דחיית תכנית החלוקה ב-1947 : ההחמצה הפלסטינית הגדולה ביותר

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

החלטת החלוקה של האו"ם, שבשבוע שעבר מלאו לה 70 שנה, נדחתה על ידי הערבים והפלסטינים – זה ידוע. מה שפחות ידוע הוא שלא כל הערבים והפלסטינים התנגדו להחלטה. בקרב הערבים ניתן למנות שני גורמים לפחות שהיה להם אינטרס בהקמת מדינה יהודית: מלך ירדן, עבדאללה, שהגיע להסכמה חשאית עם נציגי התנועה הציונית על חלוקת שטחה של פלשתינה המנדטורית בינו ובין היהודים, והמרונים בלבנון, שכמיעוט נוצרי בסביבה מוסלמית, חשו שותפות גורל עם היהודים, מה שהביא לחתימת הסכם חשאי בין הפטריארך המרוני ונציגי התנועה הציונית ב–1946.

בין הפלסטינים שלא התנגדו לחלוקה היו בני משפחת נשאשיבי ותומכיהם, היריבים של בני משפחת אל-חוסייני שעמדו בראש המוסדות הפלסטיניים החשובים. היו גם קומוניסטים פלסטינים שאימצו את עמדת בריה"מ, שתמכה בתוכנית החלוקה. ואולם, ברגע האמת כל התומכים בסתר נעלמו, או יותר נכון, נאלמו. כנראה שהם העדיפו להיסחף עם "הרחוב" הזועם, ובלבד שלא לאבד את הלגיטימציה לשלטונם. גם למעשי רצח ואיומים נגד משתפי פעולה עם הציונים היתה השפעה .

המאמר התפרסם בעיתון "הארץ" בתאריך ה-3 בדצמבר 2017

הצטרפו לניוזלטרצרו קשרלתרומה