לפני חצי שנה פרסמתי בבלוג זה רשימה על הפער הגדול בין ההצהרות הרבות העוסקות ביצוג הולם ושוויון מגדרי בתחום המדיני והביטחוני ובין הישום של אותן הצהרות בפועל. הממשלה ה-36, "ממשלת השינוי", רק יצאה לדרכה אך ניכר כי היא מביאה איתה ניצנים של שינוי בהיבטים מגדריים. הדבר משליך גם על האפשרות להטמיע חשיבה מגדרית בעיצוב מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

בסעיף 30 של קווי היסוד נכתב כי "הממשלה תפעל לשוויון חברתי מלא בין גברים ונשים". זהו ניסוח די מעורפל או כללי למדי, אך רשימת המינויים הראשונית שעשתה הממשלה בהחלט משקפת התחלה טובה. זוהי ממשלה מגוונת מבחינה מגדרית עם תשע שרות, שש יושבות ראש של ועדות, שתי סגניות ליו"ר הכנסת ויושבת ראש לקואליציה (בפעם השנייה בתולדות ישראל) – מספר שיא של שרות ומספר מעודד של נשים בתפקידי מפתח. זהו בהחלט שיפור אך הוא עדיין לא מספק: יש שלוש חברות בקבינט הביטחוני (יותר מאי פעם), שלוש שרות העוסקות בתחומים בעלי זיקה ישירה למדיניות החוץ (אנרגיה, הגנת הסביבה, חדשנות ומדע) ויושבת ראש לוועדת המשנה לענייני חוץ בוועדת החוץ וביטחון.

למרבה הצער, גם ב-2021 שינויים אלו אינם דבר מובן מאליו בישראל. למרות הגישה החיובית (כביכול) כלפי החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת כי נשים צריכות להיות מיוצגות בתהליכי קבלת החלטות בנושאי שלום וביטחון, ולמרות שהבטחת ייצוג הולם לנשים במוקדי קבלת החלטות מחויבת על-פי חוק בישראל – במבחן המציאות מקומן נפקד. בשנה האחרונה, שנת הקורונה, ראינו כיצד נשים בישראל נדחקות הצדה ומודרות ממוקדי קבלת החלטות מהותיים, כמו קבינט הקורונה. תיקון עוולות מסוג זה, שפוגעות לא רק בשוויון המגדרי אלא גם בביטחון הלאומי, הוא מהותי ביותר.

הדרך לתיקון עוברת לא רק במינויים, אלא גם בשינויים תפישתיים. לא רק בהגדלה כמותית של שיעור הנשים הנמצאות בתפקידי מפתח, אלא גם ההטמעה של חשיבה מגדרית במוקדי קבלת ההחלטות ובפורומים האסטרטגיים. הטמעת חשיבה מגדרית היא כלי אסטרטגי בעת תכנון מדיניות וחלוקת משאבים, תוך הכרה בצרכים ונקודות המבט השונות של נשים וגברים. הטמעתה יכולה לבוא לידי ביטוי בתקציבים, חקיקה, בניית תוכניות ממשלתיות ועוד.

אמנם מינוי נשים לתפקידים בכירים לא מבטיח באופן אוטומטי הטמעה של חשיבה מגדרית, אבל ככל שתהיינה יותר נשים בשדרות הניהוליים ובמוקדי קבלת ההחלטות, ניתן להניח שהדבר יבוא לידי ביטוי בהסתכלות מתכללת יותר על צרכים ואתגרים של קבוצות שונות באוכלוסיה. ההזדמנות לפעול מסתייעת בעובדה שנעשו שינויים רבים גם בצמרת הדרג המקצועי-ניהולי. בממשלת בנט תכהנה תשע מנכ"ליות משרדי ממשלה (משרד רה"מ החליפי, התחבורה, הגנת הסביבה, החקלאות, התפוצות, שיתוף פעולה אזורי, התחדשנות והמדע, שוויון חברתי ותקשורת) לעומת ארבע בלבד בשנים האחרונות.

