הפיגוע בהר-הבית/אל-חראם א-שריף והאירועים שבאו בעקבותיו, הדגימו עד כמה חשובה ירדן לישראל. ההיסטוריה של שיתוף פעולה ותיאום בין ישראל וירדן הולכת אחורה עד לתקופת היישוב וקשריהם של מנהיגי היישוב הציוני עם המלך עבדאללה ההאשמי, ומדובר על היסטוריה של קשרים אסטרטגיים ושיתופי פעולה קיומיים עבור שתי המדינות. הסכסוך הישראלי-ערבי, הפלסטינים, מים, ביטחון, כלכלה, כולן סוגיות מרכזיות אשר לאורך השנים יצרו מתח בין ישראל וירדן, אבל גם הובילו לשיתופי פעולה רבים. מאז הסכם השלום שנחתם ב-1994 ,שיתופי הפעולה גברו, עברו גם למישור הגלוי, והתבססו בתחומים רבים נוספים.
היחסים אינם רק ירח דבש מתמשך. גם לפני הסכם השלום, וגם לאחריו, לעיתים האינטרסים של שתי המדינות התנגשו, לעיתים נוצרו מתיחויות ואף עימותים צבאיים. אין צורך לחזור למעורבות ירדן במלחמת 1948, למלחמות המים בשנות ה-60 'או למלחמת 1967 .מספיק שניזכר בתקופה האחרונה שלאחר הסכם השלום, על מנת להיווכח שגם בין ישראל לירדן, כמו בכל יחסים בין מדינות, ישנם גם משברים. אחת הדוגמאות למשבר שכזה הוא הטבח בנהריים שבוצע על ידי חייל ירדני, כנראה מעורער בנפשו, אשר רצח שבע נערות ישראליות, במרץ 1997 .הפיגוע הגיע שלוש שנים לאחר החתימה על הסכם השלום. בעקבות הפיגוע קטע המלך חוסיין את ביקורו בספרד, והגיע לביקור מיוחד בישראל, כאשר הוא עובר בין שבע המשפחות היושבות שבעה, כורע ברך ומבקש בשם ירדן מחילה. לתפקודו של המלך באותה סיטואציה היתה השפעה מרחיקת לכת לשמירה על היחסים בין ישראל וירדן, ואף לחיזוק הקשרים בין שוחרי השלום בשתי המדינות אל מול אלו שהתנגדו לו.