"מלחמה מתמדת לא צריכה להיות הגורל של ישראל באזור"

/ כנסים

סיכום הפאנל האזורי בהנחיית ד"ר רועי קיבריק, בכנס השמיני של מכון מיתווים למדיניות חוץ אזורית, שנערך במרכז יצחק רבין, נובמבר 2025 | בשיתוף קרן פרידריך אברט ישראל. הפאנל התקיים והוקלט בראיונות זום עם הדוברים ממדינות האזור.

ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במיתווים, הנחה פאנל אזורי יוצא דופן, שהפגיש יחדיו מומחים ומקבלי החלטות מירדן, איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים. את הפאנל פתח קיבריק באומרו כי ישראל מצויה ברגע מכריע: אמנם מדינות ערב הצליחו להתאחד ולהביא לסיום הלחימה בעזה, אך הדרך מכאן ליציבות אמיתית ולתהליך מדיני סדור עדיין לא ברורה. "דווקא עכשיו," אמר קיבריק, "חשוב להבין כיצד המציאות נתפסת מהצד השני של הגבול – מה רואות מדינות האזור, מה מפחיד אותן, ואילו הזדמנויות הן מזהות."

ראשון הדוברים היה ד"ר ג'וואד ענאני, שר החוץ לשעבר של ירדן, שהשמיע אזהרה קשה: "קשה מאוד לשכנע אנשים שהשלום אפשרי. כל עוד המצב בשטח מתדרדר – גם ירדן נפגעת. אם עזה שוב תידרדר, היא תסחוף את כולנו פנימה."

אליו הצטרף ד"ר עזיז אלע'שיאן, עמית מדיניות בכיר במיתווים ובמכון למדינות המפרץ בוושינגון (GSIW) שהזהיר מפני האשליה של "מזרח תיכון חדש": "מה בדיוק חדש כאן? תימן עדיין בוערת, לבנון לא התאוששה. הסכנה היא שהכאוס בעזה ובגדה יישאב לתוך מארג חוסר היציבות האזורי. עבור סעודיה – זה תרחיש אימים."

מוחמד בהארון, מנכ"ל מרכז המחקר בחות' (B’huth) מדובאי, הציג דווקא מגמה חיובית. לדבריו, לראשונה נוצר במרחב רעיון של ביטחון קולקטיבי – מדינות שמוכנות להשקיע ישירות בביטחון ישראל. הוא תיאר את יירוט הטילים האיראניים ב־12 באפריל כ"אב־טיפוס של נאט"ו מזרח־תיכוני", דוגמה לשיתוף פעולה חסר תקדים. אך בהארון הוסיף כי הסיפור רחוק מלהיות מושלם: "ישראל זקוקה לאזור יותר משהאזור זקוק לישראל. מסדרון הסחר הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC) יכול לעבור בחיפה, אבל גם בביירות, בטרטוס או במקומות אחרים."

פארח בדור, יועצת פוליטית ירדנית ומומחית בפתרון סכסוכים, הצביעה על המורכבות של אותו “רגע אזורי חיובי”: "ההצלחה האווירית הייתה מרשימה – אבל היא חשפה עד כמה ישראל תלויה בשיתוף הפעולה האווירי של מדינות ערב. בלי זה, מערכת ההגנה הייתה קורסת." בדור הדגישה כי התקיפה של ישראל בדוחה פגעה באופן עמוק באמון בין המדינות: "ישראל מעצבת את מפת הביטחון – אבל באופן שמנתק אותה מהשותפות שהיא תלויה בהן." לדבריה, היחלשות רשתות הפרוקסי של איראן דווקא יוצרת חלון הזדמנות ליצירת מבנה ביטחוני אזורי חדש, אך לשם כך ביטחון ודיפלומטיה חייבים להתנהל יחד – לא בנפרד, כפי שקורה כיום.

השגריר עבד א־רחמאן סלאח א־דין, לשעבר דיפלומט בכיר ויועץ לשר החוץ המצרי, תיאר את תפקידה המכריע של מצרים: "אנחנו מוכנים להוביל. מצרים תארח ועידת שיקום לעזה, תסייע להקמת מנגנון פלסטיני טכני, ותעבוד עם ארה"ב ושותפים נוספים כדי לבנות מסגרת של ביטחון אזורי." לדבריו, "ישראל אינה בטוחה היום יותר משהייתה לפני שנתיים – כל השחקנים שישראל פגעה בהם, יוכלו לשחזר את כוחם בעוד חמש או עשר שנים."

ענאני ובדור חיזוק את המסר הירדני והדגישו כי "ישראל לא יכולה לשרוד לאורך זמן בלי יחסים נורמליים עם שכנותיה. השלום בין ירדן לישראל החזיק 31 שנים לא בגלל מסמכים – אלא בגלל אינטרסים אמיתיים."

בהארון, מנגד, הסביר את הגישה האמירתית: "אנחנו רוצים לראות את ישראל מתנהגת כמו מדינה אחראית, שמכבדת משפט בינלאומי. כשהקמת מדינה פלסטינית תסיים את הכיבוש – לא יהיה מקום להתנגדות או לארגונים חמושים."

ד"ר אלע'שיאן הבהיר כי מבחינת סעודיה והמפרציות, המעורבות מותנית בשני תנאים: "נסיגה מלאה של ישראל מעזה, ומסלול מדיני ברור לשתי מדינות. התפקיד של הרשות הפלסטינית חיוני – היא זו שמעניקה לגיטימציה."

הפאנל נחתם במסר משותף שהדהד בין כל המשתתפים: ישראל לא יכולה – ולא צריכה-— להתנהל לבד. עליה לדבר עם שכנותיה, ולא רק עליהן. כפי שאמר אלע'שיאן: "יש נרטיבים שמנסים להרחיק בינינו, אבל כשאנשים חולקים עקרונות ויעדים – הם גוברים על כל קיטוב."

בסיום הפאנל הודה קיבריק לדוברים על הכנות והישירות. הדברים שנשמעו חשפו שילוב נדיר של ביקורת, חרדה אזורית אמיתית – לצד נכונות לשותפות, אם ישראל תבחר בדרך מדינית. "מלחמה מתמדת לא צריכה להיות הגורל של ישראל באזור", אמר מוחמד בהארון. "יש חלונות הזדמנות – אבל הם לא יישארו פתוחים לנצח".

צפו ביוטיוב