לסעודיה ולישראל אינטרסים משותפים רבים, ובראשם המאבק באסלאם הקיצוני מבית היוצר של איראן, דאעש והאחים המוסלמים. נושא זה תואם את הרצון של הממלכה להמשיך בשיפור וחיזוק תדמיתה כמדינה ידידותית לתיירות, השקעות ועסקים. עד כה היא כמעט ולא הייתה מעורבת במאמצי התיווך הנוגעים המלחמה. כמו ישראל, היא חשבה שניתן להמשיך לחיות לצד חמאס. אלא שהאירועים מקרינים באופן שלילי על כל המדינות במרחב, והסיכון למלחמה אזורית ולג'יהאד גלובאלי גדל.

כעת ישנה הזדמנות היסטורית לישראל לחבור למדינות המחנה הערבי המתון נגד יריבותיהן המושבעות המשותפות ובראשן איראן (לצד קטאר וטורקיה, התומכות גם הן בחמאס). המכשול העיקרי נעוץ בהתנגדות ממשלת ישראל לקידום פתרון שתי המדינות. ככל שהיא תאותת שפניה לשליטה ברצועת עזה ולהמשך החלשת הרשות, כך תתרחק האפשרות לגייס את סעודיה. מנגד, אימוץ היוזמה הסעודית מ-2002 כהשראה לחידוש המו"מ, תשרת את שיקולי הביטחון הלאומי האמריקניים (והישראליים) לקרב מחדש את סעודיה ולהרחיקה מהציר הסיני–רוסי–איראני.

תושבי מדינות ערב אמנם לא זוכים לחופש ביטוי מלא, אך אין זה אומר שהנהגותיהן לא מתחשבות בדעת הקהל בציבור. האינטרס העליון של יורש העצר הסעודי הוא שמירה וביסוס של המשך שלטונו, ולשם כך יש לו צורך בתמיכה ציבורית. הנושא הזה נמצא בראש מעייניו והוא אינו מעוניין לסכן זאת בגלל מראות קשים של פגיעה בבלתי מעורבים, גם אם מדובר בחלק בלתי נפרד מכל מלחמה. דעת הקהל בממלכה תתקשה לקבל חבירה לישראל ללא קידום פתרון שתי המדינות.

בשורה התחתונה, הסבירות לגיוס ערב הסעודית ושותפות ערביות אחרות למאבק משותף באסלאם הקיצוני תקטן ככל שישראל תסרב לפתרון שתי המדינות. בחירה במרכיבי פתרון המדינה האחת – כגון כיבוש הרצועה, שליטה בה והמשך החלשת הרשות הפלסטינית – עלולה להוביל לניתוק היחסים עם מדינות הסכמי אברהם (שכבר עתה נאלצות להדוף ביקורות חריפות נגד הנורמליזציה), תוביל לפגיעה קשה בלגיטימציה הבינלאומית שישראל זוכה לה, ובשל כך תקצר את שעון החול המדיני ללחימה, ותפספס הזדמנות היסטורית לגיבוש ארכיטקטורה אזורית נגד איראן וגרורותיה.

המאמר פורסם ב– ynet ב-19.10

הפוסט כדי לגייס את סעודיה, יש להימנע מפתרון המדינה האחת הופיע לראשונה ב-Mitvim.