את ההליכה בין הטיפות, טורקיה עושה באסרטיביות גדולה מישראל

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל ואגן הים התיכון

המלחמה באוקראינה מציבה בפני טורקיה אתגר לא מבוטל. מצד אחד, היא חברה מרכזית וחשובה בנאט"ו, ומצד שני – היא מקיימת מערכות יחסים קרובות, חיוניות אך שונות עם רוסיה ואוקראינה. מבחינה זו, טורקיה נדרשת למלאכת לוליינות אסטרטגית שבצדה, בראייתה, טמונות גם הזדמנויות לא מבוטלות. באופן מעניין, יש דמיון מסוים ומרתק למדי בין ההליכה של טורקיה בין הטיפות לבין זו של ישראל. שתיהן נדרשות לשקלל את האינטרסים שלהן מול רוסיה ומול המערב וכן את המסגרות האסטרטגיות שהן חברות בהן. טורקיה, כך נראה בינתיים, נוהגת באופן אסרטיבי יותר מישראל.

חשיבותן היחסים עם מוסקבה ברורה לשלטון באנקרה. כמעט מחצית ממקורות האנרגיה של טורקיה (גז ונפט) מגיעים מרוסיה, הסחר עם רוסיה עמד ב-2021 על כ-35 מיליארד דולר והתיירות ממנה היא מקור הכנסה חשוב (כמעט חמישה מיליון תיירים רוסים בשנה). מעבר לכך, המצב בסוריה, ובמיוחד בזווית הכורדית שלו ובנעשה לאורך הגבול, הוא סוגייה ביטחונית מרכזית עבור טורקיה. בדומה לישראל, בעניין הסורי – התיאום עם הקרמלין חיוני ביותר עבורה.

מערכת היחסים עם אוקראינה שונה בחשיבותה לטורקיה. לשתי המדינות קשר היסטורי, גיאוגרפי ותרבותי ארוך שנים, אך הסחר ביניהן הוא קטן לאין שיעור. ב-2014 הבהירה טורקיה באופן ברור וחד-משמעי לרוסיה שהיא אינה מכירה בכיבוש חצי האי קרים ואף מכרה נשק לקייב, כולל מל"טים בהם נעשה שימוש במלחמה הנוכחית. בכל הנוגע לפלישה הנוכחית, טורקיה גינתה את הפלישה הרוסית ונשיאה, רג'פ טאיפ ארדואן, אף מתח ביקורת על מה שהגדיר "חוסר התגובה" של נאט"ו. הצעת אנקרה לתווך בין הצדדים קודם לפרוץ הקרבות – נדחתה.

מבחינות רבות טורקיה מצטיירת מבחינות רבות כמי שבחרה צד – אוקראינה. יחד עם זאת, נראה כי ההגדרה המדויקת יותר להתנהלותה, נכון לעכשיו, היא כיצד ניתן לסייע לאוקראינה (ולהניב פירות מול המערב) מבלי להקריב את מה שהושג בעמל רב מול רוסיה בשנים האחרונות. טורקיה נמנעה למשל בהצבעה שהתקיימה ב-25 בפברואר בדבר השעיית רוסיה ממועצת אירופה. יש להניח שמעבר למסר המדיני הטמון בכך, בטורקיה חששו ממהלכים הפוכים נגדה, למשל בכל הקשור לחוסר היענותה לפסקי דין של בית המשפט האירופי לזכויות אדם.

סוגייה מרכזית ביותר שהונחה לפתחה של טורקיה בימים האחרונים נוגעת לחופש השיט במצרי הבוספורוס והדרדנלים, המחברים בין הים השחור לים התיכון. טורקיה אחראית לשיט במצרים מכוח אמנת מונטריי (1936), הקובעת שורה של חוקים (מורכבים) בנוגע לאופן שבו יש לנהוג בעת שלום או מלחמה.

אוקראינה פנתה לטורקיה בבקשה למנוע מעבר של ספינות קרב רוסיות בהסתמך על סעיף 19 של האמנה. סעיף זה קובע שניתן למנוע מעבר של ספינות השייכות למדינות המשתתפות בפעולות מלחמתיות. שר החוץ הטורקי מסר בתגובה שהוא בוחן את המשמעות המשפטית, אולם להבנתו ניתן לאשר מעבר של כלי שיט צבאיים, אם הם שבים לנמלי הבית שלהם. מבחינה זו, נראה שלא ניתן למנוע מעבר ספינות רוסיות, אם הן שבות לנמלים שלהן בים השחור. כך או אחרת, סוגיית התעבורה הימית באזור ממחישה את הצורך של טורקיה להימנע ממהלכים שיתפרשו כעוינים ישירות כלפי רוסיה או כאלה שלא עולים בקנה אחד עם הפרשנות המשפטית.

המלחמה באוקראינה מבליטה את החשיבות והרלוונטיות הרבה של טורקיה לשני הצדדים, ולא פחות חשוב מכך – למערב. לטורקיה חשוב מאוד להמחיש את חשיבותה לנאט"ו ולארה"ב בפרט. במקביל, אפשר לצפות שהיא תעשה כמיטב יכולתה להימנע ממשבר עמוק מול מוסקבה, למרות העמדה הברורה בה נקטה כלפי הפלישה, וזאת בגלל החשש מתגובתה בסוריה או במישור הבילטרלי. בראיית הטורקים, ההתייצבות לצד אוקראינה היא מהלך מחושב, גם אם אינו נטול סיכונים, שעשוי לשרת אינטרסים חיוניים ורחבים יותר. ארה"ב כבר הביעה שביעות רצון מההתנהלות הטורקית עד כה. עבור אנקרה זו הזדמנות מרתקת "לכפר" על הפגיעה ביחסים עם ארה"ב בעקבות החלטתה לממש עסקת טילים עם רוסיה.

בעמדה הטורקית יש גם בכדי לשרת את ניסיונה לשפר את יחסיה עם שורה של מדינות באזור (מצרים, ישראל, מדינות המפרץ) ולהבליט את ערכיותה. על רקע ביקורו הצפוי של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה בהמשך השבוע, למרות חילוקי הדעות והיעדר האמון כלפי ארדואן, שתי המדינות יכולות לגשת כעת לשיפור האווירה ביניהן מתוך מרחב תמרון רחב יותר. ימים יגידו אם בעמדה הטורקית יש משום רצון לשפר את הדיאלוג המדיני עם ירושלים.

**המאמר פורסם בהארץ, 6 במרץ 2022

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון