כל הפרסומים
לאחרונה פורסם שהדיפלומטים הישראלים נדרשים לשדר לעולם ש"ממשלת ישראל מקדמת רפורמה שמטרתה לחזק את מעמדה של הרשות המחוקקת, מתוך תפיסה כי בשנים האחרונות השתנה האיזון בין הרשויות ומעמדה של הרשות המחוקקת נחלש", כך נכתב במסמך המסרים ביחס להפיכה המשטרית שהופץ בנציגויות ישראל ברחבי העולם. עוד נכתב שם שראש הממשלה הבהיר ש"ישראל חייבת להישאר דמוקרטיה חזקה, היא תמשיך לשמור על זכויות פרט לכולם וישראל לא תהפוך למדינת הלכה. בית המשפט ימשיך להיות עצמאי וללא השתלטות של אף צד".
אלה מסרים מוטים ושקריים שכתבו מי שמבקשים להפוך את הדיפלומטים הישראלים ל"מכונת הכביסה" של ההפיכה המשטרית. משרד החוץ דורש מנציגיה הרשמיים של ישראל ברחבי העולם להסביר הפיכה משטרית שמביאה את המדינה אל סיפה של דיקטטורה ולהציגה כ"דמוקרטיה חזקה", זאת בה בעת שמדיניות אותה ממשלה היא להסיר את האיזונים והבלמים ולפגוע פגיעה חמורה בעצמאות הרשות השופטת. זהו ניסיון אורווליאני ממש לצייר את הרצון לרסק את מערכת המשפט כ"שמירה על עצמאות בית המשפט".
אל מול המסרים האלו, חובה על כל דיפלומטית ודיפלומט לעשות חשבון נפש אישי: האם לשם כך הצטרפתי לשירות החוץ הישראלי? האם אני באמת רוצה "לדברר" הפיכה משטרית ככלי "לחיזוק הדמוקרטיה"? כל מי מנציגינו בחו"ל שבתוככי לבו חרד מההפיכה המשטרית המקודמת על ידי ממשלת הקיצוניים, נדרש לעשות מעשה ולהימנע מלהגן על מדיניות שהוא בעצמו חושש מהשפעתה עליו, על משפחתו ועל מדינתו.
זו לא קריאה להתפטרות אלא להצבת קווים אדומים.
שהרי אין כאן עוד חילוקי דעות על סוגיות ספציפיות, אלא על סתירה מהותית בין שירות חוץ של מדינה המתיימרת להתבסס על ערכים דמוקרטיים ועל עקרונות מגילת העצמאות, לבין הכיוון אליו מוליכה אותנו ממשלת לוין, בן גביר, סמוטריץ' ונתניהו. זהו כיוון של ריסוק הפרדת הרשויות, של הריסת הביקורת השיפוטית, של אפליה דתית ומגדרית, מכירת חיסול של תקציבי המדינה וניתוץ האתוס הציוני.
תפקידם של דיפלומטים הוא לייצג את מדינתם. זה כולל את הממשלה ואת מדיניותה, אבל גם את המכלול התרבותי, הכלכלי והפוליטי של החברה והמדינה אותה הם מייצגים על גווניה השונים. לא רק לשדר לעולם את המסרים של הממשלה, אלא גם להבהיר לממשלה את ההשלכות של מדיניותה על האינטרסים שלה בזירה הבינלאומית באופן מקצועי, חד ואמיץ.
במצב רגיל, כל מי שמגיש מועמדות לקורס הצוערים של משרד החוץ יודע שבזמן כזה או אחר, הוא או היא יידרשו לייצג מדיניות שאינם מסכימים איתה. השירות במשרד החוץ הוא שירות קריירה, ומטבע הדברים בדמוקרטיה ממשלות מתחלפות. מכאן שהיכולת לשרת תחת ממשלות שונות היא המחויבות הבסיסית הנדרשת ממי שמבקש לשמש כנציגה של מדינת ישראל.
האתגר הזה עומד בפני כל מי שנשלח לייצג את מדינת ישראל בחו"ל. גם אני עמדתי בפניו כששימשתי כקונסול הכללי של ישראל בבוסטון, והיתה לי ביקורת על אופן ניהול יחסיה של ממשלת ישראל עם הממשל האמריקאי. השמעתי ביקורת זו בפני פורומים פנימיים (גם אם בדיעבד הם התגלו כפחות דיסקרטיים ממה שחשבתי והביקורת שלי הודלפה לתקשורת), אך ידעתי כי קו הגבול יהיה כאשר ארגיש שאין מדובר עוד בחילוקי דעות, אלא בחוסר הסכמה מהותי עם המסרים שאני נדרש להעביר ועם המדיניות שאני נדרש לקדם. לבסוף אכן פרשתי פרישה מוקדמת ממשרד החוץ, גם משום שחשתי כי אני יכול לקדם את האינטרסים של המדינה שלי טוב יותר כשאני מחוץ למערכת. אולם מה שהיה נכון עבורי, לא בהכרח נכון לכל חבריי וחברותיי במשרד החוץ ויש רבים ורבות מהן שעשו רבות ונפלאות במשך שנים רבות מתוך המערכת. כשהממשלה פוגעת בערכים הדמוקרטיים, גם לא כדאי שכל אותם אלו שמבקשים לקדם ערכים כאלה בדרגי עבודה בממשלה יתפטרו, שכן מחליפיהם יהיו עושי דברו של השלטון.
בישראל נוצר מחנה דמוקרטי ליברלי גדול שאינו מוכן לוותר על העתיד שלו, של ילדיו ושל נכדיו. ברגע הזה מקומם של שוחרי הדמוקרטיה הוא לסייע לשמירה על ערכי הבסיס של הדמוקרטיה, מתוך השירות הציבורי או מבחוץ. את מדיניות הממשלה הנוכחית אי אפשר ואסור להצדיק, או "להסביר", גם לא בשפה דיפלומטית.
המאמר פורסם בהארץ ב-7 לאוגוסט.
