שירות חוץ חזק הוא חיוני למדינת ישראל, עכשיו יותר מכל נקודת זמן בעבר. השינויים הגלובליים והאזוריים מחייבים ניווט יציב של סגל קבוע ומנוסה של דיפלומטים. אל מול אתגרים אלה, ניצב כעת שירות חוץ מוחלש. כפי שהתברר סביב נרמול היחסים עם איחוד האמירויות, חלקים משמעותיים מניהול מדיניות החוץ פוזרו למוקדי כוח אחרים, ושר החוץ גבי אשכנזי לא היה חלק מתהליך קבלת ההחלטות.
חלק מסמכויות המשרד הועברו למעלה – ראש ממשלה בנימין נתניהו שהפך ל"מלך דיפלומט" – וחלק למשרדים חדשים יחסית, כמו המשרד לנושאים אסטרטגים. שכר הדיפלומטים במשרד החוץ נמוך, ואנשיו אף נאלצו באורח חסר תקדים לשבות בשנה שעברה. כניסתו של שר נמרץ כאשכנזי יוצרת תקווה לשינוי במגמה, הגם שהמסגרת הקואליציונית הרופפת מזכירה גם את מגבלות יכולתו של השר לשנות, וגם את העובדה כי ייתכן שהוא לא ישלים את כהונתו.
בבריטניה ובארה"ב – שתי מדינות שגם בהן משרדי החוץ המפוארים הוחלשו – היו אלה בתי המחוקקים שדחפו לחיזוק מחודש של מערכי החוץ. בארה"ב, בלמו המחוקקים את בקשות הנשיא דונלד טרמאפ לקצץ כ-30% מתקציב מחלקת המדינה. המיעוט הדמוקרטי בוועדה ליחסי חוץ של הסנאט אף פרסם לאחרונה דוח מקיף, שבו נותחו לעומק הקשיים שבפניהם עמדה מחלקת המדינה, והוצגו עשר המלצות קונקרטיות לשיקומה.
ובאנגליה – הוועדה המקבילה בפרלמנט הבריטי מנהלת פיקוח הדוק יחסית על משרד החוץ הבריטי. בימים אלה מתנהלות שמונה חקירות של הוועדה (הכוללות שמיעת עדים ועיון במסמכים) בסוגיות כמו יחסי בריטניה-איראן ותגובת המשרד למשבר הבריאות העולמי.
ונעבור לישראל. גם כאן הכנסת יכולה וצריכה למלא תפקיד משמעותי יותר בחיזוק מערך החוץ. הכנסת יכולה לסייע בחקיקה, פיקוח פרלמנטרי, מיצוי זכות הציבור לדעת, ובמתן בולטות ציבורית לסוגיות חשובות. באופן קונקרטי, מוצע כי ועדת החוץ והביטחון תבצע שימועים לשגרירים בכניסה וביציאה מן התפקיד, כדי לקבל תמונה טובה יותר על יחסיה של ישראל עם מדינות שונות. הוועדה יכולה גם לנצל את היכולות המחקריות הנתונות למחוקקים, כדי לבצע בדיקות מעמיקות יותר של סוגיות יסוד, כמו מקומו של משרד החוץ, חזון עתידי, והיערכות לשינויים גלובליים.
כן אפשר להזמין מחקרים מגוף המחקר של הכנסת, ולוודא שיש להם הד ציבורי. בהתאם לצורך, ניתן אף להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא מסוים. יש מקום לבחון את התיאום בין היבטי מדיניות-חוץ שמנהלת הכנסת בעצמה (כמו קשר בין פרלמנטים) לבין מדיניות-החוץ של הרשות המבצעת. יש מקום גם להתקין דיווח קבוע של משרד החוץ לוועדת החוץ והביטחון, בדומה לדיווחים של בכירי מערכת הביטחון. בכנסת הנוכחית הוקמה לאחרונה ועדת משנה ליחסי חוץ והסברה. זהו צעד חשוב, אך יש לוודא כי ענייני החוץ לא יותרו מגודרים שם, בין היתר, כי לצידה פועלות עוד שבע תת-ועדות העוסקות בייחוד בענייני בטחון.
באופן רחב יותר, יש לבחון אם ישנם ממדים נוספים של מדיניות-החוץ שניתן לחזק בחקיקה. במהלך השנים עלו מספר פעמים הצעות חוק שנועדו להסדיר את מעמדו של שירות החוץ, כמו הצעות של יוסי ביילין ב-1998 ושל עופר שלח ב-2018. אך אלו מעולם לא התקדמו. במקביל, הכנסת יכולה לנצל הזדמנויות חקיקה שהממשלה יוזמת, כמו החוקים שנחקקו בשנים האחרונות להסדרת השהות של אנשי צבא יוונים-קפריסאים בארץ, כדי להרחיב את היריעה ולבחון את מכלול היחסים עם המדינות שהחקיקה נוגעת להן.
לבסוף, יש מקום לוודא כי צוות ועדת החוץ והביטחון ישקף גם את החשיבות של מערך החוץ. למשל, מסורתית רבים ממנהלי הוועדה היו יוצאי מערכת הביטחון, וראשי התחומים בוועדה עסקו בייחוד בנושאים אלה. היות ש"היד הנעלמה" של הצוות כה משמעותית, חיזוק העיסוק בנושאי חוץ מחייב גם את חיזוק הצוות בתחומים אלה.
המאמר פורסם ב"גלובס", ב-26 באוגוסט 2020
