מדד מדיניות החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2024

סקר דעת הקהל השנתי השניים -עשר של מכון מיתווים על מדיניות החוץ הישראלית נערך בסוף אוגוסט. הסקר בוצע על ידי מכון רפי סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט, בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (862 איש ואישה, יהודים וערבים) ועם טעות דגימה של 3.3%. כמעט שנה לאחר מתקפת ה7- באוקטובר הסקר נועד לבחון את עמדות הציבור בסוגיות מיידיות של יעדי המלחמה ואסטרטגיית היציאה ממנה, כמו גם לבחון את השפעת המלחמה על תפיסות הציבור בשורה של סוגיות ליבה הנוגעות למדיניות החוץ ולמדיניות האסטרטגית של ישראל. מסמך זה מציג את ממצאי הסקר, בחלוקה לחמישה תחומים: יחסי החוץ של ישראל, מערך החוץ הישראלי, ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל-ארצות הברית, ויחסי ישראל עם שחקנים אזוריים. השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על מצב הסיום הרצוי של הלחימה בעזה; יחסי ישראל-ארה"ב והבחירות הקרובות לנשיאות; מדיניות ישראל מול חיזבאללה בטווח הקצר, ומול איראן בטווח הארוך; מעמדה הגלובלי של ישראל בעקבות המלחמה וסכנת הפיכתה ל"מדינה מצורעת"; עתיד היחסים האסטרטגים עם מצרים; יחסי ישראל עם האו"ם; הסנקציות הבינלאומית על מתנחלים אלימים; הקשר בין המערכה מול איראן והסדרה עם הפלסטינים; שייכות ישראל במאבק הגלובלי בין ארה"ב, סין ורוסיה; המשבר ההומניטרי בעזה; ועתיד יחסי ישראל-תורכיה. ממצאים עיקריים ירידה חדה בהערכת הציבור את מצבה של ישראל בעולם (4.31). מדובר בירידה משמעותית מהציון הנמוך היחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (5.03) וההערכה השנייה הנמוכה בעשור האחרון. 70% מהמשיבים מתארים את מצבה הבינלאומי של ישראל כלא טוב או לא כל כך טוב. רוב הציבור (57%) מגלה דאגה רבה מהפיכתה של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בעקבות התמשכות המלחמה בעזה ומדיניות הממשלה. זאת, לעומת 43% שמגלים דאגה

המשך קריאה ←

נורמליזציה עם סעודיה מנקודת מבט סעודית: אשליות מול מציאות

נייר זה נועד לשפוך אור על המכשולים וההזדמנויות הטמונים במעורבות סעודית בתהליך שלום עתידי בין הפלסטינים וישראל. המסמך מסביר תחילה את טבעה המורכב של התקשורת הסעודית כלפי ישראל ואת הסיבה לכך שהפרגמטיזם הסעודי אינו מובן תמיד כהלכה בישראל ובארצות הברית. הוא גם מנתח את נכונותה של סעודיה לנרמל את יחסיה עם ישראל, בהם היא רואה בראש ובראשונה פתח להסכם אסטרטגי רחב ומשנה כללי משחק עם ארצות הברית, ולא אמצעי להגברת שיתוף הפעולה עם ישראל עצמה. נייר העמדה טוען כי בעוד האליטה השלטת בערב הסעודית מוכנה לקחת על עצמה מעורבות כלכלית וביטחונית בשיקום עזה, לא ניתן לצפות שהיא תעשה זאת בהעדר תהליך שלום אמין שיצדיק מאמצים מסוג זה. זאת, במיוחד על רקע האתגרים שמציב כיום תהליך הארגון מחדש של כלכלת סעודיה. הנייר משרטט קווים לשיתוף פעולה אפשרי בין סעודיה, מדינות המפרץ ומדינות אירופה בתחומים מגוונים, בדגש על גיבוש אופק כלכלי פלסטיני שיתמוך בתהליך מדיני פלסטיני-ישראלי; פיתוח שיתוף פעולה ירוק פלסטיני-ישראלי; ופיתוח רשת ערבית-ישראלית של אנשי חברה אזרחית, אקדמאים, מומחים ועיתונאים שתשמש כר נוח  לפיתוח פרויקטים שיצמחו מהשטח ויסייעו לקדם את פתרון שתי המדינות. פרסום זה נכתב כחלק מפרויקט מחקר משותף נרחב עם PAX for Peace הולנד ו-SWP גרמניה, תחת הכותרת: "הגדרת תפקיד לאירופה במינוף הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב לקידום השלום הישראלי-פלסטיני." הדעות המובעות בפרסום זה אינן בהכרח עמדות מכון מיתווים, SWP ו-PAX. מכון מיתווים מודה ל-PAX for Peace ול-SWP על שותפותם המתמשכת, שסייעה ביצירת עבודה משותפת ומוצלחת זו.