עבור השינויים יש גם לפעול אקטיבית: "פורום דבורה", עמותה שמטרתה לקדם נשים בתחומי מדיניות החוץ והביטחון הלאומי, פועלת במרץ וכבר בשלב האיוש למשרדי הממשלה קישרה בין נשים לתפקידים אופציונליים. עבודה זו נעשתה בעזרת הפצת משרות פתוחות ברשת המומחיות של הפורום, העברת קורות חיים ועידוד נשים מתאימות להגיש את מועמדותן. לצדו פועלים עוד כמה ארגוני חברה אזרחית, בהובלת "איתך – مَعَكِ, משפטניות למען צדק חברתי" ומרכז רקמן לקידום מעמד האישה, שעתרו בין היתר לבג"ץ בגין היעדר יצוג שוויוני לנשים בוועדה המייעצת של המטה לביטחון לאומי (מל"ל) בנוגע לקורונה. עתירה נוספת נגד אפליית נשים בקבינט הקורונה הוגשה מטעם לשכת עורכי הדין.

לאחרונה הצטרפה מנכ"לית פורום דבורה, תניה מורקס, לוועדה מייעצת קבועה למל"ל העוסקת בהטמעת חשיבה מגדרית בעת גיבוש המלצות למדיניות לאומית במצבי חירום. "הרכב הוועדה המייעצת נקבע תוך הכרה בצרכים הנבדלים של נשים מקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית במצבי חירום שונים", היא אומרת. "חברות וחברי הוועדה יגבשו מסד ידע והמלצות תשתיתיות שישמשו כקווים מנחים בעת גיבוש המלצות. הוועדה מתכנסת מתוך הבנה שגיוון הקולות והמומחיות בנושאים הרלוונטיים לחיי נשים בקהילה במצבי חירום יובילו לקבלת החלטות מדויקות יותר, לשיתופי פעולה הדוקים יותר ולשיתוף ידע וניסיון רלוונטיים, וכן כחלק מיישום החלטת הממשלה 2331 מ-2014, הקוראת בין היתר להטמיע חשיבה מגדרית בעשייה הממשלתית לרבות בתהליכי תכנון, תקצוב וקביעת מדיניות".

הפוסט שינוי מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות – לא רק עניין של כמות הופיע לראשונה ב-Mitvim.

ואולם, בישראל כמו בישראל, החלטות לחוד ומציאות לחוד. 20 שנה אחרי החלטת האו"ם ו-15שנה לאחר תיקון החוק, משבר הקורונה מספק לנו הצצה לאופן שבו מיישמים החלטות ועקרונות במדינה. במארס הקים המטה לביטחון לאומי (מל"ל) צוות מומחים מיוחד להתמודדות עם הקורונה. הצוות כלל 31 אנשים, מתוכם רק שתי נשים, בתפקיד עוזרות מחקר. לא ייצוג ולא הולם. גם בקבינט הקורונה ייצוג הנשים אינו מזהיר ובאחד מגלגוליו לא היתה בו אפילו אישה אחת מבין עשרת החברים. שני המקרים נתקלו בתגובות חריפות מצד ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית ובאפריל אף הוגשה עתירה של ארגון לבג"ץ בשל כך. העתירה הוגשה בהובלת עמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי, הפועלת בין היתר לקידום ישום החלטה 1325.

התגובה החריפה מצד ארגוני החברה האזרחית אינה מקרית. ב-20 השנים האחרונות פועלים שורה ארוכה של ארגונים כדי לקדם את יישום החלטה 1325 בישראל. בשנים 2014-2012 פעלו עשרות ארגוני נשים כדי לנסח תוכנית פעולה לאומית ליישום ההחלטה. שיתוף הפעולה ביניהם היה נרחב וייחודי, וכלל נציגות ממגזרים שונים ומכל רחבי הקשת הפוליטית. הוא הדגים הלכה למעשה פרקטיקות של שילוב והכללה.

