פורום אזורי לשינויי האקלים הוא צו השעה, ולישראל יש הרבה מה להרוויח

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

המזרח התיכון הוא מוקד אקלימי המתחמם בקצב כפול מהממוצע העולמי. זהו גם האזור הצחיח בעולם ובו נמצאות 11 מתוך 17 המדינות המוגדרות כסובלות ממחסור קיצוני במים. לצד התחזיות לגלי חום ארוכים וסופות קיצוניות, דו"חות עדכניים צופים כי פני הים התיכון יעלו בחדות עד אמצע המאה וכי הדבר יאיים להציף ערי חוף בהן חיים מיליוני אנשים. נוסף על כך, מדינות המזרח התיכון סובלות מפערים רחבים בין קבוצות באוכלוסייה, היעדר מוסדות, משילות רעועה וריבוי טבעי מהיר. ההשלכות הסביבתיות, הכלכליות והבריאותיות של שינויי האקלים מחדדות בהן מתחים פוליטים וחברתיים ואלה מייצרים בתורם את התנאים לערעור היציבות השלטונית, טרור, אלימות והגירה המונית.

משבר האקלים הוא מסוג המשברים המדגימים את התלות ההדדית הקיימת בין מדינות העולם בכלל ובין מדינות שכנות בפרט. זהו משבר גלובלי, אך ביטוייו הפיזיים הם אזוריים. על כן, יש יתרונות רבים לשיתופי פעולה ממוקדים וספציפיים לבעיות האקלים הייחודיות לאזור. מדינה לבדה, אף אם תפעל בצורה המיטבית ביותר למיתון ההשפעות בגבולותיה, עדיין תהיה פגיעה להשפעות חוצות גבולות של שינויי אקלים.

הצורך בשיתוף פעולה אזורי עשוי להפוך את משבר האקלים להזדמנות חסרת תקדים עבור מדינות המזרח התיכון להקמת מסגרת רב-צדדית – פורום אזורי להתמודדות עם שינויי אקלים. פורום זה יסייע להן להתמודד עם איומים סביבתיים משותפים, יפעל בהדרגה למניעת הסלמה ומתיחות בתחומים אחרים, יקדם דיאלוג ושיח ויביא ליצירת שיתופי פעולה אזוריים אסטרטגיים במגוון תחומים.

פורום שכזה הוא בגדר הכרח. כיום, המזרח התיכון הוא מהאזורים הבודדים בעולם ללא מסגרת רב-צדדית רחבה המאפשרת שיח ושיתוף פעולה סביב אתגרים חוצי גבולות. פורום אזורי יוכל להתעסק בתחומים, כגון: גיבוש תשתית סיוע הדדי באירועי חירום אקלימיים; פיתוח מערכת ניטור שתתריע על אירועי מזג אוויר קיצוניים; קידום מחקרים יישומיים בתחומי החקלאות המדברית וביטחון מזון; בניית רשת חשמל אזורית מבוססת על אנרגיות מתחדשות; הגנה על מערכות ימיות; הגדלת משאבי המים הזמינים; שיפור החוסן של שרשראות אספקה; פיתוח ואימוץ טכנולוגיות אקלים ועוד. כך יוכלו המדינות לזכות בפלטפורמה יציבה לחשיבה ופעולה אזורית וכן ברשת תמיכה רחבה וממוסדת שתאפשר מענה מהיר ומותאם לאתגרים סביבתיים ומדיניים. גם יכולתן לגייס משאבים לטובת הפרויקטים – תגדל.

יתרונות וחסרונות

פורום אזורי להתמודדות עם שינויי אקלים צריך להיות גוף עצמאי, המאגד ממשלות או ארגונים ממדינות שונות ומשמש כמסגרת מפגש ופעילות קבועה ומתמשכת. לפורום אזורי שכזה יהיה מבנה מוגדר, בעלי תפקידים, פרספקטיבה ומטרות אזוריות ברורות. התארגנויות דומות במקומות אחרים בעולם משמשות כמסגרות מפגש קבועות וארוכות טווח ולכן הן מאפשרות תהליכי היכרות ובניית אמון בין שחקנים, פתיחת ערוצי תקשורת נוספים בין מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים ובניית ערוצים רשמיים או בלתי רשמיים בין מדינות ללא יחסים דיפלומטיים. כמו כן, פורומים עשויים להגביר את יעילותם של תהליכי שיתוף פעולה באמצעות תהליך למידה הדדי על אודות האינטרסים והמניעים של כל השותפים ולצמצם הנחות ותפיסות שגויות.

לצד היתרונות, לפורומים אזוריים יש גם מספר חסרונות. קודם כל, הקמה והשתתפות בפורום אזורי דורשת השקעת משאבים כמו כוח אדם ותקציבים. נוסף על כך, הם מייצרים עוד מנגנונים ביורוקרטיים שעלולים להאריך תהליכי קבלת החלטות, או לחילופין, להפוך לפלטפורמה לניגוח הדדי בין מדינות. חסרונם המהותי ביותר של פורומים – המהווה לעתים גם יתרון – הוא התלות ההדדית הנוצרת בין השחקנים. היא מחלישה את הריבונות של כל צד ומחייבת אותו להוסיף לסל השיקולים שלו אינטרסים ועמדות של אחרים.

מדוע בשלה העת?

