בדצמבר 2010 הצית עצמו תוניסאי בשם מוחמד בועזיזי, בשל ייאושו מעוולות המשטר. מעשה זה הכניס את הצעיר האלמוני לדפי ההיסטוריה, משום שהוא הדליק את הניצוץ שהוביל למהפכות "האביב הערבי" בתוניסיה, מצרים, לוב, סוריה, תימן ובחריין. משטרים אוטוריטריים יציבים לכאורה, בראשות נשיאים לכל חייהם, הופלו בתוך זמן קצר על ידי המונים שיצאו לרחובות.
בעבור רבים סימלו מהפכות האביב הערבי שינוי אמיתי בכל הנוגע למקומו של האזרח בתרבות הפוליטית הערבית, וראשיתו של גל רביעי של דמוקרטיזציה בעולם. והנה, ארבע שנים וחצי מאוחר יותר, לוב, תימן וסוריה קורסות כתוצאה ממלחמת אזרחים אלימה; בחריין דיכאה את המחאה בכוח הזרוע, עם עזרה צבאית ממדינות המפרץ; מצרים חזרה לעמדת הפתיחה טרם המהפכה, ורק בתוניסיה יש ניצנים של משטר דמוקרטי. אפשר לומר שהתקווה למזרח תיכון חדש נענתה ב"מזרח תיכון חדאעש", המזוהה עם ארגוני האיסלאם הג'יהאדיסטי. השאלה היא, מה השתבש.
המאמר פורסם בהארץ ב-30 בספטמבר 2015