איך יכולה הנייטרליות של מרוקו לסייע בפתרון המשבר הנוכחי?

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

ישראל ומרוקו מציינות השבוע שלוש שנים לחידוש היחסים ביניהן, אך המלחמה בין ישראל לחמאס לא השאירה מקום לחגיגות. לעת עתה, שיתופי פעולה מדיניים מתקיימים במשורה ובשקט, מתחת לפני השטח, בעיקר בתחום הביטחוני. על אף הציפיות הגבוהות משיתוף הפעולה המדיני, נראה שהביקורים הרבים שקיימו שרים ושרות ישראלים במרוקו לא הבשילו לכדי שיתופי פעולה משמעותיים מעבר להצהרות ולמזכרי הבנות.

חוסר המיקוד והיכולת לצקת תוכן ממשי אל עשרות ההסכמים שנחתמו מורגש בימים האלה ומבליט בעיקר את מה שטרם מומש. כך טרם נחתם הסכם להעסקת עובדים זרים ממרוקו בישראל, למרות ששרת הפנים דאז איילת שקד הצהירה על כך עוד ביולי 2022. גם התשתית הכלכלית לעשיית עסקים בין המדינות טרם הושלמה, ובכלל זה הסכמים כמו הסכם מכס, ביטול כפל מס, קידום והגנה על השקעות והסכמים נוספים שהיו הופכים את ערוץ הסחר עם מרוקו לאטרקטיבי ותחרותי יותר.

מהצד המרוקאי, נראה שמקבלי ההחלטות רואים בהמשך המלחמה, ולא פחות מכך בהמשך כהונת הממשלה הנוכחית בישראל, כגורם המעכב את חזרת היחסים למסלולם. הצהרות מצד בכירים ישראלים, הקוראות להחרבת עזה תוך התנגדות נחרצת להקמת מדינה פלסטינית, מהדהדות באמצעי התקשורת במרוקו, פוגעות בתדמית הישראלית בממלכה ומשרתות בעיקר גורמים המתנגדים לקשר עם ישראל.

למרות זאת, עמדתה הרשמית של מרוקו ביחס לקשר עם ישראל כאינטרס אסטרטגי נותרה בעינה. על כך העידו התנגדותן של מרוקו ומדינות נוספות לנקוט בצעדים ממשיים נגד ישראל בוועידה הערבית האיסלאמית המיוחדת, שהתכנסה בריאד בנובמבר האחרון. הבחירה של מרוקו להשאיר את השגריר המרוקאי בתל-אביב, על אף ירי הרקטות הבלתי פוסק ועל אף שצוות הנציגות הישראלית פונה מרבאט, היא אמירה בפני עצמה.

בתחום הכלכלי, העסקים ממשיכים כרגיל פחות או יותר; החברות הישראליות מגיעות למרוקו או נפגשות עם שותפיהן ביעדים שלישיים כמו צרפת וספרד. נראה שהסידור הזה נוח לכולם – הישראלים חוסכים את הקונקשן עד מרוקו ואת העלויות הנלוות, ואילו המרוקאים יכולים לקיים את הפגישות מחוץ למרוקו בדיסקרטיות יחסית. ואולם, המרחבים הבילטרליים לעשיית עסקים הצטמצמו. החשש של ישראלים לבקר במרוקו, כמו גם הנכונות הפוחתת לשלב דוברים מישראל בכנסים או להקים ביתנים לחברות ישראליות בתערוכות במרוקו הופכים את החיבור בין הכלכלות למאתגר יותר.

מכלל ענפי הכלכלה, הפגיעה בענף התיירות היא הבולטת ביותר; הטיסות הישירות טרם חודשו וישנה אזהרת מסע בתוקף, בדירוג שלוש מתוך ארבע, הקוראת לישראלים להימנע מנסיעות שאינן חיוניות ליעד זה. כתוצאה מכך, ומהחשש הכללי שמאפיין את העת הזו, התיירות הישראלית למרוקו, לרבות תיירות יהודית מרחבי העולם, נעצרה כמעט לחלוטין. מי שבעיקר משלם את המחיר הן חברות תיירות ישראליות, מלונות ונותני שירותים במרוקו, שהתבססו על פלח השוק הישראלי והיהודי וספגו פגיעה שתימשך לאורך החודשים הקרובים.

