כיצד נראית תמונת הניצחון הישראלית במערכה? כינוס פסגת בארי – ועדת פסגה בהשתתפות מדינות הנורמליזציה והאזור, סעודיה, הרשות הפלסטינית, ארצות הברית והאיחוד האירופי, שתתכנס בקיבוץ בארי המשתקם ותעצב יחד פרויקט-על אזורי-בין-לאומי – מעין "תוכנית מרשל" מזרח-תיכונית. מטרת התוכנית תהיה פיתוח רחב היקף של רצועת עזה, הגדה, ואזור עוטף עזה. הפסגה הזאת תהיה רכיב ראשון בתהליך של משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. היא תאפשר את מה שחמאס, איראן וגרורותיה ניסו למנוע ב-7 באוקטובר – נורמליזציה בין ישראל והעולם הערבי, חידוש תהליך מדיני עם הכוחות המתונים בעם הפלסטיני המוכנים לחיות לצד ישראל, והקמת חזית אזורית רחבה נגד איראן בתמיכת ארצות הברית. תמונת הניצחון של המערכה הנוכחית היא תמונה של הכרעה מדינית. השיחה על יעדי הלחימה מתגברת, אך עוסקת בעיקר באפקטים צבאיים – ולכן עוצרת בדקה האחרונה של המלחמה ולא עוסקת בדקה שאחריה. היא מתמקדת בבכירי חמאס הרוגים, השתלטות על מערך המנהרות ושאר יעדים אופרטיביים חשובים. בפועל היא עוסקת במיצוי בנק מטרות – בפגיעה קינטית בחמאס במקום בשינוי מצבה האסטרטגי של ישראל. כשנדרשים אנשי הביטחון לנושא "היום שאחרי" הם ממלמלים משהו על שליטה אזרחית-מקומית ונמנעים מלפרט. ולא בכדי – זה פשוט לא תחום האחריות שלהם. העיסוק הציבורי בתמונת הניצחון עובר כחוט השני בהיסטוריה הלאומית הישראלית. הכרעה ויזואלית ברורה היא צורך פסיכלוגי עמוק במעגלי הסלמה "רגילים" נגד אויבינו – מעיין אישוש של ביטחון עבור הציבור. לכן במלחמה הזו – שנפתחה בפירוק מוחלט של תחושת הביטחון – המרדף אחר תמונת הניצחון מהווה מאמץ חסר פשרות. עם זאת, אנו נוטים לשכוח שלחימה א-סימטרית נגד ארגוני טרור כבר לא מזמנת הכרעות מוחלטות. במצב שבו האויב הא-סימטרי יכול
המשך קריאה ←