יותר מ-80 מדינות אימצו והטמיעו מאז שנת 2000 תוכניות פעולה לאומיות הקשורות להחלטה 1325. בישראל, לעומת זאת, התקבלה בדצמבר 2014 החלטת ממשלה על הקמת צוות שיגבש תוכנית, אך הדבר לא יצא לפועל. הפער בין דיבורים למעשים הוא עמוק. כשם שהתיקונים לחוק שוויון זכויות האישה יושמו באופן חלקי בלבד, כך גם מעולם לא גובשה או התקבלה תוכנית פעולה לאומית ליישום החלטה 1325. תת-הייצוג של נשים בולט וניכר גם בכנסת, שבאופן קבוע הרכבה אינו משקף השתתפות שוויונית של נשים. אמנם בעשור האחרון חל שיפור משמעותי במספר הנשים בכנסת, אך הנתונים עדין נמוכים ולא מספקים. ישראל מדורגת כיום במקום ה-83 מתוך 189 מדינות בשיעור הנשים בפרלמנט.

משבר הקורונה ואופן הטיפול בו הוכיחו פעם נוספת כי בעתות חירום נשים הן הראשונות להידחק הצדה, הן מבחינת ייצוג והן מבחינת ביטחונן האישי. בתקופות הסגרים שיעור האלימות במשפחה גדל באופן דרמטי. בחודשים מארס-אפריל, ימי הסגר הראשון, מספר הפניות למשטרה בגין אלימות משפחתית גדל בכ-30%. את הרקע והנסיבות שמובילים לפערי הייצוג בין נשים לגברים בפוליטיקה ובמוקדי קבלת ההחלטות ניתן לשייך, בין היתר, גם למיליטריזם המשחק תפקיד מרכזי בחברה הישראלית, בהיסטוריה הישראלית ובנרטיב הלאומי. ישראל מצויה בסכסוך מתמשך ובמרוצת השנים הדגש על ביטחון מאפיל על צרכים ומאמצים אחרים. למרות שנשים משרתות בצבא ובכל שירותי הביטחון, עומדת בפניהן תקרת זכוכית ברורה. ארגוני הביטחון מובלים ומנוהלים באופן מובהק על-ידי גברים.

החלטה 1325 מתייחסת לצורך בשילוב פרספקטיבה מגדרית בהיבטים שונים, בדגש על סוגיות של שלום וביטחון. בפעילות החברה האזרחית בישראל, ובתוך כך בארגוני השלום, ניתן לזהות ייצוג-יתר של נשים (וחשוב לזכור שמדובר בענף בו השכר הממוצע לרוב נמוך מהממוצע הארצי). בניגוד לפעילותן ומעורבותן של נשים בתמיכה וקידום תהליכי שלום מהזווית האזרחית, מקומן בתהליכי שלום פורמליים ומדיניים הוא שולי. כשבוחנים את סבבי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים מגלים כי לאורך השנים רק 5% מחברי צוות המשא ומתן הישראלי היו נשים. למעט ציפי לבני, שהובילה את המשא ומתן עם הפלסטינים ב-2008-2007 ושמילאה תפקיד חשוב בקידום תהליך השלום, נשים מילאו בעיקר תפקידים "תומכים", פעלו בעיקר מאחורי הקלעים, ומספרן היה נמוך בהרבה מזה של גברים. דוגמה מובהקת לכך ראינו ממש לאחרונה, בשיחות ובמשלחות הרשמיות למדינות המפרץ הפרסי ובעת חתימת הסכם השלום עם איחוד האמירויות. הדומיננטיות הגברית היתה מובהקת.

מחקרים שונים מצאו כי מעורבות נשים בתהליכי משא ומתן וגיבוש הסכמי שלום מגדילה את סיכויי הצלחתם. בחינת מעורבות נשים בתהליכי שלום במדינות שונות מראה כי הן תרמו להכנסת סעיפים מקדמי שלום ופיוס. כך, למשל, נציגות מטעם קואליציית הנשים של צפון אירלנד לקחו חלק פעיל בגיבוש הסכם "יום שישי הטוב" ושילבו בתוכו התייחסויות לפיוס, הכרה, חינוך ופעילות חברה אזרחית. בליבריה, תנועת הנשים בהובלתן של לימה בואי ואלן ג'ונסון סירליף (זוכות פרס נובל לשלום) השפיעה רבות על המשא ומתן – הן בהתעקשות על המשך קיומו והן בהכנסת סעיפים הנוגעים למעמד הנשים במדינה.

