב-7 אוקטובר). ישראל צריכה ויכולה להוסיף 14 קילומטר בלבד לאורך ציר פילדלפי, ולהקים במשותף עם מצרים מנגנון שליטה לפיקוח על המרחב התת קרקעי.

בצד זאת, מעל הקרקע ולאורך הציר יוצבו גורמי ביטחון פלסטיניים שעברו הכשרה ואימון על ידי ארצות הברית. הכוח הפלסטיני ייבדק בקפידה ויאושר על ידי מערכת הביטחון הישראלית. הוא גם יסתייע בכוחות צבא ערביים (אמירתיים?) המתנגדים לחמאס. נוכחות ערבית משני צדי הגבול תגביר את האילוצים על מערך ההברחות של חמאס.

בנוסף, יוקם כוח ייעודי מעורב (פלסטיני-אירופי) שיאייש את מעבר רפיח ויאפשר את הפעלתו, בתיאום מלא ובהסכמות עם מצרים ועם ישראל. האירופים כבר הביעו נכונות להפעלת כוח שידאג גם לצד האזרחי-מכסי במעבר רפיח (על בסיס כוח ה-EUBAM). הקומפלקס כולו – המעבר, הציר והמכשול התת קרקעי – יפוקחו על ידי ישראל ומצרים בחדר מבצעים משותף, שימנע הברחות וגם ימנע מעורבות כלשהי מצד חמאס.

המוטיבציה המצרית

אסור שהמשבר בגבול עזה-מצרים יוביל לפגיעה בהסכם השלום, אלא דווקא להפך – המבוכה המצרית מהברחות האמל"ח בגבולה היא הזדמנות פז מבחינת ישראל, ומנוף לרתימתה לקידום האינטרס המשותף של אטימת הגבול הדרומי. ישראל אינה מסוגלת לעשות זאת לבדה. המפתח לכך הוא דווקא הגברת התיאום עם מצרים, באופן שיגביר את המוטיבציה המצרית ויבטיח את מחויבותה למניעת התעצמות חמאס, מעל הקרקע ומתחתיה.

לתוכנית הזו יש גיבוי ואף היתכנות, מה שאין זו הסכמה מצד ממשלת ישראל. הנוסחה מוסכמת זה מכבר בשיח בין צוותי ישראל, מצרים וארצות הברית. גנץ אף העיד השבוע שנתניהו מנע את קידום הנושא מול המצרים, וסירב להיפגש ולקדם את הנושא עם נשיא מצרים א-סיסי. במקום זאת הוא בחר "לסנדל" את עצמו, את החטופים ואת כולנו עם החלטת קבינט שמונעת את סיום המלחמה ולא מאפשרת נסיגה.

מראשית המלחמה נתניהו מסרב לנהל דיון רציני על היום שאחרי, ובמקביל מוסיף להחליש במכוון את הרשות הפלסטינית, באופן שמסכן את ביטחון ישראל; זאת אף שהרשות הפלסטינית היא הגורם השלטוני האלטרנטיבי היחיד לחמאס, והמפתח לכל מעורבות אזורית ובינלאומית, בפילדלפי ובכלל.

למנוע את הנפילה לתהום

ציר פילדלפי ומעבר רפיח הם אכן צינור התחמשות של חמאס אותו יש לגדוע. ישראל היתה אמורה לכבוש את המרחב הדרומי כבר בתחילת המלחמה, אך נתניהו, באופן תמוה, התנגד לכך. כיום נדרש פתרון רציני שבאמת ישלול מחמאס את היכולת לבצע אי-פעם עוד 7 באוקטובר, אלא שהתעקשות נתניהו על ההחזקה הישראלית והישארות צה"ל בציר מונעת זאת.

המשמעות היא בראש ובראשונה ויתור על החטופים, והפרת החוזה בין המדינה לאזרחיה. הפרסומים האחרונים בנוגע למתווה נתניהו ממאי 2024 מוכיחים שניתן היה להגיע לעסקה ברוח התוכנית שפורטה לעיל. אלא שההתנהלות של נתניהו, בעיקר בנוגע לציר פילדלפי, היא שטרפדה אותה, למרות הזהרות חוזרות ונשנות מצד ראשי צוות המשא ומתן.

המשך החזקה ישראלית בציר ובמעבר רפיח תמיד היתה חלופה גרועה, והיום יותר מאי פעם. מבחינה מדינית, קיבוע נוכחות ישראלית ברצועה בניגוד לעמדת בעלות בריתנו תגבה מחירים קשים, תפגע בשלום עם מצרים ותמנע קואליציה אזורית החיונית לביטחון ישראל. מבחינה צבאית, ישיבה הגנתית-סטטית בשטח צר ללא מטרה ולוחות זמנים, הופכת את הכוח הצבאי ליעד מרכזי לטרור ואלימות. הנוכחות במסדרון נצרים הפכה כבר כעת את חיילי צה"ל לברווזים במטווח, וכך גם היה בציר פילדלפי עד ההתנתקות ב-2005. 18 חיילים שילמו בחייהם בשלוש תקריות עקובות מדם בשלהי 2004.

הפוסט יש פתרון לציר פילדלפי. נתניהו מטרפד אותו כי הוא מעוניין במלחמה ובכיבוש הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
חזון הבלהות של נתניהו: מה מסתתר מאחורי ההתעקשות על פילדלפי? https://mitvim.org.il/publication/%d7%97%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a1%d7%aa%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94/ Sun, 25 Aug 2024 08:33:53 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11833 השארת צה"ל בציר פילדלפי גרועה לישראל מבחינת צבאית, ערכית ובינלאומית. מבחינה צבאית, המצב הגרוע ביותר הוא ישיבה הגנתית-סטטית בשטח צר ללא מטרה ולוחות זמנים. היא הופכת את כוחות צה"ל ליעד מרכזי לטרור ואלימות, ואת החיילים לברווזים במטווח. ראו מה קרה ברצועה עד 2005: צה"ל והאזרחים חוו אינספור אירועי ירי, רקטות, טילי נ"ט ומטעני נפץ. 13 חיילים נהרגו באסון הנגמ"שים, 5 נוספים בהתפוצצות מנהרת הנפץ. את התמונות על ציר פילדלפי לא ניתן לשכוח. מבחינה ערכית: כבר ברור לכל שההתעקשות על פילדלפי, בניגוד מוחלט לעמדת כל הגורמים הביטחוניים המעורים במו"מ, היא הפקרת החטופים. זוהי הפרת חוזה בסיסי בין המדינה לאזרחיה. מבחינה בינלאומית: קיבוע נוכחות ישראלית ברצועה תגבה מחירים קשים, תפגע בהסכם השלום, תערער את הברית עם ארה"ב, ותקשה מאוד על קידום קואליציה אזורית שתעמוד עם ישראל מול איראן ושלוחיה. מה האלטרנטיבה? ובכן, יש אלטרנטיבה מצוינת, ונתניהו יודע זאת, ומטרפד אותה בכל כוחו. היא כוללת הצבת כוח פלסטיני בסיוע ובערבויות ערביות ובינלאומיות, ובפיקוח ישראלי ומצרי – בציר ובמעבר רפיח. בתת-קרקע היא כוללת הקמה בתיאום עם מצרים של קיר סלארי שימנע הברחה במנהרות – בדיוק כפי שהצלחנו לסכל מנהור בגבול המזרחי של הרצועה. הרעיונות הללו מקודמים על ידי מצרים, ישראל וארה"ב מזה חודשים, אך נתקלים בסרבנות עיקשת מצד נתניהו. השיח על ציר פילדלפי הוא מסך עשן, שנועד להסיט את הפוקוס מהתמונה הגדולה – סוגיית היום שאחרי. פניו של נתניהו לכיבוש מלא של רצועת עזה, כפי שאמר, לפחות ל-42 שנה הקרובות. החזון שהוא מבטיח לישראלים הוא שליטה ישירה בלמעלה מ-2 מיליון פלסטינים, ושל סיפוח והתנחלות ברצועה ובגדה. זו האמת מאחורי ההתעקשות על סוגיות מיקרו-טקטיות כמסדרון

הפוסט חזון הבלהות של נתניהו: מה מסתתר מאחורי ההתעקשות על פילדלפי? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
השארת צה"ל בציר פילדלפי גרועה לישראל מבחינת צבאית, ערכית ובינלאומית. מבחינה צבאית, המצב הגרוע ביותר הוא ישיבה הגנתית-סטטית בשטח צר ללא מטרה ולוחות זמנים. היא הופכת את כוחות צה"ל ליעד מרכזי לטרור ואלימות, ואת החיילים לברווזים במטווח.

ראו מה קרה ברצועה עד 2005: צה"ל והאזרחים חוו אינספור אירועי ירי, רקטות, טילי נ"ט ומטעני נפץ. 13 חיילים נהרגו באסון הנגמ"שים, 5 נוספים בהתפוצצות מנהרת הנפץ. את התמונות על ציר פילדלפי לא ניתן לשכוח.

מבחינה ערכית: כבר ברור לכל שההתעקשות על פילדלפי, בניגוד מוחלט לעמדת כל הגורמים הביטחוניים המעורים במו"מ, היא הפקרת החטופים. זוהי הפרת חוזה בסיסי בין המדינה לאזרחיה. מבחינה בינלאומית: קיבוע נוכחות ישראלית ברצועה תגבה מחירים קשים, תפגע בהסכם השלום, תערער את הברית עם ארה"ב, ותקשה מאוד על קידום קואליציה אזורית שתעמוד עם ישראל מול איראן ושלוחיה.

מה האלטרנטיבה? ובכן, יש אלטרנטיבה מצוינת, ונתניהו יודע זאת, ומטרפד אותה בכל כוחו. היא כוללת הצבת כוח פלסטיני בסיוע ובערבויות ערביות ובינלאומיות, ובפיקוח ישראלי ומצרי – בציר ובמעבר רפיח. בתת-קרקע היא כוללת הקמה בתיאום עם מצרים של קיר סלארי שימנע הברחה במנהרות – בדיוק כפי שהצלחנו לסכל מנהור בגבול המזרחי של הרצועה. הרעיונות הללו מקודמים על ידי מצרים, ישראל וארה"ב מזה חודשים, אך נתקלים בסרבנות עיקשת מצד נתניהו.

השיח על ציר פילדלפי הוא מסך עשן, שנועד להסיט את הפוקוס מהתמונה הגדולה – סוגיית היום שאחרי. פניו של נתניהו לכיבוש מלא של רצועת עזה, כפי שאמר, לפחות ל-42 שנה הקרובות. החזון שהוא מבטיח לישראלים הוא שליטה ישירה בלמעלה מ-2 מיליון פלסטינים, ושל סיפוח והתנחלות ברצועה ובגדה. זו האמת מאחורי ההתעקשות על סוגיות מיקרו-טקטיות כמסדרון נצרים ופילדלפי, ומאחורי אי נכונותו לקדם חלופה שלטונית לחמאס, ולדחות כל יוזמה להסדר אזורי יציב. נתניהו מעוניין במלחמת נצח בעזה ובגדה המערבית.

זהו תרחיש בלהות מכל בחינה שהיא. מדינת ישראל חייבת לעצור עכשיו ולהכריע בין 2 דרכים, היחידות שקיימות כיום. כל הכוחות המתונים המעוניינים במיטוט חמאס ובביטחון יציב לאורך זמן, כל מי ששימור המלחמה על קורבנותיה בשביל חזרה לגוש קטיף נשמע לו חזון בלהות, חייב לעשות כל שניתן, בכוחות משותפים, כדי לסיים את המלחמה הארורה, ולקדם הסדר מדיני אזורי שימנע את הנפילה לתהום.

המאמר פורסם ב-5.9.24 באתר מעריב.

