מאמרי דעה ופרשנות
/ תהליך השלום הישראלי פלסטיני
קפריסין יפה כרגיל. הים הוא אותו הים, כחול-שקוף ומנצנץ, והקפריסאים הם אותם הקפריסאים: רגועים, מסבירי פנים למופת ואוהבים לילות מאוחרים של אלכוהול, גיטרות, ושירים מסורתיים: שירים תורכיים בבית הקפה בצפון עיר הבירה המחולקת ניקוסיה, ובטברנה במרחק שלוש דקות הליכה משם, אחרי מעבר גבול מאולתר שבו בקושי פותחים את הדרכון, שירים מסורתיים ביוונית. לא נראה שמישהו מתרגש מהכישלון הדרמטי של משא ומתן ליישוב סכסוך בן יותר מארבעים שנה. לא ברור כמה בכלל שמו לב. ולמה להם פוליטיקה עכשיו? רבים משוכנעים שהבעיה לא תיפתר לעולם, ושזה לא הדבר הכי נורא.
מבחינת מלחמה ואלימות, המצב די יציב מאז שנת 1974 .אז, היה ניסיון הפיכה (כושל) ביוזמת לאומנים יוונים נגד ממשלה קפריסאית-יוונית בשאיפה לספח את האי ליוון בכוח. תורכיה פלשה לאי על מנת לסכל את הסיפוח ולהגן על התורכים-קפריסאים שחיים שם. אבל תורכיה התלהבה וכבשה שליש משטח האי, והשאירה את הצבא שם עד היום. מאז, האי מחולק בין "הדרום" היווני, כשני שליש מהשטח, ו"הצפון" שם גרים בעיקר תורכים-קפריסאים, בנוסף למספר גובר של תורכים מתורכיה, או לפי הדיבור המקומי "מתנחלים". ואפשר אולי להגיד שההפרדה בין העמים הגיונית יותר מאשר איחוד ביניהם.
המאמר פורסם ב-Ynet בתאריך ה-17 ביולי 2017