ריבוי הפעילות הדיפלומטית האזורית במזרח התיכון בשנתיים האחרונות, כולל שיקום יחסי קטאר עם שאר מדינות המפרץ, נרמול יחסי טורקיה עם איחוד האמירויות, סעודיה, מצרים וישראל, חזרתה של סוריה לחיק העולם הערבי, נרמול יחסי איחוד האמירויות וסעודיה עם איראן, וכמוב "הסכמי אברהם" – הם אינדיקציה מצוינת לכך שמדינות האזור מעדיפות בשלב זה שיח על פני עימות. האיומים האקלימיים, השינויים בתפקיד המעצמות באזור, בשילוב הנסיבות הדיפלומטיות וועידות האקלים COP27 שהתקיימה בשארם א-שייח בשנה שעברה וCOP28 שצפויה להתקיים באיחוד האמירויות בנובמבר-דצמבר, יוצרים תמריץ מובנה לשיתוף פעולה תוך-אזורי.

בשנים האחרונות צומחות גם יוזמות אזוריות הממוקדות בנושאי סביבה ואקלים וממחישות את דחיפות העיסוק בנושא. מארגון שיתוף פעולה במפרץ להגנת המרחב הימי מזיהומים, דרך ארגון שיתוף פעולה בין מדינות ערב לאו"ם בסוגיית השפעות שינוי אקלים על משאבי המים בעולם הערבי, ועד ליוזמה הירוקה בהובלת סעודיה שהושקה ב-2021 כדי להיאבק בשינויי האקלים ובתופעת המדבור. ביוזמות אלה ישראל אינה חברה, אך ישנן יוזמות אזוריות רבות בהן היא כן שותפה לצד מדינות עמן היחסים מורכבים, לדוגמה: "אמנת ברצלונה" העוסקת בהגנה על הים התיכון והיוזמה הקפריסאית להתמודדות עם שינויי אקלים. ישראל גם חברה בפורום הגז באגן המזרחי של הים התיכון ומובילה את "פורום הנגב" – שני הפורומים הללו אמנם לא ממוקדי אקלים וסביבה, אך מלמדים רבות על יכולתה של ישראל להשתלב במסגרות רב-צדדיות.

אתגריה של ישראל

ישראל רגילה לפעול במזרח התיכון באופן עצמאי יחסית וחוששת מיצירת יחסי תלות עם שכנותיה. היא מתפקדת במידה רבה כמדינת אי ולעתים נטען כלפיה כי אינה נוהגת כשותפה, אלא בפטרונות. חשוב שישראל תצא מנקודת הנחה ששיתוף פעולה אקלימי אזורי הוא אינטרס משותף ראשון במעלה גם עבורה, ותשכיל לנהוג בענווה, לבחור מתי לא להיות בחזית, להתפשר ולפתח יחסי תלות הדדיים.

אחד החסמים להשתתפות ישראלית בפורומים אזוריים ובמזרח התיכון בכלל הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל אמנם מבקשת להוכיח שניתן לקדם נורמליזציה עם מדינות ערב מבלי להגיע לשלום עם הפלסטינים ולרוב מבקשת לנתק את הפן המקצועי מהדיפלומטי, אולם הדברים קשורים. בחלק מהמסגרות האזוריות הקיימות יושבים ישראלים לצד פלסטינים, מה שמדגים את האינטרסים המשותפים של שני הצדדים ואת היכולת לעבוד יחד. החברוּת הישראלית ופלסטינית בפורומים אזוריים מאפשרת לשחקנים אחרים להשתתף במפגשים בלי צורך לבחור, ולכן מומלץ כי הפלסטינים יהיו שותפים מהשלבים הראשונים בעיצוב שיתוף הפעולה. ישראל והפלסטינים יכולים יחדיו למנף את חברותם בפורום משותף כדי להשיג תמיכה בפרויקטים המפתחים עצמאות פלסטינית, הגנה על מקורות מים ועוד. גם אם מדובר בנושאים מקצועיים צרים, שיתופי פעולה כאלו יכולים לתמוך בגיבוש יחסי אמון, שניתן יהיה אולי למנף בנסיבות פוליטיות משופרות לטובת הישגים מדיניים.

פורום אזורי הוא ערוץ תקשורת ישיר בין מדינות, בעל סיכוי לחיזוק שיתופי פעולה ולשיפור החוסן האזורי האקלימי ובעקיפין גם את החוסן המדיני של המדינות החברות בו. הדבר נכון במיוחד בהקשר של ישראל השואפת להיטמע במרחב, ושעל אף שהוחרגה מרוב המסגרות האזוריות לאורך ההיסטוריה, מקיימת כעת קשרים רשמיים ולא-רשמיים עם שחקנים אזוריים רבים. משבר האקלים נתפס כנושא "רך" אך הוא בהול ומשמעותי, ועל כן סביבו קל יותר למדינות לשתף פעולה. כדי למנף את אופיו חוצה הגבולות, בשילוב הנסיבות הדיפלומטיות האזוריות, מומלץ כי ישראל תקדיש תשומת לב ומשאבים נדרשים לנושא.

כך למשל, ישראל יכולה למנף את השתתפותה בפורומים קיימים על מנת לקדם סוגיות אקלימיות (לדוגמה שימוש בפורום הגז לקידום של אנרגיות מתחדשות, או הכוונת קבוצות עבודה בפורום הנגב להתמודדות עם תופעת המדבור); להוביל ערוצי פעילות בתוך יוזמות קיימות כדוגמת היוזמה הקפריסאית או אמנת ברצלונה בנושאים בהם היא מתמחה, כדוגמת ניהול משק המים; לחפש יוזמות בחברה האזרחית והעסקית שמחזקות חוסן אקלימי אזורי ולפעול למנפן ברמה המדינית; ולהשתמש במסגרות רב-צדדיות קיימות על מנת לקדם פרויקטים אקלימיים משותפים יחד עם הפלסטינים. פסגת האקלים הקרובה (COP28) באיחוד האמירויות היא הזדמנות ייחודית להתנעת כל אלה.

המאמר פורסם ב"הארץ" ב-1 ליוני.