הפוסט חזון הבלהות של נתניהו: מה מסתתר מאחורי ההתעקשות על פילדלפי? הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
סמוטריץ' רוצה שנבחר בין תבוסה וההתנחלויות. יש אופציה נוספת https://mitvim.org.il/publication/%d7%a1%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%a5-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%91%d7%97%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a1%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%95/ Tue, 13 Aug 2024 10:02:06 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11764 שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהוא בעיקר השר לענייני סיפוח במשרד הביטחון, אמר השבוע בכנס קטיף כי "לו הייתה התיישבות יהודית בגוש קטיף, הטבח ב-7 באוקטובר לא היה קורה. טעויות מתקנים". זו מניפולציה אכזרית שנציגי הימין המשיחי חוזרים עליה מאז הטבח, במטרה לשכנע את הציבור שהמציאות המדינית והביטחונית של ישראל היא דיכוטומית: נסיגה חד-צדדית שהביאה עלינו טבח, או התיישבות שמביאה ביטחון. ומי לא רוצה ביטחון? המניפולציה הזו מבוססת על שני שקרים שחייבים לחשוף: הראשון – ההתנחלויות מעולם לא סיפקו ביטחון. והשני – שהוא תמצית המניפולציה – יש אפשרות נוספת. סמוטריץ' מתעלם במכוון מחלופת ההסדר המדיני, האלטרנטיבה היחידה שבאמת תספק ביטחון. תשאלו את רבין, בגין, סאדאת והמלך חוסיין. יש סיבה טובה מאוד מדוע סמוטריץ' לא מתייחס לאפשרות הזאת: לא ביטחון מעניין את השר במשרד הביטחון, אלא התנחלויות, ארץ ישראל השלמה וביאת המשיח. ההתנחלויות והמאחזים בעומק הגדה המערבית, שסמוטריץ' וחבריו לטרלול המשיחי עמלים על הפיכתן לחלק ממדינת ישראל, הן לא רק אסון לחזון הציוני היהודי־דמוקרטי, אלא בראש ובראשונה אסון ביטחוני. הן מגבירות את החיכוך, מעודדות אלימות וטרור מהצד הפלסטיני – המלובים גם על ידי מתנחלים אלימים מהחוות ומהמאחזים – משחיתות חיילים ושוטרים, וגוררות את צה"ל לשיטור במקום להיערכות למלחמה. מפעל ההתנחלויות, שנועד במכוון למנוע את האפשרות של הסדר מדיני ולגזול מהפלסטינים כל תקווה לעצמאות, אינו מביא ביטחון. הוא מלבה מלחמה, מחליש את המתונים ומחזק את חמאס ואיראן. ההתנחלויות מסכנות את יציבות האזור כולו. גם נוכחות צבאית לבדה אינה מובילה לביטחון ארוך טווח. צה"ל אינו כל-יכול. בניגוד לשקרי סמוטריץ', אנו זוכרים היטב שההתנחלויות בגוש קטיף והנוכחות הצבאית ברצועת עזה לא מנעו מחמאס לבצע פיגועים קשים ולשגר רקטות. סמוטריץ' מנסה למכור לנו מודל

הפוסט סמוטריץ' רוצה שנבחר בין תבוסה וההתנחלויות. יש אופציה נוספת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהוא בעיקר השר לענייני סיפוח במשרד הביטחון, אמר השבוע בכנס קטיף כי "לו הייתה התיישבות יהודית בגוש קטיף, הטבח ב-7 באוקטובר לא היה קורה. טעויות מתקנים". זו מניפולציה אכזרית שנציגי הימין המשיחי חוזרים עליה מאז הטבח, במטרה לשכנע את הציבור שהמציאות המדינית והביטחונית של ישראל היא דיכוטומית: נסיגה חד-צדדית שהביאה עלינו טבח, או התיישבות שמביאה ביטחון. ומי לא רוצה ביטחון?

המניפולציה הזו מבוססת על שני שקרים שחייבים לחשוף: הראשון – ההתנחלויות מעולם לא סיפקו ביטחון. והשני – שהוא תמצית המניפולציה – יש אפשרות נוספת. סמוטריץ' מתעלם במכוון מחלופת ההסדר המדיני, האלטרנטיבה היחידה שבאמת תספק ביטחון. תשאלו את רבין, בגין, סאדאת והמלך חוסיין. יש סיבה טובה מאוד מדוע סמוטריץ' לא מתייחס לאפשרות הזאת: לא ביטחון מעניין את השר במשרד הביטחון, אלא התנחלויות, ארץ ישראל השלמה וביאת המשיח.

ההתנחלויות והמאחזים בעומק הגדה המערבית, שסמוטריץ' וחבריו לטרלול המשיחי עמלים על הפיכתן לחלק ממדינת ישראל, הן לא רק אסון לחזון הציוני היהודי־דמוקרטי, אלא בראש ובראשונה אסון ביטחוני. הן מגבירות את החיכוך, מעודדות אלימות וטרור מהצד הפלסטיני – המלובים גם על ידי מתנחלים אלימים מהחוות ומהמאחזים – משחיתות חיילים ושוטרים, וגוררות את צה"ל לשיטור במקום להיערכות למלחמה. מפעל ההתנחלויות, שנועד במכוון למנוע את האפשרות של הסדר מדיני ולגזול מהפלסטינים כל תקווה לעצמאות, אינו מביא ביטחון. הוא מלבה מלחמה, מחליש את המתונים ומחזק את חמאס ואיראן. ההתנחלויות מסכנות את יציבות האזור כולו.

גם נוכחות צבאית לבדה אינה מובילה לביטחון ארוך טווח. צה"ל אינו כל-יכול. בניגוד לשקרי סמוטריץ', אנו זוכרים היטב שההתנחלויות בגוש קטיף והנוכחות הצבאית ברצועת עזה לא מנעו מחמאס לבצע פיגועים קשים ולשגר רקטות. סמוטריץ' מנסה למכור לנו מודל שמעולם לא עבד: מלחמה בלתי פוסקת שתשיג ביטחון לאורך זמן. זאת הוכחה ששר ה"ייאוש במקום תקווה" אינו מבין בביטחון לאומי.

גורמי הביטחון שבים ומבהירים שהמענה הצבאי חלקי והשפעתו נשחקת, לנוכח אויב שלומד את מהלכי הצבא. ביטחון ארוך טווח נוצר רק כאשר ההישג הצבאי מתורגם להישג מדיני המוביל לשינוי עמוק במוטיבציה של היריב וליצירת מאזן אינטרסים חדש שבו לצדדים יש סיבה אמיתית לשמר את הסטטוס קוו. נוכחות צבאית רציפה או נסיגה חד צדדית לא משיגות זאת. רק הסדר מדיני המבוסס על גבולות מוכרים ומוסכמים יביא ביטחון לישראל. הסכמי השלום עם מצרים וירדן מוכיחים זאת לאורך עשרות שנים.

מהלך מדיני כזה אפשרי גם מול האתגר של עזה. הוא יתבסס על החלפת שלטון חמאס בחלופה שלטונית פלסטינית, הנתמכת בכוחות בינלאומיים ואזוריים. הסדר כזה ישים קץ לסבל שגרמה המלחמה: הוא יביא להשבת החטופים, ירחיק את חיזבאללה מהגבול וישיב את המפונים בבטחה לבתיהם. בנוסף, הוא יאפשר לגבש ברית מתונים אזורית בהובלת ארה"ב, שתעמוד איתנה מול איראן והשלוחות הרדיקליות שלה.

כל צעד לקראת הסדר מסכן את החזון המשיחי המטורף של סמוטריץ', ולכן הוא מתנגד לכך בתוקף. אומה חפצת חיים חייבת להציב אלטרנטיבה ביטחונית אמיתית מול חזון סמוטריץ'. בפני ישראל מונחת כיום הכרעה אמיתית: לחיות על החרב למען חזון משיחי מטורלל, או לקדם הסדר אזורי למען ביטחון ישראל.

המאמר פורסם ב-11.8.24 באתר וואלה!

הפוסט סמוטריץ' רוצה שנבחר בין תבוסה וההתנחלויות. יש אופציה נוספת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
היוזמה הישראלית – תוכנית מדינית חדשה מבית מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%99%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/ Fri, 15 Mar 2024 11:11:19 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=11433 ממשלת ישראל הנוכחית הביאה את ישראל לנקודת שפל ביטחונית, מדינית וחברתית, ששיאה בטבח 7 באוקטובר. מדיניות ניהול הסכסוך של נתניהו ומהלכי הסיפוח של הימין הדתי-קיצוני הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל. מתוך נקודת השפל הזאת, צריך ואפשר לגבש תוכנית מדינית-ביטחונית שתייצר ביטחון ארוך טווח, תשקם את יחסינו עם מדינות האזור ועם העולם, ותחתור למימוש פתרון שתי המדינות כערובה היחידה לביטחון ישראל. היוזמה הישראלית היא החלופה המדינית הראשונה למדיניות הממשלה שרואה אור מאז 7 באוקטובר. היא נהגתה ועוצבה על ידי מומחי ביטחון מהשורה הראשונה בעלי עשרות שנות ניסיון, ומציעה תוכנית מדורגת וישימה שתביא ביטחון ארוך טווח לישראל. בלב התוכנית ניצבת תפיסת ביטחון חדשה ושונה ב-180 מעלות מזו שמובילה הממשלה. הגישה הקיימת, הגורסת כי כדי להשיג ביטחון מספיק שנהיה יותר חזקים מאויבינו, פשטה רגל ב-7 באוקטובר: חמאס חלש עשרות מונים ממדינת ישראל, ובכל זאת הצליח לגרום לנו לנזק קשה וכואב, להרוג למעלה מ-1,200 ישראלים ולחטוף יותר מ-250. כדי להשיג ביטחון, תמיד נצטרך להיות יותר חזקים, אבל זה לא מספיק. ביטחון יושג רק כאשר אויבינו יאבדו את המוטיבציה לפגוע בנו. לכן, ישראל צריכה לחזק את הגורמים המתונים בצד השני, שאיתם ניתן להגיע לפשרה היסטורית שתיתן מענה לאינטרסים של שני הצדדים, תחליש את המוטיבציה להילחם ותחזק את המוטיבציה להיאבק ביחד בטרור. מתוך ההבנה הזו עולה הקביעה כי הערובה היחידה לביטחון ארוך טווח לישראל היא הסדר מדיני-ביטחוני בין ישראל לפלסטינים לפי חזון שתי המדינות, לצד ברית אזורית בין מדינות מתונות ובהובלה אמריקאית. היוזמה הישראלית מציגה מפת דרכים מדורגת וישימה להשגת ביטחון בדרך של הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני-אזורי. מימוש התוכנית יביא ליצירת ביטחון ארוך טווח, איחוי הקרע

הפוסט היוזמה הישראלית – תוכנית מדינית חדשה מבית מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
ממשלת ישראל הנוכחית הביאה את ישראל לנקודת שפל ביטחונית, מדינית וחברתית, ששיאה בטבח 7 באוקטובר. מדיניות ניהול הסכסוך של נתניהו ומהלכי הסיפוח של הימין הדתי-קיצוני הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל. מתוך נקודת השפל הזאת, צריך ואפשר לגבש תוכנית מדינית-ביטחונית שתייצר ביטחון ארוך טווח, תשקם את יחסינו עם מדינות האזור ועם העולם, ותחתור למימוש פתרון שתי המדינות כערובה היחידה לביטחון ישראל.

היוזמה הישראלית היא החלופה המדינית הראשונה למדיניות הממשלה שרואה אור מאז 7 באוקטובר. היא נהגתה ועוצבה על ידי מומחי ביטחון מהשורה הראשונה בעלי עשרות שנות ניסיון, ומציעה תוכנית מדורגת וישימה שתביא ביטחון ארוך טווח לישראל. בלב התוכנית ניצבת תפיסת ביטחון חדשה ושונה ב-180 מעלות מזו שמובילה הממשלה. הגישה הקיימת, הגורסת כי כדי להשיג ביטחון מספיק שנהיה יותר חזקים מאויבינו, פשטה רגל ב-7 באוקטובר: חמאס חלש עשרות מונים ממדינת ישראל, ובכל זאת הצליח לגרום לנו לנזק קשה וכואב, להרוג למעלה מ-1,200 ישראלים ולחטוף יותר מ-250.

