מדיניות העוגנים של איחוד האמירויות והשפעתה על ישראל והסביבה

נייר מדיניות זה מתאר תהליך של הרחבת ההשפעה של איחוד האמירויות במזרח התיכון באמצעות שליטה פיזית בשטחים ובנכסים מחוץ לגבולותיה, ומנתח את השלכות מגמה זו על ישראל בפרט ועל יחסי הכוחות באזור ככלל. הנייר פותח בהצגת המסגרת הרעיונית של תפיסת העוגנים והאחיזה כערוץ פעולה בעל מאפיינים ייחודיים; ממשיך בסקירה אמפירית נבחרת של תשתיות, נכסים, שטחים וסוגי קניין פיזי אחרים שרכשה איחוד האמירויות ומשמשים עבורה כעוגנים ב-4 מוקדי פעילות: מצרים, ירדן, ישראל ורצועת עזה; ממשיך בניתוח המשמעויות האזוריות של מדיניות זו וההשפעות הספציפיות על ישראל ויחסיה עם הפלסטינים; ומסיים בהצעת עקרונות מנחים לפעולה ביחס למגמה זו. הנייר רלוונטי לחוקרים ומקבלי החלטות העוסקים בעיצוב ובתכנון מדיני-אסטרטגי של הסביבה הקרובה לישראל, בדגש על מרחב ירדן, מצרים ורצועת עזה. חשיבותו נעוצה בהיקף ובמהירות התפשטות התופעה באופן המשנה את הדינמיקה האזורית. פעילות זו מאתגרת את החלוקה הדיכוטומית בין יחסים בילטרליים לאזוריים, ומצריכה חשיבה מחודשת על ניהול מערכת היחסים, הן עם איחוד האמירויות כמדינה המשקיעה והן עם המדינות השכנות בהן היא בוחרת להשקיע.

המשך קריאה ←

"ישראלים יקרים, הממשלה שלכם הטעתה אתכם": מכתב גלוי מחוקר סעודי

בשבועות האחרונים התקשורת הישראלית שבה לעסוק בעמדת סעודיה לגבי סיום המלחמה בעזה ומחויבותה לנושא הפלסטיני. עמדתה של הממלכה בנושאים אלה נראית מעורפלת בעיני ישראלים רבים, אך הסיבה לכך נעוצה בהבנה שגויה של המורכבות הסעודית. הממלכה הסעודית לא קלה להבנה. ערב הסעודית היא יותר ממדינה – היא רעיון המורכב מזהויות דתיות, שבטיות וערביות, המשתלבות עם תפישות של איום, אינטרסים אסטרטגיים קיומיים ופרגמטיזם דינמי. שילוב זה מאתגר אפילו את החוקרים המנוסים ביותר בהבנת מורכבותה של הממלכה. האחריות לחוסר ההבנה של הישראלים מוטלת בראש ובראשונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו: הוא מדבר על "נורמליזציה" מבלי להבין את השיח המתנהל בקרב הסעודים עצמם. הצגנו את עמדתנו בבהירות פעם אחר פעם, אך נראה שגורמים מסוימים בוחרים להתעלם ממנה משיקולים פוליטיים. על כן, אני מבקש מכם – אנא הקשיבו לנו, הסעודים. כחוקר סעודי של מדיניות ארצי כלפי ישראל, אני מכיר במורכבויות של מדינתכם. למרות ההבדלים העמוקים בינינו, חשוב לכבד את המורכבות של כל עם ואת השיח המלווה אותה. ממשלת נתניהו לא העניקה כבוד זה לערב הסעודית. היא הטעתה את הציבור הישראלי בהצגה פשטנית של הממלכה והעם הסעודי – של המניעים, האמונות והמורכבויות שלהם. לכן אני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות ישירות אליכם, הישראלים, בתור סעודי שבאמת ובתמים שואף לשלום עמכם. גישות סותרות בנוגע לאיראן אבקש להפריך שתי הטעיות מרכזיות שקידמה ממשלתכם בנוגע להבנת ערב הסעודית וכוונותיה. נתניהו מתעקש להציג את נרמול היחסים בין ארצותינו כתוצאה טבעית של האיום האיראני המשותף. זוהי השקפה שגויה מיסודה, בלשון המעטה. הוא טוען שעימות כולל עם איראן יוביל את הממלכה לזנוח את עמדותיה המסורתיות בסוגיה הפלסטינית ולחתור לנורמליזציה. אך המציאות מורכבת