מכיוון שתנועת התיירות היא מפתח לקשר בין העמים, רוב שיתופי הפעולה האזרחיים והתרבותיים נדחו לעת עתה ונמצאים במצב "המתנה" עד לסיום המלחמה. למרות האתגרים, ניתן לפעול לשימור חלק מהמיזמים המשותפים ולמצוא דרכים יצירתיות לקיימם, כמו העברתם ממסגרת שיתוף פעולה דו-צדדית לרב-צדדית תחת מטרייה אמריקאית, אמירתית או אירופאית, או קיום פעילויות באופן מקוון ככל שהדבר ניתן.

פערי תרבות

אחד האתגרים המרכזיים בהקשר האזרחי הוא הלך הרוח בקרב יוצאי מרוקו בישראל ביחס למרוקו, שנע בין אכזבה לפליאה ולחוסר הבנה לנוכח תמונות ההפגנות ההמוניות שמגיעות מרבאט ומערים אחרות במרוקו ואף גילויי אנטישמיות, שאינם זוכים לגינוי מרוקאי רשמי.

כאן ראוי להאיר כי התסכול הישראלי נגרם בחלקו כתוצאה מהבדלי התרבות והנוהג בין ישראל למרוקו, על אף הקשר התרבותי הקרוב ביניהן. בתפישה המרוקאית, לרבות זו של מקבלי ההחלטות, עדיף ככלל להימנע מקונפליקטים ומתן הצהרות גלויות ולטפל בדברים בשקט מאחורי הקלעים. לתפישתם, חשאיות הפעולה היא מפתח להצלחה ולשמירה על היציבות הפנימית, ועל האג'נדה שרוצים לקדם. שהרי לא ניתן להתנגד למה שלא רואים או לא יודעים, כך שבסופו של דבר השקט נשמר וכאילו לא נעשה דבר. במרוקו אי-המעשה נחשב למעשה לכל דבר, ואולי אף למעשה הראוי והקשה ביותר לביצוע.

בחלוף שלוש שנים מחידוש הקשרים הרשמיים בין ישראל ומרוקו ובצל אתגרי המלחמה בעזה, המשבר הנוכחי מביא עמו גם הזדמנות חדשה לשיתוף פעולה אזורי ובילטרלי בין ישראל ומרוקו. בהקשר הזה דווקא השמירה של מרוקו על נייטרליות יחסית עשויה לאפשר לה למלא תפקיד חשוב ביום שאחרי המלחמה, במסגרת קואליציה ייעודית שתוביל את תהליכי השיקום והבנייה מחדש.

הסיוע המרוקאי יכול להתבטא בתהליכי שיקום ובנייה, ביישום תוכניות מקומיות ואזוריות למניעת קיצוניות ואלימות ולהתמודדות עם התופעה, ובליווי והכשרת עובדי ציבור פלסטינים שיוצבו ברצועת עזה. מרוקו יכולה גם לארח פורומים, פגישות וכינוסים לתמיכה וקידום פתרון בר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הקשר הטוב שמקיימת מרוקו עם שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני – והסמכות הדתית של מלך מרוקו, לרבות תפקידו כיו"ר ועידת ירושלים בארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, הם רק חלק מהנכסים שמרוקו יכולה להביא למשימה מורכבת זו. הקשר עם מרוקו הוא נכס חשוב לישראל בזמני שלום ומלחמה כאחד; חשוב שנלמד ונפיק את התובנות משלוש השנים האחרונות לקראת הפרק החדש ביחסים, שיחל לאחר סיום המלחמה.

המאמר פורסם ב-28 בדצמבר באתר הארץ.