כדי להשיג ביטחון, תמיד נצטרך להיות יותר חזקים, אבל זה לא מספיק. ביטחון יושג רק כאשר אויבינו יאבדו את המוטיבציה לפגוע בנו. לכן, ישראל צריכה לחזק את הגורמים המתונים בצד השני, שאיתם ניתן להגיע לפשרה היסטורית שתיתן מענה לאינטרסים של שני הצדדים, תחליש את המוטיבציה להילחם ותחזק את המוטיבציה להיאבק ביחד בטרור. מתוך ההבנה הזו עולה הקביעה כי הערובה היחידה לביטחון ארוך טווח לישראל היא הסדר מדיני-ביטחוני בין ישראל לפלסטינים לפי חזון שתי המדינות, לצד ברית אזורית בין מדינות מתונות ובהובלה אמריקאית.

היוזמה הישראלית מציגה מפת דרכים מדורגת וישימה להשגת ביטחון בדרך של הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני-אזורי. מימוש התוכנית יביא ליצירת ביטחון ארוך טווח, איחוי הקרע עם העולם והשגת הסכמי נורמליזציה עם העולם הערבי המתון, כמו גם מענה אפקטיבי לאיום האיראני. ממשלה שתרצה ליישם את היוזמה הישראלית תוכל להתחיל בכך מחר בבוקר.

אחד החידושים העיקריים שמציעה היוזמה הישראלית הוא ההבנה כי אין צורך לחכות לחתימה על הסכם כדי לשנות את המציאות אלא להיפך: ניתן לעשות פעולות בשטח שייצרו מציאות של שתי מדינות כך שבעתיד, כשייחתם הסכם בין ישראל לפלסטינים, הוא יהיה הסכם יציב שיזכה לתמיכה רחבה.

היוזמה הישראלית שמה דגש על ההיבט האזורי, מתוך הבנה שלא ניתן ולא צריך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ללא מעורבות אזורית: מדינות האזור המתונות יסייעו בפתרון בעיות רבות וייקחו חלק מרכזי בהסדר בין ישראל לפלסטינים; ובתמורה לאימוץ הפתרון המדיני, ישראל תזכה לנורמליזציה עם מדינות האזור, וכן תייצר ברית אזורית למאבק באיום האיראני.

השבוע, השקנו את היוזמה הישראלית בכנסת, בכנס "היום שאחרי: ביטחון ואופק מדיני כערובה לעתידה של מדינת ישראל" שערכנו, מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון בהובלת חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ויואב סגלוביץ. הבוקר נשלחה היוזמה הישראלית לכ-100,000 מנויי סוף השבוע של הארץ. דווקא בתקופה שבה רבים כל כך בישראל חשים ייאוש ובלבול לנוכח המלחמה הבלתי נגמרת והאסון שפקד אותנו, היוזמה הישראלית מציעה אופק למציאות אחרת, טובה ובטוחה יותר, ולא פחות חשוב – מעוררת תקווה.

אנחנו רוצים להודות לקרן החדשה לישראל על תמיכתה ביחידה המשותפת ובהוצאת התוכנית.

הפוסט היוזמה הישראלית – תוכנית מדינית חדשה מבית מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
ממשלה שפויה היתה מוציאה את ישראל מהבוץ העזתי. חבל שלנו אין כזו https://mitvim.org.il/publication/%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a5/ Wed, 17 Jan 2024 19:38:02 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=10762 הנהגה אחראית היתה דנה ברצינות ביום שאחרי המלחמה, מסמנת יעדים מדיניים וחותרת לעסקת חטופים בכל הכוח. אבל כל עוד האופק היחיד שמציבים נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר הוא התמשכות המלחמה, ואולי אף כיבוש הרצועה לצורך הקמת התנחלויות, נראה שהנורא מכל עוד לפנינו

הפוסט ממשלה שפויה היתה מוציאה את ישראל מהבוץ העזתי. חבל שלנו אין כזו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
103 ימים לפריצתה, אפשר כבר לסכם: המלחמה בעזה היא כישלון חרוץ של הדרג המדיני. אף לא אחד מיעדי המלחמה הושג, ומעל הכל, 136 חטופים ישראלים נמצאים עדיין בעזה. יעד המלחמה העיקרי שהגדיר הקבינט – מיטוט שלטון חמאס – הולך ומתברר כבלתי מציאותי, והפעילות האינטנסיבית של צה"ל בעזה אינה מקרבת את ישראל להשגתו. החזית הצפונית דורשת מהצבא יותר משאבים ותשומות, שיבואו בהכרח על חשבון הלחימה בעזה, ושחיקת הכוחות נמשכת. הקרדיט שניתן לישראל בתחילת המלחמה אזל, הלחץ האמריקני לסיים את הפעילות בעזה גובר, וכך גם ההתנגדות הבינלאומית למלחמה, שמגובה כעת בעתירה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג – עתירה שתרמו לה, בין השאר, אמירות מופקרות של חברי קואליציה.

הנורא מכל כנראה עוד לפנינו, לפחות כל עוד האופק היחיד שמציבה ממשלת נתניהו- סמוטריץ'-בן גביר הוא התמשכות המלחמה, ואולי אף כיבוש הרצועה במטרה להקים בה התנחלויות. כל תרחיש אחר אינו מתיישב עם אופיה ויעדיה המשיחיים של הקואליציה הנוכחית.

ההיחלצות מהמבוי הסתום הזה אינה טמונה במעבר ללחימה בעצימות אחרת, במעבר משלב ב' לשלב ג' או בארגון אחר של הכוחות. ישראל נמצאת במלכוד אסטרטגי, ופעולות טקטיות לא יוציאו אותה ממנו. שורש הבעיה הוא הממשלה וזהות העומדים בראשה. ישראל, למעשה, נותרת בת ערובה של דרג פוליטי שביטחון המדינה אינו בראש מעייניו, ושאינו מעוניין וממילא אינו מסוגל לקבל החלטות למען האינטרס הלאומי והביטחוני.

אך מה היה קורה אילו נתניהו, סמוטריץ' ושותפיהם היו מפנים את משרדיהם מחר בבוקר, ואת מקומם הייתה תופסת קואליציה ציונית-ליברלית, שאינה מונעת מאידאולוגיות משיחיות ומציבה את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי והפוליטי של ראשיה? לא קואליציית החלומות – כל אדם וחלומותיו שלו – אלא סתם ממשלה שפויה: כיצד ממשלה כזו היתה מנהלת כעת את המלחמה בעזה?

ממשלה שפויה היתה מתחילה את יום העבודה הראשון שלה בדיון על היום שאחרי המלחמה – דיון שהממשלה הנוכחית חוששת לקיים כבר 100 ימים. הדיון הזה כנראה היה מוביל אותה למסקנה שאין תרחיש סביר לעתיד הרצועה, זולת שליטה עתידית של רשות פלסטינית. גם משום שכל אפשרות אחרת תביא טרור ואלימות בהיקפים בלתי נסבלים, וגם מפני שזו האפשרות היחידה המקובלת על העולם המערבי, ארה"ב ומדינות ערב המתונות.

מרגע שהיתה מגיעה למסקנה הזאת, הממשלה היתה מצהירה בפני הציבור הישראלי והעולם שזו כוונתה ואין בלתה. לא התנחלויות, לא נוכחות צבאית ישראלית בלתי מוגבלת ולא כל סידור קיקיוני ומופרך אחר, דוגמת שליטה של חמולות מקומיות, שהיא למעשה המשך שלטון חמאס בדרכים אחרות. הממשלה היתה מבהירה גם שכניסה של הרשות לרצועה, לאחר שתעבור תהליכים נדרשים של חיזוק והתחדשות, לא תהיה מהלך יחיד אלא חלק מתהליך רחב שיכלול גם אופק מדיני וחיזוק של יכולותיה המדינתיות של הרשות, במטרה להגיע בעתיד למציאות של שתי מדינות. התחייבות כזו מצד ממשלת ישראל היתה גם מצטיירת כתשלום של דמי רצינות מול ארה"ב, מדינות ערב המתונות והאיחוד האירופי, באופן שהיה מעודד אותן לסייע בשיקום הרצועה ובניהול החיים בה בתקופת הביניים.

מרגע שהממשלה השפויה היתה מצהירה על יעדיה המדיניים, צה"ל היה מסוגל לגבש אסטרטגיית יציאה ולקבוע תאריך להסגת הכוחות מהרצועה לטובת מיקוד הטיפול בחזית הלבנונית, ושעון החול לקראת כניסת הרשות הפלסטינית לרצועה היה מתחיל להתרוקן. כדי להכשיר את הרשות לשליטה ברצועה, הממשלה היתה מפשירה את העברת הכספים ומתחילה לפעול בשיתוף מנגנוני הרשות לחיזוק יכולותיה המדינתיות ותשתיות השלטון בה. הממשלה היתה גם נענית לדרישת מערכת הביטחון ומכניסה בצורה מבוקרת פועלים מהגדה לעבודה בישראל, כדי למנוע תסיסה נוספת. היה אפשר להתחיל בתכנון תקופת הביניים ובהכנסת כוחות זרים לעזה במקום צה"ל, בתיאום עם ארה"ב ועם ערב הסעודית, הכוח האזורי המתון החשוב ביותר. באופן זה, היה ביכולתה של ישראל גם להעמיק את השותפות עם מדינות האזור כדי להתמודד בצורה יעילה עם האיום האיראני.

חשוב מכל, ממשלה שפויה היתה בוחנת בצורה מפוכחת את יעדי המלחמה בני ההשגה ואלה שאינם, ומחשבת את החלטותיה ביחס לסיכוי הטוב ביותר להשיב את החטופים. היא היתה עושה כל מה שאפשר כדי להגיע לעסקה גדולה של חילופי חטופים תמורת אסירים והגליית מנהיגי חמאס מעזה, בהתאם להצעה הקטארית.

אלא שבישראל שולטת כעת ממשלה שמסכנת את הביטחון ומעמיקה את האסון שישראל מצויה בו. כוחות משיחיים כמו סמוטריץ' ובן גביר מניחים את הקרקע להקמת התנחלויות בעזה, ונתניהו מעדיף, ממניעיו האישיים, את המשך הדשדוש. סכנת ההסלמה והתפשטות האלימות נמשכת, וישראל קרובה למלחמה נוספת בצפון ולהסלמה משמעותית בגדה המערבית, עוד לפני שהשלימה את המלאכה בעזה. לו רק היתה לנו ממשלה שפויה.

