כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
החתימה במכה על הסכם ההגנה המשותף בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן עוררה תשומת לב רבה בישראל. מאז, התמקד הדיון הישראלי בעיקר בשאלה אם הברית החדשה הזו מכוונת נגד ישראל.
כך ישראל רגילה לחשוב. מזה שנים שהזרם המרכזי בחשיבה האסטרטגית הישראלית מבין שיתופי פעולה אזוריים דרך הפריזמה של אויבים משותפים. כך פורשו גם "הסכמי אברהם": האיום האיראני, לפי היגיון זה, הוא זה שמחבר בין ישראל למדינות ערב והופך את ישראל החזקה לשותפה חיונית. עצם הנטייה הישראלית לפרש את "הסכם מכה" דרך השאלה אם הוא בעד או נגד ישראל חושפת דבר חשוב הנוגע לשיח הפוליטי והחברתי בישראל. כל ניסיון להבין את הדינמיקה של האזור באמצעות חלוקתו הבינארית למחנות המבוססים על אויבים משותפים הוא שגוי.
זוהי קריאה צרה מדי של האופן שבו ערב הסעודית ושחקנים אזוריים אחרים חושבים על ביטחון. עוד בזמן המגעים לנורמליזציה ישראלית-סעודית לפני 7 באוקטובר, ריאד חידשה את יחסיה עם איראן, וכך עשתה גם איחוד האמירויות. בעבורן לא הייתה בכך סתירה. המזרח התיכון משתנה ומעצב את עצמו מחדש, וישראל אינה בהכרח ניצבת במרכזו של הסדר המתהווה.
