כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
כרזות הענק על מטה הליכוד בתל אביב, בהן נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת הודו נרדנרה מודי משקפות בבירור מציאות פוליטית חדשה. הן מהוות דוגמה אחת מני רבות למעורבות בינלאומית חסרת תקדים בהיקף ובסגנון בשתי מערכות הבחירות שמתקיימות השנה בישראל. יש לכך חשיבות שחורגת מההקשר הפוליטי הישראלי ומשרטטת את התהוותם של קווי שבר המפרידים בין שני מחנות גלובליים מתחרים – הליברלים והא-ליברלים, ואת הנכונות הגוברת בקרבם לתמוך בבעלי ברית בעולם ולהתמודד מול יריבים בצורה ישירה ובוטה.
גם במערכות בחירות קודמות נרשמה תמיכה בינלאומית במועמדים ישראלים. דוגמה בולטת לכך היתה ועידת שארם א-שייח, שאותה ארגן נשיא ארה"ב ביל קלינטון ב-1996 כדי לתמוך במועמדותו של שמעון פרס לראשות הממשלה. אולם, מרבית התקדימים היו מאופקים יותר ושונים מהמתרחש השנה, שבה התמיכה בנתניהו הפכה מפורשת ונרחבת. בנוסף, בעוד שמאמצים בינלאומיים קודמים נועדו לתמוך בסדר יום פוליטי של מועמד, המעורבות בתקופה האחרונה נוגעת בעיקר לפן האישי ולא לאידאולוגי.
המאמר פורסם בהארץ ב-21 באוגוסט 2019