המשך קריאה ←

הגידו כן למקרון: על ישראל לשתף פעולה עם צרפת להסדרת המצב בלבנון

השיחות שקיים הנשיא עמנואל מקרון באמצע יולי עם מנהיגי מצרים וקטר, עשרה ימים לאחר ביקורו בפאריז של השליח האמריקני עמוס הוכשטיין, כמו גם שיחת הטלפון עם ראש הממשלה נתניהו בתחילת החודש, חושפות את עומק המעורבות של צרפת בלבנון. ההסלמה בגבול והחששות הגוברים בדבר מלחמה כוללת מול חזבאללה, מחייבים את ישראל לנקוט משנה רצינות ביחסיה עם השחקניות האחרות באיזור ומחוצה לו, כולל צרפת. אמנם פאריז לא יכולה לפתור לבדה את המצב בגבול הצפוני, אבל ככל שעובר הזמן מתברר התפקיד שהיא מסוגלת לשחק מול השחקנים השונים בלבנון. משכך, צרפת היא שחקנית משמעותית, ואולי אפילו הכרחית – יש לשתף עמה פעולה, ולהסתייע בה ובארה"ב כדי להביא לביטחון בצפון.

המשך קריאה ←

דה-רדיקליזציה ופיוס ישראלי-פלסטיני: לקחים והמלצות לאור סכסוכי עבר

מאז אירועי השבעה באוקטובר ולאורך הלחימה עולה השאלה כיצד יראה ״היום שאחרי״ בגדה המערבית וברצועת עזה. משני צידי הקשת הפוליטית בישראל ניכרת ההכרה כי תהליך דה-רדיקליזציה – שעיקריו שינוי תפיסתי נרחב במוסדות החינוך, הכלכלה, המשפט והפוליטיקה הפלסטינים – הינו הכרחי על מנת להביא לרגיעה ולפיוס ישראלי -פלסטיני. עם זאת, הסכמי השלום ומאמצי עבר למיגור הקיצוניות ברחוב וברשות הפלסטינית לא צלחו , בעיקר משום שהציבו רף גבוה שהיה מנותק מתהליך מדיני כלשהו , מהמציאות הגיאו -פוליטית, ומרצונות וצרכי החברה הפלסטינית. התנאים ההכרחיים להשגת דה -רדיקליזציה עוברים דרך מכלול שינויים נרטיביים ומוסדיים הכוללים בניית נרטיב פלסטיני חדש שפניו לשלום ולדו -קיום, לצד שיקום הכלכלה ושינויי עומק במערכות החינוך והמשפט הפלסטינים. זאת יש להשיג תוך הסכמה ושיתוף פעולה פלסטיני, אך תחת פיקוח ומעורבות חיצונית משמעותית , הכוללת בין היתר את תרומתן של מדינות ערב המתונות. מתוך כך ניתן להבין, ויש להדגיש זאת , כי תנאי הכרחי לקידומו של תהליך דה -רדיקליזציה, הינו היותו חלק מתהליך מדיני מקיף, המקדם ומבסס את התנאים להצלחתו. מסמך זה מציג תובנות לגבי ניהול תהליך דה -רדיקליזציה במקרה הישראלי- פלסטיני על בסיס מחקר השוואתי בין שלושה מקרים מובחנים בהיסטוריה: גרמניה הנאצית בתום מלחמת העולם השנייה, בוסניה והרצגובינה בתום מלחמות יוגוסלביה, ועיראק לאחר מלחמת המפרץ השנייה. דיון בהצלחות וכישלונות מקרי העבר בקידום דה-רדיקליזציה והשגת שלום בר-קיימא מהווה בסיס להמלצות להתנעת תהליך דומה בחברה הפלסטינית (והישראלית) ב״יום שאחרי״ סיום הלחימה בעזה.

המשך קריאה ←