בסוף פברואר 2017 נערך באיסטנבול כנס ראשון מסוגו, שאיגד משלחות של ארגוני החברה האזרחית ופעילים פוליטיים וחברתיים מכל רחבי הפזורה הפלסטינית, לסוף שבוע של דיונים על עתיד העם הפלסטיני. מדהים היה לראות, כי כינוס חשוב כזה לא קיבל כל ביטוי בתקשורת הישראלית.
הקיפאון בתהליך המדיני בין ישראל להנהגת אש"ף, והמשך הפיצול בין פתח לחמאס, זורעים ייאוש עמק בקרב הפלסטינים בגדה וברצועה. התחושה הרווחת היא שאנו נמצאים בסופה של תקופה, והדור המייסד של התנועה הלאומית הפלסטינית – דור שיצר זהות שנשענה על מאבק בפזורה וניסה להקים מדינה בשטחי 1967 כחלק ממהלך של פשרה היסטורית – קרוב לסיים את תפקידו ללא הצלחה יתרה. ניתן להניח, שהמאבקים הפנימיים המאפיינים את המרחב הפוליטי ברשות הפלסטינית יזלגו למקומות נוספים שבהם יש קהילות פלסטיניות. על רקע זה, הכנס באיסטנבול נתפש כקריאת תיגר של הפזורה על תפקידו ההיסטורי של אש"ף ומוקדי הכוח הפוליטיים בשטחי הרשות, שנוצרו כתוצאה מהסכמי אוסלו.
המאמר פורסם בעיתון "הארץ" ב-19 במרץ 2017