המאמר פורסם בוואלה! ב-17 לינואר

הפוסט ממשלה שפויה היתה מוציאה את ישראל מהבוץ העזתי. חבל שלנו אין כזו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
כמו שחמאס נבנה מהייאוש, הוא יכול להינזק מהתקווה https://mitvim.org.il/publication/%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%a9%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%a0%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%a0%d7%96%d7%a7/ Thu, 07 Dec 2023 11:32:14 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=10314 המלחמה היא אמצעי מדיניות, היא צריכה לשרת לא רק יעדים צבאיים אלא גם יעדים מדיניים. אבל כרגע יש קונסטלציה פוליטית בעייתית שלא מאפשרת קביעת יעדים מדיניים", אומר ל'דבר' ד"ר עומר צנעני, סגן אלוף במילואים וראש התוכנית לקידום שלום ישראלי-פלסטיני במכון מיתווים. צנעני הוא חוקר ויועץ בתחום הביטחון הלאומי. הוא לוקח חלק בצוות חשיבה מטעם המכון וקרן ברל כצנלסון, העוסק בניסוח המלצות לדרג המדיני ולקהילה הבינלאומי בנושא היום שאחרי המלחמה בעזה. "זו בעיה יסודית – היעד המדיני לא מוגדר בכלל", אומר צנעני, "זה משפיע על העשייה. נוצר מצב שלא יודעים מה לעשות בשאלות מסוימות תוך כדי לחימה. יש תשתיות שנפגעות שיהיה מאוד בעייתי לשקם אותן." הוא מוסיף: "אפילו במלחמת לבנון השניה כל הזמן דיברו על מרכיבים מדיניים, על מתווה מדיני משלים. עכשיו זה לא קיים." הוא מזכיר בהקשר זה את הדרישה לאחריות מדינתית לבנונית, ואת החלטה 1701 שאושרה במועצת הביטחון של האו"ם באוגוסט 2006 והייתה הבסיס להפסקת האש בתום המלחמה. ההחלטה קבעה כי כוחות יוניפי"ל (לוחמים מטעם האו"ם) וצבא לבנון יתפרסו בדרום לבנון, וכוחות חיזבאללה יוסגו מצפון לנהר הליטני – הגבלה אותה מפר חיזבאללה בתקופת המלחמה הנוכחית. צנעני מדגיש את שאלת היחס לרשות הפלסטינית: "האם מחזקים אותה? האם מייצבים? כדי שבטווח מתקדם יותר היא תהיה שם, צריך כבר עכשיו לחזק ולמצב אותה". "אם לא נחזק גורמים מתונים, המערכה בגדה המערבית בפתח" לאורך השנים ישראל ניהלה מדיניות של "ניהול הסכסוך". האם אין בכך די? "ניהול הסכסוך מאוד אופייני למדיניות הישראלית, אך במלחמה אי אפשר להישאר באותן פרדיגמות. אני לא מצפה לשינוי חד, אבל כשאומרים מה שהיה לא יהיה, האם הכוונה רק להשמדת מנהרות?

הפוסט כמו שחמאס נבנה מהייאוש, הוא יכול להינזק מהתקווה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המלחמה היא אמצעי מדיניות, היא צריכה לשרת לא רק יעדים צבאיים אלא גם יעדים מדיניים. אבל כרגע יש קונסטלציה פוליטית בעייתית שלא מאפשרת קביעת יעדים מדיניים", אומר ל'דבר' ד"ר עומר צנעני, סגן אלוף במילואים וראש התוכנית לקידום שלום ישראלי-פלסטיני במכון מיתווים. צנעני הוא חוקר ויועץ בתחום הביטחון הלאומי. הוא לוקח חלק בצוות חשיבה מטעם המכון וקרן ברל כצנלסון, העוסק בניסוח המלצות לדרג המדיני ולקהילה הבינלאומי בנושא היום שאחרי המלחמה בעזה.

"זו בעיה יסודית – היעד המדיני לא מוגדר בכלל", אומר צנעני, "זה משפיע על העשייה. נוצר מצב שלא יודעים מה לעשות בשאלות מסוימות תוך כדי לחימה. יש תשתיות שנפגעות שיהיה מאוד בעייתי לשקם אותן." הוא מוסיף: "אפילו במלחמת לבנון השניה כל הזמן דיברו על מרכיבים מדיניים, על מתווה מדיני משלים. עכשיו זה לא קיים."

הוא מזכיר בהקשר זה את הדרישה לאחריות מדינתית לבנונית, ואת החלטה 1701 שאושרה במועצת הביטחון של האו"ם באוגוסט 2006 והייתה הבסיס להפסקת האש בתום המלחמה. ההחלטה קבעה כי כוחות יוניפי"ל (לוחמים מטעם האו"ם) וצבא לבנון יתפרסו בדרום לבנון, וכוחות חיזבאללה יוסגו מצפון לנהר הליטני – הגבלה אותה מפר חיזבאללה בתקופת המלחמה הנוכחית.

צנעני מדגיש את שאלת היחס לרשות הפלסטינית: "האם מחזקים אותה? האם מייצבים? כדי שבטווח מתקדם יותר היא תהיה שם, צריך כבר עכשיו לחזק ולמצב אותה".

"אם לא נחזק גורמים מתונים, המערכה בגדה המערבית בפתח"

לאורך השנים ישראל ניהלה מדיניות של "ניהול הסכסוך". האם אין בכך די?
"ניהול הסכסוך מאוד אופייני למדיניות הישראלית, אך במלחמה אי אפשר להישאר באותן פרדיגמות. אני לא מצפה לשינוי חד, אבל כשאומרים מה שהיה לא יהיה, האם הכוונה רק להשמדת מנהרות? כשאומרים מיטוט החמאס, חייבים לומר מה היא האלטרנטיבה.

בצוות החשיבה המשותף שלנו ושל קרן ברל כצנלסון אנו מנסים להגיד שהישג צבאי לא יספיק כדי להעלים את חמאס. זה שלב חיוני שחייבים להשלימו, למרות המתח הנוראי עם המאמץ להשבת החטופים, אבל אי אפשר להשמיד את חמאס כפי שהאמריקאים השמידו את דאע"ש. זה לא עובד במקרה הפלסטיני בלי מהלך מדיני משלים, ארוך טווח".

איך ניתן למוטט את החמאס לאורך זמן?
"לחמאס יש אג'נדה של דעווה – התפשטות בעזרת מנגנוני רווחה. הוא אימץ את הרעיון של האחים המוסלמים, והקצין אותו לטובת מאבק לאומי. חמאס לקח את המוטיב הצבאי והרג את המאפיינים האחרים. אבל הוא מייצג רעיון פוליטי.

חמאס נבנה מהייאוש. בשנות שלטון נתניהו, הייאוש קודם במקום התקווה. זו התוכנית של סמוטריץ', להעלים כל סיכוי לתהליך מדיני ולאופק כלשהו. במצב הזה, מה נותר לצד השני לעשות? עכשיו רואים בסקרים זינוק מ-15% לכמעט 80% בתמיכה בפעילות אלימה נגד ישראל.

זה עשוי להשתנות. כשם שחמאס נבנה מהייאוש, הוא יכול להינזק מהתקווה. צריך לחזק גורמים מתונים ולהחליש גורמים רדיקליים. זה ייקח שנים, אבל אם לא נעשה זאת, נקבל חמאס יותר רדיקלי עם יותר תמיכה, והמערכה הבאה בגדה המערבית בפתח."

"ביידן דיבר על רשות פלסטינית מחודשת, זה לא אבו מאזן"

האם אירועי ה-7 באוקטובר והרושם שהותירו בישראל לא מונעים את היתכנותו של הסדר?
"הימין מכנה את חמאס נאצים, ומנסה לספר שכך גם כל העם הפלסטיני, ולכן אין סיכוי להסדר. אני מעדיף את ההשוואה לדאע"ש. דאע"ש הוציא עצמו מגבולות האחים המוסלמים והאסלאם. גם חמאס שבר את הכללים, וצריך להיות מודר החוצה מהחברה הפלסטינית. יש כאן הזדמנויות גדולות, שלא היו עד עכשיו.

הבידול בין הרצועה לגדה הפך להיות אמצעי למנוע הסדר. בהתחלה הבידול היה בטחוני, אבל הוא הפך לבידול אסטרטגי. פה יש פתח לחבר מחדש בין האזורים, ולהגדיל את הסיכוי להסדר. צריך ללכת עם זרם מתון, עם מפת דרכים רצינית שתיארך כמה שנים ואופק מדיני. החמאס היה חסם, ועכשיו יש סיכוי ליצור הזדמנות."

מסקרי דעת קהל עולה שהרשות הפלסטינית לא מקובלת על תושבי עזה ואינה פרטנר בעיני ממשלת ישראל. האם היא רלוונטית?
"כולם מסכימים על כך שהרשות הפלסטינית לא רלוונטית כמו שהיא עכשיו. היא לא תוכל ולא תרצה להיכנס לעזה, כל עוד זה לא מחובר לאופק מדיני אלא רק לכידוני ישראל.

הנשיא ביידן דיבר על רשות פלסטינית מחודשת (revitalized Palestinian authority). צריך לשאול מה זה אומר. האם היא תיראה אחרת לגמרי  כך שלא תשקף מאבק מתמיד בין גורמים מתונים לגורמים איסלמיסטיים? איך מעצבים את זה? בהסתכלות לעתיד ניתן להשתחרר מכבלי אוסלו, שמכתיבים איך נראית המדינה הפלסטינית ואת היחסים עמה.

פרטנר להסדר הוא פרטנר שהוא מספיק מתון ומספיק אפקטיבי. רגע אנחנו בזה או זה. החמאס היה מאוד אפקטיבי אך קיצוני, אבו מאזן בגדול מייצג מתינות לא אפקטיבית. רשות פלסטינית אחרת זה לא אבו מאזן, זה משהו שצריך לבנות."

ההצעה: כוח אמריקאי-אירופאי-ערבי, הליכה להסדר וברית הגנה אזורית

הניסיון האמריקאי בעיראק לבנות מדינה יציבה וידידותית נכשל. כיצד ניתן לעשות זאת כאן?
"עיראק היא דוגמה שלילית לבניית מדינה. היא מעלה שאלות כמו מה עושים עם מערך הפקידות החמאסי, האם הם משתייכים לחמאס, האם צריך לשמר אותם כבסיס לבניית הבירוקרטיה בעזה.

מזרח טימור, קוסובו ובוסניה הן דוגמאות מוצלחות. מה שמאפיין אותן: מעורבות אינטנסיבית של כוח בינלאומי (שאמנם כפה הסדר, אבל היה מקובל על האוכלוסיה) וחזון מדיני ברור.

שני הצדדים כאן לבדם לא מצליחים להגיע לכלום, האם רק שליטה בינלאומית תעזור? אם לא רוצים להישאר בעזה, לכאורה הדרך היחידה זה כוח רב לאומי בסגנון נאט"ו, כוחות שנמצאים בשטח ומקדמים את השיקום, הרפורמות ואת השלטון המקומי הפלסטיני.

כל זה לא יעבוד ללא חזון מדיני מוביל. חזון אפשרי הוא חזון שתי המדינות, אולי על בסיס היוזמה הערבית מעודכנת ומתוקנת ומרכיבי סיוע משמעותיים."

האם יש נכונות מצד גורמים בעולם להתערב בעזה?
"זו בעיה קשה מאוד – מי מהגורמים הבינלאומיים ירצה להיות מעורב? אבל אנחנו חייבים לנסות. האמריקאים מנסים לגבש כוח כזה. נתניהו פוסל מעורבות כוח בינלאומי, ומצהיר כי תהיה רצועת בטחון.  שאלה נוספת היא מה עושים בתקופת המעבר מיד אחרי הפסקת האש.

אנו במכון מיתווים עוסקים בזה, עם קרן ברל כצנלסון ושותפים נוספים. אנחנו מדברים על החלטה בין לאומית ועל כוח אמריקאי אירופאי ערבי, שיוביל מפת דרכים. בשלב זה יש התחייבויות של ישראל, של הפלסטינים ושל האמריקאים והסעודים. צריך להציב יעדים לא רק ביחס לעזה, אלא גם לגדה ולאיום האיראני.

מרכיב אחד הוא הליכה להסדר על בסיס יוזמה ערבית מתוקנת. זה מהלך של מספר שנים, שיכלול שיקום, רפורמות והכרה בין לאומית במדינה פלסטינית. שלב המעבר יהיה בין שנתיים לשלוש שנים. לאחריו יהיה משא ומתן מול הנהגה פלסטינית נבחרת. צריך ללמוד לקח מהבחירות ב-2006, בהן עלה חמאס: גורם שלא מכיר בישראל, נוטש את דרך הטרור וההסתה ומכבד הסכמים קיימים לא יוכל להתמודד.