המשך קריאה ←

אסטרטגיות של תקווה – הכנס השנתי ה-7 של מכון מיתווים

איך הופכים את הטרגדיה של השנה האחרונה לנקודת מפנה שתוביל ליוזמה מדינית חדשה ביחסי ישראל עם הפלסטינים והעולם הערבי? מכון מיתווים ערך בנובמבר האחרון את הכנס השנתי בסימן "אסטרטגיות של תקווה" – עם מנהיגים/ות ומומחים/ות מישראל, מהאזור והקהילה הבינלאומית, שידונו באפשרויות ליצירת עתיד טוב יותר. בין הדוברים: יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד, ח"כ נעמה לזימי, שגריר גרמניה שטפן זייברט, סגנית שגריר ארה"ב סטפני ל. האלט, שר החוץ לשעבר של הרשות הפלסטינית נאצר אלקידווה, שר החוץ לשעבר של ירדן ג'ואד ענאני, שגריר ועוזר שר החוץ המצרי לשעבר ד"ר עבד אלרחמן נאצר אלדין, פרופ' אלי פודה, ד"ר רונן ברגמן, ד"ר דב חנין, השגרירה וח"כ לשעבר קולט אביטל, ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, היבא קסאס, עבד אלעזיז אלע'שיאן, אמירה מוחמד ואיברהים אבו אחמד. לצפייה בפלייליסט המלא של הכנס.  

המשך קריאה ←

מדד מדיניות החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2024

סקר דעת הקהל השנתי השניים -עשר של מכון מיתווים על מדיניות החוץ הישראלית נערך בסוף אוגוסט. הסקר בוצע על ידי מכון רפי סמית ובשיתוף קרן פרידריך אברט, בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (862 איש ואישה, יהודים וערבים) ועם טעות דגימה של 3.3%. כמעט שנה לאחר מתקפת ה7- באוקטובר הסקר נועד לבחון את עמדות הציבור בסוגיות מיידיות של יעדי המלחמה ואסטרטגיית היציאה ממנה, כמו גם לבחון את השפעת המלחמה על תפיסות הציבור בשורה של סוגיות ליבה הנוגעות למדיניות החוץ ולמדיניות האסטרטגית של ישראל. מסמך זה מציג את ממצאי הסקר, בחלוקה לחמישה תחומים: יחסי החוץ של ישראל, מערך החוץ הישראלי, ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל-ארצות הברית, ויחסי ישראל עם שחקנים אזוריים. השנה כלל הסקר, בין היתר, שאלות על מצב הסיום הרצוי של הלחימה בעזה; יחסי ישראל-ארה"ב והבחירות הקרובות לנשיאות; מדיניות ישראל מול חיזבאללה בטווח הקצר, ומול איראן בטווח הארוך; מעמדה הגלובלי של ישראל בעקבות המלחמה וסכנת הפיכתה ל"מדינה מצורעת"; עתיד היחסים האסטרטגים עם מצרים; יחסי ישראל עם האו"ם; הסנקציות הבינלאומית על מתנחלים אלימים; הקשר בין המערכה מול איראן והסדרה עם הפלסטינים; שייכות ישראל במאבק הגלובלי בין ארה"ב, סין ורוסיה; המשבר ההומניטרי בעזה; ועתיד יחסי ישראל-תורכיה. ממצאים עיקריים ירידה חדה בהערכת הציבור את מצבה של ישראל בעולם (4.31). מדובר בירידה משמעותית מהציון הנמוך היחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (5.03) וההערכה השנייה הנמוכה בעשור האחרון. 70% מהמשיבים מתארים את מצבה הבינלאומי של ישראל כלא טוב או לא כל כך טוב. רוב הציבור (57%) מגלה דאגה רבה מהפיכתה של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בעקבות התמשכות המלחמה בעזה ומדיניות הממשלה. זאת, לעומת 43% שמגלים דאגה

המשך קריאה ←