/ כל האירועים
מכון מיתווים כינס באחרונה מפגש מומחים מובילים, שנערך בזום, במטרה לבחון את הדינמיקה המשתנה ביחסי ארצות הברית–סין ואת השלכותיה העמוקות על המזרח התיכון. לנוכח ההחרפה בתחרות בין שתי המעצמות הגלובליות, הופך האזור לזירה חשובה באסטרטגיה של כל אחת מהן, ומעלה שאלות דחופות בנוגע לאיראן, מדינות המפרץ, ומעמדה של ישראל בעשורים הקרובים.
השאלות המרכזיות שעלו:
1. מהו הכיוון האסטרטגי שאיראן בוחרת בו – מבחינת שאיפותיה הגרעיניות ומיקומה בין ארה"ב לסין?
2. איזו חשיבות מעניק טראמפ למזרח התיכון במדיניותו כלפי סין?
3. כיצד יפעלו מדינות המפרץ כשהעימות יחריף?
4. האם ישראל עלולה למצוא עצמה לכודה בין שתי מעצמות? כיצד תוכל למקם עצמה נכון יותר תחת לחצים ביטחוניים? האם ניתן לנהל מדיניות גידור?
5. האם ניתן לשקם את יחסיה של ישראל עם סין?
6. האם ישראל תוכל להבטיח לעצמה מקום במזרח התיכון של העתיד?
תובנות עיקריות
המזרח התיכון:
המזרח התיכון הפך לזירה פתוחה לתחרות אסטרטגית בין ארה"ב לסין. מדינות האזור נוקטות מדיניות גידור זהירה, ולא בוחרות צד באופן חד משמעי. אין חלוקה בינארית בין תומכי ארה"ב לתומכי סין. ישראל היא יוצאת הדופן – מאחר שהיא מזוהה לחלוטין עם טראמפ ויחסיה עם סין נמצאים בשפל היסטורי.
איראן:
איראן תלויה כלכלית בסין, ומייצאת לה נפט במחירים מוזלים. עם זאת, ניסיונותיה להתקרב למערב נועדו גם לשפר את עמדות המיקוח מול סין ולגוון את בריתותיה.
מדינות המפרץ:
● העימות בין סין לארה"ב אינו מרכזי בחשיבה האסטרטגית הסעודית. ביקורו האחרון של טראמפ והחתימה על עסקאות נרחבות עם מדינות המפרץ אינם מעידים על העדפה חד משמעית לארה"ב, אלא מהווים חלק מאסטרטגיית גידור.
● עצירת קידום ברית ביטחונית עם ארה"ב, לצד המעורבות הסעודית במסגרת בריקס, מדגישה קו זהיר ומחושב.
● גם כלפי איראן נוקטת סעודיה טון פייסני יותר, תוך השלמה עם היותה מדינת סף גרעינית.
● מדיניות טראמפ במזרח התיכון בקדנציה השנייה מונעת משיקולים טקטיים וקצרי טווח, ולא משאיפה לשותפויות ארוכות טווח. בניגוד לקדנציה הראשונה – בה יועצים עיצבו את המדיניות – כעת היא נובעת ישירות מאינטרסים אישיים של טראמפ.
ישראל:
● ישראל אינה שחקנית מרכזית בתוכנית הכלכלית של טראמפ בנוגע לקשר בין הודו לאירופה דרך המפרץ. יוזמת "דרך המשי הדיגיטלית" עשויה לעקוף את ישראל דרך טורקיה וסוריה.
● ישראל נמצאת בעמדה נחותה: המלחמה בעזה והמהלכים ביהודה ושומרון מייתרים את נושא הנורמליזציה בטווח הקרוב ומזיקים לקשרים עתידיים עם מדינות האזור.
● תלות ישראל בטראמפ מקשה עליה לנקוט מדיניות גידור ומגבירה את פגיעותה מהלכים אזוריים של ממשל טראמפ.
● היחסים המיוחדים עם ארה"ב מאבדים מהבלעדיות שלהם:
○ מדינות המפרץ אינן נזקקות עוד לישראל כמתווכת מול וושינגטון.
○ סין מאבדת עניין בישראל, שנתפסת פחות ופחות כבת ברית מרכזית של ארה"ב.
○ אם יוזמת טראמפ תהפוך את המפרץ למוקד חדשנות וטכנולוגיה, ישראל עלולה לאבד גם את יתרונה בתחום זה.
סין:
● אין ראיות לכך שסין שואפת להחליף את ארה"ב כמעצמה השלטת במזרח התיכון, חרף התחושה שוושינגטון נסוגה. סין ממוקדת בניצול הזדמנויות שצצות – ומדיניות טראמפ מייצרת עבורן מרחב פעולה.
○ דוגמה מובהקת לכך היא נסיגת סוכנות USAID מהאזור, אשר פותחת פתח להגברת ההשפעה הרכה של סין.
● עם זאת, לסין אינטרס שארה"ב תישאר מעורבת ברמה מסוימת, כדי שלא תנתב את משאביה לאזור האינדו-פסיפי.
● המבחן העיקרי לאמינות של סין כאלטרנטיבה מדינית הוא ביכולתה לשמש כמתווכת. עם זאת, ניסיונותיה המוקדמים לתווך בסכסוך הישראלי-פלסטיני מסתבכים לנוכח הקו הנוקשה שהיא מאמצת כלפי ישראל.
● לא ברור עדיין מה יניע את אסטרטגיית סין בטווח הארוך: עליונות טכנולוגית או יציבות אזורית, וכיצד תגיב ליוזמת "דרך המשי הדיגיטלית" של טראמפ.