מרכיב שני הוא מטריית הגנה אמריקאית וברית הגנה אזורית שתתמודד עם האיום האיראני. זה צריך לכלול גם מרכיבים מדיניים, כמו שיתוף פעולה עם הכוחות המתונים באזור.

למדנו את מגבלות הכוח. אנחנו לא יכולים ולא צריכים להתמודד לבד. יש לכך תג מחיר: טיפול בבעיה הפלסטינית. צריך להבין כי פתרון לעניין הפלסטיני יתרום להתמודדות עם איראן: מיטוט חמאס ועליית גורמים מתונים יקטינו את האיום האיראני".

"מחנה השלום צריך לקבוע עובדות בשטח, לפני דיונים על העתיד"

מה אפשר לעשות בתוך הסיטואציה הפוליטית בישראל ובארצות הברית?
"אפשר להטות את הספינה, כמו שביידן אומר. חלק מהשינוי הפרדיגמטי אצלנו הוא רעיון 'השלום הצומח'. הרעיון מושרש אצל הימין: קביעת עובדות בשטח ואחר כך דיונים על העתיד. במחנה השלום לא עושים בפועל שום דבר בדרך. צריך ללכת בגישה שהיא תמונת ראי לסיפוח הזוחל, לייצר בהדרגה מציאות של שתי מדינות, פינוי פיצוי, הכרה בין לאומית במדינה פלסטינית ועוד. צריך לקדם צעדים כלכליים, בלי להתנות אותם בתוכנית שייתכן שלעולם לא תוגשם.

אני לא מתכוון להיפרדות חד צדדית, אלא למערכת מדינית. אסור לכבול את עצמנו בהנחה ש"שום דבר לא מוסכם עד שהכל מוסכם". אנחנו ואנשי סאיב עריקאת (פוליטיקאי פלסטיני שניהל בעבר את תהליך השלום מהצד הפלסטיני, י.ש.) החזקנו בהנחה הזו, ומה שקורה הוא שמדברים, השיחות מתפוצצות וכלום לא מתקדם.

על-פי סקרים שעשינו לצד התמיכה בסיפוח, שמגיעה לכדי שליש מהציבור, יש רוב שתומך בהסדרים מדיניים ביטחוניים. צריך להטמיע את ההבנה הזו ולהבהיר שיש דרך אחרת".

מה המקום של החברה האזרחית בקידום הסדר כזה?
לדעת צנעני, לארגוני החברה האזרחית יש תפקיד בחידוד הרעיונות ובהפצתם. "לחברה האזרחית יש המון השפעה. אם נדע לפעול נכון, נוכל לתרגם את הכמיהה לפתרון לידע ואחר כך לכוח פוליטי. הצורך בזה התחזק בגלל היחלשות המדינה: הממסד הישראלי מייבש בפקודה את כל נושא תהליך השלום, אין אף גורם ממסדי שמתעסק בזה".

"סכסוך מתמשך נמצא תמיד במעגל אסקלציה", הוא מוסיף, "הרעיון של צמצום הסכסוך הוא שקרי בסכסוך כל כך עמוק ורווי דמים. חייבים להטות את הספינה וללכת לפתרון. אם לא נעשה זאת המחיר לכך הוא המשך התבוססות בעזה, ברצועת בטחון או כיבוש מלא, והסתבכות בגדה המערבית עם הפנים להסלמה".

הראיון פורסם ב״דבר״ ב-7 בדצמבר.

הפוסט כמו שחמאס נבנה מהייאוש, הוא יכול להינזק מהתקווה הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
המוצא היחיד מ"מלכוד עזה" הוא הצבת אופק מדיני אמיתי https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%90-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%93-%d7%a2%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a7-%d7%9e/ Sat, 25 Nov 2023 12:53:24 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=10777 הגשם הניתך על כוחות צה"ל, כמו גם על פליטי עזה השוהים בדרום הרצועה ללא בית, חובר ללחצים החיצוניים הגוברים, בעיקר מצד הנשיא ג'ו ביידן, המגן על ישראל ותומך בזכותה להגנה עצמית, אך שב ומבהיר כי היעד היחיד הוא פתרון "שתי המדינות". ממשלת ישראל עדיין סוכרת פיה בנושא. במצב שנוצר בעזה אין לנו זמן וגם לא פריווילגיה להימנע מלהגדיר מהו היעד המדיני של ישראל. לאחרונה הוצעו שתי חלופות ל"יום שאחרי", שהולכות ומתבררות כבלתי ישימות בלשון המעטה: בחלופה הראשונה, המשרד למודיעין פרסם תכנית לקידום טרנספר של תושבי עזה לצפון סיני. התגובה המצרית המהירה המחישה שהרעיון הוא בבחינת קזוס-בלי, ומשמעותו פגיעה אנושה בהסכם השלום, שהוא נכס ביטחוני חיוני של ישראל. בחלופה השנייה, מומחים אחרים הציעו להקים משטר "טכנוקרטי מקומי" בעזה, על בסיס ראשי עיריות, חמולות ואישי ציבור, שימלאו את החלל השלטוני, ויפעלו לניהול שגרת חיי תושבי עזה במקום ישראל. גם חלופה זו היא אשליה. בעזה שלאחר המלחמה אין (ספק אם היה לפניה) מעמד ביניים המסוגל למלא חלל פוליטי כלשהו. גם אם יימצאו "משתפי פעולה" פלסטיניים, הם יסרבו לצאת לאור כמי שמאפשרים לישראל לממש חלום בסגנון "אגודות הכפרים" במקום אש"ף בגדה המערבית של שנות השמונים. גורלם של אלו כזכור לא שפר עליהם, חלקם נרצח על ידי אש"ף. הרשות הפלסטינית תסרב כמובן לתמוך במהלך שנועד לאפשר לישראל להמשיך לפעול בעזה, ותוך כך "לעקוף" שוב את התהליך המדיני. פרדיגמת ניהול הסכסוך, לפחות מבחינת הציבור הישראלי, יורדת מן הפרק (רק 5% מהציבור תומך בכך, לפי סקר מכון מיתווים). כרבע מהציבור תומך אמנם באופן עקבי בכיבוש וסיפוח, אך רוב הציבור (50% לפי סקר אקורד) מעוניין בשילוב עוצמה צבאית

הפוסט המוצא היחיד מ"מלכוד עזה" הוא הצבת אופק מדיני אמיתי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הגשם הניתך על כוחות צה"ל, כמו גם על פליטי עזה השוהים בדרום הרצועה ללא בית, חובר ללחצים החיצוניים הגוברים, בעיקר מצד הנשיא ג'ו ביידן, המגן על ישראל ותומך בזכותה להגנה עצמית, אך שב ומבהיר כי היעד היחיד הוא פתרון "שתי המדינות".

ממשלת ישראל עדיין סוכרת פיה בנושא. במצב שנוצר בעזה אין לנו זמן וגם לא פריווילגיה להימנע מלהגדיר מהו היעד המדיני של ישראל.

לאחרונה הוצעו שתי חלופות ל"יום שאחרי", שהולכות ומתבררות כבלתי ישימות בלשון המעטה:

בחלופה הראשונה, המשרד למודיעין פרסם תכנית לקידום טרנספר של תושבי עזה לצפון סיני. התגובה המצרית המהירה המחישה שהרעיון הוא בבחינת קזוס-בלי, ומשמעותו פגיעה אנושה בהסכם השלום, שהוא נכס ביטחוני חיוני של ישראל.

בחלופה השנייה, מומחים אחרים הציעו להקים משטר "טכנוקרטי מקומי" בעזה, על בסיס ראשי עיריות, חמולות ואישי ציבור, שימלאו את החלל השלטוני, ויפעלו לניהול שגרת חיי תושבי עזה במקום ישראל. גם חלופה זו היא אשליה. בעזה שלאחר המלחמה אין (ספק אם היה לפניה) מעמד ביניים המסוגל למלא חלל פוליטי כלשהו. גם אם יימצאו "משתפי פעולה" פלסטיניים, הם יסרבו לצאת לאור כמי שמאפשרים לישראל לממש חלום בסגנון "אגודות הכפרים" במקום אש"ף בגדה המערבית של שנות השמונים. גורלם של אלו כזכור לא שפר עליהם, חלקם נרצח על ידי אש"ף. הרשות הפלסטינית תסרב כמובן לתמוך במהלך שנועד לאפשר לישראל להמשיך לפעול בעזה, ותוך כך "לעקוף" שוב את התהליך המדיני.

פרדיגמת ניהול הסכסוך, לפחות מבחינת הציבור הישראלי, יורדת מן הפרק (רק 5% מהציבור תומך בכך, לפי סקר מכון מיתווים). כרבע מהציבור תומך אמנם באופן עקבי בכיבוש וסיפוח, אך רוב הציבור (50% לפי סקר אקורד) מעוניין בשילוב עוצמה צבאית עם הסדרים מדיניים-ביטחוניים. החיבור בין ישראל לציר מערבי מתון בהובלת ארה"ב זוכה אף הוא לאחוזי תמיכה דומים בציבור.

המלחמה, אם כן, מאלצת את ישראל, בניגוד לנטייתה הטבעית, להכריע בין שתי פרדיגמות:

האחת, דוגלת בהעצמת השליטה הצבאית כ"פתרון" ("כיסוח דשא" בישראלית) עד שהפלסטינים ייכנעו. גישה זו הביאה עד כה לתוצאה הפוכה ולדרגות ההקצנה הגבוהות ביותר בקרב הפלסטינים מאז שנות התשעים. משמעות חלופה זו היא המשך מלחמה גם לאחר המלחמה. המהלך ילווה כמובן ב"מענה התיישבותי", והמחירים יהיו בלתי נסבלים מבחינת ישראל. הוא יגרור הסלמה גם בגדה המערבית, וישראל תיקלע למשבר קשה עם ארה"ב ומדינות ערב, שימאנו לקבל כיבוש, התנחלות וטרנספר.

הפרדיגמה השנייה מתבססת על קידום פתרון מדיני בשילוב המענה הצבאי. הצבת אופק מדיני אמיתי תגרור שיתוף פעולה מצד האמריקאים והערבים, ותאפשר גם לצה"ל "להעביר מקל", ולהציב כוח רב-לאומי בעזה (60% מהציבור תומך בכך, לפי סקר מיתווים), שיאפשר בהדרגה לכונן שלטון חלופי בתיאום עם הרשות הפלסטינית.

המהלך יעודד שת"פ אזורי מול האיום האיראני, יסייע בבידוד חמאס, ויאפשר לפתח בריתות למאבק באויבי ישראל. ללא הצבת אופק מדיני על בסיס חזון "שתי המדינות", וללא חיבור לרשות הפלסטינית, צה"ל יאלץ להתבוסס לזמן ארוך בבוץ העזתי.

גם ביחס למטרת המלחמה מתחייב אופק מדיני. הישג צבאי של מיטוט יכולות חמאס, הצבאיות והשלטוניות, הוא חיוני. עם זאת, בטווח הארוך רק מהלכים מדיניים יחזקו את המתונים ויחלישו את הרדיקלים. לפיכך, כדי לקדם תקופת מעבר שתאפשר "העברת מקל" ותכשיר חלופה שלטונית – חייבת ישראל להציב, בצד האופק המדיני, מפת-דרכים אזורית, שתכלול בין השאר מהלכים לשיקום עזה ולהאצת רפורמות ברשות הפלסטינית, שגם יכשירו את הקרקע לעליית הנהגה פלסטינית ראויה בהמשך.

הצבת אופק מדיני תשליך לחיוב גם על ההתנהלות הצבאית: תאפשר להאריך את משך הפעולה, תחזק הלגיטימציה לצה"ל, ותחליש את הסיכון להסלמה בגדה. היא תתבסס על עדכון מוסכם של "היוזמה הערבית" משנת 2002, ותאפשר לממש את החזון היחיד שגם יבטיח את ביטחון ישראל לטווח ארוך.

