"אור בקצה המנהרה": מוחמד בהארון על שיתוף פעולה אזורי, ביטחון קולקטיבי והבחירה האסטרטגית של ישראל

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

במסגרת הכנס השמיני של מיתווים למדיניות חוץ אזורית, "בונים תקווה", קיים ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקר של המכון, שיחה מעמיקה עם מוחמד בהארון, מנכ"ל בחות' (B’huth) – מרכז המחקר למדיניות ציבורית בדובאי. הדיון התקיים ברגע רגיש למזרח התיכון, לאחר המאמץ הערבי המתואם שהוביל את הנשיא טראמפ לעצור את המלחמה בעזה, ובעיצומן של יוזמות לעיצוב מסלול לייצוב אזורי.

בהארון פתח בהדגשה כי על אף חומרת השנה האחרונה, האזור חווה גם התקדמות משמעותית.
"כשמסתכלים לאחור… חל שיפור עצום. השיפור הזה לא קרה מעצמו – הוא תוצאה של מאמצים רבים של מספר גדול של אנשים, מדינות וגורמים. זה מה שמוביל למה שאנחנו מכנים 'האור בקצה המנהרה'."
עם זאת, הוא ציין, אין מדובר בסופה של הדרך אלא בשינוי באופי שיתופי הפעולה האזוריים והבינלאומיים.

לדבריו, המערכת הבינלאומית עוברת שינוי יסודי. העידן שבו מעצמות פועלות לבדן מפנה את מקומו לסדר עולמי מקושר, שבו קואליציות של מדינות קטנות ובינוניות משפיעות על התוצאה. "אנחנו מסתכלים על סדר עולמי חדש. הוא לא מקוטב – הוא מחובר. ובעולם מחובר, כמו בהצבעות: מספר המדינות הקטנות והבינוניות שוקל יותר מהקול של הגדולות."
הכוריאוגרפיה הפוליטית שהתרחשה בשארם א־שייח', לדבריו, המחישה את הרצון הקולקטיבי המתהווה.

בהארון הדגיש כי לצד התיאום הפוליטי מתגבשת תפיסה חדשה של ביטחון קולקטיבי.
"כוח הביטחון הבינלאומי שמתגבש כעת הוא קבוצת מדינות שאומרות: אנחנו מוכנות להשקיע בביטחון של ישראל."
במסגרת זו, ישראל אינה נדרשת עוד להסתמך רק על יכולותיה; גורמים אזוריים ובינלאומיים מביעים נכונות לחלוק אחריות.
תוספת זו, לדבריו, מחזקת רכיב ביטחוני שהיה חסר במסגרת היוזמות הקודמות – בהם היוזמה הערבית לשלום והסכמי אברהם:
"כשמחברים את כל אלה יחד – מתקבלת מסגרת טובה מאוד לאזור."

כשנשאל על האתגרים שעלולים לשבור את התנופה החיובית, בהארון הזהיר מפני החלטות ביטחוניות חד-צדדיות.
"אם ישראל מקבלת מודיעין שקבוצת חמאס נעה… ואז מטעמי ביטחון, ישראל תפציץ בזמן שמדינות אחרות מסיירות בעזה – ואם חלקן ייפגעו – אז נראה את הפגם בסוג הביטחון הזה."
פעולות כאלה, לדבריו, עשויות לשרת העדפה ישראלית לטווח קצר, אך יפגעו באפשרות ארוכת הטווח להשתלבות אזורית ובינלאומית.
יוזמות אזוריות כמו IMEC – מסדרון הודו–המזרח התיכון–אירופה, כבר נפגעו:
"אנשים מטילים ספק באינטגרציה הזו בגלל שיקול הביטחון שהוביל את ישראל לתקוף בדוחא."

