השיח הציבורי, כפי שבא לידי ביטוי ברחובות ובכיכרות של ערי ישראל, חיוני והכרחי

כל הפרסומים / ישראל

מרוץ החקיקה במסגרת הרפורמה המשפטית עורר גל נרחב של מחאה עממית. זו נמשכת כבר כמה חודשים ומקיפה מגזרים רחבים בחברה הישראלית. תהליך החקיקה, שהושהה אומנם לפי שעה, העמיק עד מאוד את השסע החברתי והציב סימני שאלה ביחס לזהותה של מדינת ישראל כ”יהודית ודמוקרטית”. זאת ועוד, הוא יצר חומה כמעט בלתי עבירה בין שני המחנות בישראל – זה התומך בתהליך החקיקה המואץ, וזה המתנגד לו.

ההתפתחויות הללו מצטרפות לממצאים מרובים המעידים על התערערות ניכרת בחוסן החברתי ברמה הלאומית בשנים האחרונות. מחקרים שנערכו הצביעו על נסיגה במרכיבי החוסן הלאומי, המתבססים על סולידריות חברתית, אמון הציבור במוסדות המדינה ומשילות אפקטיבית. מאליו ברור שהיחלשות זו פוגעת במעמדה של ישראל בזירה האזורית והבינלאומית, באיתנותה של החברה, וכתוצאה מכך בביטחון הלאומי. אולם האם ייתכן שהתמונה מורכבת יותר? האם אפשר שגילויי המחאה מצביעים דווקא על חוסנה של החברה הישראלית?

השסע הפנימי הוא עובדה. במידה לא מבוטלת, הוא תוצאה של המבנה הבעייתי של המערכת הפוליטית בישראל. למרות זאת, ברור כי החברה הישראלית הגיעה בשנתה ה־75 של המדינה לצומת, המחייב אותה להגדיר מחדש עקרונות מרכזיים שליוו את מדינת ישראל מאז הקמתה. בין היתר מדובר במתח המובנה בין מדינה "יהודית ודמוקרטית”, מערכת היחסים בין “מדינת תל אביב” ושאר המדינה, התמורות שחלו באפליה העדתית ותחושות ההדרה של מגזרים שונים בישראל. במילים אחרות: לצד הנסיבות הספציפיות – משפטו של ראש הממשלה נתניהו, והרכבה הנוכחי של הממשלה הנוכחית – נראה שמדובר בשלב התפתחותי, טבעי ואף מתבקש, שבו החברה הישראלית צריכה להגדיר מחדש שורה של עקרונות ואמיתות.

דווקא על רקע זה, ניתן אולי לראות בביטויי המחאה משני הצדדים עדות לניסיונה של החברה להתמודד עם עקרונות והסדרים, שהגיע הזמן לעדכנם. רבות נכתב על “הישראלים”, כי השתתפותם בתהליכים פוליטיים וציבוריים מועטה ומוגבלת. השנים האחרונות המחישו שאין כך הדבר בהכרח. גילויי המחאה בחודשים האחרונים מוכיחים שהנסיבות הנוכחיות בזירות הרלוונטיות – הפוליטית, החברתית והמשפטית – הגדישו את הסאה והוציאו מאות אלפי אנשים לרחובות. החברה הישראלית חשה שאין מנוס מלבחון הסדרים, אמיתות, תחושות קיפוח – בין שאותנטיות ובין שמנוצלות על ידי גורמים פוליטיים אינטרסנטיים – כדי לעצב או להסדירם מחדש. מדובר בתהליך נוקב וכואב אולם ככל הנראה מדובר במהלך הכרחי לכל חברה, ובמיוחד אולי לישראלית על “שבטיה המגוונים”.

חשוב להבהיר: אין בכוונתי להמעיט מהחששות המקננים בקרב כולנו. אולם ייתכן שיש לראות את מה שקורה בחברה הישראלית בחודשים האחרונים כעדות לחוסנה ויכולתה להביע את אמונותיה ועקרונותיה ולהיאבק עליהם. על כן, השיח הציבורי, כפי שבא לידי ביטוי ברחובות ובכיכרות של ערי ישראל, חיוני והכרחי. הוא חייב להימשך. התקווה היא שהוא יוביל לשיח קונסטרוקטיבי ונוקב, שישפיע על הזירה הפוליטית מטובו, מתבונתו ומגילויי האומץ האזרחי שלו.

המאמר פורסם ב"מעריב" ב-28 במאי.