מאמרי דעה ופרשנות
/ ישראל
חוק האקלים, שעבר ביוני בקריאה ראשונה בכנסת, נושא עמו מספר בשורות חשובות. שתי הבולטות בהן הן: 1. עיגון יעדים לאומיים להפחתת פליטות גזי חממה בתוכניות עבודה ממשלתיות. 2. הקמת מסגרת ארגונית המחייבת את כלל משרדי הממשלה, רשויות מקומיות ותאגידים לבצע תדיר הערכה של הטביעה הפחמנית שלהם, להכין תוכניות היערכות ולהעביר מידע שקוף ומהימן לציבור בנושא.
מדובר בחקיקה המשמעותית ביותר שהובילה עד כה ממשלת וכנסת ישראל בנוגע למאבק במשבר האקלים. אם תושלם, היא עשויה להוות התקדמות של ממש בפעולות ישראל בכל הנוגע להפחתת גזי חממה והיערכות אקלימית, אשר התקדמו עד כה בקצב איטי מאוד. יחד עם זאת, החוק גם זוכה לביקורת רבה – בעיקר בגין היעדים הנמוכים שהוא מציב להפחתת פליטות גזי חממה עד 2030, ובגין העובדה שיהיה ניתן לשנותו או אף לבטלו בהחלטת ממשלה. כעת, כאשר טיוטת החוק נמצאת על שולחנה של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת החדשה להכנה לקריאה שנייה ושלישית, זו העת לעמול ולשפר את החוק ככל שניתן.
חוק האקלים מהווה חלק חשוב בעיגון ההתחייבויות של מדינות החברות באמנת האקלים של האו"ם, כולל ישראל. לפי הסכם פריז, אותו אישרה ממשלת ישראל בשלהי 2016, המדינות החברות חייבות להצהיר מדי חמש שנים על היעדים הלאומיים להפחתת פליטות גזי חממה, ולדווח על האסטרטגיה הלאומית לעמידה במשימה וכן להיערכות לשינויי אקלים. בטיוטת החוק הישראלי מוזכר בפירוש כי הוא חלק מיישום מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל.
ישנם חוקי אקלים בעולם המלמדים כי מעבר לעיגון התחייבויות בינלאומיות, טמון פוטנציאל מדיני גדול בהתייחסות קונקרטית לסוגיות חוץ, קידום שיתופי פעולה אזוריים ולתפקיד של המדינה במאבק הגלובלי במשבר האקלים. כך למשל, חוק האקלים של דרום קוריאה מחייב כי התוכניות יתייחסו גם לאמצעים לשיתוף פעולה בינלאומי בהתמודדות עם שינויי האקלים. זאת ועוד, הוא מסמיך את מועצת האקלים הלאומית לחוות דעה על פעולות הממשלה גם בסוגיות של יחסים ושיתופי פעולה בינלאומיים הנוגעים למטרות ויעדי החוק. באופן דומה, בדנמרק, חוק האקלים מציין במפורש כי אחד המרכיבים של תוכנית האקלים השנתית של משרד האקלים, האנרגיה והתשתיות, הינו אסטרטגיית אקלים גלובלית.
על פניו, גם בישראל מבינים שהתמודדות טובה יותר עם משבר האקלים ויכולת לעמוד ביעדי צמצום הפליטות, עוברת דרך שיתופי פעולה אזוריים. דוגמה עדכנית לכך היא מזכר ההבנות לשיתוף פעולה שנחתם בנובמבר 2021 בין ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות בתחום האנרגטי. במסגרת המיזם, איחוד האמירויות תממן הקמת מתקני אנרגיה סולרית בירדן שימכרו חשמל גם לישראל, וישראל תקים מתקן התפלה חדש ותמכור מים נוספים לירדן. הדוגמה הזו גם ממחישה את המכשולים הרבים שישראל תיתקל בהם ללא מסגרת של חוק אקלים לאומי, ובפרט כזה המעגן גם היתכנות לשיתופי פעולה אזוריים ובילטרליים. אם חוק האקלים הישראלי יחייב ניהול סיכונים אזורי ויניח תשתיות מוסדיות לשיתופי פעולה אקלימיים חוצי גבולות – פרויקטים מסוג זה יוכלו להתממש.
