/ כנסים
הפאנל שנעל את הכנס השנתי השמיני של מכון מיתווים שנערך בנובמבר 2025 במרכז יצחק רבין בתל אביב, בשיתוף קרן פרידריך אברט ישראל, עסק בשאלה: מהו תפקיד החברה האזרחית ביום שאחרי – ובמיוחד במעבר מהפסקת אש שברירית למסלול מדיני יציב?
הפאנל נוהל על ידי ריף יצחקי, ולצדו של השתתפו הח"כ לשעבר סונדוס סלאח, יזמת, אקטיביסטית וחברת הנהגת “עומדים ביחד”, וערן ניסן, ממובילי תוכנית הפיניקס – יוזמה משותפת של צעירים ישראלים ופלסטינים לעיצוב מתווה מדיני חדש ומנכ"ל "מחזקים".
"מלחמה על שלום"
סונדוס סלאח פתחה את דבריה בציטוט שמלווה אותה שנים, מדברי יצחק רבין: "היום אנחנו יוצאים למלחמה, מלחמה שאין בה הרוגים ואין בה פצועים… מלחמה על שלום". לדבריה, זהו בדיוק תפקידה של החברה האזרחית בעשור האחרון – וביתר שאת מאז ההפיכה המשטרית והמלחמה: להיכנס לזירה שבה המערכת הפוליטית הרשמית מאבדת יציבות, ולנהל "מלחמה על שלום" באמצעים אזרחיים, קהילתיים ורעיוניים.
סלאח תיארה את המציאות ככזו שבה ככל שעולים במדרג הפוליטי – ממשלות מתחלפות, משברים קואליציוניים, קיטוב גובר – כך גוברת גם התחושה של אי־יציבות וניתוק. את המחיר, טענה, משלמות בעיקר האוכלוסיות המוחלשות: מלחמות חוזרות, עוני, פשיעה ואלימות בחברה הערבית, הידרדרות כלכלית, השקעות חסרות בתשתיות וברווחה. ארגוני החברה האזרחית, לשיטתה, הם אלה שמנסים "לגשר על הפערים שהמדיניות מייצרת".
"עומדים ביחד", סיפרה, היא מסגרת שמנסה להחזיק קול עקבי של תקווה: אמירה פשוטה אך רדיקלית לפיה שלום, שוויון וצדק חברתי הם לא סיסמאות, אלא אסטרטגיית חיים פוליטית – "הדרך היחידה להפחתת אלימות ולהבטחת ביטחון לשני העמים".
לדבריה, דווקא כאשר המנהיגות המדינתית מעמיקה שסעים ומפלגת את החברה, "החברה האזרחית חייבת להעלות את הקול שאומר שאפשר אחרת".
"אנשים שקרובים לכאב צריכים להיות קרובים לכוח"
ערן ניסן הביא לפאנל את נקודת המבט של יוזמה משותפת לצעירים ישראלים ופלסטינים – Phoenix Plan – שנולדה מתוך אירועי 7 באוקטובר. הוא תיאר כיצד באותו יום עצמו, כחובש ונהג אמבולנס בבית החולים סורוקה, מצא את עצמו מטפל בחיילים ושוטרים, בילדים בדואים מהכפרים הלא מוכרים, ובניצולים מהטבח בנובה – יחד עם צוות רפואי יהודי וערבי. "אפילו ביום הנורא הזה", אמר, "הקורבנות היו יהודים וערבים – והמטפלים היו יהודים וערבים".
החוויה הזאת, לצד מסרוני דאגה שקיבל מחבריו הפלסטינים, הייתה עבורו שבר ראשון ב"חומת התודעה" שהוא תיאר: היכולת לראות את ה"אנחנו" כמשהו רחב מהקטגוריה "ישראלים יהודים בלבד". הוא הזכיר בשמות ישראלים ופלסטינים שנחטפו, נרצחו או פעלו כמצילי חיים – כדי להמחיש שהמולדת המשותפת “בין הנהר לים” היא לא רק זירת סכסוך, אלא גם זירת חיים משותפים, גם אם פצועים.
