ניירות מדיניות והמלצות
/ ישראל והכורדים
נייר מדיניות זה בוחן את יחסי ישראל והעם הכורדי על רקע השינויים הדרמטיים במזרח התיכון מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023. קריסת הסדר הישן בסוריה, ההתפתחויות בזירה התורכית, והעמקת העימות בין ישראל לאיראן יצרו מציאות אזורית חדשה, שבה הכורדים – עם של כ-40 מיליון איש הפרוסים על פני סוריה, תורכיה, עיראק ואיראן – הינם שחקן משמעותי בעיצוב מאזן הכוחות האזורי.
הנייר מבוסס על שיחות עומק עם גורמים כורדיים בכירים ומובילי דעה מארבע הזירות המרכזיות, ומבקש לחרוג מגישה הרואה בכורדים אוסף של קהילות נפרדות. מן השיחות עולה תפיסה כורדית עקבית הרואה את הכורדים כעם אחד, על אף ההבדלים הפוליטיים והמשפטיים בין הריכוזים השונים, וכן ציפייה מישראל לאמץ מדיניות כוללת, ארוכת טווח ומותאמת זירות. מנקודת מבטה של ישראל, היחסים עם הכורדים אינם צריכים להיתפס כתוצר לוואי של עימותים עם שחקנים אזוריים אחרים, אלא כרכיב עצמאי במדיניות האזורית. בזירה הסורית, המשך קיומה של אוטונומיה כורדית אפקטיבית משרת אינטרסים ישראליים של ביזור, ריסון השפעה תורכית והגנה על מיעוטים. בזירה התורכית, הסוגיה הכורדית משתלבת בהתמודדות עם משטר עוין התומך בחמאס, ובאיראן הכורדים מהווים רכיב אופוזיציוני ייחודי בעל פוטנציאל פעולה פנימי.
נייר זה הושלם זמן קצר לפני ההתפתחויות האחרונות בצפון-מזרח סוריה, ובכללן מהלכים צבאיים אגרסיביים של משטר א-שרע נגד האוטונומיה הכורדית, המאיימים על עצם קיומה. התפתחויות אלו מדגישות את שבריריות ההסדרים בזירה הסורית ומחזקות את הצורך באסטרטגיה ישראלית כלפי הכורדים. הנייר מציע שורה של המלצות קונקרטיות למדיניות ישראלית יזומה, הנשענת הן על כלים מדיניים וביטחוניים והן על כלים “רכים” – אזרחיים, אקדמיים ותרבותיים – מתוך הבנה כי השאלה אינה אם ישראל תידרש לסוגיה הכורדית, אלא כיצד לעשות זאת באופן מושכל ואסטרטגי.
