כל הפרסומים
סטיב וויטקוף, שליחו של דונלד טראמפ למזרח התיכון, שמעורב מאוד בימים אלו בעסקת שחרור החטופים, מסמל את אופן מעורבותו הצפויה של דונלד טראמפ באזורנו במהלך נשיאותו.
יש קווים משותפים בין וויטקוף לג'ייסון גרינבלט, שליחו של טראמפ בקדנציה הקודמת, אבל גם הבדלים משמעותיים. שניהם עורכי דין יהודים מניו יורק, אוהבי ישראל בכל ליבם. אך על אף הדמיון בנקודת המוצא שלהם, ההבדלים בין השניים עשויים לשקף שינוי מהותי בתפיסתו של טראמפ בין שתי כהונותיו.
גרינבלט קיבל את תפקידו בשל מעמדו כעורך דין בעסקיו של טראמפ המתמחה במו"מ. לעומתו, וויטקוף הוא אומנם עורך דין בהכשרתו, אך עזב את עולם המשפט במהרה לטובת עולם העסקים. לאורך הקריירה שלו הוא התבלט כאחד מאנשי הנדל"ן המובילים במנהטן, עם עסקאות גדולות שכוללות בניינים מפורסמים כמו וולוורת' וה"דיילי ניוז" במנהטן. הונו מוערך בחצי מיליארד דולר.
ההבדלים התרבותיים והאידיאולוגיים ביניהם בולטים. גרינבלט, יהודי אורתודוקסי שבנו למד ב"ישיבת הכותל", משדר מחויבות עמוקה לערכים מסורתיים.
מנגד, וויטקוף מייצג סוג אחר של יהדות – בעבר סופר עליו כי הוא מחזיק על שולחנו את הספר "יהודים קשוחים", המספר על מאיר לנסקי ובאגסי סיגל וחבריהם למאפיה היהודית של שנות ה־40 בניו יורק. וויטקוף מעריץ כוח, עוסק בסגירת עסקאות קצרות וממוקדות, ופחות מחבב משאים ומתנים ארוכים ומתישים.
הבדל מהותי נוסף בין השניים טמון באינטרסים שהם מביאים עימם. גרינבלט שירת את טראמפ מתוך נאמנות מוחלטת לבוס, והביא עימו קשר רגשי לישראל.
לעומתו, וויטקוף מגיע עם היסטוריה עסקית מורכבת, ולצידה אינטרסים אישיים רבים ומגוונים. השקעתו במלון פארק ליין במנהטן לפני מספר שנים הסתבכה בעקבות האשמות הונאה נגד שותפו, מה שהוביל לכך שתוכניות להפוך את המלון למלון דירות יוקרה נתקעו.
הפתרון הגיע מכיוון בלתי צפוי – קרן העושר של דובאי ורשות ההשקעות של קטאר, שהשקיעו מאות מיליוני דולרים ושחררו את וויטקוף מההשקעה הבעייתית.
וויטקוף הוא איש עסקים ממולח עם קשרים ואינטרסים בעולם הערבי. הוא מעריץ את הכוח היהודי מחד, אך גם מבין את הפוטנציאל העסקי של מדינות המפרץ.
טראמפ הכיר את שני הצדדים הללו לפני שמינה אותו. מחד, קשריו החמים לישראל, ומאידך, קשריו העסקיים בעולם הערבי. שילוב זה הופך את וויטקוף לשליח אידיאלי – דמות שכל צד יכול לראותה כמי שחשה אהדה כלפיו. זאת בניגוד לדימויו החד־צדדי של גרינבלט, שלמרות מאמציו לשדר פתיחות, לא נתפס כאובייקטיבי בעיני המתדיינים הערבים.
וויטקוף הגיע לאזור ל"ביקור פרטי" עוד לפני השבעת טראמפ, ושידר שהוא כאן כדי לעשות עסקים. אין לו סבלנות למשיכת זמן מיותרת בנושאים מהותיים כמו סוגיית החטופים או הנורמליזציה עם סעודיה.
טראמפ, שחולם על זכייה בפרס נובל לשלום, לא מינה את וויטקוף כדי לערוך סבבי נסיעות חסרות תוחלת, אלא כדי לסגור עסקאות – חטופים, נורמליזציה והמשמעות שכרוכה בה לגבי האופק המדיני לפלסטינים.
הגישה הנוכחית של טראמפ משדרת מיקוד בתוצאות ולא בסנטימנטים. באמצעות השיתוף לאחרונה של אמירותיו של ג'פרי סאקס, פרופסור לכלכלה שביקר בבוטות את נתניהו, הבהיר טראמפ שהוא לא מחויב לאף צד באופן מוחלט. מבחינתו, מי שלא ישתף פעולה עם קידום עסקאות השלום, עלול למצוא עצמו בצד הדרך.
בסופו של דבר, וויטקוף מגלם בגישתו ובדמותו את השינוי המהותי במדיניות טראמפ – גישה ממוקדת, ישירה ובלתי סנטימנטלית, שמכוונת לסגור עסקה ולייצר תוצאות ברורות בשטח.
את המילים המחבקות תזכה ממשלת נתניהו לקבל מהשגריר המיועד מייק האקבי ואולי גם ממזכיר המדינה מרקו רוביו, אבל את הדרישות הבלתי מתפשרות היא תקבל בלי סנטימנטים מטראמפ ושליחיו בבית הלבן.
המאמר פורסם ב-18.1.25 באתר מעריב.