המאמר פורסם בזמן ישראל ב-25 לנובמבר.

הפוסט המוצא היחיד מ"מלכוד עזה" הוא הצבת אופק מדיני אמיתי הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
את הרשות צריך לחזק. וכך אפשר לעשות זאת https://mitvim.org.il/publication/%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%95%d7%9b%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%96%d7%90%d7%aa/ Mon, 17 Jul 2023 10:57:38 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=9672 הממשלה חלוקה בין המשיחיים שרוצים סיפוח לבין הליכוד נטול האידיאולוגיה. אלא שהאינטרס של כולם הוא תוכנית שתייצב את הרשות הפלסטינית.

הפוסט את הרשות צריך לחזק. וכך אפשר לעשות זאת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני מהשבוע שעבר "למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית", מבלי להסכים ולו על צעד אחד קונקרטי, מעידה על ממשלה נעדרת יכולת החלטה המצויה בתת-תפקוד. לאחר שהשרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' איימו ש"לא יהיו שום הקלות" לרשות "התומכת בטרור", נמנעה הממשלה מהצעת מחוות, ותחת זאת הציבה תנאים דרקוניים לרשות שלא ימומשו לעולם. למעשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו שוב הפך אינטרס ביטחוני-לאומי של ישראל לבן ערובה לגחמותיו של הימין המשיחי.

חילוקי הדעות הללו ממחישים פער תפיסתי בתוך הקואליציה. נתניהו והליכוד, נטולי האידיאולוגיה, מוכנים למחוות שינציחו את ניהול הסכסוך על גב הרשות ותוך ניצול שיירי הסכמי אוסלו, מבלי לשלם במטבע מדיני כלשהו. לעומת זאת, עוצמה יהודית והציונות הדתית מעוניינות לממש את פרוגרמת הסיפוח המלא, המחייבת חיסול של הרשות – המכשול המרכזי בדרך למימוש חזונן.

הדרישה להקלות צמחה במערכת הביטחון, שמזהה עלייה מטאורית בהתעצמות חמאס והטרור בגדה ומעלה את החשש מפני הפיכת מבצע בית וגן בג'נין לסנונית הראשונה בדרך להישאבות צה"ל לשטחי A. גורמי הביטחון מבקשים לחזק את הרשות ולמנוע קריסה. האם זה לא מעט מדי ומאוחר מדי?

הרשות הפלסטינית מצויה כיום באחת התקופות הקשות ביותר מאז הקמתה ב-1993: ללא הישגים, בקרע פנימי עמוק, עם כלכלה מוחלשת, רמת משילות נמוכה, שסעים פנימיים ותפקוד לקוי של מוסדותיה. התמיכה בה ברחוב הגיעה לשפל המדרגה: בסקר עדכני מראה ד"ר חליל שקאקי (PCPSR) כי 77% מהפלסטינים מעוניינים בהתפטרות אבו מאזן, ו-63% מאמינים שקריסת הרשות היא אינטרס פלסטיני.

מענה שיכלול מחוות כאלה או אחרות מצד ישראל לא יצלח כל עוד הוא לא נוגע בלב הבעיה – היעדר אופק מדיני כלשהו לפלסטינים ולישראל. לפיכך, גם הפעם ישראל תיוותר כנראה לכל היותר עם הצהרות ריקות מתוכן לצורכי לגיטימציה. זאת, למול ממשל אמריקני המשתאה מקיצוניות הממשלה ומאי-יכולתה לספק מחוות, אף לא כאלה שישרתו את קידום הנורמליזציה המיוחלת עם סעודיה. חיזוק אמיתי מחייב להתייחס לרשות כפרטנר, לא כאויב, ולספק לה ולציבור הפלסטיני תמורות משנות מציאות. במילים אחרות, חיזוק אמיתי ולא רק מניעת קריסה.

באופן פרדוקסלי, דווקא ההתפתחויות הגלובליות והאזוריות בשנים האחרונות (משבר האקלים, הסכמי אברהם ויוזמות החברה האזרחית) מייצרות כיום הקשר אסטרטגי נוח לחיזוק הרשות. שינוי גישה אמיתי מחייב גיבוש תוכנית מערכתית מקיפה בשיתוף פעולה עם הרשות, ובתיאום עם מדינות באזור, שתאפשר לממש אינטרסים משותפים. התוכנית צריכה להוביל לשינוי במוטיבציות ברחוב הפלסטיני, ולכלול צעדים ופרויקטים שיקלו על שגרת החיים (מצוקות בנייה, תשתיות, תנועה, תעסוקה). במקביל לכך דרושה גם רפורמה מקיפה במוסדות ובמנגנוני הרשות.

התוכנית צריכה גם לכלול פרויקטים בסיוע אזורי שיפחיתו את התלות הפלסטינית בישראל: פיתוח שדה הגז מרין והעברת ההכנסות לרשות, הקמת בנק בינלאומי ברשות לפיתוח כלכלי מקיף, בניית שדות סולאריים בגדה, הכשרת מתקני התפלת מים ומכוני טיהור שפכים, והכשרת אזורי תעשייה ושדות חקלאיים בגדה המערבית. אלו רק מעט דוגמאות שעשויות לשנות את המציאות עבור הפלסטינים.

כל אלה לא יצלחו אם החיכוך המדמם בשטח יימשך, וכל עוד תמשיך ממשלת הימין על מלא, במקום לייצר אופק מדיני, לאותת לפלסטינים על כוונותיה לספח את השטח ולהרחיב את הבנייה בהתנחלויות. הגיעה העת שממשלת ישראל תכריע אם היא עדיין רואה ברשות אינטרס חיוני לשנים הבאות, או שהיא מעוניינת לפרקה ולשאת לבדה בעול המלא של הכיבוש והסיפוח.

המאמר פורסם ב-YNET ב17 ליולי.

הפוסט את הרשות צריך לחזק. וכך אפשר לעשות זאת הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
האתגר: למנוע את סיפוח שטחי C ולהפוך אותם למרחב של "שלום זוחל" https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a2-%d7%90%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%97-%d7%a9%d7%98%d7%97%d7%99-c-%d7%95%d7%9c%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9a-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9d/ Thu, 23 Feb 2023 16:04:11 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=9067 בצד ההפיכה המשטרית, מנהלת ממשלת ה"ימין על מלא" מדיניות הרסנית בשטחי C ובירושלים, והיא מדרדרת את ישראל לא רק להסלמה צבאית אלא גם למשבר מדיני-דיפלומטי. לאחר שהממשל האמריקאי כינה את העברת הסמכויות האזרחיות בגדה לשר בצלאל סמוטריץ' "צעד של סיפוח", החליט הקבינט לאשר בניית עשרת אלפים יחידות דיור בהתנחלויות ולהכשיר תשעה מאחזים לא חוקיים. הממשל האמריקאי, האירופים וגם מועצת הביטחון גינו בחריפות את ההחלטה. הממשלה אמנם השכילה לנהל שיח בין-לשכתי "מרסן" מול הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן), אך ניכר כי ההפוגה במשבר הינה זמנית בלבד. בד בבד, שטחי C מוסיפים לשמש גן-עדן לעבריינים פלסטיניים וישראליים, המזהמים בפסולת ובשריפות, וגוררים פגיעה בבריאות תושבי האזור ומרחב התפר. שטח C מהווה יחד עם מזרח ירושלים את ליבת הסכסוך, והפך זה מכבר ל"אזור מריבה" הרסני בין ישראל לרשות הפלסטינית. על-פי הסכם הביניים (1995) הוא מצוי בשליטה ישראלית זמנית בלבד עד לקביעת מעמדו בהסדר הקבע. בניגוד להתחייבויות, ישראל מימשה רק חלק קטן מהנסיגות ("פעימות") להן התחייבה בהסכמים. בפועל, מאז כיבוש הגדה פועלת ישראל בהדרגה אך בהתמדה, לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטחי C ומרחיבה את אחיזתה ונוכחותה בהם. זאת, באמצעות בניית התנחלויות, הדרת הפלסטינים מתהליכי התכנון והבנייה, הוצאת צווים צבאיים, השתלטות על "אדמות מדינה", הגדרת שטחים צבאיים ו"שמורות טבע" ובשיטות נוספות. עקב האתגר הדמוגרפי, ישראל נקטה גישה מפצלת: היא אימצה חלקים מועדפים בשטח C (70% ממנו) ובתואנות ביטחוניות הרחיבה את שטחי ההתיישבות האזרחית, בניגוד לדין הבינלאומי, תוך נקיטה במדיניות מפלה כלפי הפלסטינים (המינהל האזרחי מאשר כיום 0.5% בלבד מבקשות הבנייה הפלסטיניות). אף שהשטח מעולם לא סופח לישראל, שרים מהימין אינם מהססים להגדיר כל מעורבות בינלאומית

הפוסט האתגר: למנוע את סיפוח שטחי C ולהפוך אותם למרחב של "שלום זוחל" הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
בצד ההפיכה המשטרית, מנהלת ממשלת ה"ימין על מלא" מדיניות הרסנית בשטחי C ובירושלים, והיא מדרדרת את ישראל לא רק להסלמה צבאית אלא גם למשבר מדיני-דיפלומטי. לאחר שהממשל האמריקאי כינה את העברת הסמכויות האזרחיות בגדה לשר בצלאל סמוטריץ' "צעד של סיפוח", החליט הקבינט לאשר בניית עשרת אלפים יחידות דיור בהתנחלויות ולהכשיר תשעה מאחזים לא חוקיים. הממשל האמריקאי, האירופים וגם מועצת הביטחון גינו בחריפות את ההחלטה. הממשלה אמנם השכילה לנהל שיח בין-לשכתי "מרסן" מול הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן), אך ניכר כי ההפוגה במשבר הינה זמנית בלבד. בד בבד, שטחי C מוסיפים לשמש גן-עדן לעבריינים פלסטיניים וישראליים, המזהמים בפסולת ובשריפות, וגוררים פגיעה בבריאות תושבי האזור ומרחב התפר.

שטח C מהווה יחד עם מזרח ירושלים את ליבת הסכסוך, והפך זה מכבר ל"אזור מריבה" הרסני בין ישראל לרשות הפלסטינית. על-פי הסכם הביניים (1995) הוא מצוי בשליטה ישראלית זמנית בלבד עד לקביעת מעמדו בהסדר הקבע. בניגוד להתחייבויות, ישראל מימשה רק חלק קטן מהנסיגות ("פעימות") להן התחייבה בהסכמים. בפועל, מאז כיבוש הגדה פועלת ישראל בהדרגה אך בהתמדה, לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטחי C ומרחיבה את אחיזתה ונוכחותה בהם. זאת, באמצעות בניית התנחלויות, הדרת הפלסטינים מתהליכי התכנון והבנייה, הוצאת צווים צבאיים, השתלטות על "אדמות מדינה", הגדרת שטחים צבאיים ו"שמורות טבע" ובשיטות נוספות.

עקב האתגר הדמוגרפי, ישראל נקטה גישה מפצלת: היא אימצה חלקים מועדפים בשטח C (70% ממנו) ובתואנות ביטחוניות הרחיבה את שטחי ההתיישבות האזרחית, בניגוד לדין הבינלאומי, תוך נקיטה במדיניות מפלה כלפי הפלסטינים (המינהל האזרחי מאשר כיום 0.5% בלבד מבקשות הבנייה הפלסטיניות). אף שהשטח מעולם לא סופח לישראל, שרים מהימין אינם מהססים להגדיר כל מעורבות בינלאומית בשטח כ"פגיעה בריבונות ישראל".

