בעידן הפופוליסטי, הכירו את ה"מלך-דיפלומט"

ד"ר אהוד ערן אפריל 2019
כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

בנימין נתניהו מיצב עצמו כמנהיג שמרכז בידיו את הטיפול בסוגיות הדיפלומטיות היום-יומיות, מדלג מעל הפקידות האמונה על התחום ומשיג לבדו הישגים דיפלומטיים. לסגנון הזה יש משמעויות נרחבות.

בחירות 2019 היו משאל עם על מנהיגותו של בנימין נתניהו. לקראתן, בחר ראש הממשלה להדגיש בייחוד את פועלו בזירת יחסי החוץ של ישראל כבסיס מרכזי ללגיטימציה להמשך שלטונו. שלטי ענק הציגו אותו לצדו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואנשיו הצביעו על שורת ההישגים המדיניים שהושגו בתקופת שלטונו, לרבות ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל, והקשר הקרוב שיצר עם מנהיגים חשובים כמו נשיא רוסיה פוטין וראש ממשלת הודו מודי.

עם סגירת הקלפיות, הצטלם נתניהו על במת מטה הליכוד עם חלק מחברי רשימתו מתחת לתמונה ענקית שלו עם מנהיג סין, כשדגלי שתי המדינות נראים בין השניים. יתר על כן, ראש הממשלה תזמן ומיצה שורה של אירועים בזירת החוץ לביסוס דימויו כמדינאי על. במסגרת זו חנך נציגות סחר דיפלומטית הונגרית בירושלים (19 מארס), הודיע על תמיכת ראשת ממשלת רומניה בהעברת שגרירות ארצה לירושלים (24 במארס), בירך על חתימת נשיא ארה"ב על צו המכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן (25 במארס), אירח של נשיא ברזיל בישראל (31 במארס) ופגש את פוטין במוסקבה (3 באפריל), בין היתר, סביב הסיוע הרוסי בהשבת שרידיו של החייל הנעדר זכריה באומל.
המאמר פורסם ב"הארץ" ב-29 באפריל, 2019
ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון