האם רוב הישראלים שמאלנים יותר מהאופוזיציה?

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

בשני נושאים מהותיים קיימת כיום הסכמה נרחבת בציבור הישראלי: האחד הוא שתפקודה של הממשלה בנושאים אסטרטגיים לקוי, והשני הוא דחיית הגישה של ניהול הסכסוך והדגשת הצורך בהכרעות בסוגיות ליבה של המשך המלחמה ועתיד היחסים הישראליים-פלסטיניים. כך עולה ממדד מדיניות החוץ הישראלי של מכון מיתווים 2024, שנערך כמעט שנה לאחר פרוץ המלחמה.

הצורך בהכרעה מוביל את הציבור לצומת ברור בין שתי תפיסות שונות קיצונית זו מזו לגבי משמעות ההכרעה. הסקר חושף קיטוב ברור בין שני מחנות – מצד אחד, מחנה פרגמטי, בהיקף של 40%-50% מהציבור, התומך בהצבת אופק מדיני עם הפלסטינים במסגרת אזורית רחבה, מכיר במגבלות הכוח הצבאי ומסתמך על שיתוף פעולה דיפלומטי לפתרון בעיות הביטחון של ישראל. מצד שני, מחנה פונדמנטליסטי – מיעוט גדול (כ-30%) שמאמץ עמדות שהיו שמורות לפני המלחמה לימין הקיצוני. מחנה זה מצדד בסיפוח הגדה והתיישבות מחדש בעזה, הסלמה מכוונת מול איראן והסתמכות על כוח צבאי עצמאי, גם במחיר של עימות עם המערכת הבינלאומית.

ציון 4 לשר החוץ

הציבור הישראלי מסכים כמעט פה אחד לגבי התפקוד הלקוי של ממשלת ישראל, משרד החוץ ושר החוץ בניהול יחסי החוץ של ישראל. בסקר האחרון שלנו חודשיים לפני המלחמה סיכם הציבור את שמונת החודשים הראשונים של ממשלת ה"ימין על מלא" כתקופה כושלת בתחום יחסי החוץ. ממצאי הסקר לגבי תפקוד הממשלה כמעט שנה אחרי פרוץ המלחמה כבר מצביעים על הידרדרות דרסטית בהערכת הציבור אל שפל חסר תקדים. הציבור מספק את הערכת התפקוד הנמוכה ביותר מאז שהתחלנו לערוך את המדד ב-2013 – הערכה של 3.84 מתוך 10 – ירידה דרסטית מהציון הנמוך יחסית שהעניק הציבור בשנה שעברה (4.82).

יתרה מזאת, בשונה משנים קודמות, שבהן מידת שביעות הרצון מתפקוד הממשלה התקשרה ישירות לדעות הפוליטיות של המשיב, השנה חוסר שביעות הרצון חוצה מגזרים וכולל חלק ניכר ממצביעי הימין. 77% ממצביעי הימין-מרכז ויותר ממחצית מצביעי הימין נתנו לממשלה ציון נמוך יחסית (1-5). שר החוץ ישראל כ"ץ מקבל אף הוא ציון נמוך על תפקודו (4.02). חוסר ההערכה כלפיו ניכר גם בקרב יותר מחצי ממצביעי הימין, לרבות הליכוד. בהנהגתו, נרשם לחובתו של מצב משרד החוץ הציון הנמוך ביותר מאז שהתחלנו לקיים את המדד (3.94 לעומת 5 בשנה שעברה). כצפוי, המדד גם מבטא ירידה משמעותית בהערכת הציבור את מצבה של ישראל בעולם מהשנה שעברה (4.31 לעומת 5.03).

תמיכה, בלי לחץ

להתייצבות האמריקאית לצדה של ישראל מחד גיסא, וליחס העוין של רוסיה וסין כלפי ישראל מאידך גיסא, השפעה מכרעת על התפיסה הגיאופוליטית של הציבור הישראלי. המדד חושף שינוי בתפיסת הציבור את מערכת השותפויות והבריתות הרצויה לישראל בעולם בעידן של עימות מתגבר בין מזרח (סין ורוסיה) למערב (ארצות הברית ומדינות אירופה).

רוב גדול בציבור הישראלי (60%) מייחס חשיבות רבה להשתייכות ישראל למחנה הדמוקרטי-ליברלי העולמי, לעומת 18% בלבד המייחסים לכך חשיבות מועטה או אפסית. רוב מכריע גם מייחס חשיבות רבה לברית עם ארה"ב בהבטחת קיומה של ישראל. בשאלת שלוש המדינות החשובות ביותר לישראל (מלבד ארה"ב) ניכרות התרסקות בערכן הדיפלומטי של רוסיה (מ-32% בשנה שעברה ל-12%) וסין (מ-26% ל-7.5%) ועלייה חדה בחשיבותן של מדינות מערב אירופה – בריטניה (44%), גרמניה (41%) וצרפת (30%).

עם זאת, השינוי בתפישת חשיבותו של המערב לישראל אינו מבטא בהכרח פתיחות רבה יותר ללחץ או ביקורת בינלאומית מצד מדינות המערב על התנהלות ישראל. כך, הציבור דוחה את מעורבותם של שחקנים הנתפשים כביקורתיים כלפי מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית. לדוגמה, אחרי שנים של שיפור הדרגתי, האיחוד האירופי נתפש על ידי אחוז גובר מן הציבור הישראלי כיריב ולא כידיד, ויותר ממחצית מהמשיבים דחו כל מעורבות אירופית בשיקום הרשות או בשיפור המצב בגדה.

מגמה זו בולטת גם ביחס למועמדים לנשיאות בארה"ב. רק 14% מהמשיבים (בניכוי חסרי הדעה – מסומן ב-* במאמר זה) רואים בקמלה האריס מועמדת שתשרת את האינטרסים הישראליים בצורה הטובה ביותר, לעומת רוב מכריע של 68% הרואים בדונלד טראמפ את המועמד המועדף לישראל.

תפישתה של האריס כביקורתית כלפי אופן ניהול הלחימה של ממשלת ישראל מרתיעה חלקים ניכרים בציבור הישראלי – כולל רבים במרכז הפוליטי שאינם מחסידי ממשלת נתניהו (רק חמישית ממצביעי המרכז תמכו בהאריס, לעומת שני שלישים בטראמפ). היא עשויה אף להעיד על הבדלי גישה בין מצביעי השמאל (כמעט 60% מהיהודים מצביעי שמאל תמכו בהאריס) למצביעי המרכז לגבי התמיכה בהגברת הלחץ האמריקאי כדי לשנות את מדיניות הממשלה.

כך, ניתן להבחין בקיטוב ברור בשאלות הליבה לגבי המשך המלחמה ומה שמעבר לה. המחנה הפונדמנטליסטי המתגבש – בין רבע לשליש מהמשיבים בערך – תומך בסיפוח של הגדה (29%) ובחידוש התיישבות ושליטה כוללת בעזה (29%), ומתנגד לסנקציות נגד אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים (33%). המוטו של מחנה זה הוא שמה שלא עבד בכוח יעבוד ביותר כוח – שהגברת הפעלתה של העוצמה הצבאית צריכה להיות האמצעי העיקרי לקידום הכרעה במלחמה, גם במחיר של פגיעה בשיתוף הפעולה עם שותפות ושכנות. המשתייכים למחנה זה תומכים, למשל, בפתיחה במערכה צבאית עצמאית נגד איראן ושלוחותיה כאסטרטגיה מועדפת בהתמודדות עמה (32%).

בשורה לאופוזיציה

אחת המגמות הברורות, שאיתרנו כבר בנובמבר אשתקד והולכות וצוברות תאוצה בקרב הציבור הישראלי בכללותו, היא הדחייה המוחלטת של אופציית ניהול הסכסוך והמשך הקיים. בשאלת היעד האסטרטגי הרצוי ביחסים עם הפלסטינים רק 12% סבורים שישראל צריכה להימנע ממהלכים אסטרטגיים ולהמשיך במצב הקיים. רק 7% תומכים בהמשך המצב הקיים של לחימה מוגבלת מול איראן ושלוחותיה כאסטרטגיה המועדפת להתמודדות עם האיום האיראני. הציבור מבטא רצון עז בהכרעות. עם ירידת אופציית ה"ביניים" של ניהול זמני של הסכסוך או דחיית ההכרעה למועד מאוחר יותר, נע הציבור לעמדות מקוטבות בכל הקשור למהות ההכרעה שישראל צריכה ליצור.

מצד שני, המחנה המתון – רוב יחסי קטן בציבור (40%-50%) – מגלה נטייה ברורה לפרגמטיות בחשיבה לטווח ארוך על יחסיה של ישראל עם אויביה ובעלות בריתה. הוא תומך בעסקת חבילה של נורמליזציה וחסות ביטחונית אמריקאית עבור הקמת מדינה פלסטינית מפורזת (44%) ובפתרונות ארוכי טווח לסכסוך הכוללים ריבונות עצמית פלסטינית (50%). הוא מכיר במגבלות הפעלת הכוח הצבאי העצמאי של ישראל ורואה בהקמת קואליציה אזורית פתרון עיקרי לאיום האיראני (46%). הנמנים עליו תומכים בהצבת כוח רב-לאומי הכולל את מדינות ערב המתונות כפתרון זמני לאחר הפסקת הלחימה בעזה (46%), ובסנקציות הבינלאומיות נגד מתנחלים אלימים (50%).

מן המדד עולה כי המרכיב הברור המפריד בין המחנות הוא מרכיב הדת. בישראל של 2024 מידת הדתיות (במגזר היהודי) היא מרכיב קריטי בעיצוב עמדות לגבי התנהלותה האסטרטגית והדיפלומטית של ישראל. היא גורם מנבא אמין יותר מהשתייכות לימין/שמאל לסימון השתייכות המשיב/ה למחנה הפונדמנטליסטי או הפרגמטי. לדוגמה, בתמיכה בסיפוח הגדה ועזה כפתרון ארוך טווח – 67% מאלו המגדירים עצמם כדתיים (כולל חרדים) תמכו באופציה זו לעומת 56% מאלו שהגדירו עצמם ימנים.

לממצאי מדד מדינות החוץ 2024 בשורה של ממש לאופוזיציה המדינית בישראל. התגבשות של רוב פרגמטי בציבור שמדבר בצורה ברורה על הסדרה ארוכת-טווח עם הפלסטינים, על מדינה פלסטינית כחלק מעסקת חבילה ועל ברית דיפלומטית-אזורית להכלת איראן, צריכה לספק דחיפה למנהיגי האופוזיציה להציג חזון אמיץ וברור לעתידה של ישראל. היא הוכחה שיש מנדט ציבורי נרחב יחסית לא רק למאבק בממשלה אלא גם בתפישות שהיא מייצגת, ושיש דרישה ברורה – גם מצד המתונים – להכרעות מדיניות.

הסקר חושף כי בנושאי ליבה מהותיים הציבור לא רק מאמץ את עמדות האופוזיציה, אלא אף עוקף משמאל את השיח הזהיר יחסית של מנהיגיה. מנגד, נתוני הסקר גם מבהירים את חומרת הסכנה הטמונה באי עשייה מצד האופוזיציה. התגבשותו של מחנה פונדמנטליסטי רחב בציבור מדגימה כי ללא אלטרנטיבה אפקטיבית, עמוקה וחזונית – תוכל ממשלת המיעוט של נתניהו וסמוטריץ' להציג בסיס תמיכה ציבורי מוצק למהלכים קריטיים שרוב הציבור הישראלי מתנגד להם.

המאמר פורסם ב-23.9.24 באתר הארץ.