בניגוד לכך, הרשות הפלסטינית, בדומה לקהילה הבינלאומית, נוקטת גישה "הוליסטית" כלפי השטח, ורואה בכל חלקיו, כולל מזרח ירושלים, מרחב הכרחי למדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא. על רקע הקיפאון המדיני, מאז 2010 פועלת הרשות באופן חד-צדדי ומקדמת בנייה ופיתוח בשטח, בסיוע בינלאומי. המערכה חסרת הגבולות הזו מנציחה חיכוך ומאבק אלים ומדמם על קרקע ותשתיות, מחזקת את דימוי ישראל כמדינת אפרטהייד קולוניאליסטית, מרחיקה סיכוי להסדר יציב, גוררת סכנה מוחשית לסביבה ולבריאות התושבים, ומעמיקה אתגרים הומניטריים של גירוש והעברת אוכלוסיות.

על מנת להפוך את שטחי C מאזור מריבה לפלטפורמה להתקדמות מדינית, ראוי לנקוט מדיניות מדורגת. בעת הזאת, נוכח מדיניות הסיפוח ההרסנית של הממשלה, על מחנה תומכי השלום לנקוט צעדי מנע וסיכול: לקדם קמפיין "להסרת המסכה" ולהטמעת סכנות הסיפוח דה-פקטו, שיוביל לפגיעה קשה בזהותה, ביטחונה ומעמדה המדיני והכלכלי של ישראל. לצד זאת, יש להרחיב את המחאות בשטח ולחזק את זיקתן למחאה הכוללת נגד המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה. כמו כן, יש לרתום את הקהילה הבינלאומית להגדיר קווים אדומים ולהציב "תג מחיר" לממשלה, נוכח מהלכי סיפוח והתנחלות ונוכח מהלכים נפשעים נגד הפלסטינים, בפרט בשטחי C.

במעלה הדרך, לכשתופיע מנהיגות מתונה בצד הישראלי, יש לנטוש את הגישה של "משחק סכום אפס" בשטחי C, ולקדם מדיניות חדשה המבוססת על קידום אינטרסים משותפים ועל שיתוף פעולה עם הפלסטינים ועם מדינות האזור. לשם כך, יש לגבש תוכנית מערכתית, ולקדם, בצד הפסקת ההתנחלויות, צעדים חיוביים: ראשית, לאשר תוכניות מתאר חיוניות לבנייה ולמחייה פלסטינית שהועברו זה מכבר לאישור המינהל האזרחי (עד כה אושרו תוכניות בודדות מתוך 116 התוכניות שיזמו והגישו הפלסטינים מאז 2015). שנית, לפעול יחד עם הרשות למניעת פעילות פלילית ופיראטית ולהחמיר הרתעה נגד מזהמי השטח.

נוסף על כך, יש לקדם פרויקטים משותפים בסיוע מולטילטראלי ומדינתי, ערבי ובינלאומי. בין השאר: להקים שדות חשמל סולאריים שיצמצמו את התלות בישראל ויקדמו עצמאות אנרגטית לפלסטינים ולאפשר הקמת שדות חקלאיים שיספקו תעסוקה ובטווח ארוך יותר יתרמו לביטחון תזונתי לכלל האוכלוסיות המתגוררות בשטח. כמו כן, יש לבנות מתקני מים ומתקני טיפול בשפכים שיסייעו לשני הצדדים למנוע זיהום נחלים ומי תהום, ולנהל משק מים מודרני והולם.

ישראל תתקשה לקדם צעדים אלה ללא מתן אופק מדיני. הצעדים לבדם יובילו לכל היותר לשיפור נקודתי ולמענה הומניטרי דחוף. לעומת זאת, קידום הצעדים במסגרת הסדר מדיני וכחלק מאסטרטגיית "השלום הזוחל" – כולל העברת חלקים משטחי C לפלסטינים, כמתחייב מהסכם הביניים, ובניית תכנית כלכלית מקיפה לחיזוק הרשות – יתרמו ליציבות ולביטחון. לפי הבנק העולמי, פיתוח שטחי C יוסיף 35% לתמ"ג הפלסטיני, שהם כ-3.5 מיליארד דולר תוספת תקציב לרשות. פיתוח כזה יתרום לצמצום האבטלה, יגדיל את העצמאות הכלכלית של הרשות ויחזק את משילותה ואת הלגיטימציה שלה בציבור הפלסטיני. כך גם ימנע מצב אסוני בו ישראל נושאת בעצמה בנטל האחריות לשלושה מיליון הפלסטינים בגדה המערבית. הפיתוח גם יחזק את היכולות והמוטיבציות הפלסטיניות למנוע טרור, ויאפשר לקדם בהדרגה, במסגרת הסדר אזורי, את חזון שתי המדינות.

המאמר פורסם ב"הארץ", ב-23 בפברואר 2023.

הפוסט האתגר: למנוע את סיפוח שטחי C ולהפוך אותם למרחב של "שלום זוחל" הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
הימין מסית נגד האיחוד האירופי עם חטוטרת עצומה על גבו https://mitvim.org.il/publication/%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%a2%d7%9d-%d7%97%d7%98%d7%95%d7%98%d7%a8/ Thu, 12 Jan 2023 09:54:06 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=8797 לאחרונה נחשף ב"חדשות 13" מסמך מטעם נציגות האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית, המציע תוכנית אירופית משותפת לפיתוח אזורי C, הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. לדברי העיתונאית מוריה אסרף וולברג, התוכנית נועדה לסייע ב"הרחבת השליטה הפלסטינית בשטחי C". הפרסום גרר גל של תגובות מתלהמות, הנראות כחלק מקמפיין מתוזמר ומתמשך בהובלת הימין והמתנחלים, כחלק מ"המערכה על שטחי C". השרה אורית סטרוק טענה שזוהי "תוכנית חתרנית להקמת מדינה פלסטינית בניגוד להסכמים ובניגוד לחוק". השר בצלאל סמוטריץ' גרס שהאיחוד האירופי מסייע להקים "מדינת טרור ערבית בלב ארץ ישראל, באופן חד-צדדי". יו"ר מועצת יש"ע, שלמה נאמן, אמר ש"ההשתלטות על שטחי C היא האיום האסטרטגי הכי גדול באזורנו". ח"כים ושרים מהימין התאגדו וניסחו מכתב, בו תבעו מהאיחוד "לחדול לאלתר מבנייה בלתי חוקית בשטח ריבוני ישראלי", ומ"מימון ארגוני דה-לגיטימציה, המקדמים תעמולה אנטישמית נגד מדינת ישראל". שטחי C מהווים 60% מכלל שטחי הגדה המערבית. בניגוד לטענות הימין, שטחים אלה אינם בריבונות ישראל מכיוון שישראל מעולם לא סיפחה אותם. על-פי הסכם הביניים מ-1995, שטחים אלה, שנכבשו עם כל הגדה המערבית ב-1967, מצויים בשליטה ישראלית "זמנית". למעט האזורים שנותרו למו"מ על הסדר הקבע, עיקר שטחי C אמורים היו לעבור לידי הפלסטינים. אלא שהצדדים, כידוע, לא הגיעו להסכמות והמשך המאבק גרר קיפאון מדיני מתמשך המשליך לרעה על הנעשה בשטחי C. הרשות הפלסטינית, למשל, אינה יכולה לממש את הסמכויות הפונקציונליות שניתנו לה במסגרת הסכם הביניים, כיוון שהשליטה בתנועה, בתכנון ובתשתיות נותרה בידי ישראל. בהיעדר דיאלוג בונה בין הצדדים, שטחי C הפכו ל'אזורי מריבה". בצד אלימות, טרור ופשיעה, מתרחשת בהם פגיעה אנושה בטבע ובסביבה, ישראל מטרפדת פרויקטי בנייה הכרחיים למחייה פלסטינית, אוכלוסיות פלסטיניות מגורשות

הפוסט הימין מסית נגד האיחוד האירופי עם חטוטרת עצומה על גבו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
לאחרונה נחשף ב"חדשות 13" מסמך מטעם נציגות האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית, המציע תוכנית אירופית משותפת לפיתוח אזורי C, הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. לדברי העיתונאית מוריה אסרף וולברג, התוכנית נועדה לסייע ב"הרחבת השליטה הפלסטינית בשטחי C".

הפרסום גרר גל של תגובות מתלהמות, הנראות כחלק מקמפיין מתוזמר ומתמשך בהובלת הימין והמתנחלים, כחלק מ"המערכה על שטחי C". השרה אורית סטרוק טענה שזוהי "תוכנית חתרנית להקמת מדינה פלסטינית בניגוד להסכמים ובניגוד לחוק". השר בצלאל סמוטריץ' גרס שהאיחוד האירופי מסייע להקים "מדינת טרור ערבית בלב ארץ ישראל, באופן חד-צדדי". יו"ר מועצת יש"ע, שלמה נאמן, אמר ש"ההשתלטות על שטחי C היא האיום האסטרטגי הכי גדול באזורנו". ח"כים ושרים מהימין התאגדו וניסחו מכתב, בו תבעו מהאיחוד "לחדול לאלתר מבנייה בלתי חוקית בשטח ריבוני ישראלי", ומ"מימון ארגוני דה-לגיטימציה, המקדמים תעמולה אנטישמית נגד מדינת ישראל".

שטחי C מהווים 60% מכלל שטחי הגדה המערבית. בניגוד לטענות הימין, שטחים אלה אינם בריבונות ישראל מכיוון שישראל מעולם לא סיפחה אותם. על-פי הסכם הביניים מ-1995, שטחים אלה, שנכבשו עם כל הגדה המערבית ב-1967, מצויים בשליטה ישראלית "זמנית". למעט האזורים שנותרו למו"מ על הסדר הקבע, עיקר שטחי C אמורים היו לעבור לידי הפלסטינים. אלא שהצדדים, כידוע, לא הגיעו להסכמות והמשך המאבק גרר קיפאון מדיני מתמשך המשליך לרעה על הנעשה בשטחי C. הרשות הפלסטינית, למשל, אינה יכולה לממש את הסמכויות הפונקציונליות שניתנו לה במסגרת הסכם הביניים, כיוון שהשליטה בתנועה, בתכנון ובתשתיות נותרה בידי ישראל.

בהיעדר דיאלוג בונה בין הצדדים, שטחי C הפכו ל'אזורי מריבה". בצד אלימות, טרור ופשיעה, מתרחשת בהם פגיעה אנושה בטבע ובסביבה, ישראל מטרפדת פרויקטי בנייה הכרחיים למחייה פלסטינית, אוכלוסיות פלסטיניות מגורשות לעתים מבתיהן ונזקקות לסיוע הומניטרי בינלאומי. היעדר תיאום ונקיטה בגישה של "משחק סכום אפס" מונעים בנייה ופיתוח בראייה מרחבית ארוכת טווח, כפי שמציעה בריסל.

בחינת ההצעה של נציגות האיחוד האירופי ממחישה עד כמה הטענות הישראליות מופרכות ומונעות מאג'נדה פוליטית. "חזון" האיחוד לא השתנה במאומה. האירופים תומכים זה מכבר בהקמת מדינה פלסטינית בת-קיימא, ומנסים שנים רבות לסייע הומניטרית לאוכלוסייה הפלסטינית המבודדת בשטחי C. החזון הזה תואם למעשה את האינטרס ארוך הטווח שלנו – לקדם את "פתרון שתי המדינות" כדי להבטיח את ישראל כמדינה בטוחה, יהודית ודמוקרטית. הפער העמוק הוא ביחס לאג'נדת הימין הקיצוני, המעוניין לתחם ולבודד ערים פלסטיניות, לספח את מרבית שטחי C לישראל, ולהנציח סכסוך דמים בין העמים. זאת, מבלי לנהל דיון ציבורי על ההשלכות והמחירים הכבדים.

