ישנה סתירה גדולה בין התפישה הציבורית השלילית שרווחת בישראל כלפי האיחוד האירופי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסקר השנתי של מכון מיתווים, לבין המציאות העובדתית בשטח. האיחוד האירופי אינו יריב של ישראל. הוא ומדינות אירופה הם שותפי הסחר הגדולים ביותר שלה. כמעט 50% מהייבוא של ישראל ו-35%-40% מהייצוא שלה הוא לאירופה. מי שמתעלם מהתלות של ישראל באירופה מבחינה זו, לא מבין איפה הוא חי.
ואולם, הקשרים של ישראל עם אירופה הם לא רק ברמת הסחר, אלא מקיפים תחומי חיים רבים. מועצת ההתאגדות ישראל-האיחוד האירופי – המסגרת הרשמית לדיאלוג רם דרג בין הצדדים – לא התכנסה אמנם מאז 2012, אך היחסים רחבי יריעה בכל זאת. הם מתנהלים על פי תוכנית הפעולה המשותפת שהגדירו ישראל והאיחוד האירופי ובהתאם לשורת הסכמים בתחומים שונים. למשל, תוכנית המחקר והפיתוח "הורייזון 2020" שישראל חברה בה ומרוויחה ממנה רבות. הברקזיט צפוי להשפיע לרעה על תנאי תוכנית ההמשך להורייזון 2020, אך מערכות הקשרים שנטוו בשנים האחרונות הודות לתוכנית זאת – בין הממסד האקדמי והכלכלי בארץ לזה האירופי – הן מדהימות.
קיימות עשרות תוכניות הכשרה אירופיות בהן מומחים אירופים מלמדים את הישראלים כיצד להתנהל בתחומי ממשל שונים, או תוכניות בהן מומחים אירופיים מוצבים למשך תקופה של יותר משנה במשרדי ממשלה בישראל, על מנת לקדם הטמעת תוכניות אירופיות בהם. תוכנית "שמיים פתוחים" חיברה בין ישראל ואירופה באופן חסר תקדים והגדילה את היקף התיירות בשני הכיוונים. כל זה קורה בלי הרבה הד ציבורי וחשיפה תקשורתית, ואולי חבל שכך, כי בסקר של מיתווים ציינו רבים כי מתן יותר מידע על שיתופי פעולה קיימים בין ישראל לאיחוד האירופי יוכלו לשפר את דימוי האיחוד בישראל.
המתחים בין ישראל ואירופה הם פוליטיים בעיקרם, ונסובים סביב חילוקי דעות בנוגע לכיבוש, להתנחלויות ולהיעדר תהליך שלום. ישראל, כפי שעושות מדינות אירופאיות אחרות בנושאים שונים, משליכה את הביקורת והמתחים על בריסל, על מוסדות האיחוד האירופי, ומשקיעה את מאמציה בפיתוח קשרים ישירים עם החברות באיחוד, ולא אם האיחוד בכללותו. ההחלטה לצייר את האיחוד באופן שלילי היא החלטה פוליטית, ומקבלי ההחלטות בישראל צריכים להפנים עד כמה היא מוטעית ועד כמה אירופה חשובה ומשמעותית לישראל.
אירופה חווה בשנים האחרונות משבר פנימי, שמביא לפתחה של ישראל הכרעה ערכית ומעשית לגבי לדרך ההתנהלות לאורו. המשבר האירופי הוא רב-ממדי ומתבטא במידה רבה בתהליכים א-ליברלים ופופוליסטים. הברקזיט הוא ביטוי מרכזי לכך, אך גם התהליכים במדינות וישגרד – בעיקר בהונגריה ובפולין – ובמדינות נוספות בהן יש עלייה של הימין הפופוליסטי. אל מול האתגר הזה, יש לזכור כי האיחוד האירופי הוא פרויקט מוצלח שקם במטרה למנוע מלחמה נוספת באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה ועושה זאת בהצלחה רבה.
למרות הקשיים, האיחוד האירופי עודנו חזק, והכוחות הליברלים והדמוקרטים הם עדיין אלה שמובילים אותו. מבחינה כלכלית, הפרויקט האירופי משמש עדיין מודל לחיקוי, ואליו צריכה ישראל לשאוף ולהתחבר. איחוד אירופי חזק הוא טוב למדינת ישראל, בראש ובראשונה מבחינה כלכלית, הואיל וכל משבר באירופה משפיע מיד על הכלכלה הישראלית. ישראל היא מדינה קטנה שתלויה בסחר חוץ. היא זקוקה לשווקים הפתוחים שכה מאפיינים את אירופה, ולא לסגירות ולמגמות האנטי-גלובליזציה שהולכות וצוברות תאוצה בימים אלו בארה"ב וברוסיה. לצד שיתוף הפעולה המדיני והכלכלי, ניתן וצריך גם לקדם את השיח הביטחוני בין ישראל והאיחוד האירופי, לאור הצעדים שעושה אירופה לקראת הקמת ארגון ביטחוני אירופי משותף. בתחום זה יש לישראל מקום להשתלב, לתרום מניסיונה ולשתף פעולה עם האיחוד.
מעבר לכך, יש לזכור שפוליטיקה אינה רק אינטרסים, אלא מהותה הוא גם קידום של ערכים. לישראל, כמדינת העם היהודי, אסור להתעלם מתפקידה במישור זה. אסור לישראל להתחבר לכוחות האפלים באירופה מתוך ראיית קצרת טווח ואופורטוניזם טהור. אסור לה לחבק את השליטים הפופוליסטיים או לעמוד מנגד לנוכח תהליכים המתרחשים היום בהונגריה, למשל, ומזכירים במידה רבה את אלו שלפני מלחמת העולם השנייה. אסור לישראל לעמוד מנגד לנוכח פגיעה או הפרה של זכויות אדם. ישראל היא שחקן ריבוני בעל עוצמה, אשר יכול וחייב להשמיע את קולו בסוגיות אלו, להחזיק מצפן מוסרי ולקדם את ערכי הדמוקרטיה הליברלית. אנו לא רק רוצים לחיות, יש גם סיבה לחיות, ואלו הם הערכים, ויש להביא גם אותם לשיח המדיני. זה נכון גם לפוליטיקה הישראלית, בה צומחים עשבים שוטים שקושרים קשרים עם עשבים שוטים במדינות אחרות בעולם. אי אפשר להאשים את כל העולם בגזענות ואנטישמיות, מבלי להסתכל בראי ולבחון כיצד אנו מתנהגים פנימה.
הסדר העולמי החדש מייצר לישראל ואירופה אינטרסים ואתגרים משותפים רבים, למשל בנושא תפקידה של סין. ישראל והאיחוד האירופי יכולים להתמודד עם זה ביחד, כמי שחולקים ערכים משותפים. בתקופה זאת, נכנסת לתפקידה נציבות אירופית חדשה שנבחרה לעמוד בראש האיחוד. יש פוטנציאל אדיר לקדם שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד האירופי, וחילופי הנהגות מייצרים הזדמנות לשיח חדש וחיובי יותר. על הממשלה הבאה לפתוח דף חדש עם אירופה.
המאמר פורסם בהארץ ב-4 בדצמבר 2019.