אחת התובנות המרכזיות שעליהן הצביע הייתה דמוגרפית: הגיל החציוני בישראל הוא 29, ובפלסטין – 21. המשמעות היא שרוב האנשים החיים היום בין הירדן לים כלל לא נולדו כאשר נחתמו הסכמי אוסלו. "אלה אנשים שצריכים לחיות עם תוצאות הסכמים שהם לא היו חלק מהם", אמר, "ולהתמודד עם מציאות שכוללת טראומה, משבר אקלים, רשתות חברתיות והסכמי אברהם – דברים שאיש מאדריכלי אוסלו לא חשב עליהם בזמן אמת".
תוכנית הפיניקס מציעה שישה "אזורי הזדמנויות": בנייה מחדש של עזה; ממשל ורפורמות – גם ברשות הפלסטינית וגם בישראל; צדק מעברי ואחריותיות; תפקיד הקהילה הבינלאומית; הכנת החברות לשלום; וטראומה ובריאות הנפש. העיקרון המנחה, כפי שניסן ניסח, הוא ש"אנשים הקרובים ביותר לבעיה צריכים להיות הקרובים ביותר לכוח, ואנשים הקרובים ביותר לכאב יודעים הכי טוב מה הם צריכים".
"משבר אמון עמוק"
לקרת סיכום הפאנל, סיפרה סלאח כי נסעה אליו במשך שעתיים וחצי עם בתה בת התשע, קרמל. "אמרתי לה שאני רוצה שיום אחד יהיה לה טוב יותר – ושאני מבטיחה לעשות הכל בשביל זה", סיפרה, "איזה שר או שרה בעשור האחרון אמרו אותו דבר על החברה הערבית".
לדבריה, החברה הערבית חווה כבר שנים משבר אמון עמוק מול מוסדות המדינה. כמעט בכל סוגיה – פשיעה ואלימות, תעסוקת נשים, תכנון ובנייה, אקלים ותשתיות – המערכת מגיבה, אם בכלל, באיחור ובחוסר עקביות. על הרקע הזה, הקשר עם הפילנתרופיה הבינלאומית ועם ארגוניים אזרחיים גלובליים הפך למקור תמיכה מרכזי: הם משקיעים בחינוך, ברווחה, בהיערכות למשבר האקלים ובפיתוח תעסוקה.
"הם יודעים שזה התנאי לשלום"
ערן ניסן הרחיב בדבריו את מסגרת הדיון. לדבריו, דמוקרטיה ליברלית נשענת על חמישה עמודי תווך: בית המשפט העליון, תקשורת חופשית, אקדמיה, איגודים מקצועיים – והחברה האזרחית. "הממשלה הזו מבינה היטב" טען, "שכדי לקדם חזון משיחי של כיבוש וסיפוח – היא חייבת להחליש ולפרק את כל חמשת העמודים האלה".
ניסן הוסיף, כי ראינו כבר מתקפה שיטתית על הביקורת השיפוטית, על עצמאות התקשורת, על החופש האקדמי ועל זכויות העובדים; וכעת מגיע תורה של החברה האזרחית, וזאת במסגרת החוק המוצע לפגיעה ביכולתן של עמותות לתפקד.
"אם יש גורם אחד שמגדיל את הסיכוי להסדר מדיני יציב", אמר ניסן, זה היכולת של החברה האזרחית "לתת גב" למנהיגות פוליטית, לתמוך בה בעת משא ומתן ולהיאבק על יישום ההסכם גם כשהפוליטיקה משתנה. "החברה האזרחית היא זו שתדאג לא רק שהסכם שלום ייחתם – אלא שהוא גם ישרוד", קבע.
צילום: קונסטנטין גרוסמן