בתשובה לשאלה האם האזור יכול להתקדם גם בלי ישראל, בהארון השיב באופן חד:
"באופן ברור – ישראל זקוקה לאזור יותר משהאזור זקוק לישראל."
הוא הדגיש כי פרויקטים אזוריים גדולים יכולים וימשיכו להתקדם גם בלעדיה. 

"IMEC היה אמור לעבור דרך חיפה. אם הוא לא יעבור דרך חיפה – הוא יעבור במקום אחר: טרטוס, ביירות…"
לדבריו, ישראל ניצבת בפני בחירה ברורה:
"זה לא הגורל של ישראל – זו הבחירה של ישראל. אפשר ללכת מהר לבד – או רחוק ביחד."

בפנותו לעתיד עזה והאזור הרחב יותר, בהארון הזהיר מפני הסתכלות צרה מדי.
"זה לא רק על עזה. זה על שלום במזרח התיכון… עזה, סוריה, לבנון, עיראק, תימן. אם נראה רק את עזה – לא נתקדם רחוק."
הוא תיאר מחויבות ארוכת שנים של איחוד האמירויות לבניית מדינתיות (state-building) כבסיס למדיניותה.
בהיעדר מדינות מתפקדות, שחקנים לא-מדינתיים ממלאים את הוואקום.
"ההשקעה במדינתיות חיונית, כי האלטרנטיבה למדינות היא שחקנים לא-מדינתיים."
עיקרון זה, לדבריו, עמד בבסיס יחסה של האמירויות לאיראן ולסוריה – וכעת גם לסוגיה הפלסטינית.
"ברגע שיש מדינה – אין כיבוש. כשאין כיבוש – אין התנגדות, אין שחקנים לא-מדינתיים."

עבור האמירויות, שיתוף פעולה רב-צדדי הוא תנאי יסוד.
תהליך משמעותי חייב לכלול את ישראל לצד מדינות האזור כמו סעודיה, מצרים וירדן, וכן המדינות המוסלמיות המשתתפות במסגרת הביטחונית החדשה.
בהארון הציע כי הכוח הרב-לאומי שמוקם בעזה עשוי בעתיד להפוך לכוח שערב לביטחון שני העמים.
"אם אי־פעם היה החשש שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מדינה פלסטינית כי זו מהווה סכנה – כעת יש מנגנון שיכול לאפשר זאת."

בהמשך השיחה ציין ד"ר קיבריק את חולשתן המוסדית של עזה והגדה, ואת החשיבות שבבניית ממשל פלסטיני מתפקד בכל הסדר בר-קיימא. בהארון הסכים והדגיש שיש לראות בתהליך הבנייה בעזה לא מרכיב ב"ניהול סכסוך" אלא שלב בתהליך רחב יותר של בניית מדינה.

בסיום השיחה ביקש קיבריק מבהארון לפנות במסר ישיר לציבור הישראלי.
בהארון הדגיש חזון ארוך-טווח של אחריות משותפת:
"מלחמה תמידית לא צריכה להיות גורלה של ישראל באזור – ובכנות, גם לא גורל האזור עם ישראל."
הוא הזכיר את ההיגיון שמאחורי הסכמי אברהם: התייחסות לישראל כשותפה ולא כאויבת.
"אפשר להגיע לאינטגרציה תרבותית, לשלום חם, לאינטגרציה כלכלית."

הוא גם קרא לישראלים להכיר בתפקיד שממלאת הרשות הפלסטינית בשמירה על יציבות:
"הם היו שותפים לשלום עם ישראל… ולביטחון בגדה. צריך להכיר בכך ולהמשיך לבנות על זה – לא לדחות זאת."
מעל הכול, ציין, המדינות האזוריות המוכנות להשקיע בביטחונה של ישראל יוצרות מערכת של אחריות הדדית:
"יש כל כך הרבה מדינות שמוכנות להשקיע בביטחון של ישראל. ישראל צריכה להשקיע בביטחון שלהן גם כן – כי זה תמיד רחוב דו-סטרי."

צפו ביוטיוב