מחקרים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
מצרים עוברת תהליכים פוליטיים-חברתיים אינטנסיביים כחלק מהטלטלה האזורית אותה עובר המזרח התיכון מאז תחילתו של "האביב הערבי" ב-2011. לאחר פרק קצר וכושל בשלטון של תנועת האחים המוסלמים ונציגם מחמד מורסי, סימנה עלייתו של עבד אל פתאח א-סיסי לשלטון מאמץ להשיב את היציבות למצרים תוך התחשבות בזעזועים שהיא עברה בשנים האחרונות – ההתמודדות בזירות הביטחון והכלכלה, והניסיון לשוב לתפקוד משמעותי במערכת האזורית והבינלאומית. הנשיא א-סיסי החליט להתמודד עם האתגרים הניצבים בפני העם המצרי בעזרת הגדרה מחדש של תפיסת הביטחון הלאומי של מצרים, וזאת תוך הישענות על שני עוגנים מרכזיים: חתירה לביטחון ויציבות, ושיפור הכלכלה המצרית.
מטרת מאמר זה היא לתאר את מערך היחסים בין ישראל ומצרים, בדגש על השנים שמאז מהפכת ינואר 2011, ,לבחון את הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין המדינות ואת שיתוף הפעולה הקיים. המאמר יבחן את ההתייחסות לנושא בישראל ובמצרים גם יחד, וידון בהשפעה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מימוש הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין שתי המדינות.