ברובד הערכת הסיכונים, ניתן לחייב בחוק את כל משרדי הממשלה לבצע הערכת סיכונים אזורית-גיאוגרפית, שאינה עוצרת בגבול הפוליטי, כמו גם ביצוע סקר הזדמנויות לשיתופי פעולה עם מדינות שכנות ומדינות נוספות בעולם על בסיס סיכונים אקלימיים משותפים האופייניים לאזורנו. הכוונה להצפות, מחסור במים, מידבור ופגיעה בגין עומסי חום ועליית טמפרטורות בנכסים אסטרטגיים. תפקיד החקיקה הוא לעגן את חובת המחקר והניתוח של המצב הקיים, איתור ההזדמנויות, הצגתן, ועל בסיסן – מתן המלצה לפעולה בנושא. יודגש כי הדבר לא נוגע רק למשרדי האנרגיה או הגנת הסביבה, אלא לכלל המשרדים, כולל החינוך, המדע והטכנולוגיה והכלכלה.
דוגמה לסוגייה שכזו היא הסכנה הטמונה בזיהום ים מול רצועת עזה. התרחיש של זיהום חמור של הים התיכון כתוצאה מקריסת תשתיות בעזה – אינו תיאורטי. מפעלי התפלה בישראל כבר נסגרו בגלל שלמתקני הטיפול בשפכים בעזה נגמר הדלק, והשפכים זרמו לים. לכן, הצורך לחייב במסגרת החקיקה את הגופים הרלוונטיים בישראל להתייחס לפגיעה בפעילות של מתקן תשתית מחוץ לגבולות המדינה – הוא קריטי. ברובד ההיערכות, ניתן לחייב בחוק את משרדי הממשלה באיתור הזדמנויות פוטנציאליות סביב התמודדות והיערכות משותפת. המיזם עם ירדן ואיחוד האמירויות הוא דוגמה מצוינת כיצד שיתוף פעולה אזורי יכול ליצור חוסן אקלימי וביטחוני באמצעות אספקת מים סדירה ואספקת אנרגיה מתחדשת בהיקפים גדולים.
מעבר לשדרוג הסעיפים הקיימים בחוק כפי שתואר מעלה, הדיונים בוועדה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית הם הזדמנות מצוינת לדון גם בשינויים מבניים בממשלה ובכנסת. למשל, חיוב הממשלה והקבינט לשמוע סקירה אקלימית אזורית רלוונטית כבסיס לקבלת החלטות, עיגון דיונים בדיווח אקלימי אזורי כחלק מהפעילות השוטפת של ועדת חוץ וביטחון, התייחסות בחוק התקציב למימון פרויקטים אזוריים או בינלאומיים של מחקר ופיתוח בתחום האקלים, ועוד. מעבר לעניין הברור בהגנה על האינטרסים הביטחוניים בפרט והלאומיים בכלל, על ישראל לצאת מנקודת ההנחה שהיערכות אזורית נכונה לאסון אקלימי היא כלי משמעותי במדיניות החוץ של ישראל המייצר רווח הדדי (Win-Win-Win) ומבטיח את יציבותה וחוסנה של ישראל לטווח הארוך.
לסיכום, התייחסות לאומית פנימית בלבד לחוק האקלים, בייחוד במזרח התיכון שמושפע קשות כבר כיום מהשינויים הסביבתיים, היא התייחסות חלקית ביותר המשאירה את ישראל חשופה לסיכונים רבים כתוצאה מנזקים ביטחוניים, דיפלומטיים והומניטריים. לעומת זאת, חוק המכליל ומעודד גם הזדמנויות לשיתופי פעולה יכול להביא לחיזוק היחסים עם מדינות האזור, לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם וכן להקטנת הסיכון האקלימי. על ממשלת ישראל החדשה מוטלת האחריות לקדם חוק אקלים מועיל ומקיף עבור ישראל. בניגוד למקומות אחרים בעולם, כמו ארה"ב, בהם משבר האקלים הפך לחלק מפוליטיקת הזהויות, בישראל הנושא הוא עדיין על-מפלגתי. ראוי שלישראל תהיה מדיניות אקלים ברורה, מקיפה, בעלת פרספקטיבה בינלאומית ומעוגנת בחוק, עוד לפני ועידת האקלים הבינלאומית הבאה.
המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-8 בדצמבר 2022