תנועת "נשים עושות שלום", הפעילה בישראל מ-2014, שאבה השראה מתנועות אלו והצליחה להניע בשנים האחרונות אלפי נשים, יהודיות וערביות, לפעילות אקטיבית לקידום שלום. התנועה מהווה כיום את אחת מתנועות השטח הגדולות בישראל והיא פועלת במספר מישורים, אזרחיים ופוליטיים, כדי להתניע תהליך מדיני לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכדי להגביר את שילוב הנשים בתהליך השלום.

בזירה הממשלתית, ניתן לראות בשנים האחרונות שיפור משמעותי בייצוג נשים במשרד החוץ. עד לפני כחמש שנים, נשים היו במיעוט בקורסי הצוערים ובהתאם לכך גם בנציגויות בחו"ל ובתפקידי מפתח במטה. קורס הצוערים של 2015 היה הראשון בו שרר שוויון מגדרי. בקורס של 2019, היה כבר רוב נשי מובהק. זהו צעד חשוב להגברת הייצוג הנשי בתחום מדיניות החוץ, אך הדרך עוד ארוכה. עד כה, למשל, מעולם לא כיהנה אישה כמנכ"לית משרד החוץ, ובכל ממשלות ישראל כיהנו רק שתי נשים כשרות חוץ. גם בזירה זאת פועלים ארגוני חברה אזרחית על מנת לשפר את האיזון המגדרי. ניתן לציין, למשל, את "פורום דבורה", שהוקם במטרה לקדם שילוב נשים בתהליכי קבלת החלטות ולעודד את פעילותן בתחומי חוץ וביטחון. הפורום פועל כרשת של נשים מקצועיות ותומך בהכשרה ופיתוח של דור חדש של מנהיגות בקרב נשים צעירות בתחומי החוץ והביטחון.

הבטחת ייצוג הולם ושילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות מחויבת על-פי חוק, אך יש בה הכרח גם מבחינה אזרחית ומדינית. הסתכלות על משבר הקורונה ברמה הגלובלית מעידה כי במקומות בהן נשים מובילות או מעורבות באופן שוויוני בקבלת החלטות – ההתמודדות עם המשבר טובה יותר. במלאת 20 שנים להחלטה 1325, יש לשאוף לכך שממשלת ישראל, על גופיה ומוסדותיה, תצטרף למאמצי החברה האזרחית, תעבור מדיבורים למעשים ותבטיח ייצוג הולם לנשים בכל המסגרות, הדיונים והוועדות השונות. מדיניות החוץ הישראלית והחתירה לשלום רק ירוויחו מכך.

המאמר פורסם לראשונה בבלוג מכון מיתווים בהארץ, 2 בדצמבר 2020

הפוסט נשים, שלום וביטחון: החלטות והצהרות לחוד ומציאות לחוד הופיע לראשונה ב-Mitvim.

כבוגרת מחנה השלום הישראלי וכמי שהשתתפה ואף ארגנה לא מעט מפגשים בין ישראלים לפלסטינים, אפשר לומר שאני מגיעה למפגשים מסוג זה עם תמהיל של התרגשות ותקווה לצד סקפטיות וציניות. שמחה בכל פעם מחדש על ההזדמנות שניתנת לי לפגוש ולדבר עם צעירים "מהצד השני" ועצובה לגלות כיצד משנה לשנה וממפגש למפגש רף הציפיות שלנו, הצעירים בשני צדי המתרס, הולך ויורד. שלום? מילה גדולה מדי. הסכם מדיני? לאף מנהיג אין את האומץ. תהליך מדיני? אף אחד לא מרגיש שיש לו את הפרטנר המתאים. צעדים בוני אמון? המציאות בשטח מראה אחרת.

המאמר פורסם ב"דבר ראשון" ב-17 בדצמבר 2017

הפוסט כשישראלים ופלסטינים נפגשים בפרלמנט האירופי הופיע לראשונה ב-Mitvim.