בניגוד לטענות הימין, המסמך האירופי דבק בהסכמי אוסלו ובדין הבינלאומי, ואף ממליץ להימנע מצעדים חד-צדדיים ולנקוט בגישה לא מתעמתת מול ישראל ("Do No Harm"). גישה קונסטרוקטיבית זו נופלת על אוזניים ערלות של פוליטיקאים בממשלת הימין הנוכחית, הרואים כיום ברשות הפלסטינית ובקהילה הבינלאומית "אויבי ישראל", הפועלים יחדיו נגדה "ממניעים אנטישמיים". המסמך גם מתבסס על גישה מקצועית של תכנון מרחבי ושל קיימות סביבתית (Green Energy & Green Economy). במקום שישראל תאמץ את הגישה לקידום משותף של פיתוח ובנייה במימון אירופי, היא נוקטת מהלכים חד-צדדיים מפצלים, מרחיבה ללא סייג את ההתנחלות בעומק השטח, ומתחמת "אזורים צבאיים" נרחבים על חשבון שטחי מחייה פלסטינים. כך הופך השטח לנחלתם של גורמים המשתלטים על קרקעות לא להם ופוגעים בשטח ובאוכלוסייה.

ניכוס טיעוני הפלסטינים בידי הימין הקיצוני, בדבר השתלטותם "הבלתי חוקית" של שטחים "שלנו"; האשמתם בניסיון להתוות את גבולות מדינתם כמעשה גניבה ומרמה מידי מדינת ישראל מעורר השתאות. האשמת הפלסטינים באקטיביזם "התנחלותי" היא כגיבן שאינו רואה את החטוטרת העצומה שעל גבו. רוב האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית (כשלושה מיליון תושבים) מתגוררת בצפיפות באזורי A ו-B. באין אישור מצד ישראל, הרשות אינה יכולה להרחיב את שטחי המגורים. בקשות הרשות להיתרי בנייה בשטחי C מסורבות ברוב המקרים. רק חצי אחוז מהן זוכות לאישור מצד המינהל האזרחי. כך, הפלסטינים אינם מסוגלים להתמודד עם הריבוי הטבעי ללא בניה "בלתי חוקית". מאז 1967 עברו לגור בשטחים (לא כולל מרחב ירושלים) יותר מ-460 אלף יהודים. התרחבות ההתנחלויות בקצב מסחרר גוררת סבל לכ-260 אלף הפלסטינים המתגוררים בשטחי C, להרס מבנים ומתקנים, ולגירוש והחרמת רכוש, תוך שישראל היא זו שמפרה את הדין הבינלאומי.

הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה האיחוד האירופי, מספקים, על חשבונם, באישור ישראל, ובהתאם להסכמים, סיוע הומניטרי וכלכלי לפיתוח שטחים המצויים עדיין תחת כיבוש. הימין נרתע מלהסית נגד גורמים אחרים (UN-Habitat, USAID) הפועלים אף הם בשטח, תחת עקרונות דומים. הוא נטפל לאיחוד האירופי כשעיר לעזאזל. בניגוד לרוח זעקת "הקוזאק הנגזל", מועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי טרם קיבלה החלטה המאמצת את המסמך בדבר פיתוח אזורי C כהחלטה רשמית. כדי שהיא תעבור, היא חייבת להתקבל פה אחד במועצה, בה יושבים נציגי 27 המדינות החברות, לצד שירות החוץ האירופי. עד שתתקבל, מדובר בהצעה ולא ב"תוכנית פעולה".

הדלפת המסמך שחררה מחדש את שד ההסתה נגד האיחוד האירופי מהבקבוק הימני הקיצוני. הסתה מתלהמת נגד האיחוד אינה דבר חדש בקרב פוליטיקאים מהימין, ועל אחת כמה וכמה מהימין הקיצוני. אולם עוצמתה והתלקחותה המהירה מצביעים על שפל מדרגה חדש אליו עלולים להידרדר היחסים בין ישראל לאיחוד תחת ממשלת נתניהו השישית. זאת, לאחר שיקום היחסים בעמל ניכר בתקופת "ממשלת השינוי". שני ההסכמים שקידמה ממשלת בנט-לפיד – Creative Europe וההסכם המשטרתי-מבצעי עם Europol – כבר נתקעו, וסביר שלא יקודמו. אתמול (רביעי) נודע כי האיחוד מחדש את תביעתו לפיצוי כספי מישראל על הרס מבנים ואובדן כספי משלם המסים האירופי.

מתן סמכויות יתר לשרים סמוטריץ' ובן-גביר בניהול פעילות ביטחונית ובניהול כלל הפעילות האזרחית בגדה המערבית, מבהירים את שצפוי לנו – פרובוקציות אלימות, היתר להחמרת פגיעה בפלסטינים, בפרט בשטחי C, ופעולות לקידום סיפוח השטח לישראל. קשה אם כן לצפות לשינוי חיובי בגישת ממשלת ה"ימין על מלא". מנגד, "פתיחת חזית" מול האיחוד האירופי דווקא בעת הנוכחית עלולה לפגוע באינטרס הישראלי ולבסס "קואליציית נגד" רחבה מול ישראל. זאת, דווקא בזמן בו האיחוד מעוניין בהגברת השותפות עם ישראל על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה, ולנוכח הנכסיות הישראלית בתחומי האנרגיה והביטחון.

לפיכך, על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ, אלי כהן, מוטלת אחריות למנוע את הפיכת שטחי C למוקד חדש של הסלמה ופגיעה נוספת ביכולת ההישרדות של הרשות הפלסטינית, ובה בעת לשמר את היחסים עם האירופים על כנם. לנוכח הרכב הקואליציה הנוכחית, בעמידה על יעדים בסיסיים אלו צפוי להם קרב בלימה קשה.

 

המאמר פורסם ב"הארץ", ב-12 בינואר 2023

הפוסט הימין מסית נגד האיחוד האירופי עם חטוטרת עצומה על גבו הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
שטח C: מאזור מריבה למרחב שלום זוחל https://mitvim.org.il/publication/%d7%a9%d7%98%d7%97-c-%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%96%d7%95%d7%97%d7%9c/ Wed, 04 Jan 2023 11:05:39 +0000 https://mitvim.org.il/?post_type=publication&p=8821 מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח, באופן זמני, תחת אחריות ישראלית. ישראל המשיכה גם לאחר הסכם הביניים לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטח ולהרחיב את אחיזתה, תוך שהיא מנהלת את כלל תהליכי התכנון והבנייה, מרחיבה את שטחי ההתנחלות ו'אדמות המדינה', ומתחמת לעצמה 'אזורים צבאיים' ו'שמורות טבע'. קריסת התהליך המדיני עודדה גם את הרשות הפלסטינית (משנת 2009) לפעול בשטח באופן חד-צדדי.  בעוד ישראל נוקטת גישה 'מפצלת' ורואה בשטח C מרחב חיוני להתיישבות וביטחון, הפלסטינים נוקטים גישה 'הוליסטית' ורואים בשטח מרחב הכרחי למדינה רציפה ובת-קיימא. המערכה המתנהלת כיום בשטח מנציחה חיכוך ומאבק מדמם על קרקע ותשתיות, מרחיקה סיכוי להסדר יציב, מונעת פיתוח ובנייה לפלסטינים, גוררת סכנה מוחשית לטבע ולסביבה, ומעמיקה אתגרים הומניטריים ומשפטיים של גירוש והעברת אוכלוסיות.  הפיכת המרחב הקריטי של שטחי C לבסיס להתקדמות מדינית מצריך שני סוגים של מדיניות – מדיניות תגובתית לטווח הקצר למניעת הדרדרות נוספת, ומדיניות ארוכת טווח לשיתוף פעולה פרקטי בשטח. נוכח מדיניות ממשלת הימין החדשה, הדוגלת בסיפוח מעשי של שטח C לישראל, מומלץ שמחנה תומכי השלום ינקוט בצעדי מנע: יקדם קמפיין ש'יסיר את המסכה' מעל מהלכי הממשלה ויחשוף את סכנות הסיפוח – פגיעה אנושה בזהות, בביטחון, ובמעמד המדיני והכלכלי של ישראל; ירחיב מחאות בשטח, אשר ישתלבו עם המחאה הכוללת נגד המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה החדשה; ויגיש התנגדויות לבניית התנחלויות, ולמניעת מהלכים פוגעניים נגד הפלסטינים. במעלה הדרך, על ישראל והפלסטינים לנטוש את הגישה של 'משחק סכום אפס', לגבש יחד

הפוסט שטח C: מאזור מריבה למרחב שלום זוחל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>
מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה.


שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח, באופן זמני, תחת אחריות ישראלית. ישראל המשיכה גם לאחר הסכם הביניים לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטח ולהרחיב את אחיזתה, תוך שהיא מנהלת את כלל תהליכי התכנון והבנייה, מרחיבה את שטחי ההתנחלות ו'אדמות המדינה', ומתחמת לעצמה 'אזורים צבאיים' ו'שמורות טבע'. קריסת התהליך המדיני עודדה גם את הרשות הפלסטינית (משנת 2009) לפעול בשטח באופן חד-צדדי. 

בעוד ישראל נוקטת גישה 'מפצלת' ורואה בשטח C מרחב חיוני להתיישבות וביטחון, הפלסטינים נוקטים גישה 'הוליסטית' ורואים בשטח מרחב הכרחי למדינה רציפה ובת-קיימא. המערכה המתנהלת כיום בשטח מנציחה חיכוך ומאבק מדמם על קרקע ותשתיות, מרחיקה סיכוי להסדר יציב, מונעת פיתוח ובנייה לפלסטינים, גוררת סכנה מוחשית לטבע ולסביבה, ומעמיקה אתגרים הומניטריים ומשפטיים של גירוש והעברת אוכלוסיות. 

הפיכת המרחב הקריטי של שטחי C לבסיס להתקדמות מדינית מצריך שני סוגים של מדיניות – מדיניות תגובתית לטווח הקצר למניעת הדרדרות נוספת, ומדיניות ארוכת טווח לשיתוף פעולה פרקטי בשטח. נוכח מדיניות ממשלת הימין החדשה, הדוגלת בסיפוח מעשי של שטח C לישראל, מומלץ שמחנה תומכי השלום ינקוט בצעדי מנע: יקדם קמפיין ש'יסיר את המסכה' מעל מהלכי הממשלה ויחשוף את סכנות הסיפוח – פגיעה אנושה בזהות, בביטחון, ובמעמד המדיני והכלכלי של ישראל; ירחיב מחאות בשטח, אשר ישתלבו עם המחאה הכוללת נגד המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה החדשה; ויגיש התנגדויות לבניית התנחלויות, ולמניעת מהלכים פוגעניים נגד הפלסטינים. במעלה הדרך, על ישראל והפלסטינים לנטוש את הגישה של 'משחק סכום אפס', לגבש יחד תכנית מערכתית משותפת, ולקדם צעדים חיוביים בשטח C: לאשר תוכניות מתאר לבנייה פלסטינית שהועברו זה מכבר לאישור ישראל, לפעול למניעת פעילות פלילית ופיראטית בשטח, ולקדם פרויקטים משותפים בסיוע בינלאומי וערבי, בכלל זה: שדות חשמל סולארי, שטחי חקלאות ומזון, מתקני מים וטיפול בשפכים ואזורי תעשייה. קידום הצעדים הללו ללא אופק מדיני יוביל לכל היותר לשיפור נקודתי. לעומת זאת, קידום הצעדים עם זיקה להסדר מדיני – כולל העברת חלקים משטח C וקידום תכנית כלכלית מקיפה לרשות הפלסטינית – יובילו לשינוי של ממש, יחזקו יכולות ומוטיבציות פלסטיניות למנוע טרור, ויאפשרו לקדם בהדרגה את חזון שתי המדינות על בסיס אסטרטגיית השלום הזוחל.

 

הפוסט שטח C: מאזור מריבה למרחב שלום זוחל הופיע לראשונה ב-Mitvim.

]]>