סעודיה מנסה לעצב מחדש את המזרח התיכון

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

ביום שישי האחרון נערכה ועידת הפסגה הערבית ה-32 בהשתתפות נציגים מכל 22 מדינות ערב. ועידה זו, שהתקיימה בג'דה שבסעודיה, נועדה להציג מפגן כוח של הדיפלומטיה הסעודית, שהשכילה במהלך השנתיים האחרונות לקדם מהלכי פיוס ותיווך משמעותיים במזרח התיכון ובעולם הערבי. למעשה, סעודיה פעלה ופועלת להפשרה בחמישה מוקדי קונפליקט אזוריים וזאת מתוך מטרה לחזק את מעמדה ואת היציבות האזורית.

המהלך הראשון נועד לסיים את הסכסוך והחרם שהוטל על קטאר ב-2017. חרם זה, לו היו שותפות איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, הסתיים בתיווך אמריקני בראשית 2021, לאחר שמרבית דרישותיהן של המחרימות מקטאר לא הושגו.

המהלך השני נועד לקדם הפשרה ביחסי ערב הסעודית – ושל מדינות המפרץ בכלל – עם איראן. ואכן, בתיווך סיני, ערב הסעודית ואיראן חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן וחתמו על הסכמים כלכליים. ההתקרבות בין שתי המדינות היא תולדה של אינטרסים משותפים והיא אינה מהווה שינוי אידיאולוגי או דתי של הממסד הסוני כלפי השיעה באיראן. בצעד זה, הסעודים מקווים למנוע המשך מתקפות של איראן או שלוחיה על מתקני נפט סעודים, לקדם הסדר דיפלומטי למלחמת האזרחים בתימן ולפתח יחסי מסחר בילטרליים עם איראן.

המהלך השלישי נועד לקדם הפשרה במשבר הסורי, אשר כללה חידוש היחסים בין ערב הסעודית לסוריה והחזרתה לחיק העולם הערבי, לאחר שסולקה ממנו ב-2011, בעקבות פשעי המלחמה שביצע משטר בשאר אסד נגד המתקוממים במהלך האביב הערבי. ואכן, הופעת בשאר בוועידת הפסגה סימלה את חזרתה של סוריה לליגה הערבית ולעולם הערבי. מעבר לסיום אחת המחלוקות הקשות בעולם הערבי בעשור האחרון, במהלך זה טמונה תקווה שסוריה תאמץ מדיניות אזורית יותר מאוזנת – כזו שאינה נשענת בשלמותה על איראן וחיזבאללה. יש לזכור כי עד פריצת מלחמת איראן-עיראק ב-1980, סוריה שיחקה תפקיד חשוב במערכת הבין-ערבית וגם שיתפה פעולה רבות עם מצרים וערב הסעודית.

המהלך הרביעי נועד לקדם פשרה בסכסוך בתימן, המצויה על גבולה הדרומי של ערב הסעודית. מעבר לעובדה שהחות'ים – הנתמכים על ידי איראן – מטרידים מעת לעת את הסעודים, מלחמת האזרחים גבתה אלפי קורבנות וגרמה למשבר הומניטרי חסר תקדים. בדומה למלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-60, הסעודים למדו כי במערכה צבאית לא ישכילו להביס את המורדים ואי לכך חיפשו פתרון דיפלומטי. חידוש היחסים עם איראן נועד, בין היתר, לאפשר את סיום הקונפליקט הזה.

המהלך החמישי נועד לקדם הידברות והסכמה בין הפלגים היריבים במלחמת האזרחים בסודאן. בשלב זה קשה להעריך מה מידת ההצלחה של ההידברות בין הפלגים המתקיימת על אדמת ערב הסעודית, אולם יש להניח כי הסודאנים לא ירצו לפגוע ביוקרה של הסעודים, ובכך גם להיפגע מבחינה כלכלית ופיננסית בטווח הרחוק יותר.

הסעודים הכינו אפוא את הקרקע היטב כדי להבטיח שוועידת הפסגה תסתיים בהסכמה רחבה לגבי כל הסוגיות הבוערות. לא פלא שאחד המשקיפים הערבים כינה אותה "וועידת הגשרים". ואכן, ההודעה המסכמת של הוועידה מתייחסת בפרוטרוט לכל אחד מהסכסוכים בעולם הערבי, עם דגש מיוחד על הנושא הפלסטיני, סוריה, לבנון, תימן, סודאן ולוב. למעשה, הוועידה אימצה כמעט עמדה אחידה בכל הסוגיות הללו, שקוראת לשמירה על הריבונות של המדינה, אי-פגיעה בגבולותיה הטריטוריאליים, נסיגת כל הכוחות הזרים ונקיטת אמצעים להשבת היציבות והביטחון האישי של התושבים. בסוגיה הפלסטינית, ההודעה הדגישה שוב את מרכזיותה בקרב כל האומה הערבית, את זהותה הערבית של ירושלים המזרחית הכבושה ואת הזכות להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית. כמדי פסגה, גם הפסגה הנוכחית אישרה את דבקותן של מדינות ערב ביוזמת השלום הערבית כבסיס להחייאת מאמצי השלום במזרח התיכון. ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מהעמדה הפייסנית יחסית של מדינות ערב לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, ויש להניח כי הממשלה הנוכחית תמשיך להתעלם.

ההודעה מפגינה לכאורה אחדות דעים מרשימה בעולם הערבי ביחס לכל הבעיות העומדות על סדר היום הערבי. ואולם, בשורה התחתונה השאלה היא האם מדינות ערב – בהובלת ערב הסעודית – מסוגלות לפתור, או לקדם בצורה משמעותית, פתרון של הבעיות הללו. ואולם, לאף מדינה ערבית – כולל מדינות המפרץ העשירות – אין יכולת לכפות את עמדתן על השחקנים המעורבים בסכסוך. יתרה מזו, במרבית הסכסוכים מעורבים שחקנים חיצוניים לא-ערביים – רוסיה, ארצות הברית, טורקיה, איראן, ישראל  ועוד – שלמדינות ערב אין מנופי השפעה של ממש עליהם, למעט נשק הנפט, וגם הוא – כפי שהוכח בעבר – המדינות המפיקות לא ששות להשתמש בו בשל הפגיעה ברווחים שלהם.

העמדה המקובלת על חוקרים ומשקיפים רבים היא כי הליגה הערבית – והמוסד העליון שלה, הפסגה הערבית – היא ארגון מיותר שעבר זמנו. מרבים לצטט את המנהיג הלאומי המצרי סעד זגלול כמי שלגלג על רעיון האחדות הערבית עוד טרם הקמת הליגה באומרו, כי "אפס ועוד אפס שווה אפס". ואולם, השאלה המעניינת היא אם הארגון כה חסר משמעות, מדוע מדינות ערב מתעקשות לקיים את מושבי הליגה ולכנס לעיתים מזומנות ועידות פסגה (למעשה כמעט כל שנה מאז שנת 2000)? התשובה לכך טמונה בצורך לשמר את הזהות הערבית כמסגרת הזדהות רחבה, במיוחד בעידן של שינויים.

יתרה מזו, דווקא הליגה מעניקה לגיטימציה למדינה הטריטוריאלית הערבית. לאור הניסיונות שטרם הסתיימו לשנות חלק מהגבולות הללו במהלך מהפכות האביב הערבי, לליגה נועד תפקיד סמלי חשוב בשימורן. וכך, אף שחלק מהגבולות הללו נוצרו על ידי הקולוניאליזם המערבי, גבולות אלה נתפסים כיום כמקודשים. אף שהמאבקים על הטריטוריה טרם הסתיימו בסוריה, לוב, תימן וסודאן, ברור כי הליגה הערבית חותרת לשמר את הסדר הטריטוריאלי הקיים. וזו אולי חשיבותה העיקרית.

המאמר פורסם ב N12 ב